-————————————

ההערות לשבעים ואחד הסיפורים באסופה זו נועדו בעיקר לשימושם של המעיין והחוקר המעוניין להעמיק חקר, מבחינה השוואתית, בתוכן העלילה הסיפורית. כל הערה מורכבת משניים או משלושה סעיפים:

בסעיפה הראשון מובאים בהערה הנתונים הארכיוניים־החיצוניים (“פאספורטורה”) של הסיפור: סימנו באסופה זו (באות עברית), השם שניתן לו (בהדגשה), מספרו הסידורי באסעי"י (“ארכיון הסיפור העממי בישראל”¹), ושם המספר שמפיו נרשם הסיפור (בסוגריים צויינו העמודים בפרק על המספרים והרושמים מפיהם, עמ' 190–181 לעיל, שבהם הובאו פרטים ביוגראפיים על המספר). נתונים על נסיבות ההיגוד של הסיפור ופרטים על הדפסתו הקודמת ניתנו בסוף הסעיף הראשון.

בסעיפה השני כוללת ההערה את סימונו של הטיפוס הסיפורי לפי שיטת־המיון הבינלאומית, הנהוגה במפתחות הטיפוסים הסיפוריים של אארנה־תומפסון (א"ת)², אברהארד־בוראטוו³, אנדרייב⁴, בוגס⁵. במפתחות אלה מובאת לרוב גם ביבליוגראפיה מקיפה לכל טיפוס. תוספת (אסע"י) בסוגריים אחרי סימון הטיפוס, פירושה כי אין הסימון השלם או החלקי נמצא במפתחות הבינלאומיים המיוסדים על שיטת המיפתוח של אארנה־תומפסון, אך הונהג באסע“י לצורך מיונם וסיווגם של סיפורי־עם הרווחים בעדות־ישראל; מיון זה (בכל הנוגע לסיפורי־עם שנרשמו באסע"י מפי מספרים יוצאי עדות המזרח) מפורט במאמרה של הדה יזון⁶, שבו ימצא הקורא גם פירוט התמצית של כל טיפוס סיפורי המיוחד לאסע”י. את מספרי הטיפוס הנוסף או האות הנוספת של התת־טיפוס⁷ מקדים כוכב. אחרי סימון הטיפוס מובא שמו העברי. פה ושם מוא גם המוטיוו הסיפורי לפי שיטת המיון במפתח המוטיווים הסיפוריים של פרופ' סטית תומפסון⁸. כדי לעמוד על מידת תפוצתו של הסיפור במסורתנו העממית צויינו בסעיף זה גם הנוסחאות המקבילות באסע“י, כפי שנרשמו בין 7,000 הסיפורים הראשונים של אסע”י⁹. הרשימה של ארצות המוצא ערוכה לפי קנה־מידה גיאוגראפי: ממארוקו שבמערב, דרך ארצות צפון־אפריקה, הבאלאקן וארץ־ישראל (כאן צויינו הן הנוסחאות הספרדיות והאשכנזיות והן הנוסחאות הלא־יהודיות), אל אפגאניסטאן והודו במזרח; נוסחאות מזרח־אירופיות סוגרות את הרשימה. מספר הנוסחאות (אם הוא גדול מאחת) צויין בסוגריים אחרי שם העדה או ארץ המוצא. אם המקבילה הנזכרת בהערה נתפרסמה כבר במלואה בדפוס, באחת האסופות שבהן נתפרסמו סיפורי אסע“י במקורם¹⁰ או בתרגום לועזי¹¹, צויין הדבר (בסוגריים) על־ידי רימוז לסימן הסיפור (על־ידי אות) או לעמודיו (על־ידי מספר) באסופה שבדפוס. במקבילות־אסע”י שנרשמו מפי מספרים יוצאי טוניסיה צויינו בסוגריים גם שמות המספר והרושם מפיו (פרטים עליהם נמסרו בעמ' 190–181).

בהערות אחדות נוסף גם סעיף שלישי השופך אור על הטיפוס הסיפורי הבינלאומי במידה שנוסחאות אסע"י עשויות לתרום למחקרו. הציונים הביבליוגראפיים בסעיף זה מכוונים לנוסחאות ממרחב־התרבות המוסלמי בכלל ולצפון אפריקה וטוניסיה בפרט.

נוסף על הקיצורים וראשי־התיבות של המפתחות המובאים בהערות 6–2, 8 לעיל, השתמשנו בראשי־התיבות ובקיצורים כדלקמן לסימון אסופות הסיפורים והמחקרים בתחום הספרות העממית שבהם השתמשנו. הרשימה ערוכה לפי סדר הא"ב העברי של הקיצורים:

 

רשימת הקיצורים וראשי התיבות    🔗

-————————————————-

אארנה־תומפסון – ראה: א"ת.

אבו נעמן – מ. אבו־נעמן (משה סתוי), בדרך לארץ האושר, תל־אביב 1960.

אביצוק – יעקב אביצוק, האילן שספג דמעות: ל"ו סיפורי־עם, חיפה 1964.

אברהארד־בוראטאוו – ר' לעיל, עמ' 191, הערה 3.

אגסי – אליהו אגסי, חושם מבגדאד: מעשיות בבליות, תל־אביב 1960.

אנדרייב – ר' לעיל, עמ' 191, הערה 4.

אסע"י – ארכיון הסיפור העממי בישראל. השווה לעיל, עמ' 9 ואילך.

ארטין פאשה – Yacoub Artin Pacha, Contes populaires inédits de la vallé du Nil, Paris 1895.

א"ת – אארנה־תומפסון, ר' לעיל עמ' 191, הערה 2.

באסה – René Basset, Mille et un contes, récits et legends, 3 vols., Paris 1924–1926.

בהרב – זלמן בהרב, ששים סיפורי עם מפי מספרים באשקלון, חיפה 1964.

בוגס – ר' לעיל, עמ' 191, הערה 5.

בולטה־פליווקה – J. Bolte und G. Polivka, Anmerkungen zu den Kinder- und Hausmärchen der Brüder Grimm, 5 Bde., Leipzig 1913–1932.

בורן יודאס – M. J. Bin Gorion, Der Born Judas, 6 vols., Leipzig 1918.

בן גריון – עמנואל בן גריון, שבילי האגדה, ירושלים תש"י.

בן יחזקאל – מרדכי בן יחזקאל, ספר המעשיות, 6 כרכים, תל־אביב תשי“ז-תשי”ט.

בריברם – גרשון בריברם, סיפורי־עם יהודיים מהונגריה, בעריכת אוטו שניצלר, חיפה 1965.

גאסטר – משה גאסטר, ספר המעשיות, ליפסיא־לונדון 1924.

גיבל – Franz Maria Goebel, Jüdische im märchenhaften Erzaelungsgut, Gleiwitz 1932.

גינצבורג – Louis Ginzberg, The Legends of the Jews, 7 vols., Philadelphia 1909–1946.

גראס – נפתלי גראס, מעשהלעך און משלים, ניו־יארק 1955. – מחקרו האנגלי של חיים שוארצבום (“מחקרים בפולקלור כללי ויהודי”, תחת מכבש הדפוס), ערך לפי הסדר של 540 סיפורי אסופת גראס.

דוקינס – Richard M. Dawkins, Modern Greek Folklores, Oxford 1953.

דרוז’ינינה – E. S. Druzhinina, Kurdskiye skazki, Moscow 1959.

הירשברג – חיים זאב הירשברג, מארץ מבוא השמש, ירושלים 1957.

ויינשטיין – אסתר ויינשטיין, סבתא אסתר מספרת: י"ח סיפורי עם, בעריכת צפורה כגן, חיפה 1964.

וסלסקי־הוג’ה – Albert Wesselski, Der Hodschau Nasreddin, 2 Bde., Weimar 1911.

וסלסקי־יה"ב – A. Wesselski, Märchen des Mittelalters, Berlin 1925.

חביב – יפרח חביב, אל תאמר נואש: שבעה סיפורי־עם מפי עליזה אנידז’ר מטאנג’יר, בעריכת עדנה צ’יצ’יל, חיפה 1966.

החו"ס 1961 – דב נוי (עורך), חודש חודש וסיפורו 1961, חיפה 1962.

החו"ס 1962 – דב נוי (עורך), חודש חודש וסיפורו 1962, חיפה 1963.

החו"ס 1963 – צפורה כגן (עורכת), חודש חודש וסיפורו 1963, חיפה 1964.

החו"ס 1964 – צפורה כגן (עורכת), חודש חודש וסיפורו 1964, חיפה 1965.

החו"ס 1965 – דב נוי (עורך), חודש חודש וסיפורו 1965, חיפה 1966.

טאושר – Rudolf Tauscher, Volksmaerchen aus Jeyporaland, Berlin 1959.

יזון – ר' לעיל, עמ' 192, הערה 6.

יזון־אליהו – הדה יזון, “אליהו הנביא בסיפורי עם ובמעשיות”, אלהיו הנביא ביצירה העממית, חיפה 1961, עמ' 10–6.

ישיבה – מרים ישיבה, שבעה סיפורי עם, חיפה 1963.

כגן־גרים – צפורה כגן, “סיפורי גרים בעדות המזרח”, מחניים, קובץ צ"ב (סיוון תשכ"ד), עמ' 129–122.

כגן־מי חיים – צפורה כגן, “מי חיים וטל חיים”, מחניים, קובץ צ"ט (ניסן תשכ"ה), עמ' 153–146.

כהן – י. ל. כהן, יידישעא פאלקס־מעשיות, ניו־יארק-ווילנע 1931.

לאוסט – E. Laoust, Contes berberes du Maroc, 2 vols., Paris 1949.

ליונגמן – Waldemar Liunbam, Die schwedischen Volksmärchen, Berlin 1961.

ליטמן – Enno Littman, Arabische Märchen, Leipzig.

מארוקו – דב נוי (עורך), שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מארוקו, ירושלים 1964.

מבוע – אליעזר מרכוס (עורך), מן הרבוע: 44 סיפורי־עם רשומים ע“י תלמידי ביה”ס “מבועים”, חיפה 1966.

מוטיוו – ר' לעיל, עמ' 192, הערה 8.

מזרחי – חנינא מזרחי, יהודי פרס, תל־אביב 1959.

מלון המעשייה – Lutz Mackensen (ed.), Handwörterbuch des deutschen Märchens, 2 Bde. Berlin 1930–1940.

ממ"י – מיכה יוסף בן גריון (ברדיצ’בסקי), ממקור ישראל, 6 כרכים, תל־אביב 1952.

מעשה בוך – Moses Gaster (ed.), Ma’aseh Book, 2 vols., Philadelphia 1934.

נוי־אליהו – דב נוי, “אליהו הנביא בליל הסדר”, מחניים, קובץ מ"ד (פסח תש"ך), עמ' 116–110.

נוי־בעלי נסים – דב נוי, “בעלי נסים בסיפורינו העממיים”, מחניים, קובץ ס“ג (חנוכה תשכ"ב), עמ' 85–78; שם, קובץ ק”ז (תמוז תשכ"ו), עמ' 55–44.

נוי־גולה – דב נוי (עורך), גולה וארץ ישראל: [י"ז] סיפורים שנרשמו מפי העם, ירושלים 1959.

נוי־חידה – דב נוי, “חידות בסעודת החתונה”, מחניים, קובץ קע"ז (פסח תשכ"ו), עמ' 71–64.

נוי־כותל – דב נוי, “הכותל המערבי בסיפורינו העממיים”, מחניים, קובץ ע"א (בין המצרים תשכ"ב), עמ' 48–46.

נוי־פולקטיילס – Dov Noy, Folktales of Israel, Chicago 1963.

נוי־שבזי – דב נוי, “ר' שלם שבזי באגדת־העם של יהודי תימן”, בואי תימן (בעריכת יהודה רצהבי) תשכ"ז (תחת מכבש הדפוס).

סטיוונס – E. S. Stevens, Folktales of Iraq, London 1931.

סלושץ – נחום שלושץ, האי פליא (האי ג’רבה], תל־אביב 1957.

ספיטטה ביי – G. Spitta-Bey, Contes arabes modernes, Leiden 1883.

עיראק – דב נוי, הנערה היפהפיה ושלושת בני המלך: 120 סיפורי־עם מפי יהודי עיראק, תל־אביב 1965.

עשני – ישעיהו עשני, בסמטאות צפת, צפת 1961.

פאלאסין – Arcadio de Larrea Palacin, Cuentos Populares de los Judios del Norte de Marruecos, 2 vols., Tetuan 1952.

קרוס – C. M. Crews, Recherches sur le judéo-espagnol dans le pays balkaniques, Paris 1935.

ריווייר – J. Rivière, Recuiel de contes populaires de la Kabylie du Djurdjura, Paris 1900.

