א    🔗

הַמֶּלֶךְ הָיָה עִוֵר.

מֵעוֹלָם לֹא רָאָה אֶת אַרְצוֹ, אֶת שְׂדוֹתֶיהָ הַמוֹרִיקִים, אֶת שָׁמֶיהָ הַמַבְהִיקִים. בִּהְיוֹתוֹ צָעִיר נָשָׂא אִשָׁה וְחַי עִמָהּ חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה. הַמַלְכָּה מֵתָה. מֶה הָיָה מַרְאֶהָ? הַמֶלֶךְ לֹא רָאָה מֵעוֹלָם אֶת עֵינֶיהָ הַנוֹצְצוֹת, אֶת פִּיהָ הַמְחַיֵךְ אֵלָיו בְּאַהֲבָה.

הָיוּ לוֹ שְׁלשָׁה בָּנִים וְאוֹתָם הִכִּיר לְפִי הַקוֹל.

מְקַצְוֵי אֶרֶץ בָּאוּ רוֹפְאִים, מְכַשְׁפִים וְחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים. אֵלֶה נִסוּ לְרַפֵּא אֶת עִוְרוֹנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ בִּתְרוּפוֹת וְאֵלֶה בִּלְחָשִׁים, אוּלָם קָצְרָה יָדָם לְהָחִישׁ לוֹ מַרְפֵּא. וְהַמֶלֶךְ חַי בְּטִירָתוֹ עִם שְׁלשֶׁת בָּנָיו וְאָהַב אוֹתָם אַהֲבָה רַבָּה. אוּלָם הַבָּנִים מְסֻכְסָכִים הָיוּ בֵּינֵיהֶם לְבֵין עַצְמָם. שְׁנֵי הַקְשִׁישִׁים עָשׂוּ יַד אַחַת וְהָיוּ מַקְנִיטִים בְּכָל עֵת תָּמִיד אֶת הַצָעִיר. הֵם הִלְעִיגוּ עָלָיו וְכִנוּהוּ “שׁוֹטֶה”.

“שׁוֹטֶה” עַל שׁוּם מָה?

אוּלַי מְשׁוּם שֶׁלֹא סָבַל אֶת תַּעֲלוּלֵיהֶם. וְאוּלַי מִשׁוּם שֶׁמְשַׁחְרֵר הָיָה אֶת הַזְמִירִים שֶׁנִלְכְּדוּ בְּרִשְׁתּוֹתֵיהֶם. מִכָּל מָקוֹם בּוֹדֵד הָיָה הַבֵּן הַצָעִיר וּבִבְדִידוּתוֹ דָּבַק עוֹד יוֹתֵר בְּאָבִיו הַסוּמָא.

ב    🔗

יוֹם אֶחָד הִגִיעַ לַטִירָה הֵלֶךְ עָנִי זָקֵן. בְּיָדוֹ הֶחְזִיק מַטֶה מְסֻקָס. אָמַר הַהֵלֶךְ:

– בֶּן מֵאָה שָׁנָה אֲנִי וּמָדַדְתִּי בְּשַׁעֲלִי אֶת כָּל הָאָרֶץ. וְהַמַרְבֶּה נְדוּדִים, מַרְבֶּה בִּינָה וָדַעַת. עַל כֵּן יַטֶה־נָא הַמֶלֶךְ אָזְנוֹ לַעֲצָתִי: בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן מִתְנוֹסֵס אַרְמוֹנָה שֶׁל נְסִיכָה צְעִירָה. בַּחֶדֶר הַשְׁבִיעִי, בֵּין בַּעֲלֵי־כָּנָף רַבִּים, יוֹשֶׁבֶת דוּכִיפַת־זָהָב שֶׁקוֹלָהּ יָפֶה לְהַפְלִיא. אִם תּוּבָא הַדוּכִיפַת לְטִירָתְךָ וְתַשְׁמִיעַ אֶת קוֹלָהּ, תִּפְקַח אֶת עֵינֶיךָ וְתִרְאֶה אֶת הָעוֹלָם. אוּלָם הָאִישׁ שֶׁיֵצֵא לְהַשִׂיג אֶת דּוּכִיפַת הַזָהָב חַיָּב לָלֶכֶת לְבַדּוֹ. רַבִּים יִהְיוּ הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁבְּדַרְכּוֹ, אַךְ אַהֲבָתוֹ אֵלֶיךָ וְהָרָצוֹן לְהוֹשִׁיעַ לְךְ יְסַיְעוּ בְּיָדוֹ לְהִתְגַבֵּר עַל כָּל הַקְשָׁיִים.

וְהַהֵלֶךְ אָחַז בַּמַטֶה וְיָצָא מִשַׁעֲרֵי הַטִירָה. עַד־מְהֵרָה נֶעֶלָם בְּעִקוּל הַדֶּרֶךְ.

שָׁמְעוּ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי הַהֵלֶךְ. אָמַר הַבְּכוֹר:

– אֲנִי אַשִׂיג לְךְ, אָבִי, אֶת דּוּכִיפַת הַזָהָב. מָחָר עִם שַׁחַר אֵצֵא לַדֶּרֶךְ.

