רקע
אלפונס דודה
הַיֶּלֶד הַמְּרַגֵּל
אלפונס דודה
תרגום: משה בן־אליעזר (מצרפתית)

הילד המרגל 1 (2).jpg

שְׁמוֹ הָיָה סְטֶן, סְטֶן הַקָּטָן.

הוּא הָיָה יֶלֶד בֶּן פָּרִיז, חַלָּשׁ וְחִוֵּר, וּמַרְאֵהוּ כְבֶן עֶשֶׂר, וְאוּלַי כְּבֶן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה; פִּרְחָחִים אֵלֶּה אֵין יוֹדֵעַ בְּנֵי כַּמָּה הֵם. אִמּוֹ מֵתָה עָלָיו; אָבִיו, מִי שֶׁהָיָה חַיָל בִּצְבָא הַיָּם, הָיָה שׁוֹמֵר גַּן־טִיּוּל בְרֹבַע טֶמְפְּל. הַתִּינוֹקוֹת, הָאוֹמְנוֹת, הַנָּשִׁים הַזְּקֵנוֹת, הָאִמּוֹת הָעֲנִיּוֹת, כָּל בְּנֵי פָּרִיז הַטַּיָּלִים, הַבָּאִים לִמְצֹא מַחֲסֶה מִפְּנֵי הַמֶּרְכָּבוֹת בְּתוֹךְ הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה הַמֻּקָּפִים מַדְרֵכוֹת, יָדְעוּ אֶת סְטֶן הָאָב וְאָהֲבוּ אוֹתוֹ מְאֹד. הַכֹּל יָדְעוּ, כִּי תַחַת הַשָּׂפָם הַקָּשֶׁה הַזֶּה, אֵימַת הַכְּלָבִים וְהַפִּרְחָחִים, צָפוּן חִיּוּךְ רַךְ וָטוֹב, דּוֹמֶה כִמְעַט לְחִיּוּךְ אֵם, וְכִי כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַחִיּוּךְ הַזֶּה אֵין לְאָדָם אֶלָּא לִשְׁאֹל אֶת הָאִישׁ:

“מַה שְׁלוֹם בִּנְךָ הַקָּטָן?…”

סְטֶן הָאָב אָהַב מְאֹד מְאֹד אֶת בְּנוֹ! הוּא הָיָה כֹה מְאֻשָּׁר, כַּאֲשֶׁר בָּא אֵלָיו הַקָּטֹן אַחֲרֵי לִמּוּדָיו לָקַחַת אוֹתוֹ וּשְׁנֵיהֶם עָבְרוּ אֶת שְׂדֵרוֹת הַגַּן, בְּעָמְדָם לִפְנֵי כָל סַפְסָל וְסַפְסָל לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם הָאוֹרְחִים הָרְגִילִים שָׁם אוֹ לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת שָׁלוֹם.

עִם בֹּא יְמֵי הַמָּצוֹר, אוֹיָהּ, הִשְׁתַּנָּה הַכֹּל. גַּן הַטִּיּוּל שֶׁל אַבָּא סְטֶן נִסְגַּר, שָׁם קָבְעוּ אוֹצָר שֶׁל נֵפְט. וְהָאִישׁ הֶעָלוּב, שֶׁנֶּאֱלַץ לִהְיוֹת מַשְׁגִּיחַ בְּלִי הֶרֶף, הָיָה מְבַלֶּה יְמֵי חַיָּיו בְּתוֹךְ הָאִילָנוֹת הַשּׁוֹמְמִים וְהָעֲקוּרִים, יְחִידִי, בְּאֵין עִשּׁוּן, וְאֶת בְּנוֹ לֹא הָיָה רוֹאֶה כִּי אִם בַּבַּיִת בָּעֶרֶב בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת. צָרִיךְ הָיָה לִרְאוֹת אֶת שְׂפָמוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עַל אֹדוֹת הַפְּרוּסִים… וְאוּלָם סְטֶן הַקָּטֹן לֹא הִתְאוֹנֵן הַרְבֵּה עַל הַחַיִּים הַחֲדָשִׁים הָאֵלֶּה.

מָצוֹר! דְּבַר שַׁעֲשׁוּעִים הוּא לִנְעָרִים שׁוֹבָבִים! חָדְלוּ הַלִּמּוּדִים! אֵין צֹרֶךְ לְשַׁנְנָם! כָּל הַיָּמִים כְּחַגִים הֵם וְהָרְחוֹב מַרְאֵהוּ כַכִּכָּר בְּיוֹם הַשּׁוּק…

