אגרת חמשים ושלש.    🔗

[לר"מ הכהן פראזער.]

בע“ה עשרה באב אחר הקינות. תרכ”ו. טעלז.

שלום לך ידידי היקר!

שלשת מכתביך ושני משלוחיך (הס' ח"ד [חקר דבר] פיסת הבד) באו לידי. המשלוח האחרון כמעט למותר היה לי כי כבר קניתי לי בזה בד לבן טוב ממנו; בכל זאת אכיר טובה לדודתי ולבתה הנאהבות והנעימות על חפצן להיטיב עמדי; מחיר הבד אשיב להן כשתודענה לי מִסְפָּרו וכמותו, הס' ח“ד בא לבקר וראוי הוא להיות מבוקר. השגיאה היותר גדולה ששגה מחברו היא רצותו למוד שפת עבר באַמת שפת גרמניה ורוסיה וחפצו שיהיו כל ספרי העברים שנכתבו במשך אלפי שנה עשוים בדפוס סופרי אירופה מן הדור הזה ושקדמו. וישכח כי רוח אחרת לכל עם ועם ובכל לשון ולשון, ושפת עבר יוצאת ירך שם רחוקה מלשונות יפת כרחוק מזרח ממערב, נוסף לזה היסודות שעליו הוא בונה בקורתו רעועות, ואין סיפק בידי ראיותיו להצדיק משפטו הקשה. מרֵאיָתו (צד 36) עוד אין אנחנו למדים שה' לערנער לא הבין דברי הסופר שהעתיק ממנו. דעתו בצד 41 איננה מכרחת שוויזל שגה עד כמה בשוררו את שירי תפארתו יען שנושא השיר כבר בא בספר התורה, ומה עשה מילטאָן בגן עדנו וקלאפשטאָק במשיחו ועוד רבים כמוהם. נוסף לזה אין שפת עבר נקיה שגורה בפי המבקר ומאמריו מלאים גרמניזמען ושגיאות כנגד חקי הלשון. בצד 44 יחפוץ שסופרי העברים החדשים יכתבו טראגעדיען, קאמעדיען, דראממען, ושכח כי אין לנו לא בתי טיאטראות ולא במות ישחק (ביהנען) בשפת עבר, וחבורים כאלה למה הם באים? מצד 65 עד 68 העתיק בקצרה דברי באָקל בחלקו הראשון ולא הזכיר שמו עליו. ובכלל לא יצא ה' קאוונער ידי חובתו בבקורתו זאת ולא בנשק כזה ובחלֻקי אבנים יֵצא ללחום כנגד אנשי שם אשר כבר יצא טבעם בעולם וכלל את וויזל ואת מיצקון ואת כל חכמי ישראל מימי התלמוד עד שד”ל בכלל אחד ובחדא מחתא מחינהו; והוא שואל שלא מדעת מה הועילו כל החכמים האלה לבני ישראל וישכח כי הרבה והרבה הועילו, כי לולא החכמים והסופרים שבכל דור ודור כבר אולי נכחד קימנו ולא נזכר שם ישראל עוד, והדברים ארוכים ורבים ואין מקומם במכתב ידידות. וכל זאת אמרתי לך ידידי בחשאי מפני שאין דעתי לבקר את בקורתו של ה' קאוונער בפומבי אחרי כל התגרות והשטנות שנכתבו עליו בהמליץ, אשר לדאבון לבי קראתים בטרם ראיתי את מחברתו ועכשיו כשקראתיה אינם עוד בידי לעיין בם. אבל לא אוכל לכחד כי ספרות ישראל צריכה לבקורת לברור האוכל מתוך הפסולת. אבל לא ה' קעוונער יוּכל בכחו זה להושיע את ישראל; וצריך לזה הכנה יתירה וידיעה רחבה בכל תורת ישראל ושימוש תלמידי חכמים הרבה. ודבר זה לא יעשה בלתי אם ע“י חברת משכילים ולומדים, בקיאים בכל ספרי עמנו למיניהם. אולי יש אל תחת ידך גם ס' שׁרש דבר שנכבד נגד חקר דבר, תיטיב עמדי לשלחהו אלי. הס' ח”ד מושב לך בזה. – השמועה אשר שמעת על חזא"ל היא שקר וכזב. הנה הוא מגיה בבית דפוסו של ר' יצחק גאלדמאַן בווארשוי, כפי שהודיעני ה' פֿין. ספרי האינסטיטוט לשנה הבאה אוציא [ב]עבורך. הודיעני אם עוד לא בא לקאוונא הסבארניק של החברה משכילי הרבים. תודיעני מוצא דבר ממחלֻקתם של יבנה עם אשתו. ואני אץ לכלות מכתבי כי בריאותי רפה (?) וכבר כתבתי היום הרבה אף אין מכתבך האחרון לנגד עיני כי התבולל בכתבים רבים ולא אוכל למצאו כרגע. הודיעני עד כמה כחך גדול בשפת רוסיה האם תמהר לדבר בה צחות? ואם יש לך תקוה למצא פרנסתך בקאוונא גם לימים יבֹאו? כי עם לבבי היה לשלח את מורה הכתב מבית ספרי, אשר אין דעתי נוחה הימנו. משכרתו כעת בערך 125 לשנה. אף פותח אנכי בזה בית ספר לנערות ושמה יהיה עבודה ושכר טוב. – לה' ווערבלאָווסקי כתבתי בעצמי, כי נכון אנכי לעשות למענו מה שיהיה בכחי בכחי הרפה; אבל גם הודעתי שלא יבנה לו מגדל וראשו בשמים, כי העיר קטנה והכנסותיה מועטות; ואנשי העיר טרחנים וצרכיהם מרובים. אצלי אין ספק שיבוחר ה' ווערבלאווסקי מפאת כי אחרים לא ישתדלו בזה; אבל יום הבחירה לא הוגבל עודנה וזה אמנם בידי לקרבו ולהחישו. היה שלום וטוב כחפץ

ידידך יל"ג.

אגרת חמשים וארבע.    🔗

טעלז 13 אפריל 1866 (תרכ“ו יו”ד אייר).

בבנין אב ובקל וחמר, יצילך האל השומר, מגזרת ספירת העמר.

שלום וברכה לך, אוהב דבק מאח, אשר נפשו בנפשי קשורה בחוט אהבה לא ינתק במהרה, כבוד מו"ה משה הכהן פראזער, לפני בקר מאלהיו יעזר.

צדיק אתה ידידי ואני ועטי הרשעים כי אמנם כן כל מכתביך עודם מונחים לפני ומיחלים לתשובה. ואולם שאלתך הראשונה “מדוע לא עניתיך” תשובתה בצדה בשאלתך השניה “מדוע לא שלחתי אליך עד כה את ספרי האינסטיטוט”. כי הספרים ההמה עוד לא הגיעו לידי מפאת מרחק הדרך וקושי הקומינקטיון בין עיר מושבי החדש ובין ריגא; לפני חג הפסח מלאתי יד אחד הנוסעים לקבלם ולא הספיקה לו השעה וישב בידים ריקניות וכעת מחכה אנכי עוד הפעם להזדמנות בטוחה, וקשה היה עלי הדבר לבוא לפניך ריקם, על כן לא באתי כלל, ועמך הסליחה למען תאָהב.

מעמדי אם כי הוטב מעט מאשר למבראשונה בכל זאת עודנו מוקף מסבות ממסבות שונות שימררו לפעמים את חיי; אבל לא אחפוץ ולא אוכל לפרטם בזה לפי שעה, ועל כן יהיו בעיניך כאלו הייתי פורטם. כל הדברים שאמרת על אֹדות פאָניוועז אמורים גם מטעלז, סדנא דארעא חד הוא! כזאת כן זאת הנה ערים נכחדות, צבֻרי בתי הרס, גלים נצים לא ישבו בם משכילים וחכמים ולא יגורו סופרים ומליצים, כי אם גדודי אנשים משחרים לטרף והמון עברים נצים, מעט מהם סוחרים בסחורת פרוסיה במעשה צעצועים ובפטורי צצים, ושאריתם משמרים הבלי שוא קנאים ובעלי חצים, או חובשי בית המדרש ומחשבי קצים, וכלם ישנים שנת מרמיטא נרדמים בחזקה ואינם מקיצים, עומדים על עמדם בקשיות ערף בשלוה ובטֻחות, שלא יזיזום ממקומם רוח המושל ורוח הזמן וכל הרוחות, ואילו האחד שיפול ביניהם ועיניו פקוחות או אשר שת לו אלהים מעט חכמה בטוחות, כל ימיו יהיה איש מכאובות וחסר מנוחות, יתנו בברותו ראש ולצמאו ישקוהו מים מלוחים מנודות נפוחות.

העיר טעלז יושבת על תל הרים גבנונים ועל מי מעינות. בתיה בנוים בלי סדרים כאריח על גבי אריח, זה יוצא וזה נכנס. בימי הגשמים הסוחה בקרב חוצות מרבה להכיל וכל העיר היא כערמת זבל גדולה, ואדים נפסדים יעלו מן הבצֹאת ומן הגבאים ומקלקלים הנשימה ומפסידים הבריאה. זה שבתי בעיר הזאת כארבעה ירחים ועוד לא הסכנתי לשאוף אוירה המקולקל ולשתות מימיה. מסורה היא בידי רושמי קורות הימים כי בהיות יד האפיפיור תקיפה כבימי גדולתו היתה העיר הזאת ארץ גזרה אשר שמה שלחו ביד פשעם כל הפושעים והמורדים מכל ארצות הקאטאָליציזמוס לשאת את עוֹנוֹתם ועוד עד היום יש רחוב אחת הנקראת רחוב זיביריען. ואני אומר כי השטן רכב על כנפי רוח זלעפות ועבר בטיסה אחת על פני הככר הזה ועל גבו שק מלא חֳרבות ויקב חר בשקו ויפלו ממנו מלא כף בתי חמר אשר בעפר יסודם ויקרא שמם טעלז עד היום הזה.

לטובתי ולהנאתי דמיתי למשכך אחרי אל העיר הזאת. בימי חג המצות הואילו על פי עצתי שנים שלשה מנכבדי העיר לקחת מורה לבניהם ובלבי היה לקחתך הלום. ומה גם כי בדעתי לפתוח פה בית ספר לנערות והיית עוזר לי, ואולי במשך הזמן היה עולה בידי לתת בידך את מלאכת הכתיבה בבית הספר, אשר עתה רבה המשכרת יותר ממאה רו"כ, כי המורה הנוכחי אין רוחי נוחה הימנו. אבל אחרי כן נחמתי וחסתי עליך כי אמרתי טוב שבתך בקאוונא משבתך בארץ תלאובות זאת.

הספר וויענ' מיטטה' שאל ממני רח“ל קצ”ב וזה לא כביר כתבתי אליו על אֹדות זאת ובקשתי להשיבו לקאוונא ליד הג' שטערן, ובלתי ספק יעשה זאת. ע“ד ספרי שירי יהודה לא ידעתי מאומה. אליאשעוויץ המו”ל התחייב להדפיסו עד חג הפסח; ואני טרם אדע מה עשה בו, כי לא אדע מקום חניתו עתה; ואולי ידעת את האיש הזה ואת שיחו כי לא באמונה ינהג.

הקראת את שירי בלשון יהודית הנדפס בקול מבשר נומר 11, האם ישר בעיניך? גם אנחנו חגוֹנו את חג רָנַי פַּלַט אדוננו המלך, ודרשתי אשר דרשתי בלשון רוסיה נשלחה אל שר הפלך בקאוונא ואולי תהיה נדפסת בוויעדאָמאָסטו.

ובזה כלו לפי שעה דברי אליך ובבוא הספרים לידי אשוב לדבר בך במהרי לשלחם אליך ואתה אל נא תעצור לי לכתוב כפעם בפעם ואל תפנה אל שתיקתי לפעמים ואל יעלו על לבבך דברים כי קצפתי בך¹ או מאסתיך; אל תשתע כי ידידך אנכי ודבריך חביבים עלי תמיד כשעה ראשונה; ובכל עת ובכל שעה בשלומך ידרוש וזכוֹר יזכרך מארץ חרמונים מעיר מצער, ידידך באמת ובלי ספק, שאין להרהר אחריו ואין לפקפק,

יל"ג.

P.S. בבית שטערן תזכיר שמי אם תבֹא אליהם וברכתם. ולסופרנו וידידנו ר"א מאפו תאמר כי בנו הוא לי למשיב נפש ולמִפתּח מזכיר את שם אביו היקר לי מאֹד. ברוך האילן שנשא פרי הדר כזה שטעמו וטעם עצו שוה; ישמח האב ביוצא חלציו! לכל מיודעי ומכירי בקאוונא את אשר תראה תגיד כי דורש שלומם וטובתם אני כל ימי לעולם.