וְאָכֵן, בְּטֶרֶם נֵעוֹר הַבֹּקֶר שָׂם הַבֵּן הַבְּכוֹר אֶת פְּעָמָיו לַדֶרֶךְ. הוּא לָבַשׁ בְּגָדִים הֲדוּרִים, כִּיסָיו מְלֵאִים הָיוּ כֶּסֶף וְזָהָב וּלְיַד סוּסוֹ הִתְנַהֵל סוּס שֵׁנִי, עָמוּס כָּל טוּב: צֵידָה לַדֶרֶךְ וְדוֹרוֹנוֹת בִּשְׁבִיל הַנְסִיכָה. בְּיָדוֹ הֶחְזִיק כְּלוּב־זָהָב, לִכְלוֹא בְּתוֹכוֹ אֶת דוּכִיפַת הַזָהָב.

עָבַר בִּיעָרוֹת עַבֻתִּים, צָלַח נְהָרוֹת גוֹעֲשִׁים וְכִוֵן דַרְכּוֹ לְפִי הַשֶׁמֶשׁ: הִיא זָרְחָה מִימִינוֹ וְשָׁקְעָה מִשְׂמֹאלוֹ, שֶׁהֲרֵי רָצָה לְהַגִיעַ לְיַרְכְּתֵי הַצָפוֹן.

בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי בָּא אֶל פֻּנְדָק שֶׁעַל אֵם הַדֶּרֶךְ. וּבְתוֹךְ הַפֻּנְדָק הַמוּלָה עַלִיזָה. תִּזְמֹרֶת מְנַגֶנֶת, וּלְיַד הַשֻׁלְחָנוֹת מְסֻבִּים בְּנֵי־אָדָם, מֵיטִיבִים אֶת לִבָּם בְּמַשְׁקָאוֹת וּמְשַׂחֲקִים בִּקְלָפִים.

שָׂמְחוּ לִקְרַאת בֶּן־הַמֶּלֶךְ הוֹשִׁיבוּהוּ בְּרֹאשׁ הַשֻׁלְחָן, כִּבְּדוּהוּ בְּשֵׁכָר וּבְיַיִן וְהִזְמִינוּהוּ לְמִשְׂחָק.

בֶּן־הַמֶּלֶךְ, שֶׁנַפְשׁוֹ קָצָה בַּבְּדִידוּת, שָׂמַח עַל הַהַזְמָנָה. פִּתַּח אֶת חַרְבּוֹ, הֵסִיר אֶת גְלִימָתוֹ וְהֵחֵל מְשַׂחֵק.

בַּלַיְלָה הָרִאשׁוֹן הִפְסִיד אֶת כַּסְפּוֹ.

בַּלַיְלָה הַשֵׁנִי – אֶת כְּלוּב הַזָהָב.

בַּלַיְלָה הַשְׁלִישִׁי – אֶת שְׁנֵי הַסוּסִים וְהַמִּטְעָן.

בַּלַיְלָה הָרְבִיעִי – אֶת בְּגָדָיו הַהֲדוּרִים וְאֶת חַרְבּוֹ.

בַּלַיְלָה הַחֲמִישִׁי לֹא נוֹתַר לוֹ מְאוּם. בִּרְצוֹתוֹ לְהַחֲזִיר לְעַצְמוֹ אֶת אֲשֶׁר הִפְסִיד, הִמְשִׁיךְ אֶת מִשְׂחָקוֹ. אוּלָם גַם הַפַּעַם לֹא הֵאִיר לוֹ מַזָלוֹ פָּנִים, נְטָלוּהוּ הָאֲנָשִׁים וְהִשְׁלִיכוּהוּ לַמַרְתֵּף. יְחַכֶּה־נָא שָׁם עַד יָבוֹא מִישֶׁהוּ וְיִפְדֶה אוֹתוֹ מִיָדָם.

עָבַר חֹדֶשׁ, חָדְשַׁיִם, הַבֵּן הַבְּכוֹר לֹא חָזַר מִדַרְכּוֹ.

אָמַר הָאָח הַשֵׁנִי:

– לֹא אוּכַל לְחַכּוֹת עוֹד. מָחָר עִם שַׁחַר אֵצֵא לְהַשִׂיג אֶת דוּכִיפַת הַזָהָב.

אף הוּא לָבַשׁ בְּגָדִים הֲדוּרִים, כִּיסָיו מְלֵאִים הָיו כֶּסֶף וְזָהָב וְסוּס שֵׁנִי לוֹ עָמוּס כָּל טוּב: צֵידָה לַדֶרֶךְ וְדוֹרוֹנוֹת בִּשְׁבִיל הַנְסִיכָה. אֶלָא שֶׁבִּמְקוֹם כְּלוּב־זָהָב נָטַל עַמוֹ כְּלוּב שֶׁל כֶּסֶף.

עָבַר בִּיעָרוֹת עֲבֻתִּים, צָלַח נְהָרוֹת גּוֹעֲשִׁים וְכִוֵן דַרְכּוֹ לְפִי הַשֶׁמֶשׁ: הִיא זָרְחָה מִימִינוֹ וְשָׁקְעָה מִשְׂמֹאלוֹ, שֶׁהֲרֵי רָצָה לְהַגִיעַ לְיַרְכְּתֵי הַצָפוֹן.

וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי בָּא לַפֻּנְדָק שֶׁעַל אֵם הַדֶּרֶךְ וְהֻזְמַן לַמִשְׂחָק. חֲמִשָׁה לֵילוֹת שִׂחֵק וְהִפְסִיד אֶת הַכֹּל. נְטָלוּהוּ הָאֲנָשִׁים וְהִשְׁלִיכוּהוּ לַמַרְתֵּף. יְחַכֶּה־נָא שָׁם עַד יָבוֹא מִישֶׁהוּ וְיִפְדֶה אוֹתוֹ מִיָדָם.

ג    🔗

עָבַר חֹדֶשׁ, חָדְשַׁיִם, וְהָאָח הַשֵׁנִי לֹא חָזַר מִדַרְכּוֹ, אָמַר הַצָעִיר:

– לֹא אוּכַל לְחַכּוֹת עוֹד. מָחָר עִם שַׁחַר אֵצֵא לְהַשִׂיג אֶת דוּכִיפַת הַזָהָב.

וְהַמֶּלֶךְ הָעִוֵר מֵרֵר בְּבֶכִי:

– אַל נָא תַּעַזְבֵנִי, בְּנִי הָאָהוּב! רַק אַתָּה בִּלְבַד נוֹתַרְתָּ לִי, מְשׂוֹשׂ לִבִּי וּמְאוֹר עֵינַי הַסוּמוֹת. אַחֶיךָ הַקְשִׁישִׁים אָבְדוּ בַּדֶּרֶךְ. אִם תֹּאבַד גַם אַתָּה, חָלִילָה, אֵרֵד בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה.

אוּלָם הַבֵּן הַצְעִיר הֵשִׁיב:

– לִבִּי מָלֵא אֱמוּנָה שֶׁאַצְלִיחַ בְּדַרְכִּי. אֲנִי אָבִיא לְךְ, אָבִי הַיָּקָר, אֶת דוּכִיפַת הַזָהָב. וְאוּלַי אֶמְצָא אֶת אַחַי הָאוֹבְדִים וְאוֹשִׁיעֵם בְּצָרָתָם? אַל־נָא תִּמְנַע מִמֶנִי לָלֶכֶת.

נִשֵׁק אֶת יְדֵי אָבִיו וְיָצָא לַדֶרֶךְ.

שֶׁלֹא כְּאֶחָיו לָבַשׁ בִּגְדֵי הֵלֶךְ וּבְיָדוֹ הֶחְזִיק כְּלוּב קָלוּעַ מִנְצָרִים. עָבַר יְעָרוֹת עֲבֻתִּים, צָלַח נְהָרוֹת גּוֹעֲשִׁים וְכִוֵן דַרְכּוֹ לְפִי הַשֶׁמֶשׁ: הִיא זָרְחָה מִימִינוֹ וְשָׁקְעָה מִשְׂמֹאלוֹ, שֶׁהֲרֵי רָצָה לְהַגִיעַ לְיַרְכְּתֵי הַצָפוֹן.

בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי בָּא לַפֻּנְדָק שֶׁעַל אֵם הַדֶּרֶךְ. הִזְמִינוּהוּ לַמִשְׂחָק, אוּלָם הַהֲמוּלָה הָעַלִיזָה לֹא שָׁבְתָה אֶת לִבּוֹ. הוּא שָׁרוּי הָיָה בְּעַצְבוּת בְּזָכְרוֹ אֶת אָבִיו הָעִוֵר וְהַגַלְמוּד וְאֶת אֶחָיו שֶׁאָבְדוּ בַּדֶּרֶךְ. הוּא בִּכֵּר לְבַלוֹת אֶת הַלַיְלָה לְיַד מְדוּרָה בַּשָׂדֶה מֵאֲשֶׁר בִּשְׁאוֹן הַפֻּנְדָק.

בַּיּוֹם הַשְׁבִיעִי עָבַר בְּתוֹךְ יַעַר־עַד וּלְפֶתַע הִשְׁגִיחוּ עֵינָיו בְּבִקְתָּה קְטַנָה. וּבְפֶתַח הַבִּקְתָּה עָמְדָה אִשָׁה זְקֵנָה, שְׁעָרָהּ הַלָבָן יוֹרֵד עַד הָאָרֶץ, פָּנֶיהָ מְקֻמָטוֹת וְעֵינֶיהָ עֲשֶׁשׁוֹת. אָמְרָה הָאִשָׁה:

– יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁהִנְךָ בְּנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָעִוֵר וְכִי יָצָאת לְחַפֵּשׂ אֶת דוּכִיפַת הַזָהָב. הַדֶרֶךְ אֲרֻכָּה עֲדַיִן וְלֹא תּוּכַל לְהַגִיעַ לִמְחוֹז חֶפְצְךָ, כִּי סוּסְךְ קוֹרֵס מִיגִיעָה. הַשְׁאִירוֹ כָּאן. יֵשׁ עִמִי זְאֵב קַל־רַגְלַיִם וְהוּא יַרְכִּיבְךָ עַל גַבּוֹ.

עָלָה בֶּן־הַמֶלֶךְ עַל גַבּוֹ שֶׁל הַזְאֵב, נֶאֱחַז בְּצַוָארוֹ וְהַזְאֵב טָס כְּחֵץ מִקֶשֶׁת הָלְאָה־הָלְאָה אֶל הַצָפוֹן.