שבילי – Dov Noy (ed.), Jefet Schwili erzaehlt, Berlin 1963.

שוארצבום־אלפונסי – Chaim Schwarzbaum, “International Folklore Motifs in Petrus Alphonsi’s Disciplina Clericalis”, Sefarad, vol. 21 (1961), pp. 267–299; vol. 22 (1962), pp. 18–59, 321–344; vol. 23 (1963), pp. 54–73.

שובן – Cictor Chauvin, Bibliographie des ouvrages arabes, 12 vols., Liège 1892–1922.

שוורדין – M. L. Sheverdin, Uzbekskiye narodniye skazki, Tashgkent 1961.

שמידט־קאהלה – Hans Schmidt und Paul Kahle, Volkserzählungen aus Palästina, 2 vols., Goettingen 1918–1930.

תומפסון – ר' לעיל, עמ' 192, הערה 8.

תומפסון־מעשייה – Stith Thompson, The Folktale, New York 1951.

תומפסון־רוברטס – Stith Thompson and W. E. Roberts, Types of Indic Oral Tales, Helsinki 1960.

א. התרנגול, החמור והכלב. אסע“י 3233. מפי שלמה אוזן (לעיל, עמ' 182). שילוב של שני טיפוסים סיפוריים, שניהם ממערכת סיפורי בעלי־חיים: א”ת 130: בעלי־חיים באכסניית לילה¹² (בנוסחתנו מוחלף האדם שבטיפוס הבינלאומי באריה, וכל העלילה מתרחשת בעולם בעלי־חיים), וא"ת 125: זאב (בנוסחתנו: אריה) נמלט מראש זאב¹³. המשותף לשני הטיפוסים הוא מוטיוו “העולם ההפוך”: חיות קטנות וחלשות המשתפות פעולה והמשתמשות בתחבולה, מטילות פחד ואימה על חיה טורפת חזקה, מבהילות ומניסות אותה¹⁴.

ב. ערמת השועל. אסע“י 3234. מפי הנ”ל.

שילוב של שלושה טיפוסים סיפוריים, שלושתם ממערכת סיפורי בעלי־חיים: א“ת 33: שועל זולל יותר מדי, נתפס ומעמיד פני מת, א”ת 64*א' (אסע"י): שועל קצוץ זנב מצליח לפתות את השועלים לוותור על זנבותיהם, וא“ת 102: כלב משמש כסנדלרו של זאב. מקבילות של א”ת 64*א' (מוטיוו J758.1.2) נרשמו מארץ־ישראל – ערבית (אבו נעמן ד‘; השווה פאבולה ד’, 1961, עמ' 184) ומאוזבקיסטן (שוורדין, כרך א' עמ' 51, סי' י"ב). השווה גם הנוסחאות הטורקיות אצל אברהארד־בוראטאוו ג', חלקים 6–3; כ“ט, חלק 4. אין באסע”י מקבילות של א“ת 33* (במפתח הטיפוסים צויינו נוסחאות מאירלנד בלבד) ושל א”ת 102 (מוטיוו K254.1).

ג. הדבר המיוחד בחיים. אסע“י 5088. מפי הנ”ל. השווה חחו"ס 1963 י“א. שם, עמ' 89, נמסרו פרטים על נסיבות ההיגוד: ימי ה”שבעה" על פטירת סבתה של הרושמת במושב גילת. המנהג לנחם אבלים על־ידי היגוד סיפורים, רובם סיפורי צידוק הדין, נפוץ מאוד בין יהודי צפון אפריקה, וכבר במאה ה־11 חיבר רבנו ניסים מקיירואן את חיבור יפה מהישועה לשם ניחום אבלים¹⁵.

המוטיוו של שליחת שליח לקבל תשובה מפי זקן מופלג (לעתים אם השדים, נשר זקן וכיו"ב), השולח את הגיבור אל אחיו המבוגר, שגם הוא ממשיך לשלחו לאחיו הבכור, קושר את סיפורנו קשר נוסחאי־עלילתי לטיפוס הסיפורי הבינלאומי א“ת 726: מזקן לזקן ממנו¹⁶. ואולם מבחינה רעיונית בא בסיפורנו לביטוי המוטיוו? ubi sunt (“איפה הם?”), המדגיש את אפסות האדם בן התמותה. בנוסח שלנו מובלט רעיון ירידת הדורות¹⁷, אך העובדה שהדבר מוכח על־ידי גולגולת מתה קושרת רעיון זה למוטיוו המרכזי: אפסות האדם. לכן נתלים על־פי־רוב סיפורים אלה במלך גדול וחכם, שבגלל שלטונו הכל־יכול הוא מתחיל להתגאות במידה מופרזת. במרכז סיפורנו עומד שלמה המלך החכם באדם, היודע שפת חיות ועופות, עצים ושיחים. הסיפור יונק הן באופיו הכללי, והן בחלק ניכר של המוטיווים העלילתיים, מסיפור “מעשה הנמלה וההיכל הסגור” (אוצר המדרשים לרי"ד אייזנשטיין, עמ' 536–534; ממ"י, כרך א, עמ' 191–97) על הנשר, מלך העופות, החי שנים רבות מאוד (ומכאן תכונת האלמוות שמייחסים לו בסיפור העממי). ראה גם דב נוי, הסיפור העממי בתלמוד ובמדרש, ירושלים 1960, עמ' 26 ואילך, וכן שבעת הקבצנים, ממעשיות ר' נחמן מברצלב, מהדורת ש”א הורדצקי, ברלין תרפ“ב, עמ' 150–148. ר' גם להלן, סי' י”ג.

ד. דברים אשר השתיקה יפה להם. אסע“י 5346. מפי הנ”ל. הרמז שבסוף הסיפור למטפחת המשי אינו ברור די הצורך, השווה עיראק, עמ' 107. א“ת 851: הנסיכה אינה מצליחה לפתור את חידת המחזר. נרשמו תשע מקבילות: מטוניסיה (שתי נוסחאות נרשמו ע"י יהודה מזוז מפי יוסף ולנסיה ומפי ברוך טרבולסי), מצרים, ארץ־ישראל – ערבית, תימן (שתיים משלוש הנוסחאות: שבילי ע“ה, בהרב ל”ח), עיראק (אחת משתי הנוסחאות: עיראק נ'). מוטיוו הזכייה באשה על־ידי פתרון חידתה¹⁸ הנרמזת כבר בסיפור שמשון ודלילה (גם בו מבוססת החידה על מקרה מוזר שאירע למי שחד אותה¹⁹), מופיע באופן ברור ומוגדר בסיפור הרומי של אפולוניוס מצור²⁰, שם חד אנטיוכוס המלך חידה למחזרי בתו. כן זוכה הנסיך בכלתו, שאינה יודעת לפתור את חידתו, באסופת האחים גרים, סי' כ”ב, ובת־האיכר הפיקחית זוכה במלך על־ידי פיתרון חידותיו ומילוי משימותיו (א“ת 875. השווה עיראק, הערות לסי' ק”א). גם במיתוס על אדיפוס (א"ת 931) מוביל פתרון חידתו של ספינקס לנישואי הגיבור עם אמו. השווה בולטה־פוליווקה, כרך א‘, עמ’ 201–200 (דוגמאות מבאלאדות)²¹, נוי־חידה. לביבליוגראפיה המובאת שם על המנהג לחוד חידות בחתונות שבתקקופתנו יש להוסיף את בולטה־פוליווקה, כרך ג‘, עמ’ 230; השווה גם גיבל, עמ' 204 ואילך. למוטיוו תשעים ותשעת²² הראשים הערופים השווה גם מארוקו א' (א"ת * 559 אנדרייב, חלק 1: דיבוב הנסיכה)²³.

ה. מקצוע האב. אסע“י 5347. מפי הנ”ל:

המסגרת הסיפורית של נוסחתנו היא זו של האויקוטיפ²⁴ הסיפורי היהודי א“ת 1525 * ש' (אסע"י): הגנב הפיקח נושא את בת המלך לאשה. נרשמו 11 נוסחאות: מתימן (2 מבין הנוסחאות ראו אור: שבילי קכ“ו, קכ”ז), קורדיסטן העיראקית (נוי־פולקטיילס ל"ג), פרס (מזרחי 137), אפגאניסטן (2), מזרח אירופה. בתוך מסגרת זו נכללים מוטיווים רבים מן הטיפוס הסיפורי על רב־הגנבים (א"ת 1524)²⁵ ובמיוחד מן הטיפוסים: א”ת 1525 ח’1: גניבת ביצים מתחת לעוף הדוגר עליהן (נרשמו שלוש נוסחאות: מארץ־ישראל – אשכנזית, תימן, עיראק²⁶, וא“ת 950 חלקים 2–1: ראמפסיניטוס – גניבת האוצר (נרשמו שלוש נוסחאות: מתימן, קורדיסטן העיראקית, תימן).²⁷ מוטיוו הנוכל המובל להורג בשוק, אשר הכסיל מתפתה להחליפו (מוטיוו K842) מהווה סיפור בפני עצמו (א"ת 1737), אך הוא מצוי גם כסיום של סיפורי־גנבים. השווה א”ת 1525 א', חלק 4.

ו. יוסף החכם ואסתר בת־המלך הנוצרי. אסע"י 6797. מפי ז’ני ושושנה אלמליח²⁸ (לעיל, עמ' 182).

א“ת 930 * ה' (אסע"י): זיווג מן השמיים. לתולדות אויקוטיפ יהודי זה השווה חחו"ס 1963, עמ' 84, הע' 1, וכן כגן־גרים. למוטיוו הגיור בסוף הסיפור השווה למטה, סי' מ”ח, נ"ג. נרשמו תשע מקבילות: ממארוקו (אחת משתי הנוסחאות: מארוקו מ"ג = כגן־גרים 125–124), מצרים, ארץ־ישראל – ספרדית, תימן (שתיים משלוש הנוסחאות: שבילי צ"ט; כגן־גרים 127–126), אפגאניסטן, מזרח אירופה.

לחקר א“ת 930 השווה למטה, הערה לסי' נ”ד.

ז. שני אחים. אסע“י 6798. כנ”ל.

א“ת 676: מערת השודדים (“היפתח, סזאם!”). נרשמו 14 מקבילות: מטוניסיה (שלוש מקבילות נרשמו על־ידי יהודה מזוז מפי אמו מסעודה, מפי מרים פרג’ון ומפי מרסל מזוז), תימן (שתיים משבע הנוסחאות נדפסו: שבילי ל“ה, בהרב ל”ו), קורדיסטן העיראקית, עיראק (נוי־פולקטיילס כ"ג), הודו, מזרח אירופה. בנוסחתנו ניכר ייהודו של הסיפור הנודע, אחד הסיפורים המפורסמים במזרח (בעקבות הסיפור “עלי באבא וארבעים השודדים” ב“אלף לילה ולילה”): 40 השודדים הוחלפו ב־7 ענקים. בעלילה, המתרחשת ערב פסח, הובלטה הדיפרנציאציה הסוציאלית והודגשה רשעותה של האישה־הגיסה ועונש על עדות־השקר ועל עלילת־השווא. השווה גם למטה, סי' י”ב).

נרשמו אצל בולטה־פוליווקה ג' 145–142; שובן ה' 79. הסיפור מהלך עדיין במסורת שבעל־פה בטורקיה (אברהארד־בוראטאוו קע"ט) ובהודו (תומפסון־רוברטס מס' 676). השווה גם בהערות אצל נוי־פולקטיילס כ“ג, ל”ה.

ח. בת האופה ובן המלך. אסע“י 6839. כנ”ל.

א"ת 879: בובת הסוכר. נרשמו ארבע מקבילות: ממצרים (2) ומתימן (אחת משתי הנוסחאות: שבילי ע"ט).

הסיפור נפוץ במיוחד בארצות הים התיכון. השווה אברהארד־בוראטאוו קצ“ב ובהערות של א”ת.

ט. שתי כובסות בערב פסח. אסע“י 6840. כנ”ל.

א"ת 750 * י' (אסע"י): “כדברייך כן יהי”. נרשמו 11 מקבילות: מטוניסיה (רשמה מרים שלי מפי שרל כהן), מצרים (4), טורקיה, קורדיסטן העיראקית (2), עיראק (2), מזרח אירופה (אביצוק י"ב), על המוטיווים של אליהו הנביא כאורח פלאי בערבי פסחים ועל ברכתו בליל הסדר השווה נוי־אליהו.

י. משפט הדבש והזהב. אסע“י 6841. כנ”ל.

