¹

הַנַּפָּח רָם־הַקוֹמָה לוֹרִי מִסֶּן־מָרִי לְיַד הַמִּכְרוֹת הָיָה סַר וְזָעֵף בָּעֶרֶב הַהוּא.

דַּרְכּוֹ הָיָה, לְאַחַר שֶׁכָּבְתָה הָאֵשׁ בְּבֵית־הַמַּפָּח, לְאַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה, לָשֶׁבֶת עַל סַפְסָל לִפְנֵי פִתְחוֹ לְהִתְעַנֵּג עַל לֵאוּת נְעִימָה זוֹ הַבָּאָה מִתּוֹךְ מַשָּׂא הָעֲבוֹדָה וְחֹם הַיּוֹם, וּבְטֶרֶם שָׁלַח מֵעָלָיו אֶת חֲנִיכָיו הָיָה לוֹגֵם עִמָּהֶם לְגִימוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל שֵׁכָר חָדָשׁ, בְּהִתְבּוֹנְנוֹ אֶל יְצִיאַת הַפּוֹעֲלִים מִבָּתֵּי הַמְּלָאכָה. וְאוּלָם בָּעֶרֶב הַהוּא נִשְׁאַר הָאִישׁ בְּבֵית־הַמַּפָּח עַד שֶׁבָּאָה הַשָּׁעָה לִסְעֹד; וְהוּא בָא וְיָשַׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן כְּאִלּוּ בְעַל כָּרְחוֹ. אִשְׁתּוֹ הַזְּקֵנָה, בִּרְאוֹתהּ אֶת פְּנֵי אִשָּׁהּ, הִרְהֵרָה:

– מַה זֶה הָיָה לוֹ?.. אוּלַי קִבֵּל מֵאֵת הַגְּדוּד בְּשׂוֹרָה רָעָה וְלֹא רָצָה לְסַפֵּר לִי?.. אוּלַי חָלָה בְנֵנוּ הַבְּכוֹר?..

אַךְ הִיא לֹא הֵעֵזָּה לִשְׁאֹל דָּבָר וְרַק עָסְקָה לְהַשְׁתִּיק אֶת שְׁלשׁ נַעֲרוֹתֶיהָ הַקְּטַנּוֹת הַצְּהֻבּוֹת כְּעֵין הַשִּׁבֳּלִים הַקְּלוּיוֹת, אֲשֶׁר הָיוּ מְצַחֲקוֹת מִסָּבִיב לַמַּפָּה שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן וְאוֹכְלוֹת בְּכָל פֶּה חַסָּא יָפָה שֶׁל צְנוֹן בְּשַׁמֶּנֶת².

לָאַחֲרוֹנָה דָחָה הַנַּפָּח אֶת קַעֲרָתוֹ בְּכָעַס:

– הוֹי הַנְּבָלִים! הָהּ, הַמְּנֻוָּלִים!

– לְמִי אַתָּה מְכַוֵּן, הַגִּידָה נָא לוֹרִי?

הוּא פָרַץ וְעָנָה:

– אֲנִי אוֹמֵר זֹאת כְלַפֵּי חֲמֵשֶׁת אוֹ שֵׁשֶׁת הַפּוֹחֲזִים הַנִּרְאִים בָּעִיר מְטַיְּלִים מֵאָז הַבֹּקֶר בִּלְבוּשׁ חַיָּלִים צָרְפַתִּים וְהוֹלְכִים שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ עִם הַבָּוָרִים… הֲרֵי הֵם מֵאֵלֶּה שֶׁ… אֵיךְ קוֹרְאִים לְזֹאת?.. שֶׁהִתְיַחֲשׂוּ עַל הַלֹּחֵם הַפְּרוּסִי… וּבְשִׂימִי אֶל לֵב, כִּי בְכָל יוֹם וָיוֹם אָנוּ רוֹאִים אֶת הָאֶלְזַסִּים הַמְּזֻיָּפִים הָאֵלֶּה בָאִים!.. וַאֲנָשִׁים מְקַבְּלִים אֶת פְּנֵיהֶם…

