א    🔗

נולד באדריאנופול (תורכיה האירופית) בי“ג ניסן תר”ן (1890) לאביו הרב יוסף בנימין ולאמו דונה, ממשפחת רבני אדריאנופול (מחבר הספרים “מטה שמעון” ו“מאמר מרדכי”). למד בגן־ילדים יווני, בתלמוד־תורה, בבית־הספר של “אליאנס” (כי"ח), גמר בית־ספר תיכוני איטלקי, למד באוניברסיטאות בציריך ובוונציה, ושם הוכתר (בשנת 1913) בתואר “דוקטור למשפטים, לכלכלה ולסטאטיסטיקה”. באותה שנה נשלח מטעם האוניברסיטה הנ"ל לקורס בינלאומי למדעי המסחר בבודאפשט. חזר לתורכיה והיה כשבע שנים פרופיסור בבית־הספר הגבוה למסחר ולכלכלה, ובשעורים הגבוהים לנשים למדעי המסחר והכלכלה באיסטנמבול, חיבר ספרי־לימוד למקצועות אלה בצרפתית ובתורכית. בזמן מלחמת העולם הראשונה נסע בשליחות המיניסטריון להשכלה לשווייץ ולגרמניה, לשם לימוד סדרי בתי־הספר הגבוהים למסחר והספריות הצבוריות. בשנת 1918 הרצה מטעם המיניסטריון לכספים לפני חוג בנקאים בדבר ההלוואה הלאומית התורכית הראשונה, יסד וניהל קואופרטיב צרכני באיסטנמבול, השתתף שם מיד אחר המלחמה ביסוד האגודה הציונית “שיבת ציון”.

בשנת 1931 עבר לאיטליה, התישב במילאנו ועסק בהנהלת בנק, השתתף במפעלים כלכליים של המיניסטר לוּאיג’י לוצאטו, המשיך בפעולה הצבורית כנשיא וחבר הועד הפועל בקהילת יהודי המזרח במילאנו. חבר הועד הפועל הציוני שם. השתמש בקשריו עם ראשי הצבור והמדיניות באיטליה לתעמולה למען עם ישראל וארצו, השתתף באופן פעיל בעבודה הציונית באיטליה, ונרשם בספר הזהב של הקהק"ל בשנת 1928 על־ידי עדת יהודי המזרח במילאנו. נסע בארצות הים התיכון (וביקר אז גם בארץ־ישראל) לטובת בית־המדרש לרבנים שנוסד ברודוס.

בט“ו בשבט תרצ”א עלה הד“ר בכר לארץ עם בני ביתו, על מנת להשתקע. מתחילה היה מנהל “באנקו די רומא” בירושלים, לאחר כך יסד וניהל כשנתים את הסניף “באנקו די רומא בתל־אביב. סידר הלוואות לקרן הקיימת ולסוכנות היהודית, ניהל במשך שנה את חברת “פרדס”, וביקר בשליחותה ברומניה ובארצות אחרות. ניהל חברת ביטוח איטלקית וצרפתית, ואחר כך בעל משרד לעניני ביטוח ופינאנסים ומרצה בבית־הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל־אביב. השתתף ביסוד לשכת המסחר ארץ־ישראל–איטליה בירושלים וארץ־ישראל–רומניה בתל־אביב, חבר לשכת המסחר יפו־תל־אביב, חבר “רוטארי קלוב”. יצג את התאחדות בעלי התעשיה בתערוכת בארי, ונאם ביום פתיחתה, במעמד בית המלוכה, על התפתחות ארץ־ישראל העברית, וביקר בשליחות ההתאחדות ברומניה בשנת 1939, בקשר למשא־ומתן על חוזה מסחרי בין שתי הארצות. היה סגן יו”ר הסינדיקאט של חברות הביטוח בארץ, סגן יו”ר בחוג חובבי התרבות העברית והאיטלקית בתל־אביב. שימש כמתרגם ומקשר בין הרבנות הראשית והמוסדות ובין יורש־העצר האיטלקי בעת ביקורו בארץ. ממלא תפקידים במועצה הדתית של תל־אביב כסגן יו“ר, גזבר ויו”ר הועדה המנהלת. חבר ועד “אוהל שם”, סגן יו"ר התאחדות הספרדים, נשיא מועצת ארגון עולי תורכיה, מיסד וחבר פעיל בחברות ובאגודות והסתדרויות שונות, יהודיות וכלליות, בארץ־ישראל ובחוץ־לארץ. נסע בשליחות הרבנות הראשית למצרים ולסוריה.

