רקע
בנימין טנא
הַשָׂמֵחַ בְּחֶלְקו

(אַגָדָה אִיטַלְקִית)


א


לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת חַי בְּסַלֶרְנוֹ חוֹטֵב-עֵצִים צָעִיר וּשְׁמוֹ זֶרְבִּינוֹ. בּוֹדֵד הָיָה הָאִישׁ, לֹא קָרוֹב לוֹ וְלֹא מוֹדָע, וּלְפִי שֶׁעָשָׂה תָּמִיד אֶת מְלַאכְתּוֹ בִּיחִידוּת, נִתְכַּנֵס בִּשְׁתִיקָה וְהָיָה מְמָעֵט בִּדְבָרִים. מֵעוֹלָם לֹא הִתְעָרֵב בְּעִנְיָנֵיהֶם שֶׁל הַבְּרִיוֹת, וּלְפִיכָךְ נָטוּ הַלָלוּ לַחֲשׁוֹב שֶׁהוּא פֶּתִי שֶׁאֵין לוֹ תַּקָנָה. בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם כִּנוּהוּ בְּשֵׁם “שַׁטְיָא”. אוּלָם הַכִּנוּי לֹא נָגַע אֶל לִבּוֹ שֶׁל זֶרְבִּינוֹ, כֵּיוָן שֶׁלֹא הָיָה דָבָר בָּעוֹלָם הֶעָשׂוּי לַהֲבִיאוֹ לִכְלָל כַּעַס.

עִם שַׁחַר, שָׁעָה שֶׁתּוֹשָׁבֵי הָעִיר נָמוּ עֲדַיִן אֶת שְׁנָתָם, הָיָה זֶרְבִּינוֹ נוֹטֵל אֶת קַרְדֻמוֹ וְשָׂם פְּעָמָיו לַעֲבִי הַיַעַר. וּבָעֶרֶב, מִשֶׁנָטוּ הַצְלָלִים, חוֹזֵר הָיָה מִמְלַאכְתּוֹ וַחֲבִילַת עֵצִים עֲמוּסָה עַל שִׁכְמוֹ. בַּפְּרוּטוֹת שֶׁקִבֵּל תְּמוּרַת הָעֵצִים קָנָה לוֹ כִּכַּר לֶחֶם וַחֲרִיץ-גְבִינָה וְכָךְ הֶחְיָה אֶת נַפְשׁוֹ.

מִשֶסִיֵם סְעוּדָתוֹ, נִתְעַטֵף בִּמְעִילוֹ וְיָשֵׁן שְׁנַת-יְשָׁרִים בְּבִקְתָּתוֹ הַדַלָה. חֲלוֹמוֹת לֹא פְּקָדוּהוּ, דְאָגוֹת לֹא הִדִירוּ שֵׁנָה מֵעֵינָיו. הַבְּרִיוֹת הִלְעִיגוּ עָלָיו שֶׁדַל וְאֶבְיוֹן הוּא, אוּלָם, לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָבָר, לֹא חָסֵר זֶרְבִּינוֹ מְאוּמָה, כִּי שָׂמֵחַ הָיָה בְּחֶלְקוֹ.

יוֹם אֶחָד מְחַטֵב הָיָה בְּאַלוֹן יָשִׁישׁ. הָעֵצָה קָשָׁה הָיְתָה כְּבַרְזֶל וְלַשָׁוְא נִתְיַגַע זֶרְבִּינוֹ לְבַקְעָהּ. נִתְעַיֵף, וּלְפִי שֶׁהֱצִיקָהוּ הַצָמָא, קָרַב לַמַעְיָן הַסָמוּךְ, לִגְמוֹעַ מִמֵימָיו. מִלְמוּל הַמַיִם הַמְפַכִּים וְהַצוֹנְנִים הָיָה בְּאָזְנָיו כִּנְגִינָה מֻפְלָאָה. וּלְפֶתַע נָסוֹג בִּפְלִיאָה: לְרַגְלָיו, עַל שְׂפַת הַמַעְיָן, שְׂרוּעָה הָיְתָה נַעֲרָה יְפֵהפִיָה, שְׁקוּעָה בְּשֵׁנָה.

– הַשֶׁמֶשׁ הַקוֹפַחַת עַל רֹאשָׁהּ עֲלוּלָה לְהַזִיק לָהּ – חָלְפָה מַחְשָׁבָה בְּלִבּוֹ. לִקֵט זְרָדִים וְעָלִים וְקָלַע מַחֲסֶה מֵעַל לְרֹאשׁ הַנַעֲרָה. אַחַר כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְהִרְוָה צִמְאוֹנוֹ בְּמֵי הַמַעְיָן. מִשֶׁקָם וְאָמַר לַחֲזוֹר אֶל הָאַלוֹן, נִתְחַלְחֵל: בַּדֶשֶׁא, לְיַד הַנַעֲרָה הַיְשֵׁנָה, נִזְדַקֵף רֹאשׁוֹ שֶׁל נָחָשׁ אַרְסִי, שֶׁשָׁלַח לְשׁוֹנוֹ הַשְׁסוּעָה לְעֵבֶר צַוָארָהּ. אָחַז זֶרְבִּינוֹ בְּקַרְדֻמוֹ1 וּבְמַכָּה אַחַת הִתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל הנָחָשׁ. אָז הִפְשִׁיל קַרְדֻמוֹ עַל שִׁכְמוֹ וּפָנָה לְעֵבֶר הָאַלוֹן.

אוֹתוֹ רֶגַע פָּקְחָה הַנַעֲרָה אֶת עֵינֶיהָ. תְּחִלָה בָּהָה מַבָּטָהּ עַל פְּנֵי סִכְכַת הַזְרָדִים הַקְלוּעָה מֵעַל רֹאשָׁהּ. אַחַר הֵסֵבָּה אֶת עֵינֶיהָ וְהִשְׁגִיחָה בְּרֹאשׁ הַנָחָשׁ הַמֻתָּז, הַמִתְגוֹלֵל לְיַד צַוָארָהּ. וּמִשֶׁרָאֲתָה אֶת זֶרְבִּינוֹ הַמִתְרַחֵק בִּפְסִיעוֹת חֲפוּזוֹת, הֵבִינָה הַכֹּל. נִתְּרָה מִמְקוֹמָהּ, רָצָה בְּעִקְבוֹתָיו וְגָדְרָה אֶת דַרְכּוֹ.

