(הרצאה בּועידה הרביעית של מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל. רחוֹבוֹת, אייר תרצ"ח)

 

א    🔗

כּשנשאלתי מטעם הנשׂיאוּת לשמה של הרצאתי – לא ידעתי לכנוֹתה. בּוֹשתי לוֹמר מה השם שבּלבּי. לפנים הייתי דוֹרש ותוֹבע את איחוּד המפלגוֹת. עתה, לאחר שהמפלגוֹת נתאחדוּ, אני בּא לתבּוֹע את איחוּד המפלגה.

ודאי תהיה זוֹ אכזבה לרבּים שבּשעה זוֹ שאוֹמרים שהיא שעת הרת-עוֹלם – מי יוֹדע אם הרת-עוֹלם אוֹ הרס-עוֹלם – בּאה ועידת מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל וּפוֹתחת את ועידתה לא בּגדוֹלוֹת, אלא בּ“קטנוֹת”, בּשאלת קיוּמה וליכּוּדה הפּנימי של המפלגה עצמה. איני זוֹכר אם כּבר היה הדבר בּקוֹרוֹתיהן של שתי המפלגוֹת אשר מתוֹך התחַברוּתן צמחה המפלגה – שבּמרכּז עניני ועידה יעמידוּ דוקא את בּדק-הבּית של המפלגה. אך לי נראה שדוקא חוֹמר השעה מחייב זאת. לעתים יש צוֹרך לבדוֹק את מכשירי-העבוֹדה, להשחיזם מחָדש, לסַגל אוֹתם לצרכי השעה.

העת עתה לדבּר בּענינינוּ הפּנימיים? סבוּרני שלא רק רשאים אנוּ, אלא אף חייבים. מפלגת פּוֹעלי ארץ ישׂראל אין זה תפקידה להמציא יתרוֹנוֹת וּפריבילגיוֹת לחבריה. ישנן כּמה מפלגוֹת, בּעוֹלם וּבישׂראל, אשר זהוּ תפקידן: “לדאוג” לחבריהן, לעמוֹד על משמר האינטרסים שלהם, המשׂרוֹת שלהם, הכּיבּוּדים שלהם. לא לשם כּך יצרנוּ את מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל. וּבשעה שתחדוֹר אליה רוּח “מפלגתית” אשר כּזאת תחדל להתקיים בּשבילנוּ. למפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל יש רק הצדקה אחת לקיוּמה: שירוּתה בּאמוּנה את תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ, את האידיאה של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ. לא לשם שׂררה הוּקמה, אלא לשם שַמשוּת. וּמשוּם כּך גם הטיפּוּל בּעצמה, בּקיוּמה, בּחוּלשוֹתיה, בּליכּוּדה וּבאחדוּתה איננוּ דבר הנוֹגע לחבוּרת עסקנים בּלבד, אשר המפלגה אוּמנוּתם, אלא דבר הנוֹגע לציבּוּר כּוּלוֹ, שאוֹתוֹ היא משרתת. וּלפיכך אין הבּירוּר הזה נעשה בּחדרי-חדרים, כּרגיל בּדיוּנים מפלגתיים-פּנימיים, אלא לעין כּל.

חייבת המפלגה לבחוֹן את עצמה, בּאיזוֹ מידה היא מסוּגלת כּיוֹם הזה למלא את שליחוּתה של תנוּעת הפּוֹעלים, לחנך את מחנוֹת העוֹלים החלוּצים הנזוֹנים בּגוֹלה מרוּחה וּמכּוֹחה של התנוּעה הארץ-ישׂראלית, לבחוֹן ולדעת מה כּוֹחה לגבּי חינוּך דוֹרוֹת-ההמשך בּנוֹער שבּארץ.

 

ב    🔗

בּטרם אגש לשאלוֹת החמוּרוֹת והמסוּבּכוֹת של תנוּעתנוּ רוֹצה אני לנגוֹע בּקצרה בּענינים אשר אינם שנוּיים בּויכּוּח, אוּלם הם מוּזנחים, על ידי כּוּלנוּ. כּוַנתי למשטר האִרגוני של התנוּעה. יש פּגמים בּמפלגתנוּ אשר יסוֹדם איננוּ בּאֵילוּ גוֹרמים חשוּבים אשר קשה להתגבּר עליהם, אלא פּשוּט בּחוֹסר משטר מתוּקן. יש פּשוּט צוֹרך להכניס סדרים בּביתנוּ.

מי מחברי המפלגה, וגם מן הנאמנים לה בּיוֹתר, איננוּ מדבּר בּמשהוּ לגלוּג על מוֹעדי ועידוֹתינוּ, על המרחקים שבּין ועידה לועידה. אינני יוֹדע אם כּל אוֹתם המלגלגים נוֹהגים אחרת בּכל מקוֹם שהם הם האחראים לכינוּסי ועידוֹת ולעריכת בּחירוֹת מחָדש וּלחידוּש המַנדטים. וספק אם חשבוּ אצלנוּ על טיב המעצוֹרים הנערמים על דרך הפּרוֹצדוּרוֹת הללוּ והמביאים תכוּפוֹת לידי “דחיוֹת”. אין צוֹרך לתלוֹת את העיכּוּבים בּפּחד מפּני בּחירוֹת חדשוֹת. אפשר בּא הדבר מפּני שיש לנוּ תביעוֹת גדוֹלוֹת מן הועידה, תביעוֹת המוּפנוֹת משוּם מה בּעיקר למכַנסים, מפּני שועידה אצלנוּ אינה דבר שבּחוּלין כּמוֹ בּאוֹתן המפלגוֹת בּחוּץ-לארץ המכנסוֹת את ועידוֹתיהן מדי שנה בּשנה, בּין שיש להן מה לחַדש וּבין שאין להן. ואפשר גוֹרמים לכך התנאים הבּלתי-נוֹרמליים שבּהם אנוּ עוֹבדים. מתי היוּ לנוּ שתים-שלוֹש שנים כּתיקוּנן, שיכוֹלנוּ להתמסר בּהן לדברים כּתיקוּנם? אם כּך ואם כּך, לא הגענוּ עד היוֹם הזה ליצירת סדרים קבוּעים בּמפלגה וּבהסתדרוּת, שנדע כּי אנוּ חייבים בּשמירתם. וזהוּ הדבר שועידתנוּ קרוּאה לתקן. גדלנוּ מדי, שנהיה רשאים לחיוֹת ללא חוק.

 

ג    🔗

יכולים אנחנו להאמין כּי שליחינוּ שבּחרנוּ בּהם לפני כּמה שנים יבָּחרו שוּב ושוּב, ואף על פּי כן צריכים אנוּ, לכבוֹד הנבחרים ולכבוֹד הבּוֹחרים, לחַדש את המַנדטים לעתים מזוּמנוֹת ולא רחוֹקוֹת. ואם דבר זה הוּא צוֹרך בּריא של כּל מפלגה בּעוֹלם, אצלנוּ – שהרכּב מפלגתנוּ מתחדש עם כּל עליה ועם התאַזרחוּת עוֹלים בּארץ – לא כּל שכּן. כּפעם בּפעם מתוספוֹת אצלנוּ שכבוֹת חדשוֹת, שעדיין אין להן אפשרוּת של התגלוּת בּציבּוּר.

הצעתי למפלגה שתחוֹקק כּי ועידוֹתיה מתכּנסוֹת אחת לשנתים. אין צוֹרך שסדר יוֹמה של הועידה יהיה עמוּס סעיפים רבּים, ושהיא תראה עצמה חייבת לפתוֹר בּבת אחת את כּל בּעיות החיים. יכוּלה ועידה גם לחַלק את עבוֹדתה למוֹשבים אחדים, על מנת שכּל מוֹשב יתרכּז בּאמת בּסוּגיה אחת ויבקש לקדם אוֹתה. מנהג זה – אוֹרך הזמן הנדרש וריבּוּי הנוֹשׂאים המוּצגים – איננוּ מן הדברים המסַייעים לתכיפוּתן של ועידוֹת. העיקר: קיוּם הבּחירוֹת בּמוֹעדים קבוּעים, האַפּלַציה לציבּוּר שיבּיע אֵמוּן אוֹ אי-אֵמוּן לשליחיו, וההכּרה שתהיה לשליחים כּי הם המשתמשים בּסמכוּתם בּזכוּת מלאה לכך.

 

ד    🔗

לשם תיקוּן חיי המפלגה, לשם הגבּרת המגע בּין המרכּז לבין הציבּוּר יש צוֹרך בּהקמת מוֹסד חדש, מוֹעצה קבוּעה, הנבחרת בּועידה, מוּרכּבת משבעים חברים בּערך. איני קוֹבע מַסמרים בּמספּרים. בּין ועידה לועידה יהיה זה, בּצירוּף המרכּז, הגוּף הציבּוּרי המוּסמך ליצג את התנוּעה.

הוֹעיל ואין האפשרוּת לכנס את המרכּז בּקביעוּת מדי שבוּע בּשבוּע, יש צוֹרך להקים לעזרת המזכּירוּת הפּעילה, העוֹבדת את עבודת המפלגה יוֹם יוֹם, גם מזכּירוּת רחבה יוֹתר, מחברים העוֹבדים בּשליחוּיוֹת שוֹנוֹת של התנוּעה. גוּף זה צריך להתחייב לקבּוֹע עתים לעניני המפלגה.

אין להסתפּק בּמזכּירוּת בּלבד. יש להקים על ידה מחלקוּת לתפקידים מסוּימים הטעוּנים הרחבה. מצד חברוֹת המפלגה בּאה דרישה להקים ועדת פּוֹעלוֹת על יד מרכּז המפלגה. אני תוֹמך בּהצעה זוֹ. ולא בּה בּלבד. בּמפלגה שלנוּ הפּוֹנה לבני עדוֹת שוֹנוֹת, לבני ציביליזציוֹת שוֹנוֹת, יש צוֹרך לסעֵף את הפּעוּלה וּלהתאימה לצרכיהם של חוּגים שוֹנים, הנזקקים לה בּיוֹתר. יש צוֹרך בּמחלקה מיוּחדת ליוֹצאי ארצוֹת המזרח, בּמחלקה ליוֹצאי-המערב, בּמחלקה מיוּחדת לעניני הנוֹער.

 

ה    🔗

רצוֹני להציע למפלגה שתקים מוֹסד חדש, מוֹסד “מקשר” בּתנוּעה. בּראשיתה של המפלגה ניסינוּ בּזה וגם הצלחנוּ. יש צוֹרך בּמוֹסד שלא יהיה לוֹ שוּם תוֹקף מחוֹקק וּמבצע, אלא ישקוֹד על בּירוּר וליבּוּן ענינים וּשאלוֹת. צריך לכנס כּפעם בּפעם פּגישוֹת של פּעילים, של מקשרים, של אנשים אשר תוֹך כּדי פעוּלתם המעשׂית דעתם נתוּנה לעיוּן, להצגת שאלוֹת וּלבירוּרן, אנשים אשר יש להם “חוּלשה” לבחינת מעשׂים וּמחשבוֹת. כּינוּסים אלה לא יחליטוּ דבר, הם רק יטפּלו בּדברים אשר טרם גמלוּ להחלטה, אך בּירוּריהם יכשירוּ את התנוּעה כּוּלה לשקוֹל וּלהחליט.

 

ו    🔗

רצוֹני גם להציע עיקרוֹן אחד, אשר על פּיו יבּחרוּ אנשים למוֹסדוֹתינוּ. מפלגתנוּ אינה מתפּארת בּהוֹמוֹגניוּת, היא גם אינה שוֹאפת להיוֹת כּוּלה “מעוֹר אחד”. היא מכילה סוּגים שוֹנים של פּוֹעלים, פּוֹעלי עיר וּפוֹעלי כּפר וּפוֹעלי כּיבּוּש, צוּרוֹת התישבוּת שוֹנוֹת, מוֹרים ועוֹבדים בּפקידוּת, שׂכירים ועוֹבדים בּמשק שיתוּפי וּבמשק הסתדרוּתי, שבטים ועֵדוֹת. המוֹסדוֹת המיצגים של התנוּעה צריכים להקיף את כּל אלה. יכוֹלים לוֹמר: “מה זה חשוּב? מה למפלגה רעיוֹנית-מדינית וּלכל הפּרוֹטרוֹט הזה? כּל דיבּוּר על סוּגים ועל שבטים אינוֹ מביא אלא לידי פּירוּר המפלגה. דיינוּ שנבחר את האנשים הראוּיים מתוֹך אֵמוּן אישי בּלבד, בּלי שׂים לב למוֹצאם ולשׂדה חייהם”. לא אחת שמעתי דיבּוּרים מעין אלה. גישה כּזאת יכוֹלה להיוֹת במפלגה קטנה בּעלת אוֹפי משפּחתי וכיתתי. שם, יתכן, אין צוֹרך בּדאגה מיוּחדת וּבסידוּרים מיוּחדים למען הביא לידי בּיטוּי ויִצוּג כּל החלקים הפּעילים שבּתוֹכה. שם אין צוֹרך בּהקפּדה מיוּחדת, למען מנוֹע קיפּוּחים ריאַליים וגם קיפּוּחים מודּמים וחששוֹת. אך המפלגה שלנו הגדוֹלה, כּן תרבּה, איננה כּת ואיננה מסתפּקת בּזה שתקיף משפּחה אחת מתוֹך העם העוֹבד. אמנם, אין המפלגה צריכה לוַתר על חוֹמר דרישוֹתיה, למען עשׂוֹת את השייכוּת למפלגה לדבר מחַייב, למען עשׂוֹת את המפלגה ראוּיה וּמסוּגלה ללכת בּראש מחנה-העבוֹדה כּוּלוֹ. אך העמקת הדרישוֹת לחברי המפלגה אינה צריכה להביא אוֹתנוּ לידי הסתפּקוּת בּמוּעט, לידי התרכּזוּתנוּ בּתוֹכנוּ כּמִסדר שליט. המפלגה השוֹאפת לגדוֹלוֹת חייבת לגדוֹל, להקיף המוֹנים, להיות אבן-שוֹאבת לכל הכּוֹחוֹת הצפוּנים בּתוֹך מחנה העבוֹדה וּבגַלי-העליוֹת. מפלגה כּזאת מטבע הדברים שתהיה רבּת-חוּגים, ויש צוֹרך שכּל חוּג יראה עצמוֹ בּמפלגה לא מקוּפּח, מיוּצג בּצדק.

