רקע
אלפונס דודה
הָאִמּוֹת: זִכְרוֹן יְמֵי הַמָּצוֹר
אלפונס דודה
תרגום: משה בן־אליעזר (מצרפתית)

האמות 1 (2).jpg

בְּבֹקֶר הַיּוֹם הַהוּא הָלַכְתִּי אֶל הָהָר וָלֶרְיַן לִרְאוֹת אֶת יְדִידֵנוּ הַצַּיָּר ב…, הַלֵּטֵנַנְט שֶׁל חֵיל הַנָּהָר סֵינָה. אַךְ אוֹתָהּ שָׁעָה נִמְצָא הַצָּעִיר הָאַמִּיץ הַזֶּה בֵין הָעוֹמְדִים עַל הַמִּשְׁמָר. אֵין עֵצָה וְאֵין תַּחְבּוּלָה לָזוּז מִשָּׁם. עָלֵי הָיָה לַעֲמֹד וּלְהִתְהַלֵּךְ לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב, כְּאֵלֶּה הַמַּלָּחִים שֶׁל הַמִּשְׁמָר, לִפְנֵי הַמָּבוֹא הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הַמִּבְצָר, וְלָשִׂיחַ עִם רֵעִי עַל אֹדוֹת פָּרִיז, עַל הַמִּלְחָמָה וְעַל יְדִידֵינוּ הַיְקָרִים שֶׁאֵינָם אִתָּנוּ… פִּתְאֹם וְהִנֵּה רֵעִי הַלֵּטֵנַנְט, שֶׁתַּחַת בֶּגֶד הַחַיָּל נִשְׁאַר כָּל הַיָּמִים אוֹתוֹ בַעַל הַמִּכְחוֹל שֶׁהָיָה, פָּסַק דִּבּוּרוֹ, עָמַד וְאָחַז בִּזְרוֹעִי:

– הָהּ! תְּמוּנָה יָפָה שֶׁל דּוֹמְיֵה – אָמַר אֵלַי בְּלַחַשׁ, וּבְזָוִית עֵינוֹ הַקְּטַנָּה וְהָאֲפוֹרָה, שֶׁהָדְלְקָה פִתְאֹם כְּעֵינוֹ שֶׁל כֶּלֶב צַיִד, הֶרְאָה לִי עַל שְׁתֵּי בְּבוּאוֹת חֲשׁוּבוֹת, שֶׁזֶּה עַתָּה נִרְאוּ עַל הָרְחָבָה שֶׁלִּפְנֵי הָהָר וָלֶרְיַן.

אָכֵן, תְּמוּנָה יָפָה שֶׁל דּוֹמְיֵה הִיא זוֹ. הַגֶּבֶר לָבוּשׁ מְעִיל אָרֹךְ מִצֶּבַע הָעַרְמוֹן עִם צַוָּארוֹן שֶׁל קְטִיפָה יְרַקְרַקָּה, הַדּוֹמֶה כְּעָשׂוּי אֵזוֹב יָשָׁן שֶׁל יַעַר, וְהוּא כָחוּשׁ, קָטֹן, אֲדֹם פָּנִים, מִצְחוֹ שָׁטוּחַ, עֵינָיו סְגַלְגַּלּוֹת, חָטְמוֹ דוֹמֶה לְחַרְטֹם שֶׁל יַנְשׁוּף. רֹאשׁוֹ כְּרֹאשׁ עוֹף מְקֻמָּט, מְהֻדָּר, מְטֻמְטָם. וּלְהַשְׁלִים צוּרָתוֹ בָא טֶנֶא מְרֻקָּם צִיּוּרֵי פְרָחִים וּמִתּוֹכוֹ בָלַט צַוָּאר שֶׁל בַּקְבּוּק, וְתַחַת זְרוֹעוֹ הַשֵּׁנִית תֵּבָה שֶׁל כְּבוּשִׁים, תֵּבָה זוֹ הָעֲשׂוּיָה פַּח, שֶׁהַפָּרִיזָאִים אֵינָם יְכֹלִים לִרְאוֹתָהּ בְּלִי הַעֲלוֹת עַל לֵב אֶת חֲמֵשֶׁת יַרְחֵי הַמָּצוֹר שֶׁלָּהֶם… מִשֶּׁל הָאִשָּׁה לֹא נִרְאָה בַתְּחִלָּה אֶלָּא מִגְבַּעַת עֲנָקִית וּמַעֲטָפָה יְשָׁנָה, שֶׁקָּשְׁרָה אוֹתָהּ קֶשֶׁר צַר מִמַּעְלָה לְמַטָּה, כְּאִלּוּ לְהַבְלִיט יָפֶה אֶת דַּלּוּתָהּ; אַחֲרֵי כֵן, מְעַט מְעַט, יָצָא מִתּוֹךְ הַסַּלְסָלוֹת שֶׁל בִּגְדָהּ קְצֵה חֹטֶם מְחֻדָּד וְשַׂעֲרוֹת שֵׂיבָה אֲחָדוֹת קְלוּשׁוֹת.

כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֶל הָרְחָבָה, עָמַד הָאִישׁ לִשְׁאֹף רוּחַ וְלִמְחוֹת אֶת מִצְחוֹ. אָמְנָם לֹא הָיָה רַב הַחֹם בִּימֵי הָעֲרָפֶל שֶׁל סוֹף מַרְחֶשְׁוָן; אַךְ הֵם בָּאוּ בְחִפָּזוֹן רָב כָּל כָּךְ…

וְאוּלָם הָאִשָּׁה לֹא עָמָדָה. בְּלֶכְתָּהּ יָשָׁר אֶל הַמָּבוֹא הַתַּחְתּוֹן הִבִּיטָה רֶגַע אֵלֵינוּ מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק, כְּאִלּוּ אָמְרָה לִפְנוֹת אֵלֵינוּ בִדְבָרִים; אַךְ הִיא נִפְחֲדָה בְּלִי סָפֵק מִפְּנֵי הָרִקְמָה עַל בִּגְדֵי הָאוֹפִיצֵר, וְלָכֵן בָּחֲרָה לִפְנוֹת אֶל הַזָּקִיף1, וְאָנֹכִי שָׁמַעְתִּי כִּי שָׁאֲלָה מִתּוֹךְ מֹרֶךְ לִרְאוֹת אֶת בְּנָהּ, חַיָּל בָּא מִפָּרִיז מִן הַפְּלֻגָּה הַשִּׁשִּׁית שֶׁל הַגְּדוּד הַשְּׁלִישִׁי.

– עִמְדוּ פֹה – עָנָה הָעוֹמֵד עַל הַמִּשְׁמָר – הִנֵּה אֲצַוֶּה לִקְרֹא לוֹ.

בְּלֵב מָלֵא שִׂמְחָה, מִתּוֹךְ אֲנָחָה שֶׁל הֲנָחָה, שָׁבָה הָאִשָּׁה אֶל אִישָׁהּ; וּשְׁנֵיהֶם הָלְכוּ לָשֶׁבֶת מִן הַצַּד עַל קְצֵה הַמִּדְרוֹן.

