מעמד ראשון    🔗

חדר

סלירי.

הַכֹּל א‏וֹמְרִים, כִּי אֵין אֱמֶת בָּאָרֶץ.

אַךְ הִיא אֵינָהּ – גַם בַּשָּׁמַיִם. לִי

בָּרוּר הוּא כְּסֻלַּם־קוֹלוֹת פָּשׁוּט.

מִלֵּדָתִי אָהַבְתִּי אָמָּנוּת;

עוֹדִי תִינוֹק, עֵת קוֹל הֲמוֹן עוּגָב

נִשָּׂא בְּבֵית־כְּנִסְתֵּנוּ הָעַתִּיק,

הִקְשַׁבְתִּי לוֹ עַד בּוֹשׁ – דִּמְעוֹת־עֵינַי

נָשְׁרו בִּבְלִי מֵשִׂים וַיֶּעֶרְבוּ לִי.

לִנְטוֹשׁ הִקְדַּמְתִּי כָּל עִנּוּג־שֶׁל־הֶבֶל;

בַּמַּדָּעִים, שֶׁזָּרוּ מִנְּגִינוֹת,

נָקְטָה נַפְשִׁי; עַקְשָׁן וּגְבַהּ־עֵינַיִם

וִתַּרְתִּי עֲלֵיהֶם וָאֶתְמַכֵּר

לַמּוּסִיקָה. כָּל הַתְּחִלּוֹת קָשׁוֹת,

וּנְתִיב־רֵאשִׁית אָבֵל. גָּבַרְתִּי

עַל מַכְשֵׁלוֹת אֲשֶׁר קִדְּמוּנִי. שַׂמְתִּי

הָאֻמָּנוּת הֲדוֹם לָאָמָּנוּת;

הָיִיתִי לְאֻמָּן׃ לָאֶצְבָּעוֹת

סִגַּלְתִּי שֶׁטֶף קַל, יָבֵשׁ, צַיְתָן,

עִם טְבִיעַת־אֹזֶן. הַצְּלִילִים הֵמַתִּי

וּמוּסִיקָה נִתַּחְתִּי כִּגוִיָּה.

הַרְמוֹנִיָּה בְּאַלְגֶבְּרָה בָּחַנְתִּי.

רַק אָז, בָּדוּק בַּהֲלָכוֹת, הֵעַזְתִּי

לְהִתְמַכֵּר לְהֶזְיוֹנֵי יוֹצֵר.

מֵאָז יָצַרְתִּי; אַךְ בַּלָּאט, בַּסֵּתֶר,

בְּלִי עֹז לָשֵׂאת נַפְשִׁי אֶל הַתְּהִלָּה,

עִתִּים, אַחַר שִׁבְתִּי בִּדְמִי תָאִי

יָמִים שְׁלשָׁה, נְזִיר שֵׁנוֹת וָלֶחֶם,

יוֹדֵעַ גִּיל שְׁכִינָה וְדִמְעָתָהּ,

שָׂרַפְתִּי עֲמָלִי וְלֹא רָגַשְׁתִּי,

עֵת הֶגְיוֹנַי, צְלִילַי אֲשֶׁר חוֹלַלְתִּי,

עָלוּ בָּאֵשׁ, נָמוֹגוּ בֶּעָשָׁן.

יָתֵר מִכֵּן! עֵת גְּלוּק הַנַּעֲלֶה

הוֹפִיעַ וְגִלָּה אֶת חִדּוּשָׁיו

(סוֹדוֹת מַעֲמִיקִים, קוֹסְמֵי־לֵבָב),

כְּלוּם לֹא עָזַבְתִּי אָז כָּל תּוֹרוֹתַי,

אֶת כָּל אֲשֶׁר אָהַבְתִּי, הֶאֱמַנְתִּי,

וְלֹא הָלַכְתִּי אַחֲרָיו לָבֶטַח,

בִּבְלִי תְלוּנוֹת, כְּהֵלֶךְ שֶׁתָּעָה,

וּבָא אָדָם וּלְצַד אַחֵר הִטָּהוּ?

