( 28 בפברואר 1898)
אדוני הנשיא!
לצערי הגדול אין באפשרותי להשתתף בוועידת הציונים האנגלים. אבל הוועד המרכזי הווינאי מיוצג אצלכם על-ידי איש-אמונים.2
הבעת צערי, שאינני יכול ברגע הזה לבוא ללונדון, איננה מליצה. ידידי באנגליה יודעים, מה מאוד אני מרגיש קרוב אל הציונים האנגלים, וכמה הרבה אני מצפה מהם למען המפעל המשותף לכולנו, היקר כל-כך לכולנו. למן הרגע הראשון, שבו נכנסתי לתנועה, היתה תשומת-לבי מופנית כלפי אנגליה, שכן בהתחשב במצב העניינים הכללי ראיתי בה את הנקודה הארכימאֶדית, שעליה יש להשעין את המנוף.
מצבם המאושר עוד של יהודי אנגליה, רמתם התרבותית הגבוהה ודבקותם הגאה בגזע העתיק – כל אלה גרמו שאראה אותם מלכתחילה כאנשים הנאותים להגשמת הרעיון הציוני. כשלונם של כמה נסיונות, בייחוד בזמן הראשון, לא היה בו כדי להתעות אותי, ואף כשהודיעו חובבי-ציון באנגליה, שאינם רוצים לבוא לבאזל לקונגרס העולמי, לא עירער הדבר את אמוני ואת ידידותי כלפי הציונים האנגלים. ידעתי וגם אמרתי, כי הם עוד יבואו.
והדבר הזה קרה לשמחתי, עוד מוקדם יותר משציפיתי. על-ידי הצטרפותכם אל התנועה הכללית הראיתם דוגמה מפוארת לכך, כיצד צריכים יחידים ואף קבוצות שלימות לשעבד רצונם לשאיפותיו ולמשאלותיו של העם. כך חייב לנהוג כל אחד מאתנו, כפי שעשיתם אתם באומץ לב לאחר הקונגרס הבאזלאי. תנוּעות שבהן היחיד, גם כשהוא עומד בראש, משעבד תמיד רצונו לעניין המשותף – תנועות כאלה אין לעמוד בפניהן.
ועידתכם הנוכחית, נדמה לי, היא הוועידה הראשונה מסוג זה באנגליה. אני רואה אותה חשובה מאוד מכל הבחינות. יש לקוות, שתבוא הסכמתם של כל ציוני אנגליה לתוכנית הבאזלאית. יחד עם זה תעשו את הצעדים הדרושים לקראת הקונגרס השני, העומד לחדש את דיוניו ביום א' האחרון של אוגוסט, השנה בבאזל. תתארגנו לשם שיגור נציגים לקונגרס הזה, וכן תדאגו לייצוגן של המושבות האנגליות.
כפי שידוע לכם, מטפל הוועד המרכזי הווינאי בשקידה מרובה בעבודות ההכנה לייסודו של הבאנק היהודי הגדול להתיישבות3 – משימה שהוטלה עליו מטעם הקונגרס הראשון. טבע הדברים מחייב, שלא לפרסם ידיעות קודם זמנן על הצעדים השונים הנעשים בכיוון זה. אף-על-פי-כן יכול אני להודיע לכם, שכבר עכשיו מגיעות מן הפינו הנידחות ביותר בעולם הודעות בדבר חתימה על מניות, אם כי ההחתמה עדיין לא התחילה כלל. חושם המעשי של האנשים אומר להם, כי הבאנק הזה הוא המכשיר הנכון להשגת מטרותינו, וכי הבאנק הזה גם יקנה לו מיד לכשעצמו שם טוב בין היהודים, ובכוח זה גם יתפוס מיד את המקום הראוי לו בסחר העולמי.
הואיל ולונדון עתידה להיות מקום מושבו של הבאנק, יוצא מכאן בשביל ועידתכם מכלול של שאלות מעשיות, שהדיון בהן רצוי מאוד לטובת העניין הכללי. אני משוּכנע, כי בירוריכם יספקו לנו את החומר רב-הערך ביותר.
על גידולה האדיר של תנועתנוּ, יש לשער, נמצאות בידיכם ידיעות. הרעיון הציוני כובש כל יום כיבושים חדשים, אפילו במקומות, שבהם שנאו אותו ביותר, אפילו בחוגים, שתחילה הסתגרו בפניו מתוך מקצת יהירות.
הנצחונות המפתיעים האלה בדעת הקהל אינם צריכים להשרות עלינו שאננות. הם צריכים לשמש לנו תביעה, לשמור על השם הטוב שקנתה לה התנועה ולהאדירו. אנו נגיע למטרותינו במהירות וברוממות, אם לא יהא מקום בתנועתנו לשרירות-רוח יחידית, לנטייה אישית ולטינה אישית, ועיניו של כל אחד ואחד תהיינה נשואות באמונה אל המקום שבו מתנופף דגל האומה.
בברכות ציון
המסור לכם
ת. הרצל
-
הופיע בראשונה ב–Zionistische Schriften בעריכת ל. קאֶלנאֵר. כתה–היד, כתוב בידי כתבן בחתימת הרצל, נמצא בארכיון “חובבי ציון באנגליה”, שבארכיון הציוני המרכזי. הוועידה של ציוני אנגליה, שהיו מאורגנים בחלקם שאיגוד חובב–ציון באנגליה ובחלקם ללא קשר אתו, נתכנסה ב–6 וב–7 במארס 1898, בלונדון, ב–Clerkwnwell Town Hall. איגוד חובבי–ציון באנגליה לא השתתף בקונגרס הראשון בבאזל. ↩
-
הוועד–הפועל המצומצם בווינה הוזמן לשלוח שני צירים לוועידה, אך הרצל דחה הזמנה זו, “הואיל ואין אנחנו לא ‘אוהל’ של חובבי–ציון ולא אגודת–צדקה. אלא הוועד–הפועל של הקונגרס הציוני העולמי”. (ראה איגרות הרצל, מס' 459). לעומת זאת הוחלט על שיגורו של דוד ווֹלפסוֹן לוועידה, כאיש–אמונו של הוועד–הפועל. ↩
-
הכוונה ל“אוצר התיישבות היהודים”. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.