הֵם חִכּוּ שָׁם שָׁעָה אֲרֻכָּה. הָהָר הַזֶּה וָלֶרְיַן גָּדוֹל הוּא כָל כָּךְ, מָלֵא חֲצֵרוֹת, מִדְרוֹנוֹת2, מְצוּדוֹת, קְסַרְקְטִין3, מַטְמוֹרִים! לְכוּ אֵפוֹא וּבַקְּשׁוּ חַיָּל אֶחָד מִן הַפְּלֻגָּה הַשִּׁשִּׁית בְּתוֹךְ הָעִיר הַזֹּאת שֶׁאֵין מוֹצָא מִמֶּנָּה, הַתְּלוּיָה בֵין הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְהַמְרַחֶפֶת תַּבְנִית לוּלְיָנִית4 בְּתוֹךְ עֲנָנִים. חוּץ מִזֶּה הִנֵּה בְשָׁעָה זוֹ מָלֵא הַמִּבְצָר קוֹל תֻּפִּים, קוֹל חֲצוֹצְרוֹת, אַנְשֵׁי־צָבָא רָצִים אָנֶה וָאָנָה, מְצַלְצְלִים בְּפַכֵּי הַפָּח. מַחֲלִיפִים אֶת הַמִּשְׁמָרוֹת, קוֹצְבִים אֶת הָעֲבוֹדָה, מְחַלְּקִים אֶת הַמָּנוֹת, הָרוֹבִים הַחָפְשִׁים מוֹלִיכִים מְרַגֵּל כֻּלּוֹ זָב דָּם וּמֻכֶּה בַנִּצָּב שֶׁל הַחֲרָבוֹת, אִכָּרִים מִנַּנְטֶר בָּאִים לְהִתְאוֹנֵן לִפְנֵי הַגֵּנֵרַל, שָׁלִיחַ מְיֻחָד בָּא בִדְהָרָה: הָאִישׁ נִקְפָּא מִקֹּר וְהַסּוּס שְׁטוּף זֵעָה, אֲלַנְקוֹת5 שָׁבוֹת מִשְּׂדֵה הַמַּעֲרָכָה עִם פְּצוּעִים מִתְנוֹדְדִים עַל גַּבֵּי פְרָדִים וְהֵם נֶאֱנָקִים בַּחֲשַׁאי כְּמוֹ כְבָשִׂים חוֹלִים, מַלָּחִים מְחַנְּכִים כְּלֵי־תוֹתָח חָדָשׁ לְקוֹל הֶחָלִיל וְהַקּוֹלוֹת: עוּרָה! הֶאָח! הָעֵדֶר שֶׁל הַמִּבְצָר עוֹבֵר לִפְנֵי רוֹעֶה לָבוּשׁ מִכְנָסַיִם אֲדֻמִּים, שׁוֹט בְּיָדוֹ וְרוֹבֶה קָשׁוּר עָלָיו בִּרְצוּעַת עוֹר; – כָּל אֵלֶּה הוֹלְכִים, בָּאִים, פּוֹגְעִים זֶה בָזֶה בְתוֹךְ הַחֲצֵרוֹת, נִבְלָעִים בַּמָּבוֹא הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הַמִּבְצָר כְּמוֹ תַּחַת הַשַּׁעַר הַנָּמוּךְ שֶׁל פֻּנְדָּק גָּדוֹל בְּאֶרֶץ הַמִּזְרָח.

– יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יִשְׁכְּחוּ אֶת בְּנִי! – מְמַלְלוֹת כָּל אוֹתוֹ הַזְּמָן עֵינֶיהָ שֶׁל הָאֵם הָעֲלוּבָה; וְכָל חֲמִשָּׁה רְגָעִים הִיא קָמָה מִמְּקוֹמָהּ, נִגֶּשֶׁת בַּלָּאט אֶל הַפֶּתַח, שׁוֹלַחַת בִּגְנֵבָה מֶבָּט לְתוֹךְ הֶחָצֵר הָרִאשׁוֹנָה וְנִרְתַּעַת לַאֲחוֹרֶיהָ אֶל הַקִּיר; אַךְ הִיא אֵינָהּ מְעִזָּה לִשְׁאֹל עוֹד מִפַּחַד פֶּן יְבֻלַּע לִבְנָהּ. אִישָׁהּ, הַפַּחְדָן יוֹתֵר מִמֶּנָּה, אֵינוֹ זָז מִפִּנָּתוֹ; וּבְכָל פַּעַם שֶׁהִיא שָׁבָה לָשֶׁבֶת עַל מְקוֹמָהּ בְּלֵב עָגוּם וּבְפָנִים מַבִּיעִים יֵאוּשׁ אֲנִי רוֹאֶה וְהִנֵּה הוּא מוֹכִיחַ אוֹתָהּ עַל קֹצֶר רוּחָהּ וְהוּא מְבָאֵר וּמַסְבִּיר לָהּ אֶת הַהֶכְרָח שֶׁל עֲבוֹדַת הַצָּבָא בִּתְנוּעוֹת וּקְרִיצוֹת שֶׁל שׁוֹטֶה הַמַּעֲמִיד פָּנִים שֶׁל יַדְעָן.