– הִצַלְתָּ אֶת חַיַי – אָמְרָה – בַּמָה אֶגְמֹל לְךָ? – אֵינִי זָקוּק לִגְמוּל – הֵשִׁיב הַחוֹטֵב. – שֶׁמָא חָסֵר לְךָ מַשֶׁהוּ? – אֵינִי חָסֵר מְאוּמָה. וְעַתָּה הֲנִיחִינִי לְנַפְשִׁי. אַף אֲנִי רוֹצֶה לְנַמְנֵם קְצַת. אָמַר, וְנִשְׁתַּטַח לְרַגְלֵי הָאַלוֹן וְלֹא יָצְאָה שָׁעָה קַלָה וְקוֹל נַחֲרָתוֹ נִצְטָרֵף לְצִיוּצָם שֶׁל בַּעֲלֵי-הַכָּנָף.

– עֶלֶם מִסְכֵּן! – דִבְּרָה הַנַעֲרָה אֶל עַצְמָהּ – נִשְׁמָתְךָ רְדוּמָה כְּגוּפְךָ שֶׁלְךָ הֶעָיֵף. אֵינְךָ מַרְגִישׁ בֶּחָסֵר מִשׁוּם שֶׁשָׂמֵחַ אַתָּה בְּחֶלְקְךָ, עַל כֵּן בָּזֹאת אֲבָרֵךְ אוֹתְךָ: שֶׁעַד עוֹלָם יִתְמַלְאוּ כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבְּךָ.

נִרְכְּנָה מֵעַל זֶרְבִּינוֹ הַיָשֵׁן וְנָגְעָה בְּמִצְחוֹ בְּמַטֵה-הַקְסָמִים שֶׁבְּיָדָהּ. אִלוּ הֵקִיץ הַחוֹטֵב וְרָאָה אוֹתָהּ מִתְרַחֶקֶת לַעֲבִי הַיַעַר וְרַגְלֶיהָ נוֹגְעוֹת-לֹא-נוֹגְעוֹת בָּאֲדָמָה, יִתָּכֵן שֶׁהָיָה מֵבִין כִּי קוֹסֶמֶת הִיא הַנַעֲרָה שֶׁאוֹתָה הִצִיל מֵאֶרֶס הַנָחָשׁ. אוּלָם זֶרְבִּינוֹ יָשֵׁן שֵׁנָה עֲמֻקָה וְנֶעֱלַם מִמֶנוּ מִי וָמִי הַנַעֲרָה וּמַהִי הַבְּרָכָה שֶׁהֶאֱצִילָה עָלָיו.

הַשֶׁמֶשׁ נָטְתָה כְּבָר לִשְׁקוֹעַ מִשֶׁהֵקִיץ מִשְׁנָתוֹ. “אֲבוֹי לִי” – אָמַר בְּלִבּוֹ – “נִגְזַר עָלַי לַעֲלוֹת הָעֶרֶב רָעֵב עַל מִשְׁכָּבִי. מִי יִתְּנֵנִי קַרְדֹם הַמְבַקֵעַ בָּעֵץ כְּמוֹ בְּחֶמְאָה!” נָטַל קַרְדֻמוֹ וֶהֱנִיפוֹ עַל גֶזַע הָאַלוֹן. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: הָאַלוֹן קָרַס תַּחְתָּיו כְּאִלוּ הָיָה שָׁתִיל רַךְ. לֹא יָצְאָה שָׁעָה קַלָה וּלְרַגְלָיו שֶׁל הַחוֹטֵב מֻנָחִים הָיוּ גִזְרֵי עֵצִים לָרֹב. נִרְכַּן זֶרְבִּינוֹ מֵעַל לַצְרוֹר, הִתִּיר אֶת הַחֲגוֹרָה מִמִכְנָסָיו וְהֵחֵל קוֹשֵׁר2 אֶת הַגְזָרִים. רָצָה לְהַדֵק אֶת הַקֶשֶׁר וְהִתְיַשֵׁב עַל הַצְרוֹר כְּרוֹכֵב עַל בְּהֶמְתּוֹ.

– עַתָּה אֶצְטָרֵךְ לִסְחוֹב אֶת הַמַשָׂא עַד לָעִיר – לָחַשׁ לְעַצְמוֹ – מַה חֲבָל שֶׁאֵין חֲבִילָה זוֹ סוּס מַשָׂא! לֹא הִסְפִּיק זֶרְבִּינוֹ לְסַיֵם אֶת דְבָרָיו וּצְרוֹר הָעֵצִים נִתְרוֹמֵם וְהֵחֵל דוֹהֵר לְעֵבֶר הָעִיר. זֶרְבִּינוֹ הַנִדְהָם נֶאֱחַז בּוֹ, לְבַל יִפֹּל, תָּמֵהַ עַל הָרוּחַ הַשׁוֹרֶקֶת בְּאָזְנָיו.



ב


וּבְסָמוּךְ לָעִיר הִתְנוֹסֵס אַרְמוֹן הָדוּר, מְקוֹם מִשְׁכָּנוֹ שֶׁל הַמֶלֶךְ מוּשַׁמֶל. וְלַמֶלֶךְ בַּת יְחִידָה וּשְׁמָהּ אַלֶלִי. הָיְתָה הַנְסִיכָה שְׁקוּעָה בְּעַצְבוּת וְלַשָׁוְא נִסוּ נַעֲרוֹת-הַחָצֵר לְבַדֵר אֶת רוּחָהּ בְּשִׁירִים וּבִמְחוֹלוֹת. מֵאָז הִגִיעָה לְפִרְקָהּ לֹא יָדְעָה אַלֶלי חִיוּךְ מַהוּ.

– עַל מָה וְלָמָה תֶּעֱגַם נַפְשֵׁךְ, בִּתִּי? – הָיָה הַמֶלֶךְ מוּשַׁמֶל שׁוֹאֵל אֶת אַלֶלִי – הֲרֵי צְעִירָה אַתְּ וְיָפָה וְרוֹזְנִים וּנְסִיכִים מַשְׁכִּימִים לְפִתְחֵךְ לְבַקֵשׁ אֶת יָדֵךְ!