בָּעֶרֶב הִגִיעוּ לְבִקְתָּה שְׁנִיָה וְגַם בְּפִתְחָהּ עָמְדָה אִשָׁה זְקֵנָה, שֶׁשְׂעָרָהּ הַלָבָן יוֹרֵד עַד הָאָרֶץ. אָמְרָה הָאִשָׁה:

– לֹא תּוּכַל לְהַגִיעַ לִמְחוֹז חֶפְצְךָ, כִּי זְאֵבְךָ קוֹרֵס מִיגִיעָה. הַשְׁאִירוֹ כָּאן. יֵשׁ עִמִי דֹב זָרִיז וְהוּא יַרְכִּיבְךָ עַל גַבּוֹ.

עָלָה בֶּן הַמֶלֶךְ עַל גַבּוֹ שֶׁל הַדֹב, נֶאֱחַז בְּצַוָארוֹ וְהַדֹב דָהַר קַל־כְּרוּחַ, הָלְאָה־הָלְאָה אֶל הַצָפוֹן.

בָּעֶרֶב הִגִיעוּ לְבִקְתָּה שְׁלִישִׁית. אָמְרָה הָאִשָׁה הַזְקֵנָה:

– הַדֹב קוֹרֵס מִיגִיעָה. הַשְׁאִירוֹ כָּאן. יֵשׁ עִמִי נֶשֶׁר קַל־כְּנָפַיִם וְהוּא יַרְכִּיבְךָ עַל גַבּוֹ. תַּעֲבֹר בִּיעָף שִׁבְעָה הָרִים וְשִׁבְעָה נְהָרוֹת וְאָז תָּבוֹא אֶל אַרְמוֹן הַנְסִיכָה. בַּחֶדֶר הַשְּׁבִיעִי יוֹשֶׁבֶת לָהּ דוּכִיפַת הַזָהָב. אֱחֹז בָּהּ וְהִמָלֵט עַל נַפְשְׁךָ, כִּי סַכָּנָה צְפוּיָה לְךָ בֵּין כָּתְלֵי הָאַרְמוֹן.

ד    🔗

הוֹדָה בֶּן־הַמֶלֶךְ לָאִשָׁה הַזְקֵנָה וְעָלָה עַל גַבּוֹ שֶׁל הַנֶשֶׁר. פָּרַשׂ הַנֶשֶׁר אֶת מוֹטוֹת כְּנָפָיו וְהֶאֱבִיר לִמְרוֹמִים. עָבַר עַל פְּנֵי שִׁבְעָה הָרִים וְשִׁבְעָה נְהָרוֹת וְיָרַד לְיַד שַׁעַר הָאַרְמוֹן. הִבִּיט בֶּן־הַמֶלֶךְ: אֵין אִישׁ מִסָבִיב, רֵיקָה הַחָצֵר, מֻגָפִים הַחֲלוֹנוֹת. לֹא קוֹל וְלֹא זִיעַ.

פָּתַח אֶת הַשַׁעַר וְנִכְנַס לָאַרְמוֹן. עָבַר חֶדֶר אֶחָד שֶׁכֻּלוֹ בְּדֹלַח, חֶדֶר שֵׁנִי שֶׁכֻּלוֹ עִנְבָּר וְנִכְנַס וּבָא לְתוֹךְ חֶדֶר שְׁלִישִׁי שֶׁקִירוֹתָיו אִזְמָרַגְד. וּבְתוֹךְ הַחֶדֶר מִתְעוֹפְפִים בְּנֵי־כָּנָף רַבִּים: זָמִיר וּסְנוּנִית, קִיכְלִי וּשְׂלָו, עֶפְרוֹנִי וְחוֹחִית, חָגְלָה וְאַנְקוֹר. וְשִׁירַת הַצִפֳּרִים וְצִיוּצָן מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם.

וּבְתוֹךְ כֻּרְסָה שֶׁל בָּרֶקֶת מְשֻׁבֶּצֶת יַהֲלוֹמִים יוֹשֶׁבֶת לָהּ הַנְסִיכָה – עַלְמָה עֲנֻגָה – וְנָמָה שְׁנָתָהּ. פָּנֶיהָ זוֹהֲרוֹת בְּחֵן מֻפְלָא וּבֶן־הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד כִּמְסֻמָר לִמְקוֹמוֹ לְמַרְאֵה יָפְיָהּ הַמַדְהִים.

אוּלָם צָרִיךְ לְהֵחָפֵז! הַיְפֵהפִיָה עֲלוּלָה לְהִתְעוֹרֵר, לְהַזְעִיק אֶת מְשָׁרְתֶיהָ.

הֵצִיץ בֶּן־הַמֶּלֶךְ מִסָבִיב וְהִבְחִין בְּדוּכִיפַת הַזָהָב. אָחַז בָּהּ וְהִכְנִיסָהּ לַכְּלוּב הַקָלוּעַ מִנְצָרִים. אָז רָשַׁם עַל גִלְיוֹן נְיָר מִכְתָּב לַנְסִיכָה:

“אֲנִי, בְּנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָעִוֵר, נָטַלְתִּי אֶת דוּכִיפַת הַזָהָב”.

