כל מזון משייר, עם עיכוּלו הפנימי, פסולת בגוּף. עם כניסת המזון לתוך המעיים הוא מתפרק בפעוּלת המיצים השונים של הקיבה, הכבד, אצבע־הכבד והמעיים עד שהוא נוח להיספג, דרך דפני־המעיים, לתוך הלשד וצינורות־הדם. הצורה הגסה של העיכוּל, או העיכוּל החיצוני, דומה להחלפת הגַזים בריאה ע“י הנשימה, שהיא חיצונית; אך בדומה לנשימה פנימית – שהיא החלפת הגַזים בין כלי־הדם והרקמות – כן נעשה גם בדם וברקמות עיכוּל עדין, שהוא מסובך יותר – העיכוּל הפנימי. ע”י תבלינים שונים מתפרקים המוליקוּלות והאטומים שברוב חמרי־המזון, ביחוּד בחלבון ובשומן, עד שהם חוזרים להיות חומצות־פחם ומים. בתחנות־הביניים שבין התהליכים השונים הללוּ מתהווים גם חמרים ארסיים, המצטברים והולכים בכמוּת ידוּעה בגוּף (חומצת השתן, חומר השתן וכו').
יש מזונות, שהתפרקות המוליקוּלות שבהם אינה מגיעה עד כדי החמרים הסופיים, אלא כדי חמרי־ביניים בלבד, שעל־פי־הרוב הם ארס לגוף. כך נמצאים בגוּף אברים, כגון: הכבד, שתפקידו לצבור לתוכו את כל החמרים והסיגים ולעבּדם לשם התפקידים האחרים; המרה, המספּקת מיץ חשוּב לעיכּוּל הכּליוֹת – ובמידת־מה גם בלוּטות־הזיעה – שכוחן יפה להפריש מתוך הדם את חמרי הארס וחסרי־התוֹעלת. גם התעשיה בימינוּ משתמשת בשיטות־עבודה כאלו – הוצאת הפרודוּקטים המיוּתרים ועיבודם למילוּי תפקיד חשוב אחר, בהבדל זה שהתעשיה לא הגיעה, ואין לקוות שתגיע אי־פעם לידי אמנות־היצירה של הגוּף החי. כל אותם התהליכים נקראים חילופי החמרים. החמרים מתחלפים, המוליקוּלות מתפרקות וחוזרות ומתאחדות. נוצרים סיגים – חמרי־ביניים – הנפרשים החוּצה או לתוך אבר פנימי ומתעבדים למילוּי תפקיד אחר בגוּף.
ההבדל בין השתן (פרי פעוּלת הכליות) לבין המרה (פרי פעוּלת הכבד) הוּא: השתן נפרש החוצה ואינו מביא עוד כל תועלת לגוּף, ואילוּ המרה נפרשת לתוך המעיים וממלאה תפקיד חשוּב בעיכוּל החלבונים והשמנים. הכּליה פּוֹעלת, איפוא, בבזבוּז, בעוד אשר הכּבד נוהג חסכון במידה יתרה.
