א. המרגלים ויהושׁע וכלב    🔗

“אלה שמות האנשים, אשר שלח משה לתור את הארץ, ויקרא משה להושע בן נון יהושע”¹ – אמר ר' יצחק:

משה נסתכל וידע, שהמרגלים לא יצלחו בדרכם, והתפלל על יהושע. אז היה כלב בצרה. אמר:

– מה אעשה? הרי יהושע הולך בסיעתא² עליונה של משה, ששלח אליו אור הלבנה והוא האיר עליו בתפלתו, כי הוא שמש³. ואני מה אעשה?

מה עשה כלב? –

נשתמט⁴ מחבריו ובא אל קברי האבות והתפלל שם.

אמר ר' יהודה:

דרך אחר נטל לו ועִקם⁵ שבילים⁶, ובא על קברי האבות והכניס עצמו לסכנה⁷, שהרי כתיב: “ושם אחימן, ששי ותלמי ילידי הענק”⁸. אבל מי שהוא בצרה, אינו חושש לסכנה. כך כלב: משום שהיה בצרה לא היה חושש כלום ובא להתפלל על קברי האבות, בכדי להנצל מעצתם של המרגלים.

(שלח לך קנח ע"ב).

ב. השׁכינה נכנסה עם כלב    🔗

“ויעלו בנגב, ויבא עד חברון”⁹ – ויבֹאו מבעי ליה? – אלא אמר ר' יוסי:

“ויבא” – כלב, הוא שבא להתפלל על קברי האבות. אמר כלב:

– יהושע, הרי משה בֵרֵך אותו בסיוע עליון וקדוש והוא יכול להנצל מהם. אבל אני מה אעשה?

החליט להתפלל על קברי אבות, שינצל מן הרזים של שאר המרגלים.

ר' יצחק אמר:

מה שהיה נבחר וטוב מכל, נכנס למקום שבו היה הכל תלוי.

ותא חזי:

מי הוא מכל השאר, שיכֹל להכנס שם? שהרי כתיב: “ושם אחימן, ששי ותלמי ילידי הענק”¹⁰. ומפני אימתם מי יכֹל להכנס אל המערה! אלא השכינה נכנסה שם עם כלב, לבַשׂר לאבות, שהגיע הזמן להעלות את בניהם אל הארץ, אשר נשבע להם הקדוש ברוך הוא; וזהו “ויבא עד חברון”¹¹.

(שלח לך קנח ע“ב, קנ”ט ע“א וע”ב).

ג. יהושׁע וכלב והאשׁכול    🔗

“ויבאו עד נחל אשכול, ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד, וישאֻהו במוט בשנים”¹² – ר' אבא אמר:

המרגלים כרתו אותו אשכול, באו להרימו ולא יכלו. באו כלב ויהושע, לקחו אותו והרימו אותו ונזקף¹³ על ידיהם. מכאן ידעו יהושע וכלב, שהם ראוים להכנס לארץ ושיהיה להם בה חלק ונחלה. עודם באים וכל שאר המרגלים נתיעצו להרגם. קם כלב על האשכול ואמר:

– אשכול, אשכול! אם בעבורך אנו נהרגים, מה החלק שיהיה לנו בך?! –

מיד עשה האשכול עצמו קל, והם נתנו אותו למרגלים.

ר' אלעזר אמר:

לא נתנו אותו לאחרים, שהרי כתיב: “וישאֻהו במוט בשנים”, ובכלם לא היו שנים כמותם שיוכלו לִשׂא את האשכול. אלא כשהגיעו אל ישראל, נתנו אותו להם והם נשארו ועשו עצמים שירַיִם.

(שלח לך קס ע"ב).

ד. פרשׁת מרגלים – רזים עליונים    🔗

אמר ר' שמעון:

מפרשה זו (פרשה של המרגלים) למדנו רז של החכמה ונראים בו רזים עליונים ויקרים:

תא חזי:

הקדוש ברוך הוא משַׁבח את התורה ואומר: “לכו בארחותי, השתדלו בעבודתי, ואני אכניסכם לעולמות טובים, לעולמות עליונים”. – בני האדם, שאינם יודעים, אינם מאמינים ואינם מתבוננים, הקדוש ברוך הוא אומר להם: “לכו ורַגלו אותו עולם טוב, אותו עולם של תשוקה עליונה”. והם אומרים: “איך נוכל לרַגל אותו ולֵידע כל זאת?” – מה כתיב? – “עלו זה בנגב”¹⁴ – עִסקו בתורה¹⁵ ותראו, שהיא עומדת לפניכם וממנה תכירו אותו. – “וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה, החזק הוא, הרפה”¹⁶? – “וראיתם את הארץ” – תראו ממנה אותו עולם של ירושת נחלה זו, שאני מכניס אתכם לתוכה, – “ואת העם היושב עליה” – אותם הצדיקים שבגן עדן העומדים שורות שורות¹⁷ בכבוד עליון, במדרגות עליונים. – “החזק הוא, הרפה” וכו' – בה תראו, אם זכו לכל זאת כשנתגברו על יצרם ושברו אותו, או לא; כשנתגברו בתורה ועסקו בה יום ולילה, או כשרִפו¹⁸ את ידיהם ממנה. – “המעט הוא, אם רב” – אם רבים הם אותם, שנשתדלו בעבודתי ונתגברו בתורה וזכו לכל זאת, או לא. – “ומה הארץ, השמנה היא, אם רזה”¹⁹ וכו' – מן התורה תדעו, מהו אותו העולם, אם יש בו טובה מרובה ליושביו, או לא. – “היש בה עץ, אם אין?” – היש בו עץ חיים לעולם ולעולמי עולמים, אם צרור החיים נמצא בו, או לא? – “ויעלו בנגב ויבא עד חברון”²⁰ וכו' – “ויעלו בנגב” – בני אדם עולים אל התורה “בנגב” – בלב עצל²¹, כמי שעובד חנם, שחושבים שאין שכר בעבודתוֹ. הם רואים, שעשרו של העולם הזה אובד מהם בגלל התורה. אחר כך “ויבא עד חברון” – הם באים להתחבר בה²², קורים²³ ושונים בה. – “ושם אחימן, ששי ותלמי” – שם ראו פלוגתות²⁴ רבות: טמא וטהור, אסור ומותר, עונש ושכר – אלו הם דרכי התורה, דקדוקי תורה²⁵. “ילידי הענק” – שנולדו מסטרא דגבורה²⁶. “וחברון שׁבע שׁנים נבנתה” – אלו שבעים פנים לתורה, לכל צד (פנים) עשרה ושבע עולות לשבעים. “וחברון” – זו התורה, שכל העוסק בה נקרא “חבר”. “לפני צוען מצרים” – תנינן יש תורה כנגד תורה: תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ואותה חברון מתורה שבכתב יצאה, כמה שנאמר: “אמור לחכמה אחותי את”^{27 28}. וזו נבנתה שבע שנים, שמשום כך נקראה התורה שבכתב “בת שבע”. “לפני צוען מצרים” – כמה שנאמר: “ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים”^{29 30}. “ויבאו עד נחל אשכול” – אלו דברי אגדה, שהם תולים בסטרא דמהימנותא³¹. "ויכרתו משם זמורה, וכו' “וישאוהו במוט בשנים” – למדנו שם ראשי פרקים, ראשי דברים³². בני מהימנותא שמחים בדברים, והדברים מתברכים בתוכם, והם רואים שורש אחד ועִקר אחד בכל הדברים ואינם מוצאים בהם פֵרוּד³³. אותם שאינן בני מהימנותא ואינם לומדים תורה לשמה³⁴, שׂמים פֵרוד באמונה. הדא הוא דכתיב: “וישאוהו במוט בשנים” – “בשנים” בפֵרוד. מאי “במוט”? – כמה שנאמר: “אל יתן למוט רגליך” ^{35 36}. “ומן הרמונים ומן התאנים” – כלם שוים לסטרא דמינים, לסטרא דפֵרוד³⁷. “וישובו מתור הארץ” – שבו לסטרא בישא³⁸. אמרו: מאי איכפת לן?³⁹ עד היום לא ראינו טובה בעולם. עמלנו בתורה וביתנו ריק ולחרפה היינו בתוך העם, ולאותו עולם – מי זה יזכה ומי זה יכנס אליו. מוטב, שלא נטריח כולי האי! ⁴⁰ "ויספרו לו ויאמרו: באנו אל הארץ, וכו' – הרי עמלנו ויגענו, בכדי לדעת את חלקנו באותו עולם. “וגם זבת חלב ודבש היא” – טוב הוא אותו עולם עליון, אבל מי יכול לזכות לו? “אפס כי עז העם היושב בארץ” – מי שרוצה לזכות בתורה, צריך להיות עז בעושר. “והערים גדולות ובצורות, – גם בתים מלאים כל טוב, שלא יחסר בהם כל, ועם כל זאת “וגם ילידי הענק ראינו שם” – צריך להיות בעל גוף חזק (ענק), גבור כארי, משום שהיא מתשת⁴¹ כחו של האדם, העוסק באסור והַתֵּר, טמא וטהור, כשר ופסול מי יכול לזכות בה? ועוד: “עמלק יושב בארץ הנגב – הרי יצר הרע, הקטיגור המקטרג של האדם, יושב בתוך גופו תמיד “והחתי והיבוסי והאמורי” וכו' – כמה מקטרגים⁴² נמצאים שם, בכדי שלא יוכל בן אדם להכנס כלל אל אותו עולם. מי יזכה לו ומי יכנס אל תוכו? – בדברים אלו “ויניאו את לב בני ישראל”, משום שהוציאו עליה שם רע. כמה שנאמר: “ויוציאו את דבת הארץ”. אותם בני מהימנותא מה אמרו? – “אם חפץ בנו ה' ונתנה לנו” – כיון שישתדל אדם בחפץ לב, יזכה לאותו עולם, כי הקדוש ברוך הוא אינו רוצה מאתנו אלא חפץ לב. אבל “אך בה' אַל תמרודו”, שלא תמרדו בתורה, כי התורה אינה דורשת לא עושר ולא כלי כסף וזהב. “ואתם אַל תיראו את עם הארץ”, – כי גוף נשבר, אם יעסוק בתורה, ימצא רפואה. הדא הוא דכתיב “רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך”⁴³, וכתיב: “ולכל בשרו מרפא”⁴⁴ וכל אותם המקטרגים מכריזים ואומרים: “פַנו מקום⁴⁵ לפלוני עבד המלך!” “כי לחמנו הם” – הם בעצמם מספיקים מזונות בכל יום לאותם העוסקים בתורה, כמו שנאמר: “ואת העורבים⁴⁶ צויתי לכלכלך”⁴⁷, וכתיב: “והעורבים מביאים לו לחם ובשר”⁴⁸. – “סר צלם מעליהם” – מה “צלם”? – זהו תקפו של דין קשה⁴⁹. מאי טעמא “סר”? – משום ש”ה' אתנו” – הכל סר מפני התורה. –

מה טוב חלקם של העוסקים בתורה לשמה, שהם מתקשרים בקדוש ברוך הוא ממש ונקראים “אחים ורעים”. הדא הוא דכתיב: “למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך”.

(שלח לך קנט ע“ב – קס ע”ב).