רקע
אלפונס דודה
מְצוֹר בֶּרְלִין
אלפונס דודה
תרגום: משה בן־אליעזר (מצרפתית)

מצור ברלין 1 (2).jpg

טִיַּלְתִּי בָרְחוֹב הַגָּדוֹל שֶׁל שְׂדוֹת־אֱלִישָׁע עִם הַדּוֹקְטוֹר ב…, וּמִפִּי הַחוֹמוֹת הַנְּקוּבוֹת עַל יְדֵי כַדּוּרֵי הַתּוֹתָחִים, מִפִּי הַמִּדְרָכוֹת הָעֲקוּרוֹת עַל יְדֵי יְרִיּוֹת הַמִּקְלָעוֹת חָקַרְנוּ אֶת קוֹרוֹת פָּרִיז בִּימֵי הַמָּצוֹר, וְהִנֵּה בְטֶרֶם הִגַּעְנוּ אֶל הָרְחָבָה שֶׁל “הַכּוֹכָב” עָמַד הַדּוֹקְטוֹר, וּבְהַרְאוֹתוֹ עַל אֶחָד מִן הַבָּתִּים הַגְּדוֹלִים בַּפִּנָּה, הָעוֹמְדִים בִּפְאֵר וְהָדָר מִסָּבִיב לְשַׁעַר הַנִּצָּחוֹן, אָמַר אֵלָי:

"– הֲרוֹאֶה אַתָּה אֶת אַרְבָּעָה הַחַלּוֹנוֹת הָאֵלֶּה הַסְּגוּרִים לְמַעְלָה עַל הַיָּצִיעַ הַהוּא? בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְחֹדֶשׁ אֱלוּל, אוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ אֱלוּל הַנּוֹרָא שֶׁל הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁהָיָה קָשֶׁה כָל כָּךְ בַּאֲסוֹנוֹת וּפְגָעִים רָעִים, נִקְרֹא נִקְרֵאתִי שָׁם אֶל אֶחָד שֶׁאֲחָזוֹ הַשָּׁבָץ. זֶה הָיָה הַקּוֹלוֹנֶל יוֹאָב, מֵחֵיל הָרוֹכְבִים שֶׁל יְמֵי מַלְכוּת נַפּוֹלְיוֹן הָרִאשׁוֹן, זָקֵן עַקְשָׁן הַכָּרוּךְ אַחֲרֵי כְּבוֹד הַמּוֹלֶדֶת, אֲשֶׁר מֵרֵאשִׁית הַמִּלְחָמָה בָא לָשֶׁבֶת בִּשְׂדוֹת אֱלִישָׁע בְּתוֹךְ בַּיִת זֶה עִם יָצִיעַ… הֲתֵדַע לְשֵׁם מָה? כְּדֵי לַעֲמֹד וְלִרְאוֹת בִּכְנִיסַת הַנִּצָּחוֹן שֶׁל חֵילוֹתֵינוּ… זָקַן עָלוּב; הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה מִוִּיסֶנְבּוּרְג בָּאָה אֵלָיו אַחֲרֵי קוּמוֹ מֵעִם הַשֻּׁלְחָן. וּבְקָרְאוֹ אֶת הַשֵּׁם נַפּוֹלְיוֹן תַּחַת הַמּוֹדָעָה עַל דְּבַר הַמַּפָּלָה נָפַל לָאָרֶץ אֲחוּז שָׁבָץ.

"מָצָאתִי אֶת הָאִישׁ הַזָּקֵן שׁוֹכֵב לְכָל מְלֹא אָרְכּוֹ עַל גַּבֵּי הַכְּבִיר בְּחַדְרוֹ, פָּנָיו מְגֹאָלִים בַּדָּם וּקְפוּאִים, כְּאִלּוּ הֻכָּה הָאִישׁ בְּאַלָּה עַל רֹאשׁוֹ. מְעֻמָּד הָיָה הָאִישׁ גְּבַהּ קוֹמָה מְאֹד, וּבְשָׁכְבוֹ הָיָה מַרְאֵהוּ כַעֲנָק. קַוֵּי פָנִים יָפִים, שִׁנַּיִם מְהֻדָּרוֹת, רַעֲמָה שֶׁל שֵׂעָר לָבָן מְסֻלְסָל, בֶּן שְׁמוֹנִים שֶׁנִּרְאָה כְבֶן שִׁשִּׁים… עַל יָדוֹ עָמְדָה עַל בִּרְכֶּיהָ נֶכְדָּתוֹ שֶׁהִתְמוֹגְגָה בִדְמָעוֹת. פָּנֶיהָ דוֹמִים הָיוּ לְפָנָיו. כָּל הָרוֹאֶה אוֹתָם זֶה בְצַד זֶה הָיָה אוֹמֵר, כִּי אֵלֶּה הֵם שְׁתֵּי מַטְבֵּעוֹת יְוָנִיּוֹת יָפוֹת טְבוּעוֹת בְּתַבְנִית אַחַת, ורק כִּי הָאַחַת עַתִּיקָה, עֲפוֹרָה, מְחוּקָה קְצָת בִּקְצוֹתֶיהָ, וְהַשֵּׁנִית שְׁלֵמָה וּמַזְהִירָה בְכָל הַזֹּהַר וְהֶהָדָר שֶׁל טְבִיעָה חֲדָשָׁה.

"צַעֲרָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה הַזֹּאת נָגַע עַד לִבִּי. הִיא נֶכְדָּתוֹ וּבִתּוֹ שֶׁל אִישׁ צָבָא, וְאָבִיהָ הָיָה בֵין אַנְשֵׁי הַשְׁטַבּ שֶׁל הַמְפַקֵּד מַק־מָהוֹן, וּמַרְאֵה הַזָּקֵן הַגָּדוֹל הַזֶּה הַשּׁוֹכֵב סָרוּחַ לְפָנֶיהָ עוֹרֵר בְּלִבָּהּ מַרְאֶה אַחֵר, נוֹרָא לֹא פָחוֹת מִזֶּה. הִרְגַּעְתִּי אֶת רוּחָהּ עַד כַּמָּה שֶׁהָיָה בְיָדִי; אַךְ בְּעִקַּר הַדָּבָר הָגָה לִבִּי תִקְוָה מְעָט. לְפָנַי הָיָה עִנְיָן בָּרוּר שֶׁל שִׁתּוּק מַחֲצִית הַגּוּף, וּבְאִישׁ בֶּן שְׁמוֹנִים אֵין תְּרוּפָה כִמְעַט לְמַחֲלָה זוֹ. וְאָמְנָם שְׁלשָׁה יָמִים שָׁכַב הַחוֹלֶה בְּאֵין תְּנוּעָה כִנְצִיב שַׁיִשׁ… בֵּין כֹּה וָכֹה בָאָה הַבְּשׂוֹרָה לְפָרִיז עַל אוֹדוֹת רֵישׁוֹפֶן. הֲלֹא זוֹכֵר אַתָּה אֶת הָאֹפֶן הַמּוּזָר שֶׁל הַבְּשׂוֹרָה הַזֹּאת. עַד הָעֶרֶב הָיִינוּ כֻּלָּנוּ מַאֲמִינִים בְּנִצָּחוֹן גָּדוֹל שֶׁנָּחַלְנוּ, עֶשְׂרִים אֶלֶף פְּרוּסִים מֵתוּ, בֶּן הַמֶּלֶךְ נָפַל בַּשֶּׁבִי… אֵינִי יוֹדֵעַ עַל פִּי אֵיזֶה נֵס, אֵיזֶה זֶרֶם מַגְנֶטִי, בָּא הֵדָּה שֶׁל הַשִּׂמְחָה הַלְּאֻמִּית הַזֹּאת וְחָדַר אֶל הַחֵרֵשׁ־הָאִלֵּם הֶעָלוּב, שֶׁהָיָה שָׁרוּי בְּעוֹלַם הַתֹּהוּ; אַךְ הַדָּבָר כֵּן הוּא, כִּי בָעֶרֶב הַהוּא, כַּאֲשֶׁר נִגַּשְׁתִּי אֶל מִטָּתוֹ, לֹא מָצָאתִי עוֹד אֶת הָאִישׁ כְּשֶׁהָיָה. עֵינָיו הָיוּ בְהִירוֹת כִּמְעַט, לְשׁוֹנוֹ כְּבֵדָה פָחוֹת. כֹּחַ הָיָה בָאִישׁ הַזֶּה לְחַיֵּךְ לִקְרָאתִי וּלְגַמְגֵּם שְׁתֵּי פְעָמִים: נִ–צָּ–חוֹן…

– כֵּן אֲדוֹנִי הַקּוֹלוֹנֵל, נִצָּחוֹן גָּדוֹל!…

"וּבַמִּדָּה שֶׁסִּפַּרְתִּי לוֹ אֶת הַפְּרָטִים עַל נִצְחוֹנוֹ שֶׁל מַק־מָהוֹן רָאִיתִי וְהִנֵּה קַוֵּי פָנָיו מִתְמַתְּחִים, צוּרָתוֹ הוֹלֶכֶת וּמַבְהִירָה…

"כַּאֲשֶׁר יָצָאתִי, חִכְּתָה לִי הַנַּעֲרָה, פָּנֶיהָ חִוְּרִים, וְהִיא עוֹמֶדֶת לִפְנֵי הַפֶּתַח. הִיא בָכָתָה.

– הֲלֹא הוּא נֶחֱלַץ מִמָּוֶת! – אָמַרְתִּי אֵלֶיהָ בְאָחֲזִי בְיָדֶיהָ.