בְּהַתְמָדָה נִמְרֶצֶת, לְבַסּוֹף,

בָּאָמָּנוּת, שֶׁאֵין לָהּ גְבוּל, הִגַּעְתִּי

לְמַדְרֵגָה רָמָה. תְּהִלַּת־אָמָּן

הֵאִירָה לִי פָּנִים; וְהֵד עָנָה

לִיצִירוֹתַי בִּלְבַב הָאֲנָשִׁים.

אֻשַׁרְתִּי אָז: בְּנַחַת הִתְעַנַּגְתִּי

עַל עֲמָלִי, הַצְלָחָתִי, כְּבוֹדִי;

וְכֵן עֲמַל רֵעַי וּתְהִלָּתָם,

אַחַי בָּאָמָּנוּת הַנִּפְלָאָה.

לֹא! כָּל יָמַי זָרָה לִי הַקִּנְאָה,

הוֹ כָּל יָמַי! – אַף עֵת כָּבַשׁ פִּיצִ’ינִי

אָזְנָם שֶׁל בְּנֵי־פָּרִיז הָעֲרֵלָה,

אֲפִילוּ עֵת שָׁמַעְתִּי רִאשׁוֹנָה

צְלִילָיו שֶׁל הַמָּבוֹא לְאִיפִיגֶנְיָה.

וּמִי יֹאמַר, כִּי מֵעוֹדוֹ הָיָה

סַלְיֶרִי הַגֵּאֶה קַנַּאי נִבְזֶה,

נָחָשׁ רְמוּס אָדָם וּבְאֵין־אוֹנִים,

עוֹדֶנוּ חַי לוֹחֵךְ עֲפַר הָאָרֶץ?

לֹא אִישׁ!.. אֲבָל כָּעֵת – אוֹדֶה – כָּעֵת

יֵשׁ בִּי קִנְאָה. קִנְאָה עַד עֹמֶק־לֵב;

קִנְאָה קָשָׁה כִּשְׁאוֹל. – הָהּ שְׁמֵי־מָרוֹם!

אֵי צִדְקַתְכֶם, אִם רוּחַ בַּת־אַלְמָוֶת,

אִם חֶסֶד־יָהּ אֵינָם עוֹד שְׂכַר־מִצְוָה

עַל אַהֲבָה יוֹקְדָה ומְסִירוּת־נֶפֶשׁ,

עַל טֹרַח וּשְׁקִידָה וּפִלּוּלִים –

בִּלְתִּי אִם אוֹר זָרוּעַ לַפּוֹחֵז,

לְרֵיק הוֹלֵךְ־בָּטֵל?.. הוֹ מוֹצַרְט, מוֹצַרְט!

(נכנס מוצרט).

מוצרט.

אֲהָא! הִשְׁגַּחְתָּ בִּי! וַאַנִי חָפַצְתִּי

לְכַבֶּדְךְ בְּתַעֲלוּל־שֶל־פֶּתַע.

סלירי.

הוֹ כָּאן אַתָּה! – זֶה כְּבָר

מוצרט.

אַךְ זֶה בּוֹאִי.

נָשָׂאתִי מָה לְהַרְאוֹתוֹ לְךְ;

אַךְ בְּעָבְרִי מוּל הַפֻּנְדָּק, פִּתְאֹם

כִּנּוֹר שָׁמַעְתִּי… לֹא, רֵעִי סַלְיֶרִי!

כַּשְּׂחוֹק הַזֶּה אָזְנֶיךְ לֹא שָׁמָעוּ

עַד כֹּה… כַּנָּר עִוֵּר שָׁם בַּפֻּנְדָּק

נִגֵּן הַשִּׁיר.voi che sapete פֶּלֶא!

פָּחַז עָלַי יִצְרִי וָאֲבִיאֶנּוּ

לְכַבֶּדְךְ בִּמְלֶאכֶת־מַחְשַׁבְתּוֹ.

בּוֹא!

(נכנס זקן עור, וכנור בידו.)

הָבָה לָנוּ מַשֶּׁהוּ מִמּוֹצַרְט!

(הזקן מנגן אריה מ“דון־ג’ובאני”; מוצרט גועה בצחוק).

סלירי.

הַעוֹד תּוּכַל לִצְחוֹק?

מוצרט.

הֶאָח, סַלְיֶרִי!

