סיעת מפא“י בכנסת החליטה ברוב קולות לתמוך ביוזמתו של חה”כ יוסף אלמוגי, שהגיש לכנסת הצעת חוק לעריכת משאל בדבר שיטת הבחירות במדינה. ההחלטה נתקבלה לאחר בירור יסודי ונמרץ שנטלו בו חלק חברים רבים וביניהם ראש הממשלה הח' דוד בן-גוריון.
טענו השוללים 🔗
א. משאל-עם הוא שריד-ארכאי של דמוקראטיה ישירה, שהיתה קיימת בימי ילדותה ופרימיטיביותה, כשהמחליטים היו מועטים – שכבה של בני-חורין תושבי “עיר” אחת.
מאז התפתחה הדמוקראטיה, הקיפה המונים מרובים וחרגה מתחומי עיר אחת, ובהתפתחותה עלתה על הדרך של דמוקראטיה ייצוגית, שרק היא מסוגלת להביא לא רק להכרעות עקרוניות אלא גם לקיים “שלטון-עם” הלכה למעשה.
ב. נסיונות היסטוריים להשתמש במשאל-עם, כבאמצעי דמוקראטי, סללו את הדרך לפני דיקטטורים בצרפת של ראשית המאה ה-19, באיטליה שלפני מלחמת העולם השניה ובכמה מארצות דרום-אמריקה. גם המשאל שנערך לאחרונה בצרפת, באותה שאלה עצמה: שינוי שיטת הבחירות – עדיין אין לראותו כצעד המחזק את הדמוקראטיה דווקא.
ג. מי שאומר משאל-עם אצלנו לא אינו יכול לומר רק בנושא אחד בלבד ואם ההצעה תתקבל בפעם הזאת – תותר הרצועה ומכאן ואילך תבואנה תביעות למשאל-עם על כל צעד.
ד. מפא“י עלולה להיות מבודדת בכנסת בהצעת המשאל, כאשר כל המפלגות, המהוות שני שלישים של הכנסת, יתייצבו נגדה, כמו שהתייצבו נגד ההצעה לשינוי שיטת הבחירות, ודבר זה אינו רצוי מבחינה פסיכולוגית ציבורית. שוללי המשאל מכירים בצורך לשנות את שיטת הבחירות היחסיות ולהנהיג במקומה בחירות איזוריות-אישיות, כפי שמפא”י תובעת זה כמה שנים. אך הם סבורים שעל מפא"י להילחם על הצעתה באמצעים הרגילים של דמוקראטיה ייצוגית, כלומר באמצעות מערכת הבחירות עצמה, ואם לא תוכל לבדה תשתדל לשכנע מפלגות נוספות שיצטרפו אל עמדתה ויתמכו בה.
טענו המחייבים: 🔗
א. דמוקראטיה ישירה אינה פסולה, בייחוד כשהיא נאבקת על מהותה היסודית. הדמוקראטיה הישירה היא עיקר ויסוד של הדמוקראטיה, בעוד שהדמוקראטיה הייצוגית היא כלי להגשמתה, ואם הדמוקראטיה הייצוגית מגיעה בנסיבות מסויימת לסילוף מהותה של הדמוקראטיה ולסירוס רצונה – על כרחנו שנפנה לעזרתה של הדמוקראטיה הישירה, שתיטול לידיה את ההכרעה איזו דמות תהיה לדמוקראטיה הייצוגית. כל עיקרה של הדמוקראטיה הוא רצון העם, של רוב העם. יקום, איפוא, העם על זכותו ועל דעתו ויקבע באיזה כלים יוגשם רצונו.
ב. אין כלל לחשוש מפני העם על פי אותם המקרים שסלל דרך לפני דיקטטורים. שהרי יש ארצות, כגון שווייץ, המשתמשות במשאל-עם שימוש מרובה והדמוקראטיה שלהן לא נפגמה כמלוא הנימה. כל זמן שהעם נאמן לדמוקראטיה ורוצה בה בכל לבו ונפשו – לא משאל-עם עלול לפגוע בה אלא, להיפך, הוא עשוי לחזקה ולהעמיקה. גלוי וידוע שגם דמוקראטיה ייצוגית סללה את הדרך לפני דיקטאטורים, כגון בגרמניה של היטלר, ואין לתלות את הקולר רק במשאלי-העם. ואילו הנסיון שעשתה צרפת לאחרונה עדיין לא הוכח שהוא פגע באושיותיה של הדמוקראטיה וייתכן שהוא באמת חיזק אותה.
ג. החשש שמא תותר הרצועה למשאל-עם בשאלות שונות, יסודו באמונה, שאין לה שחר, שהתנגדות עקרונית מצד מפא“י למשאלי-העם היא ערובה שאף פעם לא יהיה משאל-עם במדינת ישראל. לא מפא”י היא הראשונה המציעה משאל-עם ולא בכוחה בלבד למנוע אפשרות זו. היו דרישות למשאלי-עם בשאלות מסויימות והן נדחו על-ידי הרוב של הכנסת.
אם למפא“י יהיה רוב בכנסת היא תשמור על כך שלא יהיה משאל-עם אלא בדבר שהוא בעל אופי עקרוני וערך יסודי כמו שינוי שיטת הבחירות; אך אם יתהווה רוב בכנסת בעד משאל-עם לא תועיל התנגדותה העקרונית של מפא”י. המפתח לעריכת משאל-עם נתון, איפוא, בידי הכנסת, לחיוב או לשלילה, עפ"י הנסיבות שבהן יתהווה רוב. שום משאל-עם לא ייערך מעל לראשה של הכנסת. ואילו הכנסת מעולם לא חוקקה חוק המוציא את משאל-העם “מחוץ לתחום”. ואפילו חוקקה יכולה היא לשנות דעתה על-ידי חקיקה חדשה.
ד. אין לחשוש לבדידותה של מפא"י כשהיא נאבקת על דבר שהיא מאמינה שהעם רוצה בו ואילו המפלגות המיוצגות עכשיו בכנסת מתנגדות לו. אדרבא, יציגו אותן מפלגות את עצמן כמתנגדות לרצון-העם ואין ספק שבסופו של דבר העם יסיק את מסקנתו הנחרצת כלפיהן בזמן הבחירות.
מפא"י הרימה את הדגל של שינוי שיטת הבחירות ואינה יכולה לנטוש אותו ולסגת בגלל התנגדותן של המפלגות, הרואות בבחירות יחסיות גן-עדן לקיומן. הן מתנגדות ותתנגדנה, בכנסת ומחוצה לה, לא כל כך למשאל-העם אלא לשינוי שיטת הבחירות. לשם כך עשו את המעשה ללא תקדים, כאשר ביצרו את הסעיף של בחירות יחסיות בחוק הכנסת ביצורים מרובים, כדי למנוע את האפשרות לשנותו על-ידי רוב רגיל בכנסת. זוהי עובדה, שמיעוט של חברי הכנסת ניצל סיטואציה מסויימת והחליט ברוב רגיל, שאין לשנות החלטתו אלא על-ידי רוב מוחלט של חברי כנסת. 45 חברי כנסת החליטו שרק 61 חברי כנסת במקרה אחד, ו-80 חברי כנסת במקרה שני, יכולים לשנות את ההחלטה שהם החליטו.
כלום אין זה מצדיק פנייה נמרצת אל העם, שיחליט הוא עצמו אם אותן מפלגות ביטאו בהחלטתן את רצונו או לאו?
הפועל הצעיר, 25.11.1958
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.