הרצאה בועידת מפלגת פועלי ארץ־ישראל, 8 באפריל 1959

משק ישראל בראשית העשור השני

ישראל נתבכה במשק דינמי, הגדל ומתפתח בקצב מהיר. קנה־המידה המקובל ביותר בעולם לגבי קצב הגידול הוא גידול התפוקה הלאומית. על פי קנה־מידה זה, גדל המשק בעשור הראשון בשיעור ממוצע של 11 – 12 אחוז לשנה – שיעור שרק משקים בודדים הצליחו להגיע אליו.

לוח 1

אינדיקטורים לגידול החקלאות והתעשיה

שנה	חקלאות	תעשיה, כולל מלאכה
	תפוקת החקלאות (במחירי 1956 במיליוני ל"י)	השטח המעובד הכולל (באלפי דונם)	שטח השלחין (באלפי דונם)	תפוקת התעשיה (במחירי 1956 במיליוני ל"י)	ייצור חשמל (במיליוני קו"ש)
11949	172	1,650	300	467	404
1950	223	2,480	350	770	560
1951	246	3,350	400	832	677
1952	308	3,475	540	849	809
1953	341	3,550	650	917	914
1954	418	3,560	760	1,100	1,076
1955	452	3,600	890	1,237	1,258
1956	527	3,700	980	1,348	1,348
1957	580	3,820	1,100	1,523	1,305
1958	667	3,957	1,230	1,675	1,445

בעשור הראשון הונחו היסודות למשק מודרני, העתיד לקיים ישוב בן שני מיליוֹן נפש ומעלה: הוכשרה הקרקע בשפלה ובהר, מספר הישובים הכפריים והעירוניים מתקרב לאלף, נחשפו אוצרות מים והונחה רשת ענפה של קוי מים, הוכפל שטח ההדרים והמטעים, נטעוּ יערות, יובשה החולה, נסללו הדרכים, נבנו הנמלים והוקמו ציי ים ואויר, סופּק כוח חשמלי, נגלו אוצרות טבע והוקמה תעשיה ענפה. כל אלה הם שלבים ראשונים – ועתים מן הקשים ביותר – בתהליך הקמתו של משק מודרני.

ואלה הקוים העיקריים המאפיינים את המשק הישראלי במצבו הנוכחי:

גידול מהיר של הייצור

כאמור, גדל הייצור במשק בשיעור מהיר ביותר. בעשור הראשון גדלה התפוקה הלאומית הריאלית פי שלושה. הייצור הריאלי של מוצרי החקלאות ותעשיה גדל בשיעור דומה, ואף למעלה ממנו, כפי שמראה לוח 1 לעיל.

גם בשנים האחרונות, שלא היו שנות עליה המונית, גדל הייצור הריאלי ב־10 – 12 אחוז בקירוב מדי שנה בשנה.

לשם השוָאה נביא כאן כמה מספרים על שיעור הגידול של הייצור הריאלי בארצות שונות:

לוח 2

גידול הייצור הריאלי בארצות שונות

(ממוצע שנתי, 1950 – 1955, באחוזים)

הארץ	ממוצע שנתי2
גרמניה	9.8
אוסטרליה	6.8
יוָן	6.4
הולנד	4.9
קנדה	4.5
צרפת	4.0
ארצות־הברית	4.0
גוּאטמלה	3.9
שבדיה	3.1
בריטניה	3.1
צ’ילי	2.2
דנמרק	1.8
אירלנד	1.7
ישראל (1950 – 1958)	11.5

המקור: האומות המאוחדות, דין וחשבון על ההכנסה וההוצאה הלאוּמית, 1957.

גידול הייצור בישראל הוא מהיר לא רק ביחס לארצות־הברית ולאירופה המערבית, שכבר השיגו רמת־ייצור גבוהה ביותר, ולכן קשה להן יותר להגדיל את הייצור במהירות. גידול הייצור בישראל הוא גם מהיר יותר מאשר בארצות מפותחות־פחות, כגון: אמריקה הלאטינית ואסיה, שרמת ייצורן לנפש נמוכה מזו של ישראל.

הגידול המהיר של הייצור בישראל מקורו בשלושה גורמים:

1. הגידול המהיר בכוח העבודה, בזכות העליה והריבוי הטבעי;

2. השקעות־הון עצומות;

3. גידול פריון הייצור.

ראוי להדגיש, כי הייצור גדל בקצב כה מהיר, על אף העובדה שלמעלה ממחצית המועסקים עלו לארץ רק אחרי הקמת המדינה. מספר המועסקים מגיע כיום ל־700,000 נפש, ומהם כ־400,000 עלו לארץ רק לאחר הקמת המדינה. רוב העובדים החדשים בענפי החקלאוּת ובתעשיה הועסקו בארצות מוצאם בענפי שירותים, ולא ידעו כלל עבודת כפים או עבודה מקצועית.

עליית הייצור בישראל מקורה בגידול “לרוחב” ו“לעומק” כאחד. “לרוחב” – במובן של הגדלת היקף ייצורם של מוצרים שכבר יוצרו גם קודם לכן; “לעומק” – במובן של ייצור מוצרים חדשים שקודם לכן לא היו מיוצרים בארץ והיו מיובאים מבחוץ, או שלא היו מצויים בארץ כלל.

רמת תעסוקה גבוהה

שיעור התעסוקה בישראל, היינו: חלקם של מועסקים בפועל בכלל המבקשים עיסוק בעבודה – הוא גבוה. עתה מצויים כ־10 אלפים מובטלים הרשומים בלשכות (לפי ממוצע יומי), וכן כ־10 עד 15 אלף איש העובדים בעבודות יזומות. שיעור המובטלים הממוצע, בהתאם לרשומים בלשכות בלבד, מגיע ל־1.5 אחוזים מכלל כוח העבודה, שהוא כ־700,000 נפש; ואילו שיעור המובטלים, כולל עובדי העבודות היזוּמות, מגיע לכדי 3 אחוזים.

כפי שמראה לוח 3, נמוך שיעור האבטלה בישראל מזה השורר בארצות אמריקה ואירופה אפילו בתקופות של “תעסוקה מלאה”.

למרות הגידול המתמיד בכוח העבודה בישראל מהעליה ומהתבגרות האוכלוסיה, חלה בשנים האחרונות ירידה מתמדת במספר המובטלים ועובדי העבודות היזומות. מרבית העובדים המתוספים למשק נקלטוּ במקוֹמוֹת עבוֹדה קבועים, וחלק ניכר מעוֹבדי העבודות ביזוּמוֹת בעבר הועברוּ אף הם לעבוֹדה קבוּעה.

באופן זה, הונהג בישראל הלכה למעשה העקרון של “תעסוקה מלאה”, המשמש בסיס לכל מדינה מתקדמת, ועל אחת כמה וכמה – למדינה המבוססת על העקרון של עם עובד.

לוח 3

שיעורי האבטלה בארצות שונות

(באחוּזים מכוח העבודה)

	1955	1956	1957
קנדה	4.1	3.3	4.6
ארצות־הברית	4.4	4.2	4.3
יפּן	1.6	1.5	1.2
אוסטריה	5.7	5.4	5.1
בלגיה	5.7	4.4	3.5
דנמרק	9.7	11.1	10.2
גרמניה	5.1	4.0	3.4
איטליה	9.8	9.9	9.0
הולנד	1.3	0.9	1.3
נורבגיה	1.2	1.4	1.4
בריטניה	1.1	1.2	1.5
ישראל	1.4	1.5	1.5

המקור: ארגון העבודה הבינלאוּמי, סקר חדשי לעניני עבודה, יוני 1958. לישראל: משרד העבודה, נטיות התעסוקה והאבטלה מס' 20.

האבטלה מרוכזת בעיקרה בשכבות מסוימות ובאזורים מספר. כמעט כל המובטלים הם חסרי כל מקצוע, ואילו בין עובדים מקצועיים שוררת בדרך כלל תעסוּקה מלאה ובמקצוֹעוֹת לא מועטים יש אפילוּ מחסוֹר בעובדים. מכאן, שהאבטלה הקיימת נובעת בחלקה הרב מקשיי הסתגלות סוציאליים, ובעיקר מהעדר הכשרה מקצועית כלשהי, דבר הבא על תיקונו בהתמדה.

זאת ועוד, האבטלה מתרכזת באזורים מספר, בעוד שבאזורים אחרים – ובכלל זה אזורי־ספר אחדים – שורר מחסור בעובדים.

אם זאת ראוי להדגיש, כי על אף השיעור הנמוך של אבטלה גלויה, קיימת, מבחינת הפרודוקטיביוּת, גם אבטלה סמוּיה, בשתי צורות:

א. חלק מן הראויים לעבודה אינו מחפש עבודה באופן פעיל. כתוצאה מכך נמוך בישראל חלקו של כוח־העבודה מכלל האוכלוסיה;

ב. חלק מהמועסקים, בין בענפי הייצור ובין בענפי השרותים, תרומתם לייצור הלאוּמי היא מועטה ביחס.

יבוא הון רב

הגידול המהיר של הייצור נתאפשר בזכות הפיתוח שהיה מבוסס במידה רבה על יבוא ההון. יבוא ההון הגיע לסכום של קרוב ל־300 מיליון דולר לשנה בממוצע. הון רב זה מקורו בחלק מיהדות התפוצות, בחלק משילומים ופיצויים אישיים מגרמניה, בחלק ממלווֹת ומענקים של ממשלת ארצות־הברית וממשלות ידידותיות אחרות, אולם גם מהשקעות והעברות פרטיות.

להלן מובא סיכום אומדן יבוא ההון בשנים 1948 – 1958 למקורותיו:

לוח 4

אומדן יבוא ההון לפי המקורות בשנים 1948 – 1958

(במיליוני דולר)

מגבית יהדות התפוצות	765
מִלוה העצמאוּת והפיתוּח	315
שילומים מגרמניה	425
פּיצוּיים אישיים מגרמניה	160
מלוות וּמענקים ממשלת ארצות־הברית (כולל הבנק ליצוא וליבוא)	490
יתרות שטרלינג	150
העברות והשקעות פרטיות	525!
הלוָאות אחרות	45
סך־הכל	2,875

לוח 5

יבוא, יצוא ועודף היבוא – סחורות ושירותים

(במיליוני דולר)

השנה	יבוא	יצוא	עודף היבוא	אחוז היצוא מהיבוא
1949	274.1	43.5	230.6	15.9
1950	327.6	45.7	281.9	13.9
1951	420.1	66.6	253.5	15.8
1952	393.1	86.5	306.6	22.0
1953	365.2	102.3	262.9	28.0
1954	375.0	135.0	240.0	36.0
1955	426.7	134.9	291.8	31.6
1956	534.5	177.9	356.6	33.3
1957	559.9	222.5	337.4	39.7
19583	575.0	253.0	340.0	40.9

לא כל יבוא ההון עמד לרשות הממשלה או הסוכנות היהודית והמוסדות הלאומיים להשקעות. חלק רב ממנו נועד לפרטים (כגון: פיצויים והעברות פרטיות) או למוסדות, שבידיהם האפשרות להפנותו לא להשקעות יצרניות אלא לצריכה.

יבוא ההון רב־ההיקף מממן את מרבית היבוא. כלל יבוא הסחורות והשירותים מגיע עתה ל־575 מיליון דולר לשנה (ראה לוח 4); רק כ־235 מיליון דולר מכוסים, לפי שעה, על־ידי היצוא. השאר ממוּמן כמובן על־ידי יבוא ההון.

בשנים האחרונות היה יבוא ההון בקו של עליה, ודבר זה הסב גם גידול הגרעון במאזן הסחורות ובשירותים. חלק מגידול זה מקורו בגידול היבוא של נכסי ההשקעה, וחלק אחר בעליית המחירים בשוּקי חוץ. גם היבוא הריאלי לצריכה עלה מאז שנת 1956.

רמתו הגבוהה של יבוא ההון היא פרי צירוף של מקורות שונים, שחלק מהם עתיד להצטמצם בעוד שנים מספר. הצמצום הצפוי ביבוא ההון חייב להיות גורם מרכזי המכוון את המדיניות הכלכלית לעתיד.

פיתוח רב־היקף

אחד הגורמים העיקריים לגידול המהיר של הייצור ולהגדלת התעסוקה הן ההשקעות העצומות בפיתוח המשק. קרוב לחמישית מכלל התפוקה הלאומית והיבוא הופנו להשקעות. שיעור זה גבוה למדי בהשוָאה לארצות אחרות.

לממשלה תפקיד מכריע בפיתוח המשק. כמעט כל ההשקעות בפיתוח היסודי של המשק – ובכלל זה פיתוח מקורות המים, החשמל והמחצבים, סלילת הכבישים, יצירת ציי הים והאויר – הן השקעות הממשלה. נוסף לכך מממנות הממשלה והסוכנות היהודית מרבית ההשקעות (כ־70 אחוז) בחקלאוּת וחלק ניכר מההשקעות (כדי 30 אחוז) בתעשיה. כמעט כל ההשקעות בבניית דירות לעולים ולשכונות העממיות נעשו אף הן על־ידי הממשלה.

השקעות הממשלה, שניתנו בחלקן הניכר כהלואות למשכיעים, שימשו מנוף לגיוס השקעות פרטיות – בין מהארץ ובין מחוצה לה. למעשה, מהוָה הממשלה גורם עיקרי ישיר בהכוָנת ההשקעות העיקריות בכל ענפי המשק, פרט לבניה הפרטית.

לממשלה תפקיד מכריע בפיתוח עקב שתי סיבות:

א. מיעוט החסכון הפרטי;

ב. מיעוּט היזמה הפרטית היוצרת.

עקב מיעוט החסכון המקומי, מהוה יבוא ההון מחוץ־לארץ מקור עיקרי לפיתוח. ההיקף הגדול של יבוא ההון הוא הגורם העיקרי לפיתוח המהיר. חלק הארי של ההשקעות הציבוריות (של הממשלה ושל הסוכנות ושאר המוסדות הציבוריים) מקורו ביבוא ההון, ואף חלק מההשקעות הפרטיות הן השקעות חוץ או שמקורן בהעברות מחוּץ־לארץ.

סכוּם ההשקעות הנקיות (היינו, ללא ההשקעות להחלפת הציוד שנתבלה), היה במשך רוב שנות קיומה של המדינה נמוך מסכום יבוא ההון. פירושו של דבר, כי על אף החסכון המקומי, היה סכום גדול יותר של יבוא הון מופנה לצריכה ציבורית (בכלל זה – להוצאות בטחון או לצריכה פרטית, כולל ההוצאות השוטפות לקיום העולים בעת הראשונה לבואם ארצה). כתוצאה מכך היה קיים “חסכון שלילי נטו” במשק.

בשנים האחרונות גדל סכום ההשקעות והוא מתקרב פחות או יותר לסכום יבוא ההון. פירושו של דבר, שכלל הצריכה הפרטית והציבורית, וכן הבלאי, משתוה פחות או יותר לתפוּקה הלאוּמית. עם זאת, הרי ערך ההשקעות הנקיות עדיין אינו עולה על סכום יבוא ההון, וחלק רב של ההשקעות היצרניות מקורו ביבוּא הון.

רמת־חיים נאותה

רמת הצריכה ההמוּצעת של מרבית הישוב, שכירים ועצמאיים, קרובה לזו של ארצות אירופה המרכזית ואף אינה רחוקה מזו של אירופה המערבית.

רמת החיים של מרבית האוכלוסיה היא גבוֹהה למדי, באופן יחסי לרמת הייצור של המשק; וזאת לאחר שמאז הקמת המדינה חלה עליה מתמדת ברמת הצריכה.יש שנהנוּ יותר מעליה זו ויש שנהנו פחות. אולם כמעט כל שכבה שיפרה את רמת חייה. אף הרוֹב המכריע של העוֹלים העלוּ רמת צריכתם, בהשוָאה לזו שבארצות מוצאם.

ברמת התזונה, הלבוש, הריהוט, החינוך והבידור של מרבית האוכלוסיה, חלה עליה בולטת. שיפור רב חל בשנים האחרונות ברמת התזונה, במיוחד של תוצרת חקלאית. הצריכה של בשר עוף ותוצרת חלב וביצים כמעט הוכפלה בתקופה של 2 – 3 שנים, וצריכתם בכמויות נאותות הפכה גם לנחלת השכבות העממיות. לעומת זאת פחתה הצריכה לנפש של לחם אחיד – וזה סימן מובהק לעליית רמת הצריכה.

דאגה לשכבות הנחשלות

עם זאת, קיימת עדיין שכבה לא־קטנה שרמת חייה נמוכה מדי, וביניהם כ־90,000 נפש, או כ־22,000 משפחות, המקבלות סעד. שיעור מקבלי הסעד בישראל ביחס לאוכלוסיה אינו חורג אמנם מהרגיל גם בארצות אחרות, שאינן ארצות עליה. אך יש לדאוג לשיפור רמת החיים של השכבות הנחשלות, ובעיקר יש להעבירן לעבודה יצרנית על־ידי הכשרה מקצועית והעלאת רמת הבריאות והחינוך.

ציוד חדיש ומשוכלל

המשק הישראלי הוא צעיר. כמחצית הציוד ואמצעי הייצור שלו הותקנו רק לאחר הקמת המדינה. מרבית הציוד החקלאי והתעשייתי חדיש ומשוכלל. ציי הים והאויר הם מהחדישים בעולם. בדבר זה טמון יתרון חשוב, העשוי לסייע לעילוי כושר ההתחרות של תוצרתנו בשוקי חוץ, אם אך נשכיל לנצלו במידה הראויה.

במשק קיימות רזרבות ניכרות של כושר ייצור, שבתנאים שיצוינו להלן ניתן להפעילן ולהרחיב בשיעור רב את הייצור לשם יצוא.

רמת־דיור משופרת

בזכות ההשקעות הציבוריות והפרטיות העצומות בבניה, חל שיפור בולט מאד ברמת הדיוּר של מרבית הישוב. התופעה של שתי משפחות פועלים המתגוררות בדירה שכורה בת שני חדרים עם מטבח משותף, שהיתה רוֹוחת ביותר לפני הקמת המדינה, נתחסלה כמעט כליל. לגבי חלק מהאוכלוסיה הותיקה חל שיפור מהפכני בטיב הדיור. “סקר הוצאות המשפחה”, שנערך לצורך הכנת הבסיס למדד המחירים לצרכן, מראה, כי קרוב למחצית (כדי 45%) של השכירים העירוניים מתגורר בשיכונים או בדירות אחרות בבעלות עצמית. גם בישובים החקלאיים – קיבוצים ומושבים – חלה עליה בולטת ביותר בטיב הדיוּר.

המעברות הן בתהליך של חיסול. בשנת 1952 התגוררו 256,000 נפש באוהלים, בדונים ופחונים. כיום מתגוררים בהם רק 6,000 נפש, וגם אלה עוברים במהירות לשיכונים.

על אף העליה המוגברת, נעשים מאמצים נמרצים להבטיח לכל עולה דירה – ולו גם צנועה בממדיה – מיד עם עלייתו ארצה.

הבניה תבעה אמנם מקורות עצומים – בכוח עבודה ובחמרים. כ־40 אחוז מכלל ההשקעות במשק הופנו לבניה. דבר זה צימצם כמובן את ההון הנותר להשקעות בענפי הייצור. אולם, שיכון העולים מהוה גורם חשוב בקליטה הכלכלית והחברתית ונודעת לו תרומה לא מבוטלת, אם כי עקיפה, להעלאת כושר הייצור. הוא הדין לגבי הבטחת דיור מינימלי לאוכלוסיה המקומית המתבגרת.

השקעות רבות־ערך באדם

חלק רב מההשקעות במשק, לא היו בנכסים חמריים, אלא באדם.

על אף היותנו ארץ עליה, שבאה בחלקה מארצות נחשלות, אין ישראל מפגרת אחרי המדינות המתקדמות ביותר מבחינת רמת הבריאות. אחד האינדיקטורים העיקריים לכך הוא אורך־החיים הממוצע שהוא עתה בישראל כ־68 שנה לגברים ו־71 שנה לנשים, והוא מן הגבוהים ביותר בארצות השונות.

לוח 6

אורך־השנים הממוצע בארצות שונות ב־1950

	גברים	נשים
הודוּ	32	32
מצרים	36	42
גוּאטמלה	44	44
סיאם	49	52
צ’ילי	50	54
ציילון	56	55
ספרד	59	64
יפּן	61	65
אוסטריה	62	67
ארצות־הברית	65	71
גרמניה	65	68
אנגליה וּואָלס	66	71
דנמרק	68	70
הולנד	71	73
ישראל 1950	66	70
ישראל 1957	68	71

המקור: השנתון הסטטיסטי של או"ם, 1957.

דבר זה הוא במידה רבה תוצאה של פיתוח שירותי הבריאות הממלכתיים והציבוריים, המרתים כל שכבות העם.

גם רמת החינוך היא בקו של עליה מתמדת. החינוך העממי – הניתן חינם – הוא כללי. כיום הוא ניתן ל־400,000 נער ונערה בקירוב. עם המעבר לשכר־לימוד מודרג, בהתאם להכנסה של ההורים, ובעזרת השתתפוּת גדולה של הממשלה, מתרחבות במהירות אפשרויות הלימוד התיכון גם למעוטי יכולת. מוסדות ההשכלה הגבוהה התפתחו בקצב מהיר, ואף בהם ניתנות מילגות למעוטי אמצעים.

בתחום ההכשרה הטכנית והמקצועית חלה התקדמות רבה, שנודעת לה השפעה חשובה על פריון הייצור במשק.

לרשות ישראל עומדים כוחות מדעיים וטכניים מעולים. רק מדינות מועטות נתברכו בהם בשיעור כה רב, באופן יחסי לגודל אוכלוסייתן. נוסף על הערך האנושי והתרבותי כשלעצמו, נודעת לכך בימינו גם חשיבות כלכלית ממדרגה ראשונה.

ביצור הבטחון

על מדינת ישראל רובצת מעמסה בטחונית כבדה, שיש לה תוצאות מרחיקות לכת גם מבחינת המשק.

הזדיינותן המהירה של הארצות השכנות האויבות מאלצת את ישראל להגדיל חימושה בהתמדה, דבר הבולע מקורות עצומים שבזמנים כתיקנם ניתן היה להפנותם לפיתוח המשק. חלקם של המקורות המיועדים לבטחון – בין בהחזקת כוחות־אדם ובין בחמרים מיבוא ומייצור מקומי – מתקרב לעשירית מהכנסתנו הלאומית. זהו שיעור גבוה מאד בהשוָאה לרוב המדינות.

בחישוב זה כלולות רק הוצאות הבטחון הישירות. נוסף עליהן מטילים צרכי הבטחון גם מעמסה עקיפה כבדה על המשק. ההוצאות היתירות הכרוכות בישובי־ספר חקלאיים ועירוניים, תשלומי־יתר של המפעלים בקשר לשירות במילואים, ההפסדים החמריים הנגרמים למשרתים בצה"ל, אלה והוצאות דומות אחרות אינן כלולות אמנם בתקציבי הבטחון, אולם הן נעמסות כהוצאות יתירות של המשק הנובעות מצרכי הבטחוֹן.

התחלות יישוב הנגב ואזורי הספר

בשנים האחרוֹנות נעשו התחלות ביישובם של הנגב ואזוֹרי־הספר. הישובים החקלאיים שבנגב, פיתוח אילת על נמלה, מפעלי התעשיה, המחצבים והמלאכה שבעיירות הפיתוח, יישובו של הגליל – הם יתדות ראשונות. מבחינת החישוב הכלכלי לטוָח הקצר מחייב הדבר ברוב המקרים הוצאות־יתר, אולם טעמים בטחוניים ומדיניים, מצד אחד, והסיכויים הגנוזים בכך לפיתוח המשק בטוָח ארוך, מצד שני – מכריעים את הכף.

מדיניות־שכר המעודדת העלאת הפריון

מאז הקמת המדינה עלה בהתמדה שכרם של כל השכירים. עליית השכר הדביקה את עליית המחירים ואף עלתה עליה באופן שהשכר הריאלי עלה במידה ניכרת.

צרכי הבטחון, העליה והשירותים הסוציאליים חייבו הגדלת הנטל הריאלי של מס ההכנסה, שהוטל בשיטה פרוגרסיבית. למרות זאת חלה עליה גדולה גם בשכר הריאלי נטו לאחר ניקוי מס של כל השכירים. בדרך כלל עלה השכר הריאלי נטו פי 4.5 עד 5, בעוד שמדד יוקר המחיה עלה פי 3.

לוח 7

אינדקס הפרשי השכר נטו בשנים 1948 – 1959

(1948 = 100)

	1948	1952	1955	1957	1959
פועל פּשוּט	100	159	362	433	458
פועל מקצועי	100	149	312	459	496
פּקיד תעשיה מתחיל	100	144	369	414	501
רופא ציבוּרי	100	160	297	440	472
מהנדס ציבוּרי	100	190	350	452	482
מורה	100	181	441	536	612
מדד יוקר המחיה	100	164	251	284	303

לוח 7א

השכר החדשי נטו⁴ בשנים 1949 – 1959

(בל"י)

	1957	1955	1952	1948	תחילת1 1959
פועל פשוט	40.9	65.0	148.0	177.0	187.0
פועל מקצועי2	61.8	92.0	193.0	283.9	306.5
פקיד תעשיה מתחיל	35.8	51.5	132.0	148.1	179.0
רופא בשירות ציבורי3	92.6	148.5	275.0	407.4	437.44
מהנדס בשירות ציבורי5	78.6	149.0	275.0	355.0	6378.5
מורה7	48.2	87.3	212.5	285.2	8294.9
מדד יוקר המחיה, נקוּדות9	93	153	233	264	282

---

1. נתוני 1959 הנם אומדן בלבד.↩︎

2. פועל מתכת סוג א' או הדרגה הגבוהה ביותר הקיימת – נשוי עם ילד.↩︎

3. רופא מרפאה, ותק 5 שנים, נשוי ואב לילד אחד.↩︎

4. אינו כולל תוספות, כגון תשלום של שעות נוספות, ספרים וכדומה.↩︎

5. מהנדס דרגה ד', דירוג מהנדסים, נשוי ואב לילד אחד.↩︎

6. אינו כולל תוספות, כגון תשלום של שעות נוספות, ספרים וכדומה.↩︎

7. מורה מוסמך בבי"ס ממלכתי יסודי, אחרי ותק של חמש שנים, נשוי ואב לילד אחד.↩︎

8. אינו כולל תוספות, כגון תשלום של שעות נוספות, ספרים וכדומה.↩︎

9. על־פי שילוב של המדד הישן והחדש (ספטמבר 1951 = 100).↩︎

לאחר שהאינפלציה גרמה להתקרבות יתירה בין השכר היחסי של עובדים שונים, חלו בשנים האחרונות תמורות רצויות במדיניות השכר. בעוד ששכר הוגן מינימלי מובטח לכל שכיר, הוגדלו אותם מרכיבי־השכר הקשורים בהעלאת פריון הייצור, או המחייבים השתלמות מקצועית. מדיניות זו תואמת הן את העקרונות הסוציאליים של שכר הוגן והן את צרכי המשק, המחייבים העלאת הפריון וקידום הרמה הטכנית והמקצועית.

הקלות במסים

צרכי הבטחון, העליה והשירותים הסוציאליים מחייבים בהכרח גביית מסים בהיקף נרחב. עם זאת הופחתו בשנים האחרונות בהדרגה שיעורי המסים הישירים.

לוח 8

תשלומי מסים ישרים (כולל יהב מגן) של עובד נשוי ואב לשני ילדים

(בל"י)

בעל הכנסה שנתית של	שילם בשנת 1956	שילם בשנת 1957	שילם בשנת 1958
2,400	117	1	–
2,700	184	77	21
3,000	250	155	80
3,600	428	304	200
4,200	635	498	342
4,800	869	697	516
5,400	1,152	902	690
6,000	1,515	1,176	900
7,200	2,434	1,750	1,374

נוסף להורדת שיעורי המס והגדלת הזיכויים הונהגו שיעורי מס מופחתים לשעות נוספות, לפרמיות על פריון עבודה וכיוצא באלה.

בעלי הכנסה נמוכה פטורים כליל ממסים ישירים. כך, למשל, פטור ממס הכנסה אב לשני ילדים, המשתכר 220 ל"י לחודש.

כדי לעודד את הייצור וההשקעות, הופחתו באופן ניכר שיעורי המסים על חברות הן על־ידי הורדת שיעורי המס והן על־ידי חישוב הפחת על ציוד לפי הערך השוטף ולא לפי הערך של קניית הציוד.

בשנים האחרונות חל שיפור בולט בגביית המסים, הן על־ידי הרחבת מעגל משלמי המס והן על־ידי התקדמות לקראת גביית מס־אמת.

בתקופות־חירום מיוחדות לא היה מנוס מהעלאת מסים. בתקופת סיני היה הכרח להטיל גם יהב מגן, אך הוא בוטל במארס 1958. עם הגברת העליה מרומניה הכרח היה לגבות מלוה־חובה לקליטת העליה. מלוה זה, שהנו בעל אופי ארעי, כולו קודש להוצאות לשיכון ולקליטת עליה.

לעומת זאת, חלה בשנים האחרונות עליה בשיעורי המסים העקיפים. אין בסיס לדעה כאילו כל המסים העקיפים הם בעלי אופי רגרסיבי, בעוד שכל המסים הישירים הנם פרוגרסיביים. הכל תלוי באופן המס ובדירוגו. מרבית העליה במסים העקיפים בשנים האחרונות באה לגבות רווחי־יתר על מוצרי יבוא. שאר המסים העקיפים הוטלו בשיעורים מודרגים. במידה שהדבר הקטין את ההכנסה הריאלית של מעוטי היכולת, נעשו סידורים כדי לפצותם על כך על־ידי תוספת יוקר ואמצעים אחרים.

הפיתוח מבטל את הפיקוח

הצלחת הפיתוח איפשרה ביטול הפיקוח. בשנים הראשונות של המדינה, עקב מחסור בשורה של מוצרים חיוניים, לא היה מנוס מקיצוב ופיקוח. הגידול הרב של הייצור וההסכמים עם ארגוני היצרנים בענפים מספר איפשרו ביטול הדרגתי של הקיצוב והפיקוח.

ביטול הפיקוח והקיצוב מסייע להגדלת היעילות ולהגברת כושר ההתחרות שלנו. כן הוא מניח בידי הצרכנים את החופש לקניית המוצרים שאותם הם מעדיפים, בלי שתהיה התערבות בכך על־ידי הוזלה מלאכותית, בעזרת סובסידיות, של חלק מהמוצרים. במידה שביטול הקיצוב כרוך בהעלאת מחירים של מוצרים חיוניים, ניתן לשכבות החלשות פיצוי על כך.

יציבות המחירים

הגידול הרב של הייצור, כמו גם היבוא הנרחב, איפשרו יציבות יחסית במחירים. עד לשנת 1954 חלו עליות מתמידות גדולות ברמת המחירים. אולם מאז הואט בהרבה קצב עליית המחירים. בשנים 1955 – 1957 עלה מדד המחירים לצרכן ב־5 – 6 אחוזים, מדי שנה. בשנת 1958 עלה המדד ב־⁵3.3 אחוזים בלבד. אף בראשית 1959 נשמרת רמת המחירים. יציבות המחירים, אם כי עדיין אינה מספקת, מסייעת לפעילות תקינה ובריאה של המשק.

נקודות התורפה העיקריות של המשק

בפרק הקודם צוינו קוי־האופי העיקריים של המשק הישראלי בראשית העשור השני. בכמה וכמה תחומים חשובים בלטה התקדמות רבה. עם זאת, אין להתעלם מנקודות התורפה של המשק, שתיקונן הוא תנאי לקידום העצמאות הכלכלית. נקודות התורפה העיקריות הן:

גידול מועט מדי של היצוא

המשק הישראלי נזקק מעצם טיבו ואָפיו ליבוא רב. בהיותנו ארץ קטנה ודלה באוצרות טבע – לא נוכל לקיים ישוב ברמת־חיים שאנו חפצים בה ולא נוכל לקלוט עליה ללא יבוא רב. וזאת בדומה למדינות הקטנות שבאירופה המערבית, כגון: הולנד, בלגיה, נורבגיה, שוייץ ועוד, שבכולן רב חלקו של היבוא ביחס לייצור הלאוּמי.

רובו המכריע של היבוא ממומן עדיין על־ידי יבוא הון ורק מיעוּטו על־ידי יצוא. אמנם, חלקו של היצוא, בהשואה ליבוא, גדל והולך. בשנוֹתיה הראשוֹנוֹת של המדינה הגיע היקף היצוּא (כוֹלל יצוא שירותים) ל־15% מערך היבוא והוּא עלה והגיע עתה ל־40% מערך היבוא (ראה לוח 5 לעיל). אף־על־פי־כן, לא גדל היצוא בקצב הדרוּש, ובשנת 1958 כמעט לא חלה בו כל עליה.