וְהַבַּת הֶחֱרִישָׁה וְאֶת סוֹדָהּ חָתְמָה בְּלִבָּהּ הַדוֹאֵב. הִיא לֹא סִפְּרָה לְאָבִיהָ שֶׁתּוּגָתָהּ בָּאָה דַוְקָא בְּשֶׁל בְּנֵי-הַטוֹבִים, הַמְחַזְרִים אַחֲרֶיהָ. שֶׁהֲרֵי בָּרִי לָהּ, שֶׁלֹא אֵלֶיהָ הֵם נוֹשְׂאִים אֶת נַפְשָׁם, אֶלָא לַנְכָסִים הַמְרֻבִּים שֶׁאָבִיהָ הַמֶלֶךְ עָתִיד לְהוֹרִישׁ לָהּ.

יוֹם אֶחָד יָשְׁבָה אַלֶלִי בְּחַלוֹן אַרְמוֹנָהּ וּפָנֶיהָ קוֹדְרוֹת יוֹתֵר מִכְּפִי הָרָגִיל. וּלְפֶתַע עָבַר בַּדֶרֶךְ, הַסְמוּכָה לָאַרְמוֹן, זֶרְבִּינוֹ הָרָכוּב עַל צְרוֹר עֵצָיו.

לְמַרְאֵה הָרוֹכֵב הַתִּמְהוֹנִי מִלְאוּ נַעֲרוֹת-הֶחָצֵר פִּיהֶן שְׂחוֹק וְהֵחֵלוּ מְיַדוֹת בּוֹ אֲפַרְסֵקִים.

– שַׁטְיָא! – קָרְאוּ לוֹ – כֵּיצַד הִשְׂכַּלְתָּ לְהָפִיחַ רוּחַ-חַיִים בָּעֵצִים הַיְבֵשִׁים! וּמִשֶׁלֹא פָּסְקוּ לִלְעוֹג לוֹ, נִתְכַּעֵס זֶרְבִּינוֹ וְהִטִיל לְעֶבְרֵיהֶן דְבָרִים בּוֹטִים: – צְחַקְנָה, בָּנוֹת! מִי יִתֵּן וּצְחוֹקְכֶן יִקְרַע אֶת פִּיכֶן מֵאֹזֶן עַד אֹזֶן! שָׁמְעוּ הבַָּנוֹת וְהוֹסִיפוּ לִצְחוֹק. לַשָׁוְא נִסְתָה אַלֶלִי לְהַסוֹתָן. אוֹתָהּ שָׁעָה קָרַב זֶרְבִּינוֹ עַד מִתַּחַת לַחַלוֹן, שִׁלַח מַבָּט מְמֻשָׁךְ בַּנְסִיכָה וְאָמַר:

– מַדוּעַ נָפְלוּ פָּנַיִךְ, עַלְמָתִי הַחֲמוּדָה?

בְּדִין הוּא שֶׁתִּנָשְׂאִי לְאִישׁ, שֶׁיֵדַע לְשַׂמֵחַ אֶת לִבֵּךְ.

בְּאָמְרוֹ זֹאת, הֵסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ וְהֶחֱוָה קִדָה עֲמֻקָה לְעֵבֶר הַנְסִיכָה. אֶלָא שֶׁבְּשֶׁל הַקִדָה הַזוֹ נִתְרַגְשָׁה עָלָיו צָרָה: בַּהֲסִירוֹ אֶת כּוֹבָעוֹ, הִרְפּוּ יָדָיו מֵהָרְצוּעָה, שֶׁהִדְקָה אֶת צְרוֹר הָעֵצִים. הַחֲבִילָה נִתְפָּרְדָה גְזָרִים-גְזָרִים וְהָרוֹכֵב הִשְׁתַּטַח אַפַּיִם אַרְצָה.

מִיָד קָם, לִקֵט אֶת הָעֵצִים וְהֶעֱמִיסָם עַל שִׁכְמוֹ. אוֹתָה שָׁעָה מְגֹחָךְ הָיָה כָּל-כָּךְ, שֶׁאַלֶלִי פָּתְחָה פִּיהָ וְצָחֲקָה צְחוֹק צָלוּל וְרוֹנֵן. וּכְשֶׁנִשְׁתַּתְּקָה, בָּא הִרְהוּר בְּלִבָּהּ: אָכֵן, פְּלִיאָה הִיא! אֶת אֲשֶׁר לֹא הִצְלִיחוּ נְסִיכִים וְרוֹזְנִים, הִשְׂכִּיל בָּחוּר מוּזָר זֶה לַעֲשׂוֹת: הוּא הִצְהִיל אֶת רוּחִי!

שָׁלְחָה הַנְסִיכָה מַבָּט אַחַר זֶרְבִּינוֹ הַמִתְרַחֵק וּפָרְשָׁה בְּאֵין אֹמֶר לַחֲדָרֶיהָ שֶׁלָהּ, מַקְשִׁיבָה לְהֶמְיָה מְשֻׁנָה שֶׁנֵעוֹרָה בְּלִבָּה.



ג


הַשֶׁמֶשׁ אָסְפָה אַחֲרוֹנֵי זַהֲרוּרֶיהָ וְשָׁקְעָה אֶל הַיָם. בָּאַרְמוֹן, עָמְדָה דְמָמָה שֶׁל שְׁעַת בֵּין-עַרְבַּיִם וְהַמֶלֶךְ מוּשַׁמֶל יָשַׁב עַל כִּסְאוֹ הָרָם וְנִמְנֵם לוֹ לַהֲנָאָתוֹ.

וּלְפֶתַע פִּתְאֹם חָשׁ בִּזְרוֹעוֹת בִּתּוֹ שֶׁנִכְרְכוּ סְבִיב צַוָארוֹ. פָּקַח עֵינָיו וְרָאָה דְמָעוֹת שֶׁנִגְרוּ עַל לְחָיֶיהָ.

– מַה בַּקָשָׁתֵךְ, בִּתִּי? – שָׁאַל. – אֵינִי שׁוֹאֶלֶת מְאוּמָה, אָבִי – הֵשִׁיבָה אַלֶלִי – וְנַהֲפֹךְ הוּא: אֶת בַּקָשָׁתְךָ שֶׁלְךָ נְכוֹנָה אֲנִי לְמַלֵא. אֲנִי מַסְכִּימָה לְהִנָשֵׂא לְאִישׁ.

– סוֹף-סוֹף! – נָהֲרוּ פָּנָיו שֶׁל הַמֶלֶךְ – מִי וָמִי הוּא הַמְאֻשָׁר, בְּחִיר-לִבֵּךְ? הַנָסִיךְ מִסורֶנְטוֹ? הָרוֹזֵן מִקַפְּרִי?

