רקע
לוי אשכול
המדיניות הכלכלית במבחן הביצוע

בכנסת, 16 במאי 1962


לפני שלושה חדשים הובאה לאישורה של הכנסת תכנית לייצוב המשק, שבמרכזה הועמד איחוד שערי המטבע.

עדיין אין השעה מספיקה להערכה מלאה של הצעד שנקטנו. עומדים אנו בינתים בשלבים הראשונים של ביצוע התכנית. חזרנו ואמרנו בחדשים אלה, שפיחות המטבע אינו התכנית כולה, אלא קו־היערכות ברור ואחיד לקראת כיבוש עמדות במשק, חיסול עיווּתים, הגברת הייעול וכושר ההתחרות. אנו עומדים עתה בעיצומה של מערכה זו, ואולי יותר נכון לומר – בתחילתה, כי סעיפיה השונים של התכנית לייצוב המשק נמצאים בראשית הפעלתם.

החלטנו על שינוי הדרך, לא משום שהדרך שנקטנו עד כה היתה פסולה, אלא משום שמיצינו את כל האפשרויות הטמונות בה. יכולים היינו להרשות לעצמנו שינוי הקו ועליה על דרך חדשה – על הבסיס שיצרנו במשך 14 שנה. הכרזנו על התכנית החדשה לייצוב המשק לא מעמדת חולשה, אלא מעמדת כוח, על בסיס של משק שהאור רב בו מן הצל, במצב של תעסוקה מלאה, כשבאוצרותינו מלאי נכבד של נטבע־חוץ. אך כאמור – לאחר שמיצינו את מלוא החיוב שבאמצעים המתאימים לשלבי בראשית – גמלה השעה למפנה.

קצרי־דעת וקצרי־רוח עומדים עלינו יום־יום ומנסים לטעון שהנה נכשלה התכנית הכלכלית. האומנם ניתן לקבוע הצלחתה של תכנית או כשלונה כשלושה חדשים לאחר הפעלתה? האם בצרפת, שביצעה פיחות מוצלח, באה התשועה וההצלה תוך שלושה חדשים?

בשלושת החדשים שעברו מאז התשעה בפברואר, פעלנו בשני מישורים: טיפול בבעיות לטוח ארוך, הנובעות מהמדיניות החדשה, ופתרונן של בעיות שוטפות.

גל הענינים השוטפים שפרץ עקב הפיחות נמצא כמעט מאחורינו, ואנו עוברים עתה לשלב אינטנסיבי של הקמת הכלים והאמצעים לטיפול בבעיותיה של המדיניות לטוח ארוך יותר.


 

מאזן לשלושה חדשים    🔗

הייצור והתעסוקה במשק לא נפגעו. סכנה זו צפויה בדרך כלל לאחר פיחות, ואמנם, בעקבות הפיחות שבוצע ב־1952 גדלה האבטלה והואט גידול הייצור. לעומת זאת, בשלושת החדשים שעברו מאז הפיחות הנוכחי, הוסיף הייצור הריאלי לעלות בתעשיה, בחקלאות ובבניה, בקצב שנתי של 9 – 10 אחוזים. העליה, המגיעה אלינו בקצב הולך וגובר, הוסיפה להיקלט בתעסוקה ללא קשיים מיוחדים. בחדשים פברואר־מארס השנה היה הממוצע היומי של דורשי עבודה בלשכות נמוך מהממוצע בחדשים המקבילים אשתקד, ואין ספק שכל זה – הודות לבסיס שיסדנו ולהצבר המשקי שנאגר במשך שנים.

כל נסיון להעריך כיום את השפעת הפיחות על המאזן המסחרי, הוא מגוחך ובלתי רציני. גידולו של היצוא אינו ענין של מהיום למחר. יצוא שבוצע בחדשים אלה אינו אלא תוצאה של הסדרים והזמנות מתקופה שקדמה לפיחות, כשם שהיבוא המגיע לארץ עתה, רובו היה מוזמן לפני התשעה בפברואר. בנושא זה נחוץ אורך־רוח, ומאזן אמת ייעשה בעוד שנה־שנתים.

הפיחות השפיע השפעה מידית על התיירות. מספר התיירים בחודש פברואר עלה ב־15 אחוזים, ואילו ההכנסה מתיירות עלתה ב־28 אחוזים. עם שינוי השער הפכה ישראל לארץ זולה יותר לתייר. כן נודע על התענינות גוברת בחוץ־לארץ בקרב תיירים פּוטנציאליים, והרי לתיירות נועד תפקיד חשוב בהגדלת הכנסות מטבע־חוץ ובפיתוח כלכלתנו.

שינוי השער הביא להתענינות מוגברת של תושבי־חוץ ברכישת ניירות־ערך ישראליים ובהשקעות בישראל, עד כי יכולים אנו להרשות לעצמנו בדיקה קפדנית וסלקטיבית של זרם ההצעות המגיעות אלינו.

הפער בין שער הדולר השחור לשער הרשמי, שהגיע ל־40 אחוז ויותר לפני הפיחות, ירד עד ל־8 אחוזים כיום, והמדובר בהיקף זעיר של עיסקות.

הציבור רכש אגרות־חוב בסכומים גדולים. ובעוד שבחדשים האחרונים שלפני הפיחות לא נמכרו כמעט כל אגרות צמודות למדד ואגרות המלוה קצר־המועד, הרי בשלושת החדשים מאז הפיחות נמכרו אגרות משני הסוגים בסכום העולה על 60 מיליון ל"י. אין ספק כי רכישה זו של אגרות־חוב פעלה במידה לא קטנה לספיגת עודפי־ביקוש.

עודפי־ביקוש אלה מקורם בעיקר בגידול המהיר באמצעי התשלום, שעלו בחדשים פברואר־אפריל ביותר מ־10 אחוזים. כל הגידול הזה מקורו בהמרה של יתרות מטבע־חוץ – הן בעקבות זרם גדול יותר של מטבע־חוץ, המובא לארץ, והן עקב העלאת השער.

העליה באמצעי התשלום היתה גדולה יותר, אילו לא נקטה הממשלה אמצעים שונים כדי לעקר כספים ולהוציאם מן המחזור. ואמנם, לא זו בלבד שהאוצר השתמש בכל הרוחים שנבעו משינוי שער לגבי יתרות מטבע־החוץ, המופקדות בבנק ישראל, לשם הקטנת חוב הממשלה לבנק, אלא שאף הועיד סכומים ניכרים מהכנסות שוטפות למטרה זו, וזאת – נוסף למכירה המוגברת של אגרות־חוב לציבור.


