הקיום האנושי על פני כדור הארץ הוא הפלא הגדול. יצור ענוג, רופף ופריך זה, בסך הכל צרור בשר ועצמות, ללא שריון־קשקשים לעורו, ללא קרניים לנגח בראשו וללא טלפים בעטניות לרגליו, כיצד הצליח להתקיים יובלות לאין־שיעור על פני האדמה ולא הוכרע על ידי אויביו הרבים והעצומים ממנו לאין ערוך, אשר סביב שתו עליו? כיצד לא שבר ראש וקודקוד הטפסו עלי הרים וברדתו לגאיות, כיצד לא נטרף על יד פריצי חיות, לא נהמם ולא נשרף על ידי הברקים והרעמים וכיצד החזיק מעמד כנגד שטפונות, געש האדמה, מגיפות, חולאים רעים וכל יתר פגעי הטבע. על כל צעד ושעל אורבים לו אויבים, הזוממים להשמידו. כל רמש קטן זוחל, עפר אוייבו בנפש ושואף דמו, כל יצור מהלך על ארבע אשר גובה לו ויראה לו ואשר צועד מעדנות ומראהו חסוד ועניו, מתנכל לחייו. כל ברואי תבל ישטמוהו יחדיו. והנחש והדבורה והזבוב זוממים להרע לו, אף הדומם פגיעתו רעה בו. אבן כי תפול על ראשו תהלמהו, סכין כי תהיה בבשרו תשחטהו, כדור כי ייקלע בו יפצענו, זרם־מים כביר ישטפנו, האש כי תישלח בו תשרפנו, כל רעל כי יבוא אל קרבו יעשה בו כלה. יש כמה וכמה עשבים הנושאים בחובם את מותו והוא, קטון־יצור זה המכונה אדם, כל כלי מחבל וכל ענק יצור משחית לא הצליח לעשות בו כלה, אם כי רבים היו שביקשו להילחם בו עד חורמה.

יגדל הפלא שבעים ושבעה, כי גם האדם עצמו גם על מינו להכריתו ולהשמידו. במלחמות גדולות ועצמות הירבה את חלליו ואף במלחמות זוטות בין איש לחברו. הרי אדם לאדם שור נגח וזאב דורס ואיש אל רעהו מתנכל לבולעו חיים.

אך האדם לא שבק חיים ולא הניח את מקומו על אדמה הזאת. לא זו בלבד שמינו לא נספה, כי גם פרה ורבה ומילא את הארץ, בנה ממלכות עצומות, הקים תרבויות גדולות, הפך את העולם לביתו שלו, כפה את מרותו על איתני הטבע ועל כל ילדי הבריאה להיות סרים למשמעתו, עד כי גם רבים מאויביו מששת ימי בראשית השלימו איתו ונעשו למשרתיו עושי רצונו.

פליאה בתוך פליאה, כי יחד עם הגבר שגיא כוח ואדון העולם, ביצרה גם האשה רפת הכוח הענוגה והמעודנת את מעמדה