וְכִי אֵינְךְ צוֹחֵק גַּם אָתָּה?

סלירי.

לֹא.

לֹא צְחוֹק הוּא לִי בִּמְרוֹחַ אֶת מָדוֹנָה

שֶׁל רְפָאֵל יָדוֹ שֶׁל סְתָם טַיְחָן,

לֹא צְחוֹק הוּא בְּחַלֵּל מֻקְיוֹן נִקְלֶה

בְּחִקּוּיָיו אֶת שְׁמוֹ שֶׁל אֲלִיגְיֶרִי.

כַּלֵּךְ, זָקֵן.

מוצרט.

הַמְתֵּן: הֲרֵי לְךָ

וּשְׁתֵה־נָא לְחַיַּי.

(הזקן יוצא.)

הִנְּךְ, סַלְיֶרִי,

זָעֵף וָסַר הַיּוֹם. אָשׁוּב אֵלֶיךָ

בְּעֵת אַחֶרֶת.

סלירי.

מָה הֵבֵאתָ לִי?

מוצרט.

סְתָם־כָּךְ; דָּבָר שֶׁל כְּלוּם. לִפְנֵי זְמַן־מָה

נְדוֹד־שְׁנָתִי בַּלַּיְלָה הֱצִיקַנִי,

וְרַעְיוֹנוֹת־מִסְפָּר רָחַשׁ לִבִּי.

הַיּוֹם כְּתַבְתִּים עַל סֵפֶר. נִתְאַוֵּיתִי

לִשְׁמוֹעַ דֵּעָתְךָ; אֲבָל כָּעֵת

אֵין לְבָבְךָ אֵלָי.

סלירי.

אַח מוֹצַרְט, מוֹצַרְט!

הֲיֵשׁ וְאֵין לִבִּי אֵלֶיךָ? שֵׁב;

אֲנִי מַקְשִׁיב.

מוצרט.

ליד הפסנתר. שָׁעֵרָה נָא… אֶת מִי?

נֹאמַר, אוֹתִי – מְעַט צָעִיר מִזֶּה;

אוֹהֵב – לֹא בְּיוֹתֵר, אַךְ בְּמִקְצָת –

עִם יָפָתִי, רֵעִי, – נֹאמַר, עִמְּךָ, –

רוּחִי עַלִּיז… לְפֶתַע: דְּמוּת צַלְמָוֶת,

מַחְשַׁךְ־פִּתְאֹם, אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה…

וּבְכֵן, הַקְשֶׁב.

(מנגן.)

סלירי.

וְזֹאת אֵלַי נָשָׂאתָ

וְלַעֲמוֹד יָכֹלְתָּ מוּל פֻּנְדָּק,

לִשְׁמוֹעַ קוֹל כַּנָּר עִוֵּר! – שָׁמַיִם!

אִי מוֹצַרְט, הֵן קָטֹנְתָּ מֵעַצְמֶךָ.

מוצרט

וּבְכֵן, יָפֶה?

סלירי.

מָה רַב הַמַּעֲמָק!

מָה רַב הָעֹז, מָה רַב מִכְלַל־הַתֹּאַם!

הוֹ מוֹצַרְט, אֵל אַּתָּה, וְלֹא תֵדַע זֹאת;

אֲנִי, אֲנִי יוֹדֵעַ.

מוצרט.

כָּךְ? אוּלַי…

אֲבָל אֱלֹהוּתִי נִתְרָעֲבָה.

סלירי.

שְׁמָעֵנִי־נָא: נִסְעַד לִבֵּנוּ יַחַד

בְּהַפֻּנְדָּק “אֲרִי־זָהָב”.

מוצרט.

אֶפְשָׁר;

בְּחֵפֶץ־לֵב. אַךְ לְבֵיתִי אָסוּר נָא,

לֵאמוֹר לְרַעְיָתִי, שֶׁלֹּא תַמְתִּין לִי

לַסְּעוּדָה.

(הולך.)

סלירי.

רְאֵה, כִּי אֲחַכֶּה לָךְ.