"הַנַּעֲרָה הָאֻמְלָלָה לֹא הָיָה בָהּ רוּחַ כִּמְעַט לְהָשִׁיב לִי. זֶה עַתָּה בָּאוּ לְהוֹדִיעַ אֶת הָאֱמֶת עַל דְּבַר רֵישׁוֹפֶן, מַק־מָהוֹן הָפַךְ עֹרֶף, כָּל הַצָּבָא נִגָּף… הִבַּטְנוּ זֶה אֶל זֶה נְבוֹכִים. הִיא מֵאֲנָה לְהִתְנַחֵם בְּחָשְׁבָה עַל גּוֹרַל אָבִיהָ. וְאָנֹכִי רָעַדְתִּי מִפְּנֵי הַמַּחֲשָׁבָה עַל דְּבַר הַזָּקָן. בָּרִי הַדָּבָר, כִּי לֹא יַעֲצֹר כֹּחַ לָשֵׂאת אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַחֲדָשָׁה הַזֹּאת… וְאוּלָם מַה לַעֲשׂוֹת?… הַאִם נַשְׁאִיר לוֹ אֶת שִׂמְחָתוֹ, אֶת מַשְׂאוֹת הַשָּׁוְא, אֲשֶׁר הֱשִׁיבוּהוּ לִתְחִיָּה?!… אַךְ אָז הֵן עָלֵינוּ לִבְדוֹת… – כֵּן יְהִי, אָנֹכִי אֶבְדֶּה! – קָרְאָה אֵלַי הַנַּעֲרָה הָאַמִּיצָה, בִּמְחוֹתָהּ חִישׁ אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ, וּבְפָנִים קוֹרְנִים נִכְנְסָה לְחַדְרוֹ שֶׁל אָבִיהָ הַזָּקֵן.

“עֲבוֹדָה קָשָׁה מְאֹד נָטְלָה עַל עַצְמָהּ הַנַּעֲרָה. בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים עוֹד עָלָה יָפֶה הַדָּבָר. הַזָּקֵן הָיָה תְשׁוּשׁ מֹחַ, וְנוֹחַ הָיָה לְהַטְעוֹתוֹ כְתִינוֹק. אַךְ בַּמִּדָּה שֶׁהִבְרִיא, הָלְכוּ מַחְשְׁבוֹתָיו וְהִתְבֶּהָרוּ. צָרִיךְ הָיָה לְסַפֵּר לוֹ יוֹם יוֹם אֶת דְּבַר תְּנוּעוֹת הַצְּבָאוֹת, לְהַקְרִיא לְפָנָיו אֶת הַמּוֹדָעוֹת הַצְּבָאִיּוֹת. צַעַר גָּדוֹל הָיָה לִרְאוֹת אֶת הַנַּעֲרָה הַיָּפָה הַזֹּאת יוֹשֶׁבֶת כְּפוּפָה לַיְלָה וָיוֹם עַל גַּבֵּי מַפַּת אֶרֶץ אַשְׁכְּנַז, תּוֹחֶבֶת דְּגָלִים קְטַנִּים, מִתְאַמֶּצֶת לְסַדֵּר מַעֲרָכָה שְׁלֵמָה שֶׁל מִלְחֶמֶת תִּפְאָרָה; הַמְפַקֵּד בַּזֶן – לְיַד בֶּרְלִין, פְרוּאַסַר – בְּאֶרֶץ בָּוַרְיָה, מַק־מָהוֹן – לְיַד הַבַּלְטִיק. לְשֵׁם כָּל זֶה הָיְתָה שׁוֹאֶלֶת בַּעֲצָתִי וְאָנוֹכִי עָזַרְתִּי לָהּ עַד כַּמָּה שֶׁהָיָה בְיָדִי; וְאוּלָם הָאָב הַזָּקֵן הוּא שֶׁהוֹעִיל לָנוּ בְיִחוּד בַּעֲלוֹתֵנוּ בַדִּמְיוֹן אֶת אֶרֶץ הָאוֹיֵב. הוּא כָבַשׁ אֶת אֶרֶץ אַשְׁכְּנַז כַּמָּה פְעָמִים בִּימֵי הַמַּלְכוּת הָרִאשׁוֹנָה! הוּא יָדַע מֵרֹאשׁ כָּל הַתְּנוּעוֹת: עַתָּה הִנֵּה הַמָּקוֹם שֶׁהֵם עֲתִידִים לָלָכֶת… הִנֵּה זֶה שֶׁהֵם אוֹמְרִים לַעֲשׂוֹת…” וּנְבוּאוֹתָיו נִתְקַיְּמוּ תָמִיד, וְהַדָּבָר הַזֶּה מִלֵּא אֶת לִבּוֹ גָאוֹן.