– לֹא, אַבָּא. בְּחִיר-לִבִּי עָבַר זֶה-עַתָּה בִּרְכִיבָה לִפְנֵי חַלוֹנִי. – כְּלוּם הֶחֱלִיף אִתָּךְ דְבָרִים? – לֹא, אַבָּא. הָאַהֲבָה שֶׁבַּלֵב אֵינָהּ זְקוּקָה לְתִווּךְ שֶׁל מִלִים.

– אֲנִי מְקַוֶה שֶׁהוּא אָצִיל בֶּן-טוֹבִים? – מַה זֶה חָשׁוּב, אַבָּא? הָעִקָר, שֶׁלִבִּי מְהַמֶה אֵלָיו. שָׁעָה קַלָה הֶחֱרִיש הַמֶלֶךְ מוּשַׁמֶל, כְּחוֹכֵךְ בְּדַעְתּוֹ. אַחַר אָמַר: – יָפֶה מְאֹד, בִּתִּי. רַשָׁאִית אַתְּ לִבְחוֹר אֶת חֲתָנֵךְ לְפִי רְאוּת עֵינַיִךְ. אֵינִי רוֹצֶה, חָלִילָה, לְהִתְנַקֵשׁ בִּרְצוֹנֵךְ, כַּמוּבָן – אִם אֵין הוּא נוֹגֵד אֶת רְצוֹנִי שֶׁלִי… מִי וָמִי הוּא הַבָּחוּר?

– אֵינִי יוֹדַעַת, אַבָּא. – הָכֵּיצָד אֵינֵךְ יוֹדַעַת? – נָזַף בָּהּ הַמֶלֶךְ – וְלֹא בּוֹשְׁתְּ לָבוֹא וּלְבַטֵל אֶת זְמַנִי, שֶׁכֻּלוֹ קֹדֶשׁ לִנְתִינַי? הָבָה נִקְרָא לנַעֲרוֹת הֶחָצֵר, שֶׁמָא תֵּדַעְנָה הֵן לְסַפֵּר לִי דְבָרִים בְּרוּרִים יוֹתֵר. מָחָא כַּף אֶל כַּף וְלַהֲקָה שֶׁל נַעֲרוֹת הֶחָצֵר פָּרְצָה לָאוּלָם. וְהָיוּ הַנְעָרוֹת צוֹחֲקוֹת בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, עַד לְהִתְפַּקֵעַ.

– שְׁתֹקְנָה, פְּתַיוֹת! – הִרְעִים מוּשַׁמֶל בְּקוֹלוֹ – הַמֶלֶךְ עוֹמֵד לִפְנֵיכֶן! אוּלָם, כְּכָל שֶׁזָעַף וְהִתְרָעֵם, הוֹסִיפוּ הַנְעָרוֹת לִצְחוֹק, דוֹמֶה וְהִסִיחוּ מִלִבָּן אֶת כָּל גִנוּנֵי הַחָצֵר. – הַמִשְׁמָר! – קָרָא הַמֶלֶךְ – הוֹצִיאוּ אֶת עַזוֹת-הַפָּנִים מֵעָלַי וְהָטִילוּ אוֹתָן לַצִינוֹק!

אָז נָפְלוּ הַבָּנוֹת אַפַּיִם אַרְצָה וְחִנְנוּ קוֹלָן: – סְלַח וּמְחַל, הַמֶלֶךְ! לֹא רָצִינוּ לִפְגוֹע בִּכְבוֹדְךָ. אֲנוּסוֹת הָיִינוּ לִצְחוֹק. אָדָם רַע הִטִיל בָּנוּ כִּשׁוּף.

הֵצִיץ הַמֶלֶךְ וְרָאָה: הַנְעָרוֹת פְּנֵיהֶן בּוֹכוֹת מֵרֹב אֵימָה. אַךְ פִּיהֶן קָרוּעָ בִּצְחוֹק אֱוִילִי מֵאֹזֶן עַד אֹזֶן. נִזְדַעְזַע הַמֶלֶךְ וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אָמַר: – אֵינִי מַאֲמִין בִּכְשָׁפִים. – אַף אָנוּ כָּפַרְנוּ בִּמְצִיאוּתָם – אָמְרָה אַחַת הַבָּנוֹת – עַד שֶׁעָבַר מִתַּחַת לַחַלוֹן בָּחוּר אֶחָד תִּמְהוֹנִי, רָכוּב עַל צְרוֹר עֵצִים.

– מַה פֵּרוּשׁ רָכוּב? – הִתְפַּלֵא הַמֶלֶךְ. – הַצְרוֹר קִפֵּץ תַּחְתָּיו כְּסוּס לְכָל דָבָר – קָרְאוּ הַנְעָרוֹת. שָׁתַק הַמֶלֶךְ, כְּשׁוֹקֵל בְּדַעְתּוֹ אֶת הַדְבָרִים שֶׁנֶאֶמרוּ לוֹ. אַחַר קָרָא: – הַמִשְׁמָר! צְאוּ וְהָבִיאוּ לְכָאן אֶת הַמְכַשֵׁף. וְאַתָּה, הַתַּלְיָן, הָכֵן אֶת הַגַרְדֹם!

– אַבָּא – נִשְׁתַּטְחָה אַלֶלִי לְרַגְלֵי אָבִיהָ – חוּסָה עַל הָעֶלֶם. הוּא אֲהוּבִי, אִישִׁי. אִם תִּפֹּל שַׂעֲרָה אַחַת מֵרֹאשׁוֹ אַרְצָה, אֶטְרֹף נַפְשִׁי בְּכַפִּי! נָבוֹךְ מוּשַׁמֶל וּמִלְמֵל אֶל עַצְמוֹ:

– אָכֵן, זוֹהִי צָרָה צְרוּרָה! כֵּיצַד אַשְׂכִּיל לִשְׁלוֹט עַל נְתִינַי, אִם קָצְרָה יָדִי לְבַטֵל אֶת רְצוֹנָה שֶׁל בִּתִּי שֶׁלִי? בְּדִין הוּא שֶׁאַזְעִיק לְכָאן אֶת הַשַׂר שֶׁלִי. עַרְמוּמִי הוּא כְּשׁוּעָל וַחֲזָקָה עָלָיו שֶׁיֵדַע לָעוּץ לִי עֵצָה.