שילוב של שני טיפוסים: א“ת 926 * ה‘-ח’ (אסע"י): השופט הפיקח מגלה את האשם על־ידי בדיקת הריאליה, וא”ת 920 * ה' (אסע"י): המלך לומד לפסוק את דינו על־פי משחק ילדים בחצרו, שבו מוציא ילד פיקח משפט אמת. נרשמו חמש מקבילות משולבות של א“ת 926 * ה‘-ח’ וא”ת 920 * ה‘: מטוניסיה (שתי מקבילות: מאיר עמרוסי מפי אביו, יהודה מזוז מפי אביו), תימן (2), אפגאניסטן. א"ת 920 * ה’ מצוי גם בהקשר עם סיפורים אחרים על הוצאת משפט אמת, ושמונה מקבילות נוספות נרשמו: מטוניסיה (יהודה מזוז מפי יוסף בוכובזה; עם א“ת *1369 א', אסע”י: משפט הגירושין הפזיזים), ארץ־ישראל – ספרדית, תימן (2), קורדיסטן העיראקית (אביצוק כ"ז), פרס (מבוע י"ד), אפגאניסטן. השווה גם גאסטר שכ“ט, ת”ג, תמ"א, ובהערות הביבליוגראפיות שם, עמ' 242–241, 259, 268.

יא. בת מלך ובן מלך שמצאו זה את זה. אסע"י 2043. מפי רבקה ברמי (לעיל, עמ' 182 ואלך).

א“ת 304: הצייד, חלקים: 3 (הנסיכה הנרדמת), 4 (מסעו של בן הנסיכה לגילוי אביו), 5 (הזיהוי וההכרה), בשילוב עם א”ת 306: הנעליים שבלו מרוב מחול. נרשמו שש מקבילות של א"ת 304: מתימן (שתיים משלוש הנוסחאות ראו אור: שבילי י"ד, חחו"ס 1964 ב'), קורדיסטן העיראקית, עיראק (2).

יב. בת השר וארבעים הגנבים. אסע“י 2044. מפי הנ”ל.

א"ת 956 ב‘: הנערה מתיזה את ראשי השודדים, אחד אחד. אחד מהם מחזר אחריה כדי להתנקם בה. נרשמו שלוש מקבילות: מטוניסיה (יהודה מזוז מפי אמו), תימן (שבילי ק"ז), עיראק. השווה גם לעיל, הערה לסי’ ז'.

מוטיוו התזת הראשים אחד אחד (K912) מצוי גם בטיפוסים סיפוריים אחרים, כגון א“ת 956 (נוסחה יחידה רשומה על־ידי יהודה מזוז מפי דודו ישראל), אך המיוחד לטיפוסנו הוא מוטיוו השודד המתחפש כמחזר ובריחת הנערה מכלאה ביער. ר' אברהארד־בוראטאוו קנ”ג.

יג. ראש־חמור שביקש לשאת בת־מלך לאשה. אסע“י 2045 כנ”ל.

א“ת 425 * ק' (אסע"י): האשה מוצאת את בעלה הקסום (שנולד באורח פלאי למשפחה ענייה) בעזרת ילד(ה) או אשה זקנה, שעה שהוא מתאבל על אשתו האבודה. נרשמו שבע מקבילות: ממארוקו (חחו"ס 1963 י‘; השווה גם חחו"ס 1962, הערה לסי’ ז'), טוניסיה (אחת משתי המקבילות נרשמה על־ידי יהודה מזוז מפי יהודית טרבולסי; הבעל חוזר לאהובתו הקודמת בדומה לא“ת 891א‘: הנסיכה במגדל מחזירה את בעלה אליה; השנייה – למטה, סי’ ע”א), קורדיסטן העיראקית (אביצוק כ"ח), עיראק (אחת משתי הנוסחאות: אגסי י': הבעל – גמל), בוכארה (נוי־פולקטיילס נ"ח: הבעל – נחש). ממזרח־אירופה נרשמו (ביידיש) שלוש נוסחאות אצל כהן כ'-כ”ב. כל הנוסחאות הללו משתייכות לטיפוס סיפורי א"ת 425: חיפוש אחר הבעל האבוד (“אמור ופסיכה”), שהוא מן הנפוצים ביותר בעולם. 1137 נוסחאות שלו, רובן נוסחאות המהלכות בעל־פה שנרשמו בדורות האחרונים מפי מספרים בכל רחבי העולם, נידונו במונוגראפיה אנגלית מקיפה של החוקר השוודי סוואהן²⁹. על התיאוריות השונות בחקר סיפור זה השווה גם תומפסון־מעשיה, עמ' 98 ואילך. במחקרו הפסיכו־סוציולוגי טוען אריך נוימן³⁰, כי הסיפור הוא שריד התקופה המאטריארכאלית.

על־סמך שמונה הנוסחאות היהודיות באסע“י ושלוש הנוסחאות המזרח־אירופיות (כהן, שם), אפשר לקבוע אויקוטיפ יהודי, אשר בכל נוסחאותיו יש שילוב־מוטיווים דומה, הפותח בבן עלטבעי (מפלצת), שנולד למשפחה ענייה ורוצה לשאת את בת־המלך לאשה. על־פי־רוב נדרש החתן לשלם כמוהר אוצרות זהב וכסף, וזאת נוסף על המשימות העל־טבעיות המוטלות עליו. מוטיוו נוסף המאפיין את הנוסחאות היהודיות שייך לתחם הטאבו המוטל על הגיבורה: לא לגלות את סודו של הבעל הקסום (C421) ולא להשמיד (בטרם מועדו) את עורו (C757.1). בנוסחאות לא־יהודיות נפוץ מאוד הטאבו על הראייה: הגיבורה אינה רשאית להסתכל בבעלה, בלילה, שעה שהוא נהפך לעלם יפהפה (C32.1). הופעתו העלטבעית של הגיבור בנוסחאות היהודיות של א”ת 425 היא בצורת גמל (הנפוץ ביותר), דוב, חמור, כלב, נחש, ציפור, ראש־פר ותייש.

תפקידו של גיבור נוסחתנו, מלך השדים, גם הוא ביטוי לתכונותיו העל־טבעיות. ואכן, עם הסרת הכישוף ממנו ועם הפיכתו לאדם רגיל, שוב אין הסיפור מזכיר את תפקידו הקודם.

על מוטיוו הגיבורה הנשלחת על־ידי אם השדים, שאליה באה הגיבורה לקבל תשובה לשאלתה, אל אחותה הגדולה ממנה, ומזו שוב לגדולה ממנה (F571.2), השווה לעיל, סי' ג', הערה 2 (א"ת 726).

יד. האדם שהחזיר רעה תחת טובה. אסע"י 41. מפי מאמו דמרי (לעיל, עמ' 183).

א"ת 160: חיות אסירות תודה, אדם כפוי טובה. נרשמו שמונה מקבילות: ממארוקו, טוניסיה (יהודה מזוז מפי אמו), תימן (שבילי ז'), קורדיסטן העיראקית, עיראק (שתיים מארבע הנוסחאות ראו אור: נוי־פולקטיילס כ"ט, עיראק קי”ז).

נוסחאות מזרחיות נרשמו אצל אברהארד־בוראטאוו ס"ה; שובן ב‘, עמ’ 106; דרוז’ינינה ב‘. לתולדות הנוסחאות היהודיות השווה בורן יודאס ד’ 55–51, 276. לתולדות הטיפוס השווה וסלסקי־יה"ב 246, מס' 56. למוטיוו של חיה אסירת תודה השווה במאמרו של מודראק³¹, עמ' 168.

טו. בן־המלך שכל משאלותיו נתמלאו. אסע“י 42. כנ”ל. לפי עדותה של הרושמת אלישבע שנפלד, זכר המספר גם נוסחת־היגוד אחרת: במקום שבו מובאת אשתו של המלך הזקן מן הלול אל השולחן, ומוגש הקפה, מתפתחת השיחה הבאה בין המלך לבין בנו: הודיע הבן: — החמור אמר, כי הקפה קר מדי. – תמה המלך: — וכי ייתכן שהחמור ירגיש בטעמו של קפה? — ענה הבן: — וכן ייתכן שאשה תלד כלבלב? – תמה המלך: — מי אמר לך זאת? – סיפר לי על כך הכושי שגידלנו באמריקה. – והיכן הכושי כעת? – הרים בן המלך את עיניו לשמיי… – ומכאן נמשך הסיפור כמו בנוסח הנדפס (לעיל, עמ' 70).

א"ת 652: בן־המלך שכל משאלותיו מתמלאות. נרשמו ארבע מקבילות: ממצרים, ארץ־ישראל – ערבית, קורדיסטן העיראקית (מבוע ל"א), עיראק (עיראק ס"ח). המוטיווים: D1761.0.1 (כל משאלה מתמלאת: המוטיוו המצוי יותר במעשיות הוא המוטיוו של מילוי מספר מצומצם – לרוב שלוש – משאלות; D1761.0.2), K2250 (עבד בוגדני), D630 (היפוך והסרת קסם לפי רצונו של המהפך), S451 (אשה מגורשת מוחזרת בסוף הסיפור לחיק המשפחה).

נוסחאות לא־אירופיות (מטורקיה וממרחב־התרבות ההודי) נרשמו אצל בולטה־פוליווקה ב' 126 (לאסופת האחים גרים ע"ו). ברובן הכיפוך הוא לא לחמור, כמו בנוסחתנו (D132.1), כי אם לכלב (D141).

טז. הסנדלר וטבעת הקסם. אסע“י 45. כנ”ל.

שילוב של שלושה טיפוסים סיפוריים: א“ת 859 * ה' (אסע"י): הצלחתו של עני המתחזה כעשיר ומתפאר בייחוסו, א”ת 560: טבעת הקסם, וא“ת 561: אלאדין ומנורת הקסם. נרשמו תשע מקבילות של א”ת 859 * ה‘: מטוניסיה (שתי נוסחאות נרשמו על־ידי מאיר עמרוסי מפי אביו ומפי סבו. באחת מהן מגרש המלך את בנו בהיוודע לו כי הוא עבד; השנייה מתפרסמת למטה, סי' נ"ח, ובה מטיב דג אסיר תודה עם הגיבור שהצילו; השווה בהערה שם), ארץ־ישראל – ערבית, לוב, תימן (אחת משתי הנוסחאות: שבילי ע“ג; בשנייה מתחזה ה”עשיר" בפני האלמנה כידיד בעלה המנוח), עיראק (2), פרס. נרשמו ארבע מקבילות של א"ת 560: ממארוקו, אלג’יריה, ארץ־ישראל – דרוזית, תימן. השווה גם כהן א’. שלוש מקבילות של א"ת 561 נרשמו ממצרים (אביצוק ל"ה) ומתימן (2).

מוטיוו האשה המערימה על הווזיר הרשע והמחזירה לעצמה (ולבעלה), את טבעת הקסם, וכן סיום הסיפור על האשה הבוגדנית ובנה הנאמן, מיוחדים לנוסחתנו. אך ר' גם אביצוק, סוף סי' ל"ה ובהערות שם.

יז. פסק־דין מחוכם. אסע"י 445. מפי שמעון הלל (לעיל, עמ' 184–183).

א"ת 926 ג‘-*ג’: פסק־דין מחוכם להריסת הסוכות. מקבילה נרשמה מאפגאניסטן.

יח. הרופא ועוזרו. אסע“י 560. כנ”ל.

א"ת 753 א': עוזרו של רופא (מלאך) נכשל בבואו (כאדונו) לרפא (להחיות מת). שתי מקבילות נרשמו: מטוניסיה (מרים שלי מפי אביה; הרופא הוא אליהו הנביא) ומטורקיה.

יט. הקמצן ובעל הלב הטוב. אסע“י 654. כנ”ל. השווה נוי־פולקטיילס כ"ב.

א"ת 613: האמת והשקר. נרשמו 11 מקבילות: ממארוקו (מארוקו י“ח=אביצוק כ”ב), ארץ־ישראל – דרוזית, תימן, קורדיסטן הפרסית (מבוע ל“ד, מ”א), עיראק (אחת משלוש הנוסחאות: עיראק כ"ז), פרס (בהרב י“ט, מבוא ל”ג), אפגאניסטן.

