רקע
יהודה ליב גורדון

 

אגרת חמשים וחמש.    🔗


ברכה ושלום להרב השלם כבוד מו“ה משה אהרן שאַצקעס בפינסק נ”י.


מכתבך אדוני ותכריך ספריך קבלתי במועדם ולא כתבתי לך עד כה כי לא חפצתי לבוא לפניך בידים ריקניות, כי אמרתי יש לי תקוה למכור ספריך ובאתרא דליעול מכתב מלא דברים בעלמא ליעול מכתב מלא שטרות המלך. אבל עד היום הזה תקותי נשארה מעל! יחד עם ספרך באו אלי ממחברים אחרים ספרים שונים העומדים למכירה, אבל לא זאמעט הדרך ולא טעלז העיר למכור שם ספרים בכלל וספרי המשכילים בפרט.

היהודים היושבים בזה בכל המון בית ישראל נחלקים: א) להדיוטים לומדים, המה השורים המלחכים את עשב השדה מעבר ההר מזה ואינם רֹאים כי מעברו השני הוא מלא ברכת ה' כל פרי תנובה נחמד להשכיל, והמה לומדים באהלם והדיוטים מופלגים בצאתם ברחובות קריה ובבֹאם בין אנשים. ב) להדיוטים יראים המקדימים נעשה לנשמע ואצלם המעשה עיקר וללימוד לא חיישי. ג) להדיוטים משכילים, המתירים הרצועה על פי השמועה כי שמעו מפלוני דבר זה מותר ודבר זה מותר. ד) להדיוטים גמורים. והנה לא ראי זה כראי זה ולא הרי השוֹר כהרי הבוּר, הצד השוה שביניהם שכלם הדיוטים וקמצנים רודפים בכל אות נפשם אחר הממון ועוסקים כל ימיהם בפרקמטיא וטוב להם אמה אחת של קונט (….) מאלפי ספרי השכלה ותלי תלים של חכמות, ואנכי נסיתי לפתוח במפתח שלך ארגזים של אלה הציקנין ואיננו הולמם. ועד היום לא עלתה בידי למכור אף אחד מספריך והרבה יהיה אם אמכור שנים או שלשה מהם.

את כל התלאה אשר מצאתך בגראדנא שמעתי וקראתי בכרמל ובווילענסקי וויעסטניק. ואת מי מאתנו, אחי, אין כמו אלה? במי לא יפגעו לרעה חרשי משחית אלה באופן זה או באופן אחר? ואנחנו איננו מן הראשונים וגם מן האחרונים לא נהיה. הדברים אשר קראו הנביאים הראשונים נוכל לקרא גם אנחנו ויוכלו לקרוא גם בני שלשים ובני רבעים אחרינו “כי כל בית ישראל ערלי לב” – “לא יטיפון לאלה לא יסג כלמות”. – וכשם שאי אפשר לעולם בלא ישראל כך אי אפשר לישראל בלא ערלי לב ותועי רוח ובעלי הזיות והבלים, ואני מאמין באמונה שלמה שמעמד הרוחני זה של בני עמנו הוא נצחי, וכי רוח המושל ורוח הזמן וכל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותם ממקומם. ומשכילי הרבים – כי תבֹא בהם הרוח להטיף לעם הזה אז נכף כאגמון ראשנו ונט שכמנו לסבול את אשר יטילו עלינו, ואם נמאן בזה נכלא את הרוח ונשב בדד ונדם. – והנה גם אני בעניי שבתי נפלתי במכמרת זו אחרי אשר נמלטתי ונזהרתי ממנה זה שמונה שנים, כי חבלי לדה באו ובימי הפסח הבע“ל אנכי מוכן לנסוע לווילנא להדפיס אחד מחבורי בלה”ק וידעתי מראש כי גם עלי תעבר כוס חמת אלה הקנאים, כי גליתי טפח ממה שהם מתאמצים בכל עז לכסות טפחים. אבל לא יגרתי מפני החמה, פני לא אסתיר מכלימות, וה' אלהים יעזר לי.

תשאל את דעתי על אדות ספרך, ולמה זה אכניס ראשי בדבר אשר כבר עשוהו אחרים ושלמים במה“ע, ומה גם כי עד כה לא הספיקה לי השעה לקרוא את ספרך כתֻמו, מהחל עד כלה, וקראתי בו רק לסרוגין פרקים מקוטעין. באחד מהם מצאתי כי בהצעה אחת על דבר משלות כובסים כונת לדעה אחת עמי במאמרי בלשון רוסיה על אדות המשלים בספרי ישראל הנדפס זה כשנה בסבאָרניק של החברה משכילי הרבים בפ”ב, ואשר לדאבון לבי היתה בו יד הצינזור לרעה ויאַבדו מתוך הקהל. לא אכחד כי סגנון לשונך הוא כסגנון בעלי האסופות והמליצים בימים הקדמונים ואיננו עולה יפה לחבור מחֻכם כספרך ולא ינעם לחיך קוראים משכילים בימינו אלה, האוהבים סגנון פשוט וקל בלא אריכות לשון ובלי פרחים ומעשי צעצועים. בשובי לקרוא בספרך בשום שכל כאשר לו יאתה והיה אם יעלו על לבבי דברים והערות על אדותיו והגדתים לך בפעם האחרת. – הספרים אשר ישארו תחת ידי אקח עמדי ומסרתים ליד ה' אליאשעוויץ, אם תרשני. אם תחפוץ לשוב ולכתוב אלי תכתוב על האדרעססע הזאת וכו'. והיה זה שלום צאת מכבדך ומוקירך כערכך

יל"ג.


אם לא יכבד עליך עשה הטוב והישר וברך בשמי לשלום את ידידי האברך השלם כמ“ר אהרן לוריא נ”י, ואמר לו כי הוא היה הראשון אשר חדל מכתוב אלי ואם ירשני לשלוח את ספרי החדש בצאתו מן הדפוס. –

(16 מאֶרץ 1867 טעלז) כ“א אדר שני תרכ”ז.


 

אגרת חמשים ושש.    🔗

(טעלז 1 מאי 1867) תרכ"ז ח' אייר.


ידידי ר"מ פראזער!


הייתי בקאָוונא ולא ראיתיך כי הלכת לשבת על כסא ממלכתך, ועל זה לבי עלי דוי, אמנם בי ולא בך האשם, כי אתה הלכת בדרך כל הארץ, כי עזבת בימי החג עבודתך, ותשב אל ביתך ואל נחלתך, לשבת על הסבתך, ולפתוח דלתך, ולקרוא שפוך חמתך; ואנכי עשיתי ההפך, כי עזבתי בימי המנוח את ביתי, ירדתי מעל הסבתי וממושב מלכים, לנוע ולהטרף במלונות הדרכים, ולבלות שבועות וימים, בדרכים מקולקלים מפני הגשמים, ועברו עלי כמה הרפתקאות, ומצאוני צרות רבות ורעות, ואבדתי זמן רב בדרך והוצאתי הרבה מעות, וקימתי כמה ימים לא יראה לך חמץ כי לא היה לי לחם לאכול, ובאתי בטיט היון של צייקישאק זכר לטיט של מצרים, ועניתי בדרך כחי ושבעתי ממרורים עד בלי די. בווילנא מסרתי לדפוס ספרי שירי יהודה.

ראה זה אבקשך: בפאסט העבר ערכתי מכתב לקאוונא על שם ר' אהרן יאָנאַטאַנזאָן1 הנקרא ר' אהרן שקודער והמכתב כולל דבר נחוץ לי. ומאשר לא ידעתי את מקום שבתו ובית מגורו ולא אדע אם הגיע המכתב לידו, על כן אם אין לך מונע תשאל את פיו אם הגיע מכתבי לידו ואז תעירהו למהר להשיבני דבר ברור כשמלה.

ידידך דו"ש באהבה רבה גארדאן.



 

אגרת חמשים ושבע.    🔗


ידידי יושב בסתר לבי ובצל נפשי יתלונן, י"ה סירקין נ"י.


העודך יושב בקאוונא אחי בקרב בני ביתך אשתך וילדיך או אולי כבר שבת נטרדת מגן עדנך למֹד את האדמה לעבדה ולשמרה? הגידה נא לי שאהבה נפשי מה חדשת הפעם מביאתך ומיציאתך ומשבתך בקאוונא? האם עוד לערך ימים תשוב למאסקוי? ומה חפצך לעשות אחרי כן, אנה עיניך נטויות וענה פניך מֻעדות?