ד


עַד מְהֵרָה נִתְיַצֵב הַשַׂר לִפְנֵי מַלְכּוֹ. הָיָה זֶה אָדָם גוּץ וּשְׁמַנְמַן וּבְהַפְסִיעוֹ נִכְחוֹ דוֹמֶה הָיָה לְחֶבְיוֹנִית מִתְגַלְגֶלֶת. עֵינָיו הִתְרוֹצְצוּ בְּכָל עֵת תָּמִיד בְּחוֹרֵיהֶן. הַבְּרִיוֹת הָיוּ מְרַנְנִים אַחֲרָיו שֶׁהוּא מוֹשְׁלָהּ הָאֲמִתִּי שֶׁל סַלֶרְנוֹ וְעַל פִּיו יִשַׁק כָּל דָבָר בְּעִנְיָנֵי הַמְלוּכָה.

– סוֹף-סוֹף! – נֶאֱנַח הַמֶלֶךְ מוּשַׁמֶל – מִסְתַּבֵּר שֶׁאֶצְלִי בַּמְדִינָה מִתְרַחֲשׁוֹת כָּל מִינֵי שַׁעֲרוּרִיוֹת.

– הַכֹּל כַּשׁוּרָה אֶצְלֵנוּ – אָמַר הַשַׂר – מְצוּיָה בְּיָדִי הוֹדָעָה שֶׁל הַמִשְׁטָרָה. אֹשֶׁר וְשַׁלְוָה הֵם מְנָת חֶלְקָם שֶׁל כָּל נְתִינֵינוּ הַיְקָרִים.

– הַאֻמְנָם? – קָרָא הַמֶלֶךְ – וַאֲנִי, לְמָשָׁל, יוֹדֵעַ, שֶׁלִפְנוֹת עֶרֶב עָבַר בְּחוּצוֹת סַלֶרְנוֹ מְכַשֵׁף, רָכוּב עַל צְרוֹר גִזְרֵי-עֵצִים, וְהִטִיל כְּשָׁפִים בַּבְּרִיוֹת. יָדוֹ הָיְתָה אַף בְּבִתִּי שֶׁלִי, שֶׁטוֹעֶנֶת כִּי הִיא רוֹצָה לְהִנָשֵׂא לוֹ.

– הוֹד מַלְכוּתוֹ! – אָמַר הַשַׂר, וְלֹא נִכַּר בּוֹ כְּלָל שֶׁנָבוֹךְ הוּא – אַף אֲנִי יָדַעְתִּי עַל אוֹדוֹת הַמְכַשֵׁף, אֶלָא שֶׁלֹא רָצִיתִי לְהַטְרִיד אֶת מְנוּחָתְךָ בִּשְׁטֻיוֹת כָּאֵלוּ.

– הַאֻמְנָם?

– הַשַׂר רוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ הַכֹּל. זוֹ מְלַאכְתּוֹ – הֵשִׁיב הָאִישׁ הַשְׁמַנְמַן. – יָפֶה מְאֹד! הֲרֵינִי דוֹרֵשׁ מִמֶךָ שֶׁבְּמֶשֶׁךְ רֶבַע שָׁעָה תָּבִיא הֵנָה אֶת הַמְכַשֵׁף. הִשְׁתַּחֲוָה הַשַׂר, חִיֵךְ בִּנְעִימוּת וְיָצָא מִלִפְנֵי הַמֶלֶךְ. אוּלָם, שֶׁנִסְגְרָה הַדֶלֶת מֵאֲחוֹרָיו, נִזְדָעֲמוּ פָּנָיו. כְּחֵץ מִקֶשֶׁת אָץ אֶל מְפַקֵחַ הַמִשְׁטָרָה וְהִרְעִים עָלָיו בְּקוֹלוֹ: – אִם לֹא תָּבִיא לְפָנַי בְּמֶשֶׁךְ עֶשֶׂר דַקוֹת אֶת הַמְכַשֵׁף שֶׁעָבַר בַּחוּצוֹת רָכוּב עַל צְרוֹר עֵצִים, מָרָה תִּהְיֶה אַחֲרִיתְךָ!

רָץ הַמְפַקֵחַ אֶל מְפַקֵד הַגְדוּד הַמְקוֹמִי: – אִם לֹא תָּבִיא לְפָנַי בְּמֶשֶׁךְ חָמֵש דַקוֹת אֶת הַמְכַשֵׁף שֶׁעָבַר בַּחוּצוֹת רָכוּב עַל צְרוֹר עֵצִים, אֲגָרֶשְׁךָ לְכָל הָרוּחוֹת. נֶחְפַּז מְפַקֵד-הַגְדוּד אֶל הַשׁוֹטְרִים וְהִתְגוֹלֵל עֲלֵיהֶם בִּצְעָקָה: – הוֹלְכֵי-בָּטֵל שֶׁכְּמוֹתְכֶם! אִם לֹא תָּבִיאוּ לְפָנַי בְּמֶשֶׁךְ שָׁלשׁ דַקוֹת אֶת הַמְכַשֵׁף שֶׁעָבַר בַּחוּצוֹת רָכוּב עַל צְרוֹר עֵצִים, אֲצַוֶה לְהָטִיל אֶתְכֶם לַצִינוֹק! מִיָד יָצְאוּ הַשׁוֹטְרִים דְחוּפִים לְחַפֵּשׂ אֶת הָאִישׁ.

הַשַׂר, שֶׁבָּטוּחַ הָיָה שֶׁהַמְכַשֵׁף יִתָּפֵס, הֵחֵל נוֹתֵן דַעְתּוֹ עַל כָּךְ כֵּיצַד יְכַלְכֵּל אֶת מַעֲשָׂיו לֶעָתִיד.

רֵאשִׁית כֹּל שָׂם פְּעָמָיו אֶל הַנְסִיכָה אַלֶלִי. הוּא מְצָאָהּ מִתְמוֹגֶגֶת

בִּדְמָעוֹת. אָמַר לָהּ: – אַל נָא תְּמָרְרִי בְּבֶכִי. חֲתָנֵךְ עוֹמֵד לָבוֹא הֵנָה. לְכִי וְלִבְשִׁי אֶת הַיָפָה בְּשִׂמְלוֹתַיִךְ, לְמַעַן תִּמְצְאִי חֵן בְּעֵינָיו.