לֹא! לֹא אוּכַל לָלֶכֶת עוֹד בְּקֶרִי

עִם גּוֹרָלִי: שׂוּמָה עָלַי אֲשֶׁר

אָשִׂים לוֹ מַעֲצוֹר – וָלֹא, יֹאבֵדוּ

כָּל כֹּהֲנֵי הַשִּׁיר וַעֲבָדָיו,

לֹא רַק אֲנִי, שֶׁתְּהִלָּתִי מִצְעָר…

מַה בֶּצַע אִם יוֹסִיף־יִחְיֶה עוֹד מוֹצַרְט

וּבְיֶתֶר שְׂאֵת יַרְקִיעַ לַמְּרוֹמִים?

הֲגַם הָאָמָּנוּת עִמּוֹ תַגְבִּיהַּ?

הֲלֹא יֵלֵךְ, וְשָׁבָה וְיָרְדָה:

הוּא לֹא יַנִּיחַ אַחֲרָיו יוֹרֵשׁ.

מַה בֶּצַע בּוֹ? הֲלֹא כְּבֶן־כְּרוּבִים

הֵבִיא עִמּוֹ מְעַט זְמִירוֹת־שֶׁל־מָעְלָה,

כְּדֵי לְעוֹרֵר בְּלֵב יַלְדֵי־עָפָר

עֶרְגָּה בְּאֵין־כָּנָף וְשׁוּב לִפְרוֹחַ!

קוּם פְּרַח אֵפוֹא! וְטוֹב אֲשֶׁר תַּקְדִּים.

הִנֵּה הַסַּם, אַחְרוֹן מַתְּנֵי אִיזוֹרָה,

שָׁנִים יוּד־חֵת שָׁמוּר הוּא עִמָּדִי –

רַבּוֹת מֵאָז נִדְמוּ עָלַי חַיַּי

כְּפֶצַע אֵין־לָשֵׂאת, רַבּוֹת מֵאָז

שֻׁלְחָן עָרַכְתִּי עִם אוֹיֵב בּוֹטֵחַ,

וּמֵעוֹדִי אֶל רַחַשׁ הַפִּתּוּי

לֹא נֶעֱתַרְתִּי, אִם־כִּי אֵין בִּי מֹרֶךְ,

וְאִם־כִּי הֶעֱמִיק בִּי עֶלְבּוֹנִי,

גַּם קַצְתִּי בַּחַיִּים. תָּמִיד שָׁהִיתִי.

וְהַתְּשׁוּקָה לָמוּת כִּי הֱצִיקַתְנִי, –

עַל מָה אָמוּת? – חָשַׁבְתִּי: הַחַיִּים

אוּלַי נִדְבוֹת־פִּתְאֹם לִי יַעֲנִיקוּ;

אוּלַי עוֹד תְּבוֹאֵנִי הַדְּבֵקוּת,

וְלֵיל גִּלוּי־שְׁכִינָה וְשִׁגָּיוֹן;

אוּלַי יִזְכֶּה עוֹד הַיְדְן הֶחָדשׁ

לִיצוֹר גְּדוֹלוֹת – וְיַשְׂבִּיעֵנִי עֹנֶג…

וּלְעֵת מִשְׁתֶּה עִם שֶׁשָּׂנְאָה נַפְשִׁי,

אוּלַי אוֹיֵב גָּדוֹל מִזֶּה, חָשַׁבְתִּי,

אֶמְצָא; עֶלְבּוֹן גָּדוֹל מִזֶּה, אוּלַי,

מִגֹּבַהּ־רְהָבִים עוֹד יְהֻמֵּנִּי –

אוֹ־אָז לִי תִסְכְּנִי, מַתְּנַת אִיזוֹרָה.

וְלֹא שָׁגִיתִי! וְסוֹף־סוֹף, מָצָאתִי

אוֹיְבִי שֶׁלִּי, וְהַיְדְן הֶחָדָשׁ

הִתְפָּעֲלוּת הִרְוַנִי לְהַפְלִיא!

עַכְשָׁו – הָעֵת! שַׁי־אַהֲבָה קָדוֹשׁ,

הַיּוֹם תּוּטַל אֶל גְּבִיעַ־הָרֵעוּת.

 

מעמד שׁני    🔗

(חדר מיוחד בפונדק; פסנתר, מוצרט וסלירי מסובים.)