לדעת תומפסון־מעשייה (81–80, המסתמך על בולטה־פוליווקה, ב' 482–468 (לאסופת האחים גרים, סי' ק"ז) ועל המונוגראפיה המקיפה של קריסטיאנסן לטיפוס סיפורי זה³², המשתדלת להוכיח את מוצאו ההודי, צריכה עדיין בעיית המוצא של סיפורנו עיון מעמיק. אף שאלות היסוד הכרוכות באבטיפוס הסיפורי (סיבת הסימוי: ויכוח על מהות הטוב והרע, האמת והשקר, או על עדיפותה של דת מסויימת? המשוחחים ומגלי הסודות – שדים או חיות? שני הנוסעים – אחים או שותפים?) נשארו בלי הכרעה. מן הראוי היה לבדוק את האפשרות של מוצא מצרי (השווה הערות שוארצבום אל גראס י"ח, עמ' 24) או של מוצא יהודי על־פי המקורות התלמודיים־מדרשיים (השווה הציונים הביבליוגראפיים אצל גאסטר כ"ט³³). השווה גם מאמרו של מ. גאסטר בכתב־העת פולקלור ז' (1896), עמ' 231 ואילך (נכלל בכתביו המקובצים מחקרים וטקסטים בפולקלור ב' 908 ואילך); נוי־פולקטיילס, הערה בעמ' 51–50; שוארצבום־אלפונסי 54, תוספת לסי' כ“ג. מסתבר כי הסיפור קדום בהרבה מן המאה הט', המשמשת כ”טרמינוס א קוו) אצל תומפסון־מעשייה 80. השווה גם חחו"ס 1964, הערה לסי' א'.

21 נוסחאות טורקיות של טיפוסנו הסיפורי צויינו אצל אברהארד־בוראטאוו ס“ז, רנ”ג, נוסחאות ערביות – אצל שובן כרך ב‘, עמ’ 193, מס' 12; כרך ה‘, עמ’ 15–11; ריווייר 35 (חסרים האוצר והחיקוי הנענש); סטיוונס מ"ו; שמידט־קאהלה ע‘; מיללר, כרך ג’, עמ' 59 (“רוחות הבאר”) – בורן יודאס ב' 319–317, סי' ז‘), למוטיווים הקשורים בלימוד שלא מדעת (של סודות חשובים) משיחת שדים ורוחות (G661.1, N451.1, N452) השווה ספיטטה ביי 131, סי’ י‘, וכן מאמרו המסכם של מ. גרונוואלד על “האזנה לשדים”, מילון המעשייה א’ 230.

כ. שבועתו של ניסים המוכר. אסע“י 655. כנ”ל.

א"ת 1861 א': השוחד הגדול יותר. נרשמו חמש מקבילות: ממצרים (2), ארץ־ישראל – ספרדית ובדווית, קורדיסטן העיראקית.

המוטיוו המרכזי של טיפוסנו הסיפורי (J1192.1: שופט פוסק לטובת צד שהרבה בשוחד) נודע כבר בספרות התלמודית־מדרשית; השווה את הסיפור על הפילוסופוס שהעדיף חמור לובי על נר של זהב (שבת קט"ז א' ואילך). ר' גם גראס קס“ב, תע”ז.

כא. פטירתו של ר' יוסף המערבי ז"ל וקברו באלחאמה. אסע“י 656 א'. כנ”ל. הסיפור (אסע"י 566) שסופר על־ידי המספר כיחידה אחת, פוצל בילקוט זה לארבעה חלקים (סי' כ“א-כ”ד); בסדרם לא חל שינוי.

סיפור יהודי־טוניסאי דומה על מעשה ניסים בשעת קבורת צדיק נרשם (על־ידי יצחק וקסלר מפי ויקטור מימון) על החכם פראג’י שאוות אשר פרד זקן קובע את מקום קבורתו בגבולה של העיר תסתור (80 ק"מ דרומית־מערבית מטוניס). אפנדי הצוחק מקהל המלווים הלבוש קרעים נחנק ומושלך לכלבים. האבנים היקרות – נדבת השולטן לקבר, מתפזרות לכל עבר בשעת רעידת האדמה, כי הנפטר הצנוע והישר מעדיף אדמה חלקה וישרה על קברו. בגלל הנפטר אין חתימת הגזירות נגד יהודי טוניסיה (במלחמת־העולם השנייה) יוצאת לפועל (עטי החותמים מתקלקלים, נשימתם מתקצרת וכיו"ב). על קברי רבנים מפורסמים בטוניסיה (בכלל זה גם באל־חאמה) השווה הירשברגנ 45.

למוטיוו בעל החיים הקובע את מקום הקבר של הצדיק השווה נוי־גולה 48, הערה לסי' י"ד, וכן המוטיווים: A941.4.1, B155.3. על ר' יוסף המערבי ר' להלן, עמ' 238, הע' 8. ר' גם שם, הע' 10.

כב. עונש על חילול הקבר הקדוש. אסע“י 656 ב'. כנ”ל.

א“ת * 771 (אסע"י): חילול הקודש נענש. מספר הנוסחאות באסע”י של אויקוטיפ אגדי זה עולה על מאה ורבות מהן פורסמו בדפוס. בהערות המלוות את הנוסחאות המודפסות מצוי פירוט־יתר של המקבילות. השווה מארוקו ה‘, ו’, ל“ז, ל”ח, מ“א, נ”ט, בהרב י‘, י“א (מארוקו), נענה 64–63, 64, 264–260 (סוריה; שם 414–412 גם נוסחה מעיראק), נוי־כותל 84, נוי־בעלי נסים 81–80 (ארץ־ישראל – ספרדית), שבילי קנ”ו (תימן), עיראק ל“ד, ק”ז, מזרחי 139–137, 164, 169–167 (פרס), עשני 115–110 (ארץ־ישראל – אשכנזית), חחו"ס 1963 ט’ (מזרח אירופה; ר' גם נוי־בעלי נסים 82–81). שתיים מבין שש המקבילות הטוניסאיות של אויקוטיפ יהודי זה מתפרסמות להלן: סי' מ“ח, נ”ג (השווה גם בהערה לסי' נ"ה). שאר נוסחאות טוניסיה נרשמו על־ידי זלמן בהרב מרוזה פרץ (היד המורמת על ר' מחלוף עידן משותקת, המבזה מתרושש), פינחס גוטרמן מחיים עידן (שיתוק הגמלים שעליהם העמיסו את העצים הגנובים מבית הכנסת), יצחק וקסלר מויקטור מימון (המבזה את הקודש מת), יהודה מזוז מאביו ומאמו (גוי המבזה ומכה רב חוזר בתשובה אחרי שנענש), עורך ילקוט זה מפי הרב ניסים טרבולסי (שלושת הגויים שרצו לגנוב מקברו של הרב שמעון שמעוני ז"ל נענשים).

הנוסחה האחרונה יונקת בוודאי מן האגדה הנמסרת כ“מעשה נורא” שהיה בשנת 1864 בקברו של “הרה”ג המפורסם צדיק יסוד עולם המקובל האלוהי המלומד בנסים מוהר“ר שלום שמעוני ז”ל אב“ד ור”מ דק“ק גפ’צא (היא קפצה במערב טוניסיה, כ־70 ק"מ מגבול אלג’יריה – ד.נ.) יע”א ואגפיה" (פלאי צדיקים, הוצ' שושן הכהן, ג’רבה תרצ“ה, סי' י”ג, עמ' 29–28; ר' גם סלושץ 228–227): שלושת בני הכפר הדואלי מנסים לחפור ולגנוב מקברו (חושבים כי בחבית המלאה יריעות ספרי תורה ודפי ספרי קודש והגנוזה בקבר הצדיק, נטמן כספו), אך ידו מעיפתם למרחקים. אחד “לא נמצא עד היום הזה, זה יובל שנים ולא ידעו אם צלל בעמקי תהום רבה או ירד חיים שאולה או עם עזאזל במדבר חלקו”, אחד נשבר ואחד נסתמא. כן פרצה מגיפה בכפר. מבזי הקודש (בעלי־מום) מבקשים סליחה ומנדבים שמן לבית־הכנסת, ואנשי הכפר משלמים “עונש כסף”. רק “אז סר מהם מר המוות”. הסיפור מסתיים במוטיוו ההודאה בגדולת ה' (השווה למטה, סי' מ“ח, נ”ג – מוטיוו ההתגיירות בסוף הסיפור): “וזה הדבר היה לנס ופלא בקרב כל הגויים ונעשה קידוש ה' גדול וליהודים היתה אורה ושמחה”.

כג. הבולדוזר הגרמני המשותק. אסע“י 656 ג'. כנ”ל. השווה לעיל, הערה לסי' כ"א. על התקופה הגרמנית־הנאצית בטוניסיה (גיוס צעירים יהודים לעבדות כפייה, קנסות כבדים על הקהילות וכיו"ב) ר' הירשברג 45. שם, עמ' 40, על חילול ספרי התורה בימי השלטון הנאצי. על השיתוק כעונש מגי השווה מוטיוו Q551.7.

בגליון 191 (כ“ד בניסן תשכ”ו, 14 באפריל 1966) של שער (שבועון להשכלת עם למבוגרים לקורא החדש), במדור “קוראים כותבים”, נתפרסמה רשימה של מננה בוכובזה מחצור, בשם: “הנס שראיתי בעיני”. היא מובאת כאן בלשונה, כי היא שופכת אור על סיפורנו:

על הצדיק יוסף אלמערבי מטוניס מספרים שעשה ניסים הרבה. אבל הנס שראיתי בעיני היה גדול מאוד. הדבר היה לפני כ־24 שנים. — זה היה בזמן מלחמת העולם. כפר מולדתי, חאמה, נמצא בגבול טוניסיה, שבו היו מרוכזים הגרמנים. הם ראו את קבר הצדיק ורצו להרוס אותו בטאנק. הגרמנים אספו את כל היהודים והעמידו אותם מסביב לקבר. הם אמרו: “בואו לראות את הצדיק שלכם. הוא היה מציל אתכם תמיד. עכשיו נראה אם תוכלו אתם להציל אותו”. היהודים עמדו בצער ובשקט. והנה נתן הקצין הגרמני פקודה, והטאנק התחיל לנוע לכיוון הקבר. בדרכו הוא הרס את החומה שבנו היהודים מסביב לקבר. היהודים עמדו ולא יכלו לעזור בשום דבר. אבל הצדיק עזר לעצמו. קיר החומה נהרס מיד, אך הטאנק נעצר. זה היה במרחק של שלושה מטרים מן הקבר. הגרמנים הביאו מכונאים שיזיזו אותו, אבל בשום אופן לא יכלו. כאשר עזבתי את טוניס, הטאנק עוד עמד שם. — זהו הנס שראיתי בעיני.

השוואת הפרטים בשתי הנוסחאות של שמעון הלל ושל מננה בוכובזה (בולדוזר לעומת טאנק, דברי ההתגרות בפי הגרמנים ועוד) יש בה כדי ללמדנו על דרכי התהוותה של אגדה (היסטורית) עממית. מן הראוי להשוות גם את הסיפור המובא להלן, עמ' 241 ואילך.

כד. הקבר שנתגלגל מאלחאמה לישראל. אסע“י 656 ד'. כנ”ל. השווה נוי־שבזי, וכן מוטיוו D1641.8: הקבר מעבר את עצמו.

כה. האיש שלא נשבע מימיו. אסע“י 1307. כנ”ל.

א"ת 938: אדם רדוף גורל מר. נרשמו 11 מקבילות: מטוניסיה (יהודה מזוז מפי אביו), טורקיה, ארץ־ישראל – ספרדית, תימן (אחת משלוש הנוסחאות: שבילי ק"ג), קורדיסטן העיראקית והפרסית, עיראק (עיראק ס"ט), פרס, אפגאניסטן.

נוסחאות יהודיות צויינו אצל גאסטר ₪, שע“ח. השווה מדרש עשרת הדברות וכן מעשה־בוך רכ”ב. לנוסחאות מזרחיות השווה בולטה־פוליווקה ב' 264 (בהערה); אברהארד־בראטאוו קל“ו, רצ”א (27 נוסחאות טורקיות); תומפסון־רוברטס מס' 938 (עשר נוסחרות הודיות).

כו. השריף שונא היהודים. אסע“י 1309. כנ”ל.

א"ת 1528 * ג' (אסע"י): ³⁴ יהודי (זר) מחביא תשמישי־קדושה אצל שר־רשע ומגלה את דבר יהדותו הנסתרת (קרבתו עם המאשים). נרשמו שלוש מקבילות: ממארוקו, טוניסיה (מרים שלי מפי סבה), לוב.

כז. הילד ושלוש הצפורים. אסע“י 1310. כנ”ל.