 

י"ח הסעיפים במבחן הביצוע    🔗

מן הראוי לבחון את ביצוע התכנית לייצוב המשק על י"ח סעיפיה:

הסעיף הראשון בתכנית לייצוב המשק קובע שער אחיד של שלוש ל"י לדולר, ביטול הפּרמיות ליצוא והתמיכה ליבוא. מטרה זו הושגה במלואה, וכל המנסה לטעון שאנו מקיימים שערים שונים – אינו אלא טועה ומטעה. היצוא כולו, פרט לענף הטכסטיל, מתבצע בשער הרשמי, ואין בדעתנו לסטות אף לרגע מעקרון זה ולהעניק למישהו פרמיות נוספות. אשר לתמיכה ביצוא טכסטיל, עליה הודענו מראש, הרי היא לתקופת מעבר ואין אנו מתכוונים להנציחה.

איחוד השערים שבוצע אינו מעשה של מה־בכך, אלא מעשה רב וגדול. לעיווּתים שנבעו מריבוי שערים נודעת השפעה מזיקה על מבנה הייצור והפיתוח במשק, ועל כך באו אלינו בטענות חוזרות ונשנות. לכן – אין לזלזל בחשיבותו של שינוי זה.

בסעיף השני נאמר שההיטלים על יבוא חמרי־גלם וציוד יוקטנו או יבוטלו. כן יוקטנו במידה ניכרת שיעורי המכס על מוצרים אחרים. למרות ההטחות נגדנו, כאילו לא הורדנו מכסים, עובדה היא שהכנסות המכס ירדו השנה ב־90 עד 100 מיליון ל“י מתחת לאומדן שציפינו לגבות אלמלא הפיחות. לאחר הפיחות ביטלנו כליל את המכס על יבוא בערך של 300 מיליון ל”י מתוך יבוא של 715 מיליון ל"י, שהיה חייב קודם לכן במכס. חלקו של היבוא החייב במכס בכלל היבוא ירד מ־55 אחוזים ל־32 אחוזים בלבד לאחר הפיחות.

ביטלנו כליל את המכס על כל הציוד התעשייתי והחקלאי ועל שורה ארוכה של חמרי־גלם, עפרות ברזל, ברזל וכותנה גלמית ועד לעורות ושלחים וחמרים כימיים שונים.

בסעיף השלישי נאמר, שנסיר בהדרגה את ההגבלות המינהליות על היבוא, ונפשט את התהליכים בסחר־חוץ. אכן, בוטל הצורך ברשיונות־יבוא מיוחדים לגבי יבוא בהיקף של 120 מיליוני דולרים. כן ביטלנו הצורך ברשיונות־יצוא על 70 אחוז מהיצוא הקיים.

זוהי רק תחילתה של ליברליזציה נרחבת ביותר, בחינת סנוניות ראשונות. כבר מצויה עמנו רשימה נוספת של מוצרי יבוא פטורים מהצורך ברשיונות, בהיקף של 150 מיליון דולר נוספים. בכונתנו לבטל בעתיד כל צורך ברשיונות־יבוא מיוחדים לגבי כלל היבוא של מוצרים (פרט ליבוא לשם יצוא), שהיקפו מגיע ל־450 מיליון דולר.

ראוי לציין שביטול הסדרי הפרמיות הקטין את העומס הרובץ על המפעלים ועל פקידי הממשלה ופישט את חשבונות היצואנים.

בסעיף הרביעי הבטחנו הורדה הדרגתית של חומות הגנת־היתר על תוצרת הארץ מפני יבוא, כדי להעמיד את ענפי התעשיה והחקלאות מול פני המציאות בעולם ולדרבנם לייצור יעיל וזול, במיוחד נוכח התארגנות השוק המשותף באירופה.

הסעיף החמישי עוסק בסלקציה של עזרה ממשלתית בהלואות לפיתוח. ואכן הקריטריונים החמורים, לפיהם אנו נותנים כיום הלואות, אין להשוותם למדיניות שנקטנו בשנים עברו, כאשר הכרח היה לנו לעודד ולמשוך משקיעים ומפעלים להשקעות נוספות ומזורזות. אינה דומה ישראל כיום בעיני משקיעים בארצות־חוץ לישראל שלפני חמש ועשר שנים. אנו בוררים היום, בירור קפדני כפול ומשולש, מתן אישורים להשקעות בתנאי “השקעה מאושרת”.

בסעיף הששי אמרנו שנעבד מסגרת והנחיות לתכנון ארוך־טוח של המשק. מסגרת זו כבר הושלמה ואנו מתחילים עתה בתכנון מפורט יותר.

בסעיף השביעי עמדנו על קביעת הסדרים שיבטיחו ייעול במפעלי ייצור, בשירותים הממשלתיים והציבוריים. אולם, ייעול לא ייעשה במאמר־פה ואינו ענין להכרזות בלבד. זהו תהליך של ביצוע ממושך, מתמיד ועקשני. בתקציב הממשלתי ערכנו השנה צמצומים וקיצוצים חריפים, כאשר לא עשינו מאז מכהן אני כשר־האוצר. מספר עובדי המדינה יעלה השנה בפחות מאחוז אחד, בעוד שבשנים עברו היה מספר העובדים גדל בשיעור כפול ומשולש מזה. השנה צימצמנו את התקנים במשרדי הממשלה ב־700 משרות. במשרד האוצר לא גדל כלל מספר העובדים, אף כי הפונקציות השונות של המשרד, ובמיוחד שירותי המסים, התרחבו.

בהזדמנות זו מן הראוי לדון בקצרה בהצעה שהושמעה לא מכבר – לקצץ את תקציב הממשלה בחמישה אחוזים נוספים.