הָאִשָּׁה נִסְּתָה לְלַמֵּד זְכוּת עֲלֵיהֶם:

– מָה אַתָּה רוֹצֶה, אִישִׁי הֶעָלוּב, הַיְלָדִים הֲלָלוּ אֵינָם אֲשֵׁמִים כָּל כָּךְ… שׁוֹלְחִים אוֹתָם לְאַלְגִ’יר אֲשֶׁר בְּאַפְרִיקָה, לְאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד!.. יֵשׁ לָהֶם גַּעְגּוּעִים עַל אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם; וְיֵשׁ לָהֶם לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן גָּדוֹל בְּשׁוּבָם, לְהִפָּטֵר מֵעֲבוֹדָה בַצָּבָא…

לוֹרִי טָפַח טְפִיחָה גְדוֹלָה בְאֶגְרוֹפוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן:

– דֹּמִי, אִמָּא!.. אַתֶּן, הַנָּשִׁים, אֵינְכֶן מְבִינוֹת כְּלוּם. מִתּוֹךְ שֶׁיֵּשׁ לָכֶן עֵסֶק כָּל יְמֵיכֶן עִם הַתִּינוֹקוֹת וְאֵין לָכֶן בְּעוֹלַמְכֶן אֶלָּא יְלָדִים, הֲרֵי קְטַנָּה בִינַתְכֶן כְּבִינַת הַפְּעוֹטוֹת שֶׁלָּכֶן… וְאוּלָם אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, כִּי הָאֲנָשִׁים הֲלָלוּ נְבָלִים הֵם, מְשֻׁמָּדִים הֵם, בְּנֵי בְלִיַּעַל, וְאִם, חַס וְשָׁלוֹם, הָיָה כְּרִיסְטְיַאן בְּנֵנוּ מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת נְבָלָה כָזֹאת, נִשְׁבַּעְתִּי בִשְׁמִי גֵּאוֹרְג לוֹרִי וּבְזִכְרוֹן עֲבוֹדָתִי שֶׁבַע שָׁנִים בְּחֵיל הַמּוֹרִים בְּצָרְפַת, הָיִיתִי תּוֹקֵעַ חַרְבִּי בְּבִטְנוֹ.

וּבְפָנִים אֲיֻמִּים הִתְרוֹמֵם הַנַּפָּח מְעַט וְהֶרְאָה עַל חַרְבּוֹ הַאֲרֻכָּה, חֶרֶב הַמּוֹרִים, שֶׁהָיְתָה תְלוּיָה עַל גַּבֵּי הַקִּיר מִמַּעַל לִתְמוּנַת בְּנוֹ, תְּמוּנָה שֶׁל זוּאַף שֶׁנִּשְׁלְחָה מִשָּׁם, מֵאַפְרִיקָה; אַךְ בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַפָּנִים הַנָּאִים הָאֵלֶּה, פְּנֵי אֶלְזַסִּי, שְׁחַרְחוֹרִים וּשְׁזוּפֵי שֶׁמֶשׁ, בְּתוֹךְ לַבְנוּנִית זוֹ הַמַּבְהִיקָה אֶת הַצְּבָעִים, הִרְגִּיעַ הַדָּבָר הַזֶּה אֶת רוּחוֹ פִתְאֹם וְהוּא פָתַח בִּשְׂחוֹק:

– יֵשׁ לִי רְשׁוּת לָלֶכֶת זְקוּף קוֹמָה… אֵיכָה יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל כְּרִיסְטְיַאן בְּנֵנוּ לִהְיוֹת לִפְרוּסִי, הֵן הוּא הִכָּה בָהֶם מַכָּה רַבָּה בִּימֵי הַמִּלְחָמָה!..

הָרַעְיוֹן הַזֶּה הֵשִׁיב לוֹ אֶת רוּחוֹ הַטּוֹבָה, וְהָאִישׁ כִּלָּה לֶאֱכֹל לַחְמוֹ בְשִׂמְחָה, וּלְאַחַר שֶׁהֵרִיק שְׁתֵּי כוֹסוֹת שֵׁכָר יָצָא אֶל הָעִיר.

