רקע
עמוס קינן
פיפטי וואן מת

יש גם אקולוגיה חברתית. יש גם אקלוגיה עירונית. עיר היא ים, אליו נשפכים רחובות־נהרות. בנהרות ובים יש איים. יש חוף ויש גדה. יש מפלי־רחוב, יש רחוב שגדה אחת שלו מוריקה ומצילה והשניה צחיחה ונבולה. וקורה שרחוב־נהר אחד מזדהם ומת. אחד־אחד קורסים הבתים־עצים המעטרים את גדותיו, והוא ממשיך להוליך את מימיו הדלוחים אל הים הגדול, אל מרכז העיר, ואז גם למרכז ריח של ירוקת עומדת, של ריקבון איטי מכרסם.

הבית ברחוב הירקון, מס' 51, נעול להריסה. פה היה באר “פיפטי־וואן”. תל־אביב בלי “פיפטי־וואן” שוב לא תהיה מה שהיתה.


 

חוץ־לארץ    🔗

פעם לא היה עוד חוץ־לארץ.

אירופה לא היתה חוץ־לארץ. היא היתה הגולה. משם באו. לשם לא נסעו. סליחה, לא באו – משם עלו.

ירושלים היתה חוץ־לארץ אקזוטית, רחוקה. משהו כמו איי האוקינוס השקט. רחוב הירקון היה חוץ־לארץ האמיתי, מהסינימה. מהוליווד. זה היה הכרך. כרך זר. טרקלין מערבי במושבה של הילידים.

הראשונים היו האוסטרלים.

ענקים. גובהם כרוחבם. והכובע הזה, כובע שהפך מהר מאוד להיות חלק מארץ־ישראל. כובע שעושה איש צעיר לגבר גברי בגברים. כובע לאנשים שכבר השתזפו דיים. ועכשיו הם רוצים גם מעט צל. וכל זה היה ברחוב הירקון, שהיה מלא וגדוש בארים קטנים לחיילים, בנות־הברית. אירופה נשרפה, רחוב הירקון פרח. איזה תיגרות נהדרות היו שם. יותר טוב מאשר בסרטים. איך היו באים מ"ם צדיקים אוסטרליים לקחת שיכור אוסטרלי ואיך כל החברים שלו לא היו נותנים לקחת אותו ואיזה מכות היו עפות שם. ואיך הם היו מחלקים שילינגים של אז לילדים־הילידים של אז.


 

איך נראית זונה    🔗

אמרו לנו שבערב יש שם זונות.

לא ידענו איך נראית זונה. היו כל מיני השערות. אזרנו אומץ והחלטנו לצאת לשם בערב, לראות איך זה. עברו כל מיני גברים. גם כל מיני נשים. עברו זוגות. לך תדע. בחלון נדלק אור. חשבנו אולי נראה משהו. קפצנו מעל לגדר־החיה והתגנבנו להציץ בחדר. סתם אשה מגהצת בגדים. סרקנו את הרחוב פעמים אחדות. לא ראינו אף זונה. אולי אז נראו אחרת, אולי לא ידענו איך. הסוף היה שרק אחרי שנים רבות, בגנואה, זיהינו לראשונה ללא ספק מה זה. שם, בגנואה, זה היה בדיוק כמו שסיפרו אלה שהלכו לים, אבל אז, בגנואה, נאפולי, מארסיי, זה היה חוץ־לארץ הגדול, הרחוק. מפני שמטוסים לא היו והיה רק ים ולוס אנג’לס בכלל לא היתה קיימת.


 

לשבת על כיסא גבוה    🔗

את רחוב הירקון כבשנו בתנועת איגוף. האיגוף היה דרך שפת־הים.

עוד לא ידענו מה זה כיסא גבוה ליד דלפק. שיא ההתפקרות מתנועת־הנוער היה לשבת על כיסא־קש קלוע בבית־קפה על שפת־הים. לשמוע מוסיקה קלאסית. קפה נוסבאום.

האורחים הקבועים של נוסבאום יכלו להזמין כבקשתך. מפצח האגוזים. קונצרט ברנדנבורגי. אחר כך כל נוסבאום הלך למלחמת־השחרור. נוסבאום נפל בשדות פלשת. במישמר־הירדן. בגוש־עציון. בנבי־יושע. אחרי שנוסבאום נפל, יותר הוא לא קם. המדינה כבר היתה בלעדיו.

למדנו לשבת על כיסא גבוה.

הכל היה פולני. פולני עם שיני זהב. פולני שמדבר פולנית ולא אידיש. עם חליפות בכחול כהה ועניבה. עם ממחטה לבנה בכיס ואפילו פרח ציפורן אדום.

המשקה הוא קוניאק. הוויסקי נולד מאוחר יותר. בן־זקונים. על קוקטייל לא שמע איש. בעצם אפילו לא קוניאק. בירה. בירה זה אלכוהול אמיתי. כמו בסרטים. אבל קוניאק גם הוא מתחיל ללכת. הקוניאק הולך עם כל מיני דברים. דג־מלוח.

רוקדים טאנגו.

טאנגו עגול, שמנמן, לפעמים עם מלים בעברית עילגת. תוצרת מוסיקאי קפה “נוגה”. כמה מהטאנגואים האלה נולדו עוד לפני המילחמה ונפלו עמה. הכל עובר חביבי. מחוכים וחזיות. לא היה סטרץ'. תשאל פעם מישהו איך זה היה אז להתיר חזיה. סיפור.


קינן 10 (2).jpg

 

פיאנו    🔗

יום אחד הופיע פסנתר.

על הפסנתר היתה כוסית. פיפטי וואן. היו באים לפיפטי וואן לשמוע את הפסנתר. כמו בסרטים. הוא היה מנגן הכל. כמה פסנתרנים גדולים למדי עברו את הרחוב הזה ואת הבארים הקטנים האלה. הרברט ברין היה מנגן בבארים. מוואלס מחורבן ועד לג’ז נועז. דרך מוצארט. הוא היה פסנתרן גדול והוא היה שותה ויסקי אמיתי, לא קוניאק, אבל גם קוניאק, כשלא היה ויסקי. הוא לא רצה להיות פסנתרן אלא מלחין. היום הוא פרופסור למוסיקה באיזה מכון גדול מכובד מעבר לים. אבל את הלב אני חושב שהוא השאיר ברחוב הירקון.


 

גיטרה    🔗

יום אחד הופיעה גיטרה.

עד אז, רק ספרדים היו מנגנים בגיטרה. פלמנקו. פתאום היה אחד מכאן ולא ספרדי וגם הוא ניגן בגיטרה. בפיפטי וואן. היו באים לפיפטי וואן לשמוע את הגיטריסט.

חשיש עוד לא היה אז. חשיש היה פרימיטיבי, מכאן. רק האלכוהול היה העולם הגדול. האלכוהול היה האמפרי בוגארט. מישהו קנה מצית והיה מדליק סיגריה במצית ולא בגפרור. למדו להגיש אש לאשה ששולפת סיגריה מהארנק.

על הגיטרה הוא היה מנגן רומבות מהאוואנה. צ’ה צ’ה צ’ה עוד לא היה. בא אחר כך. כמו שהבוסה־נובה באה אחרי הסמבה. מהטאנגו היה קל לעבור לרומבה. התחיל להיות גם פחות פולני. התחיל להיות גם הונגרי, רומני, וגם מקומי, מכאן. נערה מדרום תל־אביב.

התחילו סיבובי הלילה. לעבור מפיפטי וואן לבאר של מלון הירקון. משם למה שמו שכחתי ברחוב גאולה. אולי חינגא־באר. משם לגת רימון. הפלמ"ח למד להחזיק כוסית ביד על כיסא גבוה, כאילו שם נולד. על הכוסית נשמעו נאומי הנאצה הראשונים נגד הממשלה.

התחילו ההשמצות. התחילו הבדיחות.

מלים אנגליות נכנסו. מי שיושב על כיסא גבוה על כוסית, מכניס מלה פה מלה שם באנגלית.

התחילו לנסוע לחוץ־לארץ.


 

נערות    🔗

הנערות היו נערות. הן קראו שירים, למדו באוניברסיטה או לא, היו בתנועת־הנוער, ובעצם הן היו מה שאנחנו היכרנו.

אבל היה דבר זר, רחוק, מיסתורי: המארחות בבאר.

הן היו אחרת.

יכולת להזמין אותה לרקוד. היית מזמין אותה לכוסית. היא היתה יושבת איתך. היה לה מה שנחשב אז למחשוף נועז: ראו חריץ.

שום דבר חוץ מאשר לרקוד. כמובן קצת צמוד. עם המארחת בבאר יכולת לרקוד צמוד. לשוחח איתה על כוסית שהזמנת בשבילה. שום דבר יותר. זה הכל. אבל זה היה אקזוטי. כמו האמפרי בוגארט שנכנס לבאר בקזבלנקה. משהו דומה.


 

שוק שחור    🔗

אלה מהשוק השחור היו מזמינים את כל החברה. כך התחיל כור ההיתוך בין החברה ובין המציאות. אתה פוקח עינים ורואה שמיום ליום אתה רואה פחות ופחות מאלה שהלכו איתך לגן. אבל אתה מכיר כל מיני זיגי. זיגי ששם בקבוק על השולחן ואז כולם שרים מזימרת הארץ כטוב עליהם ליבם בוויסקי השחור.

זיגי קיבל ליגיטימציה ונכנס לחברה. מאז הוא עמנו. מי שיכול לשים בקבוק על השולחן, הוא אחד משלנו.

לימים, אחרי הרבה מילחמות, נעלם זיגי. היום כבר יש יורם ודורון ששם בקבוק על השולחן והוא לא סתם אחד מהחברה. הוא־הוא החברה.

זיגי פשט את הרגל וירד מן הארץ.


 

מנכ"לים    🔗

אין אחד שהיום מנכ"ל ואז לא ישב בהירקון.

לא ביום אחד נהפך בן־אדם משועל שמשוני למנכ“ל. יש תקופת הסבה. את ההסבה עושים בהירקון. מי שגמר את רחוב הירקון, יכול סוף־סוף גם לעלות על מטוס בוכנה ולראות בפעם הראשונה את חו”ל. השאר כבר שיגרה.


 

שרימפס    🔗

כן, כבר יש שרימפס. זוהי מין חיה מוזרה דומה לחגב עם משושים גדולים. שמים את זה בגביע, טבול במיונז אדמדם ומעוטר בעלי חסה. אוכלים את זה לאט.

האילתית המעושנת טרם נולדה. היא תבוא. בינתים השרימפס עובד חזק.

אחד חזר מחו"ל עם אשה אמריקנית.

אז התחילו לקרוא לישראלים מייק ואיילין, דייב ואיירין, לפני שהיו ז’אק וסוזאן.


 

1954    🔗

בשבילי הירקון מת ב־1954.

ישבתי עם שאלתיאל. הרמנו כוסית. הכוסית האחרונה של רחוב הירקון.

אין לי מושג איפה הוא שותה עכשיו כוסית ועם מי. אולי בבראזיל. אולי בקנדה, אולי עם יצחק שדה.

יצא לי לעבור ברחוב הירקון כמה וכמה פעמים אחרי 1954, אבל רק הסתכלתי מבחוץ. לא נכנסתי פנימה.

לא יודע מי ישב בפיפטי וואן מאז. לא יודע לאן הלכו המארחות. בטח הלכו לאן שהולך כל דבר, כשם שרחוב הירקון זרם לאן שזורם כל דבר.

לא יודע אם אלה שיושבים היום בווילג' בניו־יורק עברו את הירקון בדילוג.

בתים ענקיים חוסמים את השמים ומהם יוצאים אנשים עם כובע טמבל לבן ותיק תלוי על הכתף. הבתים הגדולים המשחירים את השמים הודפים את הבתים הקטנים שלא רק הטיח מתקלף מעליהם. הם כמו מצורעים, שכל גופם נושר.

בחצרות הבתים המצורעים, הומוסקסואל מחפש שמורת־טבע, זונת־רחוב מעניקה את שירותיה החטופים וחלונות הבתים כבר מזמן נעולים בקרשים. פה־ושם עדיין חלון אחד מואר – אולי זוג ערירי שאין לו לאן ללכת מן המקום המת הזה, ומחכה למות יחד עמו.

מתחת לגושים הסטריליים שמהם נפלטים האנשים עם כובע הטמבל הלבן, ריח של מוות וריקבון. כך מצאתי את פיפטי וואן. ארון־מתים. מחכה לבולדוזר שיבוא ויקח אותו למנוחת־עולמים.

הייה שלום. פיפטי וואן.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47811 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!