לפני ששים שנה נסענו לאמריקה באניה. שבועיים מחיפה לניו־יורק. לאירופה הספיקו ארבעה ימים קצרים. קיבלנו עשרה דולר לאיש, מטבע זר.
לפני ששים שנה השתמשנו בנייר־אויר דקיק כדי לשלוח מכתב לחו"ל. כתבנו בעט נובע, ספגנו את הדיו בנייר־סופג וליקקנו את המעטפה בלשון שלופה.
לפני ששים שנה אפינו עוגה אחידה בסיר פלא על פתיליה. ושרנו עוגה עוגה במעגל נחוגה.
לפני ששים שנה היה סנדלר בכל שכונה, במבוי סגור בין שני בתים. הלכנו אליו עם הנעליים החדשות והוא שלף מסמרים מבין שיניו החשוקות והוסיף פרסת ברזל לעקבים ומסמרים עגולים לסוליה. וכך צעדנו לאימוני “ההגנה”.
לפני ששים שנה היה חייט בכל שכונה, שחלק חנותו עם שען, או רפד. הלכנו אליו עם בד פופלין לתפור ממנו חולצות, ועם מכנסי צמר ישנים של האח הגדול שמהם גזר לנו מכנסיים קצרים. מובן שמדד אותנו מכף רגל ועד מפשעה, מכתף אל כתף, ומצוואר ועד מותן.
לפני ששים שנה אמא בישלה נזיד עדשים על פתיליה, הכובסת הרתיחה מים על פרימוס ואני נשלחתי לקנות בדחיפות מחט לפרימוס. שרנו “כותונת לילה נפלה בפיילה”. שאון הפרימוס עודנו באוזניי.
לפני ששים שנה שתינו בקיוסק גזוז, בבית הקפה צוף, וברחוב הרצל את “המיצים הטבעיים של האחים רובננקו”. במסעדות ובבית כוסו שולחנות העץ בשעוונית צבעונית.
לפני ששים שנה היתה בכל פינת רחוב מסעדה של תנובה, בה קיבלת חביתה ולבניה וקמצוץ ריבה בצלוחית חתומה של אשכנזים. התה הבהיר הגיע בכוס זכוכית לוהטת, עם ידית מוזרה.
לפני ששים שנה השתמשנו באבקת ביצים ובאבקת חלב והתלוצצנו שלמדבר יש לקחת אבקת מים. שמים כפית אבקת מים בכוס מים, בוחשים היטב ושותים לרוויה.
לפני ששים שנה בגרוש ובגרב היה חור. לא באוזון. ולא בגאווה הלאומית.
לפני ששים שנה חיממנו את הבית בתנורי נפט. קיררנו בקיץ סדינים רטובים תלויים על התריסים.
לפני ששים שנה הבנות לבשו מכנסיים קצרים עם גומי על הירכיים. בנים – מכנסי אתא קצרים עם הכיסים בולטים החוצה בחן. חולצה רוסית היתה שיא ההידור והגינדור. ומי שרקמה לך אותה הפתיעה אותך על המתבן.
לפני ששים שנה היו בעולם ובאו"ם פחות מחמישים מדינות. אחת מהן היתה ישראל עם שש־מאות אלף תושבים. מי היה מאמין שנגיע לשבעה מליון, שכלכלתם וקלקלתם מַפרות ומפֶרות את כללי הצדק, החמלה והסולידריות.
לפני ששים שנה האביזרים האלקטרונים המפותחים ביותר היו רדיו, קומקום חשמלי ומכונת גילוח. מי שנסע לאמריקה זכה לראות טלויזיה. זה יגיע פעם אלינו?!
לפני ששים שנה המקרר שלנו עבד על קרח. עגלת הקרח היתה עוברת ברחוב, והיינו עומדים בתור וקונים רבע בלוק. מכל בלוק קרח חתך המוכר חמישה רבעים. על יסודות איתנים אלה בנינו מדינה.
לפני ששים שנה נשמרו הפירות והירקות בארון אויר מרושת בקיר המטבח. לצידו עמדו מרסס הפליט ומלכודת העכברים ומחבט הזבובים.
לפני ששים שנה קראנו כל בוקר את “הדבר”, צעדנו ב־1 במאי בתהלוכת ענק עם דגלים אדומים ושרנו “דגל אדום נישא במרום/ כי בא היום/ נתק את הכבלים” לא התכוונו לכבלים של הטלוויזיה.
לפני ששים שנה באגם החולה היה אגם ובים המלח היה ים. בשפלה היו פרדסים ובממשלה היו מנהיגים.
לפני ששים שנה שרנו “למָך ולזקן אנו פה חומת מגן” ולא ידענו מה זה מך. שרנו “קום התנערה עם חלכה” ולא ידענו מה זה חלכה. שרנו על ואניה ועל בודיוני ועל קטיושה. ורקדנו הורה עם “מוחמד מאת – יו־יה!”.
לפני ששים שנה החלבן שם לנו בקבוקי חלב ליד הדלת והדוור הביא לנו מברק מהדודה באמריקה והמתרימים ל“כופר הישוב” העירו אותנו משנת הסייסטה.
לפני ששים שנה ישבנו סביב המדורה, שתינו קפה בלי סוכר, דיברנו על הצנע ועל דב יוסף, על בן־גוריון וטבנקין, על סיעה ב' ובני מהרשק, על פולה וגולדה וברכה צפירה, על צ’רצ’יל וסטלין וגונאר יארינג. על המעברות והמעפילים והפורשים, על המיני והביקיני, על חסמבה והוא הלך בשדות, על הכנענים, הטור השביעי וקול העם, על ייבוש החולה והמוביל הארצי ועל מה לא.
לפני ששים שנה לא שיערנו שחצי הכוס הריקה תהיה כל־כך ריקה וחצי הכוס המלאה תהיה כל־כך מלאה.
מעין ברוך, דצמבר 2007
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.