ב    🔗

ומפעולותיו הכלליות של הד"ר יקיר בכר – לפעולותיו כחבר פעיל של מיסדר “בני ברית”.

בגיל עשרים וחמש, הצטרף בכר ללשכת “בני ברית” מס' 678 בקושטא. ומאז ועד היום הוא מסור ונאמן למיסדר הזה, מתחילה בארצות הגולה, ואחר כך בארץ.

כנשיא ותיק ורב־נסיון, הכניס ד"ר בכר כמה שפורים נאים במנהגי המיסדר. הוא הבין גם כיצד ליצור קשרי אחוה, רעוּת וידידות בין אחי הלשכות שבתל־אביב ובערים אחרות שבארץ־ישראל ובחוץ־לארץ. התורה והמעשה נתמזגו אצלו למזיגה נאה, והאמרות היפות נשתלבו אצלו בפעולות ובמעשים טובים.

בפברואר 1919 שימש ד"ר יקיר בכר מזכיר לשכת “בני ברית” בקושטא, ובתפקידו זה נתקבל לראיון אצל הקרדינאל גאספרי מזכיר המדינה של הוותיקאן ושוחח אתו על הבעיות היהודיות בעולם, וכן נתקבל לראיון אצל האפיפיור (בשיחה זו הודה בכר לאפיפיור על מעשי החסד שעשה בא־כחו בקושטא, מונסיניור דולצ’יי ליהודי קושטא בימי חירום, והאפיפיור הודה ל“בני ברית” על העזרה שהושיט המיסדר ליתומים הארמנים).

אגב: בין חברי לשכת “בני־ברית” בקושטא (שמנתה 200 מחשובי היהדות בקושטא) נמנו גם שני צירים של ארצות־הברית: הנרי מורגנטוי והשופט וולקוס. בשנת 1924 עלה ד“ר בכר לדרגת מזכיר הלשכה הגדולה מס' 11 בקושטא. לשכת “בני־ברית” בארצות המזרח ונשלח כנציגה לשם יסוד לשכות חדשות בארצות הבאלקאן ובים התיכון כגון: יוגוסלביה, בולגריה, תורכיה, יוון, רודוס, לבנון, סוריה, ארץ־ישראל ומצרים. היה גם ממייסדי הלשכות של “בני־ברית” בפורט־סעיד, דמשק וחלב, וכמה לשכות “בנות ברית” בארצות הנ”ל.

ג    🔗

אחד מן הותיקים ביותר במיסדר “בני ברית” הוא הד“ר יקיר בכר. הרבה מזמנו, ממרצו ומכושר־פעולתו הקדיש ד”ר יקיר בכר עשרות שנים להפצת הרעיון של מיסדר “בני־ברית” באירופה, אסיה ואפריקה. הוא גם השתתף כנציג הלשכה הגדולה מס' 11 בכנוס המיסדר באטלנטיק־סיטי – באפריל 1925.

בכר ביקר בלשכות בני־ברית בוואשינגטון, בשיקאגו, בפילדלפיה, בניו־יורק ועוד, והתבונן בכל מקום לנעשה בלשכות המיסדר המסועף הזה, המאחד חוגים רחבים של פזורי ישראל בתפוצות.

בשנת 1924 נשלח כציר הלשכה הגדולה של קושטא לירושלים, לשם בירור הבעיות הנוגעות ללשכה הגדולה בארץ־ישראל. בבקורו אז נפגש יקיר בכר עם הנשיא של לשכת המרכז בארץ־ישראל, דוד ילין, והם קשרו קשרי ידידות ואחווה.

בועידה העולמית של בני־ברית" בשנת 1925 באטלנטיק־סיטי, ייצג ד"ר בכר 26 לשכות של ארצות המזרח, והכיר מקרוב את אדולף קראוז, הנשיא הגדול של המיסדר העולמי “בני ברית”, וכן הכיר את הסינאטור אלפרד כהן, שנבחר אחריו לנשיא הגדול, ועוד מראשי המיסדר בעולם.