לְצַעֲרֵנוּ, לַשָּׁוְא כָּבַשְׁנוּ עָרִים, נָחַלְנוּ נִצָּחוֹן בַּמִּלְחָמוֹת, מֵעוֹלָם לֹא הָיִינוּ מְהִירִים בְּמַעֲשֵׂינוּ כְפִי שֶׁדָּרַשׁ. הַזָּקֵן הַזֶּה לֹא יָדַע שָׂבְעָה!… בְּכָל יוֹם וָיוֹם, בְּבוֹאִי אֵלָיו, שָׁמַעְתִּי שָׁם בְּשׂוֹרָה חֲדָשָׁה:

" – אֲדוֹנִי הַדּוֹקְטוֹר, הִנֵּה לָכַדְנוּ אֶת הָעִיר מַיְנְץ – הָיְתָה אוֹמֶרֶת אֵלַי הַנַּעֲרָה, בְּצֵאתָהּ לִקְרָאתִי בְחִיּוּךְ קוֹרֵעַ לֵב, וּבְעַד הַפֶּתַח שָׁמַעְתִּי קוֹל עַלִּיז קוֹרֵא אֵלָי:

" – הֵם הוֹלְכִים!… הֵם הוֹלְכִים!… בְּעוֹד שְׁמוֹנָה יָמִים נִכָּנֵס לְבֶרְלִין.

בָּרֶגַע הַזֶּה לֹא הָיוּ הַפְּרוּסִים רְחוֹקִים יוֹתֵר מִדֶּרֶךְ שְׁמוֹנָה יָמִים מִפָּרִיז… בַּתְּחִלָּה שָׁאַלְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ, אִם לֹא טוֹב לָנוּ לְהַעֲבִיר אֶת הַזָּקֵן לְאַחַת מֵעָרֵי הַשָּׂדֶה; וְאוּלָם בִּהְיוֹתוֹ מִחוּץ לְבֵיתוֹ, יִוָּדַע לוֹ כָל מַצָּבָהּ שֶׁל צָרְפַת, וְאָנֹכִי רָאִיתִי כִּי עוֹדֶנּוּ רְפֵה אוֹנִים מְאֹד, רוּחוֹ עוֹדֶנּוּ קָפוּא מִן הַזַּעְזוּעַ הַגָּדוֹל וְאָסוּר לוֹ לָדַעַת אֶת הָאֱמֶת. הֶחֱלַטְנוּ אֵפוֹא לְהִשָּׁאֵר.

"בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַמָּצוֹר בָּאתִי אֶל בֵּיתָם – זוֹכֵר אֲנִי אֶת הַדָּבָר – וְלִבִּי הָיָה מְזֻעֲזָע מְאֹד, מָלֵא צַעַר זֶה שֶׁגָּרְמוּ לָנוּ שַׁעֲרִי פָּרִיז הַסְּגוּרִים, הַמִּלְחָמָה מֵאֲחוֹרֵי הַחוֹמָה, פַּרְוְרֵי הָעִיר שֶׁנֶהְפְּכוּ וְהָיוּ לִגְבוּלִין. מָצָאתִי אֶת הָאִישׁ הַזָּקֵן יוֹשֵׁב עַל מִטָּתוֹ וּפָנָיו חוֹגְגִים מִגָּאוֹן:

" – אָכֵן – אָמַר אֵלַי – הִנֵּה זֶה הֵחֵל הַמָּצוֹר.

"הִבַּטְתִּי אֵלָיו מִשְׁתָּאֶה:

" – כֵּיצַד? אֲדוֹנִי הַקּוֹלוֹנֶל, כְּבוֹדוֹ יוֹדֵעַ?..

"נֶכְדָּתוֹ פָּנְתָה אֵלַי וְאָמָרָה:

" – אָהּ! כֵּן, הַדָּקְטוֹר… זוֹ הִיא בְשׁוֹרָה רַבָּה… מְצוֹר בֶּרְלִין הֵחֵל.