– אָדָם יָקָר! – אָמְרָה הַנְסִיכָה וְאָחֲזָה בְּיָדוֹ שֶׁל הַשַׂר – כֵּיצַד אוֹדֶה לְךָ עַל חֲסָדֶיךָ עִמִי? הָלַךְ הַשַׂר אֵצֶל הַמֶלֶךְ וְסִפֵּר לוֹ עַל עֲצָתוֹ שֶׁיָעַץ לַנְסִיכָה. נִתְכָּעֵס מוּשַׁמֶל: – כֵּיצַד הֵעַזְתָּ לַעֲשׂוֹת זֹאת? וְכִי לֹא דַי לְךָ שֶׁשׁוֹלֵט הִנְךָ בִּמְדִינָתִי, כִּי אוֹמֵר הִנְךָ לִשְׂרֹר גַם בְּבֵיתִי שֶׁלִי? – הוֹד מַלְכוּתְךָ – אָמַר הַשַׂר – חַיָבִים אָנוּ לְכַלְכֵּל אֶת מַעֲשֵׂינוּ בִּתְבוּנָה. – וַהֲרֵי הִבְטַחְתִּי לְבִתִּי… – לֹא הִבְטַחְתָּ מְאוּמָה, הוֹד מַלְכוּתְךָ. וַאֲפִילוּ אִם הִבְטַחְתָּ, יֵשׁ מֵאָה דְרָכִים כֵּיצַד לְהָפֵר אֲמִירָה מְפֹרֶשֶׁת. כָּךְ, לְמָשָׁל, נוּכַל לָחוֹג אֶת כְּלוּלוֹתֶיהָ שֶׁל הַנְסִיכָה אַלֶלִי, אוּלָם כְּתֹם הַחֲגִיגָה נַפְעִיל סְעִיפִים מִסְפָּר מִסֵפֶר הַחֻקִּים שֶׁלָנוּ.

– אֵלוּ סְעִיפִים? – תָּמַה הַמֶלֶךְ. הֵשִׁיב הַשַׂר: – כָּתוּב בְּסֵפֶר הַחֻקִּים: " אִם יִשָׂא גֶבֶר עֵינָיו אֶל בַּת-הַמֶלֶךְ וְאֵין הוּא בְּדַרְגָה שֶׁל נָסִיךְ, יֻתַּז רֹאשׁוֹ מֵעָלָיו. אִם אֶזְרָח עִירוֹנִי הוּא – יֹעֲלֶה לְגַרְדֹם. וְאִם יָעֵז בֶּן-אִכָּרִים לַעֲשׂוֹת אֶת הַתּוֹעֵבָה הַזוֹ – יְטַבְּעוּהוּ כְּגוּר-כְּלָבִים בַּנָהָר".

– אָכֵן, שֵׁד מִשַׁחַת אַתָּה! – קָרָא הַמֶלֶךְ אֶל הַשַׂר וְנִכַּר בּוֹ שֶׁהַדְבָרִים נֶאֶמְרוּ לְשֶׁבַח וְלֹא לִגְנַאי.




ה


לֹא הִסְפִּיק זֶרְבִּינוֹ לְהַתִּיר אֶת צְרוֹר הָעֵצִים, כְּשֶׁפָּרְצָה לְבִקְתָּתו חֻלְיַת שׁוֹטְרִים. הוֹצִיאוּהוּ הַחוּצָה, הוֹבִילוּהוּ לָאַרְמוֹן, וּבַדֶרֶךְ הִפְלִיאוּ מַכּוֹתָיו וְהִלְעִיגוּ לְאֵידוֹ.

קָרָא זֶרְבִּינוֹ בַּחֲמַת זַעֲמוֹ: – מִי יִתֵּן וִיהֵא אֶחָד מִכֶּם בִּמְקוֹמִי, לְמַעַן אוּכַל לְהָזִין עֵינַי בְּצָרָתוֹ שֶׁלוֹ! – בְּלֹם פִּיךָ, בֶּן בְּלִיַעַל! – הִרְעִים אַחַד הַשׁוֹטְרִים וְהֵנִיף עַל זֶרְבִּינוֹ אֶת מַקְלוֹ. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: הַמַקֵל נָחַת עַל מִצְחוֹ שֶׁל רֹאשׁ-הַחֻלְיָה. מִיָד הִשְׂתָּעֵר הַמְפַקֵד עַל מַכֵּהוּ וְלֹא יָצְאָה שָׁעָה קָלָה וְכָל הַשׁוֹטְרִים שָׁלְחוּ יְדֵיהֶם אִישׁ בְּאָחִיו.

זֶרְבִּינוֹ הִסְתַּכֵּל מְעַט בַּמַחֲזֶה וְאַחַר נִפְנָה וְהָלַךְ לְעֵבֶר הָאַרְמוֹן. יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ מְשָׁרְתִים, לוֹבְשֵׁי מַדִים הֲדוּרִים וּבֵרְכוּהוּ לְשָׁלוֹם בְּנִפְנוּף כּוֹבָעִים. תָּמַה זֶרְבִּינוֹ וְלֹא יָדַע שֶׁהַנְסִיכָה אַלֶלִי הִיא אֲשֶׁר שְׁלָחָתַם לְהַקְבִּיל אֶת פָּנָיו. מִיָד הוּבָא לִפְנֵי הַמֶלֶךְ.

מוּשַׁמֶל יָשַׁב עַל כֵּס מַלְכוּתוֹ, מִשְׂמֹאלוֹ הַנְסִיכָה אַלֶלִי וּמֵאֲחוֹרָיו הַשַׂר. הָיוּ עֵינֵי הַשַׂר מִתְרוֹצְצוֹת בְּחוֹרֵיהֶן, עֵין-יְמִינוֹ הֵצִיצָה לְעֵבֶר הַמֶלֶךְ וְעֵין-שְׂמֹאלוֹ לְעֵבֶר הַנְסִיכָה. נִכְנַס זֶרְבִּינוֹ בִּפְסִיעוֹת מְאֻשָׁשׁוֹת וְהִתְיַשֵׁב עַל כִּסֵא רֵיק שֶׁעָמַד בְּאֶמְצַע הָאוּלָם.