כָּל יָמַי הָיִיתִי אוֹהֵב מְאֹד אֶת הַמַּחֲזוֹת הַקְּטַנִּים, הַדּוֹמְמִים וְהַטְּמִירִים, שֶׁאָדָם מֵבִין אוֹתָם יוֹתֵר בְּלִבּוֹ מֵאֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה בְעֵינָיו, אֶת הַמָּחוֹג6 הַזֶּה שֶׁל הָרְחוֹב שֶׁפּוֹגֵעַ בְּךָ בַהֲלִיכָתְךָ וְעַל יְדֵי תְנוּעָה אַחַת הוּא מְגַלֶּה לְפָנֶיךָ עוֹלָם מָלֵא; אַךְ הַדָּבָר אֲשֶׁר לָקַח אֶת לִבִּי פֹה הוּא מַרְאֵה הַכִּשָּׁלוֹן, הַתְּמִימוּת שֶׁל שְׁתֵּי הַנְּפָשׁוֹת, וְאָנֹכִי הִתְעַנַּגְתִּי עֹנֶג גָּמוּר לְהִתְבּוֹנֵן וְלִרְאוֹת בְּעַד הַמִּימִיקָה שֶׁלָּהֶם, רַבַּת הַבִּטּוּי וְהַבְּהִירָה, כָּזוֹ שֶׁל שְׁנֵי מְשַׂחֲקִים אֳמָנִים, אֶת כָּל הַפְּרָטִים שֶׁל דְּרַמָה נֶחְמָדָה בְּבֵית מִשְׁפָּחָה…

אֲנִי רוֹאֶה וְהִנֵּה בְּבֹקֶר יוֹם אֶחָד הָאֵם אוֹמֶרֶת:

– קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי זֶה הָאָדוֹן טְרוֹשׁוּ וּגְזִרוֹתָיו… זֶה שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים לֹא רָאִיתִי אֶת בְּנִי… הָלֹךְ אֵלֵךְ אֵלָיו לְחַבְּקוֹ וּלְנַשֵּׁק לוֹ.

הָאָב, אִישׁ רַךְ לֵב, מְבֻלְבָּל בַּחַיִּים, שֶׁמִּתְיָרֵא מִפְּנֵי הָרַעְיוֹן כִּי עָלָיו לָלֶכֶת וּלְבַקֵּשׁ רִשְׁיוֹן, מְנַסֶּה בַתְּחִלָּה לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ:

– אַל נָא תֶהְגִּי בָזֶה, יַקִּירָה. הָהָר הַזֶּה וָלֶרְיַן רָחוֹק הוּא מְאֹד… כֵּיצַד תֵּלְכִי דֶרֶךְ רְחוֹקָה בְאֵין עֲגָלָה? וְחוּץ מִזֶּה הֵן זֶה הוּא מִבְצָר! אָסוּר לְנָשִׁים לְהִכָּנֵס שָׁמָּה.

– אָנֹכִי אֶכָּנֵס – אוֹמֶרֶת הָאֵם, וְיַעַן כִּי רָגִיל הוּא לַעֲשׂוֹת רְצוֹנָהּ, יוֹצֵא הַבַּעַל לַדֶּרֶךְ, הוֹלֵךְ הוּא אֶל פְּקִיד הַמִּבְצָר, אֶל פְּקִידוּת הַכְּפָר, אֶל פְּקִיד הַצָּבָא, אֶל הַקּוֹמִיסַר, מֵזִיעַ מִפַּחַד, קוֹפֵא מִקֹּר, מִתְדַּפֵּק בְּכָל מָקוֹם, טוֹעֶה בַפְּתָחִים, עוֹמֵד שְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּשׁוּרָה לִפְנֵי אַחַת הַלְּשָׁכוֹת וּמוֹצֵא אַחֲרֵי כֵן כִּי לֹא זוֹ הִיא. סוֹף סוֹף, בָּעֶרֶב, שָׁב הָאִישׁ לְבֵיתוֹ וְהָרִשְׁיוֹן שֶׁל שַׂר־הָעִיר בְּכִיסוֹ… מִמָּחֳרָת הַיּוֹם הִשְׁכִּימוּ שְׁנֵיהֶם לָקוּם, בְּתוֹךְ הַקֹּר, לְאוֹר הַמְּנוֹרָה. הָאָב פָּרַס פְּרֻסָּה כְדֵי לְהִתְחַמֵּם מִתּוֹךְ אֲכִילָה, אַךְ הָאֵם אֵינָהּ רְעֵבָה. הִיא בוֹחֶרֶת לִסְעֹד שָׁם יַחַד עִם בְּנָהּ. וּכְדֵי לְכַבֵּד פְּנֵי בְנָהּ הַחַיָּל הֶעָלוּב בְּמַאֲכָל וּמַשְׁקֶה, עוֹרֶכֶת הָאֵם בְּתוֹךְ הַטֶּנֶא מַעֲרָכָה שֶׁל מְזוֹן הַמָּצוֹר, שׁוֹקוֹלָדָה, מִרְקַחַת, יַיִן בְּבַקְבּוּק חָתוּם, הַכֹּל, גַּם אֶת הַתֵּבָה, תֵּבָה זוֹ בַת שְׁמוֹנָה פְרַנְקִים, שֶׁחָשְׂכוּ לִימֵי הַמַּחְסוֹר. אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִנֵּה הֵם יוֹצְאִים. כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֶל הַסּוֹלְלוֹת, נִפְתְּחוּ זֶה עַתָּה הַשְּׁעָרִים. צָרִיךְ הָיָה לְהַרְאוֹת אֶת רִשְׁיוֹן הַכְּנִיסָה. הַפַּעַם תָּקַף פַּחַד אֶת הָאֵם… אַךְ לֹא! נִרְאֶה, כִּי הַכֹּל נַעֲשָׂה כַדִּין.