שָׁם אֶת הַגִלָיוֹן עַל בִּרְכֶּיהָ שֶׁל הַנְסִיכָה הַיְשֵׁנָה וְכָל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ רָץ הַחוּצָה. פִּרְפְּרָה דוּכִיפַת הַזָהָב בְּתוֹךְ הַכְּלוּב וְקָרְאָה לְעֶזְרָה. מִיָד הֵגִיחוּ שִׁבְעָה אֲרָיוֹת שֶׁהִסְתָּעֲרוּ עַל בֶּן־הַמֶּלֶךְ. אוּלָם הַלָז עָלָה עַל הַנֶשֶׁר וְהִמְרִיא לִמְרוֹמִים.

עָבְרוּ שִׁבְעָה נְהָרוֹת וְשִׁבְעָה הָרִים וְיָרְדוּ לָנוּחַ לַבִּקְתָּה הַשְׁלִישִׁית. הֶחְלִיף בֶּן הַמֶלֶךְ אֶת הַנֶשֶׁר בְּדֹב. קַל־כְּרוּחַ זָהַר הַדֹב וּלְעֵת עֶרֶב הִגִיעוּ לַבִּקְתָּה הַשְׁנִיָה. הֶחְלִיף בֶּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַדֹב בִּזְאֵב. טָס הַזְאֵב כְּחֵץ מִקֶשֶׁת וְהִגִיעַ לַבִּקְתָּה הָרִאשׁוֹנָה. הִשְׁאִיר בֶּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַזְאֵב וְעָלָה עַל סוּסוֹ. אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה הַזְקֵנָה:

– עֲדַיִן לֹא תָּמוּ תְּלָאוֹתֶיךָ. עַל כֵּן קַבֵּל שָׁלשׁ מַתָּנוֹת לַדֶרֶךְ: רָקִיק זֶה, תּוּכַל לִסְעוֹד בּוֹ תָּמִיד אֶת לִבְּךָ מִבְּלִי שֶׁיֻפְחַת מִמֶנוּ אֲפִילוּ פֵּרוּר. אַרְנָק זֶה לֹא יִתְרוֹקֵן לְעוֹלָם מִכַּסְפּוֹ. וּצְלוֹחִית־שֶׁמֶן זוֹ יֵשׁ בָּהּ סְגֻלָה מִפְלָאָה: כָּל־אֵימַת שֶׁתִּמְרַח אֶת גוּפְךָ בְּשֶׁמֶן יֻחְזְרוּ לְךָ עֲלוּמֶיךְ וִיפִי תָּאָרְךְ. אוּלָם זְכֹר: אָסוּר לְךְ לְהִתְעַכֵּב בְּדַרְכְּךָ, פֶּן יִקְרְךָ אָסוֹן.

עָלָה בֶּן־הַמֶּלֶךְ עַל סוּסוֹ וְהוֹדָה לָאִשָׁה הַזְקֵנָה עַל חֲסָדֶיהָ. בַּיוֹם הַשְׁבִיעִי הִגִיעַ אֶל הַפֻּנְדָק שֶׁעַל אֵם הַדֶּרֶךְ. רָאוּהוּ אֶחָיו וְהוֹשִׁיטוּ יְדֵיהֶם בִּתְחִנָה מִבֵּין הַסֹרֶג שֶׁסָגַר עַל הַמַרְתֵּף.

– הוֹשִׁיעָה, אָחִינוּ! פְּדֵה אוֹתָנוּ מִן הַשֶׁבִי! אָנוּ גוֹוְעִים פֹּה בְּרָעָב!

זָכַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי הַזְקֵנָה, אוּלָם בַּהֲצִיצוֹ בִּפְנֵיהֶם הַמְעֻנוֹת שֶׁל אֶחָיו, נִכְמְרוּ רַחֲמָיו. נִכְנַס אֶל הַפֻּנְדָק, הוֹצִיא כֶּסֶף מֵאַרְנַק הַקֶסֶם וּפָדָה אֶת אֶחָיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם. הִתְלַבְּשׁוּ הָאַחִים הַקְשִׁישִׁים, חָגְרוּ אֶת חַרְבוֹתֵיהֶם וּשְׁלָשְׁתָּם יָצְאוּ לַדֶרֶךְ, אֶל טִירַת אֲבִיהֶם הָעִוֵר.

ה    🔗

בְּדַרְכָּם הִגִיעוּ אֶל כְּפָר דַיָגִים. לְיַד הַבִּקְתּוֹת הַקְטַנוֹת הִתְיַבְּשׁוּ רְשָׁתוֹת וּמִכְמָרוֹת. אָמְרוּ הָאַחִים: “נְלוּן כָּאן הַלַיְלָה וְנַחְלִיף כֹּחַ”. הִבְעִירוּ מְדוּרָה וְשָׁכְבוּ עַל הָאָרֶץ.

הָאָח הַצְעִיר נִרְדָם מִיָד, אוּלָם שְׁנֵי אֶחָיו הַקְשִׁישִׁים לֹא עָצְמוּ עַיִן. שָׁעָה אֲרֻכָּה הִתְלַחֲשׁוּ בֵּינֵיהֶם וְחָרְשׁוּ מְזִמוֹת.

– לֹא נַנִיחַ לְשׁוֹטֶה זֶה לְהִתְהַדֵר כְּגִבּוֹר! – אָמְרוּ.

