רקע
דוד רמז
תשובה לויכוח בכנסת (בעניני תחבורה)

רבותי, חברי הכנסת!

הויכוח, שבא מבחינת־מה באורח בלתי־צפוי לכנסת, עשה הקפה גדולה מסביב לעניני התחבורה – ונגע בגדולות ובקטנות.

שתי טענות גדולות נשמעו בויכוח: שאין טלפונים ושהמצב בתעבורה הוא רע. ואני מודה בשתיהן. לכן הקדמתי בהודעתי את הענינים האלה והשתדלתי להסביר את המצב לאשוּרוֹ. אינני יודע מה מנע מאת הממשלה המנדטורית הקמת מרכזות במידה מספיקה והתקנת כּבילים די הצורך. יתכן שאחת הסיבות היתה ההשקעה הכספית הנדרשת, שאיננה קטנה. אנחנו אינני חסים להוציא סכום של ששה מיליון דולר רק לשלב הראשון בלבד ולהוסיף על זה את סכומי ההתקנה והבניה הדרושים, שגם הם עולים למאות אלפים ל"י. השגנו את המטבע הזר הדרוש לכך, ערכנו את התכנית, שיש להשוותה רק לתכנית בית־חרושת מהגדולים ביותר – ריכזנו הצעות מחירים מחברות יצרניות של אמריקה, אנגליה, שוודיה ושווייץ. והזמנות הציוד הולכות ונעשית בעצם הימים האלה באמריקה ובשווייץ, שבהן הושג אשראי מתאים. הצלחנו לשחרר גם ציוד־ביניים, שהיה תקוע באנגליה, ואם לא סיפוק מלוא־הצרכים במחי אחד, הרי מכל מקום צפויה הרוָחה קרובה. ולאחריה – יציאה

בהדרגה למרחב. העמדנו בתל־אביב, בחיפה ובירושלים, בכל אחת מן הערים הללו, ועדת שלושה: שני אנשי־דואר אחראיים ואחד מנבחרי העיריה, לפי מינוי ראש העיר, שתחווה את דעתה על השיטה שנביא לפניה בענין הקצאת הטלפונים לדורשיהם בתחוּמי ההרוָחה הקרובה. אני נאלץ לבקש מאת אזרחי ישראל להאריך את רוחם עוד לחדשים אחדים. יש לשר־התחבורה ענין לסדר טלפון – ואפילו שנים – לכל בית בישראל. אך כשם שאין עצה, לא עליכם, נגד חוסר כסף, כך אין עצה נגד חוסר כּבילים ומרכּזוֹת ואביזריהם. כל מספר טלפוני חדש דורש חוט מיוחד בכביל וּמנעץ מיוחד במרכזיה. ואין לנעוץ שני מספרים בגומה אחת בשום פנים, משל לשתי טיפות גשם, שלפי האגדה, אילו היו נופלות לתוך גומה אחת, היו מטשטשות את העולם.

המצב הרע בתעבורה, במידה שהוא נגרם מהעדר חידוש כלי הרכב – שנוצלו במידה שרק עובדים־בעלים יכולים לנצל – צפויה גם לו הרוָחה במועד מסוים. ובמידה שהתיקון תלוי בפיקוח, הבאתי לפניכם את העקרונות, שילבשו בקרוב צורת חוק פיקוח שירותי התעבורה – ויהיה בידי הכנסת להחיש את בירורו ואישורו. בענין הוזלת התעריפים: הודעתי שהועדה הבינמשרדית לקביעת תעריפי הובלה ונסיעה ממשיכה בפעולתה והיא עומדת לפני מחזור שני של הוזלות – וכבר החליטה על הוזלה של 12% ב“המקשר” – ומשרד־התחבורה יעמוד לה לביצוע החלטותיה, כשם שעמד לה בפעמים הקודמות. בענין שיעורי ההוזלות למדתי משהו מנהרות שווייץ ואפילו מ“נהרות בבל”, מנהר פרת. סירה השטה בנהר והנהר יורד פתאום ממשטח גבוה למשטח נמוך, אין מורידים את הסירה בבת אחת, אלא מתקינים לירידתה משטח־ביניים אחד או שנים. ואין לזלזל בהוזלות שהוצאו לפועל עד היום, אם גם לא בכל המגמות הן מניחות את הדעת, וגם לא את דעתי. אני מבקש תשומת־לב הבית להקבלת מחירי הכרטיסים דאשתקד בקוים עיקריים של “אגד” ו“דרום יהודה” למחירים של היום באותם הקוים:

רכבּוֹנים    🔗

תל־אביב–ירושלים וכן חזרה: במקום 1.000 ל“י 475.– ל”י, הוזלה 57%

תל־אביב–עפולה וכן חזרה: במקום 595. ל“י 475.– ל”י, הוזלה 20%

תל־אביב–טבריה וכן חזרה: במקום 820. ל“י 675.– ל”י, הוזלה 18%

תל־אביב–ראשון־לציון וכן חזרה: במקום 110. ל“י 083.– ל”י, הוזלה 25%

תל־אביב–באר־שבע: במקום 1.000 ל“י 800.– ל”י, הוזלה 20%

קוי הגליל העליון הוזלה 25%

קוי השרון הוזלה 5%

שאר קוי “אגד” הוזלה 10%

שאר קוי “דרום יהודה” הוזלה 18%

“דן” הוזלה 6%

“שחר” הוזלה %½2

אחים ליטוינסקי הוזלה 6%


מוֹניוֹת    🔗

שיעורי ההוזלה שהוצאו לפועל כאן לפני כששה חדשים הם ממשיים עוד יותר.

שירות תל־אביב־ירושלים: במקום 1.125 ל“י 800.– ל”י, הוזלה 30%

שירות תל־אביב–חיפה: במקום 1.100 ל“י 875.– ל”י, הוזלה 20%

נסיעות מיוחדות מחוץ לעיר הוזלה 20%

שכירת מוניות ליום (10 שעות ו־200 ק"מ) הוזלה 20%

נסיעות בתל־אביב ויפו הוזלה 20%


עוֹמסוֹנים    🔗

תל־אביב–חיפה וחזרה, לטונה: במקום 2.700 ל“י 2.100 ל”י, הוזלה 22%

תל־אביב–ירושלים וחזרה, לטונה: במקום 3.500 ל“י 2.560 ל”י, הוזלה 24%

חיפה–ירושלים וחזרה, לטונה: במקום 6.000 ל“י 4.500 ל”י, הוזלה 25%

הובלת תוצרת חקלאית מהעמקים לחיפה, תל־אביב וירושלים הוזלה 35%

הובלת דלק הוזלה 30%

הובלות עד 50 ק"מ הוזלה 15%

אשר לעצם זכות קיומן ולגורלן של “הסירות השטות” שלנו, בין אם זו התעבורה השיתופית ובין אם הן חברות־השירותים בנמל חיפה – נראה לי שנקטתי כלל הוגן: לתת הזדמנות לכל הגורמים השירותיים, שנשאו אותנו עד למדינה, להמשיך בפעלם, בתנאי של קבלת מרוּת מלאה של המדינה ופיקוחה, וגם את שיתופה, אם היא רואה צורך בכך. למעשה לא הוּצע כלל בויכוח ניפוץ הכלים האלה, כי אם הוצעו תחליפים שונים למרוּת המדינה, כמו: מרוּת העיריות על הקוים העירוניים ומרוּת המדינה על הקוים הבינעירוניים, או צירוף שותפים למדינה במרוּתה על התעבורה. לא ארד לעומקן של ההצעות האלה. אגיד רק זאת: כל מרוּת מבוקעת היא פחות ממרוּת שלמה – וכאן נחוצה דוקא מרוּת שלמה.

עוד שתי שאלות נכבדות צמודות לענין התעבורה: א. תקנת התנועה הפנימית העירונית, ביחוד בתל־אביב, ב. בעית האסונות – תאונות הדרכים.