– תְּנוּ לַעֲבֹר! – אוֹמֵר הַמְמֻנֶּה עַל הַמִּשְׁמָרוֹת.

רַק אָז שָׁאֲפָה הָאִשָּׁה רוּחַ.

– אָכֵן אִישׁ אָדִיב הוּא, פָּקִיד זֶה.

וּבִזְרִיזוּת, כְּמוֹ בַת־הַקּוֹרֵא7, הִיא פוֹסַעַת פְּסִיעוֹת גַּסּוֹת, הִיא נֶחְפֶּזֶת. אִישָׁהּ יָכֹל בְּעָמָל לָלֶכֶת בְּעִקְּבוֹתֶיהָ:

– כַּמָּה אַתְּ רָצָה, חֲבִיבָה!

אַךְ הִיא אֵינָהּ שׁוֹמַעַת דְּבָרָיו. שָׁם לְמַעְלָה, בְּתוֹךְ הָעֲרָפֶל שֶׁל הָאֹפֶק קוֹרֵץ לָהּ הָהָר וָלֶרְיַן.

וְעַתָּה הִנֵּה זֶה בָאוּ וּדְאָגָה חֲדָשָׁה עָמְדָה לִפְנֵיהֶם:

“אוּלַי לֹא יִמְצְאוּ אוֹתוֹ! אוּלַי לֹא יָבֹא אֲלֵיהֶם..”

פִּתְאֹם רָאִיתִי וְהִנֵּה הִיא רוֹעֶדֶת, טוֹפַחַת עַל זְרוֹעוֹ שֶׁל בַּעֲלָהּ וְקָמָה מִתּוֹךְ קְפִיצָה… מֵרָחוֹק, תַּחַת הַכִּפָּה שֶׁל הַמָּבוֹא הַתַּחְתּוֹן, הִכִּירָה הָאִשָּׁה אֶת צְעָדָיו.

הוּא זֶה!

וְכַאֲשֶׁר הוֹפִיעַ נִתְמַלְּאוּ פְנֵי הַמִּבְצָר כֻּלּוֹ אוֹרָה.

בְּחַיַּי, בָּחוּר נָאֶה! יְפֵה תֹאַר, הַיַּלְקוּט עַל שִׁכְמוֹ, הָרוֹבֶה בְיָדוֹ… הוּא קָרֵב אֲלֵיהֶם, פָּנָיו גְּלוּיִים, קוֹלוֹ חָזָק וְצוֹהֵל:

– צַפְרָא טָבָא, אִמָּא.

