רקע
בנימין טנא
לֵב אֶבֶן: אַגָדָה אַנְגְלִית

 

א    🔗

הַיַעַר גָדוֹל הָיָה, עַד קַצְוֵי הָאֲפָקִים הָגִיעַ. וְשָׁלְטוּ בּוֹ בַּיַעַר שְׁנֵי מְלָכִים: אֶחָד טוֹב וְאֶחָד רַע. הַמֶלֶךְ הַטוֹב הָיָה מְסַיֵעַ בִּידֵי הָאֲנָשִׁים, שֶׁחָיוּ בְּקִרְבַת הַיַעַר. וְאִלוּ הָרָע הָיָה מְסַכְסֵךְ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ וְנֶהֱנָה הֲנָאָה מְרֻבָּה בְּשָׁעָה שֶׁהַבְּרִיוֹת הָיוּ רָבִים בֵּינֵיהֶם וְנוֹחֲלִים מַפַּח־נֶפֶשׁ.

וּבִקְצֵה הַיַעַר הִתְגוֹרְרָה אַלְמָנָה עֲנִיָה עִם בְּנָהּ הַיָּחִיד שֶׁשְׁמוֹ דִיק. מִדֵי בֹּקֶר בְּבָקְרוֹ הִשְׁכִּים דִיק וְיָצָא לַיַעַר לַחְטוֹב עֵצִים, כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר מְעַט כֶּסֶף לְמִחְיַת אִמוֹ. בָּחוּר שָׂמֵחַ הָיָה דִיק וְשָׁעָה שֶׁעָבַד, הָיָה פּוֹצֶה פִיו בְּמִזְמוֹרִים עַלִיזִים וְקוֹל שִׁירָתוֹ וּצְחוֹקוֹ הִדְהֲדוּ הַרְחֵק בְּרַחֲבֵי הַיַּעַר.

לְיָמִים נִזְדַמֵן דִיק לָעֲיָרָה וּבִרְאוֹתוֹ אֶת הָאֲנָשִׁים הָעֲשִׁירִים, שֶׁמְלַאכְתָּם נַעֲשִׂית בִּידֵי מְשָׁרְתִים, נִתְקַנֵא בָּהֶם. אָמַר בְּלִבּוֹ: “אִלוּ נָפַל בְּחֶלְקִי סְכוּם כֶּסֶף, לֹא הָיִיתִי מוֹסִיף לְהִתְיַגֵעַ בַּחֲטִיבַת עֵצִים. מְבַלֶה הָיִיתִי אֶת יָמַי בַּפֻּנְדָק, שֶׁבּוֹ מְצוּיִים תָּמִיד הַיַיִןַַ וְהַשִׂמְחָה”.

יוֹם אֶחָד עָמַד דִיק בַּיַעַר וְהֵנִיף קַרְדֻמוֹ עַל גִזְעֵי הָעֵצִים. אוֹתָהּ שָׁעָה עָבַר בַּיַעַר הַמֶּלֶךְ הַטוֹב. אָמַר הַמֶּלֶךְ לְדִיק:

– פְּעָמִים רַבּוֹת רְאִיתִיךְ עוֹבֵד כָּאן בְּזֵעַת אַפֶּיךָ וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא פָּסְקָה שִׁירָה מִפִּיךָ. לֹא יִפָּלֵא שְׁמָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי. עַל כֵּן רַשַׁאי אַתָּה לְבַקֵשׁ מִמֶנִי שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת: שְׁתַּיִם – מִיָד, בְּלֹא שְׁהִיָה, וְהַשְׁלִישׁית - בְּשָׁעָה שֶׁתִּתְרַגֵשׁ עָלֶיךָ צָרָה.

דִיק לֹא הִרְהֵר הַרְבֵּה וְהֵשִׁיב:

– הֲרֵי שְׁתֵּי הַבַּקָשׁוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת: רוֹצָה אֲנִי שֶׁיִהְיֶה לִי בֵּית־חֲרֹשֶׁת גָדוֹל וּבוֹ הַרְבֵּה פּוֹעֲלִים, כְּדֵי שֶׁלֹא אֶצְטָרֵךְ לַעֲבוֹד בְּעַצְמִי. כֵּן מְבַקֵשׁ אֲנִי לִהְיוֹת הָרַקְדָן הַטוֹב בְּיוֹתֵר בְּכָל הַכְּפָר.