נוכח הירידה הנשקפת ביבוא ההוֹן, הכרחי שבעתיד יגדל היצוא בקצב מהיר יותר.

תלות מסוכנת ביבוא הון רב

הגידול האִטי של היצוא הוא אחד הגורמים לתלותו המסוכנת של המשק ביבוא הון רב. יבוא ההון הכולל מגיע עתה ל־340 מיליון דולר לשנה, שהם כ־170 דולר לנפש. צמצום ניכר ביבוא ההון עלול לא בלבד להקטין את היקיף היבוא הדרוּש, אלא גם לגרום לצמצום הייצור המקוֹמי והתעסוּקה. שכן אין כמעט ייצור בענף מאנפי המשק שלא יהא נזקק במידה זו או אחרת ביבוא חמרי־גלם, דלק, חלפים, או ציוּד. בלעדי יבוּא לא יהא ביכלתנוּ לקיים רמה גבוהה של ייצור ותעסוקה.

אמנם, בענפים מספר הוחלפו חמרי־גלם מיובאים בחמרי־גלם מקומיים – אם מהחקלאות, אם מהמחצבים ואם מהתעשיה. בענפים אחרים – ביחוד בתעשיה – חלה העמקה בייצור, על־ידי מעבר לשלבי־עיבוד מוקדמים יותר וצמצום מרכיבי היבוא בייצור. עם זאת, עדיים נזקקים הייצור והתעסוקה בישראל ליבוא רב, וכל עוד לא גדל היצוא במידה מספקת, דרוש לשם כך יבוא הון רב. במיוחד תלוי היקף הפיתוח ביבוא הון, שכן חלקו של החסכון המקומי במימון ההשקעות מועט עדיין.

מיעוט החסכון

רמת החסכון בישראל נמוכה ביחס לצרכי המשק בהשקעות. לא זו בלבד שההשקעות ברמתן הנוכחית מועטות מכפי הדרוּש לקידום העצמאוּת הכלכלית, אלא שמרבית ההשקעות מקורן ביבוא הון ולא בחסכון.

רמת החסכון הנמוכה אינה אלא הצד השני של מטבע הצריכה הגבוהה ביחס לייצור. למעלה מ־90 אחוז מתוספת ההכנסה של הציבור מופנים לצריכה. בשנים האחרונות נאכלת מרבית תוספת הייצור על־ידי העלאת הצריכה.

לוח 9

חלוקת תוספת המקורות לרשות המשק בין 1953 ו־1958

(במיליוני ל"י, במחירים קבועים של 1957)

	1953	1958	שינוי	ב־% מס"ה
תפוקה לאומית גלמית	1,828	3,440	1,612	90.5
נוסף: עודף היבוא על היצוא	521	690	169	9.5
ס"ה המקורות שלרשות המשק	2,349	4,130	1,781	100.0
הצריכה הפרטית	1,506	2,545	1,039	58.1
נוסף: הצריכה הציבוּרית	369	700	331	18.7
הבלאי	114	338	224	12.5
ס"ה הצריכה והבלאי	1,989	3,583	1,594	89.3
נוסף: ההשקעה הנקיה	360	502	142	8.3
מלאי ממשלתי	–	45	45	2.4
ס"ה ייעוד המקורות שלרשות המשק	2,349	4,130	1,781	100.0

אף מהחסכון המועט מופנה חלק־הארי להשקעה בדירות למגורים ולא לחסכון מסוג שאין בו משום הגברת הביקוש.

כדי שחלק רב מתוספת הייצור יכוּוָן להשקעות יצרניות, או לצמצום הגרעון המסחרי, ולא ישמש להעלאת רמת הצריכה והדיוּר – מן ההכרח שיחול גידול רב בחסכון.

מיעוט חלקם של התעשיה והחקלאות בתעסוקה ובתפוקה הלאומית

רק כ־40% מכלל המפרנסים בישראל מועסקים בתעשיה (כולל מלאכה) ובחקלאוּת. כ־15% נוספים מועסקים בבניה ובתחבורה – שאף הם נחשבים, בדרך כלל, לענפי ייצור. אולם כ־45% מהמפרנסים מועסקים בשירותים.

במקורות ההכנסה הלאוּמית אין חלקן של התעשיה והחקלאות עולה על 35%. אם נצרף לכך את הבניה והתחבורה – יגיע חלקם של הענפים היצרניים לכדי 50% בלבד מההכנסה הלאוּמית.

הרכב כזה של תעסוקה והכנסה אינו מצוי בארצות אחרות, בין בארצות שאינן מפותחות ובין בארצות המפותחות.

לוח 10

חלוקת המפרנסים בארצות שונות

(באחוזים)

	בריטניה 1951	בוליביה 1950	גרמניה 1950	דנמרק 1950	ארה"ב 1950	תורכיה 1955	צרפת 1954	קוסטריקה 1950	בוּרמה 1953	פיליפינים 1953	ישראל 1957
חקלאות	5.1	64.1	23.2	25.1	12.2	77.4	27.7	54.7	11.0	54.1	17.3
חרושת6	42.8	18.4	34.7	26.9	29.7	6.6	29.1	11.9	18.9	11.8	21.0
בניה	6.3	2.5	8.2	6.4	6.2	1.6	7.2	4.3	2.9	2.4	9.6
תחבורה	7.7	2.0	5.2	6.8	7.0	1.5	5.3	3.5	7.8	2.6	6.8
ס"ה ענפי הייצור	61.9	87.0	71.3	65.2	55.1	87.1	69.3	74.4	40.6	70.9	54.7
מסחר וכספים	14.0	5.4	9.6	13.5	18.5	2.7	14.0	7.9	32.1	8.7	12.9
שירוּתים אחרים	23.7	6.6	16.9	20.2	22.0	4.3	15.3	14.8	15.7	10.3	32.4
ס"ה שירותים	37.7	12.0	26.5	33.7	40.5	7.0	29.3	22.7	47.8	19.0	45.5
לא מפורט	0.4	1.0	2.2	1.1	4.4	5.9	1.4	2.9	11.6	10.1	–
ס"ה כללי	100.0	100.0	100.0	100.0	100.0	100.0	100.0	100.0	100.0	100.0	100.0

המקור: לארצות השונות – האומות המאוחדות.

לישראל – דין־וחשבון של בנק ישראל 1957.

בארצות הפחות־מפותחות נודע משקל רב לחקלאוּת, וברבות מהן מועסקים בענף זה למעלה ממחצית המפרנסים. בארצות המפותחות נודע משקל רב לתעשיה, ברובן של אלו מגיע חלקם של המפרנסים בחקלאוּת ובתעשיה ל־55% עד 60% ומעלה. אפילו בארצות־הברית, בה רמת החיים היא הגבוהה בעולם ועל כן הביקוש לשירותים ופריון העבודה בענפי הייצור הוא עצום, הגיעו התעשיה והחקלאוּת ל־42% של המפרנסים.

מיעוּט חלקם של המפרנסים בתעשיה ובחקלאוּת בישראל מקורו בגורמים מספר: ראשית, כושר־ההתחרות המועט של המשק הישראלי מתבטא בעיקר במוצרים תעשיתיים והחקלאיים. כושר ההתחרות המועט מכביד על קליטת עובדים רבים נוספים בתעשיה ובחקלאוּת. שנית, חלק מהעולים, שעסקו בארצות מוצאם בשירותים, נוטים להמשיך לעסוק בהם. שלישית, אין ההשקעות בענפי הייצור מספיקות כדי ליצור תעסוקה יצרנית נוספת בהם.

שיעור נמוך של ייצור ותעסוקה בתעשיה ובחקלאוּת אפשרי כל עוד קיימת רמה גבוהה של יבוא הון. לקראת צמצום יבוא ההון, הכרחית הגדלת חלקם של המפרנסים בתעשיה ובחקלאוּת. תנאי לכך הוא הגדלה מהירה של ייצורם לצורך היצוא. העלאת הפריון וכושר ההתחרות של ענפים אלה בד ובד עם הכשרה מקצועית מתאימה, הם התנאים הדרוּשים לשיפור המבנה המקצועי של האוכלוסיה.

אינפלציה

רוש שנות קיוּמה של המדינה היוּ נתוּנוֹת להתפתחות אינפלציונית. בחלקה נבעה התפתחות זו מהרחבה יתירה של האשראי לממשלה, למימון גרעונות שנוצרו בתקציבי המדינה, ביחוד להוצאות גדולות ובלתי צפויות לבטחון (כגון בתקופת מבצע סיני) ולשיכון עולים. נוסף לכך, הורחב בשיעוּר רב האשראי לציבור, ביחוד לחקלאוּת ולתעשיה.

גורם אינפלציוני אחר היו העלאות בהוצאות ייצור, ובכלל זה בשכר וברוָחים. במדיניוּת השכר נעשו בשנים האחרונות שינויים חשובים במגמה של ריסון האינפלציה ומניעת פגיעה בכושר־ההתחרות של תוצרתנו.

התכנית לעתיד

מטרות התכנית

השנים הקרובות עתידות להיות שנות־מפנה למשק הישראלי. בעוד שהאוכלוסיה תוסיף לגדול בקצב מהיר, הרי אין להניח שיבוא ההון יתמיד לעלות. אדרבה, כמה מהמקורות העיקריים של יבוא הון עשויים להצטמצם בהדרגה וכעבור שנים אחדות אף להיסתם כליל. יהא עלינו, איפוא, בשנים הקרובות לקדם את העצמאוּת הכלכלית ובעת ובעונה אחת גם לקלוט תוספת אוכלוסיה מעליה ומריבוי טבעי.

משקנו הוא רב־תהפוכות. תכופות חלים בו שינויים פתאומיים כתוצאה מגורמים שאין לנו שליטה עליהם, כגון פתיחת דלתות של ארצות־גולה, או נעילתן, שינוּיי פתע במצב הבטחון, תנודות בהיקף יבוא־הון ועוד. במצב זה, תכנון לקראת העתיד הוא מן הדברים הקשים ביותר. ודאי שתכנון כזה קשה יותר לישראל מלארצות אחרות.

עם זאת מן ההכרח לקבוע את כיווני־ההתפתחות העיקריים לעתיד על פי הנחות הנראות סבירות. אם משתנות הנסיבות, הכרחי כמובן גם להכניס שינויים מתאימים לתכנית.

התכנית לחמש השנים הקרובות מתבססת על הנחות־האב הבאות:

1. גידול אוכלוסיה ב־400,000 נפש לערך, מחציתה מעליה (נטו) ומחציתה מריבוי טבעי.

עליה בשיעור ממוצע של 40,000 נפש לשנה תבוא כנראה בחלקה מאירופה המזרחית ובחלקה מאפריקה הצפונית ומאסיה.

הריבוי הטבעי לשנים אלו עשוי לגדול בהדרגה כדי 40,000 עד 45,000 נפש לשנה. שיעור הריבוי הטבעי בישראל, העולה על 20 לכל אלף נפש לשנה, הוא גבוה. שיעור זה עולה במידה רבה על השיעורים הרגילים באירופה ובאמריקה הצפונית. אחת הסיבות לריבוי הטבעי המהיר בישראל הוא הרכב הגילים הצעיר של האוכלוסיה וכן שיעורי־הילודה הגבוהים של יוצאי ארצות אפריקה ואסיה.

על פי הנחות אלו תגדל האוכלוסיה כולה ב־4% – 5% לשנה, לערך. זהו שיעור־גידול מהיר, שאין דוגמתו בארצות אחרות.

ייתכן שמספר העולים יעלה על 40,000 נפש לשנה. במקרה זה יהא צורך באמצעים גדולים יותר מאלה שצוינו בתכנית. מובן שהדבר ידרוש יבוא הון רב יותר ממקורות חוּץ, הן מיהדוּת העולמית והן ממקורות בינלאוּמיים. כמו־כן לא יהיה מנוס במקרה זה ממאמץ מיוחד גם מצד האוכלוסיה המקומית.

2. יבוא ההון, המגיע עתה כדי 350 מיליון דולר, עשוי לרדת בהדרגה ל־200 עד 250 מיליון לשנה, בעוד כ־5 שנים. בתקופה זו יפחת סכום השילומים והפיצויים האישיים ויתקרב לקצו. ייתכן שיצטמצמו כמה ממקורות־חוץ האחרים.

עם זאת, ניתן לצפות להמשך השתתפוּתה של היהדות העולמית בבנין המדינה ובקליטת עליה, בין בצורה של קניית אגרות מלוה של הממשלה ובין על־ידי תרומות למוסדות קליטה, חינוך, השכלה גבוהה וכדומה. כן יש להניח שיגבר זרם ההשקעות הפרטיות והבינלאוּמיות, שכן לאחר שבעשור הראשון הונחו היסודות לפיתוח המשק ולאחר הכשרת התנאים להגדלת הרווחיוּת ולהשקעוֹת־חוץ, גוברים הסיכויים למשיכת הון השקעוֹת. עדיין יהא צוֹרך, כנראה, גם בקבלת מלווֹת נוספים לפיתוּח.

גם לעתיד הרחוק יותר ניתן לצפוֹת להמשך יבוא הון שנתי בהיקף של 100 עד 200 מיליוֹן דולר. יבוא הוֹן בהיקף כזה המיועד בעיקרוֹ להשקעות, אין פירושו תלוּת כלכלית. למעשה, מסתייעות ביבוא הון כל המדינות העושות מאמצי־פיתוח נמרצים. עיקר משימתנו לעתיד היא לקלוט עליה נוספת, לקיים היקף הייצור, התעסוקה ורמת החיים הנוכחית למרות הצמצום הניכר ביבוא ההון. אם יעלה הדבר בידינו – תהיה בכך התקדמות חשובה לעצמאוּת הכלכלית.

משימה זו קשה וחמורה. היא מחייבת מפנה בעיקר בשני הכיוונים הבאים: ראשית, הפניית מרבית הייצור הנוסף להגדלת היצוא, ולא להגדלת הצריכה, כבעבר; שנית, יצירת חסכון לאומי בהיקף ניכר.

באופן מפורט יותר ניתן לקבוע את עיקר המטרות שלפנינו כדלקמן:

א. הגדלה מהירה של היצוא. – בעתיד יש להגדיל את היצוא מדי שנה בשנה ב־20 עד 25 אחוז לפחות, לעומת כ־15 אחוז בעשור הראשון. בתקופה זו של חמש שנים יהא עלינו לשלש את היצוּא.

משימה זו היא קשה. יש לזכור כי הגברה זו של היצוא תדרוש בתקופה של ביטול הסכמים מסחריים ומעבר לסחר בינלאוּמי חפשי ולהתחרות קשה בשוקי היצוא. גם הגידול האבּסוֹלוּטי הרצוי ביצוא ילך ויגדל משנה לשנה.

החקלאוּת נתבעת להגדיל יצואה בתקופה של חמש שנים עד 130 – 150 מיליון דוֹלר, לפחות. ניתן לצפות להגדלת ההכנסות מיצוא הדרים עד ל־80 – 90 מיליון דולר (וזאת בשים לב להכפלת כמות היצוא, בעוד שהמחירים עשויים לרדת במקצת). אך נוסף לכך יש להגדיל כמה מונים את היצוא של תוצרת חקלאית אחרת, ובמיוחד בטנים, כותנה, פירות, ירקות וביצים, בעיקר בעונות המחסור בשוקי אירופה. אם ייוָצרו התנאים לכך, עשויה ישראל להיות מקור־אספקה חשוב של פירות וירקות לארצות אירופה בעונות הסתיו והחורף. כמו־כן ניתן צפות להגדלת ההכנסות מציי הים והאויר המתרחבים והולכים.

התיירות היא בקו התפתחות נאותה והכנסותיה עשויות לגדול בהתמדה. אולם עיקר הגידול צריך לבוא מיצוּא תוצרת התעשיה והמחצבים.

העשור השני – סימנו תיעוּש הארץ והגברת היצוא.

ב. הגדלת החסכון. – בעוד שעתה אין החסכון הלאוּמי מגיע אלא לכדי 2 – 3 אחוזים מההכנסה הלאוּמית, יהיה עליו להגיע לשיעור של כ־15 אחוז מההכנסה הלאוּמית.

אנו מתקרבים לשלב בו צריך הפיתוח להתבסס בעיקרו על הון הבא מהצבר הפנימי, בדומה לארצות אחרות, שהן בתהליך של פיתוח מהיר. גם באלו שרמת הכנסתן נמוכה מזו שלנו מספק החסכון הלאוּמי מרבית המקורות לפיתוח.

הודות להצמדת אגרות־חוב לשער הדולר או למדד יוקר־המחיה ולתשלום ריבית גבוהה, הופצו בארבע השנים האחרונות ניירות־ערך בסכום המתקרב ל־250 מיליון ל"י. אולם עיקר החסכונות הללו הם של קופות תגמולים, חברות ביטוח, בנקים וכדומה. חלקם של החסכונות האישיים בניירות הערך שהופצו הוא עדיין מועט. גם לתכניות־החסכון של הבנקים, שאינן צמודות, היתה הצלחה, אולם מרבית החסכונות הם לתקופה קצרה של שלושה עד ששה חדשים, ועל כן הם נזילים מאד והשפעתם על צמצום הביקוש היא חלקית.

יש להגדיל בשיעור רב את החסכון לכל סוגיו, ובעיקר בסוגים הבאים:

חסכון של חברות בצורת רוָחים שלא חולקו, אלא הושקעו. הגדלת הרווחיות של החברות על־ידי ייעול, מצד אחד, והפחתת שיעור המסים על חברות, מצד שני, יוצרים את התנאים הדרושים להשקעות בפיתוח ובהרחבת המימון. לפי שעה נזקקים המפעלים במידה יתירה להלואות ממשלתיות או בנקאיות לפיתוח. חלק הארי מהרוָחים נטו של החברות ושל העסקים הקטנים יש להפנות לא להוצאות לצריכה אלא להשקעות בפיתוח המפעלים.

חסכון מוסדי, כגון קופות תגמולים, חברות ביטוח ומוסדות פיננסיים אחרים. בכל המדינות גדל והולך חלקו של החסכון המוסדי. בישראל מהווֹת קוּפות התגמולים מקור חשוב לחסכון. אולם שאר המוסדות הפיננסיים מהוים עדיין מקור זעום לחסכון. ההצמדה לערך יציב ותשלום ריבית גבוהה עשויים לסייע לפיתוח מזורז של שאר סוגי החסכון, כגון ביטוח חיים, קופות תגמולים לעצמאיים ועוד.

חסכון אישי אחר. – רמת ההכנסות הגבוהה של הציבור (ובכלל זה הכנסות חד־פעמיות גדולות מפיצויים אישיים), הבטחת ערך החסכון על־ידי הצמדה ותשלום ריבית סבירה – יצרו את התנאים הדרוּשים להגברת החסכון האישי, בצורה של קניית ניירות־ערך, הפקדה לזמן קצוב בבנקים וצורות אחרות.

חסכון ציבורי. – נוסף על החסכון האישי, מן ההכרח להגדיל גם את החסכון הציבורי, בצורה של הפניית הכנסות ממסים וגביות אחרות מהציבור לפיתוח. גם בארצות אחרות, שהן בתהליך של פיתוח מהיר, גדלה והולכת חשיבותו של החסכון הציבורי.

ראוי לציין, כי כבר בשנת־הכספים הנוכחית יועברו מהתקציב הרגיל לתקציב הפיתוח כ־50 מיליון ל"י. נוסף לכך, נועדו לפיתוח ולשיכון גם ההכנסות ממסים עקיפים וממלוה הקליטה הקשורות בהגברת העליה.

ג. הכפלת ההשקעות בענפי הייצור. – כיום מושקעים בענפי הייצור – החקלאוּת, התעשיה, המחצבים והתחבורה – כ־450 עד 500 מיליון ל"י לשנה. זהו סכום ההשקעות ברוטו, הכולל גם השקעות לחידוש הציוּד המתבלה.

רמת ההשקעות בענפי הייצור אינה מספקת. יש צורך להגדיל בהדרגה את ההשקעות בענפי הייצור, עד שכעבור 5 שנים יוכפל היקפם. ההכרח בהגברת ההשקעות יבוֹא מחמת ירידה ביבוּא ההון הציבורי. פירושו של דבר, שעיקר תוספת ההשקעות צריכה לבוא מהגברת החסכון המקומי וכן מהשקעות־חוץ פרטיות.

ד. הגדלת הייצור בשיעור של 8 – 9 אחוזים לשנה. – המשך גידולה של התפוקה לעובד יתאפשר מצד אחד על־ידי השקעות בציוד ובאמצאי־ייצור אחרים. אבל גורם חשוב נוסף הם רכישת הנסיון וההכשרה המקצועית של עובדים ומנהלים לשם שיפור שיטות הארגון וכדומה. כתוֹצאה מאלה ניתן לצפוֹת שהתפוּקה לעובד תוֹסיף לגדול ב־4 – 5 אחוזים לשנה. תנאי לכך הוּא שרמת ההשקעוֹת לא תפחת ושלא יהא מחסוֹר במטבע־חוּץ ליבוּא חמרי־גלם, במידה הדרוּשה לייצור סדיר.

נוסף לכך, יגדל כוח העבודה ב־4 – 5 אחוזים לשנה, עם גידול האוכלוסיה. אם יעלה בידינו לקיים תעסוקה מלאה, עשוי הדבר לתרום להגדלת הייצור בשיעור דומה. בסך הכל ניתן, איפוא, לצפות לגידול הייצור ב־8 – 9 אחוזים לשנה. שיעור זה של גידול הוא נמוך במקצת משיעור גידול הייצור בישראל בעבר, גם משום שבעבר היה הגידול במספר העובדים מהיר יותר, בגלל העליה ההמונית, וגם משום שהרחבת הייצור לצריכה מקומית, כפי שהדבר קרה בשנים הראשונות למדינה, היא קלה יותר מאשר הרחבת הייצור ליצוא, הקשורה בתהליכי־ייצור מסובכים יותר. גורמים אלה עשויים להאט במקצת שיעור גידולו של הייצור. אולם יש לזכור כי אף גידול בשיעור של 8 – 9 אחוזים לשנה הוא מהגבוהים ביותר בארצות השונות.

ה. ייצוב רמת הצריכה. – רמת הצריכה של מרבית הישוב כבר הגיעה לשלב נאות, וביחס לרמת הייצוּר שלנוּ אף לשלב גבוה. בעבר גדלה הצריכה לנפש ב־5 אחוזים בממוצע לשנה. אם ברצוננו להתקדם לעצמאוּת כלכלית יהיה עלינו לבלוֹם המשכו של תהליך זה.

ייצוּב רמת הצריכה הכללית צריך לבוא, בראש וראשונה, אצל השכבות המבוססות, שכבר הגיעו לרמת־חיים נאותה. הגדלת ההכנסה הריאלית, בין בשכר ובין ברוָחים, צריכה להיות מותנית בהעלאה ברורה של פריון העבודה, ואף העלאה זו אין לאכול כולה על־ידי העלאת הצריכה. יש להפנות חלק ניכר להוזלת הייצור כדי לאפשר הגברת היצוא. כן יש להגדיל, כאמוּר, חלקוֹ של החסכון בהכנסה ואף אם פירוּשוֹ האטה בהעלאת רמת הצריכה.

לעומת זאת, יש להעלות רמת החיים של השכבות החלשות על־ידי הכנסתן בהדרגה לעבודה יצרנית, בדרך של הכשרה מקצועית, ועל־ידי שיפור רמת החינוך והבריאוּת שלהן. העלאת הצריכה של השכבות החלשות עשויה להתבטא בגידול הצריכה ב־1 – 2 אחוזים לנפש בבמוּצע.

ו. ייצוב היקפה של הצריכה הציבורית. – לאחר תקופה של התארגנות ורכישת נסיון, יכולים השירותים הציבוריים בהיקפם הקיים לשרת גם אוכלוסיה גדולה יוֹתר. פרט לשירוּתים מסוּיימים, שהיקפם נקבע באופו ישיר על־ידי היקף האוכלוסיה, כגון מספר הכיתות והמורים בבתי־הספר, מספר המיטוֹת בבתי־החוֹלים ועוד. לעוּמת זאת מן ההכרח שהשירותים האדמיניסטרטיביים ושאר השירותים בהיקף הנוכחי יעלו את פריון עבודתם ויספקו צרכי האוכלוסיה המוגדלת.

ז. רמת הוצאות הבטחון היא מן הגורמים שקשה ביותר לחזותה מראש. שכן היא נקבעת במידה רבה על־ידי גורמים שאין לנו שליטה עליהם. אם יהא צורך להגדיל הוצאות הבטחוֹן במידה רבה, עשוּי הדבר להטיל עומס כבד נוסף על המשק. לעוּמת זאת, שיפוּר מצב הבטחון עשוּי לשחרר עובדים וחמרים נוֹספים לפיתוּח הייצוּר הכלכלי והגברתו. התכנית מבוּססת על ההכרה שהוצאות הבטחון לא יעלוּ מעל לרמתם הנוכחית.

אמצעים עיקריים להשגת המטרות

המשימה שלפנינו לשנים הקרובות היא כבדה מאד ומחייבת מפנה בכמה תחוּמים מרכזיים במשק.

בראש וראשונה יש לנקוט שורה של אמצעים יעילים, כדי שהמפעלים והעובדים יראוּ בהפניית עיקר הייצוּר ליצוּא אינטרס מרכזי שלהם עצמם. כיוֹם יש רק ענפים בוֹדדים (כגון הדרים, יהלומים, אשלג, צמיגים, לבידים), אשר עיקר ייצוּרם מיועד ליצוא. בשאר הענפים מהוה היצוא רק חלק קטן מכלל ייצורם, ועיקר ייצוּרם מיוּעד לשוק המקוֹמי. רק 2 – 3 אחוזים מכלל הייצוּר החקלאי, לבד מהדרים, ורק כ־8 אחוזים מכלל הייצור התעשייתי, לבד מיהלומים, מיוּצאים עתה.

מצב זה אפשרי כל עוד יבוא ההון הוא רב. כיום יש לממשלה מטבע־חוץ ליבוא חמרי־גלם וציוּד, גם לענפים שאינם מייצרים ליצוּא. עם צמצוּם יבוא ההוֹן, יהיה היצוּא צורך לא רק למדינה, אלא אף למפעלים ולפועלים עצמם. למעשה, מותנים המשך הייצור התקין של המפעלים והשמירה על רמת התעסוקה של העובדים בהפניית המפעל ליצוא.

יצוין, שמשק מודרני במדינה קטנה חייב להתבסס במידה רבה על ייצוּר ליצוּא. הטכנולוגיה המודרנית מחייבת בענפים רבים ייצוּר בהיקף גדוֹל, ורק דבר זה יכול להוזיל הוצאות הייצוּר. השוק המקומי הוּא קטן מכדי לאפשר ייצוּר יעיל וזוֹל בענפים רבים.

בענפים מספר, ובמיוחד במוצרים חקלאיים, הגענו כבר לרוָיה. ואף בכמה ממוּצרי התעשיה אנו מתקרבים למצב זה. אמנם השוּק המקומי יתרחב במידת־מה בעקבות גידול האוכלוסיה והעלאת־מה ברמה הכללית של הצריכה, אולם בענפים אלה קיים כבר עתה עודף רב של כושר ייצור, היכול לספק ללא קושי את הביקוש המקומי הנוסף. קליטה של עובדים רבים נוספים מותנית בהפניית עיקר תוספת הייצור ליצוּא.

נציין האמצעים העיקריים לכך:

1. הגדלת התמורה ליצוּא, לעומת המחיר לשוק המקומי. – כדי שייצור ליצוא יהיה אינטרס ישיר של היצרן והעובד, יש להבטיח שהיצוא יהא כדאִי יותר מייצור לשוק מקומי. לאחרונה קבעה הממשלה פרמיות מיוּחדות ליצוא מוגבר, ובמידת הצורך יש להוסיף לעשות בכיוון זה, בין בפרמיוֹת ובין בצורות אחרות.

2. ארגון מחדש של הייצור במפעלים לשם ייעול הייצור והוזלתו. – במפעלים רבי אין הייצור יעיל וזוֹל עתה, משום שהמפעלים אינם מתרכזים בייצור מוצרים בודדים בסריות גדולות והייצור בהם מפוצל בין מוצרים רבים, המיוצרים בהיקף קטן. דבר זה מונע אפשרות של יצוא. משום כך יש לשנות מבנה הייצור ולהביא מפעלים להתמחוּת והתרכזות בייצור מוצרים בודדים בהיקף נרחב. הממשלה תצטרך להשתמש באמצעים העומדים לרשותה, כגון הקצבות יבוא, מתן הלוָאות ופרמיות וכדומה, כדי להביא את המפעלים לידי תיאוּם וחלוקת עבודה. מוּבן שיש לעמוד על המשמר, כדי שהדבר לא יביא להתארגנות קרטלים נוספים בשוּק המקוֹמי.

3. ארגוּן מחדש של השיווּק ביצוּא. – יצרנים רבים, בעלי מפעלים בינוניים וקטנים, אינם חודרים לשוקי היצוא, מכיוָן שהם חסרי ידיעה, קשרים ואמצעים לכך. כדי לפתור בעיות אלו יש להקים ולפתח חברות יצוא, חלקן מתמחות במוצרים דוגמת המועצה לשיווק הדרים, המוֹעצה לשיווּק בטנים וכדומה, וחלקן – באזורים כגון: החברה ליצוא לאפריקה המערבית וכדומה. הממשלה תסייע להגברת פעוּלת החברות הללו ותארגן חברות־יצוא נוספות, במידת האפשר על־ידי ארגוּנים של היצרנים עצמם, ובמידת הצורך על־ידי חברות ממשלתיות. בחלק מהמוצרים יהיה על חברות אלו לדאוג גם לשוקי התוצרת וגם להזמין מן היצרנים מוצרים מתאימים ליצוא ולשווקם על חשבונן.

4. מתן אשראי למימון מלאי של מוצרי יצוא. – כיום נותנת הממשלה מימון נרחב ובריבית נמוכה, לייצור לשם יצוא. יש להמשיך ולתת אשראִי, הן ללקוחוֹת והן למימון מלאי, היכול להביא להגדלה הנפח היצוּא.

5. ייצוב המטבע. – יהיה עלינו לנקוט אמצעים יעילים לקיוּם יציבות המטבע. לצורך זה יש למנוע גרעונות קופתיים בתקציבי המדינה ומוסדות ציבוריים אחרים. כמו־כן אין להרחיב הרחבת־יתר גם האשראי לציבור ובמיוחד להגדלת מכירות באשראי בשוק המקומי.

6. עליית הכנסות רק כתוצאה מהעלאת הפריון. – הגברת יצוא בשיעור הדרוּש לא תהא אפשרית, אם לא תימנע עליה מתמדת בהוצאות הייצור. העלאת שכר ללא העלאה בפריון העבודה היא בעוכרי המשק ואף בעוכרי הפועל, כיון שהיא עשויה להגביר האבטלה. אין להעלות שכר אלא בצמוד להעלאה בפריון העבודה, והוא הדין ברוָחים. גם במידה שעולה הפריון, אין לאכול מלוא התוספת על־ידי העלאה מקבילה בהוצאות הייצור, אלא יש להותיר לפחות חלק מכך להוזלת הייצור והיצוא.

7. התרכזות בייצור המוצרים שניתן לייצר בהוצאות ייצור סבירות. – יש להימנע מעידוד ייצור מוצרים, בהם אין לישראל כל יתרוֹן, ומשום כך הוצאות ייצוּרם גבוהות. למוצרים אלה אין לתת הגנה של מכס או סיוּע הלואות ממשלתיות, סובסידיות וכד'. התרכזות בייצור מוּצרים שניתן לייצרם ביעילות ובהוצאות סבירות, היא תנאי למשק השואף לקיים עצמו.

8. הגדלת הרווחיות של מפעלים יצרניים יעילים. – בעוד שאין להבטיח מראש רוָחים לכל מפעל, בין אם הוא מייצר ביעילות ובין אם הוא נוהג בבזבוז ובניפוח הוצאות, הרי יש ליצוֹר את התנאים שיבטיחו רוָחים סבירים למפעלי־הייצור היעילים.

במיוחד יש לעוֹדד, באמצעים פיסקליים ואחרים, את המפעלים המשקיעים את רווחיהם בפיתוח המפעלים ובהרחבתם. דבר זה עשוי לצמצם את ההיזדקות היתירה של המפעלים למימון ממשלתי לצרכי השקעות.

9. יצירת תנאים לשוק מניות. – כדי לאפשר למפעלים פרטיים וציבוריים לגייס הון מהציבור לפיתוח, יש להחיות את שוק המניות וליצור את התנאים שיאפשרו הפצת מניוֹת חדשות. דבר זה מחייב בראש ובראשונה ריסוּן האינפלציה. אולם תנאים נוספים לכך הם הגדלת הרווחיות של המפעלים ומתן זכויות הצבאה והשפעה על ניהול המפעלים לרוכשי המניות.