הַיֶּלֶד נִשְׁאַר בַּחוּץ עַד הָעֶרֶב וְרָץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. הוּא הוֹלֵךְ אַחֲרֵי גְדוּדֵי הַחַיָּלִים שֶׁל הַמַּחֲנֶה אֶל הַסּוֹלְלָה, וּבוֹחֵר הוּא בְאֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם נְגִינוֹת יָפוֹת; וּבָעִנְיָן הַזֶּה מֻמְחֶה גָדוֹל הוּא סְטֶן הַקָּטָן. הוּא יְסַפֵּר לָכֶם יָפֶה, כִּי נְגִינַת הַגְּדוּד הַתִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה אֵינָהּ שָׁוָה כְלוּם, אַךְ הַגְּדוּד הַחֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה יֵשׁ לָהֶם נְגִינָה מְצֻּיָּנָה. וּפְעָמִים שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמִתְבּוֹנֵן אֶל תַּרְגִּילֵי חֵיל הַצָּבָא הַלְּאֻמִּי; וְחוּץ מִזֶּה הָיוּ לוֹ הָעֲמִידוֹת בַּשּׁוּרָה…

בְּשִׂימוֹ אֶת סַלּוֹ תַּחַת זְרוֹעוֹ הָיָה בָא וּמִתְעָרֵב בֵּין הַשּׁוּרוֹת הָאֲרֻכּוֹת, שֶׁהָיוּ עוֹמְדוֹת בְּצֵל שֶׁל דִּמְדּוּמֵי בֹקֶר חֹרֶף לִפְנֵי הָאִטְלִיזִים וְהַנַּחְתֻּמִּים. שָׁם הָיָה עוֹמֵד וְרַגְלָיו בְּתוֹךְ הַבֹּץ, מִתְוַדַּע אֶל הָאֲנָשִׁים, מְסִיחַ בְּעִנְיְנֵי פּוֹלִיטִיקָה, וּבִהְיוֹתוֹ בְנוֹ שֶׁל מַר סְטֶן, שָׁאַל אוֹתוֹ כָל אֶחָד לְהַבִּיעַ דַּעְתּוֹ. אַךְ הַשַּׁעֲשׁוּעִים הַגְּדוֹלִים מִכֹּל הָיוּ בְמִשְׂחַק הַמְּגוּפָה1, זֶה הַמִּשְׂחָק הַמְפֻרְסָם בְּשֵׁם “גָּלוֹשׁ”, שֶׁהִמְצִיאוּ הַחַיָּלִים מִבְּרֵטוּן בִּימֵי הַמָּצוֹר. בְּשָׁעָה שֶׁסְּטֶן הַקָּטָן לֹא הָיָה לְיַד הַסּוֹלְלָה אוֹ לִפְנֵי בָתֵּי הַמַּאֲפֶה, חֲזָקָה שֶׁנִּמְצָא בִמְקוֹם הַמִּשְׂחָק “בְּגָלוֹשׁ” אֲשֶׁר לְיַד בְּרֵכַת־הַמָּיִם. מוּבָן הַדָּבָר, כִּי הוּא לֹא הָיָה מְשַׂחֵק; הַרְבֵּה כֶסֶף צָרִיךְ לְכָךְ. הוּא הָיָה מִסְתַּפֵּק לְהַבִּיט בְּעֵינָיו אֶל הַמְשַׂחֲקִים.

אֶחָד מִן הַמְשַׂחֲקִים, בָּחוּר לָבוּשׁ מְעִיל כָּחֹל, שֶׁהָיָה שָׂם רַק מַטְבְּעוֹת שֶׁל מֵאָה סוּ, עוֹרֵר בְּיִחוּד אֶת הִתְפַּעֲלוּתוֹ. כְּשֶׁהָיָה הַלָּז רָץ, הָיוּ שׁוֹמְעִים צִלְצוּל מַטְבְּעוֹת שֶׁל זָהָב בְּשׁוּלֵי מְעִילוֹ…

בְּאַחַד הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר הֵרִים סְטֶן הַקָּטֹן מַטְבֵּעַ שֶׁנִּתְגַּלְגְּלָה עַד מִתַּחַת לְרַגְלָיו, אָמַר לוֹ הַבָּחוּר בְּלָחַשׁ:

– נָתַתָּ עֵינֶיךָ בְמַטְבֵּעַ זוֹ, לֹא כָךְ?.. וּבְכֵן, אִם רְצוֹנְךָ, אַגִּיד לְךָ הֵיכָן לוֹקְחִים אוֹתָן.