הָלְכוּ אֶל הַדַיָגִים וְאָמְרוּ לָהֶם:

– אָדָם זֶה, הַיָשֵׁן לְיַד הַמְדוּרָה, פּוֹשֵׁעַ מְסֻכָּן הוּא. אֲנַחְנוּ נְשַׁלֵם לָכֶם בְּעַיִן יָפָה אִם תִּקְחוּהוּ וְתַטְבִּיעוּהוּ בַּיָם.

מִיָד עָלוּ עַל הַסוּסִים, נָטְלוּ אֶת הַכְּלוּב עִם דּוּכִיפַת הַזָהָב וְיָצְאוּ לַדֶּרֶךְ.

לְמָחֳרָת הוּבַל הָאָח הַצְעִיר אֶל לֶב הַיָם. קָשׁוּר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו יָשַׁב בְּתוֹךְ הַסִירָה וּבָכָה חֶרֶשׁ. אָמְרוּ הַדַיָגִים זֶה לָזֶה: – אֵין הוּא נִרְאֶה פּוֹשֵׁעַ. לֹא כָּךְ בּוֹכֶה אָדָם חוֹטֵא כִּי אִם אֻמְלָל וַחֲסַר־יֶשַׁע. לֹא, יָדֵינוּ לֹא תִּשְׁפֹּכְנָה אֶת דָמוֹ! הֶעֱלוּהוּ עַל אִי שׁוֹמֵם וְהוֹתִירוּהוּ לְנַפְשׁוֹ.

תָּר בֶּן־הַמֶּלֶךְ אֶת הָאִי וּמָצָא בּוֹ מַעְיָן מַיִם חַיִים וּמְעָרָה בֵּין הַסְלָעִים. קוֹשֵׁשׁ עֲנָפִים וְהִצִיעַ לְעַצְמוֹ מִשְׁכָּב בַּמְעָרָה. – לא אָמוּת בְּרָעָב – חָשַׁב לוֹ – אֶשְׁתָּה מִן הַמַעְיָן וְאֶסְעַד אֶת לִבִּי בִּרְקִיק־הַפֶּלֶא שֶׁקִבַּלְתִּי מִן הָאִשָׁה הַזְקֵנָה.

הַיָּמִים זָחֲלוּ אַט־אַט. מֵאָז זְרִיחַת הַחַמָה הָיָה בֶּן־הַמֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל שְׂפַת הַיָם וְעֵינָיו תָּרוֹת בָּאֹפֶק: אוּלַי יוֹפִיעַ מִפְרָשׂ? אוּלָם פְּנֵי הַיָם חֲלָקִים הָיוּ, לְלֹא סְפִינָה אוֹ סִירָה. פָּנָיו שֶׁל בֶּן־הַמֶלֶךְ הִשְׁחִירוּ מִן הַשֶׁמֶשׁ הַיוֹקֶדֶת וְגוּפוֹ נִצְטַמֵק מֵהָרוּחוֹת רְווּיוֹת הַמֶלַח. מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָא יִשְׁכַּח שְׂפַת־הָאָדָם, הָיָה מְדַבֵּר אֶל הַסְלָעִים וְהַשְׁחָפִים. הַסְלָעִים הֶחֱרִישׁוּ וְהַשְׁחָפִים עָנוּ לוֹ בִּצְרִיחָה צוֹרֶמֶת־אָזְנַיִם.

ו    🔗

וְהָאַחִים הַקְשִׁישִׁים הִגִיעוּ לְטִירַת אֲבִיהֶם, הַמֶּלֶךְ הָעִוֵר וְנִתְקַבְּלוּ בְּשִׂמְחָה רַבָּה. וְרַק הַמֶלֶךְ הִתְעַצֵב וְלִבּוֹ מְהַמֶה בְּיָגוֹן:

– הֵיכָן בְּנִי הַצָעִיר, אֲהוּב־נַפְשִׁי?

הִתְפָּאֲרוּ הָאַחִים הַקְשִׁישִׁים: – גָבַרְנוּ עַל כָּל הַמִכְשׁוֹלִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ, הִבְקַעְנוּ יְעָרוֹת, צָלַחְנוּ נְהָרוֹת וְהִנֵּה הֵבֵאנוּ אֶת דּוּכִיפַת הַזָהָב. עַתָּה תָּשִׁיר הַצִפּוֹר וְתַחֲזִיר אֶת מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל אָבִינוּ!

אוּלָם דוּכִיפַת הַזָהָב לֹא פָּצְתָה אֶת פִּיהָ, מֵאֲנָה לָשִׁיר. אֶת רֹאשָׁהּ כִּנְסָה בֵּין כְּנָפֶיהָ וְרוּחָהּ נְכֵאָה. וְעוֹבְרִים יָמִים, שָׁבוּעוֹת, חֲדָשִׁים, וְהַטִירָה קוֹדֶרֶת וַאֲבֵלָה.

יוֹם אֶחָד הָחְרְדוּ יוֹשְׁבֵי הַטִירָה: מִן הַיְעָרוֹת הִגִיחוּ טוּרֵי צָבָא חֲמוּשִׁים מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, וּבְרֹאשׁ הַצָבָא רוֹכֶבֶת עַלְמָה יְפֵהפִיָה, עוֹטָה שִׁרְיוֹן שֶׁל זָהָב.