התקציב אשר הוגש לאישור הכנסת קטן ב־60 – 70 מיליון ל“י מבחינת היקפו הממשי, מזה שהיה מוגש לכנסת אלמלא הפיחות. כרבע מהתקציב, 600 מיליון ל”י, אינו ניתן לשינוי אלא אם יבוטלו חוקים והחלטות קודמים, עליהם הוחלט בכנסת, או שלא ייפרעו חובות שהגיע זמן פרעונם. בחלק זה נכללים חוק חינוך חובה, העולה לנו 100 מיליון ל“י, תשלום חובות ותגמולים שונים. שליש נוסף של התקציב, כ־840 מיליון ל”י, מיועד לצרכי חוץ ובטחון, כרזרבה למניעת התיקרות ולעודף התקציבי. לאלה הקצבנו לא יותר מאשר את המינימום ההכרחי. איני סבור שאדם רציני יציע לקצץ ברכש לצה“ל, בפעולות ישראל באפריקה, או להקטין את העודף התקציבי. רבע מן התקציב מוקדש לפיתוח, וכבר עתה אנו נתונים ללחץ חזק להגברת ההקצבות לשיכון עולים, מאחר שזרם העליה, לשמחתנו, עולה על האומדן. לאחר שאנו מנכים כל אלה, נשארים 16 אחוז בלבד מכלל התקציב (כ־385 מיליון ל"י) שקיצוץ בהם משמעו קיצוץ מוחלט ברמת השירותים, או גלגול מימונם על הציבור או על גופים לא־ממשלתיים. אלה כוללים הוצאות אישפוז בסכום של 53 מיליון ל”י, תמיכות לחינוך גבוה ולהכשרת מורים, הזנת ילדים, סעד, עבודות יזומות, ויסות תעסוקה, הכשרה מקצועית, ועוד. קיצוץ בהוצאות אלה פירושו פגיעה בחינוך תיכון על־ידי קיצוץ בשכר־הלימוד המדורג, הקטנת ימי האישפוז לחולים כלליים ולחולי־נפש, הקטנת קיבולת של מוסדות לטיפול בנוער עבריין ומפגר וכדומה. בקצרה – פגיעה קודם כל בשכבות, שכה רבים נזעקים מדי פעם להגן עליהם. אם לכך התכוונו דורשי הקיצוצים – הבה ויאמרו זאת. אם התכוונו לצמצם בהקצבות למינהל, הרי כל ההוצאות המינהליות הללו מסתכמות ב־57 מיליון ל"י לערך, או 2 אחוזים בלבד מכלל התקציב.

הסעיף השמיני מטפל ביציבות המחירים. אנו חזינו את הסכנה שעם הפיחות יזנקו למעלה, מתוך סיבות “פסיכולוגיות” ידועות ומפורסמות, מחירי התעשיה, החקלאות והשירותים, ושבעת ההילולה יקפצו גורמים חסרי־אחריות על העגלה וינצלו את נימוק הפיחות להעלאת־מחירים בלתי מוצדקת. תופעה זו היתה גורמת לאנדרלמוסיה במשק, על כל הכרוך בה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה ציבורית. נדרשנו למאמץ רציני כדי למנוע בהלת־שוא. ניתן עתה לומר במלוא הבטחון שהצלחנו. הגענו להסדרים עם גורמי החקלאות והתעשיה בדבר יציבות מחירים. הבטחנו שהעלאות המחירים בתעשיה, שמקורן בפיתוח, יהיו הדרגתיות. גם החקלאות הבטיחה שלא להעלות מחירים, ועמדה בדיבורה. לא יכולנו להטיל את מלוא המעמסה על היצרנים. הממשלה ויתרה, איפוא, על חלק מהמסים כדי להשתתף בתהליך שמירת היציבות. נעשו ויתורים במס־יתר, מכס, בלו ומס־קניה. חסכנו בכך לציבור סכומים גדולים פי כמה מסכום ויתורנו ומנענו זעזוע משקי רציני.

בסעיף זה נאמר ש“במידת הצורך תתן (הממשלה) תמיכות מתקציבה למניעת התיקרות של מוצרים חיוניים”. בתקציב שהוגש לכנסת נקבע אומדן הוצאה של 83 מיליון ל“י לסובסידיות. אך במסגרת המאמץ הכולל לשמירת היציבות במשק, הגדלנו את התמיכות למספר מצרכים, ועל־ידי־כך עיכבנו לתקופה מוגבלת את הטלת מלוא העומס של הפיחות על מצרכים ושירותים. עם שינוי השער הגדלנו את התמיכות למחיר החיטים, כדי שלא לייקר את הלחם, וגם למוצרים חקלאיים כמו חלב, ביצים, ומספוא. כמו כן החלטנו שלא להטיל את מלוא השער החדש על דלק לייצור חשמל, ואנו מעניקים כיום לחברת החשמל סובסידיה, שהיקפה מגיע ל־12 מיליון ל”י לשנה.

חלק מהתמיכות ניתנו כדי למנוע התיקרות תלולה. בכונתנו לבטל חלק מהן בחדשים הקרובים, בעיקר את התמיכות שניתנו למוצרי־יבוא. בשעתו הודענו שהסובסידיה לחברת החשמל לרכישת דלק בשער הישן אינה אלא זמנית, ואמנם, אנו ומדים לבטל בקרוב סובסידיה זו. כן נבטל את הסובסידיה למספר מצרכים נוספים. לפי האומדן יגיע היקף הסובסידיות השנה, לאחר ביטולן החלקי – ל־110 מיליון ל“י בקירוב, לעומת האומדן הראשונה של 83 מיליון ל”י. כאשר אמרנו כי צפויה, כתוצאה מהפיחות, התיקרות ישירה של 6% בקירוב בסיבוב הראשון המלא, כבר לקחנו בחשבון את עליות־המחירים כולן אף לאחר ביטול הסובסידיות השונות.

הסעיף התשיעי העוסק במניעת רוחים בלתי מוצדקים, נמצא באורך קבע על שולחננו. טיפלנו ברווחי חברות הגז והדלק, אך אין זה סוף פסוק. נעביר תחת שבט הביקורת והבדיקה את מכלול גורמי המשק, ענפי השירותים והייצור, ונפעיל בתוקף את חוק ההגבלים העסקיים. אך לא ביום אחד ייעשה הדבר.

הסעיף העשירי – הצמדת השכר לתפוקה – עליו ידובר בהמשך הדברים.

הסעיף האחד־עשר על תוספת היוקר, גם כן קוּים, אולי אף למעלה מכתבו ולשונו. הממשלה שילמה מענק למעוטי־יכולת החל בחודש אפריל, אף שההסכם אינו מחייב זאת.

עם זאת אין לראות בהסכם במתכונתו הנוכחית דבר קפוא ועומד לעד. טבעו של הסכם שהוא פושט צורה ולובש צורה, בהתאם לתנאים החדשים. גם הסכם תוספת־היוקר, כפי שהוא כיום, עבר עם הזמן גלגולים רבים, ועוד יעבור גלגולים נוספים, תוך הסכם בין ההסתדרות וארגוני העובדים. וּודאי שיהיה צורך לבחון מחדש ביום מן הימים, סעיפים שונים בהסכם, לאור התנאים המשתנים ולאור צרכי המשק.

לא העלינו את המסים כפי שהבטחנו בסעיף השנים־עשר. בשלב הנוכחי אין בכונתנו להעלותם. אין הממשלה זקוקה כיום לכספי הציבור. כל פעולה שתיעשה כיום אין בכונתה להטיל מסים על הציבור, אלא להגדיל חסכנותיו.