תשובתי על מכתבך האחרון אֵחר לבוא מרב עבודה ומטרדות שונות ובין כה וכה לא שמעתי דבר לא ממך ולא מאיש אחר מקאַוונא ולא ידעתי מכל הנעשה אתכם. צר לי מאד כי לא ראיתי עד כה את מאמריך בהמליץ וביחוד את מאמרך גאון ישראל אשר נעו מפניו כל רבני ישראל ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם; ועוד צר לי כי לא ראית גם עתה [אתה] את שירי ראשי עם הארץ והמאורות הגדולים אשר נדפסו בהכרמל. אולי יש מקום למנות החסרון יפקיד [לפקוד] על ידידנו ה' פראזער שיבקש עבורך [בעבורך] מן הכרמל את הגליונות שבאו בם שירי ועבורי [ובעבורי] את גליונות המליץ שבא שם מאמרך וישלחם אלי. – ספרי שירי יהודה לא יצא מן הדפוס עד ראשית השנה החדשה. אתה ידעת ידידי את גורל מאמרי הנדפס עוד בשנה העברה בלשון רוסיה על אודות המשלים בספרי ישראל, כי היתה בו יד הצינזור; זה לא כביר באה חוברת אחת ממאמרי זה אלי ועלים רבים בקרבה נושאים על מצחם תָּו של תמוּת, לתקן ולשנות את אשר מחקה הצינזור, ואני עמדתי משתומם ולא יכלתי להבין ולא אבין עד היום מה עול מצאו במקומות הנרשמים כי גזרו עליהם למיתה. דרך משל במה נגעתי בחקות הצינזור אם אנכי מתאמץ לחזק ההשערה שלוקמאן הערבי ואיזופ היוני שניהם מזרע היהודים המה? או שבין ספרי שלמה המלך האובדים היו גם משלים הנקראים פֿאַבעלן? או שאנכי קורא למשלו של יותם ושל יואש משלים (פֿאבעלן)? או שאנכי מחליט ומראה שבספרו של בן סירא יש ממשלי איזופ? או שאני קורא לר' יהודה הנשיא **הקדוש **Святой? וכדומה. תקנתי את המאמר והשיבותיו לס“ט פ”ב; אבל טרם אדע אם יניחו תקוני את רוח הצינזור.

בקש גָארדאָן לישב בשלוה בטעלז קפץ עליו רוגז(ו)[ם] של הפֿאנאטיקער. החשֻׁכּים האלה לא מצאו קורת רוח במעשי שאני עושה לטובת בית ספרי בפרט ולטובת ההשכלה בכלל; לא ישר בעיניהם מה שאני מכריח את הנערים לבוא כותיקין בבית הספר, ללמוד ולדבר בלשון רוסיה; מה שפתחתי בית ספר גם לנערות ונערות רבות יוצאות שמה לשאוב מים של תורה; מה שאני סוגר פיהם של בעלי הזיות לבלי יטפלו דברים של הבאי בריש גלי. וביחוד העירו חמת המקנאים עלי מכתבים אחדים מטעלז ושירי התול אשר נדפסו ממני בהכרמל, אשר בם יריתי בהדי שותא פילכא בסכלותם ובאולתם והמה יצאו כנערים מבית המרחץ ויקראו בקול גדול “המה המשלים ואנחנו הנמשלים”; ויתקוממו כנגדי ויכתבו עלי שטנה ומרורות אל ארבע כנפות הארץ, אל הדיריקטור, אל הקוראטאָר, אל הגובערנאטאר, ואל הגענעראלגובערנאַטאָר ויעלילו עלי כדרכם בכל מקום ובכל זמן כי מרביץ אנכי אפיקורסות ביניהם, ומורה מינות בבית ספרי, ודברים כיוצא בזה. עוד לא נשלם הדבר אף כי כבר עברו ששה שבועות ויותר מיום החל הקטגוריא, אבל אלי דבר יגֻנב כי רבים מהם, הם ראשי המתקוממים ישאו את עוֹנם אשר לבית האסורים ואשר לענש כסף ואשר לגלות אל עיר אחרת. כל דבר השערורית הזאת כתוב ממני בספר בלשון רוסיה ובקרוב יגלה בקהל רב בדפוס באחד מכתבי העתים. –

המהומה אשר נהיתה פה בעירי כפי הנראה היא מכה מהלכת עתה בין כל קהלות ישראל. כי ראו והתבוננו מורדי האור כי אזלת ידם וכי קרן ההשכלה רמה עד כי יהינו שוחריה לדבר בשער, על כן יחגרו שארית חמות להקהל ולעמוד על רִפשם.

בלתי ספק שמעת השערורית אשר עשו הצבועים גם במינסק וכן עשו גם בשאר העירות, בגראָדנא ובנאוואָגראָדאָק ובשארי מקומות וכל עוד אשר יוסיפו להתרגן ולהתקומם יוסיפו להבאיש ריחם בעיני הממשלה אשר תאֻנים כאלה הָלאָת ולמדה לדעת את לבם הרע הנגרש כים לעקל ולעקלקלות.

אם ימצאך מכתבי זה בקאָוונא הואילה ושמחני עוד הפעם בדברי פיך חן והגידה לי עד כמה יארכו עוד ימי שבתך שמה, כי אולי אסע בימים טובים הבאים לווילנא והיה אם תתמהמה עד כה אתענג לראותך פנים בפנים.

היה שלם וצולח, טוב לב ושמח, והיית פורח בלשד חיים ולח, עד בלי ירח, והיית מוצק ולא תירא מפחד הימים הנוראים הבאים, קול השופר לא יחִתָּך, ואימת יום הדין לא תבעתך; אם תקיים בי מצות עשה שכל התורה תלויה בה שהיא “ואהבת לרעך כמוך”.

ידידך יל"ג.









  1. הוא מחבר הס' “כלי שיר”. העורך.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 48744 יצירות מאת 2702 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20830 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!