כַּאֲשֶׁר נִגְמַר הַמִּשְׂחָק, הוֹלִיכָהוּ הַבָּחוּר אֶל אַחַת הַפִּנּוֹת שֶׁל הַכִּכָּר וְהִצִּיעַ לְפָנָיו לָלֶכֶת עִמּוֹ לִמְכֹּר עִתּוֹנִים לַפְּרוּסִים, וּבִשְׂכַר הֲלִיכָה יְקַבֵּל שְׁלשִׁים פְרַנְק. בַּתְּחִלָּה דָּחָה סְטֶן אֶת הַדָּבָר בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ; וְאַחֲרֵי כֵן עָבְרוּ שְׁלשָׁה יָמִים שֶׁלֹּא בָא אֶל מְקוֹם הַמִּשְׂחָק. אֵלֶּה הָיוּ שְׁלשָׁה יָמִים נוֹרָאִים. הוּא לֹא אָכַל עוֹד וּשְׁנָתוֹ נָדְדָה בַלֵּילוֹת. בַּלַּיְלָה הָיָה רוֹאֶה תִלִּים שֶׁל “גְּלוֹשִׁים” עוֹמְדִים לְיַד כַּרְעֵי מִטָּתוֹ וּמַטְבְּעוֹת שֶׁל מֵאָה סוּ, כֻּלָּן נוֹצְצוֹת, עוֹבְרוֹת בַּשּׁוּרָה עַל גַּבֵּי קַרְקַע. הַנִּסָּיוֹן הָיָה גָדוֹל מְאֹד. בַּיּוֹם הָרְבִיעִי שָׁב אֶל בְּרֵכַת הַמַּיִם, חָזַר וְרָאָה אֶת הַבָּחוּר וְנִפְתָּה עַל יָדוֹ…

הֵם יָצְאוּ בְּבֹקֶר יוֹם שֶׁלֶג אֶחָד, אִישׁ אִישׁ שַׂקּוֹ עַל שִׁכְמוֹ, וְהָעִתּוֹנִים טְמוּנִים תַּחַת חֻלְצוֹתֵיהֶם. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ אֶל הַשַּׁעַר אַךְ הֵאִיר הַיּוֹם. הַבָּחוּר אָחַז אֶת סְטֶן בְּיָדוֹ, וּבְקָרְבוֹ אֶל הַחַיָּל הָעוֹמֵד עַל הַמִּשְׁמָר – יוֹשֵׁב־אֹהֶל תָּם בַּעַל חֹטֶם אָדֹם וּבַעַל פָּנִים טוֹבִים – קָרָא אֵלָיו בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים שֶׁל עָנִי:

– אָנָּא אֲדוֹנִי הַטּוֹב, תֵּן לָנוּ לַעֲבֹר… אִמֵּנוּ חוֹלָה, אָבִינוּ מֵת. אֲנִי הוֹלֵךְ עִם אַחִי זֶה הַקָּטֹן לִלְקֹט תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה בַשָּׂדֶה.

הוּא בָכָה. סְטֶן, מָלֵא חֶרְפָּה, הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ. הַזָּקִיף2 הִבִּיט אֲלֵיהֶם רֶגַע, הֵעִיף עַיִן עַל הַדֶּרֶךְ הַשּׁוֹמֵמָה וְהַלְּבָנָה.

– עִבְרוּ חִישׁ – קָרָא אֲלֵיהֶם וְהָלַךְ לוֹ. וְהִנֵּה הֵם בְּדֶרֶךְ אוֹבְרְוִילִיֶּיר. הַבָּחוּר פָּתַח בִּצְחֹק!

מִתּוֹךְ בִּלְבּוּל, כְּמוֹ בַחֲלוֹם, רָאָה סְטֶן הַקָּטֹן אֶת בָּתֵּי־הַחֲרֹשֶׁת שֶׁנֶּהְפְּכוּ וְהָיוּ לִקְסַרְקְטִין3, סוֹלְלוֹת עֲזוּבוֹת וַעֲלֵיהֶן סְחָבוֹת רְטֻבּוֹת, אֲרֻבּוֹת־עָשָׁן אֲרֻכּוֹת, בְּטֵלוֹת, פְּגוּמוֹת, הַבּוֹקְעוֹת אֶת הָעֲרָפֶל וְעוֹלוֹת לָרָקִיעַ. מֵרָחוֹק פֹּה וְשָׁם נִרְאוּ צוֹפִים, פְּקִידֵי צָבָא עֲטוּפִים בְּבַרְדָּס4 מְצִיצִים בְּעַד מִשְׁקָפוֹת, וְאָהֳלִים קְטַנִּים, רְטֻבִּים מִשֶּׁלֶג שֶׁנָּמֵס, לִפְנֵי מְדוּרוֹת אֵשׁ דּוֹעֵך. הַבָּחוּר הָיָה בָקִי בִדְרָכִים אֵלּוּ; הוּא הָלַךְ נְתִיבוֹת עֲקַלְקַלּוֹת לְהִתְרַחֵק מִן הַמִּשְׁמָרוֹת. וּבְכָל זֹאת בָּאוּ, מִבְּלִי יְכֹלֶת לְהִמָּלֵט, אֶל מִשְׁמָר גָּדוֹל שֶׁל הָרוֹבִים הַחָפְשִׁים. הָרוֹבִים הַחָפְשִׁים הָיוּ שָׁם עִם סֻכּוֹתֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת יוֹשְׁבִים תַּחְתֵּיהֶם בְּתוֹךְ תְּעָלָה מְלֵאָה מַיִם לְכָל אֹרֶך מְסִלַּת הַבַּרְזֶל שֶׁל סוּאַסוֹן. הַפַּעַם פָּתַח הַבָּחוּר לַשָּׁוְא אֶת סִפּוּרוֹ, לֹא אָבוּ תֵּת לוֹ לַעֲבֹר. אוּלָם בְּעוֹד הוּא עוֹמֵד וּבוֹכֶה וְהִנֵּה מִבֵּית הַמִּשְׁמָר יָצָא אֶל הַמְּסִלָּה פָקִיד זָקֵן, כֻּלּוֹ לָבָן, כֻּלּוֹ קְמָטִים, וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה סְטֶן הָאָב.