אַנְשֵׁי הֶחָצֵר, שֶׁהִתְגוֹדְדוּ מִשְׁנֵי עֶבְרֵי הָאוּלָם, לָטְשׁוּ עֵינֵיהֶם מֵרֹב תְּמִיהָה. זֶרְבִּינוֹ לְבַדוֹ לֹא נִתְפַּס לִפְלִיאָה, כְּאִלוּ בָּקִי וְרָגִיל הוּא לְהַלֵךְ בְּאַרְמוֹנוֹת מְלָכִים. אֹמֶץ לִבּוֹ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי הַנְסִיכָה. הִיא חִבְּקָה אֶת אָבִיהָ הַמֶלֶךְ וְקָרְאָה: – עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת, אָבִי, מַה נֶחְמָד הוּא בְּחִיר-לִבִּי! אוּלָם כָּאן הִרְעִים קוֹלוֹ שֶׁל הַשַׂר, שֶׁקָרָא לְעֶבְרוֹ שֶׁל זֶרְבִּינוֹ: – קוּם, עַז-פָּנִים שֶׁכְּמוֹתְךָ! סַפֵּר מִיָד מִי וָמִי הִנְךָ! אַתָּה שׁוֹתֵק? זֶרְבִּינוֹ לֹא הֵשִׁיב מְאוּמָה. מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו וְהוֹסִיף לָשֶׁבֶת עַל כִּסְאוֹ.

חֲמָתוֹ שֶׁל הַשַׂר בָּעֲרָה בּוֹ עַד לְהַשְׁחִית. – נָבָל הוּא הָאִישׁ! פּוֹשֵׁעַ מוּעָד! צַוֵה, הַמֶלֶךְ, וְיוּצָא לְהוֹרֵג. אַדְרַבָּא – אָמַר זֶרְבִּינוֹ – רַשַׁאי אַתָּה לִנְבּוֹחַ כְּכָל אַוַת נַפְשְׁךָ. הָעִקָר שֶׁלֹא תִּנְשֹׁךְ.

עֵינֵי הַשַׂר נִתְמַלְאוּ דָם. הוּא פָּתַח אֶת פִּיו, אוּלָם אָזְנֵי הַמְסֻבִּים שָׁמְעוּ סָפֵק מִלִים סָפֵק נְבִיחוֹת: – הַב, הַב! הוֹד מַלְכוּתְךָ… הַב, הַב! זֶהוּ מְכַשֵׁף! חַיָב אַתָּה לִכְלוֹא אֶת רַחֲמֶיךָ עַל בִּתְּךָ, הַב, הַב! וּלְהַצִיל אֶת עַמְךָ, הַב, הַב, הַב! וְלֹא יָכוֹל עוֹד הַשַׂר לְהַמְשִׁיךְ דְבָרָיו, כִּי הִתְלַעֲלֵעַ בִּנְבִיחָה צְרוּדָה.

הִזְעִים הַמֶלֶךְ מוּשַׁמֶל פָּנָיו. רָאֲתָה הַנְסִיכָה שֶׁכָּלְתָה הָרָעָה אֶל בְּחִיר-לִבָּהּ, וּפָרְצָה בְּבֶכִי: – רַחֵם, אָבִי! אִם תִּגַע בּוֹ לְרָעָה, תִּגְזֹר גַם אֶת דִינִי! אָמַר הַמֶלֶךְ: – אֻמְלָלָה שֶׁכְּמוֹתֵךְ! בְּמוֹ פִּיךְ קָבַעַתְּ אֶת גוֹרָלֵךְ. הַמִשְׁמָר! קְחוּ אֶת שְׁנֵי הַצְעִירִים הַלָלוּ וְהוֹרִידוּם בִּסְפִינָה. תָּשׁוּט לָהּ הַסְפִינָה לְמָקוֹם שֶׁתִּשָׂאֶנָה הָרוּחַ. אַחַר מָחָה דִמְעָה מֵעֵינָיו וּבִפְנוֹתוֹ אֶל הַשַׂר אָמַר: – וְאַתָּה תֵּרֵד בַּסְפִינָה עִם אַלֶלִי בִּתִּי. מֵאָז וּמִתָּמִיד מַעֲרִיךְ אֲנִי אֶת תְּבוּנָתְךָ. אֲקַוֶה, שֶׁהוֹדוֹת לָהּ תַּשִׂיג יָדְךָ לְגוֹנֵן עַל בִּתִּי הַמִסְכֵּנָה.

רָצָה הַשַׂר לִמְחוֹת, אַךְ כְּבָר אָחֲזוּ בּוֹ יְדֵיהֶם שֶׁל אַנְשֵׁי הַמִשְׁמָר וְהוֹבִילוּהוּ לַסְפִינָה.



ו


הַלַיְלָה הָיָה שָׁקֵט וְהַיָרֵחַ שֶׁעָמַד בִּמְלוֹאוֹ שָׁלַח אוֹרוֹ הַחִוֵר עַל פְּנֵי הַסְפִינָה שֶׁנִשְׂאָה עִם הַזֶרֶם. זֶרְבִּינוֹ הִתְפַּרְקֵד עַל גַבּוֹ וְהָיָה מְזַמֵר לְעַצְמוֹ זֶמֶר שֶׁל חוֹטְבֵי-עֵצִים. אַלֶלִי יָשְׁבָה לִמְרַאֲשׁוֹתָיו, חִיוּךְ עַל פָּנֶיהָ וְאֶת עֵינֶיהָ לֹא גָרְעָה מִפָּנָיו שֶׁל אֲהוּב-לִבָּהּ.

וְרַק הַשַׂר הִתְכַּרְבֵּל לוֹ בְּיַרְכְּתֵי הַסְפִינָה, סַר וְזָעֵף וּמְנַהֵם לְעַצְמוֹ בְּרוּחַ נְכֵאָה. וּמִשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר, נֵעוֹר זֶרְבִּינוֹ וְאָמַר: – מִי יִתֵּן וְהָיְתָה לָנוּ אֲרוּחָה דְשֵׁנָה. אֲוִיר הַיָם הַצַח מַגְבִּיר אֶת תַּאֲבוֹנִי. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: מִיָד הוֹפִיעַ שֻׁלְחָן עָרוּךְ כָּל טוּב וְהָיוּ הַמַאֲכָלִים תַּאֲוָה לָעֵינַיִם וּטְעִימִים לַחֵךְ. נִתְכַּנְסוּ שְׁלָשְׁתָּם וְסָעֲדוּ אֶת לִבָּם. וְהַשַׂר, שֶׁהֵבִין סוֹף-סוֹף שֶׁכָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ שֶׁל זֶרְבִּינוֹ מִתְמַלְאוֹת כְּהֶרֶף-עַיִן, הֶחֱלִיט לְנַצֵל אֶת תְּכוּנָתוֹ הַמֻפְלָאָה שֶׁל הָעֶלֶם לְטוֹבָתוֹ. הִרְהֵר בְּלִבּוֹ: הֲרֵי אַף בַּמֶלֶךְ מוּשַׁמֶל בִכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יָדַעְתִּי לִנְהוֹג כְּפִי חֶפְצִי, מַדוּעַ לֹא אַצְלִיחַ לְהִשְׁתַּלֵט עַל שַׁטְיָא זֶה?