שילוב של א“ת * 559, חלק א, אנדרייב: דיבוב הנסיכה, א”ת 945 חלק 2: למי שייכת נערת העץ?, וא“ת 653 * א': החפץ הנדיר ביותר (גם א"ת 653: אחים בעלי סגולות פלא מצילים נסיכה). השילוב של שלושת הטיפוסים האלה או של שניים מהם מצוי בשבע נוסחאות שנרשמו: ממארוקו (מארוקו א‘, כה" = מבוע ב’), טוניסיה (רשם מאיר עמרוסי מפי גיסתו בחרייה), מצרים, ארץ־ישראל – 2 ערביות, תימן (שבילי כ"ט). אך א”ת 945 קיים גם כטיפוס עצמאי בארבע נוסחאות: ממצרים, ארץ־ישראל – ערבית, קורדיסטן הפרסית (מבוע מ"ג), עיראק; וכן א“ת 653 א' בשלוש נוסחאות: ממצרים (אביצוק ל"ד), עיראק, מזרח אירופה (נוי־פולקטיילס נ"ג). השווה גם פאלאסין י', י”א. התחלת נוסחתנו הושפעה מא"ת 328, חלק 1ג' (מוטיוו H901.1: ראשי המחזרים מוקעים על חומת הארמון).

נוסחאות מזרחיות צויינו אצל: אברהארד־בוראטאוו קפ“ה, דוקינס מ”ג (ראי מספר סיפור), מ"ח, ארטין פאשה (75–69.

כח. “צא ולמד” בליל הסדר. אסע“י 1311. כנ”ל.

א"ת 1641 * ד' (אסע"י): “דיינו” בליל הסדר. נרשמו שבע מקבילות: מטורקיה, תימן, קאווקאז, עיראק (שתיים משלוש הנוסחאות: אגסי כ“ב, עיראק פ”ג), מזרח אירופה.

על הבעיות הכרוכות בחקר הטיפוס המרכזי א“ת 1641 ר' להלן, הערה לסי' מ”ז.

V. נר־התמיד לזכר ר' יצחק חי טייב (השווה עמ' 239, הע' 13) בבית־הכנסת “הגדול” בטוניס

מאוסף הצילומים והרפרודוקציות של מכון בן־צבי בירושלים

VI. תהלוכת ל"ג־בעומר באיר ג’רבה

התמונה הנישאת בה היא התמונה המסורתית של ר' שמעון בן יוחאי

VII. תהלוכת ל"ג בעומר בג’רבה

שני צילומים אלה הועמדו לרשותנו באדיבות הפוטותיקה של “מוסיאון האדם” בפאריס

VIII. בית־הכנסת “הגדול” בטוניס

ל>

בית־הכנסת “החדש” בביזרטה

מאוסף הצילומים של אברהם הטל, ירושלים

כט. החתול השחור. אסע“י 2009. כנ”ל. הסיפור סופר ע“י המספר כמשל על יהודי־טוניסיה המסכנים שאין להם אפשרות לשפר את מעמדם הרע. בין אם הם שותקים ובין אם הם מוחים ומתקוממים – מרה אחריתם. על האמונות ברוחות, שדים ו”עין הרע" בין יהודי טוניסיה השווה הירשברג 44. על מכלול המוטיווים U30 (זכויות החזק) והמשלים הקשורים בו, השווה בקובץ שבילי ד' (א"ת 111 א': כל דאלים גבר), נוי־פולקטיילס כ“ח (א"ת 105: תחבולתו היחידה של החתול). השווה גם דב נוי, “גלגולה של בדיחה: ממשל בעלי־החיים לבדיחה עממית”, מחניים קובץ ע”ט (פורים תשכ"ג), עמ' 61–50.

ל. “תמיד תמיד תהא זהיר ותפוס רק את מה שתדע ותכיר”. אסע“י 4124. כנ”ל. המספר זוכר ששמע את הסיפור מפי אמו.

א"ת 910 ג‘: חשוב לפני שאתה מתחיל במעשה. ביסוד התת־טיפוס הסיפורי מונחת עצה שבכתב. הספּר, העומד לחתוך את גרונו של המלך בתערו, קורא את העצה וחוזר בו (מוטיוו J21.2). נרשמו שלוש מקבילות: ממצרים, ארץ־ישראל – ערבית, תימן (שביל פ"ז). השווה גם בורן־יודאס ד’ 172.

נוסחאות ערביות ומזרחיות נרשמו אצל שובן ח' 140, מס' 139, אברהארד־בוראטאוו שי"ג (שתי נוסחאות טורקיות). תומפסון־רוברטס מס' 910 ג' (שמונה נוסחאות הודיות).

לא. בכוח הסבלנות. אסע"י 3273. מפי יהודית טרבולסי (לעיל, עמ' 184).

א“ת 887: גריזלדה. המקבילה היחידה באסע”י היא מארץ־ישראל – שומרונית (ממסורת ערבית: הנסיך משאיר את אהובתו לעשרים שנה ביער, היא חושבת שהוא אכל את שלושת בניה. כעבור עשרים שנה מתגלה האמת והמלך נושא את אם־בניו לאשה). השווה גם הערת עדנה צ’יצ’יל אצל חביב ז'.

המוטיוו המרכזי על האשה הסבלנית (H461) ידוע בעיקר מספרות ימי־הבינים³⁵, ומכאן גם שם הטיפוס. אך הוא רווח גם בספרות העממית בארצות המזרח. השווה מילון המעשייה, ערך: “מבחן הסבלנות”. וכן אברהארד־בוראטאוו ש"ו; דוקינס 180.

לב. מתנת אלוהים גדולה ממתנת אדם. אסע“י 3274. כנ”ל.

מבחינה צורנית שייך סיפורנו לא“ת 923: “אוהבת כמלח”, שבו מגרש האב ואת בתו, מאחר שביטוי אהבתה (במלים) אינו נראה לו. אך בסיפורנו מודגש היסוד הדתי המקרב אותו אל סיפורי הביטחון בה', כגון א”ת 841: אחד הקבצנים מאמין לאל, אחד – למלך (השווה עיראק, הערה לסי' צ“ד, קי”ד), ואל האויקוטיפים היהודיים של טיפוס סיפורי זה: א“ת 841 * א' (אסע"י): עזרה חומרית מגיעה ברגע האחרון לעני במצוקה כשכר על מעשה תמים (השווה להלן, סי' נ"ט, ע'), וא”ת 841 * ב' (אסע"י): יהודי הבוטח בה' מוצא אוצר בפגר המושלך לביתו כדי להקניטו. – נרשמו 25 מקבילות של א"ת 923: ממארוקו (2), מטוניסיה (שתיים משלוש המקבילות נרשמו על־ידי יהודה מזוז מפי מרים פרג’ון ומפי יהודית טרבולסי – נוסחה קרובה אל אברהארד־בוראטוו רנ"ו. השלישית נרשמה על־ידי מרים שלי מפי אמה), לוב, מצרים (2), ארץ־ישראל – ספרדית, ערבית ודרוזית, תימן (שלוש מארבע הנוסחאות נדפסו: נוי־פולקטיילס נ“ג, שבילי כ”א, מ"ד), עיראק (6), פרס, אפגאניסטן (2), מזרח אירופה.

מן הראוי לחקור את יחסן של נוסחאות א“ת 923 באסע”י (אויקוטיפ יהודי? “אוהבת כתורה” וכיו"ב) אל הנוסחאות הבינלאומיות של טיפוס סיפורי זה, ובמיוחד אל א“ת 923 ב‘: הנסיכה האחראית למזלה (מוטיוו H952), אשר כל 25 הנוסחאות שלו הרשומות במפתח הטיפוסים מקורן בהודו. לתולדות הטיפוס הסיפורי בכללו השווה: בולטה־פוליווקה ק’ 305 (לאסופת האחים גרים ק"ע), טאושר 193, ליונגמן מס' 923. השווה גם למטה, הערה לסי' ל”ט³⁶.

לג. החוזר בתשובה. אסע“י 3282. כנ”ל.

א"ת 756: המטה הפורח של החוזר בתשובה. ארבע מקבילות נרשמו: ממארוקו (חביב ג'), מיוון, ארץ־ישראל – ספרדית, מזרח אירופה.

השווה בולטה־פוליווקה ג' 463 (לאסופת האחים גרים כ"ו), ליונגמן מס' 756, ומחקרו של אנדרייב על השודד (הרוסי) מאדיי החוזר בתשובה³⁷. לנוסחאות מזרחיות השווה אברהארד־בוראטאוו קכ"ו, חלק 4.

לד. העוגה המלוכלכת בעולם הנצח. אסע“י 3283. כנ”ל.

א"ת 756 * ז (אסע"י): חלום מחזיר קמצן למוטב. נרשמו חמש מקבילות: ממצרים, ארץ־ישראל – אשכנזית, תימן, מזרח אירופה (אחת משתי הנוסחאות: בהרב ה'). השווה גם מוטיוו D1068: חלום ריאליסטי.

לה. בזכות ה“קדיש”. אסע“י 3289. כנ”ל.

א“ת 769 *: מת משוחרר מגיהינום. נרשמו ארבע מקבילות: מארץ־ישראל – ספרדית, אשכנזית (עשני 122), מזרח אירופה (נענה 3–1, 47–42). הסיפור יונק מן האגדה הנודעת על ר' עקיבא והמת בבית־הקברות. השווה גאסטר קל”ד והביבליוגראפיה שם.

לו. בן־המלך שחלה מרוב אהבה. אסע“י 3488. כנ”ל.

קונגלומרט אשר ביסודו א“ת 516 ב': האשה שנחטפה מבעלה. בטיפוס סיפורי זה מתאהב בן־מלך ממבט ראשון (T10) באשה (נשואה) יפהפייה, לעתים למראה שערתה על פני המיים (T11.4.1) או נעלה (T11.4.2). לרוב חוטפת הזקנה־הנוכלת (T11.3, R39.2, M301.2.1) את היפהפייה בניגוד לרצונה (שלא כנוסחתנו). בסופו של הטיפוס הסיפורי משתחררת האשה (מוחזרת לבעלה) על־ידי עוזר נאמן (P361) והזקנה ושולחיה נענשים. כטיפוס עצמאי נרשם הסיפור רק בהודו (11 נוסחאות אצל תומפסון־רוברטס), ולרוב הוא מתקשר עם א”ת 516, א“ת 534, א”ת 560. גם במסגרתה של נוסחת הקונגלומרט שלנו ניכרים שרידי א“ת 516, כגון מוטיוו המעבר התתקרקעי (R25.1). נרשמו שש מקבילות של א”ת 516 ב': מארץ־ישראל – ערבית, תימן (שתיים מארבע הנוסחאות: שבילי י“ג, בהרב ל”ט), קורדיסטן העיראקית.

לז. “מי שבראני לא יעזבני”. אסע“י 3566. כנ”ל.

שילוב ארבעה טיפוסים סיפוריים: ³⁸ א“ת 705 * א' (בוגס; השווה אברהארד־בוראטאוו קס"ח, חלק ג' 12): הבעל עומד לשאת אשה נוספת על אשתו האילמת, אך כוח הדיבור חוזר אליה והיא מגרשת את צרתה המיועדת, א”ת 891: בעל עוזב את אשתו, אך מטיל עליה משימה ללדת לו ילד (חלקים 3–2), א“ת 891 א': הנסיכה במגדל מחזירה את בעלה אליה, א”ת 891 * ד' (אסע"י): ילדים מונעים את נישואי אביהם ומחזירים אותו אל אמם. נרשמו שתי מקבילות של 705 * א‘: מתימן (שבילי ק') ועיראק (אביצוק ל"ב). ארבע נוסחאות של א“ת 891 נרשמו: מתימן (אחת משתי הנוסחאות: שבילי ק'), עיראק, אפגאניסטן. המקבילה היחידה לא”ת 891 א’ באה מטוניסיה (רשם יהודה מזוז מפי יהודית טרבולסי; השווה לעיל, בהערה לסי' י"ג). מקבילה לא"ת 891 * ד' נרשמה ממצרים.

נוסחתנו תובן רק נוכח העובדה כי אגב שילוב הטיפוסים השונים נשמטו כמה מן המוטיווים, והקונגלומרט לוקה בחסר: לא נתפרשה סיבת כעסו של בן־המלך (הבעל) על ארוסתו (אשתו) ואיומו לשאתה כ“חצי אשה” (א"ת 891, חלק 1), לא הובהרה המשימה ללדת ילד לבעל בניגוד לרצונו (H1187 – גירושי האשה על דרך המשימה האבסורדית), ועוד. מוטיוו האשה המוצאת את דרכה אל בעלה (אהובה) כשהיא מעמידה פני זונה (פונדקאית, בעלת בית־קפה) ויולדת לו ילדים אגב קבלת ערבונות (K1814) נמצא כבר בבראשית ל"ח (יהודה ותמר). מוטיוו הבור מתאים למוטיוו המגדל (א"ת 891 א'), שבו הולכת האשה (בבגדי גבר) בעקבות בעלה (אהובה) וההתוודעות המחודשת נערכת בארמון הנבנה על־ידי האשה־המלך.