10. הגדלת החסכון הציבורי. – נוסף על החסכון הפרטי יש להגדיל, כאמור, את החסכון הציבורי, בצורה של העברה גדלה של הכנסות ממסים וממלווֹת לצרכי פיתוח.

11. מתן עידוד מכסימלי להשקעות חוץ. – מיעוּט ההשקעות הפרטיות בארצות־חוץ וביחוד בארצות פיתוח, מהוה בעיה חמורה. כיום יש סיכוי ממשי להגדלה ניכרת בהשקעות־חוץ פרטיות בישראל, בין של משקיעים יהודים ובין של משקיעים אחרים. אולם תנאי בל־יעבור להשקעות פרטיות בהיקף נרחב, הוא רוָחים ברמה המקובלת בעולם והבטחת אפשרויות נוחות להעברת רוָחים במטבע־חוץ. הממשלה עודדה משקיעי־הון בהנחות ובהלואות והיא עומדת עתה לתת להם הנחות נוספות, ובכלל זה ביטול ההגבלות על הוצאת רוָחים במטבע־חוץ וכן הנחות נוספות ממסים.

יש גם לאפשר למשקיעי־חוץ לקנות מניות של מפעלים ציבוריים ופרטיים קיימים, כדי לשחרר כספי הציבור, המושקעים במפעלים אלה, לפיתוח חדש.

12. גיוס הון פרטי להשקעות בדיור עממי. – כיום מממנת הממשלה כמעט מלוא ערך הבניה לעולים ולשכבות העממיות. כדי לשחרר כספי הממשלה לפיתוח, יש לבחון את האפשרויות לגיוּס הון פרטי מהארץ ומחוצה לה להשקעות בדיוּר עממי.

13. פיתוח מזורז של הנגב, הגליל ושאר אזורי הספר. – יש צורך להגביר את קצב האיכלוס והפיתוח של הנגב. הפיתוח העיקרי של הנגב ייעשה על־ידי הקמת תעשיה המבוססת על עיבוד חמרי־היסוד המצויים בנגב. כן יש לפתח את קוי ההובלה לנמל אילת, דבר הקשור בהרחבת קשרי הסחר עם ארצות אסיה ואפריקה. כן יש ליישב את האזורים השוממים בגליל, על־ידי הקמת נקודות התישבות חדשות.

14. בדיקת האפשרויות לצמצום נוסף בהגבלות על מטבע־חוץ. – הפיקוח על מטבע־חוץ, כמוהו כפיקוח בתחומים אחרים, אינו מטרה בפני עצמה. כשם שהפיתוח והגדלת הייצור איפשרו ביטולו של הפיקוּח על הייצוּר והצריכה, כן יש לבחון את האפשרוּיות לצמצום ההגבלות של היבוא ושל הוצאות אחרות במטבע־חוּץ. יש לבחוֹן אפשרויות הרחבת הליברליזציה על היבוא ועל הוצאות אחרות במטבע־חוץ, בתנאי שהדבר לא יביא לגידול ההוצאות במטבע־חוץ.

הגברת החופש בסחר הבינלאוּמי וצמצום ההגבלוֹת על מטבע־חוּץ היא מגמה עולמית בריאה, העשויה להגביר את היעילות בייצור ולהעלות רמת החיים בארצות שונות. אף ההתקרבות של ישראל לארגונים הכלכליים של אירופה מותנית בליברליזציה מוגברת של היבוא ומטבע־חוץ.

15. הידוק הקשרים הכלכליים עם ארצות אפריקה ואסיה. – הקשרים הראשונים שקשרנו עם ארצות אפריקה ואסיה הם בעלי חשיבות מרובה לא רק מבחינה מדינית, אלא גם מבחינה כלכלית. קשרים אלה יש להגביר במידה רבה. ישראל צברה נסיון וידע רב בתחומים שונים של הפיתוח. ידע זה עשוי להיות רב־ערך למדינות צעירות הזקוקות לפיתוח מהיר. חברת הספנוּת המשותפת לגאנה ולישראל, ביצוע עבודות־בניה נרחבות, קידוחי מים ונפט בארצות חוץ – הם דוגמאות מועטות לאפשרויות הקיימות שיש לטפחן בדמיון ובהעזה. נוסף לכך, יש בסיס מוצק להגברת קשרי הסחר בין ישראל ומדינות אלה, כיון שהן מייצאות חמרי־גלם בסיסיים, בעוד שישראל מייצאת מוצרי־תעשיה מעובדים.

תכניות פיתוח

תכניות פיתוח כלליות למשך חמש השנים 1960 – 1964 הן עתה בשלבי הכנה. אם כי טרם הגענו לעיבוד מפורט, ניתן לציין מה יהיו כיווני־הפיתוח העיקריים בענפים השונים.

חקלאות

התכניות לחקלאות צריכות להתבסס על שלושה גורמי יסוד:

א. בשנים הקרובות תעמוד החקלאות בסימן ההגבלה במקורות המים. יש עוד כמה מקורות מים נוספים בצפון, והם ינוצלו. אך במידה שלא יתגלו מקורות מים בלתי ידועים, אין להניח כי בשנים הקרובות ניתן יהיה לספק מים רבים נוספים לחקלאות. אמנם, החילונו בביצוע מפעל הירדן, העתיד לספק עם השלמתו כ־500 מיליון מ³ לנגב. זהו מפעל אדיר התובע השקעות עצומות, הנאמדות עתה ב־350 מיליון ל"י, ואשר יושלם לכל המוקדם בעוד שש־שבע שנים. יש, איפוא, להשתמש במים המוגבלים באופן היעיל ביותר למשק הלאוּמי.

ב. החקלאוּת תיתבע להגדיל בשיעוּר ניכר תרומתה ליצוא. שומה על היצוא החקלאי להגיע לעשרות מיליוני דולרים לשנה, נוסף על יצוא ההדרים. הגידול יכול להיות בעיקר בבטנים, בכותנה וכמו־כן בירקות, בפירות ובביצים בעונות המתאימות.

ג. החקלאוּת תידרש לקלוט עובדים רבים נוספים. לשם כך יש להעדיף את הגידולים המספקים תעסוקה, במידה שגידולם כדאי למשק, על גידולים אחרים המספקים אך מעט תעסוקה.

בהתחשב בגורמי־יסוד אלה, ייעשה הפיתוח החקלאי בכיוונים הבאים:

1. במערכת הפיתוח והייצור החקלאי תינתן עדיפות לגידולים הנועדים ליצוא או גידולים שיחליפו יבוא חיוני ויספקו תעסוקה.

בשטחי השלחין יורחבו בעיקר גידול הכותנה, הבטנים, הירקות והפירות המיועדים ליצוא. לעומת זאת יצומצם שטח גידול המספוא.

בשטחי הבעל יוגדלו שטח הכותנה, המקשה, הבצל ועוד.

מדיניות המחירים והסובסידיות של הממשלה לא תעודד הרחבה נוספת של הרפת והלול, שבהם הגענו לרוָיה. לעומת זאת היא תבטיח לגידולי־יצוא הכנסה נאותה.

2. יושלמו ההשקעות בהתישבות החדשה. לפי שעה נזקקים רבים מהמתישבים החדשים לעבודות־חוץ, משום שלא הושלמו ההשקעות במשקיהם ועקב המחסור במים. השלמת ההשקעות עשויה לבסס את ההתישבות החדשה על עבודה במשק ולאפשר קליטת עובדים חדשים במקומות העבודה שיתפנו על־ידי המתישבים. השלמת קו המים מהירקון תאפשר העמדת תוספת מים לרשות ההתישבות החדשה.

3. בצפון, במקומות שיש מים עודפים שלא נוצלו עד כה, יוקמו נקודות התישבות נוספות.

4. יורחבו השטחים של מטעי השלחין. גם לאחר שהכפלנו שטח ההדרים והגענו ל־280,000 דונם, יש מקום להרחבה הדרגתית נוספת של שטחי ההדרים, על חשבון שטחי־שלחין אחרים. אף אם ירדו מחירי ההדרים בשוקי חוץ, עדיין תהיינה ההשקעות בענף זה כדאיות למדינה ולחקלאי, בהשוָאה לענפים אחרים.

5. יוחש ביצוע מפעל הירדן. כדי להגדיל מקורות המים לרשות ההתישבות בדרום ובנגב, עוד לפני ביצוע מפעל הירדן, יושלם קו ירקון – נגב ב'. יוקמו מפעלים להעשרת מי תהום.

6. באזורי ההר, בגליל ובהרי יהודה, ובאזורים אחרים, תורחב הכשרת הקרקע, במידה שיש סיכויים להתישבות בהם.

7. ייעשו מאמצים לקליטת עולים בקיבוצים, בהם שורר מחסור חמוּר בכוחות עבודה. הציוד העומד לרשותם מאפשר, במקרים רבים, מתן תעסוקה יצרנית וכדאית למשק הלאוּמי ולקיבוץ עצמו.

ביצוע התכניות הללו עשוי להבטיח קליטה יצרנית של 15 עד 20 אלף מפרנסים נוספים בחקלאות ולהגדיל במידה רבה את היצוא החקלאי.

פיתוח התעשיה והמחצבים

הפיתוח התעשייתי בישראל בעשור הראשון יהיה מכוּון לסיפוק צרכי האוכלוסיה הישראלית המתרחבת במוצרים תעשייתיים. הודות למפעלי תעשיה חדשים שעיבדו חמרי־גלם מיובאים הגענו לכך שכיום השתנה הרכב היבוא של ישראל והוא כולל בעיקר חמרי־גלם ומוצירי־השקעה במקום מוצרים מוגמרים. מעתה יהא על הפיתוח התעשייתי להתרכז בעיקר בפיתוח תעשיית יצוא שתהיה מסוגלת להתחרות בשוקי העולם, כדי לממן בכך את צרכי היבוא של המשק הישראלי. מדיניות הפיתוח תהיה לכוון השקעות לענפים שטרם פותחו, אם כי קיימים תנאים נוחים להתפתחותם בצורת חמרי־גלם, ידע טכני, עבודה מומחית זולה יחסית, או קירבה גיאוגרפית לשוקי יצוא.

כמה יתרונות לתעשייתנו הנותנים לה סיכוי ליצוא:

1. התעשיה שלנו היא בחלקה תעשיה מעבדת המתבססת על הספקת חמרים גלמיים מן החוץ. תהיה לה איפוא אפשרות לבחור לה את מקורות החומר הגלמי הנוחים לה.

2. חלק הארי של ההשקעות בתעשיה מיועד להקמת מפעלים חדשים. דבר זה מאפשר לנו להצטייד בציוד החדיש והיעיל ביותר.

3. על המפעלים אשר נקים אינה רובצת המעמסה של הפחתת ערכו של ציוד מיושן או הבלוי חלקית.

4. לרשות התעשיה הישראלית עומד פועל נבון ומהיר־תפיסה, היכול ללמוד מקצוע במהירות ולהגיע בו לרמה גבוהה.

5. במקרים רבים נוכל להיעזר ביֶֶדע הנתון בידי יהודים בחוץ־לארץ, הקשורים בישראל ומוכנים לעזור לה.

לעומת יתרונות אלה מצויים, כמובן, גם חסרונות והם:

1. אחוז הפועלים המקצועיים ברמה גבוהה ומנהלי עבודה הוא קטן ביחס למספר הפועלים הבלתי־מקצועיים.

2. פריון־עבודה נמוך, באופן יחסי, של הפועל הישראלי.

3. הוצאות הפריקה והטעינה בנמלים והוצאות ההובלה בארץ גבוהות יותר מאשר בארצות תעשייתיות אחרות, דבר התובע ומחייב שינוי מהיר – והוא בידנו.

4. אין תעשייתנו יכולה להרשות לה את המחקר השימושי בהיקף המקובל בארצות־תעשיה מפותחות. בגלל זה נצטרך בשלב זה של התפתחותנו התעשייתית להישען במידה רבה על היֶדע שנצבר בחוץ־לארץ, בידי חברות ופרטים.

כתוצאה ממצב זה מסתמכים כיווּני ההתפתחות הבאים של תעשייתנו.

בייצור תחליפי־יבוּא יהיה עלינו להשלים בשטחים שונים את מה שכבר התחלנו. בענף המתכת, למשל, מצויים עשרות פריטים אשר ניתן לייצרם בארץ במחיר־דולר סביר. בענף הצמר יש אפשרויות מסוימות להעמקת הייצור, וכן בענף הנייר. כתוצאה מהקמת המפעלים המתאימים, אפשר יהיה במרוצת הזמן להעסיק כ־3,000 פועלים נוספים במפעלים חדשים ובהרחבת מפעלים קיימים ולחסוך קרוב ל־10 מיליון דולר שאנו מוציאים כיום ליבוא.

חימיקלים

בענפי החימיקלים, בהם יש לישראל יֶדע טכני ואוצרות טבעיים, יתרכז הפיתוח בענפים אלה:

אשלג. – יש סיכויים להרחבה של האשלג מ־120 אלף טון בשנת 1959־1960 עד ל־400 – 600 אלף טון. כן ניתן לייצר מוצרי אשלג שונים בתרכובות שונות.

אוצרות ים המלח ניתנים לשיווּק במחירי הובלה זולים לארצות אפריקה המזרחית ואסיה, ובכך יש לישראל יתרון על ארצות מתחרות באירופה.

פטרו־חימיקלים. – מציאותם של נפט גלמי ובתי־זיקוק גדולים, שעברו רק בזמן האחרון לידים ישראליות, תשמש בסיס לשוּרה של מפעלים בתעשיה הפטרו־חימית, וזאת נוסף ליצוא הדלק המזוקק שייוָצר מעתה ויישלח לשוקי העולם, זו הפעם הראשונה.

זרחן. – כיום מייצרים אמנם רק פוספטים ממחצבי הפוספט המצויים בארץ בכמויות גדולות. אולם כבר מתכננים ייצור זרחן אלמנטרי ופיתוח תעשיות המבוססות על־כך.

ברום. – בים המלח מצויות כמויות גדולות של מוצר זה בריכוז העולה פי חמישה ויותר על הריכוז המצוי במי ים, מהם מפיקים אותו כיום בארצוֹת רבות, מה שיאפשר לתעשיה זו להיות מתחרה בשוקי העולם. יש סיכויים שהמפעל הקיים להפקת הברום יורחב פי כמה, דבר שיביא גם לירידה ניכרת בהוצאות הייצור.

מגנזיום. – עד כה לא נוצל מקור עשיר של חומר־גלם זה, המצוי אף הוא בים המלח, והוא ניתן לניצול הן ליצירת מגנזיום מתכתי והן למלאי מגנזיום שצריכתם גדלה והולכת.

במידה שתעשיה זו תתפתח למלוא כושר ייצורה הרי מומחים עולמיים טוענים שבתנאים מתאימים ניתן להגיע ליצוא של 40 – 50 מיליון דולר ולספק תעסוקה לאלפי פועלים במפעלים אשר יעסקו בעיבוד מוצרים והעשרתם.

חימיקלים קלים. – התעשיה החימית הכבדה תושלם על־ידי תעשיות חימיות קלות יותר, כגון תרופות, צבעים, חימקלים מעבדתיים וכו'. בתעשיות אלו ממלאים חמרי־הגלם תפקיד קטן יותר ואילו היֶדע הטכני והעבודה המומחית ממלאים תפקיד מרכזי.

תעשיה חקלאית. – חמרי־גלם הניתנים לניצול בישראל הם צמחי־תעשיה שונים לתעשיות המזון, החימיקלים והסיבים. דוגמאות לכך הן: פשתן, צמר, סיזל, אגבה, סוכר, נייר, תאית וכו'.

תעשית הנדסה. – תעשיה זו יכולה להתפתח בישראל בזכות מציאותו של כוח־אדם מאומן בשיעור רב יחסית, בענפים בהם גדול חלקה של העבודה, כגון: ייצור לפי הזמנה של מיתקנים תעשייתיים, מכונות תעשייתיות וחקלאיות קלות, תבניות וכו'. בכל אלה יש לנו סיכוי סביר להצלחה. יש המעריכים שניתן יהיה להגדיל את היצוא בשנים הקרובות ל־10 מיליון דולר ולהעסיק כ־3,000 פועלים.

אלקטרוניקה. – הודות לידע הטכני המצוּי, ניתן לייצר בארץ מוצרים אלקטרוניים לפי הזמנה, מכשירים מדעיים, אופטיקה ומכניקה עדינה. פיתוחה של תעשיה זו הוא תהליך אִטי, אבל בעזרת אימון מתאים, מחקר מדעי וארגון מסחרי ניתן יהיה להגיע להישגי־יצוא ניכרים.

כן ניתן לנצל את הפוטנציאַל התעשייתי הקיים והבלתי־מנוצל כיום ולכוון את תוספת הייצור, שיהיה זול יותר, לצרכי יצוא. ההערכה היא שהיצוא המוגבר בניצול מנגנון הייצור הקיים יכול להגיע ל־35 מיליון דולר ותוספת התעסוקה – ל־15 – 20 אלף עובדים באותה תקופה.

אלה הם הכיווּנים העיקריים בהם תפותח התעשיה. בכמה מן השטחים קיימים כבר מפעלי־יסוד, באחרים מצויות רק התחלות ואילו שטחים נוספים לא יצאו עדיין משלב התכנון.

חשמל

פיתוח מזורז של התעשיה, ובמיוחד תעשיה חימית ושאר תעשיות כבדות, מחייב הרחבה רבה באספקת החשמל. נוסף על תחנות הכוח החדשות ההולכות ונבנות עתה בצפון ובדרום, יהא צורך להשלים בשנים הקרובות יחידות חדשות בצפון ובדרום. קיימים סיכויים להוזיל את ההוצאות לייצור חשמל בדרום על־ידי ניצול הגז הטבעי בראש־זוהר.

זרם חשמל זול הוא תנאי מוקדם להקמת התעשיות החימיות שנזכרו. זאת היא אך דוגמה אחת של חיוניות החשמל, שהוא זרם החיים לתעשיה וכל משק הארץ מחייב את עובדי המפעל ומנהליו לעשות כל מאמץ לייעול מפעלם ולהוזלת המוצרים.

כן ייערכו הבדיקות וההכנות הדרושות להקמת תחנת־כוח אטומית.

תחבורה

1. הצי המסחרי גדל בשיעור ניכר, בסוף 1956. לאחר שתתקבלנה אניות המשא והמיכליות, שכבר הוזמנו, יגדל היקף הצי עד קרוב ל־750,000 טון מעמס.

גידול הצי הישראלי יאפשר הגדלת חלקו בהובלה לארץ וממנה. על הצי יהא לכבוש לו גם מקום בהובלת־נוד בין נמלי־חוץ. דבר זה מותנה בכושר ההתחרו לגבי ציי ארצות אחרות.

2. ייבנה נמל עמוק־מים בשדוד. הנמלים הקיימים קרובים לצב של ניצול מלא של כושר תפוסתם. עקב גידול היצוא והיבוא כאחד יהא צורך בהגדלת כושר התפוקה של נמלי הארץ. כן יושקעו סכומים ניכרים במיתקנים להפיכת נמל אילת לנמל משוכלל ויעיל ואף יורחבו נמלי האויר.

3. תיבנה מספנה לתיקון אניות ישראליות וזרות ולבניית אניות חדשות. המספנה תעסיק לאחר השלמתה עד 2,500 עובדים, בעיקר בעלי־מקצוע.

4. צינור הדלק בן 8 הס“מ בקטע שבין באר־שבע ואילת יוחלף בצינור גדול בן 16 ס”מ, בדומה לצינור שהונח בקטע שבין באר־שבע – חיפה. על־ידי כך תתאפשר הובלת כמויות דלק גדולות לא בלבד לכיסוי צרכי הארץ, אלא גם ליצוא.

5. תיסלל מסילת־ברזל באר־שבע – דימונה – אורון להובת המחצבים השונים, שייצורם יגדל בשיעור רב.

תיירות

קיימים סיכויים טובים לפיתוח התיירות לישראל, שהיא אחד מענפי היצוא הסמוי החשובים ובעלי ערך מוסף גבוה. למטרה זו יהיה צורך להשקיע בשיפור תנאי ההארחה, הן במלונות ממדרגה גבוהה והן במלונות עממיים.

בניה

נוסיף לבנות דירות לשיכון עולים, לחיסול המעברות ולחיסול משכנות העוני.

יהא צורך לבחון את האפשרויות למשוך השקעות פרטיות מחוץ־לארץ ומהארץ לבניית דירות עממיות, כדי להקל את העול הכבד הרובץ עתה על הממשלה בתחום זה.

ולסיכום: ביצוע התכנית והפניית הפוטנציאל הטמון במשק הקיים למטרות שצוינו, עשויים לתרום תרומה חשובה לקידום העצמאוּת הכלכלית ולקליטה יצרנית של העליה והאוכלוסיה הנוספת המקומית.

תוך כדי ביצוע המדיניות הכלכלית של הממשלה עומדים אנו בפני שורה של בעיות הטעונות החלטה וביצוע. אזרח המדינה שומע חדשות לבקרים על הרחבת שירותי הממשלה, או על תוספת לשכרם של מורים, או על הקמת מפעל חדש בנגב, או על העלאת מסים – והוא רואה בהן את ביטויה של המדיניות הכלכלית. יום־יום הוא יודע שמאחורי כל הידיעות החלקיות המגיעות לידיעת הציבור ומאחורי מאות ואלפי החלטות שאינן מתפרסמות, נמצא קו אחד, המנחה את הממשלה במדיניותה הכלכלית – והוא היעד בכללותו.

קו כללי זה הוא הרצון להביא לידי פיתוחו המהיר של המשק ולניצול מכסימלי של אמצעי־הייצור המצויים כבר במשק ואלה שיש עוד לחשפם. וזאת – למען הבטח קליטה מהירה ומלאה של כוח־העבודה הקיים והמתוַסף בעבודה יוצרת, למען הקם נכסי־צאן־ברזל – חמריים ורוחניים – לחברה ולמשק ולמען הקטנה מהירה של מידת תלותנו בעזרת חוץ.

הישגינו הפיסיים בפיתוח מניחים את הדעת. היקף הייצור עולה בכל שנה בשיעורים גבוהים – כ־10% בממוצע בשנות קיום המדינה. המשק הגדל קולט את כוח־העבודה המצוי כיום ומבטיח תעסוקה מלאה למעשה. היצוא גדל בכל שנה בעשרות אחוזים, מפעלים חדשים – בחקלאות ובהשקיה, בתעשיה, בתחבורה, בתיירות ובשירותים – נכנסים למעגל הייצור בכל שנה. מבחינה זו נראה שהישגינו מניחים את הדעת.

למען השגת מטרות אלו הצבנו לעצמנו שורה של יעדים פיסיים וכלכליים. בלי להיכנס לפירוט־יתר של כל משימותינו הכלכליות בשנים הקרובות, הרי ברור שבשנים הבאות אנו עומדים בפני שורה של מפעלים שנצטרך לבצעם. ביסוס ההתישבות החדשה, השלמת מפעל הירדן, פיתוח הנגב על־ידי הקמת 10 ערים חדשות בעשור הבא, הקמת נמלי אשדוד ואילת, ניצול המחצבים בנגב, הגדלת הייצור התעשייתי והעמקתו לענפיו, הגדלת הצי המסחרי וצי התעופה, הגדלת שירותי התיירים. מטרותינו הכלכליות הן הקטנה מהירה בגרעון המסחרי, הבטחת רמת־מחיה הוגנת לאוכלוסיה לטוָח ארוך והורדת הוצאות הייצור שלנו לרמה בינלאוּמית. בכל המפעלים הללו יהיה עלינו להמשיך, למעשה, בקוי־הפעוּלה בהם אנו הולכים זה שנים רבות. משום כך, אם ברצוננו לדעת אם נשיג מטרות אלו במלואן, שומה עלינו לבדוק באיזו מידה הצלחנו בעבר בביצוע מדיניותנו, ובמידה שלא הצלחנו – עלינו לברר מה הסיבות לכך.

לעומת זאת יצוין, שהישגים נאים אלה טרם קירבונו במידה מספקת למטרה הכלכלית, של השתחררות מהירה מהתלות ביבוא ההון לשם הבטחת רמת החיים והתעסוקה של האוכלוסיה הקיימת. הגרעון במאזננו המסחרי אינו יורד בקצב הדרוּש, על אף עליית הייצור והיצוא. לאחר שנת 1959, בה חל שיפור ניכר במאזננו, לא התקדמנו במידה ממשית בשנת 1960, ואינני יודע אם בשנת 1961 נפצה על פיגור זה.

עובדה זו אומרת דרשני. נודה, כי הממשלה נתקלת בביצוע מדיניותה הכלכלית במגבלות רבות התוחמות את כיווּני פעולתה ועָצמתה. מסתבר, שמערכת היחסים והכוחות החברתיים והכלכליים מגבילים את הממשלה באמציה לבצע מדיניות כלכלית ההולמת את צרכי המשק בטוָח הארוך. כוחות אלה הם ריאליים. הם חלק בלתי נפרד – לטוב ולרע – מהתנאים בתוכם אנו פועלים, והתעלמות מהם היא בבחינת מדיניות של בת־יענה. עלינו להיאבק לשינוי תנאים אלה. המאבק מתמיד וממושך. יש והוא מתנהל ישירות, ויש ועלינו לסול מסילות עקלתון, ואם גם תוך הפסד זמן. כל זה – כדי לשנות את התנאים או אף כדי להשיג דרכם, ולמרות השפעתם הישירה, את מטרותינו הכלכליות.

המגבלות לביצוע המדיניות הכלכלית הדרושה לנו הן בחלקן חיצוניות, פּרי כוחות שאין לנו שליטה עליהם, ובחלקן פנימיות, הנובעות מתנאיה וממצבה של החברה הישראלית כיום.

הבולטת בין המִגבלות החיצוניות למדיניותנו הכלכלית היא עוּבדת יבוּא ההון הגדול מהחוץ, המכסה את הפער בין יבואנו ליצואנו. ביבוא זה משמשים אור וצל בערבוביה. יבוא ההון, המגיע זה שנים אחדות ל־300 – 350 מיליון דולר לשנה, מאפשר לנו המשך הפיתוח וקיוּם הייצור על רמה כה גבוהה. מבחינה זו הוא חיוּני לפעולתו התקינה של המשק. אותו חלק ממנו המוזרם לפיתוח המשק – אם באופן פרטי, על־ידי השקעות ישירות, ואם דרך תקציב הפיתוח – עושה את מלאכת פיתוח המשק, הגם שאף הוא יוצר בתחילה לחץ אינפלציוֹני מסוים. אולם אַליה זו – קוֹץ בה. יבוא ההון הפרטי, המופנה לצריכה, מעורר בעיות קשות.

אחת התופעות שאנו רואים ברגשות מעורבים היא הקצב המהיר של גידול הצריכה הפרטית. כבר עמדתי על כך כמה פעמים. מצד אחד אין אלא לשמוח על התבססותם הכלכלית של אנשים נוספים במולדת, ביחוד אלה שהחלו את חייהם בארץ רמת־חיים כה נמוכה, שכל עליה בתנאי חייהם תביא רק יתר בריאות, יתר פריון בעבודה, יתר תרבות, יתר התערות בחברה ויתר סיפוק. אולם נראה שעליה זו ברמת החיים אינה מתחלקת בצורה הדרוּשה מבחינה כלכלית וסוציאלית, שכּן היא מוּאצת דוקא באותן שכבות שכבר הגיעו לרמת־חיים סבירה. כתוצאה מזה בולעת התוספת לצריכה הפרטית שנה־שנה חלק גדול מדי של גידול הייצור והמקורות, אשר מוטב היה שיופנה לחסכון – לשם פיתוח וליצוא – לשיפור מאזננו המסחרי.

בתהליך זה, של הגידול המהיר בצריכה הפרטית, יש ליבוא ההון הפרטי, כולל הפיצויים האישיים, השפעה כפולה, הן ישירה והן עקיפה. מאה וחמישים מיליון דולר ויותר, הבאים בכל שנה ארצה, הם כשלעמצם כוח־קניה ניכר, ובפרט שהם מתרכזים בידי שכבה אחת. אמנם, מחקרים שנעשו מוכיחים כי שיעור החסכון מכספי הפיצויים גבוה יותר משיעור החסכון הכללי מההכנסות במשק, אבל עדיין מוּצא חלק גדול מדי מכספים אלה לצריכה, וזו בולעת מקורות – בכוח־אדם ובחומר – שניתן היה לנצלם בצורה יעילה יותר מבחינת המדיניות הכלכלית.

וזו רעה חולה ומדבקת. הדוגמה של שכנים החיים על רמה גבוהה יותר מדרבנת רבים לנסות ולהתחרות בהם, גם אם הם לא זכו להכנסות בלתי־סדירות כאלו. במאמץ זה מוציאים אנשים שנכנסו ל“התחרות” לא רק את כל הכנסתם, אלא אף יותר מזה – ומסתבכים בחובות, כך שהיקף החסכון במשק יורד, ואילו הצריכה השוטפת עולה מעבר לכל המוצדק מבחינה כלכלית – כללית ופרטית.

כן מעודד מרוֹץ ההתחרות את ההזדקקות לאשראי צרכני, ואשראי זה, שהיצרנים נאלצים לתת, מחמיר את מצבם, בולע את ההון החוזר שלהם, מחייב אותם להזקק לצורות־מימון בלתי סדירות וגורם להסתבכות שלהם ושל המשק כאחת, בהגדילו את הלחץ על מערכת הבנקים ובנק ישראל ובגרמו לאינפלציה.

מובן, שהשפעות שליליות אלה הן רק צד אחד של המטבע שביבוא ההון הפרטי, ובעיקר הפיצויים. הללו הנם – לפרט – תשלום מאוחר, ובוַדאי חלקי, על סבל שסבל בעבר. תשלום זה מגיע לו. כן עוזרים הפיצויים למדינה, בהגדילם את הכנסותיה במטבע־חוץ ומאפשרים לה מימון היצוא השוטף וצבירת רזרבות לימים קשים יותר. כדי להבטיח שבסכומים העומדים לזכות פרטים אזרחי ישראל יגיעוּ באמת ארצה, נתנה הממשלה שורה של הקלות והטבות לבעלי הפיצויים, כך שמתוך חישוב כולל של אינטרס המדינה בטוָח הארוך אנו נתקלים במגבלה חמוּרה לגבי קצב ההתקדמות כיום לעצמאוּת כלכלית – הגידול בצריכה הפרטית.

מִגבלה שניה המוטלת עלינו מבחוץ – בגזירת מצבנו הפוליטי – היא צרכי הבטחון. היקפן של ההוצאות לצורך זה אינו נתון בידינו אלא מוכתב לנו. ההתפתחות הטכנית המהירה בנשק ובציוד הצבאי, יחד עם תהליך החימוש המתמיד של מדינות ערב, כופים עלינו הגדלה מתמדת בהוצאה זו והכוָנת מקורות נוספים לצרכים אלה, מקורות אשר הכרח לכוונם למטרה זו, שכן חפצי־חיים אנחנו, אבל וַדאי שניתן היה למצוא להם שימוש קונסטרוקטיבי יותר ורצוי יותר. אינני סבור, לצערי, שבעתיד הקרוב נעמוד לפני שיפור המצב; להיפך, יש להביא גורם זה בחשבון בכל מחשבה כלכלית – תכנונית ותקציבית.

גורם נוסף הקיים תמיד, גם אם השפעתו משתנה, היא העליה. היקפה וקצבה אינם נקבעים על־ידינו אלא על־ידי גורמים שמעבר לשליטתנו, והמשק והמדיניות הכלכלית חייבים להסתגל אליהם. מאחר והעליה היא צו עליון של חיינו כאן, הרי היא קודמת לכל שיקול אחר ומכתיבה אותו.

אבל עוּבדות אלו הן רק חלק מהמגבלות העומדות לפני הממשלה במאמציה להגיע למדיניות כלכלית. המגבלות הפנימיות – המוּתנות באָפיים של החברה והמשק כיום – הן אולי חמורות וכואבות יותר, שכן הללו הן כאילו בידינו לשנותן, ואם אינן משתנות בקצב מהיר למדי ובכיווּן הדרוּש – רשאים אנו להאשים רק את עצמנו.

השפעה מזיקה ביותר מבחינת עתיד המשק יש למערכת הלחָצים להעלאה מופרזת ברמת החיים. משטרנו החברתי הוא דמוקרטי, ויישאר כזה, אבל דמוקרטיה אינה נותנת לפרט ולארגונים זכויות בלבד – היא גם מטילה עליהם חובות של נשיאה בעול, ואילו במציאוּת עדים אנו לתופעות של התפרקות מעול האחראיוּת מצד שכבות רחבות מדי.