 

ז    🔗

בּתנאים שלנוּ, בּתנאים של קיבּוּץ גָלוּיוֹת מַתמיד, יש לשאלה זוֹ גם חשיבוּת חיוּנית יתירה. יש גלים גלים של “חדשים”, המגיעים לביטוּי וּליצוֹג בּאיחוּר רב, ויש ארצוֹת וּשבטים אשר אינם מגיעים כלל אל בּימת החיים הציבּוּריים. האם לא יזדמן לנוּ לעתים קרוֹבוֹת לשמוֹע מפּי אנשים חשוּבים וּנקיי-דעת וסוֹבלים ונפגעים, שמוֹסד פּלוֹני נכבּש כּוּלוֹ ל“רוּסים”, וּמוֹסד אלמוֹני כּוּלוֹ בּידי “גרמנים”, וּמוֹסד פּלמוֹני בּידי דוֹברי-אנגלית, ויהוּדי “זר” לא יִקרב אליהם? האם אין בּדברים אלה של אנשים מתלוֹננים יוֹתר מקוֹרטוֹב של אמת?

והאם אין בּתמוּנה מכאיבה זוֹ כּדי להעיד מה עלוּבה אַחוָתנוּ וּמה פּגוּמה עדיין מידת אזרחוּתנוּ הלאוּמית בּארץ?

יש שאני יוֹשב בּאחת המסיבּוֹת שלנוּ, בּמסיבּת ההסתדרוּת אוֹ המפלגה, וּמעביר עין על המסוּבּים ועוֹרך אַנקיטה קטנה, ואני מוצא שרוּבּם הגדוֹל, אם לא כּוּלם, הנם יוֹצאי ארץ אחת. כּשזַלמן הספּיד את שלוֹשת חברינוּ הנעדרים ציין אוֹתם כּשליחי שלוֹש ארצוֹת. אפשר ינקוּ שלשתם משלוֹש שארצוֹת שוֹנוֹת, אוּלם שלשתם, – ילידי ארץ אחת, בּני שבט יהוּדי אחד. ודאי לא מקרה הוּא שהוֹרתה ועלייתה של תנוּעת הפּוֹעלים הארץ-ישׂראלית מקוֹרן בּאוֹתן הארצוֹת, הנפרדוֹת היוֹם, שהיוּ לפנים כּוּלן כּאחת “גלוּת רוּסיה”, הנתוּנה תחת שרביטה הרוּחני של התרבוּת הרוּסית. אך כּשאני מוֹצא עוֹד היוֹם כּי בּמוֹסדוֹתינוּ הרבּים לא ניכּר רישוּמם של יהוּדי אשכּנז ויהוּדי המזרח ויהוּדי אמריקה וכמעט גם של יהוּדי גליציה – הרי הדבר מעוֹרר מחשבוֹת נוּגוֹת. גם לפי מידת משקלם היחסי בּציבּוּרנוּ – אינם מיוּצגים. ועוֹד יוֹתר מזה אין האשה מיוּצגת במוֹסדוֹתינוּ לפי המקוֹם שהיא תוֹפסת בּחיי המשק והתרבּוּת והתנוּעה הממשית.

 

ח    🔗

כּשאנוּ ניגשים לבחוֹר אנשים למוֹסדוֹת עלינוּ לראוֹת את מַפּת התנוּעה. קיימת מפּת התנוּעה ואין לשכּוֹח אוֹתה. יש ליצוֹר בּאוּת-כּוֹח של התנוּעה בּמלוֹאה, בּלי לטשטש וּבלי לקפּח שוּם חוּג ציבּוּרי. אך אין הכּוָנה שכּל חוּג יוּכל למַנוֹת את אנשיו וּלהכניסם לתוֹך המוֹסדוֹת המרכּזיים. סידוּר כּזה, אשר סימניו כּבר מתגלים אצלנוּ, היה הוֹפך כּל חוּג ל“קוּריָה”, ואת המפלגה עצמה לקוֹנפֶדרציה של גוּפים נבדלים, הבּוֹחרים להתאַכסן תחת קוֹרת גג אחד. אם ישׂתרר אצלנוּ משטר כּזה אחשוֹב אוֹתוֹ לקץ המפלגה, לקץ בּלתי-מכוּבּד. מוּטב לקיים מפלגוֹת נפרדוֹת וּלכנסן לפרקים לשם שיתוּף פּעוּלוֹת, מאשר לקיים בּשם בּלבד מפלגה אחת אשר שיתוּפה איננוּ אלא חיצוֹני.

הרכּבת המוֹסדוֹת צריכה להיעשׂוֹת לפי המפּה של התנוּעה. אך הנבחרים צריכים להיוֹת נבחריה של התנוּעה, כּוּלה, ולא ממוּנים מטעם חוּגים וגוּשים.

אנחנוּ זקוּקים לבחירה אישית, לגילוּי הכּוֹחוֹת האישיים הנחבּאים בּקיפּוּלי התנוּעה. אנו זקוּקים לאֵמוּן אישי. צריך שכּל נבחר ידע וירגיש שאף על פּי שהוּא בּן-חוּגוֹ וחי בּחוּגוֹ, הריהוּ נבחר על ידי התנוּעה כּוּלה, ואחראי בּפני התנוּעה כּוּלה, וּמצוּיד בּסמכוּת מלאה של שליח התנוּעה.

כּל ההצעוֹת הללוּ אינן, לכאוֹרה, אלא הצעת תיקוּנים קטנים למיכניזמוּס האִרגוּני שלנוּ. אין בּהן משוּם פּתרוֹן רדיקלי לשוּם שאלה. ואף על פי כן מבקש אני לבלי לזלזל בּהן. יש בּהן כּדי להבריא את חיינוּ וּלהעשיר אוֹתנוּ, אם נקבּל אוֹתן ונקיים אוֹתן בּלב שלם. תיקוּנים קטנים אלה יש בּהם כּדי לקבּוֹע את סדרי העבוֹדה בּמפלגתנוּ ואת מבנה-היִצוּג הצוֹדק שלה. אַל יהיה הדבר קל בּעינינוּ. לא נוּכל לגשת לשאלוֹת מוּרכּבוֹת יוֹתר כּל עוֹד לא נתקן את הפּגימוֹת הפוֹרמַליוֹת הללוּ.

 

ט    🔗

אמרתי שרוֹאה אני את מפלגתנוּ כּמפלגה לשירוּת הציבּוּר. לא אמרתי זאת לתפארת המליצה. יש להסיק מכּאן מסקנוֹת: מפלגה שרוֹצה לחנך את הציבּוּר בּמצווֹת – תחנך קוֹדם כּל את חבריה. המפלגה דוֹגלת בסיסמאוֹת – חבריה חייבים לקיים אוֹתן. הסיסמאוֹת אינן קלוֹת. בּעוֹלם של חוֹסר שויוֹן אנוּ רוֹצים לקיים מגמת-השוָאה, בּעוֹלם של חוֹסר סוֹלידריוּת אנוּ שוֹאפים לערבוּת הדדית, בּעוֹלם של הפקרוּת לאוּמית וסוֹציאלית אנוּ רוֹצים לקיים מרוּת הציבּוּר על אזרחיו. אנחנוּ מתנגדים לכך שחלק מן הישוּב יכרע תחת נטל הרעב והמצוּקה וחלק אחר יחיה בּרוָחה. אנחנוּ רוֹצים שעוֹל המצב יפּוֹל בּאוֹפן פּרוֹפּוֹרציוֹנַלי על מי שיכוֹל לשׂאת, על מי שנפגע פּחוֹת. אין בּאוּמה ובּישוּב שוּם כּוֹח מחַייב אשר ירסן את ההפקר ואת פּריקת העוֹל. אין לציוֹנוּת כּוֹח מחייב, אין לכנסת ישׂראל כּוֹח מחייב, וכל זה בּזמן שהעוֹל הוֹלך וכבד, בּזמן שיש צוֹרך בּהגנת החיים והיצירה, בּזמן שיש צוֹרך שהמחנה העוֹמד בּחזית ידע כּי לא לשוא הוּא עוֹמד וכי לא כּדי לקיים ישוּב של פּוֹרקי-עוֹל וּפוֹרעי מוּסר חברתי הוּא נוֹתן את נפשוֹ. בּזמן זה אנוּ משוּללים כּל יכוֹלת להטיל את העוֹל על מי שיכוֹל לשׂאת. כּל אחד יכוֹל להשתמט. בּמסיבּוֹת אלה מהווה המפלגה אִי בּישוּב, אי של אנשים שאינם יכוֹלים להשתמט. אי של נוֹשׂאים בּעוֹל. בלעדי זה אין לפלגה זכוּת קיוּם. אפשר זה יביא לידי כּך שמי שהוּא מבּין המסוּדרים יוֹתר יעזוֹב אוֹתנוּ. יש פּוֹעלים שהיוּ חפצים להיוֹת חברים טוֹבים, יש אינטליגנטים שהיוּ מסכּימים להיוֹת בּמפלגה, אבל בּתנאי שלא יפּוֹל עליהם עוֹל מס אחיד, עוֹל “פּדיוֹן עבוֹדה” וּ“משען” (ואני אוֹמר: “משען” אינוֹ רשוּת אלא חוֹבה!). תנאים כּאלה לחברוּת לא נקבּל. מוּטב שנהיה ידידים מרחוֹק ולא ניצוֹר לחברי המפלגה חיים קלים כּל כּך.

זהוּ בּעיני אחד התנאים גם לאחדוּתה של המפלגה. אני מתכּוון בּזה לא לאחדוּת שבּאִרגוּן בּלבד. לחברי מפלגה אחת צריך שתהיה הרגשה שכּוּלם נוֹשׂאים בּעוֹל, שכּוּלם מתאמצים, שלמרוֹת הבדלי צוּרוֹת חיים ורמוֹת חיים קיימים מאמצים נאמנים להגבּרת השויוֹן והערבוּת ההדדית ולחלוּקת העוֹל. זהוּ הקרקע אשר רק עליו תצמח אחדוּת המפלגה.

 

י    🔗

לאחר שנים רבּוֹת של הטפה לאחדוּת הפּוֹעלים ושל הגשמת אחדוּת הפּוֹעלים, עלי להוֹדוֹת קֳבַל- עם שאין הענין פּשוּט כּל כּך, ושאבני-מכשוֹל על דרכנוּ לא פּסוּ. לא הרי שאלת אחדוּת הפּוֹעלים בּארץ-ישׂראל כּהרי שאלת אחדוּת הפּוֹעלים בּאנגליה, ששם מעמד הפּוֹעלים גדל, אפשר לוֹמר, מאליו, גידוּל טבעי. משצמחה שכבה חדשה של פּוֹעלים הרי היא נכנסת ליוּניוֹן, והרי היא מאליה נכבּשת למפלגה. מה יוֹדעים שם מהבדלי שבטים וציביליזציוֹת, מרגלי מחשבה שוֹנים, מהבדלי לשוֹנוֹת וסגנוֹנוֹת, מכּל אוֹתם הבדלי עוֹלמוֹת הפּוֹרצים אלינוּ עם כּל גל של עליה חדשה וּמתחדדים עם כּל גל של פּוּרענוּת. שוּם מפלגת פּוֹעלים בּעוֹלם אינה יוֹדעת תקלה זאת. וּלפיכך – כּשאנוּ עוֹשׂים איחוּד עוֹד אין האיחוּד עשׂוּי. כּבר נתמַחינוּ בּכך. כּבר בּיצענוּ כּמה איחוּדים. ועוֹד השאלה קיימת. כּי האיחוּד אינוֹ מעשׂה חד-פּעמי, אלא פּרוֹצס ממוּשך, אוּלי פּרוֹצס בּלתי-פּוֹסק. האיחוּד טעוּן כּפעם בּפעם התחדשוּת והתגבּרוּת. ויש שבּשעת עשׂיית האיחוּד נשאר סדק, והסדק דרכּוֹ לילך וּלהרחיב. לפיכך אין אנוּ יכולים לשבת בּשלוה, אלא צריכים אנוּ לבדוֹק כּפעם בּפעם את הפּגימוֹת שבּאיחוּדנוּ וּללכּד מחדש.