– נַעַר פּוֹתֶה! – אָמַר הַמֶּלֶךְ הַטוֹב – וְכִי אֵינְךָ מַרְגִישׁ שְׁבַּקָשׁוֹתֶיךָ אֵין לָהֶן שַׁחַר? מַדוּעַ לֹא בְּקַשְׁתָּ חָכְמָה? וַהֲרֵי בְּלֹא בִּינָה וָדַעַת לֹא תּוּכַל לִשְׁמוֹר עַל עָשְׁרְךְ! אוּלָם, מֵאַחַר שֶׁבִּקַשְׁתָּ, אֵינְךָ רַשַׁאי לַחֲזוֹר בְּךָ. קַח לְךָ אַמְתַּחַת זוֹ, הִיא מְלֵאָה כֶּסֶף וְזָהָב, וְהִזָהֵר לְךָ שֶׁלֹא לְאַבְּדָם בְּרֹב אִוַלְתָּךְ.

הוֹדָה דִיק לַמֶלֶךְ עַל חֲסָדָיו עִמוֹ, וּכְחֵץ מִקֶשֶׁת רָץ הַבַּיְתָה, סוֹחֵב עַל גַבּוֹ אֶת הָאַמְתַּחַת הַכְּבֵדָה. הוּא נָתַן לְאִמוֹ מַתָּנוֹת הַרְבֵּה וְאַף סִיַע בִּידֵי אֲנָשִׁים עֲנִיִים. אוּלָם בִּמְהֵרָה הִתְחִיל מְבַזְבֵּז אֶת כַּסְפּוֹ בְּפֻנְדָק הַכְּפָר וְיָמִים שְׁלֵמִים שָׁטוּף הָיָה בְּרִקוּדִים.

הָיְתָה אִמוֹ מְיַסֶרֶת אוֹתוֹ בִּדְבָרִים:

– עַד מָתַי, עָצֵל, תְּבַזְבֵּז אֶת זְמַנְךָ וְכַסְפְּךָ?

וְדִיק הֵשִׁיב לָהּ בְּרֹגֶז:

– מָה עֶרֶךְ לְעָשְׁרִי, אִם אָנוּס אֶהְיֶה לְהִתְיַגֵעַ בַּעֲבוֹדָה? וְעַל מָה וְלָמָה אוֹצִיא יָמַי בְּבֵית־הַחֲרֹשֶׁת בְּשָׁעָה שֶׁכָּל נַעֲרוֹת הַכְּפָר מְצַפּוֹת לִי שֶׁאֶרְקֹד אִתָּן?

הִנֵה כִּי כֵן לֹא הִטָה דִיק אֹזֶן לְתוֹכַחַת אִמוֹ וְהוֹסִיף לְבַזְבֵּז אֶת כַּסְפּוֹ. לֹא יָצְאוּ יָמִים רַבִּים וְאָנוּס הָיָה לִמְכּוֹר אֶת בֵּית־הַחֲרֹשֶׁת, וּמִשֶׁכָּלְתָה הַפְּרוּטָה מִכִּיסוֹ, חָזַר לַיַעַר וְהָיָה שׁוּב חוֹטֵב עֵצִים.

נִזְדַמֵן לַיַעַר הַמֶּלֶךְ הַטוֹב. הֵצִיץ דִיק בַּמֶּלֶךְ, הִזְעִים אֶת פָּנָיו וְאָמַר לוֹ:

– מַתָּנוֹתֶיךָ, הַמֶּלֶךְ, לֹא הֵבִיאוּ לִי כָּל תּוֹעֶלֶת. הַכֶּסֶף כָּלָה וְאֵינֶנוּ. וְגַם הָעֻבְדָה, שֶׁהִנְנִי הָרַקְדָן הַטוֹב בְּיוֹתֵר, אֵין בָּהּ כְּדֵי לְנַחֲמֵנִי בִּיגוֹנִי. עַתָּה, כְּשֶׁנֶהְפַּךְ עָלַי הַגַלְגַל וְכָלְתָה הַפְּרוּטָה מִכִּיסִי, אֵין הַנְעָרוֹת רוֹצוֹת לִרְקוֹד אִתִּי. עַל כֵּן רוֹצֶה אֲנִי שֶׁתִּנָתֵן לִי הַמִּשְׁאָלָה הַשְׁלִישִׁית, הָאַחֲרוֹנָה, כְּפִי שֶׁהִבְטַחְתָּ לִי.