מִי וָמִי הֵם הַגְדוּדִים הַחֲמוּשִׁים? מַדוּעַ פָּלְשׁוּ לְמַמְלַכְתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָעִוֵר?

נֶעֶצְרוּ הַגְדוּדִים בַּשַׁעַר וּשְׁנֵי רָצִים פָּרְשׁוּ מִן הַשׁוּרָה, אֶת נִשְׁקָם הִשְׁלִיכוּ אַרְצָה וּדְגָלִים לְבָנִים בִּידֵיהֶם. יָשַׁב הַמֶלֶךְ עַל כִּסְאוֹ לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַשְׁלִיחִים.

וְהַלָלוּ הִשְׁתַּחֲווּ וְאָמְרוּ:

– הִגַעְנוּ מִיַרְכְּתֵי צָפוֹן. אֶחָד מִבָּנֶיךָ חָטַף אֶת דוּכִיפַת הַזָהָב מֵאַרְמוֹן הַנְסִיכָה שֶׁלָנוּ. עַתָּה בָּאָה הַנְסִיכָה לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הָעֶלֶם הָאַמִיץ וּלְקַבֵּל מִיָדוֹ אֶת הַצִפּוֹר. אִם לֹא תַּחְזִיר אֶת דוּכִיפַת הַזָהָב, נֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם מִלְחָמָה.

הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ הָעִוֵר:

– בְּרָצוֹן רַב נַחְזִיר אֶת הַצִפּוֹר. בֵּין כֹּה וָכֹה לֹא הֵבִיאָה לָנוּ תּוֹעֶלֶת.

נָטַל הַבֵּן הַבְּכוֹר אֶת דּוּכִיפַת הַזָהָב וְאָמַר:

– אֲנִי אַחְזִירָהּ, כִּי אֲנִי הִשַׂגְתִּי אוֹתָהּ בָּאַרְמוֹן שֶׁל הַנְסִיכָה.

עָלָה הַבֵּן הַבְּכוֹר עַל סוּס וְאֶת פָּנָיו כִּסָה בְּמָגֵן, כִּי אָמַר בְּלִבּוֹ: שֶׁמָא תַּכִּיר הַנְסִיכָה שֶׁלֹא אֲנִי הוּא שֶׁבִּקַרְתִּי בְּאַרְמוֹנָהּ?

הֵצִיצָה הַנְסִיכָה בַּבְּכוֹר וְהִרְהוּר חָלַף בְּמֹחָה: “לֹא הוּא הָאִישׁ! אִם אֵין בּוֹ דֵי עֹז לְהָצִיץ בְּעֵינַי, כֵּיצַד הִרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ לַחֲדֹר אֶל הָאַרְמוֹן שֶׁלִי?”

שִׁלְחָה אוֹתוֹ מֵעַל פָּנֶיהָ בְּבֹשֶׁת־פָּנִים.

וְכָךְ שִׁלְחָה גַם אֶת הָאָח הַשֵׁנִי, שֶׁכִּסָה אַף הוּא אֶת פָּנָיו בְּמָגֵן.

וּבַטִירָה חֲרָדָה וָפַחַד: אָבוֹד אָבַדְנוּ! צְבָא הַנְסִיכָה יַעֲשֶׂה בָּנוּ כָּלָה! טְכְּסוּ עֵצָה וְשִׁגְרוּ שְׁלִיחִים אֶל הַנְסִיכָה: “תּוֹאִיל נָא לְחַכּוֹת חֹדֶשׁ יָמִים. יֵשׁ לָנוּ אָח צָעִיר וְהוּא טֶרֶם הִתְיַצֵב לְפָנֶיהָ”.

וְהָאַחִים מְלַחֲשִׁים זֶה לָזֶה:

– שֶׁמָא חַי אָחִינוּ? שֶׁמָא לֹא הִטְבִּיעוּהוּ הַדַיָגִים? חַיָבִים אָנוּ לִמְצוֹא אוֹתוֹ וִיהִי־מָה!

וּבַלַיְלָה יָצְאוּ רְכוּבִים אֶל כְּפַר הַדַיָגִים שֶׁבּוֹ הִשְׁאִירוּ אֶת אֲחִיהֶם הַצָעִיר. אָמְרוּ לַדַיָגִים:

– אוּלַי חַי הָאִישׁ שֶׁצִוִינוּ עֲלֵיכֶם לְהַטְבִּיעוֹ? אַל תְּפַחֲדוּ. נְשַׁלֵם לָכֶם יָפֶה, אִם חַי הוּא עֲדַיִן.

הֵשִׁיבוּ הַדַיָגִים:

– רְחַמְנוּ עַל הַמִּסְכֵּן וְהוֹרַדְנוּהוּ בְּאִי. סָפֵק אִם חַי הוּא עֲדַיִן, כִּי הָאִי שׁוֹמֵם לְגַמְרֵי.

מִיָד הִפְלִיגוּ בְּסִירָה אֶל הָאִי.

