בארבע פינות שבעיר נהרין עמדו כמצודות ארבעה בתים גדולים וחשובים. בקרן צפונית-מזרחית התגורר הגביר שלמה-מלכיאל בהיכלו, אשר לו שלושה-עשר חלונות פתוחים אל הרחוב; בקרן דרומית-מזרחית איוה למושב לו החייט העשיר רפאל-נפתלי, שהיה עושה את מלאכתו רק לאצילים הפולנים והפקידים העליונים. ביתו היה מרובע ולבן כשלג, והמגרש לפניו רצוף לבנים שרופות אדומות. בקרן דרומית-מערבית התגורר חתן הגביר, המחזיק את בית-הדואר לסוסים, ולו שלושה בתים בחצר אחת, בית בית לעצמו, לבניו ולמלון. בקרן מערבית-צפונית התנוססו שוב שני בתים: באחד, בצפוני, דר האפיקורס שבעיר: דוב הרשל’ס, אדם חריף ומשכיל, אשר חי כל ימיו ממה שנתן לו חותנו העשיר מחזיק-הריחים בכפר הסמוך ובבית השני, אשר בקצה המערבי, בן עליה ומחצה, ישב מאז ומקדם יוסיל-נטע רבינוביץ.
יוסיל-נטע היה סוחר בשוָרים ומפטמם לממכּר. בתחילה, בטרם שהיה עוד עשיר במקצת, קרה לפעמים ששחט שור או פרה והיה מוכר את הבשר לקצב; עתה יחרה לו אם יזכירו לו ראשונות… ביתו הוא כדרך הנגידים, והוא בעצמו נחשב לתורני מעט, אם גם הוא יודע “פירוש המלות” רק בצמצום. בטבעו שקרן היה וכל היוצא מפיו רחוק היה מן האמת. מי היו אבותיו ומאין יצא למלוך? גם הוא בעצמו אינו יודע עוד.
וליוסיל-נטע היו שני בנים ובת אחת. אשתו היתה חולנית כל ימיה. הבת היחידה גם כן דלת-בשר היתה וירוקת-פּנים.
הבן הבכור, שלמה-נתן, היה סוחר שאבדו לו מעותיו. ואף על פי שבן-נגידים היה לא היה נחשב כלל בעיר. תחת זאת היה אחיו הקטן ממנו, יענק’לי, מין צעצוע. בבחרותו למד חומש גם גמרא, אם כי לא היה מבין דבר. כשגדל נשא אשה יפה, בת מי שהיה נגיד, ונתנו לה מתנות רבות. – גם אחותו נישאה לנער בן-תורה מבני דלת-העם, שהעמיד לה ולדות. ליענק’לי לא היו בנים, ולשלמה-נתן כבר נולדו בנים ארבעה. הוא לא היה בר-מזל בנוגע לנשים. אשתו הראשונה מתה, את השניה גירש והשלישית חלתה במחלת הרוח ואין מושיע לה. בין שני האחים שררה שנאה תמידית. שלמה-נתן קינא ביענק’לי, אם כי היה לועג לו. יענק’לי לא עשה שום מעשה. הוא קם ממשכבו בשעה העשירית ביום, עשה את בגדיו והלך לבית-הכנסת להיראות ולראות, שב משם ואכל את ארוחת-הצהרים, ישן ביום כשתי שעות, קם והלך וסבב בחוץ או שתה חמין. לפנות ערב הלך עוד פעם לבית-הכנסת, לבלות שם את הזמן במנחה ומעריב. והנה אחרי-כן ארוחת-הערב ושינה ארוכה. תשעה חדשים בשנה היה בבחינת אלמן, כי רעיתו היתה נוסעת לבית אביה מזמן לזמן ושבה לבית חמיה רק באונס, אם כי כיבדוה שם כבת-מלך. קומתה כתמר ולבה סגוּר! ובראות אותה איש תמונתה חקוקה בדמיונו לאורך ימים. כמטעים זרים תחיינה נפשות כאלה ברחוב היהודים וכמנגינה אילמת…
יוסי-נטע מַשלה את נפשו כי ה“בנים” חיים בטוֹב ומתגאה בכלתו. ויענק’לי חי כפועל בטל, אין מלאכות לו. ושלמה-נתן אחיו החל להיות עני מן המנין לבוֹשת אביו, שכבר נלאָה לתת לו ולחזור ולתת.
עלי להעיר כי ביתו של יוסיל-נטע היה אכסניה קבועה לכל רב ולכל צדיק הבא לעיר. האדמו“ר הזקן מטלנה התאכסן בביתו, גם הרב ר' משה מסברן, גם רבי שמע’לי מטשיטשֶלניק, והימים האלה היו השבתות הגדולות בחיי בעליו. יוסיל-נטע חיבב מאד את החדר האחרון שבביתו, אשר בו ילינו האדמו”רים, ובצאתם היה נועל אותו, ורק כלתו יכלה לבוא בו ואין באין מפריע. מחלונות החדר הזה היה נשקף כפר האיכרים בשלוָתוֹ.
אומרים כי שם בחדר האחרון היה קבור מעין אוצר: אומרים… הרגעו, כזאת לא תהיה בישראל!
וימת יוסיל-נטע פתאום בערב-שבת של יום קיץ, בשובו מבית-המרחץ. אשתו הלכה אחריו גם היא בשנה הזאת אל בית-מועד לכל חי. אשתו של יענק’לי לקחה את כל תכשיטיה ותצא לבית אביה מבלי לשוב עוד. אכל יענק’לי את הנותר לו מהירושה אחד אחד. אז באו הימים אשר בהם היה רעב ללחם, ויהי נודד לקרוביו. וכאשר כלתה אליו הרעה גָלה לקישינוב ויהי לעובד פּשוּט, לדורך ענבים. גבר לא-יצלח היה בממשלת היין וחייו נדעכו כפשתה כהה…
אלה תולדות הבית הזה, אשר על תלו עומד כעת בית-המרקחת שבעיר. הקורא חיכה להשתלשלות הדברים בארוכה – והנה הכל חלף ועבר. התחת אלהים המתאר?
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.