מִיָד פָּתַח פִּיו וְאָמַר: – הַנְסִיכָה אַלֶלִי נָטְשָׁה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אַרְמוֹנָהּ וְהָלְכָה אַחֲרֶיךָ, זֶרְבִּינוֹ. לוּ אֲנִי תַּחְתֶּיךָ, הָיִיתִי מַגִישׁ לָהּ דוֹרוֹן נָאֶה. – אֶת לִבִּי הִגַשְׁתִּי לָהּ – אָמַר זֶרְבִּינוֹ. – אֵין זֶה מַסְפִּיק. הִנֵה מְצוּיִים בְּתַחְתִּית הַיָם אוֹצְרוֹת פְּנִינִים וְאַלְמֻגִים. – אֵין לִי צֹרֶךְ בָּהֶם – אָמְרָה אַלֶלִי. וְזֶרְבִּינוֹ הוֹסִיף: – אִם חָשְׁקָה נַפְשְׁךָ בִּפְנִינִים, רֵד לְךָ לַמְצוּלוֹת. לָנוּ אֵין חֵפֶץ בָּהֶן. בְּטֶרֶם כִּלָה זֶרְבִּינוֹ אֶת דְבָרָיו, אָחֲזָה בַּשַׂר יָד נַעֲלָמָה וְהִטִילַתּוּ לַתְּהוֹם. זָעַק הַשַׂר אַךְ קוֹלוֹ לֹא נִשְׁמַע, כִּי נִבְלַע בְּהֶמְיַת הַמַיִם. לְאַחַר שָׁעָה קַלָה צָפָה גֻלְגָלְתּוֹ וְיָדוֹ הָאַחַת נֶאֶחְזָה בְּיַרְכְּתֵי הַסְפִינָה. בַּשְׁנִיָה הִתְנוֹצְצָה פְּנִינָה גְדוֹלָה, שֶׁעַיִן לֹא רָאֲתָה כָּמוֹהָ.

הַשַׂר נָשַׁם בִּכְבֵדוּת. אֶת הַפְּנִינָה לָחַץ בְּיָדוֹ וְלֹא הִרְפָּה. הוּא נִפְנָה אֶל זֶרְבִּינוֹ וְחִנֵן קוֹלוֹ:

– אוֹצָרוֹת עֲצוּמִים מְצוּיִים בְּתַחְתִּית הַיָם. אָנָא שַׁלְחֵנִי עוֹד פַּעַם! לֹא אָנוּחַ וְלֹא אֶשְׁקֹט אִם אַחְמִיץ אֶת הַהִזְדַמְנוּת. אוּלָם זֶרְבִּינוֹ לֹא שָׁעָה לְבַקָשָׁתוֹ שֶׁל הַשַׂר, וּמִשֶׁהִפְצִיר הַלָז וְלֹא וִתֵּר, נִתְרַגֵז זֶרְבִּינוֹ וְהִטִיחַ בְּפָנָיו: – נִמְאַסְתָּ עָלַי, זָקֵן נוֹכֵל! לֵךְ לְכָל הָרוּחוֹת! שׁוּב לְאַרְמוֹנוֹ3 שֶׁל הַמֶלֶךְ מוּשַׁמֶל! וּלְפֶתַע נִתְנַשְׁבָה רוּחַ-סוֹעָה, אָחֲזָה בַּשַׂר וּנְשָׂאַתּוּ הַרְחֵק-הַרְחֵק, לְעֵינֵיהֶם הַנִדְהָמוֹת שֶׁל אַלֶלִי וַאֲהוּב-לִבָּהּ.

לְמָחֳרַת הַיוֹם אָמַר זֶרְבִּינוֹ לְבַת-לִוְיָתוֹ: – הַיָם לְפָנֵינוּ גָדוֹל וְרָחָב וְאֵינִי רוֹאֶה קֵץ לַמַסָע. מַה יְהֵא בְּסוֹפֵנוּ? כְּלוּם אֵינֵךְ מִתְגַעְגַעַת עַל אַרְמוֹנֵךְ אֲשֶׁר נָטַשְׁתְּ?

– לֹא וָלֹא! – קָרְאָה אַלֶלִי – נִמְאֲסוּ עָלַי הַחַיִים בָּאַרְמוֹן. לְתוֹעֵבָה הָיוּ לִי הַשְׁקָרִים וְהַנְכָלִים שֶׁל אַנְשֵׁי הֶחָצֵר – חֶבֶר חוֹנְפִים וְרֵיקִים. הוֹי, מָה רוֹצָה הָיִיתִי לָדוּר אִתְּךָ בְּבַיִת קָטָן, עַל שְׂפַת פֶּלֶג, הַרְחֵק מִשְׁאוֹנָם שֶׁל אַרְמוֹנוֹת. וְאַתָּה, יַקִירִי, הֲרוֹצֶה הָיִיתָ לִחְיוֹת לְצִדִי?


שמח בחלקו.png

– מִי יִתֵּן וִיהִי כִּדְבָרַיִךְ! – אָמַר זֶרְבִּינוֹ חֶרֶשׁ. עוֹדָם מִסְתַּכְּלִים זֶה בָּזֶה בְּאַהֲבָה, הִשִׁיק חַרְטֹם הַסְפִינָה בַּחוֹף וּלְעֵינֵיהֶם נִתְגַלָה בַּיִת עָשׂוּי קוֹרוֹת-עֵץ רַעֲנַנוֹת, וּלְיַד הַבַּיִת גִלְגֵל אֶת מֵימָיו פֶּלֶג זַךְ.

– בּוֹא אֲהוּבִי! – קָרְאָה אַלֶלִי וְאָחֲזָה בְּיָדוֹ שֶׁל זֶרְבִּינוֹ. וְהַשְׁנַיִם עָלוּ מִתּוֹךְ הַסְפִינָה וְהִפְסִיעוּ יָד-בְּיָד לִקְרַאת עֲתִידָם.




  1. במקור כתוב בטעות קַדְדֻמוֹ. הערת פב"י.  ↩

  2. במקור היתה כאן הנקודה, בטעות. הערת פב"י.  ↩

  3. במקור כתוב בטעות אַרְמוֹנוּ. הערת פב"י.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49533 יצירות מאת 2739 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21102 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!