– וּמַהִי מִשְׁאָלָה זוֹ? – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ הַטוֹב.

– הָב לִי עוֹד סְכוּם כֶּסֶף, כְּדֵי שֶׁאֶהְיֶה עָשִׁיר – אָמַר דִיק.

וְהַמֶלֶךְ הַטוֹב הִרְכִּין רֹאשׁוֹ בְּעֶצֶב וְאָמַר:

– אָכֵן, כְּאָז כֵּן עַתָּה דַרְכָּךָ דֶרֶךְ כֶּסֶל. עָתִיד אַתָּה לְבַזְבֵּז שוּב אֶת כַּסְפְּךְ לָרִיק. מַדוּעַ לֹא בִּקַשְׁתָּ חָכְמָה? לֹא, בְּנִי, טֶרֶם הִגִיעָה הַשָׁעָה לְמַלֵא אֶת בַּקָשָׁתְךָ הָאַחֲרוֹנָה. אֵין זוֹ עֲדַיִן צָרָה גְדוֹלָה שֶׁנִתְרַגְשָׁה עָלֶיךָ.

וְהַמֶּלֶךְ הַטוֹב הָלַךְ לוֹ, בְּהַשְׁאִירוֹ אֶת דִיק בּוֹדֵד וְעָצוּב בַּיַעַר.


 

ב    🔗

כָּל אוֹתוֹ יוֹם הָיָה דִיק מְחַטֵב עֵצִים וְזֵעָתוֹ נִגֶרֶת עַל פָּנָיו. לְבַסוֹף נָטַל אֶת קַרְדֻמוֹ וְשָׂם פְּעָמָיו אֶל בֵּיתוֹ. הוּא הִפְסִיעַ לְאִטוֹ בְּרוּחַ נְכֵאָה. – מַדּוּעַ מָנַע מִמֶנִי הַמֶלֶךְ הַטוֹב אֶת מִשְׁאַלְתִּי? – חָשַׁב לוֹ הַנַעַר בְּלִבּוֹ – עַתָּה, לְאַחַר שֶׁסֵרַב לִי, מֵאַיִן תָּבוֹא יְשׁוּעָתִי?

עוֹדֶנוּ מְהַלֵךְ סַר וְזָעֵף, הוֹפִיעַ לְעֵינָיו הַמֶּלֶךְ הָרָע. הַלָז נִצַב לוֹ בִּקְצֵה הַיַעַר וּלְמַרְאֵהוּ שֶׁל דִיק מִלֵא פִּיו שְׂחוֹק.

– נַעַר שׁוֹטֶה – אָמַר הַמֶּלֶךְ הָרָע – לַשָׁוְא שִׁטַחְתָּ אֶת בַּקְשָׁתְךָ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַטוֹב. וְעַתָּה, בּוֹאַַ אֵלַי לְאַרְמוֹנִי וַאֲמַלֵא אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבְּךָ.

אָמַר דִיק:

– אַחַת וִיחִידָה הִיא בַּקָשָׁתִי: רוֹצֶה אֲנִי צְרוֹר כֶּסֶף גָדוֹל, שֶׁלֹא יִסָפֵר מֵרֹב.

וְהַמֶּלֶךְ הָרָע אָחַז בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל דִיק וְהוֹבִילוֹ לְאַרְמוֹנוֹ. הוּא הִכְנִיסוֹ לִטְרַקְלִין מְפֹאָר וְהִגִישׁ לוֹ אַמְתַּחַת מְלֵאָה זָהָב.

– רַשַׁאי אַתָּה לָקַחַת אֶת הָאוֹצָר – אָמַר הַמֶּלֶךְ הָרָע.

אוּלָם, בִּרְאוֹתוֹ שֶׁדִיק שׁוֹלֵחַ אֶת יָדוֹ אֶל הָאַמְתַּחַת, עָצַר בַּעֲדוֹ וְאָמַר:

– קֹדֶם לָכֵן תִּצְטָרֵךְ לָתֵת לִי אֶת תְּמוּרָתוֹ.