עַתָּה נִשְׁאֲרָה הַזְּקֵנָה לוֹרִי לְבַדָּהּ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִשְׁכִּיבָה אֶת שְׁלשׁ הַיְלָדוֹת הַצְּהֻבּוֹת, שָׁקוּל צִפְצוּפָן עָלָה מִן הַחֶדֶר הַסָּמוּךְ כְּצִפְצוּף צִפֳּרִים בְּקִנָּן קֹדֶם שֶׁנָּמוּ, לָקְחָה בְיָדָהּ אֶת מְלַאכְתָּהּ וְהִתְחִילָה מַטְלִיאָה בְּשִׁבְתָּה לִפְנֵי הַפֶּתַח לְצַד הַגַּנִּים. מִזְּמָן לִזְמָן הָיְתָה מוֹצִיאָה אֲנָחָה וּמְהַרְהֶרֶת בְּלִבָּה:

– כֵּן, לוּ יְהֵא כָךְ. פַּחְדָנִים הֵם, בְּנֵי בְלִיַּעַל… אַךְ אַחַת הִיא! אִמּוֹתֵיהֶם מְלֵאוֹת שִׂמְחָה לָשׁוּב וְלִרְאוֹת אֶת פְּנֵיהֶם.

הִיא מַעֲלָה עַל לִבָּהּ אֶת הַיָּמִים, שֶׁבְּנָהּ, קֹדֶם יְצִיאָתוֹ לַעֲבֹד בַּצָּבָא, הָיָה עוֹמֵד פֹּה, בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁל הַיּוֹם, נָכוֹן לְטַפֵּל בַּגַּן הַקָּטָן. הִיא מַבִּיטָה עַל הַבְּאֵר, שֶׁמִּשָּׁם הָיָה מְמַלֵּא מַיִם אֶת הַטְּפִי לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגַּן, וְהוּא לָבוּשׁ חֻלְצָה, שַׂעֲרוֹתָיו אֲרֻכּוֹת, אֵלֶּה הַשְּׂעָרוֹת הַנָּאוֹת שֶׁגָּנְזוּ אוֹתָן מֵעַל רֹאשׁוֹ כְּשֶׁנִּכְנַס לְחֵיל הַזּוּאֲפִים…

פִּתְאֹם חָרָדָה. הַשַּׁעַר הַקָּטֹן בַּקָּצֶה, זֶה הַפּוֹנֶה אֶל הַשָּׂדוֹת, נִפְתַּח. הַכְּלָבִים לֹא נָבָחוּ; וּבְכָל זֹאת הִנֵּה הָאִישׁ שֶׁבָּא זֶה עַתָּה לְאֹרֶךְ הַכְּתָלִים כְּגַנָּב הוֹלֵךְ וּמַחֲלִיק בֵּין הַכַּוָּרוֹת…

– עַרְבָא טָבָא, אִמָּא!