לא אעלים מכּם, שבּבוֹאי לנקוּדה זוֹ הריני מתקשה בּדברַי. בּמשך השנים האחרוֹנוֹת השמעתי בּעל-פּה וגם בּכתב את דעוֹתי בּשאלוֹת הללוּ החוֹצצוֹת בּינינוּ. בּיקשתי להפנוֹת את תשׂומת-הלב לשאלוֹת הנוֹער, לרמת החינוּך שלוֹ, לשאלת הדרכת הנוֹער – מי וָמי אחראי לה: אם קבוּצוֹת קבוּצוֹת של חברים הפּוֹעלים על דעת עצמם אוֹ ההסתדרוּת כּוּלה כּחטיבה אחת? עירערתי על הפּירוּדים בּתנוּעה הקיבּוּצית, על הניגוּדים חסרי הצדקה בּין קבוּצה למוֹשב, על עִרבּוּב תפקידים וסַמכוּיוֹת. כּל השאלוֹת הללוּ כּרוּכוֹת בּעצם בּשאלת איחוּדה של המפלגה. ואין לבּי עכשיו לחזוֹר לאוֹתם הדברים. ואין לי אלא לסמוֹך על זכרוֹנם של צירי הועידה.

 

יא    🔗

שאלת מצבה הפּנימי של המפלגה היא בּשבילי לא שאלת הבדלי דעוֹת בּעניני אידיאוֹלוֹגיה אוֹ מדיניוּת, כּי אם שאלת יחסי-חברים. אינני חוֹשש להשתמש בּמלה זוֹ, “יחס”, אף על פּי שנפגמה מרוֹב שימוּש. לא חילוּקי-דעוֹת מסַכּנים את קיוּמנוּ. אנוּ חיים בּתקוּפה רבּת-סבכים ורבּת-מבוּכוֹת, וגם מפלגוֹת מצוּמצמוֹת – המקנאוֹת לאחדוּתן התוֹרנית – אכוּלוֹת ניגוּדים פּנימיים. המפלגה שלנוּ יכלה לעמוֹד בּויכּוּח על ההסכּם, וּלמעשׂה גם למדה ממנוּ לא מעט, ואני רוֹצה להאמין כּי גם הויכּוּח על חלוּקה לא יחַלק אוֹתנוּ. אני רוֹאה צוֹרך לחזוֹר בּכל הזדמנוּת, שהויכּוּח בּקרבּנוּ על החלוּקה איננוּ ויכּוּח על משׂא-נפש הציוֹנוּת, כּי אם על ראִיית המצב הפּוֹליטי. בּמצב זה שבּוֹ נתוּן עתה העוֹלם, בּאימה אפלה זוֹ, בּליקוּי-מאוֹרוֹת זה, אין לתמוֹה על הבדלי-ראִיה והבדלי-אוֹריֶנטציה גם בּקרב תנוּעה בּעלת מטרה אחת וּבעלת רצוֹן אחד. יש רק לעשׂוֹת הכּל – לא על ידי הטלת מרה ולא על ידי חידוּד ניגוּדים, כּי אם על ידי בּירוּר חפשי – למען התגבּר על המבוּכוֹת. זה דוֹרש גם אוֹרך-רוּח והקשבה הדדית בּקרב חברים.

הבדלי-רעיוֹן והבדלי-אוֹריֶנטציה אינם מסַכּנים את אחדוּתנוּ. ניגוּדים אלה נישׂאים ונעלמים על גלי החיים והתנוּעה. הם צפים וגם פּוֹרצים, עתים מַפרים, עתים מחסלים, מתגלגלים בּמחזוֹר-החיים. אך קיימים ניגוּדים אחרים, הנראים לי בּלתי-רציוֹנַליים. הללוּ אינם פּרי דעוֹת ולא פּרי אינטרסים. הם רק נאחזים בּניגוּדי הדעוֹת אוֹ בּהבדלי האינטרסים, בּין שהם קיימים בּין שהם מדוּמים. הגענוּ לכך, שכּל איגוּד חדש מצמיח גם ניגוּד חדש.

סבוּרני שסיבּת הניגוּד היא לא בּאיגוּד ולא בּדעה ולא בּאינטרס, אלא בּנוּ, בּנוֹשׂאי האיגוּד, בּנוֹשׂאי הדעוֹת, בּנוֹשׂאי האינטרסים. לא הצוּרה ההתישבוּתית, לא מהלך המחשבוֹת, לא נטיוֹת פּוֹליטיוֹת – לא הם הגוֹרמים לניגוּדינוּ וּלחידוּדם. גוֹרמת העקמוּמיוּת שבּלב, חוֹסר הכּשרוֹן לאַחוַת-פּוֹעלים, חוֹסר היכוֹלת הנפשית להתמזג בּחיי התנוּעה, חוּסר הנכוֹנוּת הנפשית לראוֹת בּחבר – גם אם הוּא נמנה על שבט אחר – שוּתף גמוּר, אשר אתה אחראי לוֹ והוּא אחראי לך, חוֹסר הרצוֹן להבין את בּן הארץ האחרת, את חניך הסתדרוּת נוֹער האחרת. קל יוֹתר לסַכּם ויכּוּח פּוֹליטי אוֹ אידיאוֹלוֹגי, לישר ניגוּד של אינטרסים מעשׂיים, מאשר לעקוֹר ניגוּד שאין לוֹ קרקע-של-ממש אלא הוּא נזוֹן כּוּלוֹ מן העקמוּמיוּת שבּלב.

 

יב    🔗

מה טעם, למשל, לאוֹתוֹ ניגוּד, המקוּבּל כּניגוּד קיים, בּין הקיבּוּץ והמוֹשב? וכי כּיון שאדם חי בּקבוּצה והשני בּמוֹשב – לפיכך יש בּיניהם ניגוּד ענינים? אינני רוֹאה שוּם יסוֹד של ממש לניגוּד אשר כּזה. מצב ההתישבוּת וּמצבה של תנוּעת הפּוֹעלים אינם מחייבים מציאוּת ניגוּד זה. ולא הקבוּצה ולא הקיבּוּץ ולא המוֹשב אין להם צוֹרך בוֹ. אפשר להבין מציאוּת ניגוּד זה מתוֹך מסיבּוֹת ההתהווּת של הקבוּצה והמוֹשב, אך אין להצדיקוֹ בּשוּם פּנים.

גם המוֹשב וגם הקבוּצה הם חזיוֹנוֹת טבעיים וחוּקיים בּתנוּעתנוּ, אך בשעתוֹ נוֹלד המוֹשב מתוֹך בּיקוֹרת הקבוּצה, בּיקוֹרת שהיתה מַגעת לעתים גם לשלילת הקבוּצה. תבדקוּ את רשימוֹת אנשי המוֹשבים הראשוֹנים ותראוּ שחבריהם בּרוּבּם היוּ מיוֹצאי הקבוּצוֹת הראשוֹנוֹת. הם עזבוּ את הקבוּצה לא מפּני שחיפּשׂו לעצמם חיים יוֹתר קלים, אלא מפּני שבּיקשוּ דרך אחרת בּעבוֹדה. אוֹתה שעה ששתי צוּרוֹת ההתישבוּת העוֹבדת עדיין לא היוּ בטוּחוֹת בּקיוּמן ולא הוֹכיחוּ את צדקת דרכּן והעוֹלם הציוֹני ראה בּנוּ מבַלי עוֹלם וּמבזבּזי כּסף הציבּוּר – היתה המרירוּת הנפשית נוֹתנת את אוֹתוֹתיה בּויכּוּח הבּלתי-פּוֹרה שהתנהל בּין חברי המוֹשב והקבוּצה. היתה אוירה של פּחד וחרדה. בּני צוּרה ישוּבית אחת חששוּ שמא הצלחת הצוּרה השניה תעמיד בּסימן שאלה את עצם דרכּם.

והרי זה כּבר יצאנוּ ממצב זה. קיוּמם של משקי העוֹבדים, לכל צוּרוֹתיהם, איננוּ תלוּי בּויכּוּח. ועם כּל תלָאוֹתיהם, הרי הם עכשיו, מבּחינה יחסית, הענף היוֹתר איתן בּמשק הארץ-ישׂראלי. כּשאנוּ חוֹזרים וקוֹראים עכשיו את הויכּוּחים מלפני חמש-עשׂרה שנה הם נראים לנוּ ילדוּתיים. היה מי שהיה בּטוּח בּתכלית הבּטיחוּת שהמוֹשב מוּכרח להתנַוון וליהפך למשק קפּיטליסטי. היה מי שהיה בּטוּח בּתכלית הבּטיחוּת שהקבוּצה אין לה קיוּם משקי, ואינה אלא צוּרת-מעבר. היה מי שידע בּוַדאוּת שכּל הרחבת הקבוּצה למעלה ממספּר אוֹפּטימַלי נתוּן מראש תביא לידי חוּרבּנה, וכל הכנסת מלאכה אוֹ עבוֹדת-חוּץ לקבוּצה סוֹתרת את בּריאוּתה המשקית. החששוֹת נתבּדוּ. יחס הבּיטוּל מאת צוּרה אחת לחברתה אף הוּא חלף, וניטל כּל יסוֹד מן המחשבה שצוּרה אחת נבנית מחוּרבּנה של חברתה. להיפך, שוּם צוּרה של ההתישבוּת העוֹבדת אין לה תקוה לעלוֹת מירידתה של חברתה. קיימת, ואם לא תמיד נראית, ערבוּת הדדית בּין כּל משקי העוֹבדים: כּל משק-עבוֹדה הנבנה ועוֹלה – מביא נצחוֹן לעצמוּ ונצחוֹן לכל ההתישבוּת העוֹבדת. נצחוֹן המוֹשב הוּא גם נצחוֹן לקבוּצה, ונצחוֹן הקבוּצה הוּא גם נצחוֹן למוֹשב.

אין שוּם מקוֹם לחתירה, אין שוּם מקוֹם לצרוּת-עין.

פּגם-היחסים איננוּ טבוּע בּגוּף המפעל ההתישבוּתי ואף לא בּטיבם של זרמיו. הוּא טבוּע בּנוּ בּעצמנו, בּאיזוֹ עקמוּמיוּת ארוּרה שבּנוּ, שגם את הדברים הטוֹבים שאנוּ עוֹשׂים איננוּ יוֹדעים ללווֹת בּסבר פּנים יפוֹת, שאת החברוּת שאנוּ מקיימים איננוּ יוֹדעים לקיים בּעין יפה. ואני מעיז לחשוֹב, אף על פּי שאין הדברים כּתוּבים בּשוּם תקנוֹן של הסתדרוּת פּועלים, כּי עין יפה לחבר וּלמפעלוֹ של חבר היא אחד היסוֹדוֹת של סוֹלידריוּת פּוֹעלית. ואנחנו משוּם מה נוֹהגים לקיים את סוֹלידריוּתנוּ בּפנים נזעמים דוקא.

שוּם צוּרה התישבוּתית אין לה תקוה להיבּנוֹת מחוּרבּנה של חברתה, אך כּל צוּרה התישבוּתית כּאילוֹּ נכוית מחוּפּתה של חברתה. הדבר מזכּיר את ההתחרוּת שבּין הירח והשמש בּזמן ששניהם היוּ שוים: “אפשר לשני מלכים להשתמש בּכתר אחד?” כּאילוּ אוֹרוֹ של האחד יגדל על ידי מיעוּט דמוּתוֹ של משנהוּ. אין זה דבר שבּאידיאה, אין זה דבר שבּאינטרס, זהוּ דבר-מה שבּאויר. ואת האויר יש, פּשוּט, לטהר. שנים רבּוֹת סבלנוּ מן ההתנכּרוּת המפלגתית, סוֹף סוֹף השתחררנוּ ממנה. עתה עלינוּ לשׂים קץ למידת-ההתנכּרוּת שבּתוֹך האיחוּד, לשׂים לה קץ על פּני כל סוּלם ענינינוּ החברתיים, מן ההתישבוּת ועד לחנוּך הנוֹער. המצב הקיים לא הגבּיר ולא העלה שוּם צד בּתנוּעתנוּ. יש עמוֹ רק הפסד והשפּלה.

 

יג    🔗

אי אפשר לדבּר בּשאלת איחוּדה של המפלגה בּלי לנגוֹע בּשאלת היחסים בּין שני הגוּפים: הקיבּוּץ המאוּחד וחבר-הקבוּצוֹת. אינני מתכּוון הפּעם להיכּנס בּעבי הקוֹרה הזאת, אך אי אפשר לי לעקוֹף את הענין.