– מַה תְּמוּרָה תְּבַקֵשׁ, הַמֶלֶךְ? – שָׁאַל דִיק.

– אֶת לִבְּךָ שֶׁלְךָ – הֵשִׁיב הַמֶלֶךְ הָרָע.

שָׁמַע דִיק אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ וְאֵימָה נָפְלָה עָלָיו. רָצָה לָסֶגֶת וּלְהִמָלֵט מִן הָאַרְמוֹן. אוּלָם הַמֶּלֶךְ גָדַר אֶת דַרְכּוֹ בַּעֲדוֹ.

– אַל פַּחַד, דִיק – אָמַר – אֵינְךָ הָאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהִפְקִיד בְּיָדַי אֶת לִבּוֹ.

הוּא הִצְבִּיעַ עַל אָרוֹן גָדוֹל שֶׁבְּיַרְכְּתֵי הַטְרַקְלִין. הֵצִיץ דִיק וְרָאָה מִבַּעַד לִזְגוּגִית דַלְתוֹתָיו צִנְצָנוֹת רַבּוֹת וּבְתוֹךְ כָּל צִנְצֶנֶת נִמְצָא לֵב־אָדָם. עַל גַבֵּי הַצִנְצָנוֹת הִתְנוֹסְסוּ שֵׁמוֹת.

קָרָא דִיק אֶת הַשֵׁמוֹת וּלְתִמְהוֹנוֹ נוֹכַח לָדַעַת, שֶׁמַכִּיר הוּא אֶת כֻּלָם. הָיוּ אֵלֶה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים הָעֲשִׁירִיםַַ אֲשֶׁר בַּכְּפָר, שֶׁרֻבָּם נִתְפַּרְסְמוּ בְּרֹעַ לִבָּם.

אָמַר הַמֶּלֶךְ הָרָע:

– עֵינֶיךְ הָרוֹאוֹת, דִיק, שֶׁאֶפְשָׁר גַם בְּלֹא לֵב לִהְיוֹת מְשֻׁפַּע בַּעֲשִׁירוּת. כָּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶה הִפְקִידוּ בְּיָדַי אֶת לִבָּם. עַתָּה חַיִּים הֵם חַיֵי רְוָחָה וְלִבָּם אֵינוֹ מֵצִיק לָהֶם בִּפְחָדִים וְאֵינוֹ מְיַסְרָם עַל מַעֲשֵׂיהֶם.

– וּמַה יֵשׁ לָהֶם בִּמְקוֹם לֵב? – שָׁאַל דִיק.

– לֵב אֶבֶן – הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ הָרָע.

– לֵב אֶבֶן!? – נֶחְרַד דִיק – וַהֲרֵי לִבִּי יִהְיֶה קַר אִם יְהֵא עָשׂוּי אֶבֶן!

– וְלָמָה לְךָ לֵב חַם? – אָמַר הַמֶּלֶךְ הָרָע – הֲלֹא תִּזְכֹּר מָה רַבּוֹת הַצָרוֹת שֶׁגָרַם לְךְ לִבְּךָ! בִּגְלָלוֹ נָתַתַַָּ מִכַּסְפְּךָ לַאֲנָשִׁים עֲנִיִים וְכַאֲשֶׁר עָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה רַע, הָיָה לִבְּךָ מְהַמֶה בְּקִרְבְּךְ בְּצַעַר וַחֲרָטָה. עַתָּה, כְּשֶׁאַתְקִין לְךְ לֵב אֶבֶן, לֹא תֵּדַע דְאָגָה מַהִי וּלְעוֹלָם לֹא יִתְקָפְךְ מוּסַר־כְּלָיוֹת.

דִיק הִרְהֵר שָׁעָה אֲרֻכָּה וְאַחַר אָמַר:

– אַתָּה צוֹדֵק, הַמֶּלֶךְ. לִבִּי שֶׁלִי גָרַם לִי שָׁעוֹת רַבּוֹת שֶׁל עֶצֶב. קַח אוֹתוֹ וְהָב לִי תַּחְתָּיו לֵב אֶבֶן. וְאַל נָא תִּשְׁכַּח לָתֵת לִי אֶת אַמְתַּחַת הַזָהָב.