בְּנָהּ כְּרִיסְטְיַאן עוֹמֵד לְפָנֶיהָ, בִּגְדֵי הַשְּׂרָד אֲשֶׁר עָלָיו מְרֻשָּׁלִים, וְהוּא נִכְלָם, נָבוֹךְ, לְשׁוֹנוֹ מְגַמְגֶּמֶת. הֶעָלוּב הַזֶּה שָׁב אֶל הָאָרֶץ יַחַד עִם שְׁאָר חֲבֵרָיו, וְזֶה כְשָׁעָה הוּא מְשׁוֹטֵט מִסָּבִיב לְבֵיתוֹ וּמְחַכֶּה לִיצִיאַת אָבִיו כְּדֵי לְהִכָּנֵס. הִיא רוֹצָה לְהוֹכִיחוֹ עַל פִּשְׁעוֹ, אַךְ אֵין בָּהּ רוּחַ לַעֲשׂוֹת זֹאת. זֶה יָמִים רַבִּים לֹא רָאֲתָה אֶת פָּנָיו, לֹא חִבְּקָה אוֹתוֹ! אַחֲרֵי כֵן הוּא מִתְנַצֵּל לְפָנֶיהָ, מֵבִיא נִמּוּקִים יָפִים, כִּי הִתְגַּעְגַּע עַל מוֹלַדְתּוֹ, עַל בֵּית הַמַּפָּח, כִּי קָצָה נַפְשׁוֹ לִחְיוֹת כָּל הַיָּמִים הַרְחֵק מֵהֶם, וְהַמִּשְׁטָר בַּצָּבָא נַעֲשָׂה קָשֶׁה מְאֹד, וַחֲבֵרָיו הָיוּ מְכַנִּים אוֹתוֹ “פְּרוּסִי” עַל שֵׁם מוֹצָאוֹ מֵאֶלְזַס. הִיא מַאֲמִינָה בְכָל הַדְּבָרִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו. אֵין לָהּ אֶלָּא לְהַבִּיט אֶל פָּנָיו כְּדֵי לְהַאֲמִין. תּוֹךְ כְּדֵי שִׂיחָה נִכְנְסוּ אֶל הַחֶדֶר לְמָטָּה. הַיְלָדוֹת שֶׁהֵקִיצוּ מִהֲרוּ בְרַגְלַיִם יְחֵפוֹת, רַק הַכֻּתֹּנֶת עֲלֵיהֶן, לְחַבֵּק וּלְנַשֵּׁק אֶת אֲחִיהֶן הַגָּדוֹל. אָמְרוּ לְהַגִּישׁ לְפָנָיו אֹכֶל, אַךְ אֵין הוּא רָעֵב. וְרַק צָמֵא הוּא, צָמֵא כָל הַיּוֹם, וְהוּא שׁוֹתֶה בִגְמִיאוֹת גְּדוֹלוֹת מַיִם, מִלְּבַד כּוֹסוֹת הַשֵּׁכָר וְהַיַּיִן הַלָּבָן שֶׁקָּנָה בְכֶסֶף מֵאָז הַבֹּקֶר בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ.

אַךְ הִנֵּה אָדָם אֶחָד מִתְהַלֵּךְ בֶּחָצֵר. הַנַּפָּח הוּא זֶה שֶׁנִּכְנָס.

– כְּרִיסְטְיאַן, הִנֵּה אָבִיךָ. חִישׁ, הִטָּמֵן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לִי זְמָן לְדַבֵּר עִמּוֹ, לְבָאֵר לוֹ…

וְהִיא דָחֲפָה אוֹתוֹ אֶל אֲחוֹרֵי הַתַּנּוּר הַגָּדוֹל הֶעָשׂוּי פוֹיַנְס, אַחֲרֵי כֵן שָׁבָה לִמְלַאכְתָּהּ וְיָדֶיהָ רָעָדוּ. לַאֲסוֹנָם, נִשְׁאֲרָה הַמִּצְנֶפֶת שֶׁל זוּאַף עַל הַשֻּׁלְחָן, וְזֶה הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּגְלָה לְעֵין לוֹרִי כְּשֶׁנִּכְנָס. פָּנֶיהָ הַחִוְּרִים שֶׁל אִשְׁתּוֹ, מְבוּכָתָהּ… הוּא הֵבִין הַכֹּל.

– כְּרִיסְטְיאַן פֹּה!.. – קָרָא הָאִישׁ בְּקוֹל אָיֹם וּבַהֲסִירוֹ מֵעַל הַיָּתֵד אֶת חַרְבּוֹ מִתּוֹךְ תְּנוּעָה שֶׁל מְטֹרָף, הִתְנַפֵּל לְמוּל הַתַּנּוּר, אֲשֶׁר שָׁם יָשַׁב כָּפוּף הַזּוּאַף חִוֵּר, פִּכֵּחַ, נִשְׁעָן אֶל הַקִּיר מִפַּחַד פֶּן יִפֹּל.

הָאֵם הִתְפָּרְצָה וְעָמְדָה בֵינֵיהֶם.