הסעיף השלושה־עשר מבטיח שהממשלה תפעל כדי להניע את מקבלי הפיצויים האישיים להוסיף ולהפקיד כספם בפקדונות לזמן קצוב, בתנאים המבטיחים הכנסה נאותה. הגדלנו את הריבית על פקדונות אלה ל־7 אחוזים נטו וזוהי ריבית נאותה למדי. בהזדמנות זו יש לומר למקבלי הפיצויים, שעליהם לגלות אחראיות ממלכתית ולהימנע מהמרה בהולה של פקדונותיהם ללירות, שהרי בכך הם מגדילים את אמצעי התשלום, מסכנים את יציבות המחירים, מזיקים למשק המדינה ולעצמם, וסופם שהם מפסידים יחד עם הציבור כולו.

את הסעיפים י“ד, ט”ו, ט“ז וי”ז אנו מקיימים ככתבם וכלשונם. נקיים הבטחתנו לשמור על איזון התקציב, ואף נצבור בו עודפים; @אנו מגבילים את האשראי, עושים כל מאמץ להגברת החסכון ופועלים להגבלת ההלואות במטבע־חוץ.

הסעיף האחרון מטפל בביטול ההצמדה לדולר לגבי מלוות שיינתנו בעתיד. גם אותו אנו מקיימים כלשונו. עם זאת הממשלה מצדה תקיים כל התחייבויותיה הנובעות מסעיפי הצמדה קודמים, ומי שבידו אגרת־חוב צמודה לדולר, יקבל מלוא תמורתה.

בסיפא של התכנית הבטחנו קביעת סידורים מתאימים לגבי פרעונות צמודים של סקטורים יצרניים ומשתכנים. הבעיה הבוערת היתה בעיית המשתכנים. עוד בדיונים קודמים לפיחות נתַנו עליה דעתנו, אך לא היה באפשרותנו להגיע לסיכומים סופיים לפני שנדון בנושא זה עם גורמים רבים במשק. לאחר הפיחות פתחנו מיד בדיונים עם גורמים אלה והגענו לפתרון, על־ידי מתן אפשרות למשתכנים שירצו בכך, לשלם תוך מועד קצוב חלק מהמשכנתא, או את כולה – ללא הצמדה, או להמיר הלואתם הצמודה לדולר לצמודה למדד. דאגנו להסדר דומה גם למשתכנים שקיבלו הלואה מכספים לא־ממשלתיים, בתנאי שסטנדרט השיכון שלהם אינו של מותרות. בעצם הפיחות דאגנו לרבבות מעוטי־יכולת ואיפשרנו להם להתיר נדר ההצמדה לדולר. מן הראוי להזכיר כאן שהיקף ההלואות הצמודות לדולר לצרכי שיכון מכספי הממשלה מגיע ל־180 מיליון ל“י לערך, מתוך 473 מיליון ל”י הלואות שניתנו מכספי הממשלה לצרכי שיכון.

ההסדר עם המשתכנים התאים לקו הכללי של ספיגת עודפי ביקוש מהמשק. מבחינה כלכלית הרי הסדר זה כמוהו בדיוק כמכירת אגרות־חוב צמודות מדד לציבור.

ראינו לנכון לסקור את י"ח הסעיפים ואת דרך ביצועם נוכח הקטרוג הנחפז והשטחי. אנו פועלים בהתאם לקו ולתכנית שאושרו על־ידי הממשלה והכנסת, וכל איש בר־לבב שיבחן את הענין בכנות, יגיע לאותה מסקנה.


 

המערכה לייצוב המחירים    🔗

הבעיה המרכזית העומדת עתה בפנינו היא בעיית המחירים והדרך בה עלינו ללכת כדי להגיע ליציבות מהר ככל האפשר. בשלושת החדשים מאז הפיחות עלו המחירים, על פי מדד המחירים לצרכן, בפחות מ־5 אחוזים, או ב־5.3 נקודות לערך: בפברואר ב־0.6 נקודות, במארס ב־2.6 נקודות ובאפריל ב־2.1 נקודות. עליית־מחירים זו, ברובה הגדול, לא היתה תולדת הפיחות. גורם חשוב לעליית המחירים בחדשים אלה – הם מחירי הירקות, אשר עלו מסיבות עונתיות או חולפות. עליית המחירים של ירקות נובעת בחלקה מזריעת שטחים בהיקף קטן מן המתוכנן בתקופה שלפני הפיחות, ובחלקה מתנאי מזג־האויר. הטענה, כי עליית מחירי הירקות היתה ביסודה תופעה עונתית, מתאשרת עתה על־ידי ירידה ניכרת במחירי הירקות כמו העגבניות בחודש מאי.

גורם נוסף לעליית המחירים בחדשים שחלפו מאז הפיחות – בשיעור של יותר מנקודה – הוא עליה במחירי העוף והבשר, ואף כאן חזרו וירדו המחירים בחודש מאי.

מרכיב אחר של עליית המחירים בחדשים אלו – במחצית הנקודה לערך – הוא עליית מחירי התחבורה הציבורית. עליה זו נעשתה לפי החלטה של רשות התעריפים הציבורית שנתקבלה עוד לפני הפיחות. השפעתם של מוצרי הצריכה שמחיריהם עלו בעקבות הפיחות בשלושת החדשים הללו מגיעה לנקודה וחצי עד שתי נקודות לכל היותר. עליה זו חלה במחירי מוצרים, כגון: קפה, תה, אורז, רהיטים, נעלים, דיור, רכב פרטי ונסיעות לחוץ־לארץ. מחירי מוצרים אלו עלו בדרך כלל בהתאם לעליית מחירי מרכיב היבוא שלהם בעקבות הפיחות.

בהתאם לעליית מדד המחירים לצרכן ניתן לשער, כי ביולי יהא צורך להגדיל תשלומי תוספת היוקר ב־8 נקודות. כ־7 משמונה הנקודות הן תוצאה מעליית־מחירים שאירעה עוד לפני הפיחות, וכן מעליות מחירים שאירעו אמנם לאחר הפיחות, אך הורתם עוד לפני הפיחות – כגון, העליה במחירי ירקות, שנשתלו ונזרעו בחדשים קודמים, או עליית תעריפי התחבורה. במלים אחרות: גם אלמלא בוצע הפיחות, יש להניח שצריך היה ביולי להגדיל את תוספת היוקר בשיעור של 6 או 7 אחוזים.