בשובו מועידת אטלנטיק־סיטי נדבר עם הד“ר ליאו ביק, נשיא הלשכה הגדולה בגרמניה, על יסוד מוסד מרכזי של כל הלשכות בארצות אירופה והמזרח, דוגמת האיחוד של שבע הלשכות הגדולות בארצות־הברית, באמצעות מועצה מרכזית. בספטמבר 1925 נתכנסה ועידה למטרה זו בפראג – בה השתתף ד”ר בכר בשם הלשכה הגדולה של ארצות המזרח – ונתקבלו בה החלטות חשובות בעניני ארגון ושיתוף פעולה ברוח יוזמי הועידה.

בזמן שבתו בירושלים, הצטרף ללשכת בני־ברית “ירושלים” – הלשכה הראשונה בארץ (נוסדה בתרמ"ח – 1888) וקשר קשרי ידידות עם הנשיא הגדול דוד ילין. עם עברוֹ לתל־אביב, קשר קשרים עם נשיא לשכת “שער־ציון” מאיר דיזינגוף, והיה ממשחרי ביתו. בשנת 1938 נבחר הד"ר בכר לנשיא לשכת “שער־ציון”, ומילא גם כמה תפקידים בעבודת הלשכה הגדולה מס' 14 בירושלים. באותו פרק זמן שימש חבר הועד הפועל, בית־דין הכבוד והועדה לסדור חוקת טקס הקידושין.

ד"ר בכר היה ממייסדי הלשכה ברמת־גן.

במשך עשרות שנים “קידש” יקיר בכר כנשיא, כמה מאות אחים ואחיות בלשכות “בני־ברית” ו“בנות־ברית”, הוא היה מייסד לשכת “יהודה הלוי” בתמוז תש“ו בתל־אביב ושימש כנשיאה למעלה משלש שנים רצופות (1946–1949); מחבר תקנותיה ודגלה המיוחד. כן הנהיג בלשכה זו “הימנון” מיוחד – אחד משיריו של ר' יהודה הלוי: “יפה נוף משוש תבל, קריה למלך רב”… במנגינה של משה קורדובה. מיתר התקונים שהנהיג ד”ר בכר: “סידור קידושין” לקבוצות של מועמדים לחברי המיסדר והרצאה במעמד זה על תולדות חייהם של גדולי ישראל מראשוני המיסדר. ד“ר בכר פירסם גם כמה מאמרים עיוניים בעתוני המיסדר ובעתונות הכללית, בזמנים שונים הוציא לאור חוברות וקונטרסים על “בני ברית”: בשנת 1922, בפירנצה (איטליה) – באיטלקית, בשנת 1923 בקושטא – בצרפתית, בשנת 1947 – על המיסדר בקהיר, בצרפתית; וכן שורה של מאמרים פירסם ב”ידיעות בני ברית".

ד"ר יקיר בכר הוא אחד המומחים הגדולים, הבקי בקורותיו של מיסדר “בני־ברית” מראשיתו, וכן בכל הטקסים והמנהגים של המיסדר. אף הרצה על כך בסמינריונים מיוחדים. בכר שולט בלשונות: עברית, צרפתית, אנגלית, גרמנית, תורכית, יוונית, ספרדית, איטלקית, לאדינו.

בדרכו כשליח־תעמלן להפצתו של רעיון “בני ברית” בארצות המזרח אירעו לו גם תקלות מסוימות בזמנים שונים ואחד מהם: רבני ארם־צובא חשבוהו ל“מיסיונר” והטילו עליו חרם, והיה נזקק להתערבותם של הרב הראשי בקושטא של אז, ר' יעקב מאיר, ושל הרב הראשי בברלין של אז, ד"ר ליאו ביק (שניהם אחים ב“בני ברית”), לצאת להגנתו.

מטבעו – בעל מזג טוב, דלתות ביתו פתוחות לרווחה. התענינות מיוחדת גילה במצבם של העולים החדשים מבולגריה, יוון, תורכיה ועוד. עם כולם הוא יודע לדבר בלשונם, וכן הוא מבין לרוחם ולרצונם ומושיט להם את עזרתו והדרכתו במיטב יכלתו.

הד"ר בכר הוא כיום אחד האישים החשובים ביותר במדינת ישראל המחודשת, המסוגל לגשר גשרים בין בני העדות ויוצאי הגלויות השונות, וללכדם לאומה אחת מאוחדת בשאיפותיה ושוחרת שלום ואחוה.