א. דוד ומעשׂה בת שׁבע 🔗
דוד המלך אמר: “לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי”1 – מאי “לך לבדך”? אלא בגין שיש חטאים, שבר נש חוטא לקדוש ברוך הוא ולבני נשא2, ויש חטאים, שהוא חוטא לבני נשא ולא לקדוש ברוך הוא, ויש חטאים שהוא חוטא לקדוש ברוך הוא לבדו. דוד המלך חטא לקדוש ברוך הוא לבדו ולא לבני נשא. מה שלקח דוד את בת שבע לו לאשה בחיי בעלה אוריה, לא היה חטא, כי מנהגם של כל ישראל כך היה: כל יוצא חיל למלחמה היה נותן לאשתו גט בתנאי, שאם לא ישוב עד הזמן שקבע, תהיה מגורשת ממנו. גט שכזה היה גם כן לבת שבע ודוד לקח אותה לו לאשה אחרי שעבר הזמן הקבוע. ובת שבע היתה בת זוגו של דוד והוכנה לו לאשה מיום שנברא העולם. ובכן לא חטא דוד לאוריה במה שלקח את אשתו לאשה; וגם במה שהרגו לא חטא, אלא לקדוש ברוך הוא לבדו, שהרג אותו בחרב בני עמון ולא בשעה שאמר לו אוריה “ואדוני יואב”3, שהרי דוד היה אדון לו ולא יואב, והוא לא הרגו באותה שעה, אלא בחרב בני עמון, והקדוש ברוך הוא אמר “ואותו הרגת בחרב בני עמון”, כי כל חרב בני עמון, היה חקוק עליה נחש עקום בתבנית דרקון4, שהוא היה האליל שלהם. אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: נתת כח לאותו שקוּץ, כי בשעה שהרגו בני עמון את אוריה ורבים מבני ישראל עמו, נתגברה באותה שעה חרב בני עמון ונתחזק מאד אותו שִׁקוץ ונתגבר על מחנה דוד, שהיה “מחנה אלהים” בדיוקנא של מעלה, ובשעה שפגם5 מחנה זה, פגם למעלה מחנה אחר. ועל כן אמר דוד: “לך לבדך חטאתי” ולא לאחר, “למען תצדק בדברך, תזכה בשפטך”6, שלא יהיה לי פתחון פה לפניך.
תא חזי:
כל אומן, כשהוא מדבר, באומנותו הוא מדבר. דוד בדיחא דמלכא7 היה, ואף על פי שהיה בצער, כיון שעמד לפני המלך שב לבדיחותו, בכדי לבדח את המלך. אמר: "מאריה דעלמא8, אני אמרתי “בחנני ה' ונסני”9, ואתה אמרת, שלא אוכל לעמוד בנסיון שלך. הרי חטאתי, “למען תצדק בדברך” ויהיו דבריך אמת, שאלמלא חטאתי היו דבריך, הדברים של אמת לשוא. השתא שחטאתי, בגין שיהיו דבריך אמת, נתתי מקום להצדיק דבריך. בגין כך עשיתי “למען תצדק בדבריך, תזכה בשפטך” – שב דוד לאומנותו ואמר מתוך צערו דברי בדיחות למלך.
תנינן:
לא היה דוד ראוי לאותו מעשה של בת שבע, שהרי היה אומר: “ולבי חלל בקרבי”10 – אמר דוד: בלב יש שני היכלות. באחד יש דם ובשני רוח. אותו היכל שהוא מלא דם, בו יש דירה ליצר הרע, ולבי לאו הכי, שהרי ריקן11 הוא ולא נתתי דירה לדם רע, שישכון בו יצר רע, וכיון שכך לא היה דוד ראוי לאותו חֵטא שחטא, אלא בכדי לתת פתחון פה לרשעים, שיאמרו: דוד המלך חטא ושב בתשובה ומחל לו הקדוש ברוך הוא, כל שכן שאר בני נשא. ועל זאת אמר: “אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו”12, וכתיב “ודוד עולה במעלה הזיתים, עולה ובוכה, וראש לו חפוי, והוא הולך יחף”13 – ראש לו חפוי ויחף אמאי? אלא נָזוּף14 היה. עשה עצמו נזוף לקבל ענשו והעם היה מתרחק ממנו ארבע אמות. – זכאי העבד, שכך הוא עובד את אדונו והוא מודה על חטאו ושב ממנו בתשובה שלמה.
(מדבריו של ר' ייבי סבא, משפטים קז ע“א וע”ב).
ב. דוד וצפרדע 🔗
פתח ר' פנחס ואמר:
“ה', לא גבה לבי ולא רמו עיני”15 – קרא זה אמר דוד בשעה שהיה מהלך על שפת נהר והיה אומר:
– רבונו של עולם! כלום היה בעולם אדם שיודה וישבח אותך כמותי
נזדמנה לו צפרדע ואמרה לו:
– דוד, לא תתגאה, שאני עשיתי יותר ממך, כי מסרתי את גופי על דברי אדוני, דכתיב: “ושרץ היאור צפרדעים, ועלו ובאו” וכו' ובתנוריך"16 17. ותו, שאני משבחת ומזמרת לילה ויום בלי הפסק.
באותה שעה אמר דוד:
“ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני”.
(פנחס רלב ע"ב).
-
תהלים נא, ו. ↩
-
לבני נשא – לבני אדם. ↩
-
שמואל ב יא, יא. ↩
-
דרקון – מין נחש. ↩
-
פגם – קלקל, השחית. ↩
-
תהלים נא, ו. ↩
-
בדיחא דמלכא – הבדחן של המלך, המשמח בדברי בדיחה את המלך, הקדוש ברוך הוא. ↩
-
מאריה דעלמא – אדון העולם. ↩
-
שם כו, ב. ↩
-
שם קט, כב. ↩
-
ריקן – רֵיק, המִלה “חָלַל” פירושה ריק. ↩
-
תהלים נא, טו. ↩
-
שמואל ב מו, ל. ↩
-
נָזוּף – מנודה, מובדל מהקהל. ↩
-
תהלים קלא, א. ↩
-
שמות ז, כח. ↩
-
הצפרדע מסרה נפשה על דברי אלהים, שנכנסה אל התנורים ואל הלחם שאָפו המצריים ונתבקעה שם, משום שהקדוש ברוך הוא אמר, שכך יהיה. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.