– הָבָה, פִּרְחָחִים! אַל תִּבְכּוּ! – קְרָא אֶל הַיְלָדִים – נָתֹן יִתְּנוּ לָכֶם לָלֶכֶת וְלִלְקֹט אֶת תַּפּוּחִי הָאֲדָמָה שֶׁלָּכֶם; אַךְ קֹדֶם סוּרוּ נָא לְהִתְחַמֵּם קְצָת… קָטֹן זֶה מַרְאֵהוּ כְקָפוּא מִקּוֹר!

אוֹיָה! לֹא מֵחֲמַת הַקֹּר רָעַד סְטֶן הַקָּטָן, כִּי אִם מִפַּחַד, מֵחֶרְפָּה… עַל הַמִּשְׁמָר נִמְצְאוּ חַיָּלִים אֲחָדִים כְּפוּפִים מִסָּבִיב לִמְדוּרָה דַלָּה, אֵשׁ שׁוֹמֵמָה, וּבְחֹם שַׁלְהַבְתָּהּ רִכְּכוּ בִקְצוֹת חֲנִיתוֹתֵיהֶם אֶת הַנִּקּוּדִים הַקְּפוּאִים. הַחַיָּלִים נִדְחֲקוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לְפַנּוֹת מָקוֹם לִשְׁנֵי הַיְלָדִים. נָתְנוּ לָהֶם יַיִן־שָׂרוּף, מְעַט קַהְוָה. עוֹד הֵם שׁוֹתִים וְדֶרֶךְ הַפֶּתַח נִכְנַס אוֹפִיצֵר, קָרָא אֶל הַסֶּרְגַ’נְט, דִּבֵּר עִמּוֹ בְלַחַשׁ וְיָצָא מִשָּׁם חִישׁ.

– נְעָרִים! – קָרָא הַסֶּרְגַ’נְט בְּשׁוּבוֹ וּפָנָיו מַזְהִירִים – הַלַּיְלָה הַזֶּה נָרִיחַ רֵיחַ אָבָק שְׂרֵפָה… דְּבַר סוֹד נִמְלַט מִפִּי הַפְּרוּסִים… מַאֲמִין אֲנִי, כִּי הַפַּעַם יַעֲלֶה בְיָדֵנוּ לָקַחַת מֵהֶם אֶת אֲשֶׁר לָכָדוּ!

מִפִּי הַכֹּל הִתְפָּרֵץ קוֹל הֵידָד וְקוֹל צְחוֹק. הָאֲנָשִׁים רָקְדוּ, שָׁרוּ, צִחְצְחוּ אֶת הַחֲרָבוֹת; וְהַיְלָדִים הִשְׁתַּמְּשׁוּ בִמְהוּמָה זוֹ וְנֶעֶלָמוּ.

אַחֲרֵי עָבְרָם אֶת תְּעָלַת הַמָּצוֹר, לֹא הָיָה לִפְנֵיהֶם אֶלָּא שְׂדֵה מִישׁוֹר וּבְקָצֵהוּ חוֹמָה אֲרֻכָּה וּלְבָנָה, נְקוּבָה עַל יְדֵי כְלֵי תוֹתָח. הֵמָּה הָלְכוּ אֶל מוּל הַחוֹמָה הַהִיא וְעָמְדוּ עַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה לְהִתְרָאוֹת כִּמְלַקְּטִים תַּפּוּחֵי אֲדָמָה.

– נָשׁוּבָה נָא… אַל נֵלֵךְ שָׁמָּה – קְרָא סְטֶן הַקָּטֹן כָּל הַזְּמָן.

חֲבֵרוֹ מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו וְהוֹסִיף לָלֶכֶת. פִּתְאֹם שָׁמְעוּ שִׁקְשׁוּק רוֹבֶה שֶׁהוּרָם.

– הִסָּתֵר! – קָרָא הַבָּחוּר בְּהִתְנַפְּלוֹ עַל הָאָרֶץ.