התפרקות זו אף היא קשורה במירוץ לעליית רמת החיים עליו דיברתי לעיל. שכבות מסוימות, ודוקא החזקות ביותר מבחינה כלכלית ואלה שנהנו יותר מאחרוֹת מהגאוּת במשק, עומדות בראש התור לכל תביעה. לתביעותיהן יש תמיד הצדקת־מה מבחינת השיקול הכלכלי של המשק. אבל במידה שאין הצדקה זו מספקת אין הן נרתעות מהפעלת לחץ לשם השגת מטרותיהן. לחץ זה הוא כלכלי ישיר, דרך השבתות ושביתות, או פוליטי באָפיו, דרך המפלגות המייצגות שכבות חזקות אלו או הרוצות לייצג תביעותיהן כדי לזכות בקולותיהן.

לחץ זה מסתייע במידה רבה בפיצוּל הפוליטי המופרז. הוא נותן למשתמטים מאחריוּת הצדקה אידיאולוגית או פוליטית. אף השתתפוּת פורמלית באחריוּת – על־ידי שותפות בקואליציה הממשלתית – עוד אינה ערובה לנשיאה אמיתית בעול האחריות. מאידך גיסא מונע לחצן של מפלגות מיעוּטים רבות – בקואליציה ובאופוזיציה כאחד – את הנושאים בעול האחריות המלאה, לרבות האחריות להחלטות בלתי־פוֹפוּלריוֹת, מלנקוט כל הצעדים הנראים דרושים, ואף הכרחיים, אם ברצוננו באמת להגיע לעצמאות כלכלית. וַדאי, קל יותר ונוח יותר להבטיח הורדת מסים, תוספות־שכר גדולות לשכבות החזקות, העלאת הכנסות מידית והגדלת שירותים. אבל הצורך בהבראה כלכלית מונע את ההליכה בדרך הקלה הזו, ואילו הדמגוגיה – בין זו של הפער ובין זו הסוציאלית – מונעת את ההליכה העקבית בדרך הקשה וההכרחית של אחריוּת כלכלית.

הדמוקרטיה במהותה היא פעולה לפי האינטרס של כל העם, אבל מנהיגות דמוקרטית אחראית חייבת בהצגה כנה לפני העם את הצרכים בטוָח הארוך – ולא רק הקצר. אם מפלגות מיעוּטים, שאינן מתימרות אפילו להוות אלטרנטיבה שלטונית, פוטרות את עצמן מאחריות ממלכתית לעתיד המשק, הופכות רק מכשיר לחץ לעיכוב מדיניות כלכלית ומנסות לזכוֹת ברוָחים קלים על חשבון צרכי המשק – הרי אין זו דמוקרטיה של אמת, אלא ניצול לרעה של מכשירי הדמוקרטיה. וַדאי, אילו מפלגות אלו היו נכנסות לעול האחריות המלאה – אם במסגרת השלטון ואם כאופוזיציה אחראית – היה סגנון דיבורן ותוכן מעשיהן שונה, והחברה והמשק היו נשׂכרים מהבראה מוסרית וכלכלית כאחת.

דוגמה אחת לכך היא התביעות להורדת מסים. מפלגות המַתנות השתתפוּת בממשלה במדיניות מסים מסוימת, שמטרתה אינה דוקא עזרה לחלש, אינן עושות זאת מתוך ראיית צרכי המשק אלא מחישוב אחר. יש הצדקה לעידוד מפעלים יצרניים ועבודה יוצרת ויעילה – ומדיניות המס צריכה לענות לצורך זה, אבל במידה שהתביעה חורגת מצרכי המשק הלגיטימיים והופכת לחץ אינטרסנטי, הרי היא מחבלת בהתקדמות המשק ובהשגת מטרותיו החברתיות.

דוגמה אחרת להשפעה מזיקה זו של הפיצול המפלגתי היא במדיניות המקצועית לחלקיה. כיום אין אפשרות מַספקת לניהול מדיניות ההולמת את צרכי המשק ואת צרכיו האמיתיים של העובד. ארגונים חלקיים וקבוצות־לחץ מסתייעים בעזרתן של מפלגות הפטורות מאחריות כדי להבטיח לעצמם תוספות־שכר שאינן מוצדקות מבחינה כלכלית וסוציאלית. ארגונים אלה מוכנים להפעיל את נשק השביתה גם בשירותים חיוניים ביותר, כדי להבטיח קידום האינטרסים החלקיים שלהם, בלי לחשוב על המשמעות הכוללת שיש למילוי תביעותיהם לגבי כלל המשק וכלל העובדים, לגבי הוצאות הייצור וסיכויי היצוא, לגבי תקציב הממשלה ועומס המסים על כלל האוכלוסיה. ואילו הממשלה נאלצת – כתוצאה ממצב אומלל זה – להתחשב בלחץ ולפעול בצורה שאינה הולמת את צרכי המשק האמיתיים.

גם במדיניות התעסוקה מורגש מצב זה. כיום מסוגלים חלקים גדולים של המשק לייצר אותה כמות תוצרת תוך השקעת כמות עבודה קטנה יותר. מצד שני משוועים מפעלים חדשים לתוספת עובדים, כך שניתן היה להגדיל את הייצור, לייעלוֹ ולהוזילוֹ, אילו ניתן היה לשנות את חלוקת כוח האדם בין המפעלים – בלי אבטלה. אבל הפיצול המפלגתי כאילו כופה עלינו את הקשיחות ומונע הבראת המפעלים. אין ספק שאלה המעודדים כיום את ההתנגדות להפשרת התנועה בכוח האדם היו נוהגים אחרת אילו היו הם אחראים, ועובדה היא שבמפעלים שהם אחראים להם הרי הם מנסים לנקוט אותה מדיניוּת שהם מתקוממים ומקוממים נגדה במשק כולו.

דומני, שאין אפשרות כלל להפריז בחשיבותה של מדיניות מקצועית נכונה לגבי המשק. בתנאי תעסוקה מלאה – כמו היום – מובטחני שניתן להוריד את הוצאות הייצור בשורה של מפעלי־יסוד גדולים באחוז ניכר, אילו היינו יכולים לנקוט מדיניות רציונלית. נזדמן לי לאחרונה לעמוד על מצבם של כמה מפעלים גדולים אשר הצליחו, על־ידי מאמץ של ייעוּל, לייצר אותה תפוקה במספר פועלים קטן בהרבה, דבר שאיפשר להם להוריד את הוצאות הייצור. ואילו הפועלים שהוצאו ממפעלים אלה מצאו תעסוקה יצרנית במפעלים אחרים ותרמו שם להגדלת הייצור. הורדת הוצאות הייצור היתה מביאה להוזלת מצרכים, להקטנת הצורך בסובסידיות וממילא להקטנת נטל המסים או להאצת הפיתוח. היינו יכולים להגדיל את היצוא, היום ובשנים הבאות וההתיקרות היתה נבלמת במידה רבה. אבל חוסר האחריות הפוליטית מונע מאתנו הליכה בדרך זו. מובטחני שהיום בו נזכה לאחדוּת מפלגות הפועלים יביא לא רק לטיהור האוירה הציבורית בארץ, אלא גם להבראת האקלים הכלכלי. בתנאים אלה מוגבלת יכלתה של הממשלה לפעול בדרכים הדרושות כדי להגיע אל עצמאוּתנו הכלכלית. היא מנסה לעשות את כל האפשרי במסגרת התנאים הנתונים, תוך מאבק בלתי־פוסק על מדיניוּת כלכלית ההולמת את צרכינו. מאבק זה אינו קל ואין ההצלחה מובטחת מראש. במקרים רבים אנו נאלצים לוַתר על מה שנראה בעינינו חיוּני, או לנקוט צעדים שאינם מוצדקים לגופם מתוך החישובים הנזכרים לעיל, אבל גם במסגרת זו אנו מנסים למצוא כל דרך אפשרית כדי להוציא מתוק מעז, או כדי לבלום את ההשפעה השלילית העלולה להיגרם לצעדים מסוימים, על־ידי ריסון הדרישות והיענוּת חלקית בלבד מצדנו. מאחר ואין הכלכלה עוסקת באמיתוֹת איכותיות אלא בכמותיות, הרי ברור שאינה דומה ההשפעה השלילית של עליית צריכה ב7% לזו של 2%. מאבק זה הוא ממושך ובלתי־נעים, אבל הוא המהוה את לחם־חוקה של המדיניוּת הכלכלית בתנאינו אנו.

כן מנסים אנו לפעול דרך המשק לקידום מטרותינו. אם אנו סבורים שיש צורך ביותר השקעות וחסכון, אנו מנסים להניע את הקהל לחסוך מרצונו הטוב, על־ידי קנית מניות, אגרות־חוב ועל־ידי תכניות חסכון למטרות שונות. אנו מנסים לשלב את צרכי המשק עם הכדאיוּת לפרט גם במדיניות השכר – בדרך הפרמיוֹת למאמץ, גם במדיניוּת המסים – דרך קביעת שיעורי־מס מוקטנים להוצאות למטרות מסוימות, גם במדיניות היצוא – דרך הפרמיות, אבל ברור שהמידה בה ניתן לפעול בדרך זו מוגבלת על־ידי מידת יכלתו של המשק לעמוד בה.

עם זה מדריכה את פעולתנו מחשבה אחת – להגדיל במהירות את פוטנציאל הייצור של המשק, גם אם לא ישתמשו בפוטנציאל זה היום או מחר, וזאת – אם משום שתהליך ההשקעות אינו מהיר, שכּן עוברות כמה שנים מהרגע שצץ רעיון על מפעל עד שהוא נכנס לייצור מלא, ותוצרתו חודרת לשוקי־חוץ; ואם משוּם שהתנאים הכלכלים מונעים כיום מהמפעל – ואפילו הוא מייצר – לתרום את מלוא תרוּמתוֹ למשק הארץ. אבל הגידוּל המהיר בייצוּר, שאנו עדים לו כיום, הוא רק חלק מהגידול שאנו יכולים לקווֹת לו אם ננצל במלואן את אפשרויות המשק. מחר־מחרתים נזכה לכך. התנאים החיצוניים והפנימיים ישתנו. תודעת ההכרח במאמץ נוסף והצורך לכלל ולפרט בהבראה כלכלית יחדרו יותר ויותר ללבותיהם של האזרחים וארגוניהם. תזוזה בכיוון זה מסתמנת זה כמה שנים, אם כי טרם הפכה גורם מַנחה בחיי היום־יום במידה מספקת. אולי נשתחרר במידה מסוימת ממאֵרת חוסר האחריות הקלקטיבית ומהצידוק האידיאולוגי שלה.

בינתם שומה עלינו להמשיך בעבודתנו, ליצור את הכלים ולמלאם תוכן במידת האפשר כיום. מובטחני שבעתיד הקרוב, עם הבשלת התהליכים החינוכיים ועם התקדמותנו לבגרות ממלכתית ולאחריות כלכלית – נוכל להחיש את ההבראה ולקדם את המשק אל עצמאוּתו הכלכלית בקצב הדרוּש והאפשרי.

1961

שידור ב“קול ישראל” – חום ששי, 9 בפברואר 1962

רבותי וידידי, אזרחי ישראל,

עומדים אנו בפתחו של פרק חדש בהתפתחותנו הכלכלית. מן הראוי לשתף את הציבור כולו בסקירת האתגרים ובציון קוי התכנית, לפיהם אנו נקראים לפעול. מטרת שידור זה – להביא בפניכם, על דעת הממשלה, תכנית לייצוב המשק.

מאז הקמת המדינה עמלים אנו על בניית משקנו הלאוּמי. בתחומים רבים הגענו להישגים שמותר להתברך בהם. אוכלוסיית הארץ גדלה שלושת מונים על־ידי קיבוץ הגלויות והריבוי הטבעי. מרביתם הגדולה של העולים נקלטו יפה במשק ובחברה והם נושאים עצמם בכבוד גם מבחינה כלכלית.

יצרנו רשת ענפה ומבורכת של מוסדות השכלה, למן הגן ועד האוניברסיטה והטכניון ומוסדות־מחקר גבוהים, המקיפים ששים ריבוא תלמידים. ביצרנו בטחון המדינה בפני צריה, ובנינו צבא־הגנה־לישראל רב־עצמה בכושר לחימתו והגנתו ומעורר הוקרה גם במידותיו המוסריות. הוקמו מאות כפרים ונבנו ערי תעשיה. הכשרנו קרקע שוממה ונטענוּ יערוֹת ברחבי הארץ.

הוקם מפעל התישבות וחקלאות אדיר־כוח ורב־השראה, המשמש דוגמה ומופת בכושר ייצוּרוֹ ובעיצוב מסגרות חברתיות חדשות. בתקופה של שנים מועטות ביצענו תיעוּש רב־ממדים ברחבי הארץ ותקענו יתדות חזקות בענפי ייצור חדשים ומגוּונים. הגדלנו את ההפקה של המחצבים וחשפנו אוצרות־טבע גנוזים, ובכלל זה נפט וגז. הקימונו מפעלי־יסוד לאספקה שופעת של מים וחשמל. סללנו עורקי תחבורה לאורך הארץ ולרחבה. אנו מפעילים ציי ים ואויר בהיקף בינלאוּמי. בנינו מאות אלפי בתים, הן לעולים והן לתושבים ותיקים. מחנה העובדים שלנו רכש נסיון וכושר מקצועי רב־ערך. קם לנו עם עובד ודור של אנשי מדע וידע. בכמה תחומים חשובים בחברה ובכלכלה יש עתה ביכלתנו להעמיד נסיוננו אף לרשותן של מדינות מתפתחות באפריקה ובאסיה.

לביצור המשק ולפיתוחו עלה בידינו לגייס אמצעים כספיים עצומים ממקורות חוץ – חלקם כהשתתפוּת של יהדוּת העולם במפעלנו המשותף, חלקם בסיוע ומִלוות של ממשלות ידידותיות וחלקם כמלוות של מוסדות כספיים בינלאוּמיים. הצלחנו לעודד השקעות פרטיות עסקיות בזרם גובר והולך.

הודות לכל הגורמים הללו עלה בידינו לקיים קצב גידול מהיר של התוצר הלאוּמי ואף להגדיל בהתמדה פריון הייצור של המשק. הגדלנו גם את היצוא בשיעור רב, תוך חדירה לשוָקים חדשים.

הנחנו המסד; עתה עלינו לגשת להקמת הטפחות. ולפנינו – אתגרים חמוּרים.

במשק העולמי מתרחשים דברים שאין אנו יכולים להתעלם מהם. מסגרות חדשות לסחר הבינלאוּמי נוצרות והולכות. התופעה הבולטת ביותר היא החשת קצב גיבוש “השוק המשותף” באירופה. התפתחות זו עשויה למזג משקיהן של ארצות אירופה המערבית למעצמה כלכלית אדירה, בעלת רמה גבוהה ביותר של יעילות ופריון ייצוּר.

חומות המכס של הסחר בתוך השוק, ששימשו לעתים מגן על ענפים ומפעלים חלשים, מתבטלות בהדרגה. גורלו של כל ענף ומפעל במסגרת השוק עתיד להיקבע ביתר־שאת על פי כושר העמידה שלו בתנאים של התחרות חפשית. רמת הפריון, היעילות והידע – המתבטאים באיכות המוצרים ובמחירם – יחרצו דינם של הענפים השונים לשגשוג או לניוון, חלילה.

ובעוד שחומות המכס שבתוך השוק נופלות והולכות, נבנות לעומת זאת חומות מכס מסביב לשוק, שיחול על יצוא של משקי־חוּץ אל מדינוֹת החברוֹת בשוּק.

גורמים אלו מחייבים הסקת מסקנות לגבי המשק הישראלי. בהיותנו מדינה קטנה יחסית באוכלוסיה ובשטח – אין ביכלתנו לבחור לנו את התנאים הכלכליים בעולם בו אנו חיים. אף מדינות גדולות וחזקות, בעלות משק פנימי מגוּון ואספקה עצמית רבה, נאלצות להתאים עצמן להסדרים החדשים. על אחת כמה וכמה המשק הישראלי – הדל באוצרות טבע, אשר מרבית חמרי־הגלם הדרוּשים לו מובאים בהכרח מן החוץ ואשר תעשייתה היא תעשיית עיבוד ביסודה. לגיבוש השוק המשותף משמעות מיוחדת לגבי ישראל, באשר אנו נזקקים לשוקי אירופה המערבית לכל יצואנו החקלאי כמעט ולמרבית יצואנו התעשייתי.

אנו מצפים כי יימצא ההסדר הכלכלי המתאים לבל תהיה הברכה הטמונה בגיבוש השוק המשותף לקללה לנו. אולם תנאי הכרחי לכך שנפעל עתה, כדי להתקין את כלי משקנו הדרגתית לתנאי השוק העולמי. קנה־המידה הקובע לגבי יכולת השתלבותנו בתנאי השוק העולמי, יהיה כושר ההתחרות של תוצרתנו. מן הראוּי לזכור, כי שילוב מלא במשק העולמי הוא ממילא דו־סיטרי, הן בכיווּן של יצוא תוצרתנו לשוקי־חוץ והן בכיוון של יבוא תוצרת חוץ למשקנו. עלינו, איפוא, ליצוֹר את התנאים לא בלבד לחיזוק כושר ההתחרות של יצואנו בשוקי העולם, אלא גם להבטחת כושר עמידתה של תוצרתנו בשוק המקומי, בפני התחרות של מוצרי יבוא, ללא חומת המגן של מכסי־הגנה גבוהים והגבלות אחרות של יבוא.

אנו עומדים בפני אתגרים חדשים אלה, בהיותנו עדיין במעלה הדרך התלולה לקראת עצמאוּת כלכלית. אנו נזקים עדיין ליבוא הון של יותר מ־350 מיליון דולר מדי שנה, למימון עודף היבוא על הייצור. אחדים ממקורות יבוא ההון שלנו עלולים להצטמצם. השילומים מגרמניה המערבית ייפסקוּ למעשה בעוד כשנתים, ובשנה הקרובה ניכנס לתקופה של פדיון הדרגתי של אגרות “מלוה העצמאות” בהיקף רב. גם מקורות אחרים של יבוא־הון הם בהכרח בעלי אופי ארעי.

מאידך, יהיו דרושים לנו בשנים הבאות מקורות גדולים במטבע־חוץ לפיתוח הארץ ולמימון קליטת העליה, אשר גדלה, לשמחתנו, בשיעור רב. שומה עלינו להכשיר את המשק לקליטת המיליון השלישי בעשור זה. צרכי הבטחון תובעים מקורות גדלים והולכים בעקבות ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות בתחום החימוש.

עלינו, איפוא, לנקוט אמצעים נמרצים לשיפור מאזן התשלומים שלנו ולכיסוי חלק הארי של הוצאותינו במטבע־חוץ מפרי עמלנו. על אף הקשיים העשויים להיערם על דרכי השיווּק שלנו, הכרח לנו להגביר קצב גידול יצואנו. כן עלינו להחיש את התהליך של החלפת מוצרי יבוא בייצור מקומי, באותם הענפים בהם ניתן לעשות זאת במחירים סבירים. כל אלה מחייבים לעשות עתה למען חיזוק כושר ההתחרות שלנו.

אני אמונה כי המשק הישראלי חזק עתה דיו כדי לעמוד בפני אתגרים אלה. בהערכתנו את העָצמה הטמונה במשק, ותוך הכרח לקדם פני הבאות, התוינו תכנית מקפת לייצוב המשק, אשר קויה העיקריים אביא בפניכם. תכנית זו מכוּונת לשיפור מאזן התשלומים, לביטול סידורים ארעיים וזמניים, שמן ההכרח היה להזקק להם בתקופת מעבר, ולהעמדת המשק על בסיס יציב.

התכנית משתרעת לשלושה פרקים ובה 18 סעיפים, כדלקמן:

פרק ראשון – שער המטבע וסחר־חוץ

א. הלירה הישראלית תועמד, החל מחצות הלילה (לפי שעון ישראל) על שער אחיד של שלוש ל"י של ארצות־הברית. שער זה יחול על היצוא של מוצרים ושירותים, על היבוא וכן על העברות הון.

עם קביעת השער החדש, יבוטלו שיטת הפרמיות ליצוא של מוצרים ושל שירותים וכן התמיכות להעברות־הון. כתוצאה מכל לא יהא עוד צורך בחישובים המסובכים של הערך המוסף בכל אחד ממוצרי היצוא, הכרוכים בנוהל מורכב ומכביד.

ב. ההיטלים על מוצרי יבוא יבוטלו ברובם. יצוא הציוד וכן חמרי־הגלם יופחתו גם הם במידה ניכרת.

ג. בהסתמכנו על השער החדש כבלם בפני הרחבת־יתר של היבוא נוכל להסיר בהדרגה את ההגבלות המינהליות על היבוא. כן נפעל לפישוט כל התהליכים הנוהליים בעניני סחר־חוץ ובכלל זה לביטול הצורך ברשיונות־יבוא לגבי קבוצות מוצרים מסוימים.

פרק שני – מדיניות ייצור ופיתוח

ד. ננמיך בהדרגה את החומות של הגנת־יתר על תוצרת הארץ בפני יבוא. כדי להעמיד את ענפי התעשיה והחקלאות על בסיס של ייצור יעיל וזול, בכוָנתנו להגביל תקרת מכסי־המגן ולבטל את ההגבלות הכמותיות על היבוא. מעבר לתחום ההגנה יהיה על המוצרים המקומיים לעמוד בהתחרות עם מוצרי יבוא.

ה. הממשלה תוסיף לסייע במתן הלואות־פיתוח בתנאים נוחים; היא תסייע בהכשרת עובדים ובאמצעים אחרים, להקמת מפעלים חדשים ולייעולם של מפעלים קיימים. אולם, נקפיד על כך שהסיוע יינתן רק לאותם המפעלים אשר לאחר תקופה לא־ארוכה של הכשרה והסתגלות יוכלו לעמוד בתנאים של התחרות בשוק החיצוני והפנימי כאחד.

ו. הממשלה תקבע בקרוב את המסגרת וההנחיות לתכנות הפיתוּח של ענפי־המשק השונים לתקופה של ארבע־חמש שנים. באופן זה נפעל לפיתוח המשק על פי תכנית לטוָח ארוך.

ז. הממשלה תפעל, בשיתוף עם ההסתדרות, לקביעת הסדרים שיבטיחו ייעול העבודה במפעלי הייצור ובשירותים הממשלתיים והציבוריים.

פרק שלישי – ייצוב המשק ומניעת אינפלציה

ח. הממשלה תנקוט אמצעים כדי להבטיח יציבות במחירים; היא תבטיח אספקה שופעת של מוצרים מקומיים ומוצרי־יבוא כאחד, ובמידת הצורך תתן תמיכות מתקציבה למניעת התיקרות של מוצרים חיוניים. מחירי השמנים לא ישתנו, מחירי הסוכר לא יוּעלו, ומחיר הלחם לא יועלה יותר מכפי שצריך היה להעלותו עקב גורמים שאינם קשורים בתכנית זו. כן תמנע הממשלה ככל האפשר מהעלאת תעריפי השירותים שלה.

ט. הממשלה תנקוט אמצעים למניעת רוָחים בלתי מוצדקים והוצאות מופרזות של מפעלים הגורמים להעלאת מחירים. בכוָנתנו להגביר את הפעולה במסגרת חוק ההגבלים העסקיים, לשם מניעת רוָחים גבוהים. כמו כן נפעל באמצעים פיסקליים למניעת רווחי־יתר, אם יתעורר הצורך בכך.

י. הממשלה מתכוננת, בשיתוף עם ההסתדרות, לקבוע הֶסדרים מתאימים לשם ביצוע העקרון שכל עליה בשכר לא תעלה על שיעור העליה בתרומת העובדים להעלאת התפוקה הלאומית הנקיה. בהתאם לכך, יוקדש חלק הולם מתוספת הייצור להוזלת מחירי תוצרתנו בשוקי־חוץ ורק חלק יופנה להעלאת ההכנסות.

יא. הסדר תוספת־היוקר – יקוים.

יב. במכלול האמצעים שייעשו מצד כל הגורמים להבטחת היציבות במשק, תתרום הממשלה את חלקה על־ידי הימנעות מהעלאת שיעורי המסים, פרט, כמובן, למימון צרכי־חירום בלתי־צפויים. עם זאת נשקוד על שימור גביית המסים בכלל ועל גביית מס־אמת מבעלי הכנסות גבוהות וחברות בפרט.

יג. הממשלה תפעל כדי להניע בעלי הפיצויים האישיים להוסיף ולהפקיד חלק ניכר מכספי הפיצויים בפקדונות לזמנים קצובים בבנקים, בתנאים המבטיחים הכנסה נאותה.

יד. נשקוד על איזון משק הכספים של הממשלה, הן תקציבית והן קופתית.

טו. האשראי הבנקאי לציבור יורחב בשיעור שאינו עולה על שיעור הגידול בתפוקה הריאלית.

טז. נגביר מאמצינו להעלאת רמת החסכון תוך בטחון שייצוב המשק והמטבע על בסיס איתן יגבירו את הנטיה לחסכון בכל שכבות הציבור.

יז. כל הצעה לקבלת מִלוות־חוץ תיבחן, בטרם אישורה, מנקודת־ראות של אורך מועד מִלוה, התרומה הנובעת מכך להעלאת רמת הייצור במשק והצורך במטבע־חוץ למטרה זו.

יח. העמדת הלירה הישראלית על שער יציב מאפשרת הנמקה של קבלת מלוות ונתינתן תוך הצמדה לשער המטבע.

מובן מאליו שהממשלה תעמוד בכל התחייבויותיה הנובעות מסעיפי ההצמדה על אגרות־חוב שהיא הוציאה בעבר ועל חובות אחרים שלה. הממשלה תבחון את האפשרות של קביעת סידורים מתאימים לגבי מועדי פרעון ההלואות הצמודות של מתישבים חקלאים ושל יצרנים בענפים אחרים – אם הכנסתם לא תעלה.

הממשלה תשקול את האפשרות למתן הקלות לפי הצורך במועדי הפרעון של הלואות צמודות לשער, שניתנו למשתכנים בדירות עממיות.

אני סמוך ובטוח כי ביצוע נאמן של תכנית מקפת זו עשוי להעמיד את המשק על בסיס איתן ויציב, לתרום תרומה רבת־ערך לשיפור מאזן התשלומים ולהתאמת משקנו לתנאים השוררים במשק העולמי.

עלי להוסיף ולומר, כי לגבי תכנית זו קיימנו בירושלים בירורים מפורטים עם מומחים של קרן המטבע הבינלאומית. קרן זו, כידוע לכם, הוא המוסד העליון המדריך והמכוון בעניני מטבע וכספים ודעתה מקובלת על שמונים מדינות בקירוב שהן חברוֹת בה. התכנית שהבאתי נשענת על תמיכתה ועל ברכתה של הקרן.

מתוך אמונה עזה בעָצמה הגנוזה במשקנו הלאומי, הריני קורא לציבור כולו ולכל אזרח ואזרח בשדה פעולתו לתת ידו לביצוע נאמן של תכנית הייצוב שלנו.

הממשלה החליטה לבצע את התכנית לייצוב המשק לאחר שהגיעה למסקנה, כי השיטה של ריבוי שערים אינה פועלת עוד לשיפור מאזן התשלומים וכי במסגרת אותה שיטה מיצינו את האפשרויות הסבירות להכונת הייצור והפיתוח. סידורים של פרמיות, אשר נקבעו תחילה לגבי מוצרים או ענפים יוצאים־מן־הכלל, הפכו בהדרגה לנחלת הכלל. מן ההכרח היה להטיל היטלים על היבוא ברובו המכריע, ואפילו על ציוד, כדי למנוע הוזלת־יתר של היבוא. משקיעים נזקקו לכל מיני סידורים מיוחדים כדי לקבל תמורה נאותה, וכן נאלצנו לקבוע תמיכות מיוחדות למקבלי פיצויים, לתיירים ולממירי־מטבע אחרים. הנהגת הסדרים אינדיבידואליים שונים הפכה את הממשלה לכתובת לדרישת הטבות ותמיכות בצורות שונות על־ידי מפעלים, ודבר זה בודאי לא היוה תמריץ להנהגת משטר של ייעול והגברת פריון. בין יצרנים פה ושם נשתררה בודאי הרגשה ש“הפרמיה והסובסידיה יענו על הכל”.

הממשלה הגיעה למסקנה ברורה, שיש להנהיג שער אחיד ויציב למטבע. הנהגת מטבע אחיד נעשתה תנאי הכרחי להסרת פגמים ולקידום עצמאותנו הכלכלית.

1952 לעומת 1962

הבוחן את התפתחות המשק הישראלי יגיע למסקנה, כי גם הפיחות שנעשה בשנת 1952 – אם כי בוצע בתנאים קשים בהרבה מן הפיחות הנוכחי – תרם תרומה רבת־משקל לקידום המשק. לפני הפיחות של 1952, ריחפה על ישראל סכנה של שואה כלכלית. עקב גורמים אובייקטיביים – עליה עצומה ונטל בטחוני כבד – נידלדל אז מלאי הסחורות ומטבע־החוץ. האספקה של מזון חיוני ביותר היתה “מן האניה אל הפה”. לא היה מנוס מפיקוח ומקיצוב חמוּרים. הפיחות של 1952 עצר בעד גידול היבוא והחיש גידולו של היצוא. בעוד שבשנת 1951 הגיע הגרעון המסחרי ל־333 מיליון דולר, הרי בשנת 1952 הוא פחת ל־277 מיליון דולר וב־1953 ל־223 מיליון דולר והוא הוסיף ופחת ל־198 מיליון דולר ב־1954. הקטנת הגרעון חלה למרות הגידול הניכר באוכלוסיה ובתוצר הלאומי.

מצבנו היום שונה, לשמחתנו, תכלית שינוי. דוגמה אחת דיה להבליט את ההבדל העצום: בעוד שבאותה תקופה התחנן שר־האוצר לפני החקלאים: “יהודים, גדלו עוד עגבניה, הבו עוד תוצרת”, הרי כיום אנו תרים אחרי שוקים חדשים ומצפים למיליון השלישי שיקלוט את העודפים של תוצרת הגן, השדה, הלול והרפת, שאנו מייצרים ומסוגלים עוד לייצר יותר. כיום בידינו יתרות מטבע־חוץ של יותר מ־300 מיליון דולר, וסכום זה יוסיף ויגדל בשנה־שנתים הקרובות. אנו נהנים עתה מאמונו של העולם הפיננסי והכלכלי.

ועוד יצוין: הפיחות של 1952 בוצע בתקופה של אבטלה, שהיתה אולי בלתי‏־נמנעת בעצם ימי העליה ההמונית. לא היה מנוס מגידול־יתר במספר המובטלים הרשומים בלשכות העבודה, שהגיע ל־7.2 אחוזים מכלל כוח־העבודה. בשנת 1953 עלה שיעור האבטלה ל־11.3 אחוזים. כיום המצב שונה לחלוטין. מספר המובטלים הוא זעום ואינו עולה על 0.7 אחוזים מכוח־העבודה. בענפים רבים שורר מחסור בעובדים. יכולנו לבצע את התכנית לייצוב המשק ללא חשש שהדבר יגרור אבטלה. הכל הסכימו, כי ביום מן הימים ניאָלץ להעמיד את המטבע על בסיס של שער אחיד. לא מן הנמנע שאילו דחינו את הדבר, היינו נאלצים לעשות זאת בתקופה של אבטלה. טוב שעלה בידינו לעשות זאת עתה, בתקופה בה שוררת תעסוקה מלאה. באופן זה יכולים אנו למנוע את האפשרות של פגיעה בשכבות החלשות על־ידי גידול האבטלה.

מנינו שורה של הבדלים בתנאי המשק בין התקופה של 1952 לבין התקופה של היום. אם הפיחות דאז הביא לתוצאות חיוביות – על אחת כמה וכמה שהפיחות הנוכחי יביא לתוצאות חיוביות. מה גם שפיחות זה מהוה חלק מתכנית של מדיניות כלכלית כוללת לקידום המשק.

הפיחות אינו “פטנט” ישראלי

הפיחות¹ אינו “פטנט” ישראלי מקורי, ובודאי לא של הממשלה הזאת דוקא. מאז מלחמת העולם השניה בוצע פיחות בשורה ארוכה של מדינות: נורבגיה, בלגיה, דנמרק, שבדיה, צרפת, גרמניה, אוסטריה, יון, איטליה, ספרד, פורטוגל, ברית־המועצות, פולין, טורקיה, יפן, בורמה, הודו, מכסיקו, ארגנטינה, ברזיל וקולומביה. מדינות מתוקנות מבחינת משטרן הדמוקרטי ודאגתן לעניני המוני העם, כאנגליה (בתקופת הלייבור) וכהולנד הסוציאליסטית, גם בהן בוצע פיחות. נזכיר גם את יוגוסלביה, אשר עברה לפני כשנה ממשטר מסובך של ריבוי שערים למשטר של שער אחד.