לח. חתונת החיפושית והעכבר. אסע"י 6500. מפי אסתר כהן (לעיל, עמ' 184). סיגנון הסיפור וחירוזו נעשו על סמך העובדה כי גם המקור (הערבי) סופר בחרוזים.

א"ת 2023: עכבר שזכה בתחרות מחזרים מת בהכנת ארוחת־החתונה (טובע במאכל). מקבילה יחידה נרשמה מעיראק (אגסי א').

סיפור־שלשלת נודע ונפוץ, אשר בנוסחתנו חסר חלקו השני: תגובות בעלי־החיים השונים למשמע האסון (Z32.3). במרבית הנוסחאות של טיפוסנו שואלת המועמדת את המחזרים למעשיהם בלילה, דוחה את קולותיהם ומעדיפה את העכבר (בזכות שתיקתו). הסיפור נפוץ גם במזרח ו־15 נוסחאות טורקיות רשומות אצל אברהארד־בוראטאוו כ"א.

לט. הכל מן האשה. אסע“י 6501. כנ”ל.

א“ת 923 ב‘: הנסיכה האחראית למזלה. השווה לעיל, עמ’ 210, הע' לסי' ל”ב. נוסחתנו יונקת גם ממוטיוו האשה בעלת המזל (N251.5), אשר רק בזכותה עולה בעלה (ביש־גדא) לגדולה (א"ת 737 ב'*), ומשום כך היא קרובה יותר לא“ת 923 ב' מאשר לא”ת 923 (“אהבה כמלח”).

מ. הרמב"ם והבאש־וזיר. אסע“י 6502. כנ”ל.

א“ת 980 *-* א' (אסע"י): המהנדס והצבע: השב ממצולות הים. השווה דב נוי, “סיפורי ים בפי העם: הרמב”ם שב ממצולות הים”, מחניים, קובץ ס“ח (פסח תשכ"ב), עמ' 110–100. נרשמו עשר מקבילות: ממארוקו, לוב, א”י – אשכנזית (עשני 102–97) וספרדית, טורקיה (שתי המקבילות נדפסו: נוי, שם 110–108; חחו"ס 1962 י'), תימן (נוי, שם 108–105 = שבילי פ"ט), עיראק (שתיים משלוש הנוסחאות נדפסו: נוי, שם 105–103, עיראק קי“א. השווה גם עליזה שנהר, “הרמב”ם שב ממצולות ים”, הימאי הישראלי, חוברת ע‘, אוגוסט 1965, עמ’ 29–27). ברוב הנוסחאות הגיבור־המהנדס (הארכיטקט) הוא הרמב“ם והעלילה הסיפורית יונקת מן החיכוכים הבינעדתיים והבינדתיים (תחרות שני שירים נציגי דתות שונות), החסרים בנוסחתנו. על הרמב”ם בסיפורינו העממיים השווה: ישעיה ברגר, “הרמב”ם באגדת־עם“, מסד ב' (תל־אביב 1938), 238–216. על סיפורי־עם שגיבורם הוא רמב”ם הרופא (המוטיוו נרמז גם בנוסחתנו) השווה נוי־פולקטיילס ס“ד, עיראק מ”ז, ק"ד, חביב ד'. למוטיוו החפץ האבוד שנמצא במעי הדג השווה מוטיוו N211.1 והביבליוגראפיה שם.

מא. האופה וכוס הפלא. אסע"י 3963. מפי דויד כהן (לעיל, עמ' 185).

א"ת 570 א': הנסיכה, הדייג ועור־הדג הנותן זהב. נרשמו שתי מקבילות: מטוניסיה (למטה, סי' נ"ו; ר' שם בהערה), תימן.

הסיפור נפוץ בארצות הים התיכון. השווה דוקינס ד' (יוון),אברהארד־בוראטאוו ע“א, קע”ג (טורקיה), ליטמאן 339 (ערב). במרבית הנוסחאות הגיבור הוא דייג והמיקסם נותן הזהב הוא עורו של דג.

מב. מכירת התרנגול על תנאי. אסע“י 4044. כנ”ל.

א"ת 1358 א‘: מאהב חבוי פודה את עצמו מידי נוכל. הסיפור שייך למכלול הסיפורים (א"ת 1358), שבהם מופתע זוג מאהבים (לרוב בוגדת האשה בבעלה עם מאהב צעיר) על־ידי נוכל המנצל את מעמדו ומקבל דמי לא־יחרץ מן המאהב (K443.1). השווה בולטה־פוליווקה, ב’ 18.

מג. האחות הנאמנה וגיסתה כפויית הטובה. אסע“י 5119. כנ”ל.

א"ת 872*: אח, אחות וגיסה מעלילה. נרשמו שש מקבילות: ממארוקו, אלג’יריה, טוניסיה (שתי המקבילות נרשמו על־ידי יהודה מזוז מפי אמו), תימן (שבילי מ"א), עיראק.

במפתח הטיפוסים צויינו רק נוסחאות מנורבגיה ומספרד. אך כפי שמוכיחות נוסחאות אסע"י נפוץ הטיפוס הסיפורי והמוטיווים שמהם הוא מורכב (K2112.2 – גיסה מעלילה, S143 – גירוש האחות ליער, L162 – נישואי הניצולה לבן־המלך שהצילה) גם בצפון אפריקה ובמערב אסיה.

מד. כסף בא וכסף הולך והמקצוע לעולם עומד.אסע“י 5610. כנ”ל.

שילוב שני טיפוסים סיפוריים: א“ת 888 א'*: קולע הסלים (אורג השטיחים) וא”ת 949*: אציל צעיר לומד את מלאכת הקליעה. מוטיוו ההתחלה בשני הטיפוסים שווה: איש (אציל, מלך) לומד מקצוע (מלאכה), כי רק בתנאי זה מוכנה אהובת לבו להינשא לו (מוטיווים H335.0.2.2, P31), אלא שבא“ת 888 א’ *נחטפת האשה על־ידי רב־חובל והיא מוצאת כעבור שנים את בעלה בזכות תוצרתו (סלים קלועים, שטיחים ארוגים) ובא”ת 949* מפרנס המקצוע את בעליו. ההצלה ממוות, שלא נזכרה במפתח הטיפוסים, מיוחדת לנוסחאות מזרחיות וייתכן שיש מקום לקביעת אויקוטיפ שבו אין להפריד בין שני הטיפוסים הנ“ל. השווה אברהארד־בוראטאוו רל”א (טורקיה), ספיטטה ביי 104–94 (מצרים). באסע"י נרשמו תשע מקבילות של שילוב זה: מטוניסיה (רשמה מרים שלי מפי סבתה אסתר), ארץ־ישראל – ספרדית, קורדיסטן הפרסית (אחת משתי הנוסחאות: מבוע י"ג), עיראק (עיראק מ"ה), פרס, אפגאניסטן (2), מזרח אירופה, השווה דב נוי, “מלאכה תציל ממוות”, ספר זאבי, חיפה 1966, שם נתפרסמו הנוסחאות מטוניסיה, ארץ־ישראל, פרס ואפגאניסטן.

מה. בני־המלך האבודים. אסע“י 5751. כנ”ל.

א“ת 707: העוף המדבר, האילן המזמר ומי החיים – שלושת בני הזהב. 11 מקבילות נרשמו: ממארוקו, טוניסיה (רשם יהודה מזוז מפי חדד ציון), טורקיה (כגן־מי חיים 153–151), תימן, קורדיסטן העיראקית (2) והפרסית, עיראק (שתי נוסחאות: אביצוק ל“א, עיראק י”ב), פרס, אפגאניסטן. מקבילה ספאניולית־באלקאנית רשומה אצל קרוס 65–63, נוסחאות ספאניוליות־מארוקאיות אצל פאלאסין ל”ד, פ"ה. סופה של נוסחתנו מעיד, כי הזמיר שבה אינו עוף מזמר ( המשימה היא לרוב: אילן מזמן – H1333.1, כי ציפור רננים אין בה מן המופלא), אלא עוף מדבר ומגלה את האמת למלך (K1911.3.3, H1311.1.1, H151.1, B131).

לדעת תומפסון מעשייה 121, זהו “אחד מ־10–8 הסיפורים העלילתיים הנפוצים ביותר בעולם”, ומוצאו הוא אירופי, אך הנוסחאות שנרשמו בשנים האחרונות בהודו (תומפסון־רוברטס מציינים 44 נוסחאות) ובאסיה בכלל, עשויות לערער מסקנה זו. השווה הנוסחאות הערביות אצל: ליטמן 327–320 (שובן ז‘, 95, מס’ 375), שמידט־קאהלה מ“ו; ארטין פאשה 267–265, מס' 22; באג' 397–394; לאוסט ק”ה; ספיטטה ביי, עמ' 137, מס' 11; סטיוונס ל"ג; ריווייר 71, 187. השווה גם בולטה־פוליווקה ב' 393–392 (לאסופת האחים גרים, מס' 96) על מוטיוו האשה החפה מפשע ורדיפתה על־ידי הפקרת (הריגת) ילדיה, וכן שם, עמ' 391 ואילך – ניתוח מקיף של האבטיפוס הערבי, שממנו יונקות הנוסחאות האירופיות מאז המאה ה־16.

מו. קופסתו של אליהו הנביא. אסע"י 384. מפי מסעודה מזוז (לעיל, עמ' 186).

א“ת 750 ד': מלאך ממלא משאלות שלושה אחים (המיקסם נלקח בחזרה). נרשמו 14 מקבילות: ממארוקו (חביב א'), טונייה (י. מזוז מפי מ. פרג’ון: נוסחה זו, שנדפסה אצל יזון־אליהו 57, שלמה יותר: המתנות מאליהו הנביא הן: חכמה, עושר ואשה טובה; נוסחה שנייה נרשמה ע"י מנחם בן־אריה מפי שמעון גויטה), לוב, מצרים,טורקיה (2), ארץ־ישראל – ספרדית, תימן, קורדיסטן העיראקית, עיראק (אחת משתי הנוסחאות: עיראק נ"ז), פרס (2).השווה גאסטר שנ”ה. האשה המטיבה בטיפוס הבינלאומי (וכן בא"ת 550 א' הדומה לטיפוסנו מבחינת מתכונתו) נרמזת בסוף נוסחתנו, ביחסה המטיב לאורח (אליהו הנביא).

לתולדות הטיפוס הסיפורי במרחב־התרבות הימתיכוני השווה דוקינס ע' (יוון), אברהארד־בוראטאוו ק"י (טורקיה), באסה ג' 302 (ערב).

מז. היתום שידע לגלות נסתרות. אסע“י 775. כנ”ל.

א"ת 1641: הרופא הכל־יודע (מגלה נסתרות). נרשמו 24 מקבילות: ממארוקו, לוב, טורקיה, ארץ־ישראל – שתי נוסחאות ספרדיות (אחת מהן: נענה 417–414), תימן (שתיים משמונה הנוסחאות: שבילי קל"ז, בהרב מ'), עיראק (שלוש משבע הנוסחאות: עיראק פ“ג, ק”ד, מבוע ל"ז), פרס (מזרחי 188 ב'), אפגאניסטן, מזרח אירופה (אחת משלוש הנוסחאות: ישיבה ה').

על הבעיות הכרוכות בחקר א“ת 1641 (תומפסון־מעשייה 145: “חומר מעניין ביותר למחקר השוואתי”) והמוטיווים של גילוי (פושעים, חפץ) על־פי מקרה או על־ידי הוצאת מלה מן הפה (N688), הנראית לשומעים כגילוי וניחוש, השווה ישיבה 31 ואילך, בולטה־פוליווקה ב' 412 ואילך (נוסחאות מזרחיות; השלמות אצל טאושר ל"ו, עמ' 181), מפתח המוטיווים, כנ”ל. השווה גם לעיל, סי' כ"ח.

מח. חילול הקודש נענש. אסע“י 1361. כנ”ל.

א“ת * 771 (אסע"י): חילול הקודש נענש. השווה לעיל, הערה לסי' כ”ב, וכן להלן סי' נ“ג, נ”ה. מוטיוו ההתגיירות שבסוף הסיפור רגיל בסיום האגדות על חילול הקודש, ויש בו משום הודאה גמורה ומוחלטת של המחלל, המתחרט וחוזר בתשובה, בעליונותה של דת־ישראל. השווה למטה, סי נ"ג, וכן נוי־שבזי.

מט. התרופה ל“מחלת העוני”. אסע“י 1686. כנ”ל.

א"ת 1862 * ד' (אסע"י): רופא פיקח מרפא עני על־ידי מתן עצה: תחבולת גניבה. נרשמו שתי מקבילות: ממצרים ומתימן.

