רקע
ישראל זמורה
עובדיה

 

א    🔗

האם לא כיחס אל בן־יחיד, היוצא מכלל היחסים אפילו כלפי בנים אהובים בתכלית, – הוא יחסנו לפרק־יחיד זה של הנביא עובדיה? זוהי אהבה מזוגה עם משהו הודיה־על־נס; זוהי התפעלות מהולה עם תמיהה אלמת על יחידות קיומו, בלי משען מלפניו ובלי מסעד מאחריו; ולא חשוב הוא אם פרק זה נולד בודד או שהוא שריד, מכוּון, או בלתי מכוון, של פרקי־נבואה רבים מאת עובדיה, – הן על שתי ההנחות גם יחד נגזר להיות בחינת חידות שפתרונן גנוז לנצח; אולם בדיעבד – מה יפה הסמל הנובע מכאן והבא ללמדנו תורה נעלה:

– לעולם אין הנבואה כמות אלא איכות בלבד!


 

ב    🔗

כל פרק של עובדיה הוא בטוי מוֹנוֹליטי של שנאה עזה לאדום, הוא עשָו, על איבתו ליעקב, הוא ישראל, והוא חוזה את נקמתה מאת אלהים; וכיון שאדום ארץ קטנה היתה – לא יתכן שנביא ימוד לה אחרת מאשר במדת הלעג, והוא הוא טעמו של המשפט המתחיל בצרוף התמוה של “שמועה שמענו” ואף את הפסוק השני אין לראות כהגיוני באופן ישר, כלומר: – ה“בזוי אתה מאד” אינו בשום פנים יען־כי “קטון נתתיך בגויים”, אלא בפרוש באופן הנלעג ביותר: – אף־על־פי ש“קטון נתתיך בגויים” בגויים הנה הצלחת ו“בזוי אתה מאד” (כאלו אמר: מדת בִּזוּי ראויה רק לעם גדול)! ואיזו מנה גדושה של לעג לקטנוּת־המוחין, פרובינציאליות, אפשר לומר, נתן עובדיה בפיה של אדום עצמה באמרה:

– – שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי־סֶלעַ מְרוֹם שִׁבְתּוֹ – – מִי יוֹרִידֵנִי אָרֶץ?

וכמה מיטיב הוא לקלוע אל כבדו של יהיר ומתרברב בהמשילו לו את המשל המשפיל על גנבים שודדי־לילה, על המסקנה הנהדרה הזאת של הצגת־עֵירוּמוֹ של גאה־הלבב:

– – אֵיךְ נֶחְפְשׁוּ עֵשָׂו, נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו!

ורק במחציתו של פרקו היחיד מגלה הנביא עובדיה את נפשו ומפרש את כעסו ומדבר ישרים וללא לעג:

– – מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב תְּכַסְּךָ בוּשָׁה וְנִכְרַתתָּ לְעוֹלָם!

הה, ב“אחיך” הזה נעוץ כל עוקץ כעסו, ותקוע כל עוצם זעמו, זעם שבעלבון אצל עובדיה; לא כרוגז הטבעי על זרים, – שאיבתם “מובנת”, – אלא כעל בן־משפחה שפשע, ואשר איבתו היא לא איבה, אלא שחיתות־המוסר: הלא כה יבאר ויצליף בפשטות בוטה־קרב־ולב:

– – בְיוּם עֲמְדְךָ מִנֶגֶד, בּיוֹם שְׁבוֹת זָרִים חֵילוֹ, וְנָכְרִים בָֹאוּ שְׁעַרַו וְעַל יְרוּשָלַיִם יַדּוּ גוֹרָל, – גַּם־אֲתָּה כְּאֶחַד מֵהֶם!

ועל אלה בעיקר כמו שר שיר־נקמה נשגב, ששיאו הוא הפסוק הפתטי כל־כך ועל־כן פשוט כל־כך, ממש עממי:

– – וְהָיָה בֵית־יַעֲקֹב – אֵשׁ, וּבֵית־יוֹסֵף – לֶהָבָה,

וּבֵית עֵשָׂו – לְקַשׁ, וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם, וְלֹא־

יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו, כִּי יְיָ דִבֵּר!


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47328 יצירות מאת 2636 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 19764 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!