(מאי 1898)
אדוני הנשיא!
בפעם הראשונה מתכנסים ציוני אמריקה לוועידה. הדבר מתרחש בשעה שאירופה צופה מתוך מתיחות גדולה עוד יותר מן הרגיל אל הענק-המדינה הצעיר שם מעבר לימים. כשאנו קוראים כאן בכל ערב מה שאירע שם בבוקר,2 ברמה.3 וכשאנו מתבוננים בהשתלשלות-הדברים ההיסטורית, מתמלאים אנו, בייחוד אנו היהודים, רגשות מוזרים, העולם החדש המתנשא כיום בכוח אדיר כזה, עדיין היה נח לא-מגולה באוקיינוס בזמן שגירשה ספרד האכזרית4 את אבותינו. כיום המעצמה הזאת, שהיתה אדירה כל-כך לפנים, קרובה להתמוטטות. אבל זוהי עדיין הקלה שבפליאות. מלחמה ונצחון בים וביבשה, התהווּת מדינות ואבדנן מצויים היו תמיד. ראוּיות לתשומת-לב הרבה יותר הן המסיבות, שבהן מתרחשים הדברים בזמננו. על מסילות-הברזל אצים בני-אדם וסחורות דרך היבשות, ספינות-מדחף חופזות על-פני ימי תבל, לאחר שעה אחת יש בידינו ידיעות על אירועים, שנתרחשו במרחקים שהיו לגבי אבותינו בלתי-נתפסים. ורק דבר אחד עדיין הוֹיֶה כמו שהיה בזמן שכבשו התוּרכים את ביזאנץ, בזמן שעלה קולוּמבוּס על ה“קאראוואֶלה” שלו, בזמן שהתנודדו אנשים על-פני דרך-מלך בכרכרת-דואר, והדבר האחד הזה הוא מצוקתו של העם הזרוי על-פני כל כדור הארץ, העם שאליו אנו שייכים. כן, לאחר הפסקה קצרה על תפיסת-הנשימה באה שוב בשבילנו היהודים המודרניים ה“משוחררים”, עת רעה. בסיסמה חדשה צפה ועלתה שוב המשטמה הנושנה, לא רק בארצות הבארבאריות של אסיה ואסיה-למחצה, אלא גם באלה המכונות מתורבתות. חלום, אשליה היתה זאת, שהאמנו כי האנטישמיות חלוף תחלוף. היא גדלה, היא מוסיפה לגדול. היא כובשת לה שטחים, שנראו אבודים לה לעולמים, כמו צרפת, צרפת של דרייפוּס. יתירה מזו, לפי ידיעות שקשה להאמין להן נתגלתה אפילו באמריקה החפשית. אתם, רבותי, תדעוּ בעצמכם, מה מן האמת יש בזה. דומה, שכל פּרולאֶטארי יהודי אומלל, המציג את כף-רגלו על אדמת העולם החדש, מביא אתו בבלואים העלובים של לבוש-הקבצנים שלו מעט אנטישמיות. האם לא יהיה קץ לצרה ולא מוצא מן המצוקה?
והנה נצנץ רעיון במוחותיהם של אנשים יהודים. אתם כבר יודעים אותו, את הרעיון הזה, שהרי הוא המאחד אתכם היום. אתם יודעים כי לשם ריפוי הצרה הישנה-נושנה צריך להשתמש באמצעים החדישים ביותר, דרוש פּתרון up to date5 אנו מכירים את כל אמצעי-העזר של ההווה והם עומדים לרשותנו, האם נוסיף עוד להיות חדלי-ישע כמו שהיו אבותינו בגאֶטו ולא נושיע לנו? לא! אנו יכולים להושיע לעצמנו גם נושיע. אנו מנוסים במדעים, חרוצים במשא-ומתן, שקדנים בעבודה, רבי-יוזמה ותאבי-פעולה, מחושלים, מה שדרוש לנו אינו אלא האדמה הבטוחה שעליה נוכל לפעול באין מפריע. ואתם גם יודעים, מה שמה של האדמה ההיא, אתם יודעים מה השם שבו נראית תנוּעתנו. ציונוּת! שמונה-עשרה מאות-שנים של סבל ותקווה כלולות במלה זו. יש יהודים מנוונים, הצוחקים על כך, ויש צרי-לב ומוגבלים, הנלחמים בכך. אבל תנועתנו, שמקודם הושתקה, אחר-כך הולעגה ולאחר-מכן הותקפה, יש בתוכה כל כוחו של עם שאין לכלותו. היה רק צורך לנער את כוח-העם הזה מתרדמתו. היה רק צורך לדובב את רצון-העם הזה. עוד לפני שנה נדמה היה, שהדבר הזה הוא בלתי-אפשרי. אך הוא בא והיה. באוגוסט 1897 בקונגרס שבבאזל ניתן ניסוח סופי לתוכנית הציונית:
“בית-מולדת מובטח במשפט הכלל בשביל אותם היהודים שאינם יכולים או אינם רוצים להיטמע”.
אבל ה“מעשיים”, החכמים-יותר והחכמים פּי-תשעה, ילגלגוּ: תוכנית! מליצות, דיקלומים! האם הדבר בר-ביצוע הוּא?
שום-דבר אינו בר-ביצוע, אם טומנים את הידים בחיק. כל דבר הוא בר-ביצוע, אם יש רצון עז וניגשים אל העבודה. אנו חייבים להתקדם באורח מתוכנן ובלי הרף. בכל מקום כבר נחלצים וקמים עוזרים נמרצים לענייננו, גם נוצרים, לא יהודים בלבד. אין זו השעה לפרט כל מה שנעשה מאז הקונגרס הבאזלאי, כדי להסביר לממשלות המעוניינות ולדעת-הקהל בעולם את שאיפותינו הלויאליות החדורות רוח של אהבת-הבריות. רוצה אני יותר לדבּר באזניכם על עניין אחד, שבו תוכלו כולכם יחד וכל אחד מכם לחוד לתרום תרומה להגשמת הרעיון. אני מניח, שתעשו זאת בשמחה.
קיבלנו מן הקונגרס הראשון בין השאר את ההוראה, ליצור מכשיר כספי יעיל בשביל התנועה. זה יהיה הבאנק הקולוניאלי היהודי. מנהליה של התנועה הציונית אין להם כמובן שום שייכות לבאנק הזה, אלא זאת שהם דואגים לייסודו ולניהולו על-ידי אנשים מהימנים ונכבדים. קווי-היסוד של הבאנק העומד להיווסד כבר ידועים גם באמריקה. מושבו של הבאנק יהיה בלונדון. הון-המניות של הבאנק צריך היה להגיע לשני מיליונים לי“ש, במניות של לי”ש אחת כל אחת.6 מיד לאחר פירסום ההודעה הראשונה התחילו באות מכל קצווי-תבל הודעות על חתימת מניות. מכך נולד הרעיון לעשות את הון-המניות מלכתחילה גדול יותר לעסקותיו הכספיות, ויוכל למלא את תפקידו להשגת המטרה הסופית במהירות גדולה יותר. מאיש כספים מובהק ונודע, שהבטיח את הצטרפותו, נובעת ההצעה לייסד את הבאנק בהון של חמישה מיליונים לי"ש. אנו צריכים איפוא לדעת, מהו בערך שיעור ההשתתפות מצדם של הציונים המאורגנים, שיש להביאו בחשבון. קביעת עובדה זו יש לעשותה בכל מקום במהירות הגדלה ביותר. האגודות הציוניות צריכות לאסוף חתימות על מניות. תשלום של הסכום הנרשם לפי שעה אינו נדרש. מנהלי האגודות צריכים רק לבדוק את מהימנותם של החותמים ולערוב להם. אני מייעץ איפוא לוועידתכם, לדון בשאלה זו בכל ההדגשה האפשרית, לפתוח בתעמולה לטובת הבאנק הקולוניאלי היהודי בלי דיחוי ולהודיע על התוצאות ללשכת הקונגרס בבאזל.
עם זה תואילו בטובכם להחוויר לעצמכם, מה הוא אופיים של התשלומים השונים הנאספים לטובת התנועה הציונית.
1. השקל משמש להוצאות ההנהלה והתעמולה. מן הקרן הזאת משלמים לפקידים העובדים בשכר. חברי הוועד עובדים כמובן ללא שכר. השקל מקנה לשוקל את זכוּת הבחירה לקונגרס.
1. התרוּמות לקרן הקיימת נתונות לפיקוחם של מורשים, אסור בשום פנים להוציא אותן, ולאחר-כך תשמשנה לרכישת קרקעות. מקום להפקדת הכספים ישמש הבאנק הקולוניאלי היהוּדי, מיד לאחר שהמוסד הזה יקום.
1. המניות של הבאנק הקולוניאלי היהודי הן מניות רגילות של חברת כספים. ריבית ודיבידנדים ישולמו לבעלי-המניות. כל אחד ישקול בדעתו ויאמר לעצמו, אם מוסד כספי גדול, שנועד לשרת את ענייניה של היהדות, יש לו סיכויים למלא תפקיד בעולם-העסקים היהודי, לקנות לו שם טוב בזמן הקרוב ביותר ולעשות עסקות גדולות, ולא במזרח בלבד.
המוני-העם היהודיים יתייצבו בעזרתו של הבאנק הקולוניאלי הזה על רגליהם שלהם. לדבר זה יש לשאוף. אנו הולכים ומתקדמים מתוך יישוב-הדעה, אבל בלא ליאות. מה שאנו רוצים הוא דבר צודק. מה שאנו דורשים בשביל העם היהודי מגיע לו.
ודרישה זו עוברת בכל הארצות, שבהן יהודים חיים ונאנקים, ועושה לה נפשות. בכל מקום חודרת מלת-חופש אל הלבבות שלא נתאבנו ומפעימה אותם בקול רם יותר. בכל מקום קמים ידידים לעם ישראל, לאחר שהוא מתגלה מסוגל לשאת אידיאל לאומי. מתנגדינו היהודים7 אומרים, כי האנטישמיים דנים את הציונות לכף זכות. שכן האנטי-ציוניים אינם מבינים, כי זהו מבשר-שלום, שאנו מביאים לבני-האדם בעניין שהוא כל-כך מורעל מאיבה. תנועת-התיישבות יהודית הנוהרת לארץ-האבות פירושה גם ריבוי השפע והסדר במזרח. כל-כמה שמצומצמים נסיונות-ההתיישבות שנעשו עד עכשיו בארץ-ישראל, הנה הוכיחו בכל-זאת שהאדמה שם עדיין טובה. כל אדמה היא טובה, כשהאדם העמל בא אליה לעבדה. והרי בימי-הזוהר של ההיסטוריה היתה הארץ הזאת זבת-חלב ודבש. וכזאת היא תהיה שוב, עת היהודים מרובי-הנסיונות ישובו הביתה8 אל ארץ-אבותיהם הבלתי-נשכחת.
בברכת ציון
שלכם בכל לב
ת. הרצל
-
הופיע לראשונה ב–Zionistische Schriften. אך עם ציון תאריך לא–נכון (פברואר 1898), כתב–היד שמור בארכיון הרצל שבארכיון הציוני המרכזי (להלן נצביע על כמה מחיקות בכתב–היד, שיש בהן עניין). לקביעת המועד: ועידת ציוני אמריקה, שאליה נשלח דברו של הרצל, התקיימה בניו–יורק ב–29 במאי 1898, בראשותו של הרב ד“ר פיליפ קליין. מזכיר כללי היה ד”ר מיכאל זינגר. ראה הכתבה של דויד טריטש ב“די ואֶלט”, גל‘ 24, מ–17 ביוני 1898, עמ’ 9–10. ועידה זו שימשה ועידה מוקדמת לוועידה מ־4 ביוּלי 1898, שבה נוסדה הפדרציה של ציוני אמריקה בראשותו של פּרופ' ריכארד גוטהייל. ↩
-
הכוונה למלחמת ארצות–הברית – ספרד שפרצה ב־23 באפריל 1898, אחרי התקוממות קובה (שהיתה אז מושבה ספרדית) נגד ספרד. מלחמה זו נסתיימה בחוזה–השלום, שנחתם בפאריס ב–10 בדצמבר 1898. החוזה קבע את עצמאותה של קובה ואת הוויתור של ספרד לטובת ארצות–הברית על כמה מושבות, ביניהן איי הפיליפּינים. ↩
-
כאן מחק הרצל בכתב–היד את המלים: הדגל הזה נושא את כל העת החדשה בקפליו. ↩
-
במקום המלה “אכזרית” (grausame) היה כתוב תחילה בכתב–היד ונמחק “העתיקה הגאה” (alte, stolze). ↩
-
ביטוי אנגלי: מעודכן, מתאים לזמננוּ. ↩
-
כאן נמחק בכתב היד: “עד לקונגרס הבאזלאי השני יהיה הדבר הזה מוכן ומנוסח בצורתו… ” ↩
-
כאן הרצל מחק בכתב–היד: מר מונטיפיורי קבע. ↩
-
כאן מחוק בכתב–היד: אם אפשר לבצע זאת? הכל אפשר לבצע היום. לגבי הטכנאי של התחבורה איבדה המלה אי–אפשר כמעט כל משמעות… ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.