רקע
ברל כצנלסון
תּשוּבה לויכּוּח
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות

דוֹמה שאסיפה זוֹ – כּשהיא לעצמה – משמשת ראָיה לדברי, אף על פּי שרבּים התנגדוּ להם. בּשוּם קוֹנגרס ציוֹני ואפילוּ בּשוּם מוֹשב של הועד הפּוֹעל הציוֹני לא יתוֹאר כּלל שימָצאוּ הפּנאי והסבלנוּת להתרכּז בּשאלוֹת אלוּ שבּהן עסקנוּ בּמשך ישיבה זוֹ.

בּתשוּבתי איני רוֹצה לטפּל בּדברי פּוּלמוֹס, כּי אם למלא מה שהחסרתי בּהרצאתי וּלברר נקוּדוֹת שנתתי בּהן מקוֹם לטעוֹת. בּמידה שנאמרוּ כּאן דברים הראוּיים לתשוּבה פּוּלמוֹסית אסמוֹך על תבוּנתם של צירי אסיפת הנבחרים. אין אני רואה צוֹרך, למשל, להשיב על עמדת הרביזיוֹניסטים, שהצטיינה בּהרמוֹניה פּנימית יוֹצאת מן הכּלל: גם התנגדוּת לסוֹכנוּת וגם השארת החינוּך בּידי הסוֹכנוּת, גם בּיטוּל לקרנוֹת וגם הטלת קיוּם החינוּך על הקרנוֹת, הבּטלוֹת וּמבוּטלוֹת.

מצטער אני על שד"ר מוֹ­סינזוֹן ראה צוֹרך לריב אתי את ריב המוֹרה. הוּא טען: “אנוּ, המוֹרים, מגלים את מכאוֹבינוּ”, ולי – הזר – לא היתה איפוֹא רשוּת להביא ראָיה מהגילוּיים הללוּ. האוּמנם אין מכאוֹבי החינוּך נחלת כוּלנוּ, אלא נחלת המוֹרה בּלבד, וזר לא יִקרב אליהם? האין אנוּ רגילים בּספרוּת הפּוֹעלים לפרסם דברי וידוי וּמראוֹת נגעים מבּלי לחשוֹש פּן יבוֹאוּ זרים ויסתכלוּ בּמוּמינוּ? ואני הלא לא את קלקלתוֹ של המוֹרה בּיקשתי לגלוֹת, כּי אם את פּגימתוֹ של משטר החינוּך, היוֹתוֹ נמצא מִלבָר לישוּב.

טענתי לצוֹרך להעביר את החינוּך לידי כּנסת ישׂראל, והרב אסף טען כּנגדי בּנימוּק, שמוֹרי ועדת התרבּוּת מוכנים לעבוֹר לרשוּת הסוֹכנוּת. איני מבין את סמיכת הפּרשיוֹת שבין שני הענינים הללוּ, כּשם שלא מוּבן לי כּיצד מצא הד"ר מוֹסינזוֹן בּי חטא, שהרבּיתי לטפל בּסנגוֹריה על מוֹסדוֹת החינוּך של הפּוֹעלים. לא היה זה מתפקידי, אין אני סניגוֹר מוּשבע למוֹסדוֹתינוּ. אין כּל רְבוּתָא בּזה, שמצב המוֹרה המקבּל את שׂכרוֹ ממחלקת החינוּך קל יוֹתר משל המוֹרה בועדת התרבּוּת. יתכן שאם תסתדר ההעברה לכנסת ישׂראל נסתפּק בּאוֹטוֹנוֹמיה חינוּכית בּלבד, ולא נדרוֹש לעצמנוּ גם אוֹטוֹנוֹמיה כּספּית, כּאשר עד כּה.

בּשאלת תקוּפת המעבר לא בּאנוּ הנה בּהצעוֹת מוּכנוֹת, כּי לא חפצנוּ להטיל את דעוֹתינוּ בּזה על זוּלתנוּ. הסתפּקתי, לפיכך, בּהסבּרה כּללית של השאלה. אין אנוּ מתכוונים למעבר שבּחפּזוֹן.

גם הנהלת הסוֹכנוּת מניחה, ששנוֹת תרצ“א ותרצ”ב תהיינה מוּקדשוֹת להכנת המעבר, וכי תקוּפת המעבר תימשך עוֹד שנתַיים. אך יש צירים האוֹמרים לדחוֹת את הסכּנה בּקריאוֹת: לא נאבה ולא נשמע. הנה הציר א. הכריז חגיגית: “אף פּרוּטה לא נתן!” אפשר גם בּזה מתבּטאת החרדה לגוֹרל החינוּך?