רצוֹני, ראשית כּל, להסיר מכשוֹל אחד מדרך הבּירוּר. יש סבּורים כּי מי שתוֹבע את איחוּד התנוּעה הקיבּוּצית הרי הואּ, מן הסתם, שוֹלל את עצם קיוּם הגוּשים ההתישבוּתיים. אין זו אלא טעוּת. מי שסבוּר כּי כּל מפעל מוֹשבי אוֹ קבוּצתי “לבדד ישכּוֹן” ואיננוּ זקוּק לקשר חברתי וּמשקי עם חבריו, לא יבוֹא לטעוֹן לאיחוּד התנוּעה הקיבּוּצית, אלא ידרוֹש את פּירוּק הגוּשים. מעוֹלם לא דרשתי את פּירוּק הגוּשים. דרשתי קביעת תחוּמים בּין פּעוּלת הגוּשים וּפעוּלת ההסתדרוּת והמפלגה. דרשתי את איחוּד התנוּעה הקיבּוּצית לגוּש אחד, וכל עוֹד הקיבּוּץ הארצי עוֹמד מנגד הריני דוֹרש את איחוּדם של הקיבּוּץ המאוּחד וחבר-הקבוּצוֹת. דרשתי תקוּן היחסים ושיתוּף פּעוּלה בּין הגוּש הקיבּוּצי המאוּחד וּבין גוּש המוֹשבים.

אין בּדעתי להרחיב כּאן את הדיבוּר על היחסים התמוּהים שבּין הקיבּוּץ המאוּחד וחבר-הקבוּצוֹת בּארץ וּבגוֹלה. הדברים ידוּעים ואיני רוֹצה לגרד את הפּצעים. רצוֹני רק לציין כּי המרחק העניני הלך וּפחת במשך השנים, וניגוּדי-היחסים פּרצוּ וגברוּ.

לא אשתמש בהרצאתי זאת כּדי להוֹסיף וּלהטיף לאיחוּד התנוּעה הקיבּוּצית-קבוּצתית. איני יוֹדע אם הועידה יכוֹלה לקבּל החלטה בּשאלה זוֹ. אם כּי מפלגה המרכּזת בּתוֹכה את כּל הצוּרוֹת הישוּביוֹת, ואשר השאלה הזאת נוֹגעת בּנפשה, אי אפשר לה שתתעלם הימנה. אלא שהשאלה הזאת, הנוֹגעת לחייהם ממש של אלפי חברים, לא תיפּתר אם החברים החיים בּזה לא ימצאוּ את הפּתרוֹן. ואין לי אלא לבקש שהועידה תיצוֹר את האוירה החברתית הדרוּשה לבירוּר זה, ולסמוֹך על הכּוֹחוֹת החיוּניים שבּתוֹך הקיבּוּץ והקבוּצה שלא יתנוּ מַרגוֹע לנפשם עד אשר יבצעוּ את האיחוּד. אוּלם השאלה המטרידה את הועידה אינה רק שאלת מניעת הניגוּדים בּין הגוּשים בּלבד.

 

יד    🔗

התנוּעה כּוּלה מעוּנינת בּהבהרת התפקידים וּביִחוּדם. אינני יוֹדע אם יש בּתנוּעתנוּ היסטוֹריוֹן מוּמחה אשר יֵדע לחשׂוֹף את מקוֹר הדברים. ואני לא אקבּל על עצמי תפקיד זה. אך עוּבדה היא כּי בּרחבי ההסתדרוּת והמפלגה והגוּשים ההתישבוּתיים השׂתררה ערבּוּביה כּזאת, שאינך יוֹדע כּיוֹם מי אחראי למה וּמה שייך למי. לפני שנים רבּוֹת, בּראשית ימי ההסתדרוּת החקלאית, היתה זוֹ טוֹענת למפלגוֹת של אז (שבּעצם היוּ אף הן מעין גוּשים ישוּביים), שלא יכּנסוּ לתחוּמיה. היא לא דרשה את בּיטוּל המפלגוֹת, היא רק אמרה: תעסקו אתן בּמה שמפלגה צריכה לעסוֹק וּתנוּ להסתדרוּת החקלאית לעשׂוֹת מה שהסתדרוּת התישבוּתית של פּוֹעלים חקלאים צריכה לעשׂוֹת. זמן רב ניטש הויכּוּח. וסוֹף סוֹף נגמר. המפלגוֹת, שטענוּ קוֹדם כּי אי אפשר להן בּלי תפקידים מישבים, ויתרו על התפקידים הללוּ ונשארוּ בּחיים וּשׂדה-הפּעוּלה שלהן לא קוּפּח, וההסתדרוּת קיבּלה את שלה. עכשיו חזרנוּ, בּגלגוּל חדש, לימים קדוּמים.

אַל נא יטעוּ בּדברַי. אין כּונתי להאשים את מי שהוּא אוֹ להטיף מוּסר למי שהוּא. לפנים היוּ מחַבּרי ספרים נוֹהגים להתנצל בּהקדמוֹתיהם בּלשוֹן זוֹ בּערך: תמה אני אם יש בּדוֹר זה מי שרשאי להוֹכיח. אף אני אוֹמר כּך. אינני מוֹכיח, ואף איני מקבּל על עצמי לפסוֹק בּשל מה וּבשל מי התפּתחוּ, אוֹ יוֹתר נכוֹן, התגלגלוּ, הדברים עד לידי כּך. אפשר שהיוּ כּמה שטחים עזוּבים, וההסתדרוּת לא עשׂתה את שלה, וּמי שבּא ועשׂה תבוֹא עליו בּרכה על עצם העשׂיה. אך אין סיבּה זוֹ אוֹ אחרת משנה עתה את עצם תמוּנת המצב שנתהווה: קיימים כּמה תפקידים, הנוֹגעים לכלל ציבּור-הפּוֹעלים והוּא אחראי להם, והם מתמלאים לפעמים בּמידה מרוּבּה ולפעמים בּמידה מוּעטה על ידיד חלקים חשוּבים מן הציבּוּר, אלא שהכּלל עצמוֹ אינוֹ עוֹשׂה את חוֹבתוֹ, ואין לוֹ ידיעה בּענינים ולא שליטה בּהם.

ערבּוּב-תפקידים זה ניכּר לא רק בּתחוּמים המשוּתפים של הגוּשים וההסתדרוּת. הוּא מבצבּץ גם בּתחוּמי הגוּשים והמפלגה. איזה יצר פּוליטי חבוּי אשר איננוּ מוֹצא את גילוּמוֹ בּחיי המפלגה מבקש להתגלם דוקא בּגוּשים הישוּביים ולעשׂוֹתם מעֵין-מפלגוֹת. ישנן כּמה מידוֹת וכמה מדרגוֹת בּדבר. מוּבן מאליו, שהדברים אינם אמוּרים בּקיבּוּץ הארצי של “השוֹמר הצעיר”, בּאשר אנשים חיצוֹניים אנחנוּ לגבּיו ואין אנחנוּ מעיזים לערער על העדוּת שהוּא מעיד בּפירוּש על עצמוֹ, כּי אין הוּא מפלגה כּלל וּכלל. אין הוא אלא קיבּוּץ של אנשים החיים בּצוותא בּשטח ארצי, והם מסדרים את עניניהם בשוּתפוּת, וּ“ממילא” גם את עניניהם הפּוֹליטיים ועמדוֹתיהם האידיאוֹלוֹגיוֹת ותעמוּלתם הציבּוּרית וקשריהם בּבחירוֹת. ורק אנשים רעי-לבב וּמתכּוונים להוֹציא לעז יקראוּ להם מפלגה. אבל יוּרשה לנוּ לציין משהוּ לגבּי אוֹתם הגוּשים הישוּביים, שרוֹב חבריהם הנם חברים למפלגה והם חיים את חייהם הפּוֹליטיים והציבּוּריים בּמפלגה המאַחדת. ודאי שאינם מגיעים – וגם אינם מבקשים להגיע – למדרגת “השוּמר הצעיר”, אשר “הקוֹלקטיביוּת הרעיוֹנית” שלוֹ פּוֹתרת בּסיטוֹנוּת לכל חבריו את כּל השאלוֹת העוֹלמיוֹת – שאלוֹת השעה וּשאלוֹת שבּ“השקפת-עוֹלם מדעית”, שאלוֹת פּוֹליטיוֹת וסוֹציאליוֹת וּשאלוֹת סוֹציולוֹגיוֹת וּפילוֹסוֹפיוֹת ותרבּוּתיוֹת, אף שאלוֹת המדיניוּת הציוּנית – ודאי שהגוּשים הישוּביים שלנו רחוקים ממדרגה זוֹ, אך אין אנוּ מתעלמים מן העוּבדה כּי יש שגם אוֹתם תוֹקפת התשוּקה להווֹת תחליף למפלגה. לפני זמן קצר היה למרכּז המפלגה דין וּדברים עם “ועד המוֹשבים והאִרגוּנים”, שבּיקש להוֹפיע לועידה החקלאית בּרשימה מיוּחדת. המרכּז התנגד לכך, והגוּש קיבּל את החלטת המרכּז, והענין נסתיים בּשלוֹם. אך עצם הרצוֹן הזה מעיד על משהוּ שאיננוּ מסתפּק בּפעוּלתם הטבעית של הגוּש, אלא מבקש לרכּוֹש לוֹ שטח פּעוּלה בּתוֹך השׂדה המשוּתף למפלגה כּוּלה.

ואוֹתה המגמה, להעביר מן השׂשה המשוּתף אל שטח הגוּש, רוֹאה אני בּקיבּוּץ המאוּחד, המקדיש כּל כּך הרבּה כּוֹחוֹת, בּעל-פּה וּבכתב, לויכּוּחים פּוֹליטיים כּלליים בּתחוּמי הקיבּוּץ. אני מקווה כּי לא יחדשוּ בּי שעיני צרה בּחברים העוֹסקים הרבּה בּבירוּר שאלוֹת מדיניוֹת, ועל אחת כּמה וכמה אין לי לחשוֹש מפּני החשד שמא עֶמדתי בּשאלת החלוּקה היא היא המדבּרת מתוֹך גרוֹני בּשעה שאני קוֹבל על הקיבּוּץ המאוּחד המקדיש לה מקוֹם כּל כּך רחב על בּמוֹתיו. לא כּמי שהוּא “בּעד” ולא כּמי שהוּא “נגד”, אלא כּאיש התנוּעה הריני שוֹאל: מהוּ הגיוֹן בּדבר ששאלוֹת כּלליוֹת הנוֹגעוֹת לכוּלנו, אם זה “הסכּם” ואם זוֹ “חלוּקה”, מתבּררוֹת על ידי כּל גוּש וגוּש בּתחוּמיו שלוֹ, ואינן מוּבאוֹת לבימה כּללית. כּלוּם בּירוּר השאלה בּתחוּמיו של חלק מסַייע לעשׂוֹת את הדעוֹת נחלת הכּלל כּוּלוֹ? כּלוּם בּירוּר שאלוֹת פּוֹליטיוֹת מסוּג זה מַצריך דוקא אוירה “חמה”, “אינטימית”? אינני יוֹדע אם צרכיו החיוּניים של גוּש ישוּבי מתקדמים על ידי שיטת-בּירוּרים כּזאת, אך בּרוּר לי כּי על ידי צמצוּם-תחוּמים זה וערבּוּב-תחומים זה כּוּלנוּ נמצאים מפסידים. זיהוּי הגוּשים הישוּביים אוֹ בּימוֹתיהם עם איזוֹ עמדה פּוֹליטית השנוּיה בּמחלוֹקת הוּא בּעינַי דבר המזיק לגוּש, מזיק למפלגה וּמזיק לעצם בּירור הענין. יש בּזה משוּם גזל המפלגה וּמשוּם יצירת אוירה הנוֹטלת מן הדיוּן את אָפיוֹ החבֵרי וּמשַוה לוֹ צוּרה של פּוּלמוֹס. אין פּוֹנים אֶל החבר אשר אתוֹ מתוַכּחים, כּי אם מדבּרים עליו. הנה מוּנח לפנַי ספר הדין-וחשבּוֹן של מוֹעצת ציריך, וּבוֹ מגוֹללת פּרשת הויכּוּח הפּוֹליטי הגדוֹל בּינינוּ. אתה פּוֹתח אוֹתוֹ ואתה רוֹאה שזהוּ ספר של כּלל-תנוּעתנוּ. תקרא בּוֹ, תסכּים לזה, תתנגד לזה, אך אתה נוֹשם בּוֹ כּל הזמן אוירה חבֵרית, הדרוּשה לנוּ כּל כּך, בּכל מקוֹם וּבכל שאלה.

כּיון שנגעתי בּפּוּבּליציסטיקה הפּוֹליטית של הקיבּוּץ המאוּחד, עלי לוֹמר – שלא לתת מקוֹם לטעוּת – כּי דוקא הקיבּוּץ המאוּחד מכיל בּשאלת החלוּקה דעוֹת שוֹנוֹת כּמוֹ המפלגה עצמה, מה שאין כּן שאר הגוּפים הישוּביים, שראוּ משוּם מה לזהוֹת עצמם עם עמדה זוֹ אוֹ אחרת. היש איזה הגיוֹן בּדבר? האוּמנם צריכה החברוּת בּקבוּצה אוֹ בּמוֹשב לחייב יחס מסוּים לשאלת החלוֹקה? האוּמנם נוֹבע יחס זה אוֹ אחר מתוֹך טבע הקבוּצה או- המוֹשב?