הענין הראשון – פתרונו נתון בשטח משותף לעירית תל־אביב, למשרד־התחבורה ולמשרד־העבודה. אינני מתעלם מסיבוכי הפתרונים, המחייבים שינויי תכניות קיימות, הרחבת רחובות, סידור מנהרות ואולי גם סילוק בנינים קיימים. הושבנו ועדה בשיתוף נציגי העיריה, התכנוּן, העבודה, הפנים, התחבורה ואגודת המהנדסים. לבדיקתה של שאלת שיפור מבואיה ומוצאיה של העיר תל־אביב והתוָית מעברי הרכבת בתוכה, אף הקצבנו לועדה זו סכום כסף למדידות. וּלואי ויבוא הביצוע בעקבות המסקנות, שאני מקווה כי לא יתמהמהו!

ולענין התאונות. המשטרה עורכת מערכה; הצבא עורך מערכה; משרד־העבודה מרחיב את כבישי הארץ במידה לא שערנוּה, ומקרוב ומרחוק מובעת ברכת הנהגים למעשה רב זה. פּעיל החוק, פעילה ההסברה – ואף על פי כן אין במה להשתבּח. נחוצה תוספת משטרה לענין זה. אם ביחס לרחובות בתל־אביב רואים תיקון־מה בחד־סיטריוּת, הרי למניעת התאוּנות, הייתי מתפלל לכל הפּחות לתלת־“שיטרתיוּת”, כלומר: לשילוּש הכוח המשטרתי, הערוך לתפקיד זה. ומהבמה הזאת אני פונה שוב לנהגינו, הצבאיים והאזרחיים כאחד, המוכנים למסור נפשם להצלת נפש אחת מישראל, שיתנו אל לבם מה איום הוא הרצח הזה. התלוּי על ראש כולנו!

מפי כמה נואמים נשמעו טענות בשטח הדואר וההתישבות. אינני חולק על התביעה, אך אני חולק על הכתובת. בידי דין־וחשבון על מבצעי הדואר בשטחי ההתישבות ושיכוני העליה – והשם הנאה לדין־וחשבון זה הוא, לדעתי, רשימת כבוד:

הותקנו טלפונים לשלושים ושמונה ישובים ונתקנים ונעשים עוד לאחד־עשר: 5 סביב מתולה (דפנה, כפר־סולד, בית־הלל, משק־שוַרץ); 6 סביב כנרת (מסדה, שער־הגולן, מנחמיה, אפיקים, אשדות־יעקב, בית־ירח); 3 סביב טבריה (סג’רה, כפר־תבור, בית־ספר כדורי); 6 סביב נהריה ועכו (גשר א־זיב, עברון, שומריה, ראש־הנקרה, כברי, פדויים); 4 סביב נהלל (תימורים, מאבק, כפר־החורש, נוה־יער); 1 על יד עין־חרוד (ארגון הגליל); 1 בעמק זבולון (אושה); 7 בעמק בית־שאן (טירת־צבי, שדה־אליהו, קבוצת חרמונים, בית־יוסף, נוה־איתן, מעוז־חיים, עין־הנציב); 3 סביב אבן יהודה (הדסים, משתלת קדימה, תל־יצחק); 2 סביב רחובות (שכונת־חבצלת, באר־יעקב); 7 סביב מגדל ועזה (נגבה, גת, גל־און, ברור־חייל, יד־מרדכי, גבר־עם, מבקיעים); 4 סביב בית־שאן (כפר־רופין, אבוקה, שטפה, רשפים). כן הותקנו טלפונים לתשעה מחנות־עולים ובתי־עולים (בנימינה, אחוזה, סט' לוקס, נוה־חיים, חדרה, יעזור, בית־ליד, קרית־מוצקין ופרדס־חנה).

הדואר, החי מיגיע כפיו, הטיל על עצמו מעמסה גדולה: להשתתף בחמישים למאה בהוצאות חיבורם של גושי־ההתישבות ושיכוני־העליה אל הרשת הטלפונית. אַל תדרשו מן הדואר היום מאה למאה. כי גם החצי שהוא מקדיש לענין זה, הוא – כמאמר השנינה היהודית – החצי שאין לו.