– לוֹרִי, לוֹרִי, אַל תַּהַרְגֵהוּ… אֲנִי, אֲנִי כָּתַבְתִּי אֵלָיו כִּי יָשׁוּב לְבֵיתוֹ, כִּי יֵשׁ לְךָ צֹרֶךְ בּוֹ בְּבֵית־הַמַּפָּח…

הִיא תָפְשָׂה בְיָדוֹ, נִגְרְרָה אַחֲרָיו, בָּכְתָה בְקוֹל. בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה שֶׁל חַדְרָם בָּכוּ הַיְלָדִים בְּשָׁמְעָם אֶת הַקּוֹלוֹת הַמְּלֵאִים כַּעַס וּדְמָעוֹת, כַּאֲשֶׁר לֹא הִסְכִּינוּ… הַנַּפָּח עָמַד רֶגַע וְהִבִּיט אֶל אִשְׁתּוֹ.

– אַהּ! אַתְּ גָּרַמְתְּ לוֹ שֶׁיָּבֹא… וּבְכֵן, טוֹב וְיָפֶה, יֵלֵךְ לוֹ לִשְׁכַּב. מָחָר אֶרְאֶה מַה יֵשׁ לִי לַעֲשׂוֹת.

מִמָּחֳרָת הַיּוֹם כַּאֲשֶׁר הֵקִיץ כְּרִיסְטְיאַן מִתַּרְדֵּמָה מְלֵאָה בִּעוּתִים וּפְחָדִים בְּאֵין סִבָּה לָהֶם, רָאָה אֶת עַצְמוֹ בְתוֹךְ חֲדַר יַלְדוּתוֹ. בְּעַד הַזְּגוּגִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת הַנְּתוּנוֹת בְּמִסְגֶּרֶת שֶׁל עֹפֶרֶת, הַנִּפְסָקוֹת עַל יְדֵי כִּישׁוּת רַעֲנַנָּה, הֵצִיצָה הַשֶּׁמֶשׁ הַחַמָּה שֶׁעָמְדָה בַמָּרוֹם. מִלְּמַטָּה נִשְׁמַע קוֹל הַפַּטִּישׁ עַל הַסְּדָן… הָאֵם יָשְׁבָה לִמְרַאֲשׁוֹתָיו; הִיא לֹא עָזְבָה אוֹתוֹ בַלַּיְלָה, עַד כֹּה הֵטִילָה עָלֶיהָ אֵימָה חֲמַת אִישָׁהּ. הַזָּקֵן אַף הוּא לֹא שָׁכָב. עַד הַבֹּקֶר הִתְהַלֵּךְ בְּחַדְרוֹ, בָּכָה, נֶאֱנַח, פָּתַח וְסָגַר אֶת הָאֲרוֹנוֹת, וְהִנֵּה זֶה עַתָּה נִכְנַס לְחַדְרוֹ שֶׁל בְּנוֹ, פָּנָיו קָשִׁים, לָבוּשׁ הוּא כְיוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, בְּרַגְלָיו מַגָּפִים גְּדוֹלִים, עַל רֹאשׁוֹ כּוֹבָע רָחָב וּבְיָדוֹ מַטֶּה שֶׁל עוֹלִים בֶּהָרִים חָזָק וְחָשׁוּל בַּרְזֶל³ בְּקָצֵהוּ. הוּא פָנָה וְהָלַךְ אֶל הַמִּטָּה:

– הָבָה, קוּם!… קוּמָה.

הָעֶלֶם הַנָּבוֹךְ קְצָת אָמַר לִלְבֹּשׁ אֶת בִּגְדֵי הַזּוּאַף אֲשֶׁר לוֹ.

– לֹא אֵלֶּה… – קָרָא הָאָב קָשׁוֹת.

וְהָאֵם הַחֲרֵדָה וְהַנִּפְחֶדֶת אָמָרָה:

– אֲבָל, חֲבִיבִי, אֵין לוֹ אֲחֵרִים.

– תְּנִי לוֹ אֶת בְּגָדַי… אֲנִי אֵין לִי עוֹד צֹרֶךְ בָּהֶם.