 

טו    🔗

צריך שימָצא הכּוֹח בּמפלגה לוֹמר את דברה: אשר לגוּש – לגוּש, ואשר למפלגה – למפלגה, ואשר להסתדרוּת – להסתדרוּת. הגוּשים הישוּביים שלנוּ כּבר יצאוּ מזמן מתחוּמי הקבוּצה הראשוֹנית, אשר אין לפניה אלא קיוּמה המשקי שלה וחייה הפּנימיים. הם המקיפים ענינים רבּים וחשוּבים, הנוֹגעים לא רק להם, כי אם לתנוּעת הפּוֹעלים כּוּלה. האין על כּן התנוּעה רשאית לדרוֹש גם את חלקה היא בּהנהגת עניני הגוּשים? חברת-העוֹבדים יש לה בּאי-כּוֹח שלה בּכל קוֹאוֹפּרטיב מקוֹמי אשר היקף עניניו מצוּמצם. מדוּע ויתרה חברת-העוֹבדים על זכוּתה וסַמכוּתה לגבּי הגוּשים הישוּביים הגדוֹלים והחשוּבים, אשר דרכּם זוֹרמים הכּוֹחוֹת היוֹצרים של התנוּעה? הגוּשים הישוּביים העמיסוּ על עצמם כּמה תפקידים כּלליים של התנוּעה. לא נקפּח את שׂכרם. נחזיק להם טוֹבה על כּל הטוֹב אשר הם עוֹשים, אך לא נסכּים לכך שההסתדרוּת החקלאית תפסיד כּל מגע עם משקיה, ושההסתדרוּת כּוּלה תדוּלדל מתָכני-הפעוּלה אשר היא אחראית להם. תהיה סיסמתנוּ: מלוֹא ההשפּעה הרעיוֹנית למפלגה, מלוא הסמכוּת להסתדרוּת.

אגב בּירוּר זה ראוּי לציין לשבח, כּי קיים בּתנוּעתנוּ חוּג מאוּרגן המקיף ציבּוּר רחב וּפעוּלוֹתיו ענפוֹת, ועם זה יש לוֹ הבנת צרכי עצמוֹ והבנת צרכי התנוּעה, שלא לצאת מתחוּמיו ולא להיכּנס לתחוּמיהם של המוֹסדוֹת הכּלליים בּתנוּעה. כּוָנתי לתנוּעת הפּוֹעלוֹת. איני רשאי לדוּן בּאיזוֹ מידה מַקיפה תנוּעה זוֹ את צרכיה החיוּניים של האשה העוֹבדת, אך רוֹאה אני כּי יש לה החוּש לבנוֹת את עצמה מתוֹך ההיקף הטבעי של פּעוּלוֹתיה ולא להיבּנוֹת על חשבּוֹן הציבּוּר. וגם עתוֹנה של תנוּעת הפּוֹעלוֹת יוֹדע את שליחוּתוֹ הטבעית, ואין הוּא מפסיד כּמדוּמה כּלל על ידי מה שהוּא איננוּ נכנס לרשוּתן של בּימוֹת-פּוֹעלים אחרוֹת.

 

טז    🔗

בּמסגרת הדיוּן על איחוּד התנוּעה ועל יִשוּר הדוּרים רעיוֹניים וחברתיים חפצתי להביא לפני הועידה הצעת מפעל שאני נוֹשׂא את נפשי אליו זה מכּבר. לא פּעם הייתי משׂוֹחח בּוֹ עם בּילינסוֹן: מה אנוּ עוֹשׂים לחינוּך המשמרת הצעירה של התנוּעה? מנַין ימָצאוּ לנוּ הכּוֹחוֹת הרעיוֹניים וההַשׂכָּלתיים הנדרשים לעבוֹדת הבּנין העצוּמה שלנוּ? האין התנוּעה שלנוּ אוֹכלת את “הקרן”? הדוֹר הראשוֹן של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ ינק מאוֹצרוֹת רבּים. מה אנוּ עוֹשׂים כּדי שגם הדוֹרוֹת הממשיכים יקבּלוּ אפשרוּת של יניקה מאוֹתם האוֹצרוֹת? היוּ זמנים שהצעיר היהוּדי היה מוֹצא בּבית-הוֹרים ירוּשה עברית גדוֹלה. היוּ זמנים שלפני הצעיר היהוּדי המבקש ללמוֹד והמוּכן לכתת רגליו לשם כּך היוּ פּתוּחוֹת אוּניברסיטאוֹת אירוֹפּה. היוּ ימים והעוֹלם הגדוֹל היה פּתוּח וּמי שבּיקש ללמוֹד וּלהכּיר את העוֹלם היה מוֹצא אנשים, חברה, ספריוֹת, מרכּזי-מדע, מוֹרי-הדוֹר. באוֹתוֹ עוֹלם צמחה הציוֹנות, צמחה תנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית. וגם תנוּעת הפּוֹעלים הארץ-ישׂראלית אשר נאבקה עם אוֹתוֹ עוֹלם וּמרדה בּוֹ – אף היא בּתוֹכוֹ עלתה וּממנוּ קיבּלה מלוֹא חָפנַיִם. היא לא הסתפּקה בּמה שקיבּלה, אלא העבירה תחת שבט הבּיקוֹרת ואף צָרפה בּכוּר-חייה. ראשיתה של תנוּעת-הפּוֹעלים עוֹד ראתה בּתוֹכה את בּרנר ואת גוֹרדוֹן, וגם בּגוֹלה קמוּ לציוֹנוּת הסוֹציאליסטית אישים בּעלי שיעוּר-קוֹמה אשר חייהם הרוּחניים וּפעוּלתם התרבּוּתית חרגוּ מן התחוּמים הצרים של הבּוּרסה המפלגתית. כּל אלה סייעוּ לעיצוּב דמוּתן של עליוֹת-העבוֹדה הראשוֹנוֹת.

הדוֹר החלוּצי הגָדל לעינינוּ לא זכה לכל אלה. בּית-המדרש הרוּס, האוּניברסיטה – לא לוֹ, העוֹלם הגדוֹל – סגוּר בּפניו. ואילוּ גם נפתח – שאלה היא מה יש לוֹ בּימים אלה לתת לצעירים יהוּדים. אנוּ רוֹאים בּאיזה מצב בּאים ילדי ישׂראל מפּוֹלין וּמגרמניה. וגם הנוֹער הארץ-ישׂראלי הטוֹב, המידבּק בּחיים חלוּציים, אינו מביא מבּית-הספר את המטען הרוּחני אשר יאַפשר לוֹ לפגוֹש כּראוּי את התלאוֹת והמבוּכות וגם את היצירוֹת הקוֹראוֹת לוֹ והבּעיוֹת התוֹבעוֹת ממנוּ פּתרוֹן. והרי כּוּלנוּ מתפּללים וּמאמינים כּי דוֹר גדוֹל זה היוֹצא לקראת העתיד יזכּה לבצע מה שלא בּיצענוּ עד כּה. עליו איפוֹא להיוֹת דוֹר-ההכרעה בּמוּבן הכּיבּוּשי והישוּבי, בּמוּבן התרבּוּתי והמדיני. על כּתפיו הרכּוֹת ירבּץ המטען הכּבד בּיוֹתר: צרכי בּנין עם ההוֹלך ונחרב, הצוֹרך בּליכּוּד כּוֹחוֹת קוֹנסטרוּקטיביים בּתוֹך עוֹלם של הפקר והרס, חיבּוּר השרשרת ההיסטוֹרית אשר חוּליוֹתיה ניתקוֹת וּמתפּזרוֹת. האם שקדה התנוּעה הציוֹנית, האם שקדנוּ אנחנוּ לצייד את הדוֹר הממשיך לדרכּוֹ הקשה? האם דאגנוּ לכנס את מיטב הכּוֹחוֹת החלוּציים שבּדוֹר זה ולמסוֹר להם את המַפתחוֹת אשר בּידינוּ?

 

יז    🔗

זה מכּבר היתה צריכה תנוּעתנוּ לחשוֹב את דרכּה, ולא לסמוֹך על הנס. הצעתי למפלגה שתחליט הפּעם לגשת למעשׂה, להתחלת מעשׂה. עלינוּ להקים מוֹסד חינוּכי של התנוּעה. מוֹסד של קבע. עשׂינוּ פּעם אחת נסיוֹן יפה של סמינר מפלגתי נוֹדד לשלוֹשה חדשים. עתה עלינוּ להקים מוֹסד בּר-קיימא, בּמקוֹם קבוּע, עם מחזוֹרים קבוּעים. וחניכיו ילמדוּ בּוֹ לא שלוֹשה חדשים, אלא שנה שלמה. שילמדוּ – כּלוֹמר, לָאו דוקא שישמעוּ הרצאוֹת, אלא שיעבדוּ בּעצמם, שירכּשוּ ידיעוֹת, שיתרגלוּ בּעבוֹדה עיוּנית וּמחקרית. ושהעבוֹדה העצמית תיעשׂה לא בּפיזוּר ולא בּמקריוּת, כּי אם בּשיטה, בּהדרכה, בּמתן-עזרה, בּתנאים המאַפשרים לימוּד פּוֹרה. עלינוּ לנקוֹט שוּב בּעיקרוֹן הפּדגוֹגי ששלט בּישיבוֹת: אין הלוֹמד יוֹצא ידי חוֹבתוֹ בּשמיעת “השיעוּר”, תפקידוֹ של “השיעוּר” – לעוֹרר, להניע, לפתוֹח פּתח. ללמוֹד – אין פּירוּשוֹ להיוֹת כּלי-קיבּוּל פּאסיבי לדברי המַרצה אוֹ לדברי הספר, כּי אם לעבוֹד, להיאָבק עם החוֹמר, להתגוֹנן ולרכּוֹש את ידיעת הדברים ואת הערכתם מתוֹך פּעילוּת רוּחנית.

מוֹסד חינוּכי כּזה, המלקט את תלמידיו מכּל קצוי התנוּעה והמביא אוֹתם בּמגע רוּחני קרוֹב עם אנשי המדע והמחשבה והתנוּעה, יש לראוֹתוֹ גם מבּחינת הסרת מחיצוֹת, מבּחינת ליכּוּד ציבּוּרינוּ ואיחוּדוֹ.

אפשר, כּמוּבן, לוֹמר כּי אין החוֹבה לעשׂוֹת את העבוֹדה התרבּוּתית בּמסגרת הרחבה של המפלגה, בּמסגרת הנראית למישהוּ רחבה מדי. יש סבוּרים כּי בּמסגרת צרה יוֹתר ניתנים הדברים להעמקה יוֹתר, לגיבּוּש יוֹתר. ואכן, בּפינוֹת שוֹנוֹת של תנוּעתנוּ יש לראוֹת מאמצים רבּים לפעוּלה חינוּכית. די לנוּ אם נזכּיר מן הזמן האחרוֹן את הסמינר של הקיבּוּץ המאוּחד, את הסמינרים השוֹנים של הסתדרוּיוֹת נוֹער. יש בּרכה בּכל אלה. וכל פּעוּלה חלקית כּזאת יש בּה ודאי שירוּת טוֹב לתנוּעה כּוּלה. ואף על פּי כן הריני מעיז לוֹמר שפּעוּלה תרבּוּתית רעיוֹנית הנעשׂית בּתוֹך חוּגים חלקיים, בּחוּגים “מעוֹר אחד”, מפסידה הרבּה מן הבּרכה שהיתה עלוּלה להביא אילוּ היתה מקיפה גם חוּגים אחרים והיתה נעשׂית בּאוירה של כּלל-התנוּעה. כּבוֹדם של האנשים והמפעלים בּמקוֹמם, אך יש חשיבוּת לא רק למַרצים ולתוֹרוֹת, חשוּבה גם הפּגישה בּין חבר לחבר, בּין חבר עירוֹני לחבר כּפרי, בּין חבר הקיבּוּץ לחבר המוֹשב, בּין חבר להסתדרוּת נוֹער אחת לבין חבר להסתדרוּת נוֹער אחרת, בּין מגמוֹת רעיוֹניוֹת שוֹנוֹת. כּל כּמה שחיי-הגוֹלה והמכוֹרוֹת והמסוֹרוֹת וההרגלים מפרידים וּמקימים מחיצוֹת בּינינוּ – חייבת ציבּוּריוּתנוּ לעשׂוֹת פּעוּלה שכּנגד, להרוֹס מחיצוֹת, לפזר זרוּת, לשתף בּקנינים רוּחניים, להפגיש, למַזג. וזאת יוּכל לעשׂוֹת רק מוֹסד שהוּא נחלת התנוּעה כּוּלה, ושכּל חלקי התנוּעה יראוּ בּוֹ את בּית-מדרשם. ואין המוֹסד צריך להסתפּק בּהנחלת היש הקיים, המקוּבּל והמבוֹרר. צריך שימָצא בּוֹ הכּוֹח להעמיד לבירוּר דברים הטעוּנים בּירוּר ועיוּן חדש.