"הִיא אָמְרָה זֹאת, בְּהוֹצִיאָהּ אֶת מַחֲטָהּ בְּפָנִים יָפוֹת, בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה… אֵיכָכָה זֶה יַעֲלֶה עַל לִבּוֹ חֶשֶׁד כָּל שֶׁהוּא? אֶת רַעֲמֵי הַתּוֹתָחִים בַּמִּבְצָר לֹא יָכֹל לִשְׁמֹעַ. אֶת הָעִיר פָּרִיז הָאֻמְלָלָה, הַקּוֹדֶרֶת כָּל כָּךְ וְהַנֶּחְרֶבֶת לֹא יָכֹל לִרְאוֹת. הַדָּבָר שֶׁרָאָה מֵעַל מִטָּתוֹ הָיָה חֵלֶק מִשַּׁעַר הַנִּצָּחוֹן, וּבְתוֹךְ חַדְרוֹ מִסָּבִיב לוֹ נִמְצְאוּ כַמָּה עַתִּיקוֹת מִימֵי הַמַּלְכוּת הָרִאשׁוֹנָה, הָעֲשׂוּיוֹת יָפֶה לְהַחֲזִיקוֹ בְמַשְׂאוֹת הַשָּׁוְא שֶׁלּוֹ. תְּמוּנוֹת שֶׁל רָאשֵׁי מְפַקְּדֵי הַצָּבָא, צִיּוּרֵי מִלְחָמוֹת, מֶלֶךְ רוֹמִי בִלְבוּשׁ תִּינוֹק; וְעוֹד שֻׁלְחָנוֹת גְּדוֹלִים וְקָשִׁים, מְקֻשָּׁטִים בִּנְחֹשֶׁת מִשְּׁבִי מִלְחָמָה, וַעֲלֵיהֶם צְבוּרִים שְׂרִידֵי זִכְרוֹנוֹת מִימֵי הַמַּלְכוּת, מַטְבֵּעוֹת כָּבוֹד, פֶּסֶל בְּרוֹנְזָה, תַּבְנִית סֶלַע מִסַּן־הֶלֶנֶה תַּחַת גְלָבּוּס, פַּרְצוּפִים קְטַנִּים שֶׁל אִשָּׁה אַחַת בְּהִירַת עַיִן, מְסֻלְסֶלֶת שֵׂעָר, בְּמַלְבּוּשֵׁי מִשְׁתֶּה, בְּשִׂמְלָה צְהֻבָּה, בְשַׁרְוֻלִּים תְּפוּחִים – וְכָל אֵלֶּה: הַשֻּׁלְחָנוֹת הַקָּשִׁים, הַמֶּלֶךְ הָרוֹמָאִי, מְפַקְּדֵי הַצָּבָא, הַנָּשִׁים הַצְּהֻבּוֹת עִם גִּזְרָתָן הַנְּשׂוּאָה וַחֲגוֹרָתָן הָרָמָה, זוֹ הַחֲשִׁיבוּת הַדּוֹחֶקֶת, שֶׁהָיְתָה הַחֵן וְהַיֹּפִי שֶׁל הַתְּקוּפָה הַהִיא… – זוֹ הָאַטְמוֹסְפֵרָה שֶׁל נִצְחוֹנוֹת וְכִבּוּשִׁים, הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ בְּפִינוּ לְהַגִּיד לוֹ, נָטְעָה בְלִבּוֹ אֶת הָאֱמוּנָה הַתְּמִימָה בִמְצוֹר בֶּרְלִין.

"לְמִן הַיּוֹם הַהוּא הָלְכוּ מִפְעָלֵינוּ הַצְּבָאִיִּים וְנַעֲשׂוּ פְשׁוּטִים מְאֹד. כִּבּוּשׁ בֶּרְלִין אֵינוֹ אֶלָּא מַעֲשֵׂה סַבְלָנוּת. מִזְּמָן לִזְמָן, כְּשֶׁהָיָה הַזָּקֵן מִשְׁתַּעְמֵם מְאֹד, הָיוּ קוֹרְאִים לְפָנָיו מִכְתָּב מֵאֵת בְּנוֹ, מִכְתָּב שֶׁבְּדִמְיוֹן, כְּמוּבָן, אַחֲרֵי אֲשֶׁר שׁוּם מִכְתָּב לֹא נִכְנַס לְפָרִיז וּמִיּוֹם סֵדַן שֻׁלַּח שָׁלִישׁוֹ שֶׁל מַק־מָהוֹן אֶל אַחַד הַמִּבְצָרִים בְּאַשְׁכְּנַז. הֲלֹא תְּתָאֲרוּ בְנַפְשְׁכֶם אֶת יֵאוּשָׁהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה הָעֲלוּבָה, שֶׁלֹּא שָׁמְעָה מְאוּמָה עַל אֹדוֹת אָבִיהָ, שֶׁיָּדְעָה כִּי שָׁבוּי הוּא, חַי בְּמַחְסוֹר, וְאוּלַי חוֹלֶה הוּא, וְהִיא מֻכְרָחָה לִקְרֹא מִפִּיו מִכְתָּבִים מְלֵאִים גִּיל, קְצָרִים קְצָת, כְּמוֹ שֶׁיָּכֹל לִכְתֹּב אִישׁ צָבָא מִשְּׂדֵה הַמִּלְחָמָה הַהוֹלֵךְ לְפָנִים בָּאֲרָצוֹת הַכְּבוּשׁוֹת. פְּעָמִים הָיָה תַּשׁ כֹּחָהּ! שָׁבוּעוֹת תְּמִימִים לֹא בָאוּ יְדִיעוֹת. אַךְ הַזָּקֵן הָיָה חָרֵד וְדוֹאֵג, שְׁנָתוֹ נָדְדָה בַּלֵּילוֹת. וְאָז בָּא מַהֵר מִכְתָּב מֵאַשְׁכְּנַז, שֶׁהַנַּעֲרָה בָאָה לְקָרְאוֹ לְפָנָיו בְּגִילָה לְיַד מִטָּתוֹ וְעָצְרָה בְעַד דִּמְעוֹתֶיהָ. הַקּוֹלוֹנֶל הָיָה שׁוֹמֵעַ בְּכַוָּנָה, הָיָה מְחַיֵּךְ בְּפָנִים שֶׁל יַדְעָן, מַסְכִּים, מְבַקֵּר, מְבָאֵר לָנוּ אֶת הַדְּבָרִים הָעֲמוּמִים קְצָת. אַךְ עַל הַכֹּל נָאֶה הָיָה בִתְשׁוּבוֹתָיו שֶׁהָיָה שׁוֹלֵחַ לִבְנוֹ: “אַל תִּשְׁכַּח לְעוֹלָם, כִּי צָרְפַתִּי אַתָּה – הָיָה אוֹמֵר אֵלָיו… – הֱוֵה נְדִיב רוּחַ לָאֲנָשִׁים הָעֲלוּבִים הָאֵלֶּה. אַל תַּכְבֵּד עֲלֵיהֶם עֹל הַכִּבּוּשׁ…” וְכָאן בָּאוּ עֵצוֹת טוֹבוֹת עַד אֵין סוֹף, דְּרָשׁוֹת נָאוֹת עַל אֹדוֹת הַכָּבוֹד לְקִנְיָן פְּרָטִי, עַל אֹדוֹת הַנִּמּוּס שֶׁחַיָּב בּוֹ אָדָם בְּהִתְהַלְּכוֹ עִם נָשִׁים, סֵפֶר־חֻקִּים שָׁלֵם לְכוֹבְשִׁים בְּהִלְכוֹת כָּבוֹד שֶׁל אִישׁ צָבָא. בַּמִּכְתָּב בָּאוּ עוֹד כַּמָּה הֶעָרוֹת כְּלָלִיּוֹת בְּעִנְיְנֵי מְדִינָה, עַל אֹדוֹת תְּנָאֵי הַשָּׁלוֹם שֶׁרָאוּי לְהַצִּיעַ לְהַמְנֻצָּחִים. בִּשְׁאֵלָה זוֹ צָרִיךְ אֲנִי לְהַגִּיד, לֹא הָיָה מִן הַנּוֹגְשִׂים:

" – שְׂכַר הַמִּלְחָמָה וְתוּ לֹא… לָמָּה לָנוּ לָקַחַת מֵהֶם אֲרָצוֹת?.. כְּלוּם אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ לְצָרְפַת אֶת אַשְׁכְּנַז?.."

"הוּא הָיָה מַקְרִיא אֶת זֶה בְּקוֹל תַּקִּיף, וּבִדְבָרָיו הָיוּ מַרְגִּישִׁים טֹהַר־לֵב כָּל כָּךְ, אֱמוּנָה תַמָּה שֶׁל פַּטְרִיּוֹט, עַד כִּי נָגְעוּ אֶל לֵב הַשּׁוֹמֵעַ.

וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמָן הַהוּא הָלַךְ וְחָזַק הַמָּצוֹר לֹא עַל בֶּרְלִין, אוֹיָה!.. בָּאָה הַשָּׁעָה שֶׁל הַצִּנָּה הָעַזָּה, שֶׁל הַיְרִיּוֹת בִּפְצָצוֹת, שֶׁל הַמַּגֵּפוֹת, שֶׁל הָרָעָב. וְאוּלָם עֵקֶב דַּאֲגָתֵנוּ, עֲמָלֵנוּ, הַחִבָּה הָרַבָּה בְלִי לֵאוּת שֶׁהֻקַּף בָּהּ, לֹא נֶעְכַּר אַף רֶגַע טֹהַר רוּחוֹ שֶׁל הַזָּקֵן. עַד הַסּוֹף יָכֹלְתִּי לִמְצֹא בִשְׁבִילוֹ לֶחֶם לָבָן, בָּשָׂר טָרִי. מוּבָן, זֶה לֹא הָיָה אֶלָּא לוֹ בִלְבָד; וְקָשֶׁה לְתָאֵר דָּבָר מְעוֹרֵר לֵב יוֹתֵר מִן הַסְּעֻדּוֹת הָאֵלֶּה שֶׁל אוֹתוֹ זָקֵן – הוּא שׁוֹכֵב בְּמִטָּתוֹ, פָּנָיו רַעֲנַנִּים וְצוֹחֲקִים, הַמַּפּוֹת תַּחַת סַנְטֵרוֹ, וְעַל יָדוֹ יוֹשֶׁבֶת נֶכְדָּתוֹ, פָּנֶיהָ חִוְּרִים קְצָת מִמַּחְסוֹר וְרָעָב, וְהִיא מוֹלִיכָה בְיָדָיו, מַשְׁקָה אוֹתוֹ, עוֹזֶרֶת לוֹ לֶאֱכֹל אֶת כָּל הַמַּטְעַמִּים הָאֵלֶּה שֶׁחָשְׂכוּ לוֹ. וּכְטוֹב לִבּוֹ אַחֲרֵי הַסְעֻדָּה בְתוֹךְ נְעִימוּת חַדְרוֹ הַחַם, בַּחוּץ נוֹשֵׁב רוּחַ הַחֹרֶף, עַל חַלּוֹנוֹתָיו מִסְתּוֹבְבִים בָּרוּחַ פִּתֵּי הַשֶּׁלֶג, מַעֲלֶה אִישׁ־הַצָּבָא הַזָּקֵן בְּזִכְרוֹנוֹ אֶת דְּבַר הַמִּלְחָמוֹת בְּאֶרֶץ הַצָּפוֹן וְהוּא מְסַפֵּר לָנוּ בַפַּעַם הַמֵּאָה אֶת דְּבַר הַנְּסִיגָה הַקָּשָׁה מֵרוּסִיָּה, שֶׁאָז לֹא הָיָה לָהֶם לֶאֱכֹל מִלְּבַד כִּיסָנִין קְפוּאִים וּבָשָׂר שֶׁל סוּסִים.