ואשר לרכבת העמק: אין ספק, שגם קטע זה עתיד להתחדש בעתו. בהסכם עם נציגי העמק נמסר לועדה משותפת מבאי־כוחם ובאי־כוח הנהלת הרכבת לאסוף את החומר, כדי לקבל מושג מסוים – ולו גם בדרך אוּמדנה – על היקף המטען הצפוי. בדיקה מוקדמת כזו היא מחובת כל שירוּת.

נשאלתי שאלות חמורות בענין הטיפול בחפצי העולים, הבאים דרך נמל חיפה, ובענין הכסף הנדרש מהם בעד הטיפול הזה. אני חייב להפריד כאן בין החלק הנתון בסמכותו של הנמל לבין החלק שמחוץ לסמכותו. את מחירי השירותים של הנמל בעד טיפול בחפצי העולים הורדנו לפני חדשים אחדים במיוחד ב־40%, ואגב עיוּל התעריף החדש בנמל חיפה נורידם שנית. כן דאגנו לסידורים מיוחדים לשם העברה ישירה של חפצי העולים מן האניה למכוניות – ורוב מטענם מועבר בדרך זו. כל שאר הטענות – אם הן נכונות ובמידה שהן נכונות – מופנות לא אל הנמל, כי אם אל “מחסני הערובה לעולה” הנמצאים מחוץ לתחומי הנמל ואינם בבעלותו.

היתה תביעה מחבר הכנסת אבא חושי, אחד האנשים הקרובים לנמל חיפה, להקטנת מספר האשנבים ומספר הטפסים, אשר על האורח להיזקק להם. הוגד כי המלאכה הזאת כולה, או לפחות רובה, יכולה להיעשות בין כתלי האניה, תוך כדי גישתה אל החוף. אני יכול להשיב לתביעה זו רק אחת: “קריינא דאיגרתא – איהו להווי פרוונקא”. אדרבא: תינתן העצה הטובה – ותבוּצע.

חבר הכנסת מר קליבנוב, איש חיפה גם הוא, מערער על הסידורים ההנהלתיים החדשים בנמל חיפה. אך האמת היא, שאין הסידורים הללו מבטלים את קיום השלישיה, כי אם מגדירים את תפקידו של כל אחד בה ומחזקים בדרך זו את כושר פעולתה. ועוד נקודת ביקורת היתה בדבריו, על שלא הוזמן ולא נתמנה כמנהל לנמל חיפה מומחה מובהק בעל נסיון. תשובתי היא, שלא קל למצוא פתרון למשאלה זו. היה נסיון בענין זה בנמל תל־אביב. אז היינו עוד דרדקי בים ונזקקנו מאד למנהל מומחה. מי מנהל כיום את נמל תל־אביב? האם לא אדם צעיר משלנו? מדוע לא לתת אמוּן בעוד אדם צעיר משלנו, העובד בצוותא עם אדם קשיש, חרוץ ונאמן, מחוגי המסחר, שעליו הוטל תפקיד הגזבר של הנמל, ועם יועץ טכני אנגלי, בעל נסיון בעבודת נמלים ובעבודת נמל חיפה גופו, הממשיך עבודתו אתנו – והם יחד מהווים את השלישיה? ולעזרתם היום: מהנדס ימי ומהנדס כללי היודעים את ענינם.

ועל ההון הפרטי. בשתי ההזדמנויות הקודמות, בהן נטלתי רשות־הדיבור בכנסת בעניני התחבורה, הדגשתי, שלא זו בלבד שלא נדרתי הנאה מן ההון הפרטי, אלא מניתי, בתחום מפעלי התחבורה, כמה קוים חשובים לשיתוף ההון היהודי הפרטי. חברת הכנסת שושנה פרסיץ הזכירה כאן נכונוּת של יהודים להשתתף בהשקעת הון ב“אֶל־על”. יודע אני על הצעה אחת כזו, בתנאי מפורש, שממשלת ישראל תוַתר על השפעה של 51 אחוז בחברה ותסתפק בחמישים. אם ידועה למי מחברי הכנסת הצעה שאיננה קשורה בתנאי מעין זה – שר־התחבורה ישמח לברך עליה, אם זו הצעה של ממש.

