דכוי 🔗
כאשר ביקרתי בדכוי עשו עליי רושם חדרי־הגאזים, אשר נראוּ כחדרי־רחצה רגילים, כבשן־האש, שנראה כתנוּר גדול – השכלוּל בא אחר כך בבירקנאו – גם הפיגורות משעווה שהדגימוּ במפורט את הענשים השונים אשר תושבי־שבויי דכוי נעשו בהם. אך יותר מכל נתרשמתי מחצר בצוּרת מַלבּן וּבה בערך 60 תאים וכפי שסוּפר לנוּ בכל תא כלבים רעבים. לתוך חצר זאת הושלכוּ הראוּיים לעונש, ביחוד נשים וילדים, והכלבים התנפלו על קרבנות אלה וטרפוּ אותם לגזרים. עוד יותר התרשמתי מהאשנבים בקירות החצר, אשר דרכם הסתכלוּ התליינים המטורפים ונהנוּ ממראה עיניהם הסדיסטיות. לא האמנתי למשמע אזני – הייתכן שישנה דרגה כזאת של שיפלוּת, סדיזם ופתלוגיה בחדא מחתא! שאלתי אנשים שונים שהיוּ במחנות ריכוּז שונים והם העידו, כי אף באושביץ קרוּ מקרים כאלה. יתר על כן: גם את השבוּיים במחנות אלה הכריחו להסתכל במחזות־העינויים.
בצאתנו את המחנה עברנו על יד הצריפים שבהם שוּכּנוּ השבויים בימי היטלר; עתה נמצאוּ בהם השבוּיים מבין הגרמנים, הס.ס… נחמה פּורתא? לא ולא! להיפך, כאשר ראית את הפּנים המלאים והשׂבעים של ה“קרבנות” הללו, את תנועתם החפשית, אם גם בתוך גדר תיל, ובשמעך שמנת־המזון שלהם היא אותה המנה עצמה שמקבלים שלנוּ וחשבת בלבך: מה עלוּבה קומדיה זו אשר העמים המשחררים משחקים לפנינוּ!
ברגן־בלזן 🔗
לא נתרשמתי מהמחנה עצמו – מחנה ככל המחנות. על הסידוּרים בתוך המחנה כיום מוּטב לא לדבר. מחנה ההשמדה הסמוּך אינו קיים עוד, כי האנגלים מיהרוּ לשרוף את כוּלו מיד אחרי הכיבוּש, שלא כרוּסים השומרים על כל שׂריד וזכר של תעלוּלי הנאצים – לדראון עולם. רושם עז עשה עלי אולם־הריקוּדים והשעשוּעים בפנים המחנה, לשם היה בא הימלר מפּעם לפעם להתענג על יין ונשים, בעוד שבמרחק כמה מאות מטרים תימר ועלה העשן מכבשן־האש…
הגרמנים המיסכּנים! הלא העם כוּלו לא ידע מאוּמה; הס.א. אינם אשמים וגם הס.ס. עשו מה שעשו לפי מצוות הקצינים; גם אלה לא עשו מרצונם אלא אנוּסים מידי היטלר, היחיד האָשם בכל. האם גם הצצה זו לתוך חצר־הכלבים והשתעשעות זו באוּלם־השעשוּעים וריח עשן הקרבנות – האם גם על כל אלה ציווה היטלר? –
ניתן להניח, שרבים מבין הגרמנים לא ידעו את מלוא־הזוועה שנעשתה בשמם: הרבה מהם נפלו בעצמם קרבן לנאציזם, אבל אין כל ספק שמיליונים ידעוּ וּפשעוּ מרצונם הטוב, בתאווה ובהתלהבוּת.
אומרים, כי יש יהוּדים הרוצים להישאר בגרמניה או לחזור אליה; מספרים מפה לאוזן, כאילוּ מצוּיים יהוּדים כאלה גם בא''י. כלוּם תתואר שיפלוּת כזאת?!…
הקרבן האלמוני 🔗
בעברך בדרך בין זלצבוּרג ללינץ אַתה נתקל בכמה בתי־קברות “בינלאוּמיים” של קרבנות הנאצים. ליד הכביש מצאתי בית־קברות קטן של קברים מסוּמנים בצלב או מגן־דוד ועל ידם – שלטים עם מספרים: פ''נ מספר 358769. פ''נ מספר… לא תאריך, לא שם ולא תואר. מספר – ותו לא! מה זועקת לשמים אלמוניוּת זו. אחרי המלחמות הקודמות העמידוּ מצבות לחייל האלמוני; הנה קברו של הקרבן האַלמוני!
אנרכרוניזם 🔗
סיפר לי קאַצטניק אחד: למחנה הריכוּז הגיע משלוח חדש. “הירוקים” הללוּ לא ידעוּ כלל לאָן מובילים אותם ומה בכוונת הגסטאפו לעשות בהם. בדרך מתוּ הרבה בקרונות הסגורים והנה בא אליו בחפזה בחוּר צעיר, דתי, ושואל אותו לפי תוּמו: הנה אביו המת בתוך הקרון והוּא רוצה לקבור אותו ולערוך לו לוויה. צחק הוּא במלוא כוחו ועמו צחקוּ כל הוותיקים במחנה־הריכוּז. לערוך לוויה – איזה אנכרוניזם!!
*
… וד''ר ל. ל. דורש לסַפּק תרופות לגרמנים המיסכּנים…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.