סלירי.

הִנְּךָ קוֹדֵר הַיּוֹם?

מוצרט.

אָנֹכִי? לֹא!

סלירי.

אֵין־זֹאת כִּי עֲכָרְךָ הַיּוֹם דְּבַר־מָה?

שֻׁלְחָן עָרוּךְ, וְיַיִן מְשֻׁבָּח,

וְאַתָּה מַחְרִישׁ וּזְעוּם־פָּנִים.

מוצרט.

אוֹדֶה,

הָ־Requiem? שֶׁלִּי טוֹרְדֵנִי.

סלירי.

אָח!

שׁוֹקֵד אַתָּה עַל Requiem? זֶה כְּבָר?

מוצרט.

זֶה כְּבָר, שְׁבוּעַיִם. אַךְ מִקְרֶה מוּזָר…

לֹא סִפַּרְתִּיו לְךָ?

סלירי.

לֹא.

מוצרט.

שְׁמַע אֵפוֹא.

לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם שַׁבְתִּי לְבֵיתִי

אַחַר חֲצוֹת. הִגִּידוּ לִי, כִּי זָר

דָּרַשׁ אֵלָי. עַל מַה זֶּה – לֹא אֵדָע,

הִרְהַרְתִּי כָּל הַלַּיְלָה: מִי הוּא זֶה?

וּמַה לּוֹ וְאֵלָי? מָחָר שֵׁנִית

נִכְנַס הַלָּה וְשׁוּב לֹא מְצָאַנִי.

לְמָחְרָתַיִם עַל רִצְפַּת בֵּיתִי

עִם עוֹלָלִי שִׂחַקְתִּי. קוֹל קְרָאַנִי;

יָצָאתִי. בֶּן־אָדָם עוֹטֵה־שְׁחוֹרִים

מַחְוֶה קִידָה־שֶׁל־חֵן וְ־ Requiem

מַזְמִין אֶצְלִי – וְנֶעֱלָם. מִיָּד

אֶל הַמְּלָאכָה יָשַׁבְתִּי – וּמֵאָז

לֹא שָׁב אֵלַי אִישִׁי עוֹטֵה־הַשְּׁחוֹר;

וְטוֹב לִי כָּךְ: כִּי צַר לִי לַעֲזוֹב

אֶת פָּעֳלִי, אַף־כִּי נִשְׁלַם כֻּלּוֹ

הָ־ Requiemשֶׁלִּי. וּבְכָל זֹאת…

סלירי.

מָה?

מוצרט.

נִכְלַמְתִּי לְהוֹדוֹת בְּכָךְ…

סלירי.

בַּמֶּה?

מוצרט.

יוֹמָם וָלֵיל מָנוֹחַ לֹא יִתְּנֵנִי

אִישִׁי עוֹטֵה־הַשְּׁחוֹר. בְּעִקְּבוֹתַי

כָּרוּךְ הוּא כְּמוֹ צֵל. הֵן גַּם עַכְשָׁו

נִדְמֶה לִי, כִּי שְׁלִישִׁי הוּא פֹּה יוֹשֵׁב

עִמָּנוּ.

סלירי.

רַב לְךָ! בַּלְהוֹת־יַלְדוּת הֵם!

הָסֵר מַחְשֶׁבֶת־הֶבֶל. בּוֹמַרשֶׁה

הָיָה אוֹמֵר לִי: "שְׁמַע, אָחִי סַלְיֶרִי,

עֵת הִרְהוּרִים־שֶׁל־חשֶׁך יְבוֹאוּךָ,

מַהֵר וּפְתַח בַּקְבּוּק שֶׁל יֵין־שַׁמְפַּנְיָה,

אוֹ קְרָא אֶת “נִשּׂוּאָיו שֶׁל פִיגָרוֹ”.

מוצרט.

כֵּן! בּוֹמַרְשֶׁה הֲלֹא הָיָה רֵעֶךָ;

לְמַעֲנוֹ כָּתַבְתָּ אֶת “טָרָר”,

דָּבָר נָאֶה. שָׁם יֵשׁ נִגּוּן אֶחָד…

בִּשְּׁעַת־רָצוֹן תָּמִיד אֲרַנְּנֵהוּ…

לַה לַה לַה לַה… אַךְ הָאֱמֶת, סַלְיֶרִי,

כִּי בּוֹמַרְשֶׁה הִרְעִיל אֶת מִישֶׁהוּ?

סלירי.

אֵינִי סָבוּר: נִלְעַג הוּא מִלִּסְכּוֹן

לְמִשְׁלַח־יָד כָּזֶה.

מוצרט.

הֲלֹא גָאוֹן הוּא,

כָּמוֹנוּ שְׁנֵינוּ. וְגָאוֹן וָרֶשַׁע

לֹא יִשְׁכְּנוּ יַחְדָּו. הַאִם לֹא כֵן?

סלירי.

אַתָּה סָבוּר?

מטיל רעל לתוך כוסו של מוצרט.

נוּ שְׁתֵה־נָא.

מוצרט.

לְחַיֶּיךָ,

רֵעִי שֶׁלִּי, לִבְרִית־הָאֱמוּנִים,

אֲשֶׁר תִּקְשׁוֹר אֶת מוֹצַרְט וְסַלְיֶרִי,

בָּנִים שֶׁלַּהַרְמוֹנִיָּה.

(שותה.)

סלירי.

עֲמוֹד,

עֲמוֹד, עֲמוֹד! שָׁתִיתָ!.. בִּלְעָדַי?

מוצרט.

משליך את המפית על השולחן.

שָׂבַעְתִּי, דַּי.

(הולך אל הפסנתר.)

הַקְשֵׁב, אֵפוֹא, לָ־Requiem שֶׁלִּי.

(מנגן.)

אַתָּה בּוֹכֶה?

סלירי.

דִּמְעוֹת־עֵינַי

נוֹזְלוֹת לָרִאשׁוֹנָה: כֹּה מַר וְכֹה נָעִים

כְּאִלּוּ חוֹב כָּבֵד־מִנְּשׂוֹא עָשִׂיתִי,

כְּמוֹ אֵבֶר־מַכְאוֹבוֹת כָּרַת מִגֵּו

אִזְמֵל־רוֹפְאִים! הוֹ מוֹצַרְט, דִּמְעוֹתַי…

אַל־נָא תִּרְאֵן. הַמְשֵׁךְ, מַהֵר

וְאֶת נַפְשִׁי הַרְוֵה עוֹד בִּצְלִילֶיךָ…

מוצרט.

לוּא חָשׁ כָּמוֹךָ כָּל אָדָם כֹּחָהּ

שֶׁלַּהַרְמוֹנִיָּה! אַךְ לֹא: כִּי אָז

יַחְזוֹר עוֹלָם לְתֹהוּ; שׁוּם אָדָם

לֹא עוֹד יִשְׁקוֹד אָז עַל צְרָכִים־שֶׁל־מַטָּה,

בְּהִתְמַכְּרוֹ לְאָמָּנוּת־חוֹרִין.

מָעַטְנוּ, בְּנֵי־סְגֻלָּה, זוֹכֵי־שַׁבָּת,

מְתָעֲבֵי הַבֶּצַע הַקְּלוֹקֵל,

מְכַהֲנֵי הַיֹּפִי הָאֶחָד.

הַאִם לֹא־כֵן? אַךְ תַּשׁ כֹּחִי הַיּוֹם,

וּכְמוֹ עָקָה בַּלֵּב; אֵלֵךְ… אִישַׁן…

הֱיֵה שָׁלוֹם!

סלירי.

שָׁלוֹם לְךָ.

(לבדו.)

תִּישַׁן

לָנֶצַח, מוֹצַרְט! הַאֻמְנָם צָדַק,

וְלֹא גָאוֹן אֲנִי? "גָּאוֹן וָרֶשַׁע

לֹא יִשְׁכְּנוּ יַחְדָּו". אַךְ שֶׁקֶר הוּא:

וּבּוֹנָרוֹטִי? אוֹ אוּלַי בְּדָיָה הִיא

שֶׁל אֲסַפְסוּף נִבְעָר – וְלֹא הָיָה

רוֹצֵחַ זֶה יוֹצְרוֹ שֶׁל וַתִּיקַן?