וּכְרֶגַע נֶעְלַם הַכֹּל, הַיַּלְקוּט, הַתַּכְרִיךְ, הָרוֹבֶה, בְּתוֹךְ הַמִּגְבַּעַת הָרְחָבָה שֶׁל הָאִשָּׁה. אַחֲרֵי כֵן הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל הָאָב, אַךְ הוּא לֹא הֶאֱרִיךְ בִּנְשִׁיקוֹת. הַמִּגְבַּעַת תָּבְעָה הַכֹּל לְעַצְמָהּ. הִיא לֹא יָדְעָה שָׂבְעָה…

– מַה שְׁלוֹמֶךָ?.. הֲיֵשׁ לְךָ דֵי בְּגָדִים?.. אַיֵּה כְלֵי־הַלָּבָן שֶׁלָּךְ?

וּבְעַד הַסַּלְסָלָה שֶׁל הַבֶּגֶד רָאִיתִי מֶבָּט מָלֵא אַהֲבָה, שֶׁבּוֹ עָטְפָה הָאִשָּׁה אֶת בְּנָהּ מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד רֹאשׁוֹ בְּתוֹךְ מָטָר שֶׁל נְשִׁיקוֹת, שֶׁל דְּמָעוֹת, שֶׁל חִיּוּכִים; חוֹב אַהֲבַת־אֵם שֶׁלֹּא שִׁלְּמָה שְׁלשָׁה יְרָחִים בָּאָה לִפְרֹעַ לוֹ בְּבַת אֶחָת. לֵב הָאָב אַף הוּא הָיָה מְזֻעֲזָע, אַךְ הוּא לֹא רָצָה לְהַבִּיעַ זֹאת בְּפָנָיו. הוּא הֵבִין, כִּי אָנוּ מִתְבּוֹנְנִים אֵלָיו וְקָרַץ לְצִדֵּנוּ בְּעֵינוֹ כְּאוֹמֵר:

– סִלְחוּ לָהּ… הֲרֵי זוֹ אִשָּׁה.

סָלֹחַ סָלַחְנוּ לָהּ!

פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל שׁוֹפָר שֶׁתָּקַע בְּתוֹךְ שִׂמְחָה רַבָּה זוֹ.

– קוֹרְאִים לִי… – אָמַר הַבֵּן – עָלַי לָלֶכֶת מִזֶּה.

– כֵּיצַד?! הַאִם לֹא תִסְעַד עִמָּנוּ?

– לֹא, אֵינִי יָכֹל… עוֹמֵד אֲנִי עַל הַמִּשְׁמָר הַיּוֹם הַזֶּה שָׁם בְּמַעֲלֵה הַמִּבְצָר.

– הָהּ! – קָרְאָה הָאִשָּׁה הָעֲלוּבָה; וְהִיא לֹא יָכְלָה דַבֵּר עוֹד.

רֶגַע אֶחָד עָמְדוּ שְׁלָשְׁתָּם עֲגוּמִים וְהִבִּיטוּ זֶה אֶל זֶה. אַחֲרֵי כֵן פָּתַח הָאָב וְאָמָר:

– שָׂא נָא, לְפָחוֹת, אֶת הַתֵּבָה שֶׁל כְּבוּשִׁים – קָרָא בְּקוֹל מִתְיָאֵשׁ, וְדִבּוּרוֹ הָיָה מְעוֹרֵר לֵב וּמֵבִיא לִידֵי צְחוֹק, כָּזֶה שֶׁל אָדָם זוֹלֵל הַנּוֹתֵן אֶת מַאֲכָלוֹ בְמַתָּנָה.

אַךְ הִנֵּה בְתוֹךְ הַמְּבוּכָה וְהַהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁל הַפְּרֵדָה לֹא מָצְאוּ אֶת הַתֵּבָה הָאֲרוּרָה הַזֹּאת; וְצַר הָיָה לִרְאוֹת אֶת הַיָּדַיִם הַקּוֹדְחוֹת וְהָרוֹעֲדוֹת אֲשֶׁר חִפְּשׂוּ, אֲשֶׁר מִשְׁמֵשׁוּ; לִשְׁמֹעַ אֶת הַקּוֹלוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁנִּפְסְקוּ מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת, הַשּׁוֹאֲלִים: “הַתֵּבָה! הֵיכָן הִיא הַתֵּבָה?!”.. וְהַדָּבָר הַקָּטֹן שֶׁל מַה בְּכָךְ הִתְעָרֵב עִם הַצַּעַר הַגָּדוֹל… לְאַחַר שֶׁנִּמְצְאָה הַתֵּבָה בָא הַחִבּוּק הָאַחֲרוֹן וְהָאָרֹךְ וְהַבֵּן שָׁב בְּחִפָּזוֹן אֶל הַמִּבְצָר.