– יָדַעְתִּי שֶׁתַּסְכִּים – שָׂמַח הַמֶּלֶךְ הָרָע – וְעַתָּה הָבָה נִלְגֹם כּוֹס יַיִן.

שָׁתָה דִיק מִן הַיַיִן וְתַרְדֵמָה עַזָה נָפְלָה עָלָיו.

מִשֶׁהֵקִיץ מָצָא עַצְמוֹ בְּבֵית אִמוֹ. תְּחִלָה סָבוּר הָיָה שֶׁכָּל שֶׁנִתְרַחֵשׁ לֹא הָיָה אֶלָא חֲלוֹם. אוּלָם, לְאַחַר שֶׁרָאָה שֶׁהוּא לָבוּשׁ חֲלִיפָה נָאָה וּלְיַד מִטָתוֹ מֻנָח שַׂק זָהָב, הֵבִין שֶׁהַדְּבָרִים נִתְרַחֲשׁוּ בֶּאֱמֶת. הוּא קָם, נָטַל אֶת שַׁק הַזָהָב וּלְאִמוֹ אָמַר:

– שָׁלוֹם לָךְ. הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם.

– כֵּיצַד תַּעַזְבֵנִי לְבַדִי, בְּנִי? – אָמְרָה הָאֵם – וַהֲרֵי אִשָּׁה זְקֵנָה אֲנִי וְחוֹלָה. אֲנִי אֶגְוַע בָּרָעָב בִּלְעָדֶיךְ, בְּנִי הַיָּחִיד!

– מַה לִי וָלָךְ, אִשָׁה? – אָמַר דִיק – לֹא אִכְפַּת לִי אִם תּוֹצִיאִי נַפְשֵׁךְ בְּרָעָב.

וְהוּא דָחַף אֶת אִמוֹ מֵעָלָיו וְיָצָא לְדַרְכּוֹ.

נִצְבָה הָאֵם תַּחְתֶּיהָ כַּהֲלוּמַת רַעַם.

– כֵּיצַד הִנִיחוֹ לִבּוֹ לִנְהוֹג כָּךְ בְּאִמוֹ? – חָשְׁבָה.

וְלֹא יָדְעָה הָאֵם, שֶׁאֵין לֵב בְּקִרְבּוֹ כִּי אִם גּוּשׁ אֶבֶן קַר.


 

ג    🔗

שְׁנָתַיִם יָמִים נָדַד דִיק בָּעוֹלָם וְרָאָה אֶת כָּל הַדְבָרִים הַיָּפִים וְקָנָה כָּל דְבַר־חֶמְדָה שֶׁאֶפְשָׁר לְהַשִׂיג בְּכֶסֶף. אוּלָם לִבּוֹ, הֶעָשׂוּי אֶבֶן, לֹא יָדַע אֹשֶׁר מַהוּ. הוּא לֹא זָע לְמַרְאֵה הָאוֹקְיָנוֹס הַכָּחֹל, לֹא נִתְפָּעֵם מִיפִי הֶהָרִים, לֹא רִטֵט עִם צְלִילֵי נְגִינָה, לֹא עָלַץ לְמַרְאֵה אֲנָשִׁים שְׁמֵחִים וְאַף לֹא נָד בְּרַחֲמִים לַאֲנָשִׁים מִסְכֵּנִים. הָיוּ יָמָיו שֶׁל דִיק שׁוֹמְמִים וְחַסְרֵי־תֹּכֶן, עַד כִּי קָץ בְּחַיָּיו וּבְגַעֲגוּעִים הֶעֶלָה לְפָנָיו אֶת זִכְרוֹן הַיָּמִים, בָּהֶם צוֹחֵק הָיָה וְנוֹתֵן קוֹלוֹ בְּזֶמֶר.

וּמִשֶׁמָלְאוּ שְׁנָתַיִם לִנְדוּדָיו הֶחֱלִיט לַחֲזוֹר לִכְפָרוֹ.