לְאַחַר שֶׁשָּׁכַב הִשְׁמִיעַ שְׁרִיקָה. קוֹל שְׁרִיקָה עָנָה לְעֻמָּתוֹ עַל הַשֶּׁלֶג. הֵם פָּנוּ וְהָלְכוּ דֶרֶךְ זְחִילָה… לִפְנֵי הַחוֹמָה, עַל גַּבֵּי קַרְקַע, נִרְאָה שָׂפָם צָהֹב תַּחַת מִצְנֶפֶת מְלֻכְלָכָה. הַבָּחוּר קָפַץ אֶל הַתְּעָלָה לְעֵבֶר הַפְּרוּסִי.

– זֶה הוּא אָחִי – קָרָא בְּהַרְאוֹתוֹ עַל בֶּן לִוְיָתוֹ.

הוּא הָיָה קָטָן כָּל כָּךְ, סְטֶן זֶה, עַד כִּי בִרְאוֹתוֹ אוֹתוֹ פָּרַץ הַפְּרוּסִי בְקוֹל צְחוֹק וְהָיָה מֻכְרָח לְקַחְתּוֹ בִזְרוֹעוֹתָיו לַהֲרִימוֹ עַד הַפִּרְצָה.

מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחוֹמָה עָמְדוּ תִלִּים גְּדוֹלִים שֶׁל עָפָר, אִילָנוֹת שְׁכוּבִים, חוֹרִים שְׁחוֹרִים בְּתוֹךְ הַשֶּׁלֶג, וּבְכָל חוֹר וְחוֹר מִצְנֶפֶת מְלֻכְלֶכֶת כָּזוֹ, שָׂפָם צָהֹב כָּזֶה, שֶׁצָּחַק לְמַרְאֵה הַיְלָדִים הָעוֹבְרִים.

בְּאַחַת הַפִּנּוֹת עָמַד בַּיִת שֶׁל גַּנָּן, שֶׁהָיָה מֻקָּף מִבְצָר שֶׁל גִּזְעֵי אִילָנוֹת. הַחֶדֶר לְמַטָּה הָיָה מָלֵא חַיָּלִים, שֶׁשִּׂחֲקוּ בִקְלָפִים, שֶׁבִּשְּׁלוּ נָזִיד עַל גַּבֵּי אֵשׁ גְּדוֹלָה וּבְהִירָה. נוֹדֵף הָיָה רֵיחַ שֶׁל כְּרוּב, שֶׁל שׁוּמַן חֲזִיר; מָה רַב הַהֶבְדֵּל בֵּין הַמָּקוֹם הַזֶּה וּבֵין תַּחֲנַת הָרוֹבִים הַחָפְשִׁים! בַּחֶדֶר לְמַעְלָה יָשְׁבוּ הָאוֹפִיצֵרִים. נִשְׁמְעָה מִשָּׁם מַנְגִּינַת הַפְּסַנְתֵּר, פְּתִיחַת בַּקְבּוּקִים שֶׁל יֵין שַׁמְפַּנִיָּה. כַּאֲשֶׁר נִכְנְסוּ הַיְלָדִים הַפָּרִיזָאִים, קִדְּמוּ אֶת פְּנֵיהֶם בְּקוֹל תְּרוּעָה. הֵם נָתְנוּ אֶת עִתּוֹנֵיהֶם; אַחֲרֵי כֵן מָזְגוּ לָהֶם כּוֹס וּפָתְחוּ אֶת פִּיהֶם לְדַבֵּר. כָּל אֵלֶּה הָאוֹפִיצֵרִים הָיוּ בַעֲלֵי פָנִים גֵּאִים וְרָעִים; אַךְ הַבָּחוּר בִּדַּח אֶת דַּעְתָּם בַהֲלָצוֹתָיו הַמְיֻחָדּוֹת לְיוֹשְׁבֵי הַפַּרְוָרִים, בְּדִבְרֵי נִבּוּל פֶּה שֶׁל נַעַר פּוֹחֵז. הָאֲנָשִׁים צָחֲקוּ, חָזְרוּ עַל דִּבּוּרָיו שֶׁשִּׁנֵּן לָהֶם וְהִתְפַּלְּשׁוּ מִתּוֹךְ תַּעֲנוּג בְּאוֹתוֹ הַבֹּץ שֶׁהֵבִיאוּ לָהֶם.

סְטֶן הַקָּטֹן אַף הוּא רָצָה מְאֹד לְדַבֵּר, לְהַרְאוֹת כִּי הוּא אֵינֶנּוּ שׁוֹטֶה; אַךְ אֵיזֶה דָבָר הֵעִיק עָלָיו. מִמּוּלוֹ יָשַׁב לְבַדּוֹ פְּרוּסִי אֶחָד בָּא בַיָּמִים, רְצִינִי יוֹתֵר מֵחֲבֵרָיו, אֲשֶׁר קָרָא אוֹ עָשָׂה עַצְמוֹ כְקוֹרֵא, כִּי אֶת עֵינָיו לֹא גָרַע מִמֶּנּוּ. בְּמֶבָּט זֶה הָיָה מִן הָרֹךְ וּמִן הַתּוֹכֵחָה, כְּאִלּוּ הָיָה לוֹ לָאִישׁ הַזֶּה בְאַרְצוֹ יֶלֶד בֶּן גִּילוֹ שֶׁל סְטֶן, וּכְאִלּוּ אָמַר אֶל נַפְשׁוֹ:

– טוֹב לִי לָמוּת מְאֲשֶׁר לִרְאוֹת אֶת בְּנִי עוֹשֶׂה דָבָר כָּזֶה…

לְמִן הָרֶגַע הַזֶּה חָשׁ סְטֶן, כְּאִלּוּ נָחָה יָד עַל לִבּוֹ וְהִפְרִיעָה בְעַד דְּפִיקוֹתָיו.