בין הדוגמאות הבולטות של השנים האחרונות נזכיר את צרפת. פיחות הפרנק בשנת 1958 והמדיניות הכלכלית שנתלוותה אליו היוו, לדעת הכל, שלב מכריע בחיזוק המשק הצרפתי ובשילובו המלא בשוק המשותף. אם כי גם בצרפת נתלוו לפיחות פה ושם תופעות של בהלה, הרי לאחר זמן קצר נכנסו הענינים למסלולם, והוברר כי ההתיקרות היתה קטנה. לאחר הרפורמה הזו גילה המשק הצרפתי כושר התחרות רב, היצוא גדל בקצב מהיר וגידול היבוא נבלם למרות הליברליזציה בו. יתרות מטבע־חוץ של צרפת גדלו מאד. הפרנק הצרפתי הוא עתה אחד המטבעות החזקים והיציבים ביותר בעולם.

התכנית והכנתה

הממשלה עסקה בבדיקת תכנית זו במשך למעלה משנה. קוימו התיעצויות עם טובי המומחים בעולם במסכת זו של מטבע וכספים – “רבני־פיחות” בינלאומיים. קויה של התכנית, כפי שהובאה לציבור, נבחנו בהקפדה, בהתיעצות עם מומחים של קרן המטבע הבינלאומית. למדנו גם מן הנסיון בארצות אחרות, בהן הונהגו רפורמות בעניני מטבע. מובן, שאי־אפשר היה להכניס בסוד הענין הזה רבים מבין המומחים ויודעי־דבר בארץ. אפשר לומר כי התכנית בקויה העיקריים הוכנה בקפידה ובתנאים של שמירת סודיות, ההכרחית לביצוע ענין מסוג זה.

הממשלה חזתה בעיות מספר מראש, ובכונה נמנעה מלקבוע לגביהן הלכה מפורטת לפני־כן. למשל, שאלת ההצמדה לגבי משתכנים. לכאורה אפשר היה לקבוע, בד ובד עם ההודעה על הנהגת התכנית החדשה, הֶסדר של החלפת ההצמדה משער הדולר לאינדכס. אולם ניתן לתאר, מה היו אומרים אילו שר־האוצר היה מודיע מראש על הסדר כזה על דעתו הוא, ואפילו על דעת הממשלה אשר לא היתה יכולה לדון על כך אלא ברגע האחרון ממש. בודאי היו טוענים – ובמידה לא מועטה של צדק – כי שר־האוצר הרשה לו, בקלות־ראש וללא דיון של ממש, לקבוע הסדרים, אשר משלמי המסים בהוֹוה ובעתיד יצטרכו אולי לשאת בהם, בסכומים של עשרות מיליוני ל"י. משום כך הוחלט רק לסמן את הבעיה תוך ידיעה שנצטרך לתור אחרי פתרון מתאים.

התכנית לא היתה אימפרוביזציה והיא לא הוכנה ברגע האחרון; היא עובדה במשך זמן ניכר בקפדנות תוך ראיה כוללת ומקיפה של עניני המשק וההשפעה הנובעת מכך על תחומי הכלכלה השונים.

השער וגבהו

בקביעת גובה השער החדש היתה כונה להשיג שני דברים:

א. לבטל את השיטה של ריבוי שערים ולחסל את הפרמיות על היצוא ואת ההיטלים על היבוא, ששימשו תחליף לשער המציאותי;

ב. לתת עידוד נוסף להגברת היצוא ולהחלפת יבוא בתוצרת מקומית.

השער החדש עשוי להשיג את המטרות הללו.

אילו קבענו שער גבוה יותר – וענין זה נבחן פעמים רבות – היתה נשקפת סכנה של הזרמת כסף רב מדי למשק, בעיקר כתוצאה מהמרת מטבע־חוץ בשער גבוה, שהיתה מביאה לעליית־מחירים רבה.

גורם שני, אשר התחשבו בו בקביעת השער החדש, הוא ההכרח להגביר את פריון הייצור ולייעל את המפעלים והשירותים. אילו נקבע שער גבוה יותר, הרי בשוליה הרחבים של תוספת ההכנסה למפעלים, במיוחד למפעלי יצוא, ניתן היה לחפות על העדר יעילות והוצאות מנופחות. אפשר שהדבר היה גורר גם דרישות יתירות להגדלת השכר בכל ענפי העבודה והשירותים, וכן היה מגביר את התשוקה להגדלת רוחים. כיון שהשער החדש אין בו תוספת הכנסה גדולה מדי ליצואנים – הרי שהדבר יכפה עליהם ועל כל שותפי הייצור מאמצים רציניים להגדלת הפריון, לייעול הייצור ולהוזלתו.

גורם שלישי היה החשש להתיקרות תלולה, שהנה תוצאה הכרחית של קביעת שער גבוה יותר.

מטרות השער החדש

הענין המרכזי העומד בפנינו הוא הגברת כושר ההתחרות של המשק. מנקודת מבחן זו יהיה עלינו, בעזרת הציבור, לגזור דינם של ענינים רבים. קיימת תקוה, שהעמדת ערך הלירה על הבסיס החדש תורגש בקרוב בהגברת היצוא בענפים שונים. השער החדש נותן ליצואנים, בדרך כלל, תוספת של תמורה כספית עבור היצוא, ואנו מצפים שדבר זה לכשעצמו יגביר היקפו. נוסף לכך אנו מצפים לתרומה רצינית מצד כל הגורמים להגדלת היעילות ופריון הייצור, לשם הוזלת תוצרתנו גם בשוקי־חוץ וגם בשוק המקומי. הדברים אמורים לגבי בעלי המפעלים והמנהלים, לגבי השירותים השונים, לגבי הפועלים ולגבי כל יתר גורמי הייצור.

הממשלה מקיימת דיונים עם ההסתדרות, עם התאחדות בעלי התעשיה ועם אנשי המרכז החקלאי על הדרכים הממשיות להגברת הייעול והפריון; זהו האתגר המרכזי. אל נחמיץ שעת־כושר לפעולה רבת היקף וערך בכיוון זה.

השער החדש עתיד לפעול גם להחלפת יבוא בייצור מקומי. אמנם, במצב הנוכחי ישנם ענפי־ייצור הנהנים מהגנת־יתר. לעומתם ישנם ענפים אשר עד עתה עמדו בפני התחרות של יבוא כמעט ללא הגנה, והשער החדש עשוי לעודד הרחבתם. למשל, ענף ייצור הציוד. אנו מייבאם עתה מחוץ־לארץ ציוד בהיקף של קרוב ל־150 מיליון דולר. יבוא זה נעשה קודם לכן ללא כל היטלים, ולאחרונה בהיטל קטן של 20 אחוז. במצב זה, לא קל היה לתעשיה המקומית של הציוד לעמוד בפני התחרות היבוא ולפתח ייצורה.

על בסיס השער החדש יש לצפות, שהתעשיה המקומית תוכל להגדיל את ייצור הציוד ועל־ידי כך נחסוך סכומים ניכרים של מטבע־חוץ ונרחיב את התעסוקה והידע בארץ. זוהי אולי הדוגמה הבולטת ביותר, אך בודאי לא היחידה, לחסכון הצפוי ביבוא.

חיזוק כושר ההתחרות של תוצרתנו והוזלת מחיריה הן בשוקי־חוץ והן בשוק הפנימי הם תמיד כורח המציאות, ובמיוחד בעת ההכרח להשתלב בשוק העולמי. מאמצנו להגיע להסדר עם השוק האירופי המשותף היה בין הנימוקים החשובים להתויית התכנית לייצוב המשק. תכנית זו היא “התקנת עצמנו בפרוזדור” בטרם נתדפק על שערי הטרקלין של “השוק האירופי המשותף”.

ההתיקרות

הפיחות נועד לשנות את המחירים היחסיים – לייקר את היבוא ולהוזיל יחסית את הייצור המקומי. זהו הא"ב של תורת הפיחות. משום כך לא זו בלבד שאין מנוס מהתיקרות מסוימת של מוצרי יבוא בעקבות הפיחות, אלא שייקור זה של היבוא הוא במידת־מה המטרה של שינוי השער.

ברור, שאיחוד השערים והעמדת השער על שלוש ל"י לדולר חייבו העלאות במחירים של מוצרים מסוימים. באותם המוצרים אשר השער האֶפקטיבי ליבואם (דהיינו: השער הקודם בתוספת ההיטלים) היה קודם לכן נמוך מן השער החדש – מחייב איחוד השערים התאמת מחיריהם על בסיס השער החדש. אילו נשארו מחיריהם של מוצרים אלו על בסיסם הקודם, היה בכך מתן סובסידיה ברורה לאותם מוצרים. סובסידיות מסוג זה גוררות בהכרח עיווּתים, המתבטאים בשימוש־יתר במוצרים המוזלים, דבר שממנו אנו רוצים להיגמל.

אולם יש להדגיש, כי שיעור הייקור של היבוא קטן בהרבה משיעור השינוי של השער, וכמה סיבות לכך: ראשית, היטלים שהיו קודם בבחינת הפרשי שער – בוטלו. שיעורי המכס לגבי מוצרים רבים הורדו. ההפחתות נספגו בשער החדש. בהתאם לכך נהגה הממשלה בצוי המכס, שפורסמו בינתים. שנית, חלק מהתוספת יוכל להיספג על־ידי הקטנת מתח הרוחים של היבואנים והיצרנים ועל־ידי הגברת הייעול.

גם לאחר שמובא בחשבון ייקור היבוא, הרי שההשפעה הנודעת מכך על רמת המחירים הכללית במשק היא קטנה ביחס. משקלו של היבוא לצרכי המשק המקומי (פרט ליבוא לשם יצוא) בכלל המקורות העומדים לרשות המשק – היינו, כל סל המוצרים והשירותים העומדים לרשות המשק – מגיע ל־25 אחוזים לערך (המספרים המוחלטים לשנת 1961 הם: ערך היבוא, כולל היטלים ומכָסים, היה 1,534 מיליון ל“י וסך־הכל המקורות – 6,136 מיליון ל”י). ייקור היבוא, הנובע משינוי השער ושינויי המכסים, מגיע ל־25 אחוזים בממוצע, ובהתאם לכך יש בסיס מכסימלי לעליית מחירים בשיעור של כ־6 אחוזים, וזאת רק לאחר השלב בו נתמצה מלוא הסיבוב של השפעת הפיחות על מוצרי יבוא. בינתים נעשו גם הסדרים לדחיית מועדי התיקרות של מוצרים תעשייתים, עד לאחר שיתרוקן המלאי הנוכחי של חמרי־גלם מיובאים, כך שהתיקרות תהיה הדרגתית בלבד. כיון שחלק מעליית מחירי־היבוא יימנע על־ידי סובסידיות – במוצרי חקלאות, למשל – וחלק אחר על־ידי ייעול והקטנת מתח־רוחים, הרי שעליית־המחירים הצפויה בסיום השלב הזה היא אף קטנה יותר. כאשר הדבר יביא להגדלת תוספת היוקר – ויש לקוות שההתיקרות תהיה כזו שלא יהא צורך בכך לפני המועד הקבוע של יולי – עלולה להיות עליית־מחירים קטנה נוספת. הובא בחשבון, שגם לאחר מכן עלול להיות סיבוב נוסף של עליית־מחירים קטנה, אך אין להפריז בגדלה.

זהו החשבון של עליית־המחירים, העלולה לנבוע משינוי השער. אל ניחפז להוציא משפט על התיקרות יתירה הצפויה לנו ובל נצייר “שדים על הקירות”.

מניעת עודף ביקוש

קיימת כמובן גם אפשרות של היוָצרות עודף ביקוש. ההשפעה העיקרית על הביקוש עשויה לנבוע כמובן מהוצאה נחפזת של פקדונות במטבע־חוץ. נקבעו מראש אמצעים שונים, כדי לעודד בעלי הפיצויים – לטובתם ולטובת הציבור – להימנע מהמרה נחפזת; הריבית על פז“ק² הוגדלה ל־7 אחוזים נטו. כן אופשר להוסיף ולהפקיד בחשבונות מטבע־חוץ ממש – חשבון תמ”ם³ – 25 אחוזים מכלל הפקדונות. הממשלה גם ביקשה מן הבנקים, כי הפקדונות לזמנים קצובים ישוחררו רק עם תום מועד ההפקדה. כל הענינים הללו נדונו, מיד לאחר שינוי השער, עם נציגי הארגונים של מקבלי הפיצויים. הם גילו יחס של הבנה ושיתוף פעולה מלא.

בין י"ח הסעיפים שהובאו בשידור שר־האוצר, הושם גם הדגש על הגבלת גידול האשראי לציבור בשיעור שאינו עולה על שיעור הגידול בתוצר הריאלי. בנק ישראל יקפיד על עקרון זה ויפעל למניעת אינפלציה־של־ביקוש.

הכספים אשר יתקבלו כפרעון מוקדם של הלואות צמודות עתידים לסייע לספיגת כוח־הקניה מידי הציבור.

הממשלה תעשה הכל להבטחת איזון מלא של תקציבה. בכל האמצעים הללו נפעל למניעת היוָצרות עודף ביקוש במשק.

שאלות ההצמדה

הסחף המתמיד של ערך המטבע בעבר, חייב להנהיג הצמדה של מלוות. עם העמדת המטבע על בסיס חדש – נתעוררה בכל חריפותה השאלה של סידורי פרעון החובות הצמודים. הממשלה חזתה קשיים העלולים להתעורר ביחס לחובות של ההתישבות ושל המשתכנים. בינתים נקבעו הסדרים, לאחר התיעצות עם ההסתדרות ועם גורמים אחרים, ביחס להלואות צמודות לשער הדולר, שמשתכנים קיבלו במסגרת מפעל השיכון של אגף השיכון. בעיה זו מצאה את פתרונה.

לגבי החקלאות, קוימו בירורים עם ראשי המרכז החקלאי ועם נציגי כל הגושים ההתישבותיים – הקבוצה, הקיבוץ והמושב. תוך הסכמה הדדית נתמנתה ועדה אשר תעבד הצעות, המבוססות על ההנחיות הבאות: ההצמדה לשער הדולר תבוטל ותוּמר בהצמדה למדד; עומס התשלומים השנתיים, הנובע מפרעון חובות של ההתישבות, לא יוגדל בשנים הקרובות; כמו כן הוסכם עם נציגי החקלאות, שמחירי התוצרת החקלאית לא יועלו בתקופה הקרובה, מתוך הנחה שמחירי התשומה לא יועלו.

נקבעו הסדרים למניעת פגיעה בקבוצות הסוציאליות החלשות ביותר. רבבות משפחות של מקבלי סעד וקיצבה יקבלו תמיכה מוגדלת בהתאם לעליית הוצאות המחיה.

אשר לתכניות החסכון המאושרות בבנקים – שר האוצר ונגיד בנק ישראל ניהלו בענין זה שיחות רבות עם נציגי הבנקים. ניתן לומר עתה, כי הבנקים, המפעילים תכניות־חסכון מאושרות, יתנו פיצוי לחסכים, במידה שימשיכו בחסכון, ובמידה שהבנקים השקיעו את החסכונות בניירות־ערך צמודים. הממשלה מטפלת במכלול הבעיות, הנובעות בהכרח מן התכנית החדשה ומקביעת שער אחיד.

בהקשר זה יש לציין, כי הממשלה קיבלה מן הציבור הישראלי הלואות בסכומים של מאות מיליוני ל“י, צמודות לשער הדולר. מובן מאליו שהממשלה תעמוד בכל ההתחייבויות הנובעות מכך. חלק לא מועט מבין הנכסים @הללו הוא בידי שדרות הציבור הרחבות. אגרות־חוב צמודות לשער הדולר או למדד יוקר המחיה בסכום של מאות מיליוני ל”י מצויות בידי קופות תגמולים ומוסדות פנסיה. כספים אלה הם כספי פועלים ושכירים.

על ההתעשרות

כיצד אפשרית התעשרות בעקבות פיחות? היא תיתכן כאשר אנשים שבידיהם נכסים או חמרים שערכם עולה – מוכרים אותו במחיר החדש ומכניסים לכיסיהם את הרוחים הנובעים מכך. החמרים שערכם עשוי לעלות, הם מוצרי־יבוא מסוימים או מוצרים מקומיים, בהם יש משקל לחומר־גלם מיובא. כדי למנוע אפשרות של התעשרות – הוחלט מראש להטיל מס־יתר והפרשי־שער, על מנת לספוג רוחים כאלה. עוד לפני פתיחת המחסנים והחנויות ביום א' שלאחר הפיחות, פורסמו מאות צוי מכס, ומיד יצאו מאות אנשי מכס וביצעו רישום כללי של המלאי. הסדר זה של הטלת מסי־יתר נקבע לגבי כל השלבים של השיווק והייצור. כן נקבע שהמס יחול על חמרי־גלם ומוצרים – על אלה שבדרך, על אלה שבנמל ואף על אלה שבמחסנים.

מכלל מס זה הוצאו הקמעונאים והצרכניות הקמעונאיות. דומה שאיש לא יציע לכלול אף אותם בין חייבי מס־יתר, הן מטעמים עקרוניים והן מהטעם של העדר אפשרות גביה, למעשה. יש לזכור, כי מלאי מסוים מצוי גם בישובים חקלאיים ובבתי־מלאכה קטנים. גם ממנו אין כונה לגבות מסי־יתר.

על אף הלחץ של היבואנים – הודענו כי מסי־היתר ייגבו, ואף ננקטו אמצעים כדי להוציא מן הנמל סחורות, שהיבואנים יסרבו להוציאן כאמצעי להפעלת לחץ. מובן שהעלמה של מלאי אפשרית פה ושם על אף אמצעים שננקטו. דבר זה עלול לקרות אחרי הפיחות, כמו גם לפני הפיחות.

היצרנים בתעשיה הציעו לעכב העלאת־מחירים, הנובעת משינוי השער, אם תימנע גביית מס על המלאי שבמחסנים. לאחר שנרשם המלאי, בחנה הממשלה את הענין ובאה לידי מסקנה, שבאותם המקרים בהם ניתן למנוע התיקרות במשך חדשים אחדים לפחות – כדאי הדבר למשק. לפי ההסדר, שהוסכם עליו עקרונית, יידרשו התעשיינים להביא בחשבון, בעת קביעת המחירים החדשים, כי חלק מן המלאי שברשותם מומן על־ידי הלואות לא־צמודות, שקיבלו מן הבנקים ומן הממשלה. גם מן היתרה הם יספגו חלק בעצמם ויימנעו מהעלאת־מחירים מלאה. כל עוד לא יועלו מחירי התוצרת – נימנע מגביית מס־יתר. מובן שבאותם מקרים בהם יגדלו רווחי התעשיה על־ידי עליית ערך המלאי – ייגבה על כך מס־הכנסה כדין וכחוק. גם הסדר זה יפעל, איפוא, למניעת התעשרות. ביחס לבנקים, קבענו כלל כי על מטבע־החוץ שברשותם יהיה עליהם לשלם הפרשי־שער.

נשוב ונבחון, מי עוד עשוי ליהנות משינוי השער? מקבלי הפיצויים יקבלו תמורה גבוהה יותר עבור מטבע־החוץ שלהם, ויש בכך מתן תמורה נאותה לאנשים נפגעי רכוש וגוף, אשר בעבר התרעמו רבות על כך שהתמורה למטבע־החוץ שלהם היתה נמוכה מדי. מקבלי הפיצויים מקיפים יותר מ־200 אלף נפש, והם שייכים ברובם המכריע לשדרות העם הרחבות. חלק מהם נמצא גם בקיבוצים ובישובים חקלאים.

גם בעלי אגרות־החוב צמודות־השער עשויים לקבל עתה תמורה גבוהה יותר. חלק גדול של אגרות אלו הן בידי קופות תגמולים ומוסדות פנסיה, השומרים בדרך זו על ערך כספי ציבור העובדים. כספים אלו הושקעו בפיתוח ענפי היסוד של המשק או ניתנו כהלואות למפעלים יצרניים בחקלאות ובתעשיה, במקום שיוצאו להגדלת התצרוכת ולרכישת מוצרי מותרות.

בעלי הפרדסים (אגב, כמחצית שטח הפרדסים בארץ הוא בידי ההתישבות העובדת עם גוניה השונים) יקבלו תמורה גבוהה יותר. האם נתלונן על היצואנים בתעשיה ובענפים אחרים, אשר להם ניתנה תוספת הכנסה מסוימת כדי לסייע בהגברת היצוא?

אשר לקבלנים או לבעלי מגרשים: מחירי הדירות לא הועלו ואין גם סיבה שהם יועלו, כל עוד לא התיקרו מחירי החמרים והשכר. אין גם להניח שמחירי המגרשים יעלו, שהרי מחיריהם עלו כבר לגבהי־שחקים עוד לפני הפיחות.

אכן, היו בשנים האחרונות במדינת ישראל תופעות של התעשרות בלתי־מוצדקות. אם יש בידי מישהו פטנט כיצד להפסיק לחלוטין מקרים כאלה – יבוא ויציע. הממשלה תרה אחר דרכים לכך, ובהתמדה פועלת לסתימת הפרצות בדרכים פיסקליות ואחרות. המשטר של ריבוי שערים היה קרקע פוריה יותר להתעשרות בלתי־מוצדקת, מאשר עלול להיות משטר של שאר אחיד.

הפיקוח על מטבע־חוץ

הממשלה מצאה כי טרם הגיעה השעה לבטל את המסגרת של הפיקוח על מטבע־חוץ. עם זאת ניתן להכניס בתכנו של הפיקוח הקלות מרחיקות־לכת.

מן ההכרח לקיים עוד את הפיקוח על מטבע־חוץ כדי למנוע הוצאת־הון מן הארץ. פיקוח כזה קיים עדיין כמעט בכל מדינה, פרט לשלוש־ארבע, כגון: שוייץ, ארצות־הברית וגרמניה. במצבנו הבטחוני דבר זה הוא הכרח־המציאות.

גם בעניני היבוא עלינו לקיים עוד את מסגרת הפיקוח. חלק ניכר ממקורות מטבע החוץ שלנו אינם כספים חפשיים, אלא מה שמכנים בשם מקורות כבולים, שניתן לנצלם רק אם נקנה בארצות מסוימות. כך הדבר לגבי מלוות שונים של ממשלת ארצות־הברית, וכך הדבר גם לגבי שילומים מגרמניה המערבית. ברור, כי ברצוננו לנצל מקורות אלו תחילה. לצורך הכונה זו מן ההכרח לקיים את מסגרת הפיקוח על היבוא.

עם זאת, מאפשר השער החדש הפשרה מרחיקה לכת של הפיקוח הן לגבי מהותו והן לגבי ההליכים המינהליים הכרוכים בו. להלן השינויים העיקריים:

1. תהליך הליברליזציה של היבוא יוחש במידה רבה ויש להניח כי מרבית היבוא תיכלל במסגרת זו;

2. לגבי חלק מן היבוא יבוטל הצורך בקבלת רשיון־יבוא בכלל. מרבית חמרי־הגלם והמזון וכן חלק מן הציוד ניתן לייבא ללא צורך ברשיון־יבוא;

3. הצורך ברשיונות־יצוא יבוטל כליל;

4. הצורך בחישוב הערך המוסף לגבי כל אחד ממוצרי היצוא לשם תשלום הפרמיה יבוטל, וכתוצאה מכך יהיה פישוט מרחיק־לכת בקבלת התמורה על יבוא;

5. החשבונות החסומים של כספי תושבי־חוץ יבוטלו וניתן יהיה למכור את החשבונות הקיימים במסגרת השוק החפשי לניירות־ערך זרים;

6. לנסיעות לחוץ־לארץ מקציבים אנו בשער הרשמי לפי שעה סכום של 150 דולר לנפש לשנה – ובעתיד ייבחן גובה הסכום החדש;

7. יקוים שוק חפשי לניירות־ערך זרים, לא רק למקבלי פיצויים אלא גם לתושבי ישראל, שיוכלו לסחור בהם, אם כי לא נוכל להרשות להוציאם לחוץ־לארץ.

אלו הן ההפשרות הרבות שכבר הוחלט עליהן, ובבוא המועד תיבחן האפשרות להקלות נוספות.

סיכויים ומשימות

במסגרת התכנית לייצוב המשק אישרה הממשלה עקרונות מספר, אשר ניתן היה לקבוע אותם רק באופן כללי. בזמן הקרוב יהיה צורך לקבוע הלכות מפורטות לביצוע עקרונות אלה.

בעניני הגנה על תוצרת הארץ נצטרך לקבוע מהו הגבול המכּסימלי בו תינתן הגנה כזו. כן יהיה עלינו לקבוע לגבי ענפים יוצאים־מן־הכלל את אורך תקופת המעבר, שתינתן להם לשם הסתגלות להסדרים החדשים.

לגבי מדיניות השכר, נצטרך לקבוע, יחד עם ההסתדרות, את השיטות לפיהן נבחון את גידול התפוקה הלאומית הנקיה ואת תרומת העובדים לה. המסקנות מכך תהוינה בסיס למדיניות־שכר כללית במשק. כן נבחון את האפשרות לקביעת עקרונות מדיניות־השכר בענפים ובמקצועות שונים.

בתחום החסכון, ייבחנו מחדש התכניות השונות לעידוד החסכון ויוצעו לציבור תכניות חדשות, המותאמות לתנאים שנוצרו עם קביעת שער אחיד.

בדומה לכך, ייבחנו תחומים אחרים של המדיניות הכלכלית, הפיסקלית והמוניטרית, כדי להבטיח את תרומתם המלאה לקידום המשק.

בעקבות הפיחות של 1952 חלה עליית־מחירים עצומה ומדד המחירים לצרכן עלה ביותר מ־60% במשך שנת 1952. במצב זה, הוגדלה אז תוספת היוקר, לעתים מדי חודש. העליה הצפויה ברמת המחירים קטנה הפעם לאין ערוך וללא השוָאה. במצב זה לא יעלה על דעת איש בעל אחריות לדרוש הגדלה תכופה של תוספת היוקר, המחישה את גלי האינפלציה ופועלת לרעת ציבור העובדים. לא נאומים דמגוגיים ולא ארגון של שביתות ספּונטניות נחוצים לציבור העובדים, אלא אמצעים ממשיים לייצוב מחירים. לכן אנו מפעילים עתה מיטב מאמצינו בכיוון זה.

ריסון והתאפקות בתביעות להגדלה תכופה של תוספת היוקר יתרמו תרומה חשובה ליציבות מחירים ולהגנה על האינטרסים של ציבור העובדים.

התכנית לייצוב המשק מטילה חובה של התאפקות וריסון בהעלאת רמת־החיים של כל שדרות הציבור. לשמחתנו, אין חובה לתבוע הורדה של רמת החיים. נוכל להסתפק בהאטת קצב הגידול בה. עד עתה גדלה הצריכה הפרטית בשיעור של 5% – 6% לנפש מדי שנה – שיעור שהוא בין הגבוהים בעולם כולו. אם נַפנה מחצית מייצורנו הנוסף להעלאת הצריכה ומחצית נקדיש לצמצום הפער במאזן התשלומים – דיינו.

לפנינו הזדמנות להגדלת כושר ההתחרות שלנו. זוהי הנקודה המרכזית. השער החדש הוא בסיס נאמן לייצוב המשק ולקידום העצמאות הכלכלית. אנו נכנסים עתה לתקופה של מאבק רצוף ומתמיד לחיזוק יסודות משקנו ולכיבוש מקומנו בשוקי העולם. זהו העיקר, ואידך זיל גמוֹר. לשם כך ניאלץ לחשוף את תוצרתנו בהדרגה לאתגר של התחרות עם תוצרת־חוץ, וזאת לא רק בשוקי יצוא, אלא גם בשוק המקומי. לשם כך נפעל להגדלת היעילות ולהגברת הפריון של כל גורמי הייצור.

אנו מאמינים, כי הדאגה לביצור המשק תגבר על הנוחות והשמרנות שבשמירה על מסגרות ישנות. יש תקופות המחייבות לחרוג מן המסגרות הקפואות ולצקת מסגרות חדשות בחיי המשק והחברה. לתקופה כזו אנו נכנסים עתה, ויש לצפות להשתתפות של שדרות העם הרחבות במאמץ לאומי כולל לקידום המשק.

פברואר 1962

בכנסת, 16 במאי 1962

לפני שלושה חדשים הובאה לאישורה של הכנסת תכנית לייצוב המשק, שבמרכזה הועמד איחוד שערי המטבע.

עדיין אין השעה מספיקה להערכה מלאה של הצעד שנקטנו. עומדים אנו בינתים בשלבים הראשונים של ביצוע התכנית. חזרנו ואמרנו בחדשים אלה, שפיחות המטבע אינו התכנית כולה, אלא קו־היערכות ברור ואחיד לקראת כיבוש עמדות במשק, חיסול עיווּתים, הגברת הייעול וכושר ההתחרות. אנו עומדים עתה בעיצומה של מערכה זו, ואולי יותר נכון לומר – בתחילתה, כי סעיפיה השונים של התכנית לייצוב המשק נמצאים בראשית הפעלתם.

החלטנו על שינוי הדרך, לא משום שהדרך שנקטנו עד כה היתה פסולה, אלא משום שמיצינו את כל האפשרויות הטמונות בה. יכולים היינו להרשות לעצמנו שינוי הקו ועליה על דרך חדשה – על הבסיס שיצרנו במשך 14 שנה. הכרזנו על התכנית החדשה לייצוב המשק לא מעמדת חולשה, אלא מעמדת כוח, על בסיס של משק שהאור רב בו מן הצל, במצב של תעסוקה מלאה, כשבאוצרותינו מלאי נכבד של נטבע־חוץ. אך כאמור – לאחר שמיצינו את מלוא החיוב שבאמצעים המתאימים לשלבי בראשית – גמלה השעה למפנה.

קצרי־דעת וקצרי־רוח עומדים עלינו יום־יום ומנסים לטעון שהנה נכשלה התכנית הכלכלית. האומנם ניתן לקבוע הצלחתה של תכנית או כשלונה כשלושה חדשים לאחר הפעלתה? האם בצרפת, שביצעה פיחות מוצלח, באה התשועה וההצלה תוך שלושה חדשים?

בשלושת החדשים שעברו מאז התשעה בפברואר, פעלנו בשני מישורים: טיפול בבעיות לטוח ארוך, הנובעות מהמדיניות החדשה, ופתרונן של בעיות שוטפות.

גל הענינים השוטפים שפרץ עקב הפיחות נמצא כמעט מאחורינו, ואנו עוברים עתה לשלב אינטנסיבי של הקמת הכלים והאמצעים לטיפול בבעיותיה של המדיניות לטוח ארוך יותר.

מאזן לשלושה חדשים

הייצור והתעסוקה במשק לא נפגעו. סכנה זו צפויה בדרך כלל לאחר פיחות, ואמנם, בעקבות הפיחות שבוצע ב־1952 גדלה האבטלה והואט גידול הייצור. לעומת זאת, בשלושת החדשים שעברו מאז הפיחות הנוכחי, הוסיף הייצור הריאלי לעלות בתעשיה, בחקלאות ובבניה, בקצב שנתי של 9 – 10 אחוזים. העליה, המגיעה אלינו בקצב הולך וגובר, הוסיפה להיקלט בתעסוקה ללא קשיים מיוחדים. בחדשים פברואר־מארס השנה היה הממוצע היומי של דורשי עבודה בלשכות נמוך מהממוצע בחדשים המקבילים אשתקד, ואין ספק שכל זה – הודות לבסיס שיסדנו ולהצבר המשקי שנאגר במשך שנים.

כל נסיון להעריך כיום את השפעת הפיחות על המאזן המסחרי, הוא מגוחך ובלתי רציני. גידולו של היצוא אינו ענין של מהיום למחר. יצוא שבוצע בחדשים אלה אינו אלא תוצאה של הסדרים והזמנות מתקופה שקדמה לפיחות, כשם שהיבוא המגיע לארץ עתה, רובו היה מוזמן לפני התשעה בפברואר. בנושא זה נחוץ אורך־רוח, ומאזן אמת ייעשה בעוד שנה־שנתים.

הפיחות השפיע השפעה מידית על התיירות. מספר התיירים בחודש פברואר עלה ב־15 אחוזים, ואילו ההכנסה מתיירות עלתה ב־28 אחוזים. עם שינוי השער הפכה ישראל לארץ זולה יותר לתייר. כן נודע על התענינות גוברת בחוץ־לארץ בקרב תיירים פּוטנציאליים, והרי לתיירות נועד תפקיד חשוב בהגדלת הכנסות מטבע־חוץ ובפיתוח כלכלתנו.

שינוי השער הביא להתענינות מוגברת של תושבי־חוץ ברכישת ניירות־ערך ישראליים ובהשקעות בישראל, עד כי יכולים אנו להרשות לעצמנו בדיקה קפדנית וסלקטיבית של זרם ההצעות המגיעות אלינו.

הפער בין שער הדולר השחור לשער הרשמי, שהגיע ל־40 אחוז ויותר לפני הפיחות, ירד עד ל־8 אחוזים כיום, והמדובר בהיקף זעיר של עיסקות.

הציבור רכש אגרות־חוב בסכומים גדולים. ובעוד שבחדשים האחרונים שלפני הפיחות לא נמכרו כמעט כל אגרות צמודות למדד ואגרות המלוה קצר־המועד, הרי בשלושת החדשים מאז הפיחות נמכרו אגרות משני הסוגים בסכום העולה על 60 מיליון ל"י. אין ספק כי רכישה זו של אגרות־חוב פעלה במידה לא קטנה לספיגת עודפי־ביקוש.

עודפי־ביקוש אלה מקורם בעיקר בגידול המהיר באמצעי התשלום, שעלו בחדשים פברואר־אפריל ביותר מ־10 אחוזים. כל הגידול הזה מקורו בהמרה של יתרות מטבע־חוץ – הן בעקבות זרם גדול יותר של מטבע־חוץ, המובא לארץ, והן עקב העלאת השער.

העליה באמצעי התשלום היתה גדולה יותר, אילו לא נקטה הממשלה אמצעים שונים כדי לעקר כספים ולהוציאם מן המחזור. ואמנם, לא זו בלבד שהאוצר השתמש בכל הרוחים שנבעו משינוי שער לגבי יתרות מטבע־החוץ, המופקדות בבנק ישראל, לשם הקטנת חוב הממשלה לבנק, אלא שאף הועיד סכומים ניכרים מהכנסות שוטפות למטרה זו, וזאת – נוסף למכירה המוגברת של אגרות־חוב לציבור.

י"ח הסעיפים במבחן הביצוע

מן הראוי לבחון את ביצוע התכנית לייצוב המשק על י"ח סעיפיה:

הסעיף הראשון בתכנית לייצוב המשק קובע שער אחיד של שלוש ל"י לדולר, ביטול הפּרמיות ליצוא והתמיכה ליבוא. מטרה זו הושגה במלואה, וכל המנסה לטעון שאנו מקיימים שערים שונים – אינו אלא טועה ומטעה. היצוא כולו, פרט לענף הטכסטיל, מתבצע בשער הרשמי, ואין בדעתנו לסטות אף לרגע מעקרון זה ולהעניק למישהו פרמיות נוספות. אשר לתמיכה ביצוא טכסטיל, עליה הודענו מראש, הרי היא לתקופת מעבר ואין אנו מתכוונים להנציחה.

איחוד השערים שבוצע אינו מעשה של מה־בכך, אלא מעשה רב וגדול. לעיווּתים שנבעו מריבוי שערים נודעת השפעה מזיקה על מבנה הייצור והפיתוח במשק, ועל כך באו אלינו בטענות חוזרות ונשנות. לכן – אין לזלזל בחשיבותו של שינוי זה.

בסעיף השני נאמר שההיטלים על יבוא חמרי־גלם וציוד יוקטנו או יבוטלו. כן יוקטנו במידה ניכרת שיעורי המכס על מוצרים אחרים. למרות ההטחות נגדנו, כאילו לא הורדנו מכסים, עובדה היא שהכנסות המכס ירדו השנה ב־90 עד 100 מיליון ל“י מתחת לאומדן שציפינו לגבות אלמלא הפיחות. לאחר הפיחות ביטלנו כליל את המכס על יבוא בערך של 300 מיליון ל”י מתוך יבוא של 715 מיליון ל"י, שהיה חייב קודם לכן במכס. חלקו של היבוא החייב במכס בכלל היבוא ירד מ־55 אחוזים ל־32 אחוזים בלבד לאחר הפיחות.

ביטלנו כליל את המכס על כל הציוד התעשייתי והחקלאי ועל שורה ארוכה של חמרי־גלם, עפרות ברזל, ברזל וכותנה גלמית ועד לעורות ושלחים וחמרים כימיים שונים.

בסעיף השלישי נאמר, שנסיר בהדרגה את ההגבלות המינהליות על היבוא, ונפשט את התהליכים בסחר־חוץ. אכן, בוטל הצורך ברשיונות־יבוא מיוחדים לגבי יבוא בהיקף של 120 מיליוני דולרים. כן ביטלנו הצורך ברשיונות־יצוא על 70 אחוז מהיצוא הקיים.

זוהי רק תחילתה של ליברליזציה נרחבת ביותר, בחינת סנוניות ראשונות. כבר מצויה עמנו רשימה נוספת של מוצרי יבוא פטורים מהצורך ברשיונות, בהיקף של 150 מיליון דולר נוספים. בכונתנו לבטל בעתיד כל צורך ברשיונות־יבוא מיוחדים לגבי כלל היבוא של מוצרים (פרט ליבוא לשם יצוא), שהיקפו מגיע ל־450 מיליון דולר.

ראוי לציין שביטול הסדרי הפרמיות הקטין את העומס הרובץ על המפעלים ועל פקידי הממשלה ופישט את חשבונות היצואנים.

בסעיף הרביעי הבטחנו הורדה הדרגתית של חומות הגנת־היתר על תוצרת הארץ מפני יבוא, כדי להעמיד את ענפי התעשיה והחקלאות מול פני המציאות בעולם ולדרבנם לייצור יעיל וזול, במיוחד נוכח התארגנות השוק המשותף באירופה.

הסעיף החמישי עוסק בסלקציה של עזרה ממשלתית בהלואות לפיתוח. ואכן הקריטריונים החמורים, לפיהם אנו נותנים כיום הלואות, אין להשוותם למדיניות שנקטנו בשנים עברו, כאשר הכרח היה לנו לעודד ולמשוך משקיעים ומפעלים להשקעות נוספות ומזורזות. אינה דומה ישראל כיום בעיני משקיעים בארצות־חוץ לישראל שלפני חמש ועשר שנים. אנו בוררים היום, בירור קפדני כפול ומשולש, מתן אישורים להשקעות בתנאי “השקעה מאושרת”.

בסעיף הששי אמרנו שנעבד מסגרת והנחיות לתכנון ארוך־טוח של המשק. מסגרת זו כבר הושלמה ואנו מתחילים עתה בתכנון מפורט יותר.

בסעיף השביעי עמדנו על קביעת הסדרים שיבטיחו ייעול במפעלי ייצור, בשירותים הממשלתיים והציבוריים. אולם, ייעול לא ייעשה במאמר־פה ואינו ענין להכרזות בלבד. זהו תהליך של ביצוע ממושך, מתמיד ועקשני. בתקציב הממשלתי ערכנו השנה צמצומים וקיצוצים חריפים, כאשר לא עשינו מאז מכהן אני כשר־האוצר. מספר עובדי המדינה יעלה השנה בפחות מאחוז אחד, בעוד שבשנים עברו היה מספר העובדים גדל בשיעור כפול ומשולש מזה. השנה צימצמנו את התקנים במשרדי הממשלה ב־700 משרות. במשרד האוצר לא גדל כלל מספר העובדים, אף כי הפונקציות השונות של המשרד, ובמיוחד שירותי המסים, התרחבו.

בהזדמנות זו מן הראוי לדון בקצרה בהצעה שהושמעה לא מכבר – לקצץ את תקציב הממשלה בחמישה אחוזים נוספים.

התקציב אשר הוגש לאישור הכנסת קטן ב־60 – 70 מיליון ל“י מבחינת היקפו הממשי, מזה שהיה מוגש לכנסת אלמלא הפיחות. כרבע מהתקציב, 600 מיליון ל”י, אינו ניתן לשינוי אלא אם יבוטלו חוקים והחלטות קודמים, עליהם הוחלט בכנסת, או שלא ייפרעו חובות שהגיע זמן פרעונם. בחלק זה נכללים חוק חינוך חובה, העולה לנו 100 מיליון ל“י, תשלום חובות ותגמולים שונים. שליש נוסף של התקציב, כ־840 מיליון ל”י, מיועד לצרכי חוץ ובטחון, כרזרבה למניעת התיקרות ולעודף התקציבי. לאלה הקצבנו לא יותר מאשר את המינימום ההכרחי. איני סבור שאדם רציני יציע לקצץ ברכש לצה“ל, בפעולות ישראל באפריקה, או להקטין את העודף התקציבי. רבע מן התקציב מוקדש לפיתוח, וכבר עתה אנו נתונים ללחץ חזק להגברת ההקצבות לשיכון עולים, מאחר שזרם העליה, לשמחתנו, עולה על האומדן. לאחר שאנו מנכים כל אלה, נשארים 16 אחוז בלבד מכלל התקציב (כ־385 מיליון ל"י) שקיצוץ בהם משמעו קיצוץ מוחלט ברמת השירותים, או גלגול מימונם על הציבור או על גופים לא־ממשלתיים. אלה כוללים הוצאות אישפוז בסכום של 53 מיליון ל”י, תמיכות לחינוך גבוה ולהכשרת מורים, הזנת ילדים, סעד, עבודות יזומות, ויסות תעסוקה, הכשרה מקצועית, ועוד. קיצוץ בהוצאות אלה פירושו פגיעה בחינוך תיכון על־ידי קיצוץ בשכר־הלימוד המדורג, הקטנת ימי האישפוז לחולים כלליים ולחולי־נפש, הקטנת קיבולת של מוסדות לטיפול בנוער עבריין ומפגר וכדומה. בקצרה – פגיעה קודם כל בשכבות, שכה רבים נזעקים מדי פעם להגן עליהם. אם לכך התכוונו דורשי הקיצוצים – הבה ויאמרו זאת. אם התכוונו לצמצם בהקצבות למינהל, הרי כל ההוצאות המינהליות הללו מסתכמות ב־57 מיליון ל"י לערך, או 2 אחוזים בלבד מכלל התקציב.

הסעיף השמיני מטפל ביציבות המחירים. אנו חזינו את הסכנה שעם הפיחות יזנקו למעלה, מתוך סיבות “פסיכולוגיות” ידועות ומפורסמות, מחירי התעשיה, החקלאות והשירותים, ושבעת ההילולה יקפצו גורמים חסרי־אחריות על העגלה וינצלו את נימוק הפיחות להעלאת־מחירים בלתי מוצדקת. תופעה זו היתה גורמת לאנדרלמוסיה במשק, על כל הכרוך בה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה ציבורית. נדרשנו למאמץ רציני כדי למנוע בהלת־שוא. ניתן עתה לומר במלוא הבטחון שהצלחנו. הגענו להסדרים עם גורמי החקלאות והתעשיה בדבר יציבות מחירים. הבטחנו שהעלאות המחירים בתעשיה, שמקורן בפיתוח, יהיו הדרגתיות. גם החקלאות הבטיחה שלא להעלות מחירים, ועמדה בדיבורה. לא יכולנו להטיל את מלוא המעמסה על היצרנים. הממשלה ויתרה, איפוא, על חלק מהמסים כדי להשתתף בתהליך שמירת היציבות. נעשו ויתורים במס־יתר, מכס, בלו ומס־קניה. חסכנו בכך לציבור סכומים גדולים פי כמה מסכום ויתורנו ומנענו זעזוע משקי רציני.

בסעיף זה נאמר ש“במידת הצורך תתן (הממשלה) תמיכות מתקציבה למניעת התיקרות של מוצרים חיוניים”. בתקציב שהוגש לכנסת נקבע אומדן הוצאה של 83 מיליון ל“י לסובסידיות. אך במסגרת המאמץ הכולל לשמירת היציבות במשק, הגדלנו את התמיכות למספר מצרכים, ועל־ידי־כך עיכבנו לתקופה מוגבלת את הטלת מלוא העומס של הפיחות על מצרכים ושירותים. עם שינוי השער הגדלנו את התמיכות למחיר החיטים, כדי שלא לייקר את הלחם, וגם למוצרים חקלאיים כמו חלב, ביצים, ומספוא. כמו כן החלטנו שלא להטיל את מלוא השער החדש על דלק לייצור חשמל, ואנו מעניקים כיום לחברת החשמל סובסידיה, שהיקפה מגיע ל־12 מיליון ל”י לשנה.

חלק מהתמיכות ניתנו כדי למנוע התיקרות תלולה. בכונתנו לבטל חלק מהן בחדשים הקרובים, בעיקר את התמיכות שניתנו למוצרי־יבוא. בשעתו הודענו שהסובסידיה לחברת החשמל לרכישת דלק בשער הישן אינה אלא זמנית, ואמנם, אנו ומדים לבטל בקרוב סובסידיה זו. כן נבטל את הסובסידיה למספר מצרכים נוספים. לפי האומדן יגיע היקף הסובסידיות השנה, לאחר ביטולן החלקי – ל־110 מיליון ל“י בקירוב, לעומת האומדן הראשונה של 83 מיליון ל”י. כאשר אמרנו כי צפויה, כתוצאה מהפיחות, התיקרות ישירה של 6% בקירוב בסיבוב הראשון המלא, כבר לקחנו בחשבון את עליות־המחירים כולן אף לאחר ביטול הסובסידיות השונות.

הסעיף התשיעי העוסק במניעת רוחים בלתי מוצדקים, נמצא באורך קבע על שולחננו. טיפלנו ברווחי חברות הגז והדלק, אך אין זה סוף פסוק. נעביר תחת שבט הביקורת והבדיקה את מכלול גורמי המשק, ענפי השירותים והייצור, ונפעיל בתוקף את חוק ההגבלים העסקיים. אך לא ביום אחד ייעשה הדבר.

הסעיף העשירי – הצמדת השכר לתפוקה – עליו ידובר בהמשך הדברים.

הסעיף האחד־עשר על תוספת היוקר, גם כן קוּים, אולי אף למעלה מכתבו ולשונו. הממשלה שילמה מענק למעוטי־יכולת החל בחודש אפריל, אף שההסכם אינו מחייב זאת.

עם זאת אין לראות בהסכם במתכונתו הנוכחית דבר קפוא ועומד לעד. טבעו של הסכם שהוא פושט צורה ולובש צורה, בהתאם לתנאים החדשים. גם הסכם תוספת־היוקר, כפי שהוא כיום, עבר עם הזמן גלגולים רבים, ועוד יעבור גלגולים נוספים, תוך הסכם בין ההסתדרות וארגוני העובדים. וּודאי שיהיה צורך לבחון מחדש ביום מן הימים, סעיפים שונים בהסכם, לאור התנאים המשתנים ולאור צרכי המשק.

לא העלינו את המסים כפי שהבטחנו בסעיף השנים־עשר. בשלב הנוכחי אין בכונתנו להעלותם. אין הממשלה זקוקה כיום לכספי הציבור. כל פעולה שתיעשה כיום אין בכונתה להטיל מסים על הציבור, אלא להגדיל חסכנותיו.

הסעיף השלושה־עשר מבטיח שהממשלה תפעל כדי להניע את מקבלי הפיצויים האישיים להוסיף ולהפקיד כספם בפקדונות לזמן קצוב, בתנאים המבטיחים הכנסה נאותה. הגדלנו את הריבית על פקדונות אלה ל־7 אחוזים נטו וזוהי ריבית נאותה למדי. בהזדמנות זו יש לומר למקבלי הפיצויים, שעליהם לגלות אחראיות ממלכתית ולהימנע מהמרה בהולה של פקדונותיהם ללירות, שהרי בכך הם מגדילים את אמצעי התשלום, מסכנים את יציבות המחירים, מזיקים למשק המדינה ולעצמם, וסופם שהם מפסידים יחד עם הציבור כולו.

את הסעיפים י“ד, ט”ו, ט“ז וי”ז אנו מקיימים ככתבם וכלשונם. נקיים הבטחתנו לשמור על איזון התקציב, ואף נצבור בו עודפים; @אנו מגבילים את האשראי, עושים כל מאמץ להגברת החסכון ופועלים להגבלת ההלואות במטבע־חוץ.

הסעיף האחרון מטפל בביטול ההצמדה לדולר לגבי מלוות שיינתנו בעתיד. גם אותו אנו מקיימים כלשונו. עם זאת הממשלה מצדה תקיים כל התחייבויותיה הנובעות מסעיפי הצמדה קודמים, ומי שבידו אגרת־חוב צמודה לדולר, יקבל מלוא תמורתה.

בסיפא של התכנית הבטחנו קביעת סידורים מתאימים לגבי פרעונות צמודים של סקטורים יצרניים ומשתכנים. הבעיה הבוערת היתה בעיית המשתכנים. עוד בדיונים קודמים לפיחות נתַנו עליה דעתנו, אך לא היה באפשרותנו להגיע לסיכומים סופיים לפני שנדון בנושא זה עם גורמים רבים במשק. לאחר הפיחות פתחנו מיד בדיונים עם גורמים אלה והגענו לפתרון, על־ידי מתן אפשרות למשתכנים שירצו בכך, לשלם תוך מועד קצוב חלק מהמשכנתא, או את כולה – ללא הצמדה, או להמיר הלואתם הצמודה לדולר לצמודה למדד. דאגנו להסדר דומה גם למשתכנים שקיבלו הלואה מכספים לא־ממשלתיים, בתנאי שסטנדרט השיכון שלהם אינו של מותרות. בעצם הפיחות דאגנו לרבבות מעוטי־יכולת ואיפשרנו להם להתיר נדר ההצמדה לדולר. מן הראוי להזכיר כאן שהיקף ההלואות הצמודות לדולר לצרכי שיכון מכספי הממשלה מגיע ל־180 מיליון ל“י לערך, מתוך 473 מיליון ל”י הלואות שניתנו מכספי הממשלה לצרכי שיכון.

ההסדר עם המשתכנים התאים לקו הכללי של ספיגת עודפי ביקוש מהמשק. מבחינה כלכלית הרי הסדר זה כמוהו בדיוק כמכירת אגרות־חוב צמודות מדד לציבור.

ראינו לנכון לסקור את י"ח הסעיפים ואת דרך ביצועם נוכח הקטרוג הנחפז והשטחי. אנו פועלים בהתאם לקו ולתכנית שאושרו על־ידי הממשלה והכנסת, וכל איש בר־לבב שיבחן את הענין בכנות, יגיע לאותה מסקנה.

המערכה לייצוב המחירים

הבעיה המרכזית העומדת עתה בפנינו היא בעיית המחירים והדרך בה עלינו ללכת כדי להגיע ליציבות מהר ככל האפשר. בשלושת החדשים מאז הפיחות עלו המחירים, על פי מדד המחירים לצרכן, בפחות מ־5 אחוזים, או ב־5.3 נקודות לערך: בפברואר ב־0.6 נקודות, במארס ב־2.6 נקודות ובאפריל ב־2.1 נקודות. עליית־מחירים זו, ברובה הגדול, לא היתה תולדת הפיחות. גורם חשוב לעליית המחירים בחדשים אלה – הם מחירי הירקות, אשר עלו מסיבות עונתיות או חולפות. עליית המחירים של ירקות נובעת בחלקה מזריעת שטחים בהיקף קטן מן המתוכנן בתקופה שלפני הפיחות, ובחלקה מתנאי מזג־האויר. הטענה, כי עליית מחירי הירקות היתה ביסודה תופעה עונתית, מתאשרת עתה על־ידי ירידה ניכרת במחירי הירקות כמו העגבניות בחודש מאי.

גורם נוסף לעליית המחירים בחדשים שחלפו מאז הפיחות – בשיעור של יותר מנקודה – הוא עליה במחירי העוף והבשר, ואף כאן חזרו וירדו המחירים בחודש מאי.

מרכיב אחר של עליית המחירים בחדשים אלו – במחצית הנקודה לערך – הוא עליית מחירי התחבורה הציבורית. עליה זו נעשתה לפי החלטה של רשות התעריפים הציבורית שנתקבלה עוד לפני הפיחות. השפעתם של מוצרי הצריכה שמחיריהם עלו בעקבות הפיחות בשלושת החדשים הללו מגיעה לנקודה וחצי עד שתי נקודות לכל היותר. עליה זו חלה במחירי מוצרים, כגון: קפה, תה, אורז, רהיטים, נעלים, דיור, רכב פרטי ונסיעות לחוץ־לארץ. מחירי מוצרים אלו עלו בדרך כלל בהתאם לעליית מחירי מרכיב היבוא שלהם בעקבות הפיחות.

בהתאם לעליית מדד המחירים לצרכן ניתן לשער, כי ביולי יהא צורך להגדיל תשלומי תוספת היוקר ב־8 נקודות. כ־7 משמונה הנקודות הן תוצאה מעליית־מחירים שאירעה עוד לפני הפיחות, וכן מעליות מחירים שאירעו אמנם לאחר הפיחות, אך הורתם עוד לפני הפיחות – כגון, העליה במחירי ירקות, שנשתלו ונזרעו בחדשים קודמים, או עליית תעריפי התחבורה. במלים אחרות: גם אלמלא בוצע הפיחות, יש להניח שצריך היה ביולי להגדיל את תוספת היוקר בשיעור של 6 או 7 אחוזים.

זהו המצב לאשורו, וכל הדיבורים והמאמרים על עליית־המחירים הגדולה שנתרחשה בעקבות הפיחות והמעידה כביכול על “כשלון” הפיחות – הם דברים הנובעים לעתים מאי־ידיעה של העובדות כהוייתן, ולעתים מכוָנות זדוניות לזרוע בהלה ומבוכה בציבור.

עליית־המחירים שהתרחשה בחדשים האחרונים היא במידה רבה המשך למגמות הפועלות במשק זה מכבר. מאז הקמת המדינה חלה עליית־מחירים מתמדת בישראל. אין ללמד סניגוריה על האינפלציה ועל גורמיה, אולם יש לזכור, כי בתקופה זו קלטנו עליה המונית והיה עלינו להוציא סכומי־ענק לצרכי בטחון, ולאלה נודעה השפעה אינפלציונית עמוקה ומתמדת. התקופה היחידה של יציבות יחסית היתה בשנים 1958 עד 1960, וגם בה עלו המחירים ב־2 עד 3 אחוזים מדי שנה. עליית־המחירים הנוכחית היא בעיקרה המשך למגמה הפועלת זה כשנתים – מאז מחצית שנת 1960. גם בשנת 1961 עלה מדד המחירים ב־7 אחוזים בממוצע, לעומת 1960. האינפלציה שפעלה בהתמדה במשק הישראלי היתה אחד המניעים להנהגת התכנית לייצוב המשק.

הגורמים שפעלו להעלאת מחירים הם משני סוגים:

מצד הביקוש – גורם זה נובע מהזרמת כסף למשק, בצורה של המרת יתרות מטבע־חוץ והרחבת אשראי. הזרמת הכסף מגדילה את כוח־הקניה ואת הביקוש של הציבור.

מצד ההוצאות – וזאת עקב עליית הוצאות הייצור למרכיביהן – שיעורי הרוחים, השכר, או מחירי היבוא.

פיחות המטבע כשלעצמו אינו יכול לרסן פעולת הגורמים הללו. אדרבה, עצם הפיחות עשוי להגביר את הלחץ האינפלציוני, אלא אם יינקטו אמצעים נוספים לבלימתו.

מצד הביקוש מגדיל הפיחות את היקף ההמרה, בגלל זרם מוגבר של מטבע־חוץ ממקורות שונים ובכלל תמורה גבוהה יותר בל"י לכל דולר.

מצד ההוצאות פועלת השפעת הפיחות על המחירים על־ידי ייקור של מרכיב הייצור, בסיבוב הראשון, ועל־ידי הגדלת תוספת היוקר ועליית הוצאות הייצור הנובעת מכך, בסיבוב השני.

ביולי צפויה, כאמור, הגדלת תוספת היוקר בשיעור של כ־8 נקודות, עליה שרובה המכריע מקורה בתקופה שלפני הפיחות. עליה זו בתוספת היוקר עשויה כשלעצמה להוליד סיבוב נוסף של העלאת מחירים, שהרי כלל ידוע הוא, כי בתנאים של תעסוקה מלאה ושל קיום ביקוש בהיקף רב – נקודות מולידות נקודות, ופועלת ספּיראלה מתמדת של העלאת שכר ומחירים, וחוזר חלילה.

כבר נאמר, לאחר הפיחות, כי עליית־המחירים הישירה הנובעת מן הפיחות בסיבוב הראשון היא בשיעור של כ־6%.

בסל הצריכה הפרטית נועד מקום רב לשירותים שונים, בכלל זה שירותי בריאות, בידור ושירותים אישיים (כגון תספורת) וכדומה. לשירותים אלה נודעת השפעה ניכרת על רמת המחירים. אם שירותים אלה אינם מתיקרים עקב הפיחות – הרי שהעליה של הוצאות הצרכן היא קטנה יותר. דבר זה הוברר בפועל בחדשים שחלפו מאז הפיחות.

עליית־מחירים מסוימת היא, איפוא, בלתי־נמנעת בתקופה זו, אולם עלינו לפעול עתה נמרות כדי לצמצם את המקורות של האינפלציה ולשים סכר לעליות־מחירים.

נוסף למטרה של ביטול שיטת ריבוי השערים שכבר הושגה, נועד הפיחות להגביר כושר ההתחרות של תוצרתנו בשוקי חוץ ופנים. כל עליית־מחירים יתירה עשויה לפגוע במטרה זו, ולכן שמנו דגש חזק בי"ח הסעיפים על הצורך להעמיד את המשק על רמה יציבה של מחירים, לאחר בתקופת־מעבר הכרחית. עתה עלינו לנקוט שורה של אמצעים, למניעתם של עודפי ביקוש ושל עליית הוצאות הייצור כאחת. על אמצעים אלו נעמוד עתה בפירוט.

תכניתנו לספיגת עודפי־ביקוש

כפי שחזינו מראש גדל מאז הפיחות זרם מטבע־חוץ מפיצויים אישיים, מיצוא שירותים ומוצרים (כגון תיירות), מהשקעות פרטיות ומהעברות של מוסדות. גידול זה הוא במרבית הסעיפים בקצב מהיר יותר מן הרגיל בשנים קודמות, וללא ספק החשת הגידול היא תוצאה של הפיחות. בעוד שהסכום החדשי של העברת פיצויים היה כ־8 מיליון דולר במשך השנה הקודמת וכן בחדשים ינואר ופברואר השנה – הרי במארס ובאפריל הגיע הסכום ל־2 מיליון דולר לחודש. זוהי רק דוגמה אחת – אולי הבולטת ביותר – לגידול זרם מטבע־החוץ. תופעה זו היא מן התוצאות החיוביות של הפיחות.

מבחינת מאזן התשלומים – גידול היתרות הוא דבר מבורך. אמנם, כאשר דומה שנהנים אנו עתה משפע ארעי של מטבע־חוץ, נוטים אנו להקל ראש בכך. אך נזכור שיתרות מטבע־החוץ שלנו מספיקות אך בקושי לכיסוי של מחצית מהיבוא השנתי שלנו. עלינו גם לראות את הנולד. בשנים הקרובות יהיו לנו היתרות המצטברות במטבע־חוץ לערך רב. אולם, אַליה וקוץ בה. במידה שיתרות אלו מומרות ללירות ישראליות – הן מגדילות, כמובן, אספקת הכסף ומזרימות הכנסה כספית נוספת.

הכסף הנוסף הנובע מהמרת יתרות מטבע־חוץ מגדיל אמנם במקורו את כוח הקניה של בעלי הכספים הללו בלבד – ובכלל זה של מקבלי פיצויים, יצואנים, מוסדות וכיוצא בהם. אולם זהו רק למראית עין ובסיבוב הראשון. במידה שכסף זה מומר לל"י, הריהו מוזרם לכל ענפי המשק ולכל שדרות הציבור. כסף הוא עגול אם גם הוא עשוי נייר, ותכונתו הבולטת ביותר היא המחזור המהיר שלו. כל לירה בפיקדון עובר־ושב בבנקים – מחזורה בבמוצע כ־20 פעם לשנה. אין ספק, כי הכספים שמקורם בהמרה של יתרות, השפעתם נודעת במהרה בהגדלת הביקוש של מוצרים ושירותים בכל הענפים, ומכאן הנזילוּת הרבה המורגשת עתה במשק כולו, למרות שהאשראי לא הורחב, וכאן גם טמונה סכנה.

נקטנו אמצעים שונים להקטנת ההמרה של יתרות מטבע־חוץ. הגדלנו את הריבית על חשבונות מטבע־חוץ לזמן קצוב ל־7 אחוזים נטו, פטורה ממס. לפי בקשתנו, ניאותו הבנקים שלא לאפשר הוצאה של פקדונות אלה לפני תום מועד ההפקדה.

עם זאת, אפשר שהיקף ההמרה של יתרות מטבע־חוץ יגיע ל־100 עד 120 מיליון דולר במשך השנה. דבר זה עשוי להזרים למשק אמצעי־תשלום נוספים בהיקף של 300 עד 360 מיליון ל“י, שהם תוספת של 30 עד 36 אחוז באמצעי התשלום. כל זאת בהנחה שלא תחול כל הרחבה באשראי הבנקאי. נראה לנו, כי בשנה זו מותר להגדיל אמצעי התשלום בסכום של 150 מיליון ל”י או ב־15% לערך. גידול זה מוצדק על־ידי עליית התוצר הלאומי הריאלי ועליית־המחירים ההכרחית הנובעת מעליית ההוצאות. ההפרש בין הגידול הצפוי באמצעי התשלום לבין הגידול הרצוי הוא בהיקף של 175 מיליון עד 200 מיליון ל"י במשך השנה. כספים אלו שומה עלינו לספוג ולעקר על מנת למנוע עליית מחירים כתוצאה מלחץ של ביקוש.

אפרט עתה שורה של אמצעים אותם ננקוט:

1. הפצה מוגברת של אגרות־חוב בצורות שונות. – בדעתנו להוסיף ולהפיץ אגרות קצרות־מועד בלתי צמודות, נושאות ריבית גבוהה, וכן אגרות לזמן ארוך צמודות מדד, אך בריבית נמוכה יותר. הוצאנו זו הפעם הראשונה אגרות־חוב צמודות למדד לתקופה של חמש שנים בלבד (עד עתה היו אגרות אלו לתקופה של 10 – 12 שנים בדרך כלל). אגרות־חוב אלו הופצו מיד, והממשלה תוסיף ותוציא אגרות מסוג זה.

2. מתן עידוד לתכניות החסכון של הבנקים. – בכונתנו להניע את הבנקים להנהיג סוג חדש של תכניות חסכון, שיופקד למשך חמש שנים לפחות ויהיה צמוד למדד. נציע לבנקים להוסיף ולהפעיל תכניות־חסכון לא־צמודות ואף להעלות את הריבית על חסכונות אלה.

3. עידוד פקדונות לזמן קצוב (פז"ק). – נוסיף לעודד פקדונות אלה על־ידי תשלום ריבית של 7 אחוזים (פטורה ממס הכנסה).

4. גיוון נוסף של תכניות חסכון. – אנו בוחנים הצעות נוספות לגיוון נוסף של תכניות החסכון מרצון, ובכלל זה חסכון לחינוך תיכון. לתכניות אלה ולדומיהן נהיה מוכנים במידת הצורך לתת עידוד וסיוע בדרכים שונות.

5. חסכון חובה. – אין להניח שתכניות־חסכון אלו יספגו כספים בהיקף הדרוש למניעת אינפלציה. על כן החליטה הממשלה עקרונית להציע לכנסת הצעת חוק בדבר חסכון חובה.

זה שנים עוקבים אנו בדאגה אחרי התפתחות החסכון בישראל. נוכחנו לדעת, כי הצריכה הפרטית גדלה והולכת בקצב של 5 – 6 אחוזים לנפש מדי שנה – גידול מהיר ביותר שמעטים דוגמתו בעולם. עתה, עם ביצוע התכנית לייצוב המשק והמאבק למניעת אינפלציה, אזרנו עוז להציע הנהגת חסכון־חובה. בטוחני שדבר זה יהיה לטובת הכלל והפרט כאחד.

חסכון החובה אינו מיועד בשום פנים למימון הגידול בהוצאות הממשלה. כל הכספים, שייחסכו במסגרת זו, ייעקרו כדי למנוע לחץ הביקוש ולשם האטת קצב עליית המחירים.

חסכון החובה יחול על כל המפרנסים – שכירים ועצמאיים, מעל לרמת הכנסה מינימלית. כספים אלה יישמרו לזכותו של החוסך ויהיו אף צמודים למדד ונושאי ריבית.

בדרך זו ברצוננו לספוג השנה סכום של 65 עד 75 מיליון ל"י.

6. ייעול הגביה של מסים ישירים. – הממשלה תתמיד בשיפור שיטות הגביה של המסים הישירים. בשטח זה חלה כבר התקדמות רבה, המתבטאת בנתונים הבאים: ההכנסות ממס־הכנסה מעצמאיים ומחברות עלו ב־15.5% לערך ב־1958, ב־20% ב־1959, וב־25.5% ב־1960. קצב זה מהיר מקצב גידול חלקו של ההון במשק הלאומי.

אנו נוסיף להעמיק השומה, להגדיל הגביה ולפעול להתקרבות למס־אמת בכל שכבות הציבור.

7. מניעת הרחבת אשראי. – הממשלה ובנק ישראל יפעלו למניעת הרחבת האשראי הבנקאי. הנזילוּת הכללית במשק גדולה. הגברת הקניות הזרימה, כנראה, סכומים לא קטנים במזומנים למפעלים בענפים שונים. גם בעתיד יש לצפות לנזילות רבה עקב הזרמת הכסף שמקורה בהמרה של יתרות מטבע־חוץ, המוזרם לאחר מכן לכל ענפי המשק. אין להוסף זרדים נוספים למדורה זו על־ידי הרחבת אשראי.

מאידך, למימון היצוא, אותו רוצים אנו לעודד, עושים עתה הממשלה ובנק ישראל סידורים להבטחת אשראי בריבית נמוכה.

8. שמירה קפדנית על הוצאות הממשלה ובחינת האפשרויות לצמצומן. – אנו מקפידים, ונוסיף להקפיד, לבלי לחרוג מן המסגרת של ההוצאות המתוכננות בתקציב הממשלה.

כבר קיצצנו כ־60 מיליון ל“י מן הפעולות שהיה בדעתנו לבצע בשנה הקרובה, אלמלא הפיחות. מסכום זה כ־20 מיליון ל”י הם קיצוצים בתקציב הרגיל של משרדי הממשלה השונים וכ־40 מיליון ל"י – קיצוצים בתכניות־פיתוח שונות.

9. האטת הבניה הציבורית. – נוכח הצורך בהגברת השיכון לקליטת עולים, אנו מאֵטים את הבניה של בניני מגורים, שלא נועדו לשיכון עולים. כמו כן אנו מוסיפים להגביל במידה מכסימלית את הבניה של בניני ציבור. בתחום זה עלה בידינו לדחות בניה בהיקף של כ־50 מיליון ל"י לשנה.

10. מכירת נכסים ממשלתיים לציבור. – במגמה של ספיגת כספים אנו מכינים עתה הצעות להגברת המכירה של נכסים ממשלתיים, למען ישקיע בהם הציבור מכספו. גם כספים אלו מיועדים לעיקור.

בעזרת שורת האמצעים שצוינו, ואולי גם באמצעי־עידוד נוספים הנבחנים עתה – אנו מקוים שיעלה בידינו לספוג כספים בהיקף של 175 עד 200 מיליון ל“י בשנה הקרובה, וזה כולל העודף המתוכנן בתקציב המדינה בסכום של כ־40 מיליון ל”י. ספיגתם של כספים אלה תפעל למניעת אינפלציה – רק אם יעוקרו. ואכן, הכספים שיתקבלו מחסכון החובה וממכירת אגרות־חוב מעל לסכומים הכלולים בתקציב ייעקרו על־ידי הפקדתם בבנק ישראל.

עד כאן פרטנו שורה של אמצעים אותם ננקוט לספיגת עודפי ביקוש. עתה נבחן את האמצעים למניעת אינפלציה של הוצאות וכן אמצעים לייעול הייצור.

11. ספיגת תשלומי תוספת היוקר על־ידי היצרנים. – כדי למנוע השפעה חוזרת של תוספת היוקר, שתוגדל ביולי, על המחירים, תובעים אנו מהתאחדות בעלי התעשיה ומהתעשיה ההסתדרותית לספוג את העליה בהוצאות הייצור הנובעות מתוספת היוקר ולא להעלות את המחירים. לתביעה זו יש בסיס מוצדק מטעמים מספר.

ראשית, פועלת, כידוע, במשק מגמה מתמדת להעלאת פריון הייצור המתבטאת בהגדלת התפוקה לעובד, וזו מאפשרת עליה מסוימת בהוצאות הייצור ללא העלאת מחירים.

שנית, יש סימנים המעידים על גידול ניכר ברוחים של מרבית מפעלי התעשיה בשנים האחרונות. אין עיננו צרה בכך, אולם הדבר מאפשר השתתפות במאמץ כולל לייצוב המחירים.

שלישית, גם במידה שתחול ירידת־מה ברוחים – הרי קרוב למחצית מסכום זה מתבטאת בתשלום מוקטן של מס־הכנסה ומס־חברות.

הגדלת תוספת יוקר בשיעור של כ־7 – 8 אחוזים מהשכר, פירושה הגדלת כלל הוצאות הייצור בשיעור של כ־3 – 3.5% בממוצע. הגדלת הפריון והייעול מאפשרת לספוג עליה זו בהוצאות הייצור.

על בסיס נימוקים אלה, אנו מצפים להסדר עם התעשיה למניעת עליית מחירים בעקבות הגדלת תוספת היוקר. מובן, שנתבע כדבר הזה גם מן החקלאים, ממפעלי התחבורה ומגורמים אחרים, ואין להעלות על הדעת שבנקים ומוסדות דומים לא יספגו את תוספת היוקר, מבלי להעלות דמי השירותים.

12. מניעת רוחים מופרזים של קרטלים ומונופולים. – אנו מעבדים עתה שורה של הצעות להגברת פעולתנו למניעת רוחים מופרזים של קרטלים ומונופולים.

על־פי הנסיון של פעולת המועצה להגבלים עסקיים נראה כי יהיה צורך להגיש לכנסת הצעה לתיקון חוק ההגבלים העסקיים. לפי החוק הנוכחי חייב הממונה על הגבלים עסקיים להוכיח כי יש בהגבל העסקי משום נזק לציבור. דבר זה קשה לעתים תכופות להוכיח בהוכחות משפטיות. ייתכן שנציע להטיל להבא על ההגבל (קרטל בלע"ז) חובת ההוכחה, שאין בו משום נזק לציבור. זוהי אך דוגמה אחת משורה של ענינים שאנו בוחנים עתה.

13. מדיניות השכר. – בסעיף י' מי"ח הסעיפים נאמר:

“הממשלה מתכונת, בשיתוף עם ההסתדרות, לקבוע הסדרים מתאימים לשם ביצוע העקרון, שכל עליה בשכר לא תעלה על שיעור העליה בתרומת העובדים להעלאת התפוקה הלאומית הנקיה. בהתאם לכך, יוקדש חלק הולם מתוספת הייצור להוזלת תוצרתנו בשוקי־חוץ ורק חלק יופנה להעלאת ההכנסות”.

זהו העקרון, ואידך זיל גמור. ענין זה ייבחן לפרטיו במועדו.

14. הגדלת האספקה של ירקות ופירות.– כדי למנוע עליית־מחירים עונתית חריפה, הוסכם עם משרד החקלאות לפעול להגברת האספקה של ירקות ופירות. לצורך זה נדאג לכך שיהא תכנון בזריעת ירקות בהיקף המבטיח אספקה בשפע. התכנון יתבסס על שולים של כ־10 אחוזים לפחות על הכמות המבוקשת הצפויה.

יקוים מעקב מתמיד אחר ביצוע הזריעה בהתאם לתכנון. אנו בודקים את האפשרות להתקשר במידת הצורך בחוזים עם חווֹת ציבוריות ופרטיות להבטחת גידול ירקות בכמויות קבועות מראש ככל האפשר.

נעקוב בהתמדה אחר האספקה בפועל, ובמידה שיתברר, כי עקב צמצום בכמות צפויה עליה במחירי ירקות ופירות – נדאג ליבוא מחוץ־לארץ של אותם מיני ירקות הניתנים לאחסון, כגון בצל או תפוחי־אדמה.

15. הגנה על הצרכן. – נגביר פעולתנו להגנה על הצרכן, ובכלל זה נקפיד על ביצוע הצו של חובת סימון מחירים בחנויות. כן אנו בוחנים אמצעים אחרים לחיזוק הבקרה מפני העלאות בלתי־מוצדקות של מחירים.

16. מניעת הגנה מופרזת על תוצרת הארץ. – אנו נמצאים עתה בתחילתה של הפעולה לצמצום ההגנה המופרזת על תוצרת הארץ – בהתאם לסעיף ד' מי“ח הסעיפים. מינינו מועצה ציבורית לענין זה. למועצה זו הוגשה הצעה של עשרות מוצרים שהוצאות הייצור שלהם גבוהות, ובדרך כלל עולות על 6 ל”י לדולר לגבי הערך המוסף. ועדה מצומצמת תבחון עתה את ההצעה להתיר יבוא מתחרה לגביהם.

עיבדנו שורה של עקרונות למניעת ניצול מופרז של הגנה על תוצרת הארץ. מנוי וגמור אתנו להפסיק בכל המקרים את ההגנה המוחלטת על ייצור מקומי על־ידי איסור מינהלי של יבוא מתחרה ולעבור במקום זה לשיטת הגנה על־ידי מכס, תוך הפחתה הדרגתית.

17. ייעול הייצור. – מרכז הכובד בתחום הייצור הוא ייעול הייצור והעלאת פריונו. ייעול זה הוא תנאי הכרחי להשגת המטרות של התכנית הכלכלית וחשיבותו בודאי אינה נופלת מזו של פיחות המטבע.

זה שנים פועל במשק תהליך של העלאת פריון הייצור. גידול פריון הייצור נטו נאמד ב־3 אחוזים לשנה, וזאת נוסף על גידול התפוקה הנובע משיפור הציוד. דבר זה מאפשר ספיגה של עליית הוצאות הייצור בשיעור דומה. אולם גידול בשיעור זה אינו מספיק.

אין צל של ספק כי ביכלתנו להגדיל את הפריון בשיעור רב ולהגדיל כושר ההתחרות של תוצרתנו בשוקי חוץ ופנים. דבר זה לא ייעשה ביום אחד ואף לא בשבועות אחדים. הוא מחייב בראש ובראשונה שיתוף פעולה בין בעלי המפעלים לבין העובדים. דומה, כי עלה בידינו, מאז הפיחות, להגביר תודעת הציבור על כל חלקיו בצורך החיוני במאמץ כולל לייעול במשק.

קיימנו דיונים על בעיות אלה עם התאחדות בעלי התעשיה ועם הסתדרות העובדים. קיים בסיס לפעולה משותפת בענין זה. הקמנו מועצה משותפת לארגוני המעבידים, העובדים והממשלה לבעיות ייעול המשק.

פעולת הייעול היא רק בתחילתה ולא נרפה ממנה. הדירבון העיקרי לייעול חייב לבוא ביזמתם של המפעלים ובעליהם. במקרים רבים יהיה עליהם להתחיל בייעול הניהול. ללא לחץ מתמיד מצדם – לא ייעשה הדבר. אנו מצפים שצמצום ההגנה על תוצרת הארץ ופעולות שונות לצמצום עודפי הביקוש והרוחים בשוק המקומי – יהיו גורם מאיץ ומחייב נקיטת אמצעים מידיים להגברת היעילות והפריון.

מנינוּ שורה של אמצעים המיועדים לפעול להאטת העליה במחירים וכן להבטיח ביצוע של הסעיפים השונים במדיניותנו הכלכלית. על הפעלת אמצעים אלה יהיה עלינו לעמול לא מעט, ואין לחשוב שאמנם יבוצעו הללו במחי־יד. אמצעים אלה נועדים בין השאר גם לרסן עליות במחירים. עליה מסוימת במחירים היא הכרח המציאות גם במחצית השניה של שנה זו. בתקופה זו תבוצע במלואה השפעת הפיחות להעלאת מחירי מרכיב היבוא, אותה עיכבנו באופן ארעי. בדעתנו לבטל תמיכות מספר הניתנות עתה ארעית לחמרי יבוא. על ביטול זה הודענו, כזכור, מראש. אפשר שפה ושם נוכל גם להקטין מכסים או מסים עקיפים.

אולם, לאחר תקופת המעבר ההכרחית, בה תורגשנה עליות־המחירים הנובעות מן הפיחות – מקוים אנו, כי בשנת 1963 נוכל להגיע לרמה של יציבות מניחה את הדעת במחירים.

הצלחת מאמצינו למנוע עליות במחירים תלויה בראש ובראשונה בהצלחת מאמצינו לספוג עודפי הביקוש ולמנוע העלאה במחירים, בשיעורי הרוחים ובשכר. משום־כך התרכזנו סביב הבירור, הדיון והויכוח על הספיגה בדרך של חסכון חובה, כי אנחנו רואים בו מנוף רציני, לטובת הכלל ולטובת הפרט.

נודה בגילוי לב: טרם תבענו מהמוני העם ומעצמנו בשדה הכלכלה והמשק קרבנות רציניים. פועלים אנו כרגע מתוך שפע, שפע בכל: שפע בעליה ובקליטתה; שפע בשיכון, במתן גג ומחסה לרבבות שבי מולדת; שפע בעבודה ובייצור התעשייתי והחקלאי; שפע ברכישת אמון ברחבי העולם היהודי והעולמי; שפע בזרימת הון יוצר ובונה לארץ; שפע ברמת ההכנסה וברמת החיים הגואה, כל אחד בדרגתו, במקצועו ובמעמדו. נודה לעצמנו, כי אין אף חוג אחד, או קבוצה או מעמד, אשר מצבם אינו משתפר משנה לשנה, אם זה מתבטא ברמת ההכנסה או ברכישת מצרכים שונים.

יצאנו עכשיו למאבק מסכם על אחידות שער המטבע שלנו ולכיבוש מקומנו בשוקי העולם. אין זה מאבק קל ולא במהירות הבזק יושג. אבל נדמה לי שמעולם לא היינו כל כך קרובים לאפשרות השגת המטרה. עוול עושים לעצמם ולעם כל מקהלת המזדנבים אחרי החלשים ואחרי החולשות אשר בחזית, המתגלות פה ושם. לפנינו ברור היעד וברורה הדרך המרכזית להשגתו. צעד אחרי צעד נגיע אליו – ליעד.

הודעה בכנסת, 28 במאי 1962

אחת המטרות המרכזיות של מדיניותנו היא להגיע במשך הזמן לרמה של יציבות יחסית במחירים.

למצב זה נגיע על־ידי הגברת הייצור וייעולו תוך כדי התחרות פנימית והתחרות עם מוצרי חוץ.

אולם עד הגיענו המקוּוה ננקוט מספר פעולות, אשר תמנענה עליות־מחירים בלתי מוצדקות:

נקפיד על הספקה סדירה של מצרכים חקלאיים, תוך מתן אפשרות ליבוא משלים בתקופות של מחסור;

נגביר את ההתחרות במשק, בין השאר תוך פתיחת הענף המקומי ליבוא מתחרה;

נגן על הצרכן בפני עליות מחירים בלתי מוצדקות;

נגביר ערנותו של הצרכן להגן על עצמו מפני ניצול והפליה.

בהתאם לקוי הפעולה האלה הוחלט על הצעדים הבאים:

הקמת ועדה עליונה למחירים המורכבת מנציגי המשרדים הנוגעים בדבר. תפקידי הועדה יהיו לרכז, לכוון ולתאם מכלול הפעולות הממשלתיות הקשורות במחירים במשק, בכלל זה עניני יבוא, מסים וסובסידיות;

פניה לכל מפעל, יצרן וספק שירותים שיודיעו לועדה מראש על כונה להעלות מחירי מוצריהם ושירותיהם. הועדה תבחון בדרך כלל התיקרויות של מוצרים וכדי להגן על הצרכן היא תפעיל, במידת הצורך את האמצעים הבאים נגד העלאות שרירותיות של מחירים:

א. הימנעות מקניית מוצרים של המפעל על־ידי מוסדות ממשלתיים;

ב. חיוב מפעלים, הנהנים מכספי הציבור (תקציב פיתוח, הון חוזר מועדף) לשתף פעולה עם הועדה הממשלתית;

ג. התניית הסכמתה של הרשות הממשלתית לתמוך בהסדר כובל, בהתחייבות מצד בעלי ההסכם שלא להעלות מחירים אלא באישור הועדה;

ד. חיוב ארגונים כלכליים ציבוריים של יצרנים, משווקים, יבואנים וכו' כגון: מועצות, התאחדויות והסתדרויות, להודיע מראש לועדה על כונתם להעלות מחירי סחורותיהם או שירותיהם, וכל זאת נוסף על חובתם לפעול בהתאם לחוק ההגבלים העסקיים;

ה. הגברת ההשגחה על מפעלים השולטים בשוקים שתיעשה על־ידי יבוא מתחרה או אף על־ידי פיקוח ישיר על מחיריהם וגם זאת, במסגרת חוק ההגבלים העסקיים;

ו. דרישה מבעלי החנויות ונותני השירותים השונים להציג מחירים. על דרישה זו יוחמר הפיקוח בהתאם לחוק הנתון בידי הממשלה. הממשלה מקוה שהציבור ישתף פעולה ולא יקבל שירות או מצרך מבלי שיוצג מחירו בצדו.

על יסוד נסיון של שנתים ימים בהפעלת חוק ההגבלים העסקיים סוכמו מספר הצעות לשינוי החוק, שמגמתן לראות בקרטל המאושר מקרה יוצא מן הכלל ולא הכלל:

א. תובא לכנסת הצעה לתיקון החוק, לפיו תאשר מועצת ההגבלים (קרטלים בלע"ז) רק אותם הגבלים שהוכיחו, כי אכן פועלים הם לטובת הכלל;

ב. יופעל, הלכה למעשה, אותו החלק של החוק הנוגע למונופולין, וכצעד ראשון יוכרז על כל מפעל, החולש על שליש ויותר מההספקה של מצרך או שירות, כמונופולין. הכרזה זאת תאפשר התערבות מצד הרשות אם המפעל ינצל מעמדו לרעת הציבור.

הממשלה מקוה, שהפעולות הללו יתרמו למניעת עליות מופרזות ובלתי מוצדקות במחירים וזאת מאחר שהמשק הכלכלי של המדינה הוא בעל יכולת־ייצור גדולה ומספק את רוב המוצרים בשפע יחסי. יחד עם זאת מקוה הממשלה שהצרכן והאזרח ידעו להבדיל ולהבחין בין המצרך הנדיר, שלא בעונתו, לבין המצרך הנמצא בשפע ובעונתו, ובהתאם לכך יכלכלו בתבונה את קניותיהם.

הצהרה בישיבת הפתיחה של המשא־ומתן בין ישראל לבין הקהיליה האירופית הכלכלית, סוף 1962

הוד מעלתכם, אדוני היושב־ראש, רבותי,

משא־ומתן זה שאנו פותחים בו כיום הוא מאורע בעל חשיבות רבה מאד לעמי – ואולי הוא גם בעל משמעות רחבה ואוניברסלית יותר. בגורל משלחתנו נפלה הזכות להציג, בשם מדינת ישראל, את עמנו העתיק ורב־הסבל, במפגש רשמי ראשון עם אירופה המתאחדת. פעולה זו היא תמרור בדרך היחסים בין עמנו, ואנו תולים בו תקוות גדולות.

חובתי הנעימה היא להביע את הערכתה של ממשלת ישראל ואומתה להחלטת מועצת השרים של הקהיליה לפתוח בבירור קשרים אלה. תודתנו נתונה לגורמים החשובים שהביאונו עד הלום – למועצת הקהיליה, לועדתה, לממשלות המדינות החברות, לפרלמנט האירופי, ובמיוחד לועדת החוץ שלו, ולכל הגופים הפוליטיים והציבוריים אשר ראו את חשיבות הענין ופעלו ליצוֹר קשר בין אירופה המתאחדת ובין מדינתנו העתיקה־צעירה.

נושא הדיונים

הנושא בו נדון הוא הסדר־סחר כולל בין הקהיליה האירופית ובין מדינת ישראל, הסדר שיפתח לפני מוצרינו את שוקי הקהיליה ויאפשר לנו התחרות הוגנת. מדינתנו עודנה צעירה ועודנה נאבקת בקשיים מרובים. לפנינו עוד משימות כבדות לבצען – קליטת עולים, פיתוח הארץ והשגת איזונה של כלכלתנו. בלי הסדר של יחסי הכלכלה שלנו עם אירופה יקשה עלינו עוד יותר להשיג מטרות אלו. אנו בטוחים שאתם, נציגי הקהיליה האירופית וחברותיה, תכירו בייחודן של בעיותינו ובחומרתן, ושההסדר אליו נגיע ישקף את הכרתכם בצורך בקשר אמיץ, כולל ודינמי, בין כלכלותינו; קשר שימנע מאתנו פגיעה כלכלית חמורה, אשר ודאי שאין הקהיליה רוצה לגרום לנו.

אירופה עומדת עכשיו בפני שלב חדש בתולדותיה. מהאודים העשנים של שתי מלחמות־העולם עלה חזון חדש, של שיתוף פעולה ושל אחדות אירופית, שהקהיליה היא גרעינה. שיתוף זה בכוחו לשנות לטובה את פני אירופה ואת פני העולם כולו. עצמתה התרבותית והכלכלית של אירופה החדשה תירתם מעכשיו למחיקת זכרון של איבות העבר, להעלאת רמת חייה של האוכלוסיה, לחיסול השרידים של העוני והבערות ולעזרה למדינות חדשות ומועטות פיתוח, המתחילות רק עכשיו בצעדיהן הראשונים לקראת קידמה חברתית וכלכלית.

על רקע זה יש משמעות מיוחדת לקביעת צורת היחסים בין אירופה ובין ישראל, והחלטת מועצת השרים משקפת בבירור משמעות זו ואת האחריות שאירופה חשה לגבי עתידה הכלכלי והמדיני של ארצנו. לאחריות זו שרשים היסטוריים עמוקים בעבר והיא נושאת תקוות גדולות לעתיד.

הקשר ההיסטורי בין אירופה והעם היהודי

אדוני היושב ראש, ברשותך אסקור בקצרה את הקשרים המסורתיים בין עם ישראל לבין אירופה וכן את הקשר ההיסטורי בינינו.

במשך אלפיים שנה שלובים תולדות עמנו באלו של אירופה, מאז ימי קיסרות רומי ועד ימינו. דורות על דורות היתה אירופה הגורם הדומיננתי בחיינו. אל יבשת זו הבאנו את מסורתנו, את התנ“ך, שיצא מאותה כברת ארץ על חופו המזרחי של הים התיכון, עליה אנו מחדשים כיום את עצמאותנו המדינית. כאן – בנרבונה ובמונפלייה, בשפייר, בורמייזה ובמגנצה, ברומא ובונציה, באמשטרדם, בהמבורג ובפרנקפורט, ישבו חכמינו, פירשו את התנ”ך וניסו להחדיר את ציווּייו המוסריים לחיי היום־יום של העם. בתקופה החדשה תרמו בני עמנו, שישבו ביניכם, את תרומתם הרוחנית בכל תחומי המדע, האמנות וההגוּת. מיטב תרומה זו הפך חלק אינטגרלי ורב־פאר של היצירה והמסורת התרבותית של המערב.

כאן, בערי אירופה ובעיירותיה, עמדו אבותינו והתפללו שלוש פעמים ביום: “ותחזינה עינינו בשובך לציון”. לכל ארץ חדשה אליה הגיעו הם נשאו אתם את געגויהם לארצם ישראל ואת תקותם לחזור אליה ביום מן הימים. שאיפה זו מצאה באירופה את גיבושה הרעיוני – את הציונות.

האידיאלים של המהפכה הצרפתית ותנועת האיחוד של איטליה וגרמניה במאה ה־19 – כל אלה השפיעו על חזון הקמת המדינה היהודית. מתנועות אלו הושפעו ראשוני מורינו ומנהיגינו. כאן למדנו כי הפתרון לבעיות היהדות והיהודים הוא בהקמת מדינת היהודים בארץ. במדינה משלו ימצא לעצמו היהודי הנודד בית. כאן יוכל להקים חברה דמוקרטית ומשק יוצר, מושתתים על עקרונות הצדק החברתי, אותו צדק עליו דיברו בלהט נביאי ישראל והוא הפך יסוד עיקרי של התודעה האירופית.

במשך מאות בשנים היו היהודים עולים לארץ ובמאה השנים האחרונות, מאז תחילת הציונות המודרנית, החלו השבים לציון לעסוק בעבודת האדמה, כדי לגאול עם גולה בבניית ארץ הרוסה. עם השנים גדל הישוב העברי בארצנו, כשהוא נלחם במדבר, במאמץ לכבוש אותו ולהפריח השממות.

היסטוריה של הישוב והמדינה

לאחר שהחל הישוב העברי להתרחב בארץ ולאחר מאבקים פוליטיים רבים, הוכרה בשנת 1917 זכותנו להקים בית לאומי בארץ ישראל, ובשנת 1922 אישר חבר־הלאומים זכות זו. בהחלטת חבר־הלאומים נאמר:

“Recognition has thereby been given to the historical connection of the Jewish people with Palestine and to the grounds for reconstituting their national home in that country”.

בשנים של עד מלחמת־העולם השניה פעלנו למימוש זכות זו. הרחבנו בהתמדה חברתנו ומשקנו; קלטנו אלפים ורבבות מפליטי המשטר הנאצי. היתה זו הטרגדיה ההיסטורית של עמנו, ואולי של האנושות כולה, שהיינו אז ללא ריבונות מדינית; שערי הארץ היו נעולים והמפתחות לא היו בידינו. משום כך נספו מאות אלפים מבני עמנו בשואה בשנות מלחמת־העולם.

שואת היטלר הכתה את עמנו מכה איומה. הקיבוץ היהודי באירופה, בין המיליונים הרבים, הושמד ברובו הגדול בשנות המלחמה. אוצר עצום של ידע ותבונת כפים, חכמה ונסיון, מרץ ותקוות, אמונה ואהבה – מצא קצו במשרפות ובבורות המות. רק לאחר המלחמה ניתן לנו, לשרידים מיותמם של משפחות ענפות, לבוא ליבשת ההרוסה ולאסוף אחד לאחד את אחינו שנותרו, שארית הפליטה, ולנסות להביאם לחוף מבטחים.

בלבנו גמלה ההחלטה הנחושה כי לא נתן ששואה כזו תחזור, וידענו שאין דבר זה ניתן בלי הקמת מדינה ריבונית משלנו. החלטת האומות המאוחדות, ב־29 בנובמבר 1947, בה התאחדו מערב ומזרח, היתה הוכחה כי גם מצפוּנו של עולם הכיר בחוב שהאומות חייבות למרטירולוגיה עקובת הדם של עמנו. על סמך החלטה זו, ובתוקף החלטיותו ואמונתו של הישוב העברי בארץ, הקמנו את מדינת ישראל וגוננו עליה מפני אויבים.

רבותי, מאז יומה הראשון של המדינה החילונו לבצע את המטרות לשמן הוקמה. פתחנו שערינו לרוָחה לפני כל יהודי הרוצה לחיות בארץ. חוק־היסוד הראשון שחקקה הכנסת שלנו – חוק השבוּת – קובע זכות זו בצורה שאינה ניתנת לשינוי. אנו חותרים למזג בני כל גלויותינו לאומה אחת, לעצב חברה מודרנית הבנויה על קדושת חיי אדם וזכויותיו ולבנות כלכלה בריאה המבוססת על עבודה יצרנית.

כיום, כחמש־עשרה שנה לאחר החלטת האומות המאוחדות, יכולים אנו לציין, בכל הצניעות, הישגים בדרך לביצוע מטרותינו – הישגים המדרבנים אותנו ליתר מאמץ לעתיד, שכּן עוד ארוכה הדרך לפנינו.

הישגי הפיתוח

קטנה היא ארצנו. שטחה כ־20 אלף קמ"ר. על שטח זה היו בעת הקמת המדינה, ב־1948, כ־750 אלף נפש. בזכות המאמץ ההיסטורי להגשים קיבוץ הגלויות, גדלה אוכלוסיית המדינה, וכיום חיים בארצנו יותר משנים ורבע מיליון – פי שלושה. אנו מקוים להגיע עוד לפני סוף העשור הנוכחי לשלושה מיליון נפש.

נקטנו מדיניות־פיתוח נועזת לקראת ביסוס כלכלי. חשפנו ממעמקי האדמה מים, הטינו נהרות והזרמנו אותם למרחקים להשקות מאות אלפי אקרים של אדמה יבשה וצמאה; סיקלנו אדמות מסלעים, ייבשנו ביצות והקימונו מאות כפרים חדשים; על צלעות ההרים נטענו יערות; בנינו בתי־חרושת, כרינו מכרות, סללנו כבישים ומסילות־ברזל, ואנו מקימים ומרחיבים נמלים; בנינו מאות אלפי בתים לשיכון העולים; בנינו צי מסחרי וקוי תעופה; פיתחנו תעשיית תיירות והרחבנו מערכת שירותים. קצב פיתוח זה הביא לכך שהתוצר הלאומי גדל מדי שנה ב־10% בממוצע.

מבנה המשק

המבנה הכלכלי של ישראל כיום הוא של משק מפותח. החקלאות תורמת כ־12 אחוז מההכנסה הלאומית ומספקת כמעט את כל צרכי המשק במוצרים שכדאי לייצרם בארץ. בו בזמן אנו מייבאים גם כמויות גדולות של מוצרים חקלאיים שונים.

התעשיה תורמת למעלה מ־22 אחוז מההכנסה הלאומית. כתוצאה מתיעוש המשק עיקר יבואנו כיום הוא בציוד ובחמרי־גלם המעובדים בארץ, לצריכה מקומית וליצוא. חלקה של התעשיה ב־.P.N.G ¹ יעלה, מאחר ואנו צופים שעיקר הגידול ביצוא יהיו מוצרים תעשייתיים.

כן יעלה חלקה של התחבורה, התורמת כיום 7.5 אחוז מההכנסה הלאומית, ואף חלק של הסקטור הכספי שחלקו בהכנסה הלאומית הוא כ־9.5 אחוז.

בשנת 1962 יסתכם היבוא לישראל ב־862 מיליון דולר, מתוך הסכום של 2,516 מיליון דולר של כלל המקורות העומדים לרשותה של ישראל, כלומר – 34.5%. בשנת 1966 עמד היבוא לגדול עד ל־1,277 מיליון דולר, מתוך הסכום של 3,596 מיליון דולר של כלל המקורות העומדים לרשותה של ישראל, כלומר – 35%. מספרים מועטים אלה מראים שהמשק הישראלי הנו כבר כיום משק מודרני, ובאיזו מידה ממלא המסחר הבינלאומי תפקיד גדול בתכניות לפיתוחו הנוסף.

תעסוקה ושכר

בזכות הפיתוח נקלטו כמעט כל מבקשי העבודה ואין כמעט אבטלה. העולים החדשים היורדים מהאניה ומהמטוס נקלטים בעבודה מיד עם בואם. העובדים מקבלים שכר ותנאים סוציאליים ברמה אירופית ותנאי־חייהם מקבילים לאלה הקיימים בכמה מארצות הקהיליה.

מבנה הכלכלה

בכלכלתנו פועלות – זו בצד זו – יזמה פרטית, קואופרטיבית, ציבורית וממלכתית וכן שותפויות בין הון פרטי לציבורי, בין עובדים ובעלי הון. תנועת־העובדים, שראתה עצמה מראשיתה אחראית לבנין המשק הלאומי, התגייסה למשימות החלוציות במלוא כוחה. במסגרתה פועלים מאות ישובים חקלאיים בצורה קיבוצית ומושבית, כמו קואופרטיבים יצרניים ושירותיים, והיא מפעילה ישירות מפעלי תעשיה, בניה ושירות. בידי בעלים פרטיים נמצאים רוב מפעלי התעשיה, רוב ענף הבניה, חלקים נכבדים של המשק החקלאי, רוב רובו של המסחר והבנקאות וכן רוב רובם של השירותים. הממשלה מעודדת כל אלה מתוך אמונה בצורך לתת אפשרות ביטוי לכל אידיאה חברתית והזדמנות שוה לכל יזמה קונסטרוקטיבית.

מדיניות כלכלית – ליברליזציה

מאמצים משותפים אלה הבטיחו הרחבה גדולה בייצור הפיסי והביאו להתחלת שינוי באפיו של המשק הישראלי. השתחררנו מהמחסור החמור במצרכים, שהיה אפייני לשנים הראשונות של המדינה וכתוצאה מכך יכולנו להתחיל בליברליזציה של המשק. ביטלנו הגבלות על יבוא. השנה שינינו את שער החליפין כדי להתאים את השער לכוח־הקניה הממשי, ביטלנו סובסידיות ופרמיות, ואת אלה – מהמסים על היבוא, ששימשו פיצוי על הערכת־היתר של שער־החליפין הרשמי. אנו מקטינים בהדרגה את ההגנה על הייצור המקומי וחושפים אותו להתחרוּת מצד היבוא, לשם ייעול הייצור והוזלת מחירים בשוק הפנימי.

הישגים סוציאליים

ישראל מניחה ביסוד חייה הסוציאליים את הרצון ללמוד ולסגל לעצמה כל הישג חברתי שהושג בארצות המפותחות. האשה זכתה לשויון־זכויות מלא. נשותינו, אמהותינו ובנותינו תופסות מקומות נכבדים ביותר בחיינו בכל השטחים. זכויות אלו רכשה האשה לעצמה בעשרות שנות עבודה, יד ביד עם הגבר, בכל משימה: בכיבוש העבודה, בבנין, בחינוך, ברפואה ובהגנה. בנינו רשת חינוכית ענפה – מגני ילדים ועד אוניברסיטאות. כל ילד זוכה בלימוד חינם עד גיל 14 ואנו מסייעים בידי ילדים מוכשרים ללמוד בבתי־ספר תיכוניים וגבוהים. תשומת־לב מוקדשת לילדים שבאו מארצות מפגרות מבחינה כלכלית ותרבותית, שלא זכו בבית הוריהם לתנאים שיביאום לפיתוח מלוא כשרונותיהם. הוקמו בתי־חולים וקופות חולים עממיות, המבטיחות רמה גבוהה של שירותי בריאות. אורך־חיים המצופה בארצנו הוא מהגבוהים בעולם. ביערנו מהארץ מחלות קשות – מהמלריה שפקדה את ראשוני חלוצינו בבואם ארצה עד לשחפת, שהביאו אתם פליטי מחנות הריכוז ויוצאי הגיטאות והקסבות של המזרח התיכון.

מבנה פוליטי – דמוקרטיה

ישראל היא מדינה דמוקרטית, השומרת על חירותו וכבודו של הפרט ומנסה לתת להם את מלוא הביטוי החפשי בחיים הפוליטיים, בחיי הציבור, בעתונות ובקשר חפשי עם ארצות־חוץ, ללא הפליה בגלל מין, דת וגזע.

שיתוף פעולה עם מדינות חדשות

מתוך רצוננו הכן לקשור קשרי־ידידות עם כל העמים, וכשאנו מוּנעים על־ידי האידיאלים ההומניסטיים של תרבות המערב, לא ראינו עצמנו פטורים מאחריות לגבי מדינות צעירות ואומות מתפתחות אחרות. מאז החילונו לקשור קשרים עם המדינות החדשות של אפריקה ואסיה, לפני שבע שנים, העמדנו לרשותן, במידת יכלתנו הצנועה, את נסיוננו בשטחי הפיתוח הכלכלי והחברתי. שלחנו לארצותיהם מאות מומחים לחקלאות, השקיה, בנין, רפואה, חינוך ומינהל. אלפי משתלמים באו מארצות אלו לארצנו ללמוד כאן מנסיוננו; הקימונו חברות משותפות לפיתוח מקורות מים, חקלאות, בנין, כבישים ותעשיה. יחד אתן אנו מחפשים דרכים לפיתוח כלכלי מהיר תוך שמירה על משטר דמוקרטי. נראה לנו שדוקא משום שאנו עצמנו עודנו נאבקים בבעיות, שמדינות ותיקות מאתנו כבר פתרו, ייקל עלינו לגשור גשר של הבנה וחיפושי־דרך משותפים עם אומות צעירות אלו. יצוין, כי שיתוף־פעולה זה עולה יפה, ודומה כי ניתן להרחיבו למען הגברת החירות והקידמה בעולם.

בעיות העומדות לפנינו

כיום צופה מדינת ישראל לקראת העתיד באופטימיות ובאמונה, אבל עודנה עמוסת בעיות שטרם נפתרו, ואנו יודעים כי שנים רבות של קשיים עודן מחכות לנו.

העליה לארץ נמשכת. מאות אלפי יהודים מכל היבשות, מאסיה ואפריקה, מאירופה המזרחית ואמריקה רואים עצמם כיום מועמדים לעליה, וישראל נתבעת ותובעת מעצמה לפתור את בעייתם. לשם קליטתם במשק, והפיכתם מצרכנים בלבד לעובדי עבודה פרודוקטיבית הנושאים את עצמם מבחינה כלכלית – יידרשו אמצעים רבים.

עודנו תלויים במידה רבה ביבוא־הון ובעזרת־חוץ למימון הפיתוח והוצאות הבטחון. עוד לא הגענו לאיזון יבואנו ויצואנו. אמנם, בעשר השנים האחרונות גדל יצוא הסחורות מ־46.8 מיליון דולר ל־245.3 מיליון, אבל גם כיום אינו מכסה אלא 53% מכלל יבוא הסחורות שלנו שהגיע ב־1961 ל־586.3 מיליון דולר. בעיה זו היא אולי החמורה ביותר בכלכלתנו, ומשום כך אנו מייחסים חשיבות כה רבה למשא־ומתן זה עם הקהיליה.

קשרינו הכלכליים עם אירופה

אירופה היא השותף החשוב ביותר למסחרנו הבינלאומי; היא הסַפּק הגדול ביותר והלקוח העיקרי שלנו. בשנת 1961 ייבאנו מאירופה הלא־קומוניסטית סחורות בסך 323.9 מיליון דולר, שהם 55.2% מכלל יבואנו. הסכום הזה אינו נופל מארצות אחרות, גדולות מאתנו בשטח ובאוכלוסיה. ייצאנו לאירופה כ־145.5 מיליון דולר, כ־59.3% מכלל יצואנו. לפי תכניות הפיתוח שלנו אף יגדל אחוז זה. אנו מעריכים שאם לא יוגבל יצואנו לקהיליה נגיע ב־1966 לכך שכ־75% מיצואנו יופנו לארצות הקהיליה, כולל אותן ארצות אירופה אתן נמצאת הקהיליה במשא־ומתן בשלב מתקדם. מספרים מועטים אלה מסבירים לכם עד כמה חיוני בשבילנו הסדר חיובי עם הקהיליה.

עמדתה של הקהיליה לישראל

אנו מאמינים שהחלטת מועצת השרים על פתיחת משא־ומתן עם ישראל מעידה על ההכרה שקשר כלכלי הדוק עם ישראל הוא טבעי. הכרה זו כשם שהיא פרי מדיניותו הכלכלית של השוק, הרי היא נובעת מקשריה של ישראל עם יבשת אירופה, עליהם עמדתי בתחילת דברי.

מראשית קיומה הצטיינה הקהיליה בהכרה שתפקידה כפול. היא קבעה כי עליה להיות שלב נוסף בהתקדמות עמי היבשת לקראת אחדות אירופית אמיצה ומהודקת. בה בעת עליה להיות גורם רב־עצמה שיגדיל תרומתה של אירופה לקידמה הכלכלית של העולם כולו. כפל תפקידים זה קבע את מדיניותה של הקהיליה לגבי מדינות אחרות. ביטוי ברור לכך ניתן בפתיחה להסכם רומא.

מר פ. ה. ספאק, סגן ראש הממשלה ושר החוץ של בלגיה ואחד מהוגי הקהיליה, נתן ביטוי מזהיר לרעיון זה בנאומו לפני עצרת האומות המאוחדות ב־1 באוקטובר ש.ז. ובסיום דבריו הצהיר מר ספאק: “קבלונו ללא פחד, אלא בבטחון ובשמחה, אנו מושיטים את ידנו בידידות לכל, ללא יוצא מהכלל”.

אשר לישראל, הרי יורשה לי לצטט את דבריו של ד“ר בירקלבך, יו”ר ועדת החוץ של הפרלמנט האירופי, שאמר: “הים התיכון אינו גורם מפריד אלא מהוה גשר בין העמים”. ודאי לי שדיונינו יעמדו בסימן עקרונות חיוביים אלה, שכן בכך רצוננו – לקבל את הופעתכם ללא פחד, לגשור על הים התיכון.

ייחודה הכלכלי של ישראל

אנסח את גישתנו במשפט אחד – אנו רוצים בהסדר שיביא בחשבון את ייחודה הכלכלי של ישראל.

ייחוד כלכלי זה הוא פרי כמה וכמה גורמים, וברשותכם, רבותי, אפרט אותם:

א) ישראל הממלאה את ייעודה ההיסטורי קולטת מאות אלפי עולים חדשים. השנה, למשל, תגדל אוכלוסייתנו ב־5% ויותר. כדי לספק לעולים אלה תעסוקה יצרנית יש צורך בהשקעות־ענק, לסיפוק צרכיהם הראשוניים ולהבטחת תהליך הפרודוקטיביזציה שלהם בעבודה יצרנית.

ב) לישראל עדיין גרעון חמור במאזנה המסחרי והשותף. על אף הגידול המהיר בייצור וביצוא, עודנו תלויים במידה רבה ביבוא הון לשם סתימת הפער בין יבוא ליצוא. למזלנו אנו נעזרים כיום ביהדות התפוצות ובגורמים אחרים למימון פער זה, אבל תוך שנים מועטות נעמוד בפני ירידה צפויה ביבוא ההון, ואם לא נגדיל את היקף היצוא שלנו בכל המהירות האפשרית מבחינת כושר ייצורנו הכלכלי, אנו עלולים לעמוד בפני משבר כלכלי חמור, שיביא לידי תוצאות חברתיות ופוליטיות הרות־אסון.

ג) הפעילות הכלכלית בישראל תלויה במידה מכרעת בסחר הבינלאומי. בגלל מיעוט אוצרות הטבע, אנו מוכרחים לייבא רוב חמרי־הגלם מבחוץ. לא נוכל לממן יבוא זה בלי יצוא גדול, ובהעדר יבוא לא נוכל לקיים משקנו ולספק צרכי האוכלוסיה בסחורות, וּודאי שלא נוכל להרחיב את המשק ולקלוט עולים.

ד) היצוא הישראלי אינו מרוכז רק במספר ענפם עיקריים, אלא הוא משׂתרע על ענפים רבים המגיעים למאות. השוק הפנימי הוא קטן, ולשם הוזלת הייצור עלינו לייצא בהיקף גדול. השוק הפנימי של אומה המונה רק ¼2 מיליון נפש, ואפילו אם רמת־החיים היא אירופית, לא יאפשר ייצור לפי סטנדרד אירופי במחירים אירופיים. גורם זה בודאי ברור לאומות שהרגישו כי אפילו שוק פנימי של 40 מיליון נפש איננו גדול למדי בתנאי הייצור המודרניים. בלי יצוא ניכר וגדול, יוּשבּת חלק מכושר ייצורנו הפיסי. פירוש הדבר – סגירת מפעלים, אבטלה בממדים רחבים והחמרת מצבנו הכלכלי והחברתי.

ה) המים והקרקע בישראל מוגבלים. תעשיות היצוא הן השטח היחיד בכלכלתנו, בו ניתן להגדיל את הייצור ולקלוט עובדים חדשים.

ו) ישראל קונה מאירופה את מרבית יבואה. נוכל לקיים היקף יבוא זה ולהגדילו רק במידה שיעמוד לרשותנו מטבע־חוץ הדרוש למימון הקניות, מתמורת יצואנו לאירופה.

ז) אין לישראל כיום שוקים אלטרנטיביים בהיקף מספיק ליצוא הנוכחי שלה, וּודאי שלא לגידול היצוא. המדינות השכנות, שהיו צריכות להיות השוק הטבעי, סגורות בפנינו. החרם הערבי וסגירת תעלת סואץ, שהם בניגוד גמור להחלטות האו"ם, מכבידים על כלכלתנו וגורמים לה נזקים רבים. שוקי אסיה ואפריקה מוגבלים ביכולת קליטתם. ארצות אלו עודן מועטות פיתוח ואינן נזקקות ליבוא גדול של מוצרים מהסוג שישראל מייצאת. בשוקי ארצות־הברית קשה עלינו ההתחרות בגלל הוצאות ההובלה הגבוהות. בתנאים אלה רק השוק האירופי הוא הטבעי.

ח) היצוא הישראלי פגיע במיוחד להעלאות מכס. אנו מייצאים מספר גדול של מוצרים, אשר חמרי־הגלם שלהם מיובאים, ואילו אנו רק מעבדים אותם. שיעור הערך המוסף ברוב מוצרינו התעשייתיים אינו עולה על 50%; כך שמכס של 10%, לדוגמה – מקטין את התמורה ליצרן בארץ ב־20% ויותר. היצוא הישראלי לא יוכל לעמוד בכך.

ט) בלי הסדר עם השוק יקטן היקף יבוא ההון. סיכויינו להמשיך ולמשוך משקיעים לארץ יקטנו במאד אם המשקיעים הפוטנציאליים לא יראו סיכוי למכור תוצרתם לשוק היצוא הטבעי – השוק האירופי.

ברצוני להדגיש שכל אלה אינם בבחינת סכנות שלעתיד לבוא. כבר עומדים ענפי־יצוא מסוימים שלנו בפני קשיים רבים בגלל המדיניות החקלאית המשותפת והשינויים שחלו בהסדרי המכס של הקהילה. במידה שיוחש קצב הביצוע של הסכם רומא, בלי הסדר הולם בינינו, ייפגעו קשות ענפים נוספים.

אדוני היושב־ראש,

יודע אני שישנן אולי מדינות אחרות הנתקלות בכמה מבעיות אלו. אולם בטוחני, כי אין אף מדינה אחת הנתונה בלחץ של כל מכלול היסודות הללו גם יחד. ריכוז זה של בעיות הוא המייחד ומאפיין את יחסינו עם הקהיליה האירופית.

אופיו של ההסכם הדרוש

במשך למעלה משלוש שנים של מחקר יסודי וחילופי דעות בין נציגיה של הקהיליה לבין נציגינו ניסחנו את הבעיות הניצבות בפני ישראל ואת הפתרונות המתאימים להן.

בשיחות המוקדמות שהתנהלו בבריסל בחודש מאי ש.ז., בעקבות החלטת מועצת המיניסטרים מ־3 באפריל ש.ז., נתקבלה עקרונית ההכרה בייחודן ובחומרתן של בעיותינו. נוכח החלטת מועצת המיניסטרים מ־1 לספטמבר ש.ז., אני מרשה לעצמי לומר שעלינו לעבד כאן הסכם כולל ודינמי, אשר יביא בחשבון בצורה הולמת את ייחודה הכלכלי של ישראל ואת זיקתה למשק האירופי.

הסכם כולל עדיף גם מבחינת היעילות הכלכלית. הוא יאפשר פיתוח מאוזן של המשק. הוא יאפשר פתיחת שערים בפני סחר בינלאומי והמשך תהליך הליברליזציה של היבוא שלנו. הוא יאפשר גם התפתחות חיובית ודינמית של הסחר בין ארצותינו ללא הפרעה, לתועלתם של כל הנוגעים בדבר.

יש לזכור, כי מדי שנה בשנה נוצרים בישראל המתפתחת ענפים חדשים. ישנם מוצרים שלפני כמה שנים לא יצרו אותם בכלל בארץ – ואילו היום אנו מייצאים מהם במיליוני דולרים; מאידך גיסא, מוצרים אחרים אשר לא נצרכו כלל בארץ, מיובאים על ידינו במיליוני דולרים; ומאחר שעלינו להמשיך ולהשקיע מיליונים רבים של דולרים בפיתוחה של כלכלתנו, מן ההכרח להבטיח את הדבר, כי השקעות אלה יכוּונו לאפיקים הכלכליים בעלי היתרונות הרבים ביותר.

עקרונות להסדר

לאחר שתיארתי את הבעיות כפי שהן נראות לי, אציין, ברשותך האדיבה אדוני יושב הראש, כמה עקרונות מנחים למשא־ומתן שהוחלט עליו על־ידי מועצת המיניסטרים:

א. אנו מציעים לבדוק במשא־ומתן זה את כל הצורות האפשריות להסדר בין ישראל לקהיליה, במסגרת תנאיו של הסכם רומא;

ב. אנו סבורים שבדיונינו עלינו להתרכז במציאת פתרון מעשי לבעיות וכי תסכימו שבשלב זה יש להעדיף זאת על ההגדרות הפורמליות;

ג. בתנאים הנוכחיים יש לראות כהסדר הפותר את בעיותינו בצורה הנאותה ביותר, הסדר כולל לגבי כל הסחורות והשירותים הנכנסים או העלולים להיכנס, למסחר בין ארצות הקהיליה וישראל;

ד. עלינו למצוא הסדר אשר יוכל לשמש הדרכה עבורנו במדיניות ההשקעות שלנו;

ה. כתוצאה מהאופי הדינמי של הקהיליה ושל המשק הישראלי, נראה שיש צורך לקבוע את הפרוצדורות ודרכי הפעולה שיהיה בכוחם לענות על הבעיות שתתעוררנה בעתיד;

ו. אנו מוכנים, כמובן, לקבל על עצמנו את האחריות וההתחייבויות הנובעות מהסדר כזה.

סיכום

רבותי! לסיכום, הצגתי בפניכם את מצבה של ישראל לאשורו. יודע אני, כי יש ביניכם כאלה שכבר שמעו על כך. אחרים ראו את ארצנו בעיניהם, ואלה שלא ראוה עדיין – מוזמנים לבקרנו, כפי שאמרו כבר המקורות: “טוב מראה עינים מהלך נפש”.

מכל מקום, תקותי היא, כי דברים אלה תרמו למאמצינו להדביק אתכם בתחושת מצבנו. היינו רוצים, כי גם אתם תהיו שותפים להרגשת האחריות הרובצת עלינו לגבי מפעל תקומתו של העם היהודי בארצו; זהו מפעל שחלומותיהם של מאות דורות תרמו להקמתו, ושקם מתוך סבל על־אנושי, מקרבנותיהם של מיליונים, והוא נסיון לחדש נעוריה של אומה עתיקה.

דורות על דורות נשא עם ישראל עיניו לציון, בתקוה שיזכה לקומם הריסות ארצו ולחדש את קוממיותו המדינית. במשך עשרות שנים אנו בונים ארץ זו, בעמל כפים ובמאמץ רוחני, בהתמדה ובעקשנות. זכות גדולה עמדה לנו לחזוֹת בראשית עצמאות מדינית וכלכלית, ומחובתנו להמשיך במילוי משימה זאת. מציאות עולמנו הטילה על כולנו את ההכרח והזכות להגיע לשיתוף פעולה כן בין עמים. אנו מוכנים לתת את חלקנו לאתגר הגדול הזה.

הביטוי הנאמן ביותר של הקהיליה הוא החזון ההיסטורי של מייסדיה והאופק הרחב של מחשבתם. בטוחני, כי הם ימצאו גם את ביטוים ביחסים שבין הקהיליה הכלכלית האירופית לבין ישראל.

בכנסת, 25 במאי 1964

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה,

מדיניות השכר, כפי שהצהירה עליה הממשלה, הנה חלק מהמדיניות הכלכלית של הממשלה, השוקדת על פיתוחה הכלכלי של המדינה והגברת בטחונה. אין לראות במדיניות השכר נושא עצמאי אשר ניתן לדון בו ללא קשר למצבנו הכלכלי בכללו.

בשל רגישות הנושא והמתח המתלוה לדיוני השכר מאבדים לעתים הגורמים הקשורים בנושא את שיקול הדעת הכולל ונתפסים לפתרונות קלים שכביכול יענו לדרישות ספציפיות מבלי לגרום זעזועים במשק. הדן בנושא בדרך זו מַשלה את עצמו, ומסוכן מזה – מַשלה אחרים. לא קלה הדרך לתקן העיווּתים שנוצרו במרוצת השנים בלחץ תביעות שכר ופתרונות “אד-הוק”. בכל פתרון יסודי וברירת דרך חדשה נתקלים בקשיים אשר חובה עלינו לראותם ולהתגבר עליהם. דרך קלה היא לצאת בהצהרות בגנות הממשלה המאבדת, כביכול, דרכה בסבך השכר מבלי להציע מדיניות-שכר חדשה.

אין סילוף-אמת קשה מזו, וכל המעלה טענה זו מתכחש במזיד לפעולתה של הממשלה בנושא זה בשנים האחרונות.

שתי אבני-פינה הונחו בקביעת מדיניות השכר לשנים הבאות המושתתת על יסודות קבועים ולטוח ארוך. בשירות הציבורי – דין-וחשבון ועדת הורוביץ, ובמשק בכללו – המוסד לחקר התפוקה וההכנסות.

ב-1961 מונתה ועדה ציבורית בהשתתפות כל מפלגות הכנסת, בראשות נגיד בנק ישראל, אשר מתפקידה היה לבדוק ולהמליץ על שינויים שיאפשרו סילוק העיווּתים שנוצרו במרוצת הזמן במערכת השכר בשירות הציבורי. על אף ניגודי עמדות והשקפות-עולם, כביכול, של חברי הועדה הגיעה הועדה להחלטה פה אחד בבעיות העיקריות.

הועדה המליצה על מערכת-שכר חדשה לעובדי השירות הציבורי, המושתתת על מרכיבי-שכר אחידים לכל התפקידים, שהעקרון המונח ביסודה הוא תשלום שוה בעד עבודה בעלת ערך שוה.

כפתרון להסדר השכר בכלל המשק, יזמו ההסתדרות והממשלה הקמת מוסד לחקר התפוקה וההכנסות. גם בארצות אירופה קיימת מגמה לקשור את עליית השכר בעליית הפריון והתפוקה הלאומית, כדי למנוע השפעות אינפלציוניות של עליות שכר מעל ליכולת המשק. ההסכם על הקמת המוסד נעשה בהשתתפות הממשלה, ההסתדרות והתאחדות בעלי התעשיה. כל הגורמים היו בדעה ברורה שניתן להיטיב את שכרו של העובד וכל השותפים האחרים בייצור רק במידה שהגידול בתפוקה מצדיק זאת. בהתאם לממצאי המוסד נקבעה מדיניות השכר ל-1964 והוחלט על העלאת שכר העובדים בשיעור של שלושה אחוזים בנוסף לזחילה אוטומטית של השכר ותוספת יוקר. חריגה מדרך זו היתה מוליכה שולל את העובדים וכל תוספת שכר מעל זאת עלולה לגרור את המשק למעגל הרסני של עליית מחירים ואינפלציה המביאה נזק בראש וראשונה לציבור העובדים.

רבות הן תרופות הקסם שהוצעו בעת האחרונה במתן פתרונות חלקיים, אך המציעים לא ראו חובה לעצמם לפרש היטב כיצד ניתן להביא הצעותיהם מן הכוח אל הפועל.

אין זו דרך נכונה לתלוש נקודה אחת או שתים ולהתיחס אליה בלבד. אלה המציעים לנתק את הצמידוּת בין קבוצות העובדים השונות כפתרון חלקי לבעיית השכר על-מנת לתת פיצוי מעל לשלושה אחוזים לחלק מהעובדים, האם מציעים הם מתן תוספת קטנה משלושה אחוזים לחלק האחר? או שמא בידיהם פתרון-קסמים המאפשר מתן תוספת גדולה יותר מאשר המשק מסוגל לעמוד בו. מהו סדר העדיפויות המוצע על-ידיהם? איזה ענף יעדיפו ומה הם השיקולים המנחים אותם? והאם שאלו פיהם של אלה שיישארו בהעלאה של 3% בלבד כאשר אחרים יקבלו יותר?

הצמידות הקיימת כיום בין קבוצות העובדים השונות אינה ברובה צמידות פורמלית, שנקבעה על-ידי הממשלה, אלא ביטוי למבנה החברתי בארץ הנעדר מחיצות חברתיות תלולות בין קבוצות העובדים השונות. מבנה חברתי זה הביאנו להישגים המדיניים, הבטחוניים והרוחניים. במסגרת השירות הציבורי נותן דו"ח הורוביץ תשובה על חלק מבעיות הצמידות על-ידי קביעת דירוג אחיד לפי אמת-מידה אובייקטיבית להערכת התפקידים.

נראה היה שדרך זו תאפשר מציאת פתרון כולל וצודק לתביעות השכר של הקבוצות השונות בשירות הציבורי. בכל מהלך הדיונים על הכנסת השיטה החדשה שותפו באופן פעיל אנשי ההסתדרות, נציגי איגוד עובדי המדינה והסתדרות הפקידים. הדבר נעשה בידיעת כולם ובסיכוי ברור שעולים אנו על דרך המלך בקביעת מערכת שכר חדשה בשירות הציבורי. משונה ומצער היה לראות את חוסר הסבלנות שגילו חלק מקבוצות העובדים בדחיקת הקץ ובנסיון להשיג הטבות מידיות אשר היו הורסות את השיטה המוצעת כבר בראשיתה. קשיים אלה מנעו ביצוע מהיר ויעיל של הכנסת השיטה החדשה.

הקשיים הנערמים לאחרונה במשא-ומתן עם העובדים בשירות הציבורי והזעזועים המלוים אותם, המאיימים לשבש ארחות המשק והמדינה, הביאו את הממשלה וההסתדרות למסקנה שיש להקים מוסד בוררים אשר יטפל בתקופה זו בכל הסכסוכים הקיימים בדיוני השכר במשק הציבורי. הסכמתנו להעביר הסכסוכים לידי בוררות באה לאפשר טיפול עניני בבעיות השכר לא תחת לחץ מזיק הפוגע בשירות הציבורי.

היקף התביעות של העובדים לעליית שכר והדרישות המופרזות שהועלו על-ידי הקבוצות השונות נראים, על רקע מצבנו הכלכלי-בטחוני והמאורעות והמצבים הסובבים אותנו, כאילו הופנו אלינו מעולם אחר.

במקרה של שביתה מוחלטת קיים במדינה נוהג לפיו אין המעביד משלם לעובדים שכר בעד ימי ההיעדרות – אלא אם מגיעים הצדדים להסדר אחר בסיום השביתה. גם בתקשי"ר בסעיף 42.116 נקבעה הוראה דומה כלפי עובדי המדינה וזו לשונה:

42.116. נעדר עובד מעבודתו לרגל שביתה, בין ליום-עבודה שלם או יותר, בין לחלק של יום-עבודה, לרבות השתתפות באסיפת עובדים שקוימה בשעות העבודה, ללא אישור המשרד או היחידה (ראה 05.211), אינו זכאי למשכורת בעד הזמן בו נעדר לרגל השביתה, אלא אם אישרה נציבות השירות שהוא זכאי לה.

יש הבדל בין משק פרטי השואף לרוחים לבין שירותי ציבור וממשלה. הוראה זו אמנם מדברת על היעדרות מעבודה, אולם, כאמור, לדעת הממשלה גם נוכחות במקום העבודה דינה כדין היעדרות מהעבודה – אם העובד רק נוכח במקום אך אינו עושה את עבודתו. אכן, רק עשיית העבודה בצורתה התקינה והמקובלת מזכה את העובד בשכר המגיע לו.

כמו בכל המקרים של קביעת המדיניות מטעם הממשלה, גם במקרה הנידון ייעשה ביצועה של המדיניות במסגרת החוקים הקיימים וגם בעזרת חקיקה חדשה – אם יהיה צורך בה.

אם ניענה לדרישות המועלות על-ידי הקבוצות השונות, נגרור את המשק לעליות-שכר הנאמדות במאות מיליוני ל“י, עליה של 20%, אשר חלק מקבוצות העובדים רואות בה עליה מינימלית. בהיקף תשלומי שכר במסגרת ההכנסה הלאומית של כ-3¹/₂% מיליארד לירות תסתכמנה עליות-שכר אלה במאות מיליונים ל”י.

הממשלה לא החליטה להטיל סנקציות בלתי חוקיות, ואם מישהו מפרש כך החלטת הממשלה הריהו מגלה אי-הבנה כלפי תכנה של ההחלטה. כונתה של הממשלה בהחלטתה הנדונה היתה לקבוע מדיניות מסוימת ולהודיע על מדיניותה זו לציבור כולו ולעובדים שלהם היא נוגעת. מדיניותה של הממשלה היא להתיחס לתופעה חדשה זו של האטת העבודה בשירותי-ציבור חיוניים כאל הפסקת-עבודה מוחלטת, והטעם לכך הוא שאין הבדל ממשי בין שביתה המתבטאת באי-עשיית העבודה, אגב היעדרות ממקום העבודה, ובין שביתה המתבטאת באי-עשיית העבודה, אגב נוכחות פיסית במקום העבודה. בשני המקרים אין העבודה נעשית והנזק לציבור ולמדינה הוא עצום.

אנו שוקלים עדיין אם דרושים תיקונים בחוק ומה הם. אך אם יתברר לממשלה שיש צורך ביזמה חקיקתית, היא לא תהסס לנקוט יזמה זו בהקדם. חשוב שהעם כולו ואלה המשתתפים או המתעדים להשתתף בשביתות או בשביתות-האטה למיניהן ידעו כי נחושה החלטתה של הממשלה להתגונן ולמנוע פגיעות בכל צורה שהיא במשק המדינה ובשירותיה, וכי היא תבצע החלטה זו, כפי שהודעה עליה, גם אם יהיה צורך ליזום חוקים מיוחדים או תיקונים בחוקים הקיימים – וגם אם יהיה צורך להקנות לחוקים אלה תוקף למפרע עד ליום שבו נמסרה לראשונה הודעת הממשלה על הפסקת תשלומי השכר האמורים ולכך התכּוַנו בהודעתנו.

הרוָחה הכלכלית בה אנו נמצאים כיום עלולה להוליך שולל את אלה המאמינים כי הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. הרוחה היא לא פרי עמלנו ויצור משקנו בלבד, ואם לא נבססה – תהיה בת-חלוֹף.

מבמה זו פונה אני אל רגש האחריות של ציבור העובדים, אשר בטוחני כי לא יאכזב, לבל יחרגו בדרישותיהם מעבר ליכולת המשק ויטו שכם למציאת פתרון בעיות השכר. אם צעדנו צעד להקים מוסד בוררים, זכאית המדינה לדרוש מעובדיה שתיפסקנה ההכשלות והעיכובים, ואם לא ניתן להגיע לסיכום במשא-ומותן ישיר – יימסרו הדברים לבוררים.

במסיבה במלאת עשור לבנק, ירושלים, 8 בדצמבר 1964

אני קצת “אשם” במסיבה הזאת הערב. עמדתי, יחד עם חברי, ליד עריסתו של בנק ישראל לפני עשר שנים. בעצם מילאתי תפקיד של מיילדת עוד שנתיים קודם, כאשר היה עלי להיכנס במקומו של אליעזר קפלן המנוח לעבי הקורה של ייסוּד בנק ממלכתי בראשותה של ועדה כבדת משקל. את המדינה הקימונו תוך כדי עמידה על הנפש, בעיצומן של להבות מלחמת הקוממיות. דבר זה, וכן סיבות הנעוצות בהיסטוריה של משק הכספים בארץ עד אז, הם שדחו את הקמתו של בנק ממלכתי עד ליותר משש שנים אחרי קום המדינה. גם אז לא בא הבנק אל המוכן. הוא הוטל לתוך המים הזדוניים של משק בהתהווּתו, של כלכלה שעיצבה וייצבה את דפוסי ההליכים שלה ואת ראשית מגעיה עם מוסדות פיננסיים בינלאומיים. במבט של עשר שנים לאחור נראה לי, שהבנק עמד יפה במשימות שהוטלו עליו. נראה לי, שהיה כאן זיהוי שלם בין המוסד לבין האיש שהועמד בראשו, הנגיד דוד הורוביץ, שלזכותו האישית יש לזקוף הרבה בפעולות הבנק בכלל ובמדיניות הכספים הבינלאומית שלנו בפרט. הוא שהפך את הבנק למצפן פיננסי ולמצפון פיננסי של המדינה.

עיינתי, לפני שבאתי לכאן, בדברים שאמרתי בכנסת לפני אישור חוק הבנק, דיברתי אז על שילוב נכון של עצמאות בנק ישראל עם תלותו הסופית בממשלה ועל יחסי הגומלין שצריכים לשרור בין השנים. יכול אני להעיד, שהרי הייתי בינתים כמה שנים שר האוצר, כי יחסי-גומלין כאלה אמנם נתיצבו והיו לברכה לכולנו.

אמרתי אז, כי לא החוק לבדו יקבע את יעילותו ואת הצלחתו של הבנק. הסמכויות החוקיות אינן אלא מסגרת שבתוכה נקבעת העמדה המיוחדת של הבנק המרכזי בשוק הכספים. התקוה שהבעתי אז, כי הבנק יעלה למעמדו הרם בטיפוח ובטיפול מתאים ונאמן, נתגשמה במלואה.

אוסיף על כך, כי תפקידים מיוחדים לבנק בתנאים שלנו בתוקף הנסיבות ההיסטוריות של הקמת מדינה חדשה וחדישה, הנוטלת עליה משימות חד-פעמיות בתולדות אדם. אחת התוצאות היתה, כי אצלנו ניתן לכסף, כמעט מהתחלה, ערכו החברתי הטהור כמעט, תוך ויתור על משמעות נכסית עצמית שלו. מבחינה זו הגענו לשלב העליון של ההתפתחות בלי יסורי המעבר שהיו נחלת מדינות ותיקות יותר.

ערכו של הכסף שלנו תלוי בראש ובראשונה בכוח הייצור והיציבות של המשק. בתנאים אלה היתה העמידה על משמר הכסף וכוח קנייתו, ביסודו של דבר, עמידה על משמר המשק והתעצמותו. ילך הבנק בכוחו זה ויצליח.