מה טוב ומה נעים שׁבת אחים גם יחד. (תהלות קל"ג א')

ואח לצרה יולד (משלי י“ז י”ז)

אֶל תִּגְלַת פְּלֶסֶר, מֶלֶךְ אַכְזָרִי מִיָמִים,

הִתְגַנֵב מֵרוֹז, חָגוּר חֶרֶב עַל מָתְנָיִם,

וַיְאַסְרוּהוּ שׁוֹמְרֵי הַמֶלֶךְ בִּנְחֻשְׁתָּיִם,

“מָה הַחֶרֶב הַזֹאת, דַבֵּר אִישׁ הַדָמִים!”

שְׁאָלָהוּ כָּכָה הָאַכְזָר בְּפָנִים נִזְעָמִים. ­–

“הַצְמִית עָרִיץ מִן הָאָרֶץ בָּאתִי אֵלֶיךָ!”

“עַל הָעֵץ תִּנָחֵם עַל רוֹעַ מַעֲלָלֶיךָ.”

נָכוֹן, ­– אָמַר מֵרוֹז,­ – לַמָוֶת הִנֵנִי,

לֹא אֶתְחַנֵן פָּנֶיךָ בְּעַד חַיִים חַיָיתִי;

אוּלָם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶךָ לְבַקֵשׁ שְׁאֵלָתִי,

רַק מוֹעֵד שְׁלשֶׁת יָמִים אָנָא עוֹד חַיֵינִי,

עַד תִּתִּי לְאִישׁ אֲחוֹתִי כַּתֵּר וַתִּרְצֵנִי;

זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי לְיָדְךָ יִתָּקֵעַ,

הֲמִיתֵהוּ אִם אֶבְרַח, תָּחְתֵּנִי יִוָקֵעַ ­–

וַיִצְחָק הַמֶלֶךְ עַל הַמְבַקֵשׁ תּוֹאֵנָה,

וַיֹאמֶר בְּתַרְמִית לְבָבוֹ, וַיַעֲבָר־הַזָעַם:

"שְׁלשֶׁת יָמִים אֶחְטָם אַפִּי אֵלֶיךָ הַפָּעַם;

אָכֵן דַע! אִם יַעֲבָר־הַמוֹעֵד לְךָ אֶתְּנָה,

טֶרֶם עָדַי תָּשׁוּבָה, עַד־לֹא תָבוֹא הֵנָה,

אֲזַי רֵעֲךָ יוּמָת, יֵרֵד שְׁאוֹל תַּחְתֶּךָ,

וְנִסְלַח לְךָ עֲוֹנֶךָ, מוֹתוֹ יְכֻפַּר בָּעֲדֶךָ."

וַיָבוֹא לְרֵעֵהוּ: הַמֶלֶךְ צִוָה בַחֲמָתוֹ,

אֶל גֵיא צַלְמָוֶת אֵרֵד, לְאֶרֶץ הַנְשִׁיָה,

עֵקֶב לָקַחַת נַפְשׁוֹ קַמְתִּי בִּצְדִיָה;

אַךְ יָמִים שְׁלשָׁה יְחַיֵינִי בְגֹדֶל חֶמְלָתוֹ,

עַד תִּתִּי אֲחוֹתִי לְאִישׁ נָתַן לִי דִבְרָתוֹ;

הֱיֵה־נָא עֲרֻבָּתִי לַמֶלֶךְ הַיוֹם גַם יוֹמַיִם,

עַד בּוֹאִי לִפְדוֹתְךָ מִזִאקִים וּנְחֻשְׁתָּיִם.

וַיִתְחַבְּקוּ הָרֵעִים בְּחִבּוּק יְדִידוּת־דְמָמָה,

וְהָאוֹהֵב הַנֶאֱמָן הִתְמַכֵּר בְּיַד הַמֶלֶךְ;

וַיִשָׂא מֵרוֹז רַגְלָיו, וַיִסַע וַיֵלֶךְ

וּבְטֶרֶם הַשַׁחַר הַשְׁלִישִׁי יַאֲדִים בָּרָמָה,

קִשֵׁר נֶפֶשׁ אֲחוֹתוֹ בְּנֶפֶשׁ אֲהוּבָתוֹ שָׁמָה,

וַיְמַהֵר חִישׁ לְבֵיתוֹ בִמְגִינַת נַפְשֵׁהוּ,

פֶּן יְאַחֵר הַמוֹעֵד הִגְבִּיל לִפְדוֹת רֵעֵהוּ.