כְּדֵי לְהֵחָלֵץ מִצַּעַר זֶה, הִתְחִיל שׁוֹתֶה יָיִן. עַד מְהֵרָה הִסְתּוֹבֵב הַכֹּל סְבִיבוֹ. בְּתוֹךְ קוֹלוֹת הַצְּחוֹק שָׁמַע בְּבִלְבּוּל אֶת חֲבֵרוֹ מְלַגְלֵג עַל הַצָּבָא הַלְּאֻמִּי, עַל דַּרְכֵיהֶם בְּתַרְגִּילִים, מְחַקֶּה מַעֲשֵׂה זִיּוּן לְיַד מָרֶה, מְהוּמָה בַלַּיְלָה עַל הַסּוֹלְלוֹת. אַחֲרֵי כֵן הִשְׁפִּיל הַבָּחוּר קוֹלוֹ, הָאוֹפִיצֵרִים הִתְקָרְבוּ זֶה לָזֶה וּפְנֵיהֶם נַעֲשׂוּ קָשִׁים. הַנָּבָל עָמַד לְסַפֵּר לָהֶם אֶת דְּבַר הַהַתְקָפָה5 שֶׁל הָרוֹבִים הַחָפְשִׁים…

פִּתְאֹם קָם סְטֶן הַקָּטֹן בְחֵמָה, יֵינוֹ סָר מֵעָלָיו:

– אַל נָא, בָּחוּר… אֵינִי רוֹצֶה.

אַךְ חֲבֵרוֹ שָׂחַק עָלָיו וְהוֹסִיף לְדַבֵּר. טֶרֶם כִּלָּה וְכָל הָאוֹפִיצֵרִים עָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם. אֶחָד מֵהֶם הֶרְאָה לַיְלָדִים עַל הַדָּלֶת:

– צְאוּ כְרֶגַע!

וְהֵם פָּתְחוּ לְדַבֵּר זֶה עִם זֶה, בְּחִפָּזוֹן רָב, אַשְׁכְּנַזִּית. הַבָּחוּר יָצָא בִיהִירוּת כְּאַחַד הָרוֹזְנִים וְהִשְׁמִיעַ צִלְצוּל הַכֶּסֶף בְּכִיסוֹ. סְטֶן הָלַךְ אַחֲרָיו, רֹאשׁוֹ מוּרָד; וְכַאֲשֶׁר עָבַר עַל פְּנֵי הַפְּרוּסִי, שֶׁמֶּבָּטוֹ הֵעִיק עָלָיו כָל כָּךְ, שָׁמַע קוֹל עָגוּם אֲשֶׁר אָמַר: “לֹא יָפֶה זֶה… לֹא יָפֶה.”

דְּמָעוֹת עָלוּ בְעֵינָיו.

אַךְ הָיוּ בַשָּׂדֶה נָשְׂאוּ הַיְלָדִים רַגְלֵיהֶם לָרוּץ וְעַד מְהֵרָה שָׁבוּ. הַשַּׂקִּים הָיוּ מְלֵאִים תַּפּוּחֵי אֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתְנוּ לָהֶם הַפְּרוּסִים; עַל יְדֵי זֶה עָבְרוּ בְאֵין מַפְרִיעַ אֶל הַתְּעָלָה שֶׁל הָרוֹבִים הַחָפְשִׁים. שָׁם נַעֲשׂוּ הַהֲכָנוֹת אֶל הַהַתְקָפָה בַלָּיְלָה. אַנְשֵׁי הַצָּבָא בָאוּ בַחֲשַׁאי, הִתְאַסְפוּ מִסָּבִיב לַחוֹמוֹת. הַסֶּרְגַ’נְט הַזָּקֵן הָיָה טָרוּד לְהַעֲמִיד אֶת אֲנָשָׁיו עַל מְקוֹמָם, וּפָנָיו הִבִּיעוּ אֹשֶׁר. כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ הַיְלָדִים הִכִּיר אוֹתָם וְשָׁלַח לָהֶם חִיּוּךְ נָעִים…

הָהּ! כַּמָּה צַעַר גָּרַם חִיּוּךְ זֶה לִסְטֶן הַקָּטֹן! רֶגַע אֶחָד עָלָה בְדַעְתּוֹ לִקְרֹא:

– אַל תֵּלְכוּ שָׁמָּה… בָּגֹד בָּגַדְנוּ בָכֶם.