"– הֲתָבִינִי זֹאת, בִּתִּי? אָכַלְנוּ “בְּשַׂר סוּס”!

"כֵּן, הִיא הֵבִינָה זֹאת יָפֶה. זֶה שְׁנֵי חֳדָשִׁים שֶׁלֹּא אָכְלָה בָשָׂר אַחֵר… וְאוּלָם מִיּוֹם לְיוֹם, כְּכֹל אֲשֶׁר הָלַךְ הַחוֹלֶה וְהֶחֱלִים, כֵּן הָלְכָה וְכָבְדָה עָלֵינוּ עֲבוֹדָתֵנוּ. הַטִּמְטוּם הַזֶּה שֶׁל כָּל חוּשָׁיו, שֶׁל כָּל אֲבָרָיו, שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ לָנוּ יָפֶה עַד הַיּוֹם, הָלַךְ וְחָדֵל. פַּעֲמַיִם אוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים הֵבִיאָה לוֹ הַיְרִיָּה מִכְּלִי תוֹתָח לִקְפֹּץ, לָשִׂים אָזְנוֹ כַאֲפַרְכֶּסֶת כְּכֶלֶב צָיִד; צָרִיךְ הָיָה לִבְדוֹת וּלְסַפֵּר לוֹ כִּי בָזֶן נָחַל נִצָּחוֹן גָּמוּר לְיַד בֶּרְלִין וְכִי הַיְרִיּוֹת הָאֵלֶּה בָאוּ לִכְבוֹד הַמְאֹרָע הַזֶּה. פַּעַם אַחֶרֶת, כַּאֲשֶׁר הִסִּיעוּ אֶת מִטָּתוֹ לְיַד הַחַלּוֹן – הַדָּבָר הָיָה, סוֹבֵר אֲנִי, בְיוֹם בּוּזֶנְבַל – רָאָה יָפֶה אֶת בְּנֵי הַגְּוַרְדִיָּה הַלְּאֻמִּית נֶאֱסָפִים בָּרְחוֹב הַגָּדוֹל שֶׁל הַצָּבָא־הָרָב.

– מָה הֵם הַחֲיָלוֹת הָאֵלֶּה? – שָׁאַל הַזָּקֵן, וְאָנוּ שָׁמַעְנוּ אוֹתוֹ מִתְלוֹנֵן דֶּרֶךְ שִׁנָּיו: “עֲמִידָה גְרוּעָה, עֲמִידָה גְרוּעָה!”

ַפַּעַם עָבַר הַכֹּל בְּשָׁלוֹם; אַךְ הֲבִינוֹנוּ, כִּי מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה עָלֵינוּ לְהִתְנַהֵג עִמּוֹ בִזְהִירוּת יְתֵרָה. לַאֲסוֹנֵנוּ, לֹא נִזְהַרְנוּ בְמִדָּה מַסְפִּיקָה.

"בְּעֶרֶב יוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר בָּאתִי, יָצְאָה הַנַּעֲרָה לִקְרָאתִי וְהִיא כֻלָּהּ רוֹעָדֶת: “– מָחָר הֵמָּה נִכְנָסִים” – אָמְרָה אֵלָי.

"הַאִם הָיָה חַדְרוֹ שֶׁל הָאָב הַזָּקֵן פָּתוּחַ? עֻבְדָּה הִיא, כִּי מֵאָז בְּהַרְהֲרִי בָזֶה אֲנִי זוֹכֵר, כִּי בָעֶרֶב הַהוּא לֹא הָיוּ פָנָיו כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם. קָרוֹב לְוַדַּאי, כִּי שָׁמַע אֶת שִׂיחָתֵנוּ. וְאוּלָם אָנוּ דִבַּרְנוּ עַל אֹדוֹת הַפְּרוּסִים וְהַזָּקֵן חָשַׁב עַל הַצָּרְפַתִּים, עַל כְּנִיסַת נִצָּחוֹן זוֹ שֶׁחִכָּה לָהּ יָמִים רַבִּים, – מַק־מָהוֹן עוֹבֵר בָּרְחוֹב הַגָּדוֹל בְּתוֹךְ פְּרָחִים, לְקוֹל תְּרוּעַת שָׂשׂוֹן, בְּנוֹ צוֹעֵד לְיַד הַמְפַקֵּד, וְהוּא הַזָּקֵן, עוֹמֵד עַל הַיָּצִיעַ, וַעֲמִידָתוֹ מְהֻדָּרָה כְמוֹ בְלוּצֶן, וּמְקַדֵּם בְּכָבוֹד אֶת הַדְּגָלִים הַנְּקוּבִים וְאֶת הַנְּשָׁרִים שֶׁהִשְׁחִירוּ מַאֲבַק־שְׂרֵפָה…