הוּא מָצָא אֶת הַמֶּלֶךְ הָרָע בַּחֲדַר־הַלְבָבוֹת. אָמַר לוֹ:

– הֲרֵינִי חוֹזֵר עַתָּה מִמַסָע סְבִיב הָעוֹלָם. רָאִיתִי מַרְאוֹת יָפִים לְמַכְבִּיר וְאַף רָכַשְׁתִּי לִי אֶת כָּל שְׂכִיוֹת הַחֶמְדָה שֶׁאֶפְשָׁר לְהַשִׂיגָן בְּכֶסֶף. אוּלָם כָּל אֵלֶה לֹא הָיָה בָּהֶם כְּדֵי לַעֲשׂוֹתֵנִי מְאֻשֶׁר. אֵינִי מְסֻגָל עַתָּה לֹא לִצְחוֹק וְלֹא לִבְכּוֹת. הַתוּכַל לְהַחֲזִיר לִי אֶת לִבִּי שֶׁלִי?

– כְּלוּם שָׁכַחְתָּ שֶׁלִבְּךָ גָרַם לְךְ צָרוֹת בֶּעָבָר? – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ הָרָע.

וְדִיק הֵשִׁיב לוֹ בְּעֶצֶב:

– אָכֵן, סֶבֶל לֹא־מְעַט הֵבִיא עָלַי לְבִּי. אוּלָם גַם שָׁעוֹת שֶׁל אֹשֶׁר שָׁפַע עָלַי. וְעַתָּה רוֹצֶה אֲנִי שֶׁתַּחֲזִירוֹ לִי. קַצְתִּי בְּחַיַי בִּלְעָדָיו.

אוּלָם הַמֶלֶךְ הָרָע הִזְעִיף פָּנָיו וְאָמַר:

– אֵינְךָ רַשַׁאי לִתְבּוֹעַ זֹאת מִמֶנִי. כָּל עוֹד חַי אַתָּה, שַׁיָךְ לִבְּךָ לִי.

בְּנֶפֶשׁ עֲגוּמָה שֵׂרֵךְ דִיק דַרְכּוֹ אֶל בִּקְתַּת אִמוֹ. וּלְפֶתַע נֶעֶצַר תַּחְתָּיו. – לֹא אוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי אִמִי כָּל עוֹד מַכְבִּיד גוּשׁ אֶבֶן קַר בְּחָזִי – חָשַׁב לוֹ – מִי יוֹשִׁיעֵנִי בְּצָרָתִי?

וְהִנֵּה נִזְכַּר בַּמֶלֶךְ הַטוֹב וּבִדְבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים שֶׁהִשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו בְּטֶרֶם עֲזָבוֹ לְנַפְשׁוֹ: “עֲדַיִן אֵין זוֹ צָרָה גְדוֹלָה שֶׁנִתְרַגְשָׁה עָלֶיךְ”. – אָכֵן – חָשַׁב – עַתָּה לֹא יְסָרֵב עוֹד הַמֶּלֶךְ הַטוֹב לְמַלֵא אֶת מִשְׁאַלְתִּי הָאַחֲרוֹנָה. הֲרֵי בָּאוּ מַיִם עַד נֶפֶשׁ וְאֵין צָרָה כְּצָרָתִי שֶׁלִי.

חָזַר דִיק אֶל הַיַעַר וְהָיָה מְהַלֵךְ וְקוֹרֵא בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַטוֹב. לֹא יָצְאָה שָׁעָה קַלָה וְהַלָז הוֹפִיעַ מִמַעֲבֵה הָעֵצִים.

– שָׁלוֹם, בְּנִי – חִיֵךְ הַמֶלֶךְ הַטוֹב – מַה בַּקָשָׁתְךְ? כְּלוּם חָשְׁקָה נַפְשְׁךָ שׁוּב בְּשַׂק כֶּסֶף?

– לֹא וָלֹא – אָמַר דִיק – הַכֶּסֶף לֹא הֵבִיא לִי כָּל בְּרָכָה. לְהֵפֶךְ: הוּא הִנְחִילַנִי מַפַּח־נֶפֶשׁ בִּלְבַד. עַל כֵּן זוֹ בַּקָשָׁתִי אֵלֶיךָ: הַחְזֵר לִי אֶת לִבִּי, שֶׁנִלְקַח מִמֶנִי בְּמִרְמָה וְאֶהְיֶה הַמְאֻשֶׁר בָּאָדָם.

– אֵין זֶה קַל – עָנָה הַמֶּלֶךְ הַטוֹב.