אַךְ חֲבֵרוֹ אָמַר לוֹ: “אִם תַּגִּיד, יָרֹה נִיָּרֶה”, וְהַפַּחַד תָּקַף אוֹתוֹ…

לְיַד קוּרְנוֹב נִכְנְסוּ לְתוֹךְ בַּיִת עָזוּב לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם אֶת הַכָּסֶף. לִכְבוֹד הָאֱמֶת עָלַי לְהַגִּיד, כִּי הַחֲלֻקָּה נֶעֶשְׂתָה בְיֹשֶׁר וְכִי בְשָׁמְעוֹ אֶת צִלְצוּל הַמַּטְבְּעוֹת הַיָּפוֹת תַּחַת חֻלְצָתוֹ וּבְחָשְׁבוֹ עַל דְּבַר הַמִּשְׂחָק בַּ“גָּלוֹשׁ” הַצָּפוּי לוֹ שָׁם, לֹא מָצָא סְטֶן הַקָּטֹן עוֹד אֶת הֶעָוֹן נוֹרָא כָל כָּךְ.

וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר נִשְׁאַר לְבַדּוֹ, הַיֶּלֶד הָאֻמְלָל! אַחֲרֵי אֲשֶׁר עֲזָבָהוּ הַבָּחוּר מֵאֲחוֹרֵי הַשַּׁעַר, אָז הָלְכוּ וְנַעֲשׂוּ כִיסָיו כְּבֵדִים מְאֹד וְהַיָּד אֲשֶׁר לָחֲצָה אֶת לִבּוֹ הֵעִיקָה עָלָיו בְּחֹזֶק רַב מְאֲשֶׁר קֹדֶם. פָּרִיז לֹא נִרְאֲתָה בְעֵינָיו עוֹד זוֹ שֶׁהָיָתָה. הָאֲנָשִׁים שֶׁעָבְרוּ הִבִּיטוּ אֵלָיו קָשׁוֹת, כְּאִלּוּ יָדְעוּ מֵאַיִן בָּא. בְּתוֹךְ שְׁאוֹן הָרְחוֹבוֹת, בְּתוֹךְ מַכּוֹת הַתֻּפִּים שֶׁעָלוּ לְאֹרֶךְ הַתְּעָלָה שָׁמַע הַיֶּלֶד אֶת הַמִּלָּה מְרַגֵּל. סוֹף סוֹף בָּא אֶל בֵּיתוֹ, וּבְלֵב מָלֵא שִׂמְחָה לִרְאוֹת כִּי אָבִיו עוֹד לֹא שָׁב, מִהֵר וְעָלָה אֶל חַדְרָם לְהַסְתִּיר תַּחַת כָּרוֹ אֶת מַטְבְּעוֹת הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר הָיוּ לוֹ לְמַשָּׂא כָבֵד.

מִיָּמָיו לֹא הָיָה סְטֶן הָאָב כֹּה טוֹב, כֹּה שָׂמֵחַ כַּאֲשֶׁר בְּבוֹאוֹ הָעֶרֶב הַהוּא לְבֵיתוֹ. זֶה עַתָּה קִבְּלוּ בְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת מֵעָרֵי הַשָּׂדֶה: עִנְיְנֵי הַמְּדִינָה הוֹלְכִים וּמַשְׁבִּיחִים. בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה נָתַן הַחַיָּל הַזָּקֵן עֵינָיו בָּרוֹבֶה הַתָּלוּי עַל גַּבֵּי הַקִּיר וְאָמַר אֶל בְּנוֹ מִתּוֹךְ חִיּוּכוֹ הַנָּעִים:

– הוֹי, נַעַר, אִלּוּ הָיִיתָ גָדוֹל, הָיִיתָ הוֹלֵךְ לִקְרַאת הַפְּרוּסִים!

בִּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת נִשְׁמַע קוֹל רַעַם הַתּוֹתָח.