משוּם שאני רוֹאה כּכה את תפקידוֹ של המוֹסד החינוּכי – שאיני רוֹצה לקרוֹא לוֹ לא קוֹלג' ולא סמינר ולא אוּניברסיטה של פּוֹעלים – לפיכך אינני רוֹאה את הקמתוֹ כּדבר קל. וגם לא כּדבר זוֹל. לא קל לרכּז את חֶבר האנשים אשר יתמכּרוּ להקמתוֹ. לא קל יהיה למצוֹא את האנשים אשר יאַחדוּ בּקרבּם את נסיוֹן-החיים הארץ-ישׂראלי, את נסיוֹנה הפּנימי של תנוּעת הפּוֹעלים, עם ההכשרה העיוּנית והמחקרית. לא קל יהיה למצוֹא את האמצעים בּשביל הקמת המפעל הזה, הבּנינים, הספריה, חדרי-העיוּן. לא קל יהיה לפתוֹר את שאלת פּרנסתם של המוֹרים והתלמידים. אך ראוּי הוּא התפקיד הזה שמפלגתנוּ תאזוֹר את כּוֹחוֹתיה להגשימוֹ.

 

יח    🔗

הגיעה השעה שהמפלגה תעמיד על סד יוֹמה את שאלת הנוֹער. גם בּשאלה זוֹ כּבר אמרתי את דברי בּמסיבּוֹת שוֹנוֹת, וגם בּועידת ההסתדרות, ולא אתבּרך כּי ראיתי בּרכה בּעמלי. שאלת הנוֹער חמוּרה לא מבּחינה אִרגוּנית או מבּחינה מפלגתית. היא חמוּרה כּשלעצמה.

ולא מפּני שהנוֹער הארץ-ישׂראלי הוּא צחיח, חלילה. אדרבּא, זכינוּ בּשנים האחרוֹנוֹת לראוֹת את הנוֹער הארץ-ישׂראלי מקים מפעלים חלוּציים וכיבּוּשיים אשר בּהם נתבּרך. ראינוּ את נַּען, ראינוּ את בּית-השטה, את תל-עמל, את סדוֹם, את מעוֹז, את גינוֹסר. אנחנוּ רוֹאים כּמה התחלוֹת צעירוֹת. ראינוּ את הנוֹער הארץ-ישׂראלי בּשנוֹת הפּוּרענוּת, בּצאתוֹ להגנה. אין שוֹם ספק בּדבר שיש בּנוֹער הנוֹלד והגָדל בּארץ חוֹמר חלוּצי שאיננוּ נוֹפל בּערכּוֹ ממיטב הגוּשים החלוּציים בּגוֹלה. הדעה הרוֹוַחת כּי הנוֹער “הצַבּרָאי” הוּא מפוֹכּח ונוּקשה, חסר לחלוּחיוּת של רוֹמַנטיקה, וכי בּגלל חוֹסר הדיסטַנץ לחוָיה החלוּצית וּלהעפּלוֹתיה לבּוֹ גס גם בּאלה – דעה זוֹ נתבּדתה בּהחלט. אילוּ היתה דעה זוֹ מתאמתת היה בּזה הגזר-דין הקשה בּיו-תר על מפעלנוּ ותקותנוּ. אך זוֹ בּלבד, שלא אבדה תקותנוּ מן הנו-ער הגָדל אתנוּ, אין בּה כּדי להרגיע אוֹתנוּ. מה חלקוֹ של הנוֹער החלוּצי בּקרב הנוֹער הארץ-ישראלי כּוּלוֹ? הלא בּכרַך אחד גדוֹל בּחוּץ-לארץ אתה מוֹצא יוֹתר בּני ארץ-ישׂראל מאשר בּכל המפעלים החלוּציים שהוּקמוּ בּמשך שנים.

בּראשית דברַי אמרתי משהוּ על משטר-ההפקר שבֻארץ-התקוה, על חוֹסר מרוּת לאוּמית, על חוֹסר כּוֹח ממלכתי אוּ ציבּוּרי אשר בּידוֹ להטיל מצווֹת וחוֹבוֹת. רוֹצה אתה לראוֹת עד היכן הפקרוּת זוֹ מַגעת – תפנה אל הנוֹער. בּשעה שרבבוֹת אנשים מישׂראל דוֹפקים על כּל השערים הנעוּלים וּמצפּים ליוֹם בּוֹ תתן להם הארץ הזאת מפלט וּפדוּת, בּשעה שכּל צעיר נדרש כּאן – בּשעה זוֹ אין צעירי הארץ חדלים מהתחמק; וּכשפּרצה הרעה – לא נהרוּ בּהמוֹניהם אלפי הנוֹער הארץ-ישׂראלי הפּזוּרים בּכּרַכּים שבּחוּץ-לארץ אל משׂרדי חברוֹת-האניוֹת כּדי לשוּב הבּיתה, כּדי להיוֹת עם אחים בּצרה.

הרי עוּבדה היא שהנוֹער הארץ-ישׂראלי אשר קיבּל כּל כּך הרבּה מן הציוֹנות, אשר קיבּל בּקלוּת לשוֹן עברית וחינוּך עברי, אשר קיבּל את כּל הטוֹב שבּחיי הארץ, את הרגשת החירוּת, את הקוֹמה הזקוּפה, את בּריאוּת הגוּף ושׂמחת החיים, אשר קיבּל כּאן מוֹלדת ועם – כּל מה שחסר לנוֹער היהוּדי בּגוֹלה – שנוֹער זה בּרוּבוֹ הגדוֹל הנהוּ דל-שרשים וחסר הרגשת-אזרח וּבשבתוֹ בּארץ הוּא מבקש לוֹ דוקא פּרנסוֹת קלוֹת ונוֹחוֹת ואת חוֹבוֹתיו הלאוּמיוֹת הוּא מוֹהל בּמים ויוֹצא ידי חוֹבתוֹ בּלאוּמיוּת נבוּבה וּבלתי-מחייבת, אך נפתח לוֹ פּתח של קַריֶרה בּחוּץ-לארץ הריהוּ אץ-רץ לכל קצוי תבל ולא יֵדע בּוֹשת.

אינני נוֹטל לעצמי את הרשוּת לדוּן מה חלקוֹ של בּית-הספר בּכשלוֹן זה של החינוּך העברי וּמה חלקם של גוֹרמים אחרים. אך עוּבדה היא שאין בּית-הספר עוֹמד בּפּרץ. אינני יוֹדע מה חוֹשבת הנהלת החינוּך על זאת, אך אינני רוֹאה מצדה שוּם מעשׂה ושוּם תכנית לעשׂוֹת את בּית-הספר העברי בּית היוֹצר לאדם פּרוֹדוּקטיבי וּלאזרח בּארץ, המסוּגל וחפץ לקחת חלק בּבנינה.

אך אם בּית-הספר איננוּ מתעוֹרר, אם הנהלת החינוּך איננה מתעוֹררת – אין תנוּעת הפּוּעלים יכוֹלה לראוֹת בּבלַע את הנוֹער ולשקוֹט.

הכּאב – כּאבנוּ. היתכן הדבר שהמפעל החלוּצי בּארץ ימצא את גוֹאלוֹ בּנוֹער יהוּדי שבּא ממַרתפי הדלוּת, מעמקי הבּכא, אשר אבוֹתיו לא חפצוּ אוֹ לא יכלוּ לתת לוֹ קוֹרטוֹב של חינוּך אברי, בּנוֹער שבּא לארץ מעוֹלמוֹת זרים וּרחוֹקים, בּלי לשוֹן, בּלי עם, בּלי מוֹלדת; והנוֹער שנוֹלד ונתחנך בּארץ, שהארץ מוֹלדתוֹ והעברית שׂפתוֹ, ושמש הארץ שמשוֹ, וכל הסתגלוּת לצרכי הארץ, לעבדה וּלשמרה, ניתנת לוֹ בּקלוּת יתר, והוּא שוֹמע יוֹם יוֹם בּבית-הספר וּברחוֹב וּבעתוֹן מה אנוּ כּאן וּמה מעשׂינוּ כּאן – נוֹער זה יבחר לוֹ אָרחוֹת חיים שאינם אלא בּעיטה בּמאמצי האוּמה וּבתקווֹתיה.

בּכל מקוֹם שבּעוֹלם, בּכל גיטוֹ מפוֹאר אוֹ מכוֹער, אתם מוֹצאים צעירים ילידי הארץ וחניכיה. מהם שמאריכים שבת “לפי שעה”, מהם ששקעוּ כּליל. לפנים היוּ אוֹמרים: הללוּ בּני הישוּב הישן הם אוֹ בּני האִכּרים. והיו תוֹלים את הקוֹלר בּ“חלוּקה” אוֹ בּ“פּקידוּת”. עתה אנוּ זוֹכים לפגוֹש בּגוֹלה מכּל השכבוֹת שבּישוּב, גם מן החדשים שבּחדשים. בּני מוֹרים, בּני עסקנים, בּני אנשי-המעלה, מי שהיוּ חברים בּכל מיני הסתדרוּיוֹת נוֹער. כּוּלם, כּמוּבן, יצאוּ מתוֹך אהבת התוֹרה לשמה, מתוֹך רצוֹן להתכּוֹנן ו“להיוֹת מוֹעילים לארץ”. גם זוֹהי מעין “הכשרה”, הכשרה של ארץ-ישׂראליים, הבּזים למה שהארץ עלוּלה לתת להם וּלהוּטים אחרי מה שאינה יכוֹלה לתת. ועל אדם אחד, שקיבּל מן הארץ מלוֹא צרכּוֹ ויש לוֹ בּאמת צוֹרך בּהמשך-לימוּד אוֹ בּהשתלמוּת מקצוֹעית ויש הצדקה כּל-שהיא ליציאתוֹ – בּאים מאוֹת בּחוּרים וּבחוּרוֹת, יוֹתר נכוֹן תינוֹקוֹת שלא בּגרוּ, אשר לא הספּיקוּ להכּוֹת שוֹרש בּקרקע המוֹלדת וּבחיי עמם ותרבּוּתוֹ. האף יכוֹלה לוַתר בּנקל על טוֹרח לימוּדם ועל חשיבוּת דיפּלוֹמם ועל מספּר עוֹרכי-הדין ורוֹאי-החשבּוֹן ויוֹדעי-נַגן ואמני-מחוֹל אשר אם ישוּבוּ – ויהיה צוֹרך להכין לקראתם משׂרוֹת הוֹגנוֹת – יבוֹאוּ (מן הבּחינה הפּשוּטה של בּנין עם וארץ) ריקים משיצאוּ. ויש שישוּבוּ אוּמללים משיצאוּ.

 

יט    🔗

בּמידה שיש בּנוֹער הארץ-ישׂראלי שרשיוּת יהוּדית, חוּש למוֹלדת, נכוֹנוּת לאוּמית לא בּדבר-שׂפתים אלא בּמאמצי חיים, אוֹפי של אדם חלוּצי – הרי ינק זאת ממַעינוֹתיו של הפּוֹעל העברי, אשר הלך לפניו והיה לוֹ למוֹפת בּעבוֹדה, בּשמירה וּבהגנה, בּאחריוּת לגוֹרל עם, בּבוּז לשאננוּת. לפּוֹעל, לשוֹמר, לחלוּץ חייבת הציונות כּוּלה שלא כּל הנוֹער הארץ-ישׂראלי בּחר בּחיים נוֹחים, אם בּעוֹרף ואם בּעֵבר השני של החזית.

אך תנוּעת הפּוֹעלים לא ידעה לעשׂוֹת את פּעוּלתה החינוּכית בּנוֹער הארץ-ישׂראלי בּמוֹ ידיה. בּגוֹלה הקימוֹנוּ את “החלוּץ”. בּארץ לא עשׂינוּ שוּם דבר בּדוֹמה לזה. שׂמחנוּ לכל נצנוּץ חלוּצי בּנוֹער המקוֹמי, אָהדנוּ התחלוֹת שוֹנוֹת של אִרגוּני נוֹער, אך לא ראינוּ בּכך את הפּעוּלה הישירה של ההסתדרוּת.

דבר גדוֹל אחד עשׂתה ההסתדרוּת בּשׂדה הנוֹער: סייעה להקמת הסתדרוּת הנוֹער העוֹבד. זכוּת גדוֹלה היא. לפנינוּ הסתדרוּת נוֹער מיוּחדת בּמינה, מקוֹרית, היא צמחה על קרקע ארץ-ישׂראלי. לא שיש לה אידיאוֹלוֹגיה בּעלת גוּשפּנקה מקוֹרית, אלא שהיא עצמה פּרי מצבוֹ וּצרכיו של הנוֹער העוֹבד שבּארץ; פּרי הדאגה לסבלוֹתיו וּלגוֹרלוֹ וּלחינוּכוֹ. היא פּנתה לחוּגי נוֹער דל ועזוּב בּיוֹתר, אשר כּל מחנך וכל מאַרגן נוֹער היה מוֹאס בּהם, והביאה את חניכיה למדרגה של בּוֹני-נַען, של אנשי-גינוֹסר, של כּוֹבשי עצמם לעבוֹדת הים. הרי זה יבוּל חינוּכי. היא ממַזגת נוֹער מיוֹצאי פּוֹלין, מעֵדוֹת המזרח, מיוֹצאי גרמניה, מבּני המשקים. היא לא קיבּלה שוּם דבר מן המוּכן, היא ודאי לא ידעה בּתחילתה אם תוּכל להעלוֹת את חניכיה למפעלים חלוּציים וכיבּוּשיים, אך מתוֹך שעבדה את עבוֹדתה בּאמוּנה, מתוֹך שהאזינה לחיי הנוֹער העמל יוֹם יוֹם, מתוֹך שפּתחה לפניו אשנַבים לחיי-תרבּוּת, לחיי-עם, למחשבת-העבוֹדה, ליצירת האח הגדוֹל – הצליחה להעלוֹת את הנוֹער שלבּים שלבּים, נטעה בּלבּוֹ את הכּרת ערכּו וּרצוֹן העפּלה והביאה אוֹתוֹ לידי כּיסוּפים ליצירה חלוּצית. וּברבּים מאלה שעברוּ בּית-ספר זה של הנוֹער העוֹבד יכוֹלים אנוּ להתבּרך.

 

כ    🔗

לא כּן היה גוֹרל הנוֹער הלוֹמד. ההסתדרוּת לא סברה שהיא חייבת בּחינוּכוֹ החלוּצי, והראשוֹנים בּנוֹער הלוֹמד שהתחילוּ להתלקט לשם חיים חלוּציים לא ראוּ צוֹרך, כּאשר ראוּ מיסדי הנוֹער העוֹבד, להכניס את ההסתדרוּת בּעבי הקוֹרה. כּבר בּמחזוֹר הראשוֹן של הגימנסיה בּתל-אביב היוּ יחידים אשר מצאוּ את עוֹלמם הרוּחני בּמחנה-העבוֹדה. אך עד שהדבר הפך מענין של יחידים לענין של חבוּרה, ועד שקמה תנוּעת החוּגים אשר קבעה את החלוּציוּת כּעיקר העיקרים, עבר זמן לא מעט. החוּגים לא פּנוּ למפלגה, לא פּנוּ להסתדרוּת. כּרגיל אצל נוֹער לוֹמד, המתחיל מחדש, רבּוּ אצלם הלבטים. אין זה תפקידי להעריך מה פּעלוּ “החוּגים”, שבּהתאַחדם עם “לגיוֹן הצוֹפים” הירוּשלמי הפכוּ ל“מחנוֹת-העוֹלים”. אין זה מעניני כּאן להעריך את מפעלם בּרעננה, בּבית-השטה, בּסדוֹם, בּמעוֹז. דייני אם אוֹמַר שזאת הפּעם הראשוֹנה שהנוֹער הלוֹמד הארץ-ישׂראלי עלה, לא יחידים, אלא חבוּרוֹת חבוּרוֹת, בּמסילה החלוּצית, עלה בּהתמסרוּת וּבנאמנוּת, בּעקשנוּת וּבקנאוּת, וגילה כּוֹחוֹת נפשיים ויכוֹלת. עם מפעליו החלוּציים הכניס משהוּ משלוֹ לתוֹך מפעלוֹ הכּוֹלל של הפּוֹעל הארץ-ישׂראלי.

עם כּל חשיבוּת פּעוּלתם החלוּצית של “מחנוֹת העוֹלים” לא הצליחוּ להיעשׂוֹת בּשביל מחנוֹת הנוֹער הלוֹמד מה שהסתדרוּת הנוֹער העוֹבד נעשׂתה בּשביל המוֹני הנוֹער העוֹבד. אינני יוֹדע לקבּוֹע את הסיבּוֹת, אוּלם אני מניח שבּין השאר היתה גם סיבּה זוֹ: חוֹסר משען בּהסתדרוּת. את משענם מצאוּ מחנוֹת-העוֹלים בּקיבּוּץ המאוּחד, אשר גילה התענינוּת מרוּבּה, העניק להם מעזרתוֹ וּמהדרכתוֹ. עוּבדה זוֹ גרמה לכך שבּנוֹער וּבציבּוּר יתחילוּ לראוֹת את מחנוֹת-העוֹלים כּהסתדרוּת הקשוּרה בּגוּש ישוּבי מסוּים. בּמשך הזמן צצוּ אִרגוּנים חדשים של נוֹער לוֹמד. הקיבּוּץ הארצי הקים את “השוֹמר הצעיר” ולאחרוֹנה הקים חֶבר-הקבוּצוֹת את “גוֹרדוֹניה”.

 

כא    🔗

שתי שאלוֹת לפנינוּ:

א.

מה יש לעשׂוֹת למען הקף את הנוֹער הלוֹמד ולמשוֹך אוֹתוֹ בּכוֹח רב לשוּתפוּת פּעוּלה בּחיי העבוֹדה, וּבשאלה זוֹ כּרוּכה גם השאלה – מי יהיה העוֹשה: חוּגים, אוֹ המפלגה, אוֹ ההסתדרוּת?

ב.

היש צוֹרך במסגרת אחת וכוֹללת לנוֹער הלוֹמד, אשר תחנך לערכים חלוּציים ראשוֹניים וּמשוּתפים לַכּל, ואשר תשאיר לחבריה את חוֹפש ההגדרה העצמית בּכל שאר הענינים שלגַבּיהם קיימים חילוּקי דעוֹת והערכוֹת, אוֹ שיש לקיים הסתדרוּיוֹת נוֹער שוֹנוֹת ונבדלוֹת לפי הזרמים הישוּביים והאידיאוּלוגיים הקיימים בּחברת הפּוֹעלים המבוּגרים?

לשאלה הראשוֹנה אני עוֹנה: יש ויש לעשׂוֹת פּעוּלה גדוֹלה בּנוֹער הלוֹמד, ועל ההסתדרוּת לעשׂוֹתה. היא צריכה לראוֹת בּזה תפקיד. יפה עשׂתה ההסתדרוּת שהתחילה בּנוֹער העזוּב והסוֹבל בּיוֹתר. אך אין רשאים להפקיר שוּם נוֹער. אין לנוּ גישה מעמדית לילד. כּל ילד עברי הוּא מוּעמד לחיי-עבוֹדה וההסתדרוּת חייבת לשקוֹד על חינוּכם החלוּצי של חבריה בּעתיד.

ולשאלה השניה אני עוֹנה: אַל נקים חַיִץ בּין ילד לילד, לפי צוּרוֹת חיים אוֹ הפרשים אידיאוֹלוֹגיים שהאנשים המבוּגרים רוֹצים כּי הילדים יבחרוּ בּהם. אין שוּם טעם – ויוֹתר מזה: חטא הוּא – להפריד מילדוּתם את אלה אשר בּגדלם עתידים הם להיוֹת חברים להסתדרוּת עוֹבדים אחת, למחנה חלוּצי אחד.

 

כב    🔗

את הפרדת הילדים ואת הקמת המחיצוֹת בּיניהם – לפעמים בּתוֹך משפּחה אחת – מתחילים אצלנוּ בּגיל רך מאד. אוֹמרים: מגיל עשׂר, וּזריזים מקדימים. בּימים אלה שׂוֹחחתי עם ילד בּן אחת-עשׂרה, השייך לאחת ההסתדרוּיוֹת. שאלתיו: כּמה זמן אתה בּהסתדרוּתך? אמר: שנתים וחצי.

אינני רוֹאה עצמי מוּסמך לחַווֹת דעה מאימתי יש צוֹרך – מבּחינה חינוּכית – לפתוֹח לילד את הסתדרוּת הנוֹער, מאימתי אין בּית-הספר יכוֹל לספּק אוֹתוֹ ויש צוֹרך בּהשלמה. אפשר כּדאי לקבּוֹע את התחלת החיים “ההסתדרוּתיים” של נוֹער בּראשית הבּגרוּת היהוּדית: בּר-מצוה. אבל בּהסתדרוּיוֹת הנוֹער נהוּג גיל אחר, ואיני יוֹדע אם מטעמים חינוּכיים ואם, פּשוּט, מפּחד ההתחרוּת. אך עוּבדה היא, כּי ילדים בּני תשע וּבני עשׂר כּבר קמים אצלנוּ ל“נחלה” לזרמים מסוּימים.

מתוֹך נטיה להחשיב רק את המפריד ושלא להחשיב את המשוּתף נוֹהגים בּכמה מחוּגי הנוֹער לדבּר בּביטוּל על חינוּך “לערכים כּלליים” המשוּתפים לכוּלנוּ. אין בּהם “חינוּך לשלימוּת”. אני אנסה למנוֹת בּחטיפה מקצת מהערכים הכּוֹללים של התנוּעה: אהבת העם ואחריוּת לגוֹרלוֹ, ארץ-ישׂראל, ציוֹנוּת מַכּסימַליסטית, קרקע, חוֹבת המעשׂה, הגשמה אישית, חיי-עבוֹדה, מגמת שויוֹן, אחדוּת-העוֹבדים, זכוּיוֹת-האדם, חירוּת המחשבה וסַמכוּת החברה, לשוֹן וספרוּת, שיפּוּר החיים והעלָאתם, הרעיוֹן הסוֹציאליסטי, מלחמת העוֹבד על זכוּיוֹתיו, הגנה, חלוּציוּת, כּיבּוּש – האוּמנם כּל זה אין בּוֹ כּדי למלא את נפש הנער והנערה בּשנתם השתים-עשׂרה וּבשנתם החמש-עשׂרה, ויש צוֹרך שילד הנכנס להסתדרוּת ידע איזוֹ “אידיאוֹלוֹגיה” שמוּרה לוֹ לימים בּאים וּלאיזה גוּש ישוּבי יהיה מצוֹרף?

הוֹאיל ואני רגיל לדוּן בּשאלוֹת הנוֹער לא מבּחינה סיעתית ולא מבּחינה כּיתתית, לא מבּחינת אינטרסים של מפלגה ולא מבּחינת ענינים של כּנוּפיה, כּי אם מבּחינת צרכיו וּצמיחתוֹ של הילד – נבצר ממני להבין את הצוֹרך הזה. ואין הוּא בּעינַי אלא אחד מאוֹתוֹת הזמן המר הזה בּוֹ אנוּ חיים, שבּוֹ אין מטרת מעשׂינוּ – האדם, אלא האדם הוּא אמצעי וּכלי-שרת למשהוּ אחר. בּמקוֹם אחר אמרתי – בּלי רצוֹן להעליב את מישהוּ, אלא מפּני שלא מצאתי הגדרה הוֹלמת יוֹתר – כּי הוֹפכים בּימינוּ את הילדים לקַנטוֹניסטים. מי שמבקש להבטיח בּעתיד את האינטרסים הפּוֹליטיים, השלטוֹניים שלוֹ, מי שמבקש להבטיח שהאידיאוֹלוֹגיה שלוֹ לא תסתחף בסערת הזמן, מוֹצא אמצעי בּדוּק לכך: הוּא מאַמץ לוֹ ילדים, קוֹבע בּהם מסמרים אידיאוֹלוֹגיים ואִרגוּניים, וּמצַוה מוֹרשה לבני יעקב, והרי הדבר מוֹבטח לדוֹרי-דוֹרוֹת.

האם על ידי קנטוֹניסטים תיבּנה הארץ, תקוּם חברת העוֹבדים? האין אנוּ זקוּקים לאנשים העוֹמדים בּרשוּת עצמם, בּעלי כּוֹח שיקוּל ושיפּוּט, המעיזים גם להרהר אחרי תוֹרת-מוֹרשה וּלהוֹדוֹת על טעוּת ולחזוֹר מטעוּת? מה ערך לנאמנוּת ולצוּרת-חיים וּלהשקפת-עוֹלם אם אדם לא השׂיג אוֹתן בּמאמצים עצמיים, אלא קיבּל מן המוּכן, בּטרם ידע להבחין? האין בּזה כּיווּץ נפש הילד והפסד למפעל-החיים אשר בּשבילוֹ טוֹרחים את כּל הטוֹרח הזה?

 

כג    🔗

כּתוֹצאה מפּילוּג הילדים להסתדרוּיוֹת נוֹער גוּשיוֹת אוֹ כּיתתיוֹת נוֹצרה גם אוירת התחרוּת ו“החטיפה”. מן הראוּי שמדריכי הנוֹער יספּרוּ לנוּ בּגילוּי-לב מנסיוֹנם בּזה: כּיצד בּאים לבית-ספר אחד, זה יכוֹל להיוֹת גם בּית-חינוּך הסתדרוּתי, שליחים של שלוֹש אוֹ ארבּע הסתדרוּיוֹת ועוֹרכים את הציד ואת ההתחרוּת כּאחת.

כּדאי גם לדעת כּיצד מסבּירים לתינוֹקוֹת את ההבדלים והניגוּדים שבּין ההסתדרוּיוֹת השוֹנוֹת. כּשאני לעצמי לא בּרוּר לי מה אפשר להסבּיר בּזה גם לגדוֹלים. אך בּרוּר כּי לשם הַמחָשת הניגוּדים הללוּ לילדים יש צוֹרך בּזכוּכית מַגדלת הרבּה. ואפשר לשער מה הווּלגָריזציה המתקבּלת בּאמצעי-הסבּרה אלה.

 

כד    🔗

יש לראוֹת את פּיצוּל הנוֹער מבּחינה נוֹספת. אנוֹ דוֹגלים בּאחדוּת-העוֹבדים. כּוּלנוּ, וגם אלה המפוּלגים אתנוּ עכשיו, מאמינים כּי יבוֹא יוֹם ונהיה מאוּחדים. בּמה אנוּ מקדמים את האיחוּד? האוּמנם טיפּוּח הבדלים וניגוּדים בּגיל צעיר יש בּוֹ כּדי לחנך לאיחוּד בּעתיד? הליכה בּדגלים נפרדים, בּסמלים נפרדים, בּסיסמאוֹת נפרדוֹת, החזקת ילדים בּחממה מיוּחדת, פּיצוּלים מטוּפּחים, הבחנת-תמיד והדגשת-תמיד מהוּ “שלנוּ” וּמהוּ “לא שלנוּ” – האלה יביאוּ אוֹתנוּ למטרה?

צריך שההסתדרוּת תתעוֹרר על החזיוֹנוֹת הללוּ בחיי ילדינוּ ושתמצא בקרבּה את העוֹז המוּסרי והתוֹקף הפּנימי לוֹמר את דברה: הדאגה והאחריוּת לחינוּך הנוֹער לחיי עבוֹדה אינן נחלת חוּגים מסוּימים, כּי אם ענינוֹ של כּלל-העוֹבדים. בּחירת הדרך הישוּבית אוֹ השיטה הפּוֹליטית אין בּה ממש אלא אם כּן היא בּאה בּגיל הבּחרוּת. “הגדרה עצמית” ישוּבית וּפּוֹליטית של הילד, בטרם טָעם טעם של הכשרה גוּפנית ועבוֹדה רוּחנית עצמית – אינה אלא עֶלבּוֹן. אילוּ היה הנוֹער שוֹאל את פּי, הייתי אוֹמר: חייב אדם לקיים לפחוֹת שתי עוֹנוֹת של הכשרה, בּשתי צוּרוֹת ישוּביוֹת, בּטרם יקבּע את דרכּוֹ ואז תבוֹא החלטתוֹ מתוֹך יתר שיקוּל-דעת ונסיוֹן. וגם אם הוּא יוֹדע מראש את דרכּוֹ, הרי חיי-הכשרה בּצוּרת-חיים אחרת מזוֹ שבּחר לעצמוֹ אך יעשירוּ את נסיוֹנוֹ וישמשוּ אבן-בּוֹחַן להחלטתוֹ. אני יוֹדע כּי לפי היחסים והמוּשׂגים השׂוֹררים עתה אין הצעתי עשׂוּיה להתקבּל. אבל אילוּ היה הנוֹער מעיז וּמקבּל אוֹתה, היה הוּא הראשוֹן “להרויח”, אך גם הגוּשים הישוּביים היוּ מרויחים מנסיוֹן-חיים נוֹסף זה שהיוּ מביאים אִתם החברים הצעירים. מאמין אני כּי גם רמת-היחסים בּציבּוּרנוּ היתה משתפּרת.

 

כה    🔗

הקמת הסתדרוּת נוֹער לוֹמד, מקבּילה להסתדרוּת הנוֹער העוֹבד, בּרשוּתה של ההסתדרוּת הכּללית, בּעזרתה וּבהדרכתה – תאַפשר לקיים את מגמת הּכּלליוּת בּחינוּך הנוֹער. “כּלליוּת” משמע: לטפּח את הערכים של כּלל-הפּוֹעלים, לא להזדהוֹת עם חלק אחד שבּתנוּעה, לא להתיחס לשוּם צוּרה של התישבוּת עוֹבדת כּאל נחוּתת-דרגה. תנוּעה חלוּצית רשאית להיקָרא כּללית, אם כּל זרם חלוּצי יכוֹל להשתתף בּפעוּלתה וּמרגיש עצמוֹ בּן-בּית בּתוֹכה. אין הדבר תלוּי בּהחלטה בּלבד. יש צוֹרך בּאוירה, בּרצוֹן, בּיחסים הוֹגנים מצד כּל החוּגים הקרוּאים להיוֹת שוּתפים לעבוֹדה.

כּלָליוּתה של הסתדרוּת יכוֹלה להפּגם, אם כּל רצוֹנה הטוֹב והישר, כּשחלק בּעל משקל בּציבּוּר עוֹמד מנגד ואינוֹ נוֹתן יד לעשׂוֹתה כּללית.

עמדתי על עריסתן של כּמה הסתדרוּיוֹת נוֹער שלנוּ. ידי היתה עם מיסדי הנוֹער העוֹבד. ראיתי את החוּגים בּראשיתם. ויכוֹל אני להעיד שכּל אלה, בּהיוַסדן, התכּוונוּ אמנם לפעוֹל בּקרב חוּגי נוֹער שוֹנים, אך בּשוּם אוֹפן לא התכּוונוּ להתיחד למגמוֹת ישוּביוֹת אוֹ פּוֹליטיוֹת מסוּימוֹת. וכן הבּחרוּת, שהשתתפתי בּיסוּדה, אף היא לא בּיקשה להזדהוֹת עם איזה זרם מסוּים. אך כּדי שיוּכלוּ לקיים את מגמת הכּלָליוּת צריך היה שיפָּגשוּ בּאֵמוּן כּללי ושתוּגש להם עזרה כּללית. לכך לא הוּכשר אז הדוֹר.

 

כו    🔗

הערוּבּה ההסתדרוּתית לכלָליוּתה של תנוּעת הנוֹער המאוּחדת היא בּהדרכה פּעילה היוֹצאת ממרכּז הסתדרוּתי. יוֹדע אני שכּמה אנשי-מפלגה ימצאוּ פּגם בּהלָך-מחשבה זה שלי. מפלגוֹת בּימינוּ רגילוֹת לראוֹת את חינוּך הנוֹער כּנחלה שלהם. אך ראִייתי את עניני הנוֹער בּארץ אוֹמרת לי כּי רק ההסתדרוּת יכוֹלה לשחרר את הנוֹער מפּיצוּלוֹ וּמשעבּוּדוֹ לענינים שאיננוּ מבחין בּהם וּלהגיש לנוֹער את העזרה החמרית והחינוּכית הדרוּשה. הילד המתעתד לחיי-עבוֹדה איננוּ שייך לשוּם מפלגה וּלשוּם זרם, הוּא שייך לכלל-העוֹבדים. ואין אנוּ צריכים לקחת מכּלל-העוֹבדים מה שמגיע לוֹ.

רעיוֹן איחוּד הנוֹער קשוּר בּרעיוֹן מרכּז הדרכה הסתדרוּתי. עלי להוֹדוֹת לבָשתי כּי פּעם כּבר נעשׂה נסיוֹן בּהסתדרוּת להקים מרכּז לנוֹער, וגם התחיל בּאֵילוּ פּעוּלות ספרוּתיוֹת וחינוּכיוֹת, שהיו לברכה, אך נוּפּץ אל המחיצוֹת הקיימוֹת. נוֹכחתי כּי לא יכוֹל היה לעשׂוֹת את שליחוּתוֹ. אין טעם לקיוּמוֹ אם לא יבוֹא איחוּד הנוֹער, ואם לא יקָבע המגע החינוּכי הישר בּין המרכּז לבין שתי הסתדרוּיוֹת הנוֹער המַקבּילוֹת. הייתי נוֹכח בּזמן האחרוֹן בּשתי מוֹעצוֹת נוֹער, בּמוֹעצת מחנוֹת העוֹלים בּבית-השטה וּבמוֹעצת הנוֹער העוֹבד בּקבוּצת “אלוּמוֹת”, וּלשׂמחתי מצאתי כּי גמל שם רצוֹן כֵּן לאיחוּד ולכלָליוּת.

 

כז    🔗

בּסַיימי את דברי לא אוּכל להבליג ואוֹמַר: לא בּלב קל הנני חוֹזר שוּב לנוֹשׂא זה. לכאוֹרה אנוּ הוֹלכים מאיחוּד אל איחוּד, אך גוֹרל מר מלַוה את איחוּדינוּ: הם מאחרים לבוֹא. גוֹרלם היה אחר אילוּ נעשׂוּ בּשעתם.

הנה אנוּ רוֹאים שוּב דוּגמאוֹת של איחוּד: “פּוֹעלי-ציוֹן” שׂמאל החליטּ סוֹף סוֹף לחזוֹר לקוֹנגרס הציוֹני. אנוּ מברכים את ההחלטה הזאת, ואיננוּ שוֹקלים את חשיבוּתה לפי משקלם של "פּוֹעלי-ציוֹן שׂמאל בּחיי הפּוֹעל בּארץ. אנוּ פּשוּט שׂמחים לכל תוֹספת התקרבוּת בּין פּוֹעלים לפוֹעלים. אך מה שוֹנה היה ערך ההחלטה, וּמה חשוּבוֹת היו תוֹצאוֹתיה אילוּ הגיעוּ לכך מחַבּריה לא בּ-1938, כּי אם לפחוֹת בּ-1920.

אוֹ דוּגמה אחרת: קראנוּ עכשיו בּעתונים כּי קבוּצת סוֹציאליסטים-טריטוֹריאַליסטים בּוַרשה – אוֹמרים, כּמאתים איש – הצטרפה למפלגתנוּ בּפּוֹלין. איני יוֹדע להעריך את משקלה של אוֹתה קבוּצה. אך אַל יהא הדבר קל בּעינינוּ אם אנשים שעמדוּ בּמרדם משנת 1905 עד 1938 עמדוּ והכּירוּ בּטעוּתם. אין זה מן הדברים הרגילים בּקוֹרוֹת הציבּוּריוּת היהוּדית והסוֹציאליסטית בּימינוּ. אך מה שוֹנה היה ערך “שיבת-ציוֹן” כּזוֹ אילוּ היוּ הטריטוֹריאלסטים חוֹזרים לציוֹנוּת לפחוֹת לפני…. שלוֹשים שנה.

 

כח    🔗

וכן אני אוֹמר: גם איחוּד מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל עם “השוֹמר הצעיר” בּוֹא יבוֹא. וּלוַאי שלא יבוֹא בּאיחוּר זמן יוֹתר מדי. כּלוּם נגזר על איחוּד שיבוֹא דוקא לאחר זמן? איחוּד זה, לכאוֹרה, יכוֹל היה לבוֹא לא פּעם. הן בּשעה שבּאוּ ראשוֹני העוֹלים של “השוֹמר הצעיר” עוֹד לא גילוּ בּנוּ את החטאים שהם מוֹנים בּנוּ עכשיו. הפּגם שהם מצאוּ אז בּ“אחדוּת העבוֹדה” היה זה שהיא מפלגה מַרכּסיסטית, וּלפיכך אי אפשר להם להתאחד עמה. מוּתר להניח כּי גם גוֹרלוֹ של “השוֹמר הצעיר” וגם גוֹרלם של הרבּה ענינים היה אחר אילוּ נהרסוּ אז מחיצוֹת שבּינינוּ, אוֹ אילוּלא טרחוּ אז להקים מחיצוֹת, אך מה נעשׂה וידנוּ קצרה. שתי מגמוֹת מנוּגדוֹת מתנַצחוֹת בּתוֹלדוֹת הפּוֹעל בּארץ: מגמת האיחוּד וּמגמת ההתבּדלוּת. מגמת האיחוּד ראתה הרבּה הישׂגים, ואילמלא היא היינוּ אבק פּוֹרח, אך בּעת אחת פּוֹעלוֹת גם מגמוֹת מפוֹררוֹת וּמנַכּרוֹת. מתפקידיה של המפלגה לעמוֹד כּנגדן וּלגָייס לשם כּך את מיטב כּוֹחוֹתיה הרוּחניים.

לשם כּך צריך גם לחזוֹר על דברים אַלפא-בּיתיים, לשם כּך יש הכרח לעתים להיוֹת איש ריב וּמדוֹן לחברים ולידידים, אך הגבּרת המגמה המאַחדת היא הכרח למפלגה אם אינה מסתפּקת בּקיוּם אוֹרגָניזציוֹני בּלבד, ומבקשת להיוֹת גם הכּוֹח המניע, הבּוֹנה והמַפרה בּחיי העם. רק אם המגמה הזאת תנַצח בּקרבּנוּ נוּכל לקיים את הסיסמה: מלוֹא ההשפּעה הרעיוֹנית למפלגה, מלוֹא הסמכוּת הפּנימית להסתדרוּת.