– אָנָא, אַל תִּדְחֵנִי – הִתְחַנֵן דִיק – זוֹהִי מִשְׁאַלְתִּי הָאַחֲרוֹנָה. וַהֲרֵי הִבְטַחְתַּנִי לְמַלֵא אוֹתָהּ, שָׁעָה שֶׁתִּתְרַגֵשׁ עָלַי צָרָה גְדוֹלָה.

אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ הַטוֹב:

– שׁוּב לְבֵיתְךָ, דִיק. מָחָר אָשִׁיב לְךָ אֶת לִבְּךָ.

הוֹדָה דִיק לַמֶלֶךְ וְחָזַר לְבִקְתָּתוֹ. יָצְאָה אִמוֹ לִקְרָאתוֹ, נָפְלָה עַל חָזֵהוּ וְהִתְיַפְּחָה מֵרֹב שִׂמְחָה. סְבוּרָה הָיְתָה שֶׁבְּנָהּ מֵת בַּמֶרְחֲקִים, לְפִי שֶׁלֹא שָׁמְעָה מְאוּמָה עַל אוֹדוֹתָיו בְּמֶשֶׁךְ שְׁנָתַיִם יָמִים. מִיָד עָרְכָה אֶת הַשֻׁלְחָן וְהִגִישָׁה לִבְנָהּ פַּת לֶחֶם. הָיְתָה הַפַּת חֲרֵבָה, אַךְ הִיא עָרְבָה לְחִכּוֹ שֶׁל דִיק, שֶׁזָכָה לַחֲזוֹר לְבֵית אִמוֹ הַטוֹבָה.

דִיק עָיֵף הָיָה מֵחֲמַת הַדֶרֶךְ הָאֲרֻכָּה, עַל כֵּן עָלָה עַל מִשְׁכָּבוֹ וּמִיָד שָׁקַע בְּשֵׁנָה עֲמֻקָה. בְּטֶרֶם נִרְדַם, הִנִיחַ אֶת שַׂק הַזָהָב שֶׁנוֹתַר לוֹ לְמַרְגְלוֹת מִשְׁכָּבוֹ.

הוּא הֵקִיץ עִם שַׁחַר וּבְפָקְחוֹ אֶת עֵינָיו הֵצִיץ בִּתְמִיהָה לַעֲבָרִים. הֵיכָן הוּא נִמְצָא? וּמַה פֵּשֶׁר הַתִּקְרָה הַנְמוּכָה הַזוֹ, שֶׁדוֹמֶה וְרוֹבֶצֶת עַל רֹאשׁוֹ?

מִיָד נִזְכַּר: הֲרֵי חָזַרְתִּי אֶל בֵּית אִמִי!

הֵצִיץ אֶל מַרְגְלוֹת הַמִטָה וְנִדְהַם: הֵיכָן שַׂק הַזָהָב?

אָכֵן, שַׂק הַזָהָב נֶעֶלָם כְּלֹא הָיָה. אוּלָם דִיק לֹא הִצְטָעֵר עַל הָאֲבֵדָה, לְפִי שֶׁאוֹתָהּ שָׁעָה חָשׁ דְפִיקוֹת בְּחָזֵהוּ. הִסְמִיךְ יָדוֹ כְּנֶגֶד לִבּוֹ וְהִרְגִישׁ: לִבּוֹ הַקוֹדֶם פּוֹעֵם בְּעֹז!

מִיָּד קָפַץ מִמִטָתוֹ וְהִתְלַבֵּשׁ, אָחַז בְּקַרְדֻמוֹ, שֶׁמֻטָל הָיָה בְּקֶרֶן־זָוִית כִּמְחַכֶּה לוֹ כָּל אוֹתָן שָׁנִים, וְשָׁעָה שֶׁיָצָא לַיַעַר, כְּדֵי לַחֲטוֹב עֵצִים וּלְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ וְנֶפֶשׁ אִמוֹ, נָתַן קוֹלוֹ בְּשִׁיר, וְהָיוּ צְלִילֵי שִׁירוֹ מִצְטָרְפִים לַמַּקְהֵלָה הָעַלִיזָה שֶׁל בַּעֲלֵי הַכָּנָף, שֶׁנִתְעוֹפְפוּ בֵּין צַמְרוֹת הָעֵצִים וּבִשְׂרוּ אֶת בּוֹאוֹ שֶׁל הַיּוֹם הֶחָדָשׁ.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37188 יצירות מאת 1905 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13505 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!