לטענה החמורה על מחירי פריקה וטעינה בנמל חיפה, יש לי להגיד כמה דברים: ראשית, עוד לא הגענו בסידורים החיצוניים והטכניים (רציפים, מחסנים, ציוּד) לגובה אמריקני – ואין מקום לגזירה שוה. שנית, 2000 העובדים היום בנמל חיפה – אין מאחוריהם מסורת־עבודה רבת־שנים. הפּריון הוא בקו העליה, אך הקו גופו הוא קצר עדיין. שלישית, במידה שהתקדמו הסידורים והפּריון, התבטא הדבר בהוזלה: הורדנו 40% מחפצי העולים ומ־10%–20% מן המטענים האחרים. רביעית, אנו הולכים לא רק לבחון, אלא גם לבנות מיסודו את התעריף וּלבחנוֹ לאור הנסיון – והמגמה היא כפולה: להתאימו להרכב החדש של היבוּא והיצוּא שלנו ולהוזילו. חמישית, אנו רואים באיחודן של שלוש החברות הקבלניות לאחת – בהשתתפות הממשלה – דרך לקימוץ ולהוזלה נוספת.

נמנעתי מלהגיד בהודעתי דבר על שביתת האזהרה ברכבת; הסתפקתי בהסברה לגופם של תנאי השכר והתפתחותם בשירותי התחבורה. לא אוכל לעשות זאת הפעם, לאחר שכמה מחברי הכנסת העלו כאן את דבר השביתה ואחד מהם אף הוציא פסק־דין – ו“באופן מוחלט”. חוששני, שחבר הכנסת חנן רוּבין הוא יותר מדי נוגע בדבר משתהא לו זכות לעשות את עצמו שופט ודיין. הממשלה מקיימת עבודה מאורגנת. אין זה שבח מיוחד, אך עבודה מאורגנת אינה בגדר “איש הישר בעיניו יעשה”. ומאת חבר הועד הפועל של ההסתדרות מותר היה לצפות, שלא יסמוך את ידיו על שביתות, שלא הוסכמו גם מן המוסד העליון, שהוא חייב להיות כפוף לו.

אני מרוצה לענות לידידי חבר הכנסת יצחק בן־צבי, שתבע התקנת שדה־תעופה לירושלים, כי נעשתה עבודת הכנה על ידי ועדה מצומצמת של מהנדסים בענין זה – וראש העיר ירושלים הופקד עכשיו על הועדה המלאה, שנציגי כל המשרדים הנוגעים בדבר משותפים בה. נשתדל לעשות כמיטב יכלתנו לקיום מהיר של המשאלה הזאת.

והנני מסמיך לירושלים את ענין השבת. לא לשר־הדתות היא השבת, ולא לשר־התחבורה, כי אם לעם, למדינה, לכנסת, לממשלה. ומה שיוּחק – נקיים כולנו. דברי חבר הכנסת ציזלינג ודברי מר פינקס וחבריו הוכיחו כי יש כאן אחת מאותן הבעיות שיש לגשת אליהן בחרדה הדדית. וכבר נאסרו בענין זה דברים קולעים מפי חבר הכנסת הכרמלי. במאמר מוסגר: אבקש מאת מר פינקס לא להתפלא, שעשיתי כשר־התחבורה מלאכה שהוטלה עלי. הנה השמיענו בסוף נאומו דברים מן הספירה העליונה – ואנחנו ידענוהו כבנקאי.

בשלהי הויכוח נתעוררה כאן שאלה נכבדה: למי זכות־הקדימה בהנאה מהמשך התפתחותה של התעבורה הישראלית? כל הימים שאני מצוי אצל התעבורה, עוד מבטרם מדינה, ראיתי את אנשי הישובים הצעירים כבעלי זכות גדולה ליניקה ממקור פרנסה זה. עם קום המדינה ופתיחת שעריה לקיבוץ גלויות נראים לי לגבי זה שלושה בעלי זכות עיקריים: חיילים ונכים, עולים חדשים וישובים צעירים.

