עשׁר שׁמור לבעליו לרעתו. (קהלת ה' יב')

שָׁם בְּגַפֵּי אַרְמוֹנוֹ, בִּמְרוֹם בָּמֳתֵי

הַטִירָה,

הִשְׁקִיף בְּטוּב לְבָבוֹ הַמוֹשֵׁל בְּקִרְיַת הַבִּירָה,

עַל פְּנֵי מֶמְשַׁלְתּוֹ כַפְתּוֹר, בָּאִיִים רַבָּתִי.

“כָּל אֵלֶה סָרִים לְמִשְׁמַעֲתִּי, תֻּכּוּ לְרַגְלָיִם!”

כֵּן בְּגוֹדֶל לֵבָב דִבֶּר אֶל מֶלֶךְ מִצְרָיִם,

“הַגֵד כִּי מְאֻשָׁר אָנִי, מַה שָׁפְרָה נַחֲלָתִּי!”

"אָמְנָה חֶסֶד אֱלֹהִים מֵאָז חוֹפֵף עָלֶיךָ,

אַנְשֵׁי הַשֵׁם כָּמוֹךָ, לְפָנִים בְּנֵי גִילֶךָ,

כֻּלָמוֹ יִכְבְּשֵׁם עַתָּה שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ,

אוּלָם אֶחָד עוֹדֶנוּ חָי, נָקָם לָקַחַת,

לָכֵן לֹא אֲכַנְךָ צוֹלֵחַ בְּהַשְׂכֵּל וָנַחַת,

כָּל־עוֹד עֵין אוֹיְבְךָ פְּקוּחָה שָׁם לִקְרָאתֶךָ."­–

כִּמְעַט הֶגֶה יָצָא מִשִׂפְתֵי פִי הַמֶלֶךְ,

וַיָבוֹא צִיר מִנִינְוֵה, וַיִגַשׁ, וַיֵלֶךְ ­–

לִקְרַאת הֶעָרִיץ נִצָב כּוֹרֵעַ אַפָּיִם:

"הַעַל אָדוֹן לָאֵל זִבְחֵי שְׁלָמִים לְאַזְכָּרָה,

וַעֲלֵי־זַיִת מְשׁוּלָבִים לְנֵזֶר כְּלִיל תִּפְאָרָה,

יַכְתִּירוּ אֶת־רֹאשְׁךָ, הַגִבּוֹר, שִׁבְעָתָיִם!"

"שׂנְאֲךָ שָׁם נָפַל שָׁדוּד מֵחֲנִית וּבֶן־קֶשֶׁת.

לְהַקְרִיב בְּשֹרָה זֹאת שְׁלָחַנִי עָדֶיךָ לָגֶשֶׁת,

יְדִידְךָ זְרוּבָּבֶל, לִפְנֵי צְבָאֶיךָ יִתְנוֹסֵס."­–

וַיִקַח מִסֵפֶל שָׁחוֹר, לְחֶרְדַת עֵין שְׁנֵימוֹ­–

מִנִי מַחֲזֶה הַנוֹרָא הוֹ! רַעַד יֹאחֲזֶמוֹ­–

רֹאשׁ פַרְעוֹת הָאוֹיֵב, בְּדָמָיו עוֹד מִתְבֹּסֵס.­–

חָזוּת קָשָׁה זֹאת נֶפֶשׁ הַמֶלֶךְ הֶחְרִידָה:

“הֵן אַל תִּבְטַח בָּאֹשֶׁר, הַסְכֵּת, בְּךָ אָעִידָה,”

כֵּן עָנָהוּ, וּמַבָּט עֵינָיו בְּעֶצֶב תַּמְרוּרִים,­–

"זְכָר־נָא, עַל מִשְׁבְּרֵי יָם, בְּסוּפוֹת הוֹמִיוֹת,

שׂוֹחֶה זֶה יָמִים כַּבִּירִים, הַצָבָא בָּאֳנִיוֹת,

פֶּן יְצַלְלוּ כָעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִירִים."

עוֹדֶנוּ מְדַבֵּר, עַל לְשׁוֹנוֹ דֹבְבָה מִלָתוֹ, וּתְרוּעַת קוֹל הֵידָד כַּסַעַר בִּגְבוּרָתוֹ,

מִשִׂפְתֵי רְבָבוֹת יִשָׁמַע מִיַרְכְּתֵי­ הַיָמָה.

הָאֳנִיוֹת, כְּיַעַר תָּרְנֵיהֶן, שָׁבוּ בִתְרוּעָה,

מְבַשְׂרוֹת שָׁלָל רָב בְּמִצְהֲלוֹת גְבוּרָה וּתְשׁוּעָה,

נֹשְׂאוֹת מִזִמְרַת הָאָרֶץ, סְגֻלוֹת הָאֲדָמָה.

נִדְהָם, מִשְׁתָּאֶה נִצָב הַמֶלֶךְ הָאֹרֵחַ:

"עֵץ אָשְׁרְךָ כַּיוֹם בִּיפִי הֶאָבִיב פֹּרֵחַ,

וּבְכָל זֹאת תִּירָא, כִּי הָאשֶׁר יָפִיחַ כְּזָבִים.

גְדוּדֵי צִבְאוֹת כַּשְׂדִים, כֻּלָם מְלֻמְדֵי מִלְחָמָה,

הֵן יָגוֹרוּ עָלֶיךָ, קְרָבוֹת יַחְפְּצוּ שָׁמָה;

כַּפֶּשַׂע קְרוֹבִים לַחוֹף אֵלֶה אַנְשֵׁי רְהָבִים."

עוֹד דְבָרוֹ בְפִיהוּ, רִבֵץ עַל שְׂפָתָיִם,

וְהִנֵה מִנִי אֳנִיוֹת יִדוֹדוּן רִבֹּתָיִם,

מִמֶרְחָק קוֹל עֲנוֹת, “גְבוּרָה!” הוּחַל לִשְׁמוֹעַ:

"אֵל מִמְצוּקַת אוֹיֵב הִצִילָנוּ בַשָׁעַר,

צִבְאוֹת כַּשְׂדִים תְּפוּצֶנָה מִסֹעָד וָסָעַר,

שָׁלוֹם מִסָבִיב! הַלָחֶם יִתֹּם לִגְוֹעַ!"

וַיוֹסֶף לְהִשְׁתּוֹמֵם הַמֶלֶךְ הָאֹרֵחַ:

"הַאַף אֻמְנָם אֲכַנֶךָ, מְאֻשָׁר גַם צוֹלֵחַ!

אוּלָם, ­– כֵּן הוֹסִיף לְדַבֵּר,­ – בְּאָשְׁרְךָ שֻׁלַח רֶצַח,

מִקִנְאַת בְּנֵי־אֱלֹהִים אֶפְחַד, וְלִבָּתִי אֲמוּלָה;

הֵן שִׂמְחַת הַחַיִים תָּמִיד בְּעִצָבוֹן מְהוּלָה.

אֵי פֹה בֶן־אֲדָמָה יִקָרֵא מְאֻשָׁר לָנֶצַח?"

"כָּמוֹךָ כָּמוֹנִי שָׁלֵו וְרַעֲנָן הָיִיתִי,

בְּכָל מִשְׁלַח יָדִי רַק בִּרְכוֹת טוֹב חָזִיתִי,

אַךְ חֶסֶד אֵל יְסוֹבֵבֵנִי, חֶסֶד שָׁמָיִם;

וְאוּלָם בֵּן יַקִיר לִי, עָלָיו הִשְׁלַכְתִּי יְהָבִי,

לְקָחוֹ אֱלֹהִים וְאֵינֶנוּ, בַּר נְדָרָי וּלְבָבִי!

וְאֶל אָשְׁרִי הָה! שִׁלַמְתִּי נִשְׁיִי שִׁבְעָתָיִם."

"וְכֵן אִם תֹאבֶה הִשָׁמֵר מֵאָסוֹן וּפֶגַע,

חַל פְּנֵי אֱלֹהִים בַּחֶבְיוֹן עֻזוֹ, כִּמְעַט רֶגַע,

כִּי לְאָשְׁרְךָ גַם עִצְבוֹנְךָ יִשְׁלַח פִּי שְׁנָיִם.

לֹא הֵתַּם מֵעוֹלָם חַיָיו, גֶבֶר בַּלְאוּמִים,

אֲשֶׁר יֹאמַר עָלָיו, חֲבָלִים נָפְלוּ לוֹ בַנְעִימִים,

וְהָאֱלֹהִים יַשְׁפִּיעַ לוֹ תָמִיד בִּרְכוֹת שָׁמָיִם."

"וְאִם לֹא יִשְׁעֶה הָאֱלֹהִים לִהְיוֹת לְךָ תְּחִנָה,

הַסְכֵּת עֲצַת אוֹהֲבֶךָ, לִדְבָרַי הַאֲזִינָה,

קְרָא אַתָּה לְאָסוֹן וְהָבֵא בְּבֵיתְךָ הָרָעָה;

הַיָקָר מִכָּל חֲפָצֶיךָ, כָּמֻס בַּאֲסָמֶיךָ,

בְּחַר לְךָ סְגֻלָה אַחַת מִכָּל אוֹצְרוֹתֶיךָ,

וְהַשְׁלִיכֵהוּ הַיָמָה לְכַפֵּר עָוֹן וּתְלָאָה!"­ –

וַיַעַן הַמֶלֶךְ רֵעֵהוּ, מָלֵא רֶתֶת וּפָחַד:

"מִכָּל סְגֻלוֹת הַחֶמְדָה בְאִי יֵאָצְרוּ יָחַד,

אַךְ זֹאת הַטַבַּעַת הִיא לְנַפְשִׁי סְגוּלָה

אוֹתָה אַקְדִישׁ לֵאלֹהִים, אֵלָיו אַקְרִיבֶהָ,

אוּלַי יְכַפֵּר אָשְׁרִי, יָחִיל טוּבִי תַּחְתֶּיהָ."

וַיַשְׁלֵךְ הַטַבַּעַת בְּמַעֲמַקֵי הַמְצוּלָה.

וּמִמָחֳרָת עֵת מִקָדִים הַשֶׁמֶשׁ הִתְגַלֵעַ,

וַיִצְעַד אִישׁ דַיָג, וְגִיל בְּפָנָיו הִשְׂתָּרֵעַ,

וַיִגַשׁ לִפְנֵי הַמֶלֶךְ וַיִפְתַּח שְׂפָתֵיהוּ:

"הִנֵה הַדַג הַזֶה בְמִכְמַרְתִּי לָכָדְתִּי,

כָּמוֹהוּ לֹא נִרְאָה בְרֶשֶׁת מִיוֹם נוֹלַדְתִּי,

וְעַתָּה אָדוֹנֵי הָאָרֶץ, לְךָ תְּשׁוּרָה אוֹבִילֵהוּ!"

וַיְהִי בְחַלֵק הַטַבָּח מֵעֵי הַדָגָה לִשְׁנָיִם,

וְהוּא נֶחְפָּז לַדְבִיר, נִדְהָם שִׁבְעָתָיִם,

וַיִקְרָא, מִשְׁתָּאֶה עַל אֲשֶׁר עֵינָיו תֶחְזֶינָה:

"הַבֵּט אָדוֹן! הַטַבַּעַת, בְּיָדְךָ רְאִיתִיהָ,

הֶאָח, כָּעֵת בְּקֵבַּת הַדָגָה מְצָאתִיהָ,

לְאָשְׁרְךָ אֵין קֵצֶה, כָּמוֹהוּ לֹא נִרְאָה עֲדֶנָה!"­ –

וַיִפֶן אֵלָיו הָאוֹרֵחַ, בְּחֻבּוֹ חַלְחָלָה:

"לָשֶׁבֶת בְּצֵל קוֹרָתְךָ עוֹד בַּל אוּכָלָה,

בֶּן־בְּרִיתִי לֹא תִהְיֶה, אַתָּה גֶבֶר טַלְטֵלָה!

הָאֱלֹהִים גָזַר אֹמֶר, כִּי אָסוֹן יִקְרֶךָ;

אָחִישָׁה מִפְלָט לִי פֶּן אָמוּת בְּגוֹרָלֶךָ". –

­וַיֹאמֶר, וַיַעַשׂ, וַיָשָׁב לְאַרְצוֹ סֶלָה.