הַעֲלוּ עַל לֵב, כִּי הָאֲנָשִׁים בָּאוּ מִמֶּרְחָק רַב לִסְעֹד עִם בְּנָם, כִּי הַסְּעֻדָּה הַזֹּאת הָיְתָה בְעֵינֵיהֶם מִשְׁתֵּה חַג גָּדוֹל, כִּי הָאֵם לֹא יָשְׁנָה כָל הַלָּיְלָה; וְהַגִּידוּ לִי אִם יְדַעְתֵּם דָּבָר קוֹרֵעַ יוֹתֵר אֶת הַלֵּב מֵאֲשֶׁר תַּעֲנוּג זֶה שֶׁנִּשְׁבַּת, פִּנָּה זוֹ שֶׁל גַּן־עֵדֶן שֶׁנִּפְתְּחָה רֶגַע וְנִסְגְּרָה מִיָּד בְּאַכְזָרִיּוּת רַבָּה.

הֵם הִמְתִּינוּ עוֹד שָׁעָה קַלָּה, עָמְדוּ בְּלִי נוֹעַ עַל מְקוֹמָם, עֵינֵיהֶם נְעוּצוֹת בִּמְבוֹא הַמִּבְצָר שֶׁשָּׁם נֶעְלַם בְּנָם זֶה עָתָּה. לָאַחֲרוֹנָה הִתְעוֹדֵד הַבַּעַל, פָּסַע פְּסִיעָה קַלָּה, הִשְׁתַּעֵל שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים דֶּרֶךְ אֹמֶץ וְקוֹלוֹ הָיָה מָלֵא עֹז.

– קוּמִי וְנֵלֵכָה! אִמָּא, לַדָּרֶךְ! – קָרָא בְקוֹל רָם וּבְתֹקֶף רָב. אַחֲרֵי כֵן שָׁלַח לָנוּ בִרְכַּת שָׁלוֹם וְאָחַז בְּיָדָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ… הִבַּטְתִּי אַחֲרֵיהֶם עַד שֶׁבָּאוּ אֶל פָּרָשַׁת־הַדְּרָכִים. פְּנֵי הָאָב הָיוּ זוֹעֲפִים. הוּא נִעְנַע אֶת הַטֶּנֶא מִתּוֹךְ תְּנוּעוֹת שֶׁל מִתְיָאֵשׁ… וְאוּלָם פְּנֵי הָאֵם נִרְאוּ שְׁקֵטִים יוֹתֵר. הִיא הָלְכָה בְצִדּוֹ, וְרֹאשָׁהּ מוּרָד וְיָדֶיהָ עַל גּוּפָהּ. אַךְ לִרְגָעִים נִדְמָה לִי, כִּי רוֹאֶה אֲנִי אֶת הַמִּטְפַּחַת עַל כְּתֵפֶיהָ הַצָּרוֹת וְהִיא רוֹעֶדֶת כְּמִתּוֹךְ עֲוִית8. –


האמות 2 (2).jpg


  1. זָקִיף – חַיָּל עוֹמֵד עַל הַמִּשְׁמָר  ↩

  2. מִדְרוֹן – מוֹרָד  ↩

  3. קְסַרְקִטין – בָּתֵּי מוֹשָׁב־חַיָּלִים  ↩

  4. לוּלְיָנִי – מִתְעַקֵּל וְעוֹלֶה בְגִלְגּוּל  ↩

  5. אֲלַנְקָה – מִטַּת־יָד לְהַעֲבִיר חוֹלִים  ↩

  6. מחוג – мимика, Pantomime, pantomime, pantomime  ↩

  7. קוֹרֵא – куропатка, kuropatwa, Rebhuhn, pedrix, portridge  ↩

  8. עֲוִית – חֳלִי הִתְכַּוְּצוּת־הַגּוּף  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49322 יצירות מאת 2726 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21026 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!