– זוֹ הִיא אוֹבֶרְוִילְיֵיר… נִלְחָמִים עַל יַד בּוֹרְגֵ’י – קָרָא הָאִישׁ, אֲשֶׁר יָדַע אֶת כָּל הַמִּבְצָרִים הָאֵלֶּה. פְּנֵי סְטֶן הַקָּטֹן חָוְרוּ, וּבְאָמְרוֹ כִּי עָיֵף הוּא מְאֹד, עָלָה עַל הַמִּטָּה, אַךְ לֹא נִרְדָּם. הַתּוֹתָח הוֹסִיף לְהַרְעִים. הוּא תֵאֵר בְּדִמְיוֹנוֹ אֶת הָרוֹבִים הַחָפְשִׁים בָּאִים בַּלַּיְלָה לְהִתְנַפֵּל פִּתְאֹם עַל הַפְּרוּסִים וְנוֹפְלִים בַּמַּאֲרָב. הוּא זָכַר אֶת הַסֶּרְגַ’נְט שֶׁחִיֵּךְ לִקְרָאתוֹ וְרָאָה אוֹתוֹ שׁוֹכֵב עַל פְּנֵי הַשֶּׁלֶג וְעִמּוֹ עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה מֵחֲבֵרָיו!.. וּמְחִיר כָּל הַדָּם הַזֶּה טָמוּן שָׁם תַּחַת הַכָּר, וְהַגּוֹרֵם הוּא, בְּנוֹ שֶׁל מַר סְטֶן, בְּנוֹ שֶׁל חַיָּל… הַדְּמָעוֹת חוֹנְקוֹת אוֹתוֹ. בַּחֶדֶר מִן הַצַּד הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת אָבִיו מִתְהַלֵּךְ, פּוֹתֵחַ אֶת הַחַלּוֹן. מִשָּׁם, מֵעַל פְּנֵי הַכִּכָּר, עוֹלֶה קוֹל עֲצֶרֶת הַצָּבָא, גְּדוּד שֶׁל חַיָּלִים מִתְפַּקֵּד לָצֵאת. אָכֵן, זוֹ הָיְתָה מִלְחָמָה בֶאֱמֶת. הַיֶּלֶד הָאֻמְלָל לֹא יָכֹל לַעֲצֹר בְּעַד אֶנְקָתוֹ.

– מַה לְךָ? – קְרָא סְטֶן הָאָב בְּהִכָּנְסוֹ.

הַנַּעַר לֹא יָכֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק, קָפַץ מֵעַל מִטָּתוֹ וּבָא לְהִתְנַפֵּל לְרַגְלֵי אָבִיו. מִתּוֹךְ תְּנוּעָתוֹ שֶׁעָשָׂה הִתְגַּלְגְּלוּ הַמַּטְבְּעוֹת עַל הָאָרֶץ.

– מַה זֹאת? הֲגָנַבְתָּ? – קְרָא הַזָּקֵן בִּרְעָדָה.

וּסְטֶן הַקָּטָן סִפֵּר אָז בְּבַת אַחַת אֵת אֲשֶׁר הָיָה אֵצֶל הַפְּרוּסִים וְאֵת אֲשֶׁר עָשָׂה. וּכְכֹל אֲשֶׁר הוֹסִיף לְדַבֵּר, כֵּן חָשׁ כִּי לִבּוֹ הוּנַח, כִּי הוּקַל לוֹ בְהַאֲשִׁימוֹ אֶת נַפְשׁוֹ… סְטֶן הָאָב שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים וּמַרְאֵהוּ הָיָה נוֹרָא. וְכַאֲשֶׁר תַּמּוּ הַדְּבָרִים, הֵלִיט פָּנָיו בְּכַפּוֹת יָדָיו וּבָכָה.

– אַבָּא, אַבָּא… – רָצָה הַיֶּלֶד לְדַבֵּר.

הַזָּקֵן דָּחָה אוֹתוֹ בְלִי הָשִׁיב וְאָסַף אֶת הַכֶּסֶף.

– זֶה הַכֹּל – שָׁאָל?

סְטֶן הַקָּטָן רָמַז, כִּי הַכֹּל הוּא. הַזָּקֵן הֵסִיר מֵעַל הַיָּתֵד אֶת רוֹבוֹ, אֶת יַלְקוּט־הַכַּדּוּרִים וְשָׂם אֶת הַכֶּסֶף בְּכִיסוֹ.

– טוֹב הַדָּבָר – אָמַר – אֲנִי הוֹלֵךְ לְהָשִׁיב לָהֶם אֶת הַכֶּסֶף.

וּבְלִי הוֹסֵף מִלָּה אַחַת, בְּלִי הָסֵב אַף רֹאשׁוֹ יָרַד לְהִתְחַבֵּר עִם הַחַיָּלִים שֶׁעָמְדוּ לָצֵאת בַּלַּיְלָה הַזֶּה, מִן הַיּוֹם הַהוּא לֹא שָׁב אָדָם לִרְאוֹתוֹ.


הילד המרגל 2 (2).jpg


  1. מְגוּפָה – פְּקָק  ↩

  2. זָקִיף – חַיָּל עוֹמֵד עַל הַמִּשְׁמָר  ↩

  3. קְסַרְקִטין – בָּתֵּי מוֹשָׁב־חַיָּלִים  ↩

  4. בַּרְדָּס – כִּסּוּי רֹאשׁ מְחֻבָּר אֶל הַמְּעִיל מֵאָחוֹר  ↩

  5. הַתְקָפָה – הִתְנַפְּלוּת הָאוֹיֵב  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49533 יצירות מאת 2739 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21102 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!