הנוסחאות סווגו כתת־טיפוס של “בדיחות על רופאים” (א"ת 1862) ולא במסגרת הסיפורים על “רב הגנבים” (א"ת 1525), כי ברובן משמש הרופא כגיבור ראשי ופה ושם נשמעת גם נימת לעג כלפי מקצוע זה וכלפי עצות־התרופה.

נ. עלילת שווא על יהודי מוכר יין. אסע“י 1691. כנ”ל.

א"ת 839 * ג' (אסע"י): הצלת פלא של יחיד נרדף. נרשמו 25 נוסחאות של אויקוטיפ זה: ממארוקו (אחת מארבע הנוסחאות: מארוקו ד'), טיניסיה (שתי מקבילות נרשמו על־ידי יהודה מזוז מפי אביו ומפי אמו), לוב (2), מצרים, ארץ־ישראל – 4 ספרדיות (3 נדפסו: נענה 81–75, 96–88, 187–182) ו־9 אשכנזיות, תימן (6), קורדיסטן העיראקית, עיראק (אחת מחמש הנוסחאות: עיראק ג'), פרס (מזרחי 167 ב'), אפגאניסטן (3), מזרח אירופה (15). בנוסחתנו תופסים מוטיווים ריאליסטיים את מקום המוטיווים העלטבעיים האופייניים לאויקוטיפי זה, אך בידיעתו הפלאית של הרב־החכם ובהכוונתם של הנידון למוות אל האונייה שבה ייפגש עם שופטיו, נשמר היסוד העלטבעי.

נא. בת־הרב המלומדת ובעלה שעלה עליה בתורה. אסע“י 2306. כנ”ל.

פתיחת סיפורנו רומזת לא“ת 900: נישואין אומללים של נערה בררנית הדוחה את מחזריה (הסיבה לתחושת העליונות בנוסחותינו היא תלמוד תורה), אך בהמשכו עובר הסיפור למסלול ריאליסטי, סוטה מן הטיפוס הבינלאומי שביסודו המוטיוו של אילוף הסוררת (T251.2) ועובר לתחום יחסי המשפחה: בעל ולו שתי נשים, בת והורים, חתן וחותן וכו'. נרשמו שש מקבילות של א”ת 900 (ברובן נוסחאות שלמות): ממצרים (2), ארץ־ישראל – ספרדית, עיראק, פרס, מזרח אירופה.

נב. צדקה תציל ממוות. אסע“י 2307. כנ”ל.

שילוב שני טיפוסים סיפוריים: א“ת 706 * ד' (אסע“י”): הנערה המושמצת (המשמיצים נענשים וחוזרים בתשובה), וא”ת 560 ג’ *: מיקסם הנותן זהב נלקח מבעליו ומוחזר לו. נרשמו שש מקבילות של א“ת 706 * ד‘: ממארוקו, תימן (שתיים מחמש הנוסחאות: שבילי ל“ט, בהרב ל”ז). המבדיל את האויקוטיפ 706 * ד’ מן הטיפוס הבינלאומי א”ת 706: האשה כרותת הידיים (השווה גאסטר ת”נ)³⁹ הוא בזימון האב והבת בסוף הסיפור.

נג. עונשי של שר שהפריע ליהודי בתפילתו. אסע“י 3262. כנ”ל.

א“ת * 771 (אסע"י): חילול הקודש נענש. השווה לעיל, הערה לסי' כ”ב. למוטיוו ההתגיירות של מבזה הקדושה (בסוף הסיפור) ר' לעיל, בהערה לסי' מ“ח, השווה גם לעיל, סי' ו', וכן כגן־גרים, בעניין התגיירות הגיבורה (מאהבה) בסוף א”ת 930 * ה' (אסע"י). הסיפורים על צדיקים שאינם מפסיקים את תפילתם (שמונה עשרה) יונקים מן ה“מעשה בחסיד שהיה מתפלל בדרך, ובא הגמון אחד ונתן לו שלום, ולא החזיר לו” (ברכות ל' ב' ומקבילות רבות).

נד. שלמה המלך מנסה את המזל. אסע“י 3264. כנ”ל.

שילוב שני טיפוסים סיפוריים: א“ת 930: נבואת הגדולה העתידה של הנער, וא”ת 930 * כ' (אסע"י): בת שלמה הכלואה במגדל (גאסטר של"ו). נרשמו 19 מקבילות של א“ת 930: ממארוקו, טוניסיה (אחת משתי המקבילות – למטה, סי' ס“ד; גיבור המקבילה השנייה, הרשומה על־ידי יהודה מזוז מפי אביו, הוא הרמב”ם, ונכללת בה רק המחצית השנייה של הטיפוס הסיפורי), ארץ־ישראל – 2 ספרדיות ואשכנזית, תימן (שבילי צ"ז), עיראק (שתיים משש הנוסחאות: עיראק ה‘, פ’), פרס (חחו”ס 1963 ד’ = מבוע י"ב), אפגאניסטן, מזרח אירופה (אחת משתי הנוסחאות: נוי־פולקטיילס מ"ט). שלוש מקבילות של א”ת 930 * כ' נרשמו: מטורקיה, עיראק (עיראק ע'), פרס.

למוטיוו של שלמה המלך המנסה להימלט מן הגורל המייעד את בתו לעני, השווה מדרש תנחומא, מהד' בובר, מבוא, עמ' 136: גינצבורג ד' 175, ו' 303, הע' 108 (נרמזות גם מקבילות ערביות); גאסטר של“ו; בן־יחזקאל, הערה לסי' רכ”ו, כרך ה‘, עמ’ 28–16. לחקר א"ת 930 והתת־טיפוסים שלו (ר' בקובץ זה גם סי' ו', ס"ד) השווה את מאמרו המסכם של פרופ' ארצ’ר טיילור על האשה (הכלה) המיועדת⁴⁰ והביבליוגראפיה העשירה שם.

נה. השר שנהפך לחמור. אסע“י 3265. כנ”ל.

א“ת * 730 א' (אסע"י): הצלת פלא של קהילה יהודית. אחד האויקוטיפים הנפוצים ביותר בין אגדות ישראל. עשר מבין 35 הנוסחאות השמורות באסע”י ראו אור (לפי סדר הא"ב של הקבצים והמאמרים, אגב ציון המוצא בסוגריים): אביצוק ב‘, ז’ (מזרח אירופה), בהרב ל“ה (תימן), נ”ה (מארוקו), מזרחי 165 א' (פרס), נוי־אליהו 116–114 (מזרח אירופה), נוי־בעלי ניסים 82 (תימן), נוי־סיפורי גולה 100 (מצרים), עשני 88–85 (ארץ־ישראל – אשכנזית), שבילי קנ“ד, קס”ז (תימן). מבין ארבע הנוסחאות מטוניסיה רואות אור בילקוט זה שתיים (זו וסי' נ"ז); שתי הנוסחאות מטוניסיה רואות אור בילקוט זה שתיים (זו וסי' נ"ז); שתי הנוסחאות האחרות נרשמו על־ידי יהודה מזוז מפי אמו (השופט שונא היהודים מתגייר) ועל־ידי יצחק וקסלר מפי ויקטור מימון.

בנוסחתנו משולב המוטיוו של ביזוי הקודש (השווה לעיל, הערה לסי' כ"ב), אך העונש אינו בגדר נס מן השמיים (האופייני לא"ת * 771), כי הוא מוצא לפועל על־ידי פעולתו (המגית) של הנפגע (הצדיק, גיבור הסיפור).

נו. כוסיות שופכות זהב. אסע"י 446. סיפר שמואל עמרוסי (לעיל, עמ' 187 ואילך).

א“ת 570 א‘: הנסיכה, הדייג ועור־הדג הנותן לגיבור זהב. השווה לעיל, סי’ מ”א. הנוסחה שלנו היא שילוב מעניין של גיבור־דייג מכאן (במקום אופה בסי' מ"א) ושל כוסית־פלא (במקום עור־דג בטיפוס הבינלאומי) מכאן.

נז. עבודת־פרך מבטלת גזירה. אסע“י 1231. כנ”ל.

א“ת * 730 א‘: הצלת פלא של קהילה יהודית. השווה לעיל, הערה לסי’ נ”ה.

נח. דג אסיר תודה. אסע“י 1917. כנ”ל.

שילוב שני טיפוסים סיפוריים: א“ת 506 (חלק 1 א’ * ג'): דג אסיר תודה על הצלתו ממוות מטיב עם מצילו ומלווהו כבן־לוויה, וא”ת 859 * ה' (אסע"י): הצלחת העני המתחזה כעשיר ומתפאר בייחוסו. 7 מקבילות של א“ת 506 נרשמו: ממארוקו, עיראק (3), פרס, אפגאניסטן, מזרח אירופה. לא”ת 859 * ה' השווה לעיל, הערה לסי' ט"ז.

נט. המכתב לאלוהים. אסע“י 1919. כנ”ל. השווה נוי־פולקטיילס ל“ה. א”ת 841 * א' (אסע"י): עזרה חומרית מגיעה ברגע אחרון לעני במצוקה כשכר על מעשה תמים (מצווה). השווה לעיל, הערה לסי' ל“ב. מבין עשרים הנוסחאות של אויקוטיפ יהודי זה נדפסו שתיים, ובשתיהן המעשה התמים הוא משלוח מכתב לאלוהים: עיראק מ”א, מבוע מ"ב (פרס). מועד המצוקה הוא, לרוב, ערב פסח, כשהעדר־מצוֹת מעמיד את העני בפני ברירה: מות רעב או מות כרת (חמץ בפסח).

במהדורה החדשה של מפתח הטיפוסים יוחד טיפוס סיפורי מיוחד לתפילה נענית (א"ת 1349 מ’ *: אדם רעב קורא לאלוהים וזוכה במקרה לאוכל), אך טיפוס זה מסווג בין סיפורי כסילים. מסתבר כי לכתחילה שימש כגיבור סיפורנו מאמין תמים (בדומה לא“ת 841, שבו מאמין אחד הקבצנים באלוהים, השני במלך; השווה לעיל, סי' ל”ב), ואמונתו נשכרת ומנצחת. אלא שבחברה מתוחכמת מודגש היסוד ההיתולי שבסיפור, אגב לעג לכסילותו של הכותב־הפתי. לרוב מסתיימים הסיפורים ההיתוליים האלה בהיפרפואנטה, שעיקרה הטחת דברים מצד הכותב כלפי הקב“ה (או כלפי המטיב העשיר) ש”לא כל הסכום הגיע" או כיו“ב. על מציאות הסיפור במזרח אירופה השווה עיראק 252, סוף ההערה לסי' מ”א. השווה גם להלן, סי' ע'.

ס. שלושה חברים זריזים. אסע“י 1920. כנ”ל.

שילוב של שלושה טיפוסים סיפוריים: א“ת 1525 ח': גנבים גונבים זה מזה, א”ת 1529: גנב טוען שנהפך לסוס, א“ת 1615: הנוכל מסמן את כספו של הזולת וטוען כי שלו הוא. הטיפוסים הנ”ל הקשורים בסיפורים על נוכלים וגנבים־אמנים (השווה לעיל, הערה לסי' ה') באים ברוב הנוסחאות כמעשים בפני עצמם, בלי קשר ביניהם. נרשמו: מקבילה ארצישאלית־דרוזית של א“ת 1525 ח', ושתי מקבילות מתימן של א”ת 1615 (השווה שבילי קכ"ו, בהערה). נרשמו ארבע מקבילות של א“ת 1529: מטוניסיה (להלן, סי' ס"ג), ארץ־ישראל – ערבית, תימן, עיראק (עיראק פ"א). לדעת תומפסון־מעשייה, עמ' 200, הסיפור הוא ממוצא ספרותי שבכתב, וראשיתו במזרח. נוסחאות מזרחיות שלו נרשמו אצל שובן ז' 136, מס' 406; וסלסקי־הוג’ה ב‘, מס’ 487, עמ' 229; באסה א' 492; אברהארד־בוראטאוו שמ”א, 3. נוסחאות יהודיות נרשמו בהערות של דרויאנוב מס' 1346, ושל שוארצבום אל גראס תפ“א, עמ' 409–408. הקשר בין סיפורנו ובין סיפורי ההיפוך בסנהדרין ס”ז ב' ראוי לבירור.

סא. כיבוד אב בזכות ארגז. אסע“י 1921. כנ”ל.

א“ת 982: ארגז כסף מדומה כירושה צפוייה גורם לכיבוד אב. נרשמו 14 מקבילות: ממארוקו, לוב (2), מצרים, בולגריה, טורקיה, א”י – ספרדית, ערבית, אפגאניסטאן, מזרח אירופה (אחת מ־5 הנוסחאות: ישיבה ד'). ברוב הנוסחאות אין האב עצמו הוגה את רעיון התרמית, והסיפור פותח בעצת־ידיד. המוטיווים השלובים בסיפור זה (K476.2, P236.2, Q281.1) נפוצים בסיפורי המערב והמזרח כאחד. השווה בולטה־פוליווקה ד' 172, הערה 14, שוארצבום־אלפונסי ל“ו והביבליוגראפיה שם. נוסחה עברית מארץ־ישראל, שנרשמה אצל שמידט־קאהלה קכ”ג, תורגמה לעברית אצל אשר ברש, משיחות ערב: סיפורים עממיים, תל־אביב תשי“ט, עמ' 112–109. בנוסח זה נוסף מוטיוו המחלוקת בין שלושת הבנים והבאת הדבר בפני הקאדי לפני פתיחת האוצר (שריד המוטיוו הזה ניכר גם בנוסחתנו). פסק־דינו “המחוכם” של הקאדי נותן לנוסחה הערבית תפנית הומוריסטית. השווה גם גראס רע”ו, עמ' 252 ואילך (הזקן דורש מבניו לפתוח את התיבה רק בתום ימי השבעה) וכן ישיבה 28–26 (ניתוח עלילתי של נוסחאות א“ת 982 באסע”י.

סב. “אם נוצחת ע”י צולע, קפוץ לג’ינג’י והוא יצילך". אסע“י 1944. כנ”ל.

א"ת 1617: בנקאי רמאי מחזיר פיקדון בקוותו לנחח שמן יותר. נרשמו ארבע מקבילות: מטוניסיה (רשם יהודה מזוז מפי ברוך טרבולסי; בעל־הפיקדון הרמאי הוא קאדי), מצרים, תימן, (שבילי קל"ה), עיראק (חח"ס 1961 = עיראק כ"ה).

המוטיוו המרכזי של סיפורנו (K1667) מצוי בנוסחאות יהודיות רבות ויונק מן האגדה התלמודית־מדרשית. השווה יומא פ“ג ב'; פסיקתא רבתי פכ”ב, עמ' 111; בית המדרש חדר א‘, עמ’ 88–87; חיבוק יפה מן הישועה, מהד' הירשברג, עמ' 60 ואילך; ר' יצחק בן שלמה בן סהולה, משל הקדמוני, מהד' “מחברות לספרות”, עמ' 225–222; גאסטר שכ“ד (ביבליוגראפיה עשירה), בורן יודס ב' 132–131, 346; שוארצבום־אלפונסי ט”ו; חחו"ס 1961, עמ' 95–94; גיבל 203–188, וכן במאמרו של מארמורשטיין המוקדש למוטיוו זה⁴¹. נוסחאות ערביות רשומות אצל שובן ט' 24, מס' 13. על דרכים אחרות להוציא את הפיקדון מיד בעל־הפיקדון הרמאי והכחשן, השווה הערות ישראל דוידזון, ספר השעשועים לר' יוסף בן מאיר בן זבארה, ברלין תרפ“ה, מבוא, עמ' 45, פרק ט', והערות שוארצבום אל גראס רפ”א, עמ' 257–256. ר' גם מעשה בוך, סי' רט“ו; בן־יחזקאל קס”א, כרך ג‘, עמ’ 401–399, על בעל־הפיקדון החוזר מעולם האמת כדי לגלות לבית־דין את מקום הפיקדון. הקשר בין האגדות היהודיות והערביות מסביב למוטיוו זה נדון כבר במאמר של פרלס על הקשרים בין אגדת ישראל ו“סיפורי אלף לילה ולילה”⁴². נוסחתאו דומה מאוד לנוסחת הסיפור אצל פטרוס אלפונסי; שתיהן כוללות את יסודות העלייה לרגל, הצדיק (הקאדי) המדומה והמרומה, ובעיקר האשה החכמה (ברוב המקבילות עוזר סוחר אחר להשיג את הפיקדות בחזרה).

סג. החמור שלבש ערב פסח צורת אדם. אסע“י 1855. מפי נהוראי שלי (לעיל, עמ' 189). השווה נוי־פולקטיילס ס”ה.

א"ת 1529: גנב טוען שנהפך לסוס. השווה לעיל, סי' ס' בסוף ההערה לסי' ס'.

סד. אין להעשיר את מי שהגורל רוששו. אסע“י 2501. כנ”ל.

א“ת 947 א‘: ⁴³ ביש־גדא מעמיד פני עיוור ואינו רואה בדרכו את הכסף. נרשמו שבע מקבילות: מתימן, קורדיסטן הטורקית, עיראק (נוי־פולקטיילס י'), בוכארה, פרס (3). מקבילה נוספת, מטוניסיה, מובאת בילקוט זה, סי’ ס”ז. השווה להלן, בהערה לסיפור זה.

המוטיווים בסיפורנו (Q34, N351.2) וכן מוטיווים אחרים על מזל ביש שאינו נוטש את האדם (א"ת 947 והתת־טיפוסים שלו) נפוצים ביותר בספרות העממית, ובכל מרחב־תרבות הם מתרכזים מסביב לחסר־מזל מסויים, אשר רק מזלו הביש גורם לעניותו (האיש הוא תלמיד־חכם, פיקח וכיו"ב). אצלנו ממלא לרוב ר' אברהם אבן עזרא תפקיד זה⁴⁴. השווה בביבליוגראפיה אצל נוי־פולקטיילס ס“ז, בהרב מ”ו, בריברם ח'.

סה. סופה של פגיעה. אסע“י 2502. כנ”ל.

א"ת 313: הנערה (בת המפלצת) מסייעת למילוט הגיבור (חלקים 2–3ב': המשימות והמנוסה המאגית)⁴⁵. נרשמו שמונה מקבילות, רובן, כנוסחתנו, בלי החלק הראשון והאחרון: מטוניסיה (ע“י יהודה מזוז מפי אמו וע”י מאיר עמרוסי מפי ציון חדד), לוב (בהרב כ"ד), תימן (שבילי י"ז), קורדיסטן העיראקית (אביצוק י"ח) והפרסית (מבוע ל"ח), עיראק, מזרח אירופה. המשימות של מיון הזרעונים (H1091) ושל זיהוי (ע"י סימנים שניתנו מראש: H161) מצויים גם במקבילות של נוסחתנו, מה שאין כן המוטיווים של אכילת עגל ושל דריכה על הביצים. המנוסה המאגית הופכת בנוסחתנו למנוסת־היפוכים (D671). למוטיוו הראשים הערופים והתקועים בחומה ר' לעיל, הערה לסי' ד'.

הטיפוס הסיפורי עצמו הוא אחד הנפוצים בספרות העממית בעולם וזכה למונוגראפיה מקיפה של אארנה⁴⁶, אך מועטות בה הנוסחאות שמוצאן במרחבי התרבות המיוצגים באסע"י, ונידונו בה בעיקר מוטיווי המילוט (חלק 3) ולאו דווקא מוטיווי המשימות (חלק 2). השווה גם תומפסון־מעשייה 90–88, בורן־יודאס ג' 238, בולטה־פוליווקה א' 442, ב' 516 ואילך (נוסחאות מזרחיות).

סו. בת־המלך המיועדת לבן־הקצב. אסע“י 2504. כנ”ל.

א“ת 930: נבואת הגדולה העתידה של הנער. ר' לעיל, הערה לסי' נ”ד.

סז. מזלו של עני. אסע“י 5350. כנ”ל. נוסחה זו נרשמה בשנת 1963. המקבילה שנרשמה מפי אותו מספר עצמו בשנת 1960 (אסע"י 2500) כוללת (בהרחבה) רק את החלק השני של נוסחתנו (א"ת 754 * ב‘, בוגס; ר’ למטה), והכתובת הרשומה בדם (בסוף הסיפור) יש בה ארבע מלים בלבד: “רוששתיו – העשרתהו, הרגתיו – תחייהו!”

שילוב שני טיפוסים סיפוריים: א“ת 947 א': ביש־גדא מעמיד פני עיוור ואינו רואה בדרכו את הכסף, וא”ת 754 * ב' (בוגס): עשיתיו עני, העשרת אותו; עתה הרגתיו – תחייהו! לא“ת 947 א' השווה לעיל, הערה לסיד ס”ד. נוסחתנו עדיפה בכך שהיא מסבירה מדוע אחז האח העשיר בתחבולתו: העני מסרב לקבל מתתנות חינם והאח נדחף למתן בסתר. הנמקה זו מסרה בסי' ס“ד לעיל. כן חסרה (בשתיהן ההנמקה של ה“משחק בעיוור” (עצימת העיניים)). העני מצדיק את הדין רוצה להוכיח לעצמו, כי על אף עוניו שפר עליו חלקו וגורלו טוב מגורלו של סומא, למשל… נרשמו חמש מקבילות של א”ת 754 * ב': מטוניסיה (ר' בסעיף הראשון של הערה זו), מצריים, ארץ־ישראל – ערבית, קורדיסטן העיראקית, עיראק. במרבית הנוסחאות חרותה הכתובת שבסוף הסיפור על מצחו של העני המת או רשומה על פתק שבידו.

סח. אשת־חייל ששיחררה את בעלה משביו. אסע"י1247. מפי פורטונה שלי (לעיל, עמ' 189).

א"ת 888: האשה הנאמנה משחררת את בעלה משביו נרשמו ארבע מקבילות: ממארוקו (מארוקו מ"ד), לוב, טורקיה, פולין (חחו"ס 1964 ט'; גיבור הנוסחה הזאת הוא רבנו גרשום מאור הגולה, האשה הנאמנה היא אשתו הראשונה, ניגוד גמור לאשתו השנייה, הצעירה והבוגדנית).

מוטיוו האשה המצילה את בעלה (E152, J1545.3) נפוץ ביותר בהודו ובארצות ערב. השווה בולטה־פוליווקה ג' 517 ואילך (לאסופת האחים גרים רי"ח). הנושא המדגיש את עליונות האשה על הגבר היה בוודאים מן הנושאים החביבים ביותר על המספרים (הסריסים) והמספרות בהרמנות הנשים בארצות המזרח מאידך גיסא סופרו בוודאי ליד סיפורי נאמנות ומסירות גם סיפורים שונים שביטאו את השאלה הכמוסה למחאה ולמרד, כגון א“ת 1406: התערבות הנשים המשטות בבעליהן (השווה נוי־פולקטיילס ס“ט, מבוע כ”ה) וכיו”ב.

סט. אליהו הנביא כרופא. אסע“י 2331. כנ”ל. המספרת סיפרה את הסיפור כמעשה שקרה לאחת מקרובות משפחתה.

מבחינת מנגנונה הפנימי של נוסחתנו חסרה בו הפתיחה הנהוגה באגדות מסוג זה והמפרטת את המצווה (לרוב מעשה תמים בתחום שבין אדם לחברו)⁴⁷ שבזכותה זכה הגיבור לנס של גילוי אליהו וריפוי פלאי. אלא שנוסחתנו טרם יצאה מתחום ה“ממוראט” (השווה הסעיף הראשון של ההערה) ולא הספיקה להתגבש כאגדה עממית. למוטיוו הצדיק המרפא השווה: V221.

ע. בזכות אמירת תהילים. אסע“י 2332. כנ”ל.

א“ת 841 * א' (אסע"י): עזרה חומרית מגיעה ברגע האחרון לעני במצוקה כשכר על מעשה תמים. השווה בהערה לסי' נ”ט לעיל. למהות המעשה התמים שבזכותו מתרחש נס (בנוסחתנו: היפוך) יש להשוות גם את הנוסחאות של א"ת * 775 (אסע"י): נס כשכר מצווה. השווה בהערה לסיפור הקודם.

עא. עוף הזהב ועוף הכסף. אסע“י 5089. כנ”ל.

א“ת 425 * ק' (אסע"י). השווה לעיל, בהערה לסי' י”ג. בנוסחתנו ניכרת השפעת האבטיפוס א"ת 425: המסע לגילוי הבעל האבוד, ובעיקר החלקים: 3 (איבוד הבעל), 4 (מסע החיפוש ומשימותיו), 5 (החזרת הבעל).

IXא. אסתר כהן מספרת סיפור לשרה אברהמי במעגן מיכאל

IXב. זוג המספרים נהוראי ופורטונה שלי עם נכדתם במושב גילת

X. בית הכנסת “גריבה” באי ג’רבה

מאוסף הצילומים והרפרודוקציות של המוסיאון לאתנולוגיה ולפולקלור בחיפה

XI. ארון־הקודש בבית־הכנסת “גריבה” באי ג’רבה

מאוסף הצילומים של אברהם הטל, ירושלים

XIIא. שלמה אוזן (עמ' 182) מספר סיפור למרים שלי במושב גילת

XIIב. המספר מאמו דמרי (עמ' 183) עם בתו ונכדו בעפולה עלית