נשאלה שאלה מפי חבר הכנסת תופיק טובי בדבר מספר הפועלים הערבים שנתקבלו חזרה לרכבת. המספרים הנתונים בידי הם: פנו כמאתים עובדים ערבים פועלי הרכבת בעבר, ונתקבלו. אך אין לשכוח, שכברת רכבת זו, שהחיינו עד היום, מעסיקה לפי שעה רק כאלף עובדים, לעומת 7000 שהעסיקה הרכבת לפני המלחמה. ולתלונתו על מחירי התעבורה בקטעי קוים מסוימים בגליל – יוּשם לב והיא תבורר.

תמה אני על חבר הכנסת גיל, שלבו מצאו להעלות שוב על הבמה הזאת את “קדמה”. אין אני יודע ואין מר גיל יודע בדיוק מה זה: “כֶּלַח”. אך מכיון שנשתרבבה מלה זו בדבריו, נדמה לי שאני יכול להשיב לו בידידות: “בי, אדוני: ‘כלח’!” ובתשובה לשאלתו, מדוע לא המריא הנשיא בשעתו במטוס “אל־על”, הנני להזמינו ללוד בעוד ימים אחדים, בתוך כלל חברי הכנסת, להכרזת השירות הקבוע של “אל־על” בין ישראל לאירופה.

ובעקבות דבריו של חבר הכנסת גיל על הספנות – נאלץ אני לחזור לענין שיתוף ההון הפרטי. לא עברה אף פגישה אחת שלי עם יהודים בעלי יכולת, או בעלי השפעה על בעלי יכולת, במשך כהונתי כשר־התחבורה, בלי שאתבע אותם אני להתעורר ולמלא את החלל הזה. הנה הגיעתני בשורה כפולה: שמר גרץ סיים את המשא־ומתן על העמדת שתי אניות־משא לדגל ישראל לחציית הים האטלנטי. אך עד כמה שידוע לי, בלי עזרת הון יהודי; וש“צים” עומד להדגיל בניו־יורק אניה להובלת הדר, הראשונה לעסק זה בדגל ישראל. בעלי־ההון היהודים שוב מוזמנים במפורש ובפומבי, להוסיף עוד כלי־שיט להובלת הדר, ולפחות צמד אניות לתייר!

אני שואל את חבר הכנסת גיל: מאין שאב בענין אזורים חפשיים את הידיעה, ש“היא (הממשלה) מתנגדת לאזורים חפשיים בנמלים”? הלא נהפוך הוא! בתכנון להרחבת נמל חיפה הוקצה מראש ובכוונה תחילה מקום לאזור או לאזורים חפשיים, ונציגי לשכת המסחר בתל־אביב, שביקרוני בשעתו בענין זה, שמעו ממני דברים שהניחו את דעתם בהחלט.

כמה חצים שולחוּ בשירות הבולאי. “אין חברוּת לטעם” – ואין גם קבלנות לאי־משגה. מסרתי את המשפט לחברי הכנסת. אך הערה אחת אעיר: יש אופק לעמים צעירים – ויש אופק לישראל־סבא ולעמי קדם. הנה מוציאה הודו סדרה של בולי־עתיקות ממש, הטעונות לימוד. בוא יבואו גם בולי נוף (אגב: מאימתי הגמל אינו יצור אציל ואינו מן הנוף?), בוא יבואו גם דמויות אישים. תנוּ לכלים להשתכלל. השירות הבולאי הצעיר של דואר ישראל עוד עתידו לפניו.

ובענין סחר הבולים: נאמר בויכוח מפי חבר הכנסת לנדוי: “נגזלה מהבולאים היכולת לעמוד בקשרים עם הארצות”. תשובתי: מאז נפתח המדור הבולאי במחלקה ליבוא ויצוּא של משרד־התחבורה – זה כארבעה חדשים (וכל המחלקה עברה אלינו רק לפני חדשים אחדים) – מתנהל כסדרו יבוּא ויצוּא של בולים, רובו בדרך חילוף וחלקו תמורת מטבע. המדור דואג עכשיו להקל את עסקי החילוף לא רק לסוחרי בולים, אלא גם לאספנים, שלא כדאי להם לבקש רשיונות יצוא ורשיונות יבוא לסכומיהם הזעירים.

אחדים מחברי הכנסת תמהו, שמכתבי דואר־אויר באים לעתים באיחור רב. יוּרשה נא לי לקרוא שורות אחדות מעתון “הארץ”, מיום ל' בתשרי תש"י: “מטוסי ט.וו.א. בקו ישראל–ארצות־הברית יטוסו מעתה פעמיים בשבוע. ובכך תבוא הקלה מסוימת במשלוח דואר־האויר מארצות־הברית. עם פתיחת השירות האוירי של חברת התעופה האמריקאית ט. וו. א.. קיבלה הנהלת הדואר בישראל הודעה מחברה זו, שמעתה ישלחו כל המכתבים מארצות־הברית לישראל רק באמצעות אוירוני חברת ט.וו.א., שנתמנתה על ידי הדואר האמריקאי כסוכנת היחידה להובלת הדואר לישראל. הואיל ועד עתה טסו אוירוני ט.וו.א. לישראל רק אחת לשבוע, נמצא שמכתב שנתקבל בדואר באמריקה אחרי יציאת האוירון, הושהה שם לפחות שבעה ימים, עד ההמראה הבאה. ההשהיה בקבלת המכתבים מאמריקה עד עתה לא היתה איפוא באשמת הדואר הישראלי, הנושא באחריות לחלוקתם בלבד. נראה, שכן הוא גם המצב בענין שירות הדואר האוירי מאנגליה. הדואר נשלח לישראל באוירונים בריטיים דרך קפריסין. או באופן ישר לישראל. גם מאנגליה אין עדיין שירוּת אוירי יומי לישראל. לעומת זה נשלחים המכתבים בדואר אויר מישראל לארצות־הברית 3–4 פעמים בשבוע באמצעות שתי חברות־תעופה: ט.וו.א. ואייר פראנס ומגיעים לתעודתם תוך ימים אחדים”.

ואשר לאיחורים בכלל, במסירת מכתבים ומברקים מן הדואר, רצוני לציין סיבה עיקרית אחת: אין למחַלקי הדואר כלי־רכב הולמים (הללו צפויים לבוא בקרוב). משפיעה גם העובדה, שהמחלקים, בהרכבם החדש ובתנאי מציאותנו, לא הספיקו להכיר יפה את בעלי המענים למשכנותיהם. אך זה אינו אלא גורם חולף, שהשפעתו תלך ותוקטן במשך הזמן. בכללם השתפרו סדרי החלוקה – ויגיעו לתקנתם.

חבר הכנסת גנחובסקי דרש תשומת־לב למתן צורה אחידה לבניני הדואר. אני תמים דעים אתו וגם שמתי לב לנקודה זו. אך עיקר הדאגה, הרובצת עלינו לפי שעה, היא: התקציב להקמת עצם הבנינים.

ואחרון אחרון: חתירה ליִצוּר. אין דבר קרוב ללבי ממגמה זו. בזכות עמל שנים, בטרם מדינה, קיימת במעגל התחבורה שורה צנועה של מפעלים לבנין תיבות, לחידוש מנועים, שמנים וכו', שערך תוצרתם השנתית מתקרבת בכל זאת לכדי מיליון ל"י. וישנם כמה מפעלים חשובים וגם חשובים ביותר – התלויים בחלל, ויש לקוות שמשהו מזה ירד לעולם התחתון. כחבר הכנסת צבי יהודה סבור גם אני, שאין לחסוך כל מאמץ להרחבת הנתיב הזה, נתיב היִצוּר.

סיימתי. ואם החסרתי דבר־מה מלֶקט ההערות – יסוּלח לי.

רבותי חברי הכנסת! רשת מפעלים זו, הכלולה בתחבורה, היא רשת מלאה סכנות – אולי הראשונה מבחינה זו בשטח האזרחי – ולא תמיד מאירה ההצלחה פנים. ומשאלתי בסיום תשובתי היא, שהרוח הידידותית שנשבה בביקורת על משרד־התחבורה בויכוח זה, תהי נאמנה אתו גם בימים קשים ותעמוד לו גם בעת החלטות ממשיות בכנסת, לכל ענין וענין בשעתו.

כסליו תש"י.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49397 יצירות מאת 2729 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21102 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!