בְּעוֹד אֲשֶׁר לָבַשׁ הַבֵּן בְּגָדָיו, כָּרַךְ לוֹרִי בְדִיּוּק אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד, אֶת הַמָּתְנִיָּה הַקְּצָרָה, אֶת הַתַּחְתּוֹנִים הָאֲרֻכִּים הָאֲדֻמִּים. כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַחֲבִילָה הֶעֱבִיר מִסָּבִיב לְצַוָּארוֹ נַרְתִּיק שֶׁל פַּח, שֶׁבּוֹ מֻנָּח הַגִּלָּיוֹן שֶׁל רְשִׁימַת הַדָּרֶךְ…

– עַתָּה נֵרֵד נָא – קָרָא הָאִישׁ אַחֲרֵי כֵן – וּשְׁלָשְׁתָם יָרְדוּ לְבֵית הַמַּפָּח בְּלִי דַּבֵּר דָּבָר… הַמַּפּוּחַ נִחָר; הַכֹּל עָמְדוּ בַעֲבוֹדָתָם. בִּרְאוֹתוֹ אֶת בֵּית הַמְּלָאכָה פָתוּחַ לִרְוָחָה, זֶה הַמָּקוֹם שֶׁהִתְגַּעְגַּע עָלָיו כָּל כָּךְ בְּשִׁבְתּוֹ שָׁם בַּמֶּרְחַקִּים, זָכַר הַזּוּאַף אֶת יְמֵי יַלְדוּתוֹ וְאֶת אֲשֶׁר הָיָה מְשַׂחֵק שָׁם זְמָן רָב בְּתוֹךְ הַחֹם שֶׁל הַדֶּרֶךְ וְהַגִּצִּים הַנּוֹצְצִים שֶׁיָּצְאוּ מִבֵּית הַמַּפָּח בְּתוֹךְ הַפִּיחַ הַשָּׁחוֹר. תָּקַף עָלָיו רֶגֶשׁ שֶׁל רֹךְ, חֵשֶׁק עַז לִמְצֹא סְלִיחָה מֵאֵת אָבִיו; אַךְ בַהֲרִימוֹ עֵינוֹ פָגַע בְּמַבָּט אַל־חַנּוּן.

סוֹף סוֹף גָּמַר הַנַּפָּח לִפְתֹּחַ פִּיו:

– עֶלֶם – קָרָא הָאִישׁ – הִנֵּה הַסְּדָן, כְּלֵי הַמְּלָאכָה… כָּל אֵלֶּה לְךָ הֵם… וְגַם כָּל זֶה! – הוֹסִיף הָאִישׁ, בְּהַרְאוֹתוֹ עַל הַגָּן הַקָּטָן, הַפָּתוּחַ שָׁמָּה בְּקָצֶה מָלֵא שֶׁמֶשׁ וּדְבוֹרִים, דֶּרֶךְ הַמִּסְגֶרֶת הַמְפֻחָמָה שֶׁל הַפֶּתַח… הַכַּוָּרוֹת, הַגְּפָנִים, הַבַּיִת, הַכֹּל לְךָ הוּא… אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִקְרַבְתָּ אֶת כְּבוֹדְךָ בִּגְלַל אֵלֶּה, הֲלֹא שָׁמֹר תִּשְׁמֹר אוֹתָם… אַתָּה הִנְּךָ הָאָדוֹן פֹּה… וְאָנֹכִי אֵלֵךְ מִזֶּה… חַיָּב אַתָּה חָמֵשׁ שָׁנִים לְאֶרֶץ צָרְפַת, אֲנִי הוֹלֵךְ לִפְרֹעַ חוֹבְךָ תַחְתֶּךָ.

– לוֹרִי, לוֹרִי, לְאָן תֵּלֵךְ? – צָעֲקָה הַזְּקֵנָה הָעֲלוּבָה.

– אַבָּא!… – הִתְחַנֵּן הָעֶלֶם… אַךְ הַנַּפָּח כְּבָר יָצָא, פָּסַע פְּסִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וְלֹא הֵסֵב פָּנָיו…

בְּסִידִי־בֶּל־אַבֶּה, בַּקְּסַרְקְטִין⁴ שֶׁל גְּדוּד הַזּוּאֲפִים הַשְּׁלִישִׁי, נִמְצָא זֶה יָמִים אֲחָדִים חַיָּל מִתְנַדֵּב בֶּן חֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ.