אגרת ארבעים וארבע. 🔗
שאַוועל ב' שבט תרכ"ג.
שלום לעלם נָבָר, משכיל על דָבָר, העררן אהרן לוריא בפינסק.
מכתבך מן ג' שבט הגיעני ביום י“ז בו, את האיש אשר תדרוש אחריו אינני מכיר, כי אין אדם מכיר את עצמו, ואנכי אמנם טרם אדע אם בתחבֻּלַת ערמה בחרת בי מכל בני משפחת גאָרדאָן הרבים, לדרוש ממני אחרי האיש אשר תבקש, או אם בתֻמך הלכת וה' הנחך בדרך אמת; אבל בין כה וכה הנני חש להודיעך כי אני אני הוא האיש אשר אתה מבקש! אנכי ישבתי לפני שנים שתי עשרה בעיר מגורך ואסתופף בבית הוריך הנכבדים; מפי לקחת לקח שנים שלשה ירחים; ועוד אזכרך – ילד רך וענֹג, יחיד היית אז להוריך, לבָן פנים ורך בשר אבל מלא ברכת ד' רֹחב לב ויתרון הכֹשַר לחכמה, ואנכי נבֵאתי אז לאביך הנכבד כי תהיה לאיש משכיל וחכם, וכן הָייתָ, רֹאֶה אנכי את פני מכתבך הקטן הערוך בטוב טעם ודעת, כי לא בלית ימי ילדותך בהבל ושנות נעוריך בדברים של תֹהו; כי באה חכמה בלבך והדעת מלאה את נפשך. ומאֹד מאֹד ינעם לי לראות כי עוד צפנת זכרי בלבבך וכי יקרה נפשי בעיניך; וכן יקרת גם אתה בעיני, נכבדת ואנכי אהבתיך ואבקשך כי תשוב תדבר בי ברחבה ותודיעני את כל הנעשה בך מיום לכתי מעמכם עד היום הזה. איכה גדלוך הוריך אין ספק כי מלאו אזניך תורה וחכמה למיניהן! האם נשארת מן הוא והלאה בעירך או אם נסעת וסבֹת ערים אחרות ותרא ערים ויושביהן ותַבֵט אדם עם יושבי חדל? האם עודך בגפך או אם כבר נשאת אשה? בת מי היא ומאיזו עיר היא? או אולי גם ראית זרע? האם כבר שלחת בעסק ידך או אם עודך סמוך על שֻׁלחן הוריך? – והוריך מה המה? השלֵמים וטובים המה מנפש ועד בשר? השלום לאביך הנדיב היקר והנכבד ר' משה, ולאמך טובת שכל אשת החיל (אשר לדאבון לבי שכחתי את שמה)? העוד חיה אמך הזקנה חַיָה? השלום לדודך נגיד רב תבונות ר' יוסף איטינגור? איפה הוא כעת? – ומה הערים אשר אתה יושב בהנה פינסק וקארלין – האם עלו במעלות ההשכלה לפנים אור ירדו לאחור? את כל אלה תגיד לי והוספת עליהם כהנה וכהנה ככל העולה על רוחך. הגידה נא לי ג”כ אם אתה הוא הכותב בעלי העתים לבני ישראל בשם אַ. לוריא? ומה הדבר אשר הביאך לבקש מלפני את ספרי אדו"ם שמונה שנים אחרי צאתו לאור, אחרי אשר כמעט כבר אזל לו מתחת ידי? האם ראית את ספרי השני משלי יהודה ואם יֶשנו אתך?
מספרי אדו“ם אשר תדרוש שולח אנכי לך בעד הרו”כ הא' ב' עקזעמפ' כי מחירו 50 קאפ', ואת השני תתן לאשר ישר בעיניך.
שלום לך ולכל אשר אתך חֲזַק וחֲזַק. מצפה אנכי בכליון עינים ליום יבֹאו דבריך אלי, כי חמודות אתה לי ונפשי אִוְתָה לדעת את כל הנוגע בך; למען אשבעה תמונתך למראֵה עינים ולא רק בַהֲלָך נפש. והיה כי יבֹאו דבריך אלי והוספתי גם אני לענותך ולדבר בך ככל אשר יתן אלוה אל לבי וכן נשים לנו חֹק להריץ מכתבינו איש אל אחיו לעתים מזמנות רצוא ושוב, אם יהיה גם לבך לדבר הזה. אני אני מורך מקדם ומלמדך בשלשה ירחים, אוֹהבך וידידך עד נצח נצחים
יל"ג.
אגרת ארבעים וחמש. 🔗
בעשירי לראשון תרכ"ג שאוול.
ברוך אתה לי בן פורת נטע נעמן, תורת אלהיו בלבו ועם החכמה נאמן, זית רענן נטוע על מי החכמה ועל המבוע, יושב בצל הכסף שאנן, ובצל החכמה יתלונן; עשיר הולך בתֻמו, דבריו נכֹחים ונעים נאֻמו, הוגה בידידיו מלפנים בשכבו ובקומו, ומאהבתם לבו לא נדעך בחֻמו, פרי נחמד מאילן נאה, לו ראוי להלל ולו יאה,
כמ"ר אבר"ם לאור־יה יחי.
מכתבך מונח בידי זה שְׁבֻעַיִם ואנכי מיחל לדבריך האחרונים למען ענותך על כלם פעם אחת בבואם אלי כתֻמם; וכן אמנם היה לך לעשות, למהר לשלוח לי סוף דברך למען יהיה כֻלו פרוש לפני כאגרת, ואנכי עניתי עליו דברים כסדרן ולא הייתי נכנס לתוך דברי חברי. אבל אחרי כי בושש מכתבך השני לבוא רֹאֶה אנכי כי מצפה אתה לתשובתי: ולא אַחֲלֶה עוד לבך בתוחלת ממֻשכה ולא אאדיב נפשך בצִפִּיַת הבל.
תבקש לספר לך את קֹרות חיי מיום היותי עד היום; ואני אין נפשי אל הדבר הזה. שנים המה למיניהם אשר להם לבדם נתנה הצדקה להשמיע תולדות ימי חייהם ברבים בהיות תקוה אשר בספורם יביאו ענג ותועלת לקוראיהם. הגדולים אשר בארץ המה אשר פעלו רמות וגדֹלות בכל מדע וחזון או בכל כשרון מעשה אשר פי שנים ברוחם ונשמה יתרה להם על בני גילם, אף כי כמות כל האדם מתו, ונולדו וחיו ואכלו ושתו ופרו ורבו כבני אדם; בכל זאת מצוה עלינו לספר בתולדות ימיהם מיום צאתם מחיק אמם עד שובם אל חיק אֵם כל חי, ללמד דעת את העם ולהבינו בינה יתירה, איכה נוצר רוחם הכביר בקרבם ואיכה עלו במעלות ההשתלמות ממדרגה למדרגה עד עלותם למרום קִצָה ועד עשותם את הגדולות אשר עשו. כל המרבה לספר בתולדות אנשי שם כאלה הרי זה משֻׁבח, כי יביא תועלת רבה לקוראיו בהתעוררם לאחוז באשורם ולצאת בעקבותם ומזה ישוטטו רבים ותרבה הדעת. ויש מן החכמים הכותבים בעצמם בספר את חייהם ואת אשר עבר על נפשם ומה הגיע אליהם. לזה צריך זהירות ושמירה יתרה כי צריכים הם לכלכל דבריהם במשפט ולסדר את קורותיהם ותהלותיהם בצניעות רבה ובענוה גדולה כאדם שמספר דברי זולתו שאינם נוגעים לו ולא כאדם שבא להלל את עצמו; ויהיו גבורים לכבוש את יצרם ולדלג על דברים הרבה, ולא יאריכו יותר מדאי בספורים של תהו, כמו למשל ששד"ל עושה עכשיו; כי יש דברים הרבה מרבים הבל שאין שום תועלת וענג בהם לכל אשר יקראוהו באמת; כי אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים – והחיים חלום. ויש עוד אנשים אשר אף כי לא פעלו גדולות ונצורות בקרב תבל, לא דברו (בע') [בשבעים] לשון ולא המציאו את אבק השרפה, אבל צבאם עלי ארץ היה מלא מסבות מתהפכות אלפי מינים, ומקרים ממקרים שונים; כמו התועים במדבר, הנוסעים בארצות רחוקות ועוברים ארחות יַמִים, המעמידים את נפשם במקום סכנה; המה יספרו את כל הקרות אותם ואת כל התלאה אשר מְצָאָתַם ויצילם ד'. וקוראיהם יתענגו על ספורם המלא תמורות הדורות וחליפות מאליפות, כי זה מטבע האדם כי כל דבר שאינו תדיר קודם הוא להתפעל עליו ולהתענג בו.
ואולם אני הגבר בעניי, הגידה לי שאהבה נפשי, מה עשיתי ואזכה לכתוב קורותי ותולדותי בספר לו גם לעיני איש אחד כמוך היום? ואני טרם אדע אם לא ישלטו עיני זרים במכתבי אליך! ראמות ונשגבות לא פעלתי ומשך חכמתי קטנה ודלה ודקה מן הדקה; וגם חיי הולכים לאט כמי השילוח ואינם שונים מחיי כל רֹאי השמש; ועל מה תתענג בסַפרי לך דברים תדירים ילדי יום יום, ומה תחכם באחריתם? מה יתן ומה יוסיף לך לדעת, דרך משל, כי נולדתי בווילנא בכ“א יום לחדש כסלו בשנת מרידת בני פולין הראשונה (תקצ"א), כי מנעורי גדלני אבי ככל שאר נערי בני ישראל על ברכי התלמוד ושאר כנותהו וכי בהיותי בן תשע שלא הגיע לחנוך כבר עסקו עמי בהלכות כתובות וגטין וקדושין והודיעוני הדרכים שהאשה נקנית בהם והעמיקו לפלפל עמי בשטת דם מפקד פקיד וי”א יום שבין נדה לנדה? או מה ימריצך כי תדע כי מלמדי הראשון אשר למדתי אצלו משנת הארבע וארבעה ירחים עד שנת התשע (שנה) היה מהיר במקרא ולמד עמי גם ספרי קדש בדרך טפל נוסף על התלמוד שהוא היה העיקר, וכי בהיותי בן י“א שנים הייתי מבין התנ”ך והייתי בקי בכמה מאות דף גמרא ועליתי בשניהם על יתר חברי אז שהיו עתה למורי הוראה בישראל, וכי במלאת לי י“ג שנה סִיַמתי הבבות. ודרשתי בהם לפני הקרואים ואחד מהם נתן עיניו בי ונעשיתי – חתן לבתו, וכי אחרי כן כאשר נהפך הגלגל על אבי ויורידהו בסֻלַם ההצלחה מעלות רבות אחורנית בַמעלות אשר העלה את האיש הבוחר בי ובדרָשתי, מרום ונשא וגבוה ממנו, ובהשָׁנות מֵאותָיו נשתנו דֵעותיו וינער חצנו ממני ויוציאני לחרות? ומה בצע אם אספר לך עוד כי במלאת לי י”ד שנה הוציאני אבי מתחת יד אפוטרופסות של המלמדים ויתן עתותי בידי ויושיבני בד' אמות של הלכה ללמוד בנפשי באחד מבתי המדרשים, וכי בעת ההיא החל לבי לנטות מן הדרך אשר תארו לי ולא מנעתי את עצמי מן ההגיון ואָחל להגות בספרים חיצונים ויהיה לי רוב היום למלאכה בבית מדרשי ושעות אחדות גנבתי יום וגנבתי לילה ללמוד הקריאה והכתיבה בשפות זרות? או מה ממלך יהלוך אם לא תדע כי עד השבע עשרה שנה מלאתי אחרי דברי אבי ופרשתי ארבות ידי וחציתי עד צואר בים התלמוד עד כי כמעט עברתי את כלו וכי רק אז נפקחו עיני לראות כי לא זו הדרך המולכת אותנו למחוז החפץ בימינו אלה; כי אל אי שָׁמֵם וסלע קֵרֵחַ באתי אשר לא ישלם לי שכר טוב, די העבודה הרבה אשר העבדתי את נפשי עליו, וכי אז נפלה המסכה הנסוכה מעל עיני ואפן כה וכה ואביט עלי ועל כל אשר לי מסביב, ואֵרא כי אַזִיי פרא אנכי בתוך אירופה הנֵאוֹרָה וכי מנהג המקום שיצאתי משם בידי ומלתו על לשוני במקום אשר הלכתי שם שלא על מנת לחזור, שלא כדת וכדין, וכי בראותי כל זאת ונָתֹן אל לבי ואמהר לתקן את אשר עִוְתו אחרים ולמנות את אשר החסירו ואאזור כחי ללמוד דקדוק שפת עבר על מכונתה ושפת רוסית, פולאנית, אשכנז וצרפת ושאר הידיעות הנצרכות לאדם באשר הוא אדם ומדיני בטבעו, ואני לבדי ואיש אין אתי, אין מורה ואין מנהל ואין מודיע דבר, ואהיה מתהלך כצפור נודד, מספר לספר ככל אשר אִנה המקרה לידי ואלמד ואקרא הרבה ואחכם מעט ככל אשר נתן אלהי אל לבי??
והנה מה חָכמתָ בשמעך ובידעך את כל הדברים היגעים האלה שהמה שיחת חולין שאינה צריכה למוד, והוא דבר ישן נושן שאין בו משום חשש חדש. ובימים ההם ובזמן הזה עוד רבים מבני היהודים משלחים כצאן עויליהם בדרך עקלתון זו מבלי לשום אל לבם מראש את אשר יקרה אותם באחרית הימים; ואלה האֻמללים, בנעוריהם בלתי מגֻדָלים, יציצו מעיר, כאזוב אשר בקיר, ויעלו בראש הומיות, ככמהין ופטריות, ויגדלו במשחתם, כחומטים בקליפתם, ועמהם תגדל סכלותם וקשיות ערפם, אשר הסכינו בה בימי חָרפם; או כי אוי להם בפקוח עיניהם, ונקוטו בפניהם, ואבלו ואנו, ואמרו וענו: כאשר שכלנו שכלנו, אבותינו החטיאו המטרה ואנחנו סבלנו.
וכן האם תוסיף דעת בהוסיפי לספר לך כי בשנת תר“י שלחני אבי ז”ל לעיר פינסק לתבוע סך כסף אשר הגיע לו מאדון אחד אשר היה מורה בביה“ס שם, ואני אז כבן תשע עשרה שנה ועוד לרגלי התביעה נאנסתי להֵעָצֵר בעיר ההיא שבועות אחדים ואִוָעֵץ לפרנס את עצמי בהוראת שעה אף כי לא הגעתי עוד לפרקי ולא שמשתי כל צרכי, אז ידעתיך אותך ואת אביך ואמך הנכבדים ואת אמך הזקנה, תפארת מינה, ושאר אנשים ישרים ויקרים מבני משפחתך ומגרי עירך אשר מקצתם עודם שמורים בזכרוני ולבי עָרֵג אליהם, ואולם אחרי מספר ירחים נתבטלה הסבה הראשית אשר הביאתני שמה ואז נואשתי גם מפרנסתי אשר הביאה לי שבלים דקות וצנומות, ואשים פני לשוב לווילנא. אחרי מסעים שונים קצרים וארוכים אשר נסעתי בערים שונות לרגלי עסקים שונים בשנות תרי”א ותרי“ב, נמניתי בשנת תרי”ג למורה בביה“ס הנפתח אז מטעם הממשלה בעיר פאניעוועז, ומן אז עד היום זה לי עשר שנים רצופות עודני מורה בבית ספר כזה. וכבר נשאתי לי אשה בפאניעוועז וכבר ראיתי זרע שתי בנות ובן אחד; וכבר הוצאתי לאור שני ספרים בלשון עבר אשר ראית ואשר לא ראיתי בשניהם סימן ברכה; ומאמרים שונים בשפת רוסיה ואשכנז אשר אולי ג”כ ראית ובמשך הזמן הזה מצאוני צרות רבות ורעות; אבי מת עלי בשנת תרט“ו ויניח אחריו בת אחת שהשאתי לאיש ושלשה בנים שעזרתי ותמכתי בידיהם עד אשר עֲזָרָם אלהים לבוא למחוז חפצם, האחד מהם (אברהם. ע' משלי יהודה ס' ד' משל י"ט) יכלה בשנה זאת חק למודיו באוניווערזיטאֶט שבמאסקוי והוא יהיה איש מצוין וגדול בישראל, ובלתי ספק יקבל שם הכבוד מאגיסטער יוריספרודענץ – והשני ישקוד על למודיו בבית מדרשו של הקדוש וולאדימיר בקיעף; והשלישי הוא הצעיר אתי היום בביתי מפתי יאכל ומכוסי ישתה ולומד בגימנאזיום דפה. והנה כל אלה עלי היו כלנה, ונוסף לזה אבדו לי כמה מאות רו”כ בענין רע (הכרמל שנה ב' נו' כ"ח, שיר זהב: באבוד עשרי בענין רע) וגם על ספרי השני משלי יהודה הוצאתי כסף הרבה וחלק גדול ממנו לא שב לי; ולרגלי כל הנסבות האלה אזלת ידי והנני מתפרנס היום בדוחק ובצער. משכֻרתי הנתנת לי מאת הממשלה לא תספיק לי ולנפשות ביתי רק ללחם נקְדים ולנעלים בלים ומטֻלָאים והעיר אשר אנכי יושב בה זה כשנתים קטנה ודלה ואנשיה רֻבם עניים המתפרנסים זה מזה. ואין הבור מתמלא מחוליָתו; ובכן תלואים לי חיי מנגד ופרנסתי תלויה על חוט השערה ועל מקרים כוזבים ובלתי בטוחים, ואלמלא בכל יומא מתרחיש ניסא כי אז כבר אבדתי בעניי…………….. …………………
……………………………………………
……………………………………………
הן אלה קצות דרכי בימי חיי עלי ארץ – ואתה שאלת והגדתיך ומה חכמת עתה מאז יותר? או כי תתענג בשמעך את סוף דברי מלא תלונות ודברי נרגן על מרי יומי, ועל צרת פרנסתי? הלא אמרתי לך אל תשאל ואל תנסה!
והנה נלאיתי הפעם וגם הָלאיתיך ברֹב דבָרַי ומי שאמר לרקיע די הוא יאמר גם למכתבי זה די. ואתה זכור ואל תשכח כי עוד לא עניתי1 דבר על כל שאלותי וכי מחכה אני לתשובתך. ואם תחפוץ שימָשכו מכתבינו לאֹרך ימים צריך שנחבר בהם הערב עם המועיל למען לא נבלה זמננו בדברים של מה בכך ולא נוציא את כספנו, כסף הפאָרטא, על תהו והבל. ואם עוד תתאו לדעת מן הנוגע לי דבר, שאל ואשיבך אני ידידך
יל"ג
כי לאמך הזקנה שלום ולר' יוסף איטינגר אשר שאלתי ראיתי זה לא כביר במכתב עת; אבל הגידה נא לי איפֹה נמצא כהיום שארך חיים לוריא בהרב ר' גרשון?
-
“עניתי” במקור צ“ל ”ענית“ הערת פב”י. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.