ז    🔗

וְהָאָח הַצָעִיר יָשַׁב כְּדַרְכּוֹ עַל שְׂפַת הַיָם וְעֵינָיו צוֹפוֹת לַמֶרְחַקִים. וּלְפֶתַע הִשְׁגִיחַ בְּמִפְרָשׂ וְעֵינָיו אֹרוּ מִשִׂמְחָה. אוּלָם מִשֶׁהִבְחִין בִּשְׁנֵי אֶחָיו שֶׁיָשְׁבוּ בְּתוֹךְ הַסִירָה, נִכְנְסָה עַצְבוּת בְּלִבּוֹ: הֵם בָּאוּ לְהָרְגֵנִי!

רוֹצֶה הָיָה לְהִמָלֵט, אַךְ הָאִי קָטָן. רוֹדְפָיו יַשִׂיגוּהוּ עַל־נְקַלָה!

אוּלָם הָאַחִים הַקְשִׁישִׁים עָלוּ לַחוֹף וְנָפְלוּ לְרַגְלָיו שֶׁל הַצָעִיר:

– סְלַח וּמְחַל לָנוּ – חִנְנוּ אֶת קוֹלָם – דוּכִיפַת הַזָהָב אֵינָהּ שָׁרָה, אָבִינוּ לֹא נִרְפָּא מֵעִוְרוֹנוֹ וּצְבָא־הַנְסִיכָה עוֹמֵד לְהַחֲרִיב אֶת אַרְצֵנוּ. חוּס וְרַחֵם! הַצִילָה אֶת אָבִיךָ, אֶת הָעִוֵר הַצָפוּי לְכִלָיוֹן! בּוֹא אִתָּנוּ וְהִתְיַצֵב לִפְנֵי הַנְסִיכָה, כִּי רוֹצָה הִיא לִרְאוֹת אֶת הָאִישׁ שֶׁחָטַף מֵאַרְמוֹנָהּ אֶת דּוּכִיפַת הַזָהָב.

וְהָאָח הַצְעִיר הִבִּיט בִּשְׁאָט־נֶפֶשׁ בָּאַחִים הַמִּתְפַּלְשִׁים לְרַגְלָיו. רוֹצֶה הָיָה לְהִמָלֵט מֵהֶם, שֶׁלֹא לִרְאוֹת אֶת פְּנֵיהֶם. אוּלָם אָסוּר לוֹ לְסָרֵב – הֲרֵי אָבִיו וְעַמוֹ בְּסַכָּנָה. אָמַר לָהֶם:

– אֵלֵךְ אִתְּכֶם, אַךְ קֹדֶם לָכֵן אֶמְרַח אֶת גּוּפִי בְּשֶׁמֶן הַפְּלָאִים.

נָטַל אֶת הַצְלוֹחִית שֶׁקִבֵּל מִידֵי הָאִשָׁה הַזְקֵנָה, מָשַׁח אֶת גוּפוֹ, וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא! עֲלוּמָיו וִיפִי־תָּאֳרוֹ שָׁבוּ. מְלֵא זִיו וְכֻלוֹ מַחֲמַדִים הִפְלִיג בַּסִירָה וְחָזַר עִם אֶחָיו אֶל טִירַת אָבִיו.

מִשְׁנִכְנַס הַבֵּן הַצָעִיר בְּשַׁעַר הַטִירָה נִשְׁמַע קוֹל שִׁיר עָרֵב מִתּוֹךְ הַכְּלוּב. דוּכִיפַת הַזָּהָב פָּצְחָה בְּמִזְמוֹר. וּלְפֶתַע פָּקַח הַמֶּלֶךְ הָעִוֵר אֶת עֵינָיו וַיַרְא!

–מַה מְאֻשָׁר אֲנִי כִּי זָכִיתִי לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ, בְּנִי! – קָרָא הַמֶּלֶךְ הַזָקֵן וּדְמָעוֹת זוֹלְגוֹת מֵעֵינָיו.

וְהַבֵּן הַצָעִיר לֹא הִתְמַהְמֵהַ. נָטַל אֶת הַכְּלוּב וְרָכַב אֶל הַנְסִיכָה. אֶת פָּנָיו לֹא כִּסָה בַּמָגֵן, שֶׁהֲרֵי לֹא חָשַׁשׁ פֶּן תִּתְגַלֶה תַּרְמִיתוֹ.

הֵצִיצָה בּוֹ הַנְסִיכָה וְלִבָּהּ מְרַטֵט בְּקִרְבָּהּ לְמַרְאֵה יָפְיוֹ.

– זֶהוּ הָאִישׁ! – לָחֲשָׁה.

אָמְרָה לוֹ:

– אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שָׂאֵנִי לְאִשָׁה. יֵשׁ לִי מַמְלָכָה גְדוֹלָה, אַךְ אֲנִי אֶשָׁאֵר אִתְּךָ, כִּי יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁאָבִיךָ יִצְטָעֵר עַל הַפְּרִידָה.

וְכָךְ נִשְׂאָה הַנְסִיכָה לְבֶן הַמֶלֶךְ הַצָעִיר וְהֵם רָאוּ אֹשֶׁר בְּחַיֵיהֶם, לְצִדוֹ שֶׁל הָאָב הַזָקֵן. וְאֵלוּ הָאַחִים הַקְשִׁישִׁים עָזְבוּ בְּבשֶׁת־פָּנִים אֶת הַטִירָה וּמֵאָז לֹא נוֹדְעוּ עִקְבוֹתֵיהֶם.