למען האמת, ממש משעמם בעולם האמת. אפילו ביום יום, כשאני יוצא עם חנה אשתי, רכובים על קלנועית, לספוג מעט שמש בחורף הזה, שייבשו עניו מדמעות. אין גשם. אין איש מסביב, אין נפש חיה. הספסלים בשטח הציבורי מיותמים.
בבית הקר, המחומם, חוזרים אל עולם השקר באמצעות הטלויזיה המיטיבה לבטא ולמצות אותו. כולה שקר וכזב, הבל ורעות-רוח, מלל בלתי פוסק ופרסומות שהן השקר בהתגלמותו. “שמונים וששה אחוז ממליצים על משחת שיניים – וכיוצא בזה”.
והשבוע, איזה יופי, בחירות!
ברוחי אני כבר מתהלך בעולם האמת. אבל אינני מתנתק מן החובות הקושרות אותי עדיין אל העולם הזה. אינני יכול להשתחרר מביקורתי עליו, אף שהיא אינה מוסיפה לי שלווה ובריאות. בשבוע שעבר היו בחירות ואני כאזרח נאמן הלכתי לקלפי וצחקתי למראה האותיות א.מ.ת. שהעליתי מהשולחן, שופע הפתקים, כמעט באופן אוטומטי. המילה “אמת” בעולם הפוליטיקה ממש עוררה אצלי צחוק מר והזכירה לי שעיתון המפלגה הקומוניסטית בבריה"מ נקרא “פרוודה”, כלומר “אמת”. בחרתי באותה מפלגה שעשתה גדולות בארץ הזאת ושבתה את לבי מיום שניתנה לי זכות הבחירה. אירוניה של הגורל שגם היא, גם אני, מגיעים אל עולם האמת, ושנינו איננו מוותרים על הפתק א.מ.ת.
הפוליטיקה מושלת בעולם השקר, שבו היא מפליאה לעשות יותר מכל גורם אחר. כולנו משקרים. בלי הרף. בפוליטיקה כולם שקרנים. מי שאינו שקרן נשמט מן העולם הפוליטי, במוקדם או במאוחר. רוב המנהיגים הפוליטיים הם לא סתם שקרנים, אלא שקרנים בלי בושה ובלי מעצורים. זה סוד הצלחתם. והעם הולך אחריהם, עם בושה ועם מעצורים, אבל ממשיך ובוחר את מנהיגי עולם השקר שבו הוא מתבוסס בגועל נפש, מצופה בחיוך נהנתני ובהתנצלות של “ככה זה בעולם”.
בחירות זה יום שבו עולות מחשבות על הדמוקרטיה הישראלית השקרית שבה אנו חיים. המפלגה שקיבלה את רוב הקולות היא מפלגה לא דמוקרטית בעליל. חברי הכנסת הראשונים שלה נבחרות ע“י מנהיג אחד, שקרן ידוע מנעוריו, שהשקר והכוחנות הולידו אצלו בהכרח שחיתות ופעולה אנטי-דמוקרטית מובהקת. הוא ובנו בחרו מי יהיו חברי הכנסת של “קדימה”. ואם זו דמוקרטיה, אז גם בש”ס יש דמוקרטיה. גם שם, במקום בחירה של העם, בוחר וממנה ומחליט ומכתיב איש אחד, אומנם מורם מעם, אבל בודאי לא נבחר העם. ואשה נבחרת – שס מלהזכיר! ומי בחר את נציגי “ישראל ביתנו” לכנסת? גם הוא איש יחיד, כוחני ונתון לחקירות משטרה. גם במפלגות הקטנטנות עושים צחוק מהדמוקרטיה. זה העולם ממנו אני נפרד עם פתק א.מ.ת. בידי הרועדת. זה העולם אותו אני משאיר לנכדיי.
המנהיגים האלה, שאנחנו באמת בוחרים, בידיעה ברורה שהם אינם ראויים, לא מסתפקים ברע שעשו בחייהם, אלא ממנים אחריהם גרועים מהם, שממנים ומממנים תחתיהם עוד יותר גרועים, אומני השררה והשחיתות. ראה שרון שמינה את אולמרט, שמינה את הירשנזון, שמינה את פקידי המס בשיטת “חבר מביא חבר”, או חבר שקרן מקיף את עצמו בשקרנים שיחסמו את האמת ואת החוק מלגעת בו. החטא הקדמון של דורנו הוא שהתעלמנו ביודעין מההוראה הברורה של ועדת החקירה הממלכתית, שאסור לבחור את שרון לשר בטחון, התחכם העם הנבחר ובחר בו לראשות הממשלה. וההתדרדרות התחילה ונמשכת עד היום ועד מחר, כי מחר-מחרתיים ייבחר הצדיק ליברמן לשר בישראל. בלי בושה. וכל המוכשרים הללו (שהוכשרו ע"י העם בניגוד לחוק) משבשים לנו את היחסים עם שכנינו, שגם הם למדו מאיתנו לבחור “באופן דמוקרטי” את הגרועים שבמנהיגים.
הבחירות היו לפני שבועיים. דחיתי את כתיבת הגלויה הזאת עד היום, מתוך ידיעה שאינני גורם לקוראיי הנאה כלשהי ואינני מפיח בהם תקוה. מה לעשות שזו האמת הנגלית לי בעולם האמת. כל עוד חייתי (בטוב) בעולם השקר, הייתי אופטימיסט ללא תקנה. בעולם האמת נגלה לי השקר שמחזיק את האופטימיסטים בחיים. אמיל חביבי, ידידי המנוח, יצר את המושג המשולב “אופסימיסט”. גם לי לא נוח להצהיר שאני פסימיסט.
גלשתי אל הפוליטיקה שלא מרצוני. שלא מרצון קוראיי. שמתם לב שבעשרת הדיברות אחרי “לא תגנוב”, “לא תרצח”, “לא תנאף”, לא מופיע “לא תשקר”? יש אמנם בפירוש “לא תענה ברעך עד שקר”, כלומר, בהיותך עד במשפט, אל לך לשקר ולהפליל את רעך. את רעך! לא נאמר לא תגנוב מרעך. לא נאמר לא תרצח את רעך. אבל בעניני אמת ושקר יש, כנראה, להבדיל בין “רעך” לבין שאר בני האדם. הסתייגות ברורה מן האפשרות לאמר בקצרה “לא תשקר!” מבט מפוכח אל המציאות האנושית, אל האדם המשקר (נוסח האדם הצוחק) שהוא חלק מ“מותר האדם מן הבהמה”.
אני משוכנע שלא במקרה ולא בהיסח הדעת נמנעו עשרת הדיברות מלומר “לא תשקר”. ובזאת ניתנה הסכמה מלמעלה שמותר האדם מן הבהמה – השקר והצחוק. בעלי חיים אינם משקרים ואינם צוחקים. האדם צוחק ומכסה בכך על שקריו היומיומיים, הבלתי נמנעים.
האומנם בעולם האמת יהיה לי קל יותר להימנע משקרים? להימנע מתגובות והערות של הסובבים אותי, שמהם נודף השקר? האומנם קל יותר לחיות בעולם האמת? נחיה ונראה. שתי מלים, שבמצבי, שעש בהן נו ההפרזה ומן הספק.
הספק משתלט עליי בעולם האמת. אובדן הראייה מכשיר אותי להתהלך בו באיטיות, עטוף ערפילים אפורים מבחוץ ומבפנים.
קבוץ מעין-ברוך 1.3.2009
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.