אָז מִטְרוֹת־עֹז שׁוֹטְפִים מַיִם הַזֵדוֹנִים,

גַם נִכְבַּדֵי מַיִם מֵהַרְרֵי אֵל יִנְהָרוּ,

נָשְׂאוּ נְהָרוֹת דָכְיָם, נְחָלִים יֶהֱמוּ יֶחְמָרוּ,

וַיֵתֵא בְּמִשְׁעַנְתּוֹ לַחוֹף נַהֲרֵי גֵאיוֹנִים,

מִשְׁבְּרֵי יָם שִׁבְּרוּ הַמַעֲבָּרָה רַבַּת אוֹנִים,

מַיִם אַדִירִים בָּרַעַם נוֹרָא יִגָאוּן, אָשְׁיוֹת עֲמוּדֶיהָ יְקַרְקְרוּ, עָלֵימוֹ יִשָׂאוּן.

תּוֹעֶה בְיַרְכְּתֵי הַחוֹף יִתְהַלֵךְ בְּאֵין

יְשׁוּעָתָה,

הַרְחֵק יַבִּיט, יָתוּר מִכָּל עֵבֶר וּפִּנָה,

וַיִקְרָא בְקוֹל גְבוּרָה, וַיִשְׁאַל בְּנַאֲקַת תְּחִנָה,

אוּלַי אֳנִיָה מִמֶרְחָק תָּחִישׁ לוֹ עֶזְרָתָה,

תָּבִיאֶנוּ לְאֶרֶץ חֶמְדָה, לָהּ נַפְשׁוֹ כָלָתָה.­–

אֳנִי־שַׁיִט אִם יֵרָאֶה מֵעֵבֶר לַמָיִם,

וְהַנַחַל פָּרוּעַ נֶהֱפַּךְ לְיַם רְחַב יָדָיִם.

וַיִכְרַע עַל בִּרְכָּיו וַיִשְׁפּוֹךְ שִׂיחַ־דְמָמָה,

וַיִפְרוֹשׂ כַּפָּיו לֵאלֹהִים שֹׁכְנִי שָׁמָיִם:

"אָנָא רַחוּם הַשְׁבִּיחַ שְׁאוֹן זֶרֶם הַמָיִם!

רָפָה הַיוֹם לַעֲרוֹב, הַשֶׁמֶשׁ שָׁם בָּרָמָה

כִּמְעַט יָבוֹא הָאֹהֶלָה, יָרוּץ אֹרַח הַיָמָה,

וַאֲנִי לָבוֹא הָעִירָה בַּל אֶפְרוֹץ פָּרֶץ,

אָז דוֹדִי הָה! יוּמָת, דָמוֹ יִשָׁפֵךְ לָאָרֶץ.

וַיֶרֶב זֶרֶם הַמַיִם, הָלוֹךְ וְגָדוֹל בְּמַשָׁאוֹן,

וְגַלִים עַל גַלִים כַּנְחָלִים יִשְׁטוֹפוּ,

וְעִתִּים עַל עִתִּים כְּמוֹ הֶגֶה יַחְלוֹפוּ,

אָז תְּאַלְצֵהוּ אֵימָתָה, תַּרְהִיבֵהוּ בְּגָאוֹן,

וַיִתְנַפֵּל תּוֹךְ הַשִׁבּוֹלֶת, שׁוֹטֶפֶת בְּסָאוֹן,

וַיַחַץ הַזֶרֶם בְּמַאֲמַצֵי אָרְבוֹת יָדֵיהוּ, וְהָאֵל עוֹשֵׂה פֶלֶא יְחָנֶנוּ­ – וִירַחֲמֵהוּ.

וַיִצְלַח לְעֵבֶר הַשֵׁנִי, וְהוּא נֶחְפָּז לָלֶכֶת,

וַיְבָרֶךְ וַיוֹדֶה לֵאלֹהִים צוּר יְשׁוּעָתוֹ.

וְהִנֵה חַכֵּי אִישׁ גְדוּדִים יָגוֹדוּ לִקְרָאתוֹ,

מִמַאֲרַב חֹרֶשׁ מֵצַל, אֲפֵלָה שְׁאוֹל תּוֹמֶכֶת,

רֶצַח בִּימִינָם, בְּיָדָם חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת,

יָקוּמוּ לְשָׂטָן נֶגְדוֹ עַל אֵם דְרָכָיִם,

נוֹשְׂאִים כְּלֵי מָוֶת הַכּוֹתוֹ בֵין הַמִשְׁפְּתָיִם.

“מַה תַּחְפְּצוּ עֲשׂוֹת?” קָרָא, וּפָנָיו פְּנֵי

לְהָבִים,

"בְּיָדִי אֵין מְאוּמָה בִלְתִּי אִם נֶפֶשׁ חַיָיתִי,

“וְאוֹתָה אֲשַׁלֵם נִשְׁיִי לַמֶלֶךְ, עַל דִבְרָתִי!”

וַיִגְזוֹל הַחֶרֶב מֵאֶחָד בֶּעֱזוּז רְהָבִים: ­–

“רַחֲמוּ עַל רֵעִי רַחֵמוּ, הוֹי, בָּנִים שׁוֹבָבִים!”

וּשְׁלשָׁה מִנְהֶם הִפִּיל שׁוֹדְדִים, חֲלָלִים,

וְהַנוֹתָרִים הַיַעֲרָה חִישׁ נָסוּ נֶחְשָׁלִים.­–

וְהַחַרְסָה יְשַׁלַח שַׁלְהֶבֶת יָהּ מִמַעַל.

מִתְּשׁוּאוֹת עֲמַל־הַדֶרֶךְ כָּשְׁלוּ בִרְכָּיִם,

וַיֶחְלָשׁ וַיִצְמָא, עָיֵף בְּרִפְיוֹן יָדָיִם,

"אַתָּה הוֹשַׁעֲתָּנִי מֵחַרְצוּבוֹת בְּנֵי בְלִיַעַל,

וּמִשֶׁטֶף מַיִם רַבִּים חִלַצְתָּנִי וָאַעַל,

וּפֹּה מִמַחֲסוֹר הַמַיִם עֵת כִּי אֶפֹּלָה,

אַף רֵעִי אֲהוּבִי שָׁם הוֹי, יֵרֵד שְׁאוֹלָה!"

וְהִנֵה שָׁם מִקָרוֹב הֵקֵרוּ מַיִם חַיִים,

כְּלִבְנַת הַסַפִּיר זַכִּים גַם קָרִים תַּבַּעְנָה,

כִּשְׁאוֹן נוֹזְלִים חֶרֶשׁ אָזְנָיו תִּשְׁמַעְנָה,

וַיַרְא מֵחַלְמִישׁ־צוּר נוֹבֵעַ מַעְיְנוֹ־מָיִם,

כְּהָקִיר בַּיִר מֵימֶיהָ יְצַלְצְלוּ אָזְנָיִם,

וַיִשַׁח בְּלֵב שָׂמֵחַ, וַיִכְרַע בִּרְכֵּהוּ,

וַיֵשְׁתְּ וַיֶחִי וַיָשֶׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמֵיהוּ.

וְהַשֶׁמֶשׁ נִשְׁקָף בֵּין סַרְעֲפוֹת עֲצֵי הַיָעַר,

עֲלֵי יְרַקְרַק חָרוּץ, רִקְמַת מַצַע הַדְשָׁאִים,

צִלְלֵי פֹארוֹת הַשִׂיחִים יִשְׂתָּרְעוּ כִרְפָאִים;

וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עוֹלִים בַּמְסִלָה מִן הַשָׁעַר,

וּמִבְּלִי פְנוֹת אֲלֵיהֶם יַחְפֹּז לְדַרְכּוֹ כַסָעַר,

וַתִּקַח אָזְנוֹ כִּי נִדְבְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ:

“עַתָּה יוּמַת בְּשַׁעַר, עַל הָעֵץ יוֹקִיעֵהוּ”

וְהַפַּחַד יֵאֲבֶר־רֶגֶל, יַעַשׂ לָהּ כְּנָפָיִם,

לְקַל הַמֵרוּץ שָׂמַתְהוּ דְאָגָה בוֹ סוֹרָרֶת,

מִמֶרְחָק יַבְרִיקוּ רָאשֵׁי מִגְדְלֵי הַקָרֶת,

מִקַרְנֵי נֶשֶׁף אַדְמוֹנִי, בְּיִפְעַת אוֹר עַרְבָּיִם,

וַיִפְגְשֵׁהוּ אַלְמוֹדָד מֵאָבֵל מִצְרָיִם,

עַבְדוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ, יָשָׁר לֶכֶת הַצְנֵעַ,

וַיַכֵּר אֲדוֹנָיו, וַיִבָּהֵל כִּמְתַעְתֵּעַ:

"שׁוּב! לֹא תוֹשַׁע רֵעֲךָ עוֹד בַּהֲלִיכוֹתֶיךָ,

שְׁמוֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁוֶה לוֹ גַם אָתָּה!

הֵן יִוָקַע בְּשַׁעַר, הַמָוְתָה גוֹרָלוֹ עָתָּה.

מֵעֵת עַד עֵת הוֹחִיל אֶל תְּשׁוּבָתֶךָ,

בְּנֶפֶשׁ יִחֵלָה לְבָבוֹ בָטוּחַ בִּבְרִיתֶךָ,

אֱמוּנָתוֹ בִבְרִית יְדִידוּת בְּחֻבּוֹ צוּר אֵיתָנִים,

לַעַג הָאַכְזָר לֹא יְנַתֵּק קֶשֶׁר נֶאֱמָנִים".

"אִם אָמְנָם הֶעֱבַרְתִּי מוֹעֵד שְׁלשֶׁת הַיָמִים,

אִם לֹא יָכֹלְתִּי לִפְדוֹתוֹ מִגֵיא צַלְמָוֶת,

עִמוֹ תֵחַד כְּבוֹדִי בְּבוֹר תַּחֲתִּית לָשָׁבֶת,

פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי הָאַכְזָר, אִישׁ הַדָמִים,

רֵעַ לָרֵעַ יִבְגוֹד, נֻתַּק בְּרִית־תָּמִים,­–

יִזְבַּח זִבְחֵי צֶדֶק, כְּקָרְבָּן נַעֲלֶה שְׁנֵינוּ,

וְיֵדַע כִּי הָאַחֲוָה בְּרִית קֹדֶשׁ בֵּינוֹתֵינוּ!"

וַיָבֹא הַשֶׁמֶשׁ, וְהוּא הַשַׁעֲרָה הִגִיעַ,

וַיַרְא הָעֵץ גָבֹהַ, הוּכַן שָׁם מַטְבֵּחַ,

וְהֶהָמוֹן מִשְׁתָּאֶה, סְבִיב נְפָשׁוֹת לוֹקֵחַ;

בְּחֶבֶל יִמָשֵׁךְ הָרֵעַ, רֶגַע שְׁאוֹל יַצִיעַ,

אָז בְּמַאֲמַצֵי כֹּחַ, הַנִצָבִים הִבְקִיעַ,

וַיִקְרָא לְמַלְאָךְ הַמַשְׁחִית: הֶרֶף! הָרְגֵנִי!

נַפְשִׁי תַחְתָּיו לַמָוֶת, וְהוּא עָרַב בַּעֲדֵנִי!

וְהֶהָמוֹן בְּתִמְהוֹן לֵבָב מַחְרִישׁ לָדַעַת,

וַיִתְחַבְּקוּ הָרֵעִים וַיִשְׁקוּ גַם שְׁנֵימוֹ,

מֵעֹצֶר גִילָה וְיָגוֹן בָּכוּ עַל צַוָארֵימוֹ.

וַיִבְכּוּ כָל רוֹאֶה־בָּם, כָּל־עַיִן דוֹמַעַת,

וַיֻגַד לַמֶלֶךְ, וּפְלִיאָה אָזְנוֹ שׁוֹמַעַת,

וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ, אַהֲבַת אָדָם תִּתְקְפֵהוּ,

וַיְצַו חִישׁ לַהֲבִיאָם לִפְנֵי כִסֵא כְבוֹדֵהוּ.

וַיִשְׁתּוֹמֵם הַמֶלֶךְ, בְּפָנָיו שִׂמְחָה וְאֵבֶל,

וַיִפְתַּח אֶת־פִּיהוּ וַיֹאמֶר בְּצוּף שְׂפָתָיִם:

"אֵמוּן לְבַבְכֶם יִמְשׁוֹךְ לְבָבִי שִׁבְעָתָיִם,

עַתָּה אֵדַע: הָאַחֲוָה אֵינֶנָה שָׁוְא וְהֶבֶל.

חָנוּנִי לָקַחַת בִּבְרִיתְכֶם אֲחֻזָה וְחֶבֶל!

בֵּין שְׁנֵיכֶם לְהִתְרוֹעֵעַ מְאֹד נַפְשִׁי מְבַקֶשֶׁת,

וַאֲנִי אֶהֱיֶה הַשְׁלִישִׁי בְאַהֲבָה מְשׁוּלֶשֶׁת.­" –