"אַבָּא יוֹאָב הֶעָלוּב! הוּא תֵאֵר בְּרוּחוֹ, כִּי אוֹמְרִים לְהַפְרִיעַ בַּעֲדוֹ מִלַּעֲמֹד וְלִרְאוֹת בַּעֲבֹר הַחֲיָלוֹת בַּשּׁוּרָה, כְּדֵי לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ זַעֲזוּעַ רָב. וְלָכֵן שָׁמַר עַצְמוֹ יָפֶה וְלֹא דִבֵּר עִם אִישׁ; אַךְ מִמָחֳרַת הַיּוֹם, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהַגְּדוּדִים הַפְּרוּסִים פָּסְעוּ בִזְהִירוּת לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ הַהוֹלֶכֶת מִשַּׁעַר מֵילוֹ אֶל טְוִלֵירִי, נִפְתַּח הַחַלּוֹן מִלְמַעְלָה בְנַחַת וְהַקּוֹלוֹנֶל הוֹפִיעַ עַל הַיָּצִיעַ, קוֹבָעוֹ עַל רֹאשׁוֹ, חַרְבּוֹ הַגְּדוֹלָה עַל יְרֵכוֹ, כָּל שְׂרִידֵי הַפְּאֵר שֶׁל קִירָסִיר מִיָּמִים שֶׁעָבָרוּ. עַד הַיּוֹם אֲנִי שׁוֹאֵל עוֹד אֶת נַפְשִׁי, כַּמָּה כֹחַ שֶׁל רָצוֹן, כַּמָּה הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל חַיִּים הָיָה בָאִישׁ הַזֶּה לְהַעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו וּלְאַזְּרוֹ. אַךְ מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כֵן הָיָה, כִּי הוּא עָמַד שָׁם מֵאֲחוֹרֵי הַמַּעֲקֶה וְהִשְׁתּוֹמֵם לִרְאוֹת אֶת הָרְחוֹבוֹת רֵיקִים כָּל כָּךְ, דּוֹמְמִים כָּל כָּךְ, תְּרִיסֵי הַבָּתִּים מוּגָפִים, פָּרִיז קוֹדֶרֶת וַעֲגוּמָה כְמוֹ בֵית־חוֹלִים גָּדוֹל, בְּכָל מָקוֹם דְּגָלִים, אַךְ מְשֻׁנִּים הֵם כָּל כָּךְ, כֻּלָּם לְבָנִים עִם אוֹתוֹת הַצְּלָב, וְאִישׁ אֵין לָלֶכֶת לִקְרַאת צִבְאוֹתֵינוּ.

"רֶגַע אֶחָד עָלָה עַל לִבּוֹ לַחֲשֹׁב, כִּי טָעָה…

"אַךְ לֹא! שָׁם מֵאֲחוֹרֵי שַׁעַר הַנִּצָּחוֹן, עוֹלֶה קוֹל הֲמֻלָּה עֲמוּמָה, שׁוּרָה שְׁחוֹרָה עוֹלָה לְאוֹר עַמּוּד הַשַּׁחַר… אַחֲרֵי כֵן, מְעַט מְעַט, נוֹצְצִים הַנְּשָׁרִים עַל הַקּוֹבָעִים, הַתֻּפִּים הַקְּטַנִּים בָּאִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹלָם, וְתַחַת הַכִּפָּה שֶׁל “הַכּוֹכָב”, בְּלִוְיַת פְּסִיעוֹת קְצוּבוֹת וּכְבֵדוֹת שֶׁל פְּלֻגּוֹת הַצָּבָא, לְקוֹל צִלְצוּל חֲרָבוֹת, עָלָה בָרָמָה קוֹל הַמַּרְשׁ הַחוֹגֵג שֶׁל שֻׁבֶּרְט!…

"אוֹתָהּ שָׁעָה, בְּתוֹךְ הַדְּמָמָה הָעֲצוּבָה שֶׁל הַכִּכָּר, נִשְׁמַע קוֹל, קוֹל אָיֹם: “לִקְרַאת נֶשֶׁק!.. לִקְרַאת נֶשֶׁק!.. הַפְּרוּסִים!..” וְאַרְבָּעָה רוֹכְבִים מֵחֵיל הֶחָלוּץ נָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם לְמַעְלָה אֶל הַיָּצִיעַ וְרָאוּ אִישׁ זָקֵן בַּעַל קוֹמָה מִתְנוֹדֵד וּמֵנִיעַ בְּיָדָיו וְנוֹפֵל כָּאָבֶן. הַפַּעַם מֵת הַקּוֹלוֹנֶל יוֹאָב מִיתָה שְׁלֵמָה.


[תמונה עמ 37]


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 48824 יצירות מאת 2703 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20830 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!