(לקראת אסיפת הנבחרים)

במושב שעומד להתכנס בימים הקרובים יוחלט כפי הנראה — על סידור בחירות חדשות לאסיפת הנבחרים הרביעית, ויש צורך, איפוא, להעלות על הפרק את השאלה המרה והכאובה — שאלות הקוריות, זה הנגע המקים חיץ בין יהודי לאחיו ובין איש לרעהו, המפצל את האומה לאזרחים ממדרגות שונות והמחזק את ה“אבטונומיות” העדתיות הנושאות ברמה את דגל הגלות, את שמות הארצות ששם נרדפו עד צוואר ושמהן נמלטו כל עוד נפשם בם.

ומעציב הוא, כי לא לביטול הקוריות מתכוננים עכשיו, אלא לחיזוקן ולמתן קוריות חדשות ל“גופים ציבוריים חדשים”.

ראשית מחלה זו היתה “הוראת שעה”, וכיוון שפרצה, נדבקו בה כל שוחרי הכבוד ורודפי השררה. היום — מהתאחדות התימנים ומהתאחדות הספרדים, ומחר תתעוררנה התאחדויות הקוזקים, הכורדים, העדנים, ועוד כמה התאחדויות שארצנו נתברכה בהן. הגענו לידי כך שאגודה מקצועית כהתאחדות האיכרים, רוצה אף היא בקוריה מיוחדת — ודווקא בחתיכה הגונה. ולא ייפלא, איפוא, אם מחר תתעורר גם התאחדות הסנדלרים והתאחדות הנגרים וכל אגודה מקצועית תרצה בכך, ולכולם צריך יהיה לתת קוריה מיוחדת.

ואם לפי מידת ההון והרכוש שיש לכל בוחר ייקבע הדין, הרי כגודל מושבות יהודה והשומרון כן צריך יהיה להיות גודל זכות ההצבעה וההכרעה של… הבארון רוטשילד ופקידיו. ויימצאו אנשים שירצו לשלוח צירים לכנסת מטעם מוסדות כספיים ומסחריים: בנקים, חברת חשמל וכו׳. ומדוע לא ידרשו כזאת גם בתי־המסחר? וגם אינטרסים “כלכליים וישובים” יימצאו ש“צריך להגן” עליהם.

לא אטעה אם אומר שע״י הכנסת עיקר הקוריות הוכנס יסוד פורה הפקרות ושרירות־לב, וקנוניות של רודפי כבוד והתנשאות, שאין הציבור רוצה בהם.

קטונתי מלדבר על זאת מבחינת הכלל. אולם בתור פרט הנני נפגע מאוד מ״המשחק הכללי", העושה בנו שמות.

הנני תימני, אחד מאלה שדבקה בהם מארת הקוריות, לעתים אני מתגאה, כמובן ב“תימניותי” שסבלתי את הגלות המרה והארורה ביותר ושעל כן גאולתי כל כך מתוקה וממלאה את חלל לבי אושר. אולם כשמבדילים אותי מעדת ישראל כשאני ניגש לקלפי לבחור ברשימת יהודים “לא־תימנית”, גוערים בי, ושולחים אותי “לתחומי”, הרי זה חושף למולי את כל מכמני הצער והעלבון שספגתי אני ואבותי ואבות אבותי, עד ראשוני הגולים. לפתע אני מרגיש את עצמי כבן “מעמד מובדל” נחות־דרגא, והרגשה זו מפעפעת כסם בעצמותי.

כלום לחינם ערגה הנפש לדרור ולחופש כיהודי ובאדם בן־חורין? האם גם כאן יהא חל האיסור על תערובת גזעים, ותהא אפלייה בין יהודים ממדרגות שונות? כלום בתימן אנחנו. ובין אומות העולם אנו שרויים?

אין להתעלם מהעובדה שישנם היום תימנים הששים על הקוריה כעל כל הון, אך לא אשמתם היא. כנסת ישראל היא שטיפחה את היבלית הזו במו ידיה, ובזה יצרה תקדים לדברים מסוכנים יותר. די להזכיר את סכסוכי השחיטה בירושלים, ואת דבר בית־העלמין המיוחד לתימנים (כנראה שיש גם “גן עדן” מיוחד להם), וזכור עוד הד המלחמה הנטושה בין המועצות המקומיות לבין שכונות התימנים הרוצות לעשות שבת לעצמן בכל שטחי החיים הציבוריים: בשחיטה מיוחדת ובחינוך מיוחד, וכל דבר שריח אשכנזיות או ספרדיות נודף הימנו הריהו פוסלם למפרע כחתיכה דאיסורא.

אינני מטיל ספק בדבר, שיבוא יום ויקומו איזה “עסקנים” תימנים השואפים למעט שררה וירצו שהממשלה תכיר בהם כעדה מיוחדת, כמו, למשל עדת היוונים והגרמנים וכו׳, והלא גם טריטוריות ישנן להן, החל מ“כרם התימנים” הידוע בת״א וכלה במושבים הנבדלים הבנויים על קרקע הלאום ומכספי הלאום ביהודה ובשומרון. הרי לכם “קנטון תימני” בא״י. אין זה סתם מליצה, זהו כמעט הלך־רוח המנשב כיום בחוגים תימניים ידועים. לעת עתה עוטפים את הדבר באיצטלא נאה של “אם אין אני לי מי לי” ושל “נדאג לעצמנו” וכו׳, אך אלה הם רק ניצנים. הפרחים יבואו. אין גם להתעלם מהעובדה שישנן מפלגות בציונות וביישוב התומכות במעשי הפירוד הללו להנאתן. אם ייבחרו ז. גלוסקא או יעקב כהן לאסיפת הנבחרים, הרי יתוסף תומך בסופרסקי וברביזיוניסטים. ואם לא תתקיים, ח״ו ת״ת תימנים בהנהלתם, מי בקרב התימנים יחזק חזונו הגדול של סמילנסקי?

ואם יש למי לפנות, הרי זה אל שליחי הפועלים בכנסת ישראל: אתם הן מגינים הנכם על כבוד האדם ועל חופש האדם, על השוויון בין יהודי לאחיו ובין איש לרעהו. אתם הן נלחמים הנכם על הדמוקראטיה והחרות וכנגד תאוות השלטון של תאוותנים שבעים.

עליכם, איפוא, לקדש מלחמה בקוריות, ולהשתמש בכל כוח השפעתכם בעד ביטולן המוחלט.

“דבר”, כ״ט אייר תרצ״ד