בתוך התהליכים המסובכים של חילוּף החמרים קיים הבדל גדול בין חמרי המזונות השונים. הסוּכּר, למשל, ככל הפּחמימנים, מוּרכב מאטוֹמים ומוליקולות קלים וקטנים בערך, לכן אף פירוקם עולה בנקל ומעלה בסופו חמרים שאינם ארסיים כלל – חומצת־הפחם ומים (כלומר: אינו מייצר חמרי־גיניים ארסיים, כפי שהם נוצרים בשעת פירוּק המוליקוּלות הגדולות והכבדות של החלבונים והשמנים). אמנם, כל־אימת שאברי הספיגה וההפרשה, כמו הכבד והשתן, פועלים כתיקנם, אין צפויה לגוּף סכנה של הרעלה עצמית. ברם, משעה שהם מתקלקלים או משתפשפים מרוב שימוּש, מצטברים והולכים בתוך הגוּף רעלים הגורמים למחלות חילוף־החמרים. דוּגמה לכך – הפודגרה. כאשר הכלָיות אינן עובדות כתיקנן וחומצת־השתן – שהיא חומר־ביניים – אינה נפרשת החוּצה במידת הצורך; חומר זה מצטבר אט אט בתוך הדם ובמשך שנים נפרש לתוך הרקמות וגורם כאב בפרקים וכו'. ראוּי לזכור, כי בה במידה שההכבדה על אברים אלה מרוּבה יותר, קלקולם בא במוּקדם, היינו: אכילה גסה של חלבונים ושמנים במשך שנים, הגורמים לחמרי־ביניים ארסיים, מכבידה על שני אורגני־ההפרשה העיקריים – הכבד והכליות – וגורמת לקלקולם, עם כל התוצאות הכרוכות בכך. בעלי קונסטיטוּציה גוּפנית חולנית, הנוטים לחלות במחלות חילופי־החמרים, צריכים להיות זהירים ומוזהרים לא להביא לידי הכבדה יתירה על האברים הפנימיים הממלאים תפקיד חשוּב בחילוּף החמרים. אנשים כאלה מצוּוים על דיאָטה, המכילה, במידת האפשר, פחות חלבונים ושמנים ועליהם להסתפק בפחמימנים וירקות ופירות, שהם מעוטי־חלבונים.
כדי שלא להכביד ביותר על אנשים כאלה נוצרה שיטת־ה“זיגזג” (שבירת־הקוים) בהזנה, כלומר: תקופות של דיאָטה רגילה ותקוּפות של דיאָטה חמוּרה חסרת־חלבונים – לסירוגין. התזונה המודרנית מצדדת בשיטה כזו אף בתזונת אנשים בריאים; אדם הנזון יום יום, במשך חדשים ושנים, בחלבונים ושמנים מרובים מן הראוּי שיינזר מהם בתקוּפה מסוּיימת ויסתפק בפחמימנים, ירקות ופירות.
הרוצה להיזהר מפּני מחלות חילוּפי־החמרים – וכידוּע, נוטים היהודים למחלות אלוּ – יקבע לעצמו בכל שבוּע יום אחד לאכילת לחם, ירקות ופירות בלבד, ואל יאכל באותו יום מזונות המכילים חלבונים, מעין שבתון לאברי־העיכול הפנימיים, שיתחזקו ויחליפו כוח להמשך עבודתם המאומצת. זה היה הצד המועיל בתעניתם של האדוקים, למעט את הליקוּי הגדול בתענית כזו – איסור השתיה, מפני שאין לשטוף את הגוף מסיגיו בלא מים. אף איסור העישון בשבת הוא מעין שיטת־סירוגין בעישון, העשוּיה להפחית בהרבה את סכנת ההרעלה ע"י הטבק. מנהג נאה הוא להקפיד על אכילה טבעונית יום אחד בשבוע; ויש סבורים שמן הראוי להוסיף לכך אכילה צמחונית במשך שבועות מספר בכל שנה.
לשיטה זו גם ערך סוציאַלי. לרוב עובדת האשה במשק־ביתה; בעוד אשר הגבר נהנה מיום־מנוחה שבועי – עסוקה האשה שבעה ימים בשבוע במטבח ואין לה אפילו יום מנוּחה אחד. עם הנהגת השיטה של אכילת מאכלים קלים בצוּרה טבעונית בשבת, תוכל גם האשה להמנע מעבודת־המטבח יום אחד בשבוע.
האוכל הצמחוני הוא גם דל־מלח ולכן נודעת לו חשיבות לשם הרקת הגוּף מן המלחים השונים. האוכל הזה הוּא גם מעוּט־שמנים, עשיר בויטאמינים – כל אלה יש בהם כדי לצדד בזכוּתה של השיטה הזאת.
1933
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.