אם אסיפת הנבחרים סבוּרה שזוֹהי הדרך – תחליט כאשר תחליט. אוּלם אנוּ סבוּרים כּי העברה תבוֹא בּין כּה ובּין כּה. וּמוּטב שנעשה את ההכנוֹת הדרוּשוֹת בּעוֹד מוֹעד, ואז נבטיח לישוּב תנאי העברה יוֹתר נוֹחים. אביא לדוּגמה את ענין בּית־החוֹלים בּתל־אביב. סוֹף סוֹף נחתם החוֹזה עם “הדסה”. כּסבוּרים אתם שאילמלא נחתם החוֹזה עם “הדסה” בּטרם בּאה הידיעה על הקיצוּצים החדשים בּתקציבה, היתה העיריה גם עכשיו מקבּלת את התנאים הנוֹחים שקיבּלה? חוֹששני, שאם הישוּב ילך וידחה את ההסכּם עם הסוֹכנוּת, הוּא לא יקל, אלא יחמיר על עצמוֹ. נכוֹן הדבר, שעוֹד אין הישוּב מסוּגל לפרנס בּעצמוֹ את כּל מפעלי החינוּך. אך אין לי כּל ספק שיש עוֹד מקוֹם למאמצים מצד הישוּב. הנה ראינוּ שמוֹשבה כּחדרה נוֹשאת בּעוֹל תקציב החינוּך בתשעים אוֹ בּתשעים וחמישה אחוּז, בּעוֹד שפּתח־תקוה מקבּלת (מלבד כּספּי פּיק"א) כּשלוֹשת אלפים לא“י מן הסוֹכנוּת, וראשוֹן־לציוֹן – כּאלף לא”י, וכדוֹמה. אילוּ אמרוּ לנוּ לפני זמן־מה, שעיריית תל־אביב תשתתף בּתקציב החינוּך בּסך של 14.000 לא"י, היינוּ רוֹאים זאת כהזיה. ועתה כוּלנוּ רוֹאים את החלק הזה של התקציב כּבּטוּח בּיוֹתר, על כּל פּנים בּטוּח לא פחוֹת מתקציב הסוֹכנוּת.

צבת בצבת עשׂוּיה. בּיצוּר הכּנסת יקל על מצב החינוּך, והכנסת דאגת החינוּך לתחוּמי הכּנסת יבצר גם אוֹתה. צריך לדאוֹג לכך שהכּנסת לא תהיה כּעיר פּרוּצה, שכּל מי שרוּח יציאה עוֹברת עליו קם ויוֹצא. צריך לדאוֹג לקבּלת החלק המגיע מאת הממשלה. אין אני חוֹשב על הממשלה כּל כּך הרבּה טוֹבוֹת, כּאשר חוֹשבים עליה הרביזיוֹניסטים, המצפּים לקבּל מידה את כּל הסכוּמים הדרוּשים לנוּ לצרכי חינוּך והסוֹמכים גם על טיב החינוּך הלאוּמי שיוּתן לנוּ בּכספּי הממשלה. אוּלם, גם בּלי כּל הפרזה רביזיוֹניסטית עוֹד רחוֹקים אנוּ מקבּל את החלק המגיע לנוּ בּאמת, הן לפי חשבּוֹן חלקנו בּהכנסוֹת הממשלה, הן לפי מספּר תלמידינוּ לעוּמת המספּר הכּללי של התלמידים בּארץ, והן לפי חלקנוּ בּאוּכלוֹסי הארץ. סבוּרני, שזמן המעבר הוּא זמן הכּוֹשר לתביעה מאוּמצת מאת הממשלה.

גם “אחדוּת החינוּך” עלוּלה להרויח על ידי ההעברה. נקל להשפיע על העברת מוֹסדוֹת, שנוֹסדו על ידי חברוֹת חוּץ (כגוֹן בּית־הספר של “אגוּדת־אחים” אוֹ של “אַליאַנס”), לידי הכּנסת מאשר על העברתם לידי הסוֹכנוֹת.

מי שיסתכּל בּמספּרים יראה שהשתתפוּת הישוּב בּהחזקת החינוּך הוֹלכת ועוֹלה. נתרבּוּ מוֹסדוֹת החינוּך הפּרטיים, העוֹלים בּיוֹקר רב ושאנשי הישוּב משקיעים בּהם אמצעים מרוּבּים. לפי הערכת הרב אסף מוֹציא הישוּב מכספיו שלוֹ סכוּם של 100.000 לא“י לצרכי חינּוך. לעוּמת זה משתתפת הסוֹכנוּת בּ־ 75.000 לא”י. מגמת ההתפּתחות בּרוּרה. מכּאן נשקף לנוּ המוֹצא. אין אנוּ רוֹצים שהסוֹכנוּת תסתלק מעניני החינוּך. פּעוּלת החינוּך הכּרוּכה בּעליה חדשה וּבהתישבוּת חדשה תחוּל תמיד על הסוֹכנוּת המיַשבת.

הצעתנוּ – שנקבּל כּאן החלטה פּרינציפּיוֹנית, המיַפּה את כּוֹח הועד הלאוּמי לנהל משׂא־וּמתן עם הסוֹכנוּת. נבוֹא בּדברים עם המוֹרים, נבוֹא בּתביעוֹתינוּ לממשלה, נבטיח לחינוּך את קיוּמוֹ, ולישוּב – חיזוּק בּעמידתוֹ בּרשוּת עצמוֹ ושחרוּרוֹ מאפּוֹטרוֹפּסוּת.

שבט, תרצ"א.

המלצות קוראים
תגיות