זהו המצב לאשורו, וכל הדיבורים והמאמרים על עליית־המחירים הגדולה שנתרחשה בעקבות הפיחות והמעידה כביכול על “כשלון” הפיחות – הם דברים הנובעים לעתים מאי־ידיעה של העובדות כהוייתן, ולעתים מכוָנות זדוניות לזרוע בהלה ומבוכה בציבור.

עליית־המחירים שהתרחשה בחדשים האחרונים היא במידה רבה המשך למגמות הפועלות במשק זה מכבר. מאז הקמת המדינה חלה עליית־מחירים מתמדת בישראל. אין ללמד סניגוריה על האינפלציה ועל גורמיה, אולם יש לזכור, כי בתקופה זו קלטנו עליה המונית והיה עלינו להוציא סכומי־ענק לצרכי בטחון, ולאלה נודעה השפעה אינפלציונית עמוקה ומתמדת. התקופה היחידה של יציבות יחסית היתה בשנים 1958 עד 1960, וגם בה עלו המחירים ב־2 עד 3 אחוזים מדי שנה. עליית־המחירים הנוכחית היא בעיקרה המשך למגמה הפועלת זה כשנתים – מאז מחצית שנת 1960. גם בשנת 1961 עלה מדד המחירים ב־7 אחוזים בממוצע, לעומת 1960. האינפלציה שפעלה בהתמדה במשק הישראלי היתה אחד המניעים להנהגת התכנית לייצוב המשק.

הגורמים שפעלו להעלאת מחירים הם משני סוגים:

מצד הביקוש – גורם זה נובע מהזרמת כסף למשק, בצורה של המרת יתרות מטבע־חוץ והרחבת אשראי. הזרמת הכסף מגדילה את כוח־הקניה ואת הביקוש של הציבור.

מצד ההוצאות – וזאת עקב עליית הוצאות הייצור למרכיביהן – שיעורי הרוחים, השכר, או מחירי היבוא.

פיחות המטבע כשלעצמו אינו יכול לרסן פעולת הגורמים הללו. אדרבה, עצם הפיחות עשוי להגביר את הלחץ האינפלציוני, אלא אם יינקטו אמצעים נוספים לבלימתו.

מצד הביקוש מגדיל הפיחות את היקף ההמרה, בגלל זרם מוגבר של מטבע־חוץ ממקורות שונים ובכלל תמורה גבוהה יותר בל"י לכל דולר.

מצד ההוצאות פועלת השפעת הפיחות על המחירים על־ידי ייקור של מרכיב הייצור, בסיבוב הראשון, ועל־ידי הגדלת תוספת היוקר ועליית הוצאות הייצור הנובעת מכך, בסיבוב השני.

ביולי צפויה, כאמור, הגדלת תוספת היוקר בשיעור של כ־8 נקודות, עליה שרובה המכריע מקורה בתקופה שלפני הפיחות. עליה זו בתוספת היוקר עשויה כשלעצמה להוליד סיבוב נוסף של העלאת מחירים, שהרי כלל ידוע הוא, כי בתנאים של תעסוקה מלאה ושל קיום ביקוש בהיקף רב – נקודות מולידות נקודות, ופועלת ספּיראלה מתמדת של העלאת שכר ומחירים, וחוזר חלילה.

כבר נאמר, לאחר הפיחות, כי עליית־המחירים הישירה הנובעת מן הפיחות בסיבוב הראשון היא בשיעור של כ־6%.

בסל הצריכה הפרטית נועד מקום רב לשירותים שונים, בכלל זה שירותי בריאות, בידור ושירותים אישיים (כגון תספורת) וכדומה. לשירותים אלה נודעת השפעה ניכרת על רמת המחירים. אם שירותים אלה אינם מתיקרים עקב הפיחות – הרי שהעליה של הוצאות הצרכן היא קטנה יותר. דבר זה הוברר בפועל בחדשים שחלפו מאז הפיחות.

עליית־מחירים מסוימת היא, איפוא, בלתי־נמנעת בתקופה זו, אולם עלינו לפעול עתה נמרות כדי לצמצם את המקורות של האינפלציה ולשים סכר לעליות־מחירים.

נוסף למטרה של ביטול שיטת ריבוי השערים שכבר הושגה, נועד הפיחות להגביר כושר ההתחרות של תוצרתנו בשוקי חוץ ופנים. כל עליית־מחירים יתירה עשויה לפגוע במטרה זו, ולכן שמנו דגש חזק בי"ח הסעיפים על הצורך להעמיד את המשק על רמה יציבה של מחירים, לאחר בתקופת־מעבר הכרחית. עתה עלינו לנקוט שורה של אמצעים, למניעתם של עודפי ביקוש ושל עליית הוצאות הייצור כאחת. על אמצעים אלו נעמוד עתה בפירוט.


 

תכניתנו לספיגת עודפי־ביקוש    🔗

כפי שחזינו מראש גדל מאז הפיחות זרם מטבע־חוץ מפיצויים אישיים, מיצוא שירותים ומוצרים (כגון תיירות), מהשקעות פרטיות ומהעברות של מוסדות. גידול זה הוא במרבית הסעיפים בקצב מהיר יותר מן הרגיל בשנים קודמות, וללא ספק החשת הגידול היא תוצאה של הפיחות. בעוד שהסכום החדשי של העברת פיצויים היה כ־8 מיליון דולר במשך השנה הקודמת וכן בחדשים ינואר ופברואר השנה – הרי במארס ובאפריל הגיע הסכום ל־2 מיליון דולר לחודש. זוהי רק דוגמה אחת – אולי הבולטת ביותר – לגידול זרם מטבע־החוץ. תופעה זו היא מן התוצאות החיוביות של הפיחות.

מבחינת מאזן התשלומים – גידול היתרות הוא דבר מבורך. אמנם, כאשר דומה שנהנים אנו עתה משפע ארעי של מטבע־חוץ, נוטים אנו להקל ראש בכך. אך נזכור שיתרות מטבע־החוץ שלנו מספיקות אך בקושי לכיסוי של מחצית מהיבוא השנתי שלנו. עלינו גם לראות את הנולד. בשנים הקרובות יהיו לנו היתרות המצטברות במטבע־חוץ לערך רב. אולם, אַליה וקוץ בה. במידה שיתרות אלו מומרות ללירות ישראליות – הן מגדילות, כמובן, אספקת הכסף ומזרימות הכנסה כספית נוספת.

הכסף הנוסף הנובע מהמרת יתרות מטבע־חוץ מגדיל אמנם במקורו את כוח הקניה של בעלי הכספים הללו בלבד – ובכלל זה של מקבלי פיצויים, יצואנים, מוסדות וכיוצא בהם. אולם זהו רק למראית עין ובסיבוב הראשון. במידה שכסף זה מומר לל"י, הריהו מוזרם לכל ענפי המשק ולכל שדרות הציבור. כסף הוא עגול אם גם הוא עשוי נייר, ותכונתו הבולטת ביותר היא המחזור המהיר שלו. כל לירה בפיקדון עובר־ושב בבנקים – מחזורה בבמוצע כ־20 פעם לשנה. אין ספק, כי הכספים שמקורם בהמרה של יתרות, השפעתם נודעת במהרה בהגדלת הביקוש של מוצרים ושירותים בכל הענפים, ומכאן הנזילוּת הרבה המורגשת עתה במשק כולו, למרות שהאשראי לא הורחב, וכאן גם טמונה סכנה.

נקטנו אמצעים שונים להקטנת ההמרה של יתרות מטבע־חוץ. הגדלנו את הריבית על חשבונות מטבע־חוץ לזמן קצוב ל־7 אחוזים נטו, פטורה ממס. לפי בקשתנו, ניאותו הבנקים שלא לאפשר הוצאה של פקדונות אלה לפני תום מועד ההפקדה.

עם זאת, אפשר שהיקף ההמרה של יתרות מטבע־חוץ יגיע ל־100 עד 120 מיליון דולר במשך השנה. דבר זה עשוי להזרים למשק אמצעי־תשלום נוספים בהיקף של 300 עד 360 מיליון ל“י, שהם תוספת של 30 עד 36 אחוז באמצעי התשלום. כל זאת בהנחה שלא תחול כל הרחבה באשראי הבנקאי. נראה לנו, כי בשנה זו מותר להגדיל אמצעי התשלום בסכום של 150 מיליון ל”י או ב־15% לערך. גידול זה מוצדק על־ידי עליית התוצר הלאומי הריאלי ועליית־המחירים ההכרחית הנובעת מעליית ההוצאות. ההפרש בין הגידול הצפוי באמצעי התשלום לבין הגידול הרצוי הוא בהיקף של 175 מיליון עד 200 מיליון ל"י במשך השנה. כספים אלו שומה עלינו לספוג ולעקר על מנת למנוע עליית מחירים כתוצאה מלחץ של ביקוש.

אפרט עתה שורה של אמצעים אותם ננקוט:

1. הפצה מוגברת של אגרות־חוב בצורות שונות. – בדעתנו להוסיף ולהפיץ אגרות קצרות־מועד בלתי צמודות, נושאות ריבית גבוהה, וכן אגרות לזמן ארוך צמודות מדד, אך בריבית נמוכה יותר. הוצאנו זו הפעם הראשונה אגרות־חוב צמודות למדד לתקופה של חמש שנים בלבד (עד עתה היו אגרות אלו לתקופה של 10 – 12 שנים בדרך כלל). אגרות־חוב אלו הופצו מיד, והממשלה תוסיף ותוציא אגרות מסוג זה.

2. מתן עידוד לתכניות החסכון של הבנקים. – בכונתנו להניע את הבנקים להנהיג סוג חדש של תכניות חסכון, שיופקד למשך חמש שנים לפחות ויהיה צמוד למדד. נציע לבנקים להוסיף ולהפעיל תכניות־חסכון לא־צמודות ואף להעלות את הריבית על חסכונות אלה.

3. עידוד פקדונות לזמן קצוב (פז"ק). – נוסיף לעודד פקדונות אלה על־ידי תשלום ריבית של 7 אחוזים (פטורה ממס הכנסה).

4. גיוון נוסף של תכניות חסכון. – אנו בוחנים הצעות נוספות לגיוון נוסף של תכניות החסכון מרצון, ובכלל זה חסכון לחינוך תיכון. לתכניות אלה ולדומיהן נהיה מוכנים במידת הצורך לתת עידוד וסיוע בדרכים שונות.

5. חסכון חובה. – אין להניח שתכניות־חסכון אלו יספגו כספים בהיקף הדרוש למניעת אינפלציה. על כן החליטה הממשלה עקרונית להציע לכנסת הצעת חוק בדבר חסכון חובה.

זה שנים עוקבים אנו בדאגה אחרי התפתחות החסכון בישראל. נוכחנו לדעת, כי הצריכה הפרטית גדלה והולכת בקצב של 5 – 6 אחוזים לנפש מדי שנה – גידול מהיר ביותר שמעטים דוגמתו בעולם. עתה, עם ביצוע התכנית לייצוב המשק והמאבק למניעת אינפלציה, אזרנו עוז להציע הנהגת חסכון־חובה. בטוחני שדבר זה יהיה לטובת הכלל והפרט כאחד.

חסכון החובה אינו מיועד בשום פנים למימון הגידול בהוצאות הממשלה. כל הכספים, שייחסכו במסגרת זו, ייעקרו כדי למנוע לחץ הביקוש ולשם האטת קצב עליית המחירים.

חסכון החובה יחול על כל המפרנסים – שכירים ועצמאיים, מעל לרמת הכנסה מינימלית. כספים אלה יישמרו לזכותו של החוסך ויהיו אף צמודים למדד ונושאי ריבית.

בדרך זו ברצוננו לספוג השנה סכום של 65 עד 75 מיליון ל"י.

6. ייעול הגביה של מסים ישירים. – הממשלה תתמיד בשיפור שיטות הגביה של המסים הישירים. בשטח זה חלה כבר התקדמות רבה, המתבטאת בנתונים הבאים: ההכנסות ממס־הכנסה מעצמאיים ומחברות עלו ב־15.5% לערך ב־1958, ב־20% ב־1959, וב־25.5% ב־1960. קצב זה מהיר מקצב גידול חלקו של ההון במשק הלאומי.

אנו נוסיף להעמיק השומה, להגדיל הגביה ולפעול להתקרבות למס־אמת בכל שכבות הציבור.

7. מניעת הרחבת אשראי. – הממשלה ובנק ישראל יפעלו למניעת הרחבת האשראי הבנקאי. הנזילוּת הכללית במשק גדולה. הגברת הקניות הזרימה, כנראה, סכומים לא קטנים במזומנים למפעלים בענפים שונים. גם בעתיד יש לצפות לנזילות רבה עקב הזרמת הכסף שמקורה בהמרה של יתרות מטבע־חוץ, המוזרם לאחר מכן לכל ענפי המשק. אין להוסף זרדים נוספים למדורה זו על־ידי הרחבת אשראי.

מאידך, למימון היצוא, אותו רוצים אנו לעודד, עושים עתה הממשלה ובנק ישראל סידורים להבטחת אשראי בריבית נמוכה.

8. שמירה קפדנית על הוצאות הממשלה ובחינת האפשרויות לצמצומן. – אנו מקפידים, ונוסיף להקפיד, לבלי לחרוג מן המסגרת של ההוצאות המתוכננות בתקציב הממשלה.

כבר קיצצנו כ־60 מיליון ל“י מן הפעולות שהיה בדעתנו לבצע בשנה הקרובה, אלמלא הפיחות. מסכום זה כ־20 מיליון ל”י הם קיצוצים בתקציב הרגיל של משרדי הממשלה השונים וכ־40 מיליון ל"י – קיצוצים בתכניות־פיתוח שונות.

9. האטת הבניה הציבורית. – נוכח הצורך בהגברת השיכון לקליטת עולים, אנו מאֵטים את הבניה של בניני מגורים, שלא נועדו לשיכון עולים. כמו כן אנו מוסיפים להגביל במידה מכסימלית את הבניה של בניני ציבור. בתחום זה עלה בידינו לדחות בניה בהיקף של כ־50 מיליון ל"י לשנה.

10. מכירת נכסים ממשלתיים לציבור. – במגמה של ספיגת כספים אנו מכינים עתה הצעות להגברת המכירה של נכסים ממשלתיים, למען ישקיע בהם הציבור מכספו. גם כספים אלו מיועדים לעיקור.

בעזרת שורת האמצעים שצוינו, ואולי גם באמצעי־עידוד נוספים הנבחנים עתה – אנו מקוים שיעלה בידינו לספוג כספים בהיקף של 175 עד 200 מיליון ל“י בשנה הקרובה, וזה כולל העודף המתוכנן בתקציב המדינה בסכום של כ־40 מיליון ל”י. ספיגתם של כספים אלה תפעל למניעת אינפלציה – רק אם יעוקרו. ואכן, הכספים שיתקבלו מחסכון החובה וממכירת אגרות־חוב מעל לסכומים הכלולים בתקציב ייעקרו על־ידי הפקדתם בבנק ישראל.

עד כאן פרטנו שורה של אמצעים אותם ננקוט לספיגת עודפי ביקוש. עתה נבחן את האמצעים למניעת אינפלציה של הוצאות וכן אמצעים לייעול הייצור.

11. ספיגת תשלומי תוספת היוקר על־ידי היצרנים. – כדי למנוע השפעה חוזרת של תוספת היוקר, שתוגדל ביולי, על המחירים, תובעים אנו מהתאחדות בעלי התעשיה ומהתעשיה ההסתדרותית לספוג את העליה בהוצאות הייצור הנובעות מתוספת היוקר ולא להעלות את המחירים. לתביעה זו יש בסיס מוצדק מטעמים מספר.

ראשית, פועלת, כידוע, במשק מגמה מתמדת להעלאת פריון הייצור המתבטאת בהגדלת התפוקה לעובד, וזו מאפשרת עליה מסוימת בהוצאות הייצור ללא העלאת מחירים.

שנית, יש סימנים המעידים על גידול ניכר ברוחים של מרבית מפעלי התעשיה בשנים האחרונות. אין עיננו צרה בכך, אולם הדבר מאפשר השתתפות במאמץ כולל לייצוב המחירים.

שלישית, גם במידה שתחול ירידת־מה ברוחים – הרי קרוב למחצית מסכום זה מתבטאת בתשלום מוקטן של מס־הכנסה ומס־חברות.

הגדלת תוספת יוקר בשיעור של כ־7 – 8 אחוזים מהשכר, פירושה הגדלת כלל הוצאות הייצור בשיעור של כ־3 – 3.5% בממוצע. הגדלת הפריון והייעול מאפשרת לספוג עליה זו בהוצאות הייצור.

על בסיס נימוקים אלה, אנו מצפים להסדר עם התעשיה למניעת עליית מחירים בעקבות הגדלת תוספת היוקר. מובן, שנתבע כדבר הזה גם מן החקלאים, ממפעלי התחבורה ומגורמים אחרים, ואין להעלות על הדעת שבנקים ומוסדות דומים לא יספגו את תוספת היוקר, מבלי להעלות דמי השירותים.

12. מניעת רוחים מופרזים של קרטלים ומונופולים. – אנו מעבדים עתה שורה של הצעות להגברת פעולתנו למניעת רוחים מופרזים של קרטלים ומונופולים.

על־פי הנסיון של פעולת המועצה להגבלים עסקיים נראה כי יהיה צורך להגיש לכנסת הצעה לתיקון חוק ההגבלים העסקיים. לפי החוק הנוכחי חייב הממונה על הגבלים עסקיים להוכיח כי יש בהגבל העסקי משום נזק לציבור. דבר זה קשה לעתים תכופות להוכיח בהוכחות משפטיות. ייתכן שנציע להטיל להבא על ההגבל (קרטל בלע"ז) חובת ההוכחה, שאין בו משום נזק לציבור. זוהי אך דוגמה אחת משורה של ענינים שאנו בוחנים עתה.

13. מדיניות השכר. – בסעיף י' מי"ח הסעיפים נאמר:

“הממשלה מתכונת, בשיתוף עם ההסתדרות, לקבוע הסדרים מתאימים לשם ביצוע העקרון, שכל עליה בשכר לא תעלה על שיעור העליה בתרומת העובדים להעלאת התפוקה הלאומית הנקיה. בהתאם לכך, יוקדש חלק הולם מתוספת הייצור להוזלת תוצרתנו בשוקי־חוץ ורק חלק יופנה להעלאת ההכנסות”.

זהו העקרון, ואידך זיל גמור. ענין זה ייבחן לפרטיו במועדו.

14. הגדלת האספקה של ירקות ופירות.– כדי למנוע עליית־מחירים עונתית חריפה, הוסכם עם משרד החקלאות לפעול להגברת האספקה של ירקות ופירות. לצורך זה נדאג לכך שיהא תכנון בזריעת ירקות בהיקף המבטיח אספקה בשפע. התכנון יתבסס על שולים של כ־10 אחוזים לפחות על הכמות המבוקשת הצפויה.

יקוים מעקב מתמיד אחר ביצוע הזריעה בהתאם לתכנון. אנו בודקים את האפשרות להתקשר במידת הצורך בחוזים עם חווֹת ציבוריות ופרטיות להבטחת גידול ירקות בכמויות קבועות מראש ככל האפשר.

נעקוב בהתמדה אחר האספקה בפועל, ובמידה שיתברר, כי עקב צמצום בכמות צפויה עליה במחירי ירקות ופירות – נדאג ליבוא מחוץ־לארץ של אותם מיני ירקות הניתנים לאחסון, כגון בצל או תפוחי־אדמה.

15. הגנה על הצרכן. – נגביר פעולתנו להגנה על הצרכן, ובכלל זה נקפיד על ביצוע הצו של חובת סימון מחירים בחנויות. כן אנו בוחנים אמצעים אחרים לחיזוק הבקרה מפני העלאות בלתי־מוצדקות של מחירים.

16. מניעת הגנה מופרזת על תוצרת הארץ. – אנו נמצאים עתה בתחילתה של הפעולה לצמצום ההגנה המופרזת על תוצרת הארץ – בהתאם לסעיף ד' מי“ח הסעיפים. מינינו מועצה ציבורית לענין זה. למועצה זו הוגשה הצעה של עשרות מוצרים שהוצאות הייצור שלהם גבוהות, ובדרך כלל עולות על 6 ל”י לדולר לגבי הערך המוסף. ועדה מצומצמת תבחון עתה את ההצעה להתיר יבוא מתחרה לגביהם.

עיבדנו שורה של עקרונות למניעת ניצול מופרז של הגנה על תוצרת הארץ. מנוי וגמור אתנו להפסיק בכל המקרים את ההגנה המוחלטת על ייצור מקומי על־ידי איסור מינהלי של יבוא מתחרה ולעבור במקום זה לשיטת הגנה על־ידי מכס, תוך הפחתה הדרגתית.

17. ייעול הייצור. – מרכז הכובד בתחום הייצור הוא ייעול הייצור והעלאת פריונו. ייעול זה הוא תנאי הכרחי להשגת המטרות של התכנית הכלכלית וחשיבותו בודאי אינה נופלת מזו של פיחות המטבע.

זה שנים פועל במשק תהליך של העלאת פריון הייצור. גידול פריון הייצור נטו נאמד ב־3 אחוזים לשנה, וזאת נוסף על גידול התפוקה הנובע משיפור הציוד. דבר זה מאפשר ספיגה של עליית הוצאות הייצור בשיעור דומה. אולם גידול בשיעור זה אינו מספיק.

אין צל של ספק כי ביכלתנו להגדיל את הפריון בשיעור רב ולהגדיל כושר ההתחרות של תוצרתנו בשוקי חוץ ופנים. דבר זה לא ייעשה ביום אחד ואף לא בשבועות אחדים. הוא מחייב בראש ובראשונה שיתוף פעולה בין בעלי המפעלים לבין העובדים. דומה, כי עלה בידינו, מאז הפיחות, להגביר תודעת הציבור על כל חלקיו בצורך החיוני במאמץ כולל לייעול במשק.

קיימנו דיונים על בעיות אלה עם התאחדות בעלי התעשיה ועם הסתדרות העובדים. קיים בסיס לפעולה משותפת בענין זה. הקמנו מועצה משותפת לארגוני המעבידים, העובדים והממשלה לבעיות ייעול המשק.

פעולת הייעול היא רק בתחילתה ולא נרפה ממנה. הדירבון העיקרי לייעול חייב לבוא ביזמתם של המפעלים ובעליהם. במקרים רבים יהיה עליהם להתחיל בייעול הניהול. ללא לחץ מתמיד מצדם – לא ייעשה הדבר. אנו מצפים שצמצום ההגנה על תוצרת הארץ ופעולות שונות לצמצום עודפי הביקוש והרוחים בשוק המקומי – יהיו גורם מאיץ ומחייב נקיטת אמצעים מידיים להגברת היעילות והפריון.

מנינוּ שורה של אמצעים המיועדים לפעול להאטת העליה במחירים וכן להבטיח ביצוע של הסעיפים השונים במדיניותנו הכלכלית. על הפעלת אמצעים אלה יהיה עלינו לעמול לא מעט, ואין לחשוב שאמנם יבוצעו הללו במחי־יד. אמצעים אלה נועדים בין השאר גם לרסן עליות במחירים. עליה מסוימת במחירים היא הכרח המציאות גם במחצית השניה של שנה זו. בתקופה זו תבוצע במלואה השפעת הפיחות להעלאת מחירי מרכיב היבוא, אותה עיכבנו באופן ארעי. בדעתנו לבטל תמיכות מספר הניתנות עתה ארעית לחמרי יבוא. על ביטול זה הודענו, כזכור, מראש. אפשר שפה ושם נוכל גם להקטין מכסים או מסים עקיפים.

אולם, לאחר תקופת המעבר ההכרחית, בה תורגשנה עליות־המחירים הנובעות מן הפיחות – מקוים אנו, כי בשנת 1963 נוכל להגיע לרמה של יציבות מניחה את הדעת במחירים.

הצלחת מאמצינו למנוע עליות במחירים תלויה בראש ובראשונה בהצלחת מאמצינו לספוג עודפי הביקוש ולמנוע העלאה במחירים, בשיעורי הרוחים ובשכר. משום־כך התרכזנו סביב הבירור, הדיון והויכוח על הספיגה בדרך של חסכון חובה, כי אנחנו רואים בו מנוף רציני, לטובת הכלל ולטובת הפרט.

נודה בגילוי לב: טרם תבענו מהמוני העם ומעצמנו בשדה הכלכלה והמשק קרבנות רציניים. פועלים אנו כרגע מתוך שפע, שפע בכל: שפע בעליה ובקליטתה; שפע בשיכון, במתן גג ומחסה לרבבות שבי מולדת; שפע בעבודה ובייצור התעשייתי והחקלאי; שפע ברכישת אמון ברחבי העולם היהודי והעולמי; שפע בזרימת הון יוצר ובונה לארץ; שפע ברמת ההכנסה וברמת החיים הגואה, כל אחד בדרגתו, במקצועו ובמעמדו. נודה לעצמנו, כי אין אף חוג אחד, או קבוצה או מעמד, אשר מצבם אינו משתפר משנה לשנה, אם זה מתבטא ברמת ההכנסה או ברכישת מצרכים שונים.

יצאנו עכשיו למאבק מסכם על אחידות שער המטבע שלנו ולכיבוש מקומנו בשוקי העולם. אין זה מאבק קל ולא במהירות הבזק יושג. אבל נדמה לי שמעולם לא היינו כל כך קרובים לאפשרות השגת המטרה. עוול עושים לעצמם ולעם כל מקהלת המזדנבים אחרי החלשים ואחרי החולשות אשר בחזית, המתגלות פה ושם. לפנינו ברור היעד וברורה הדרך המרכזית להשגתו. צעד אחרי צעד נגיע אליו – ליעד.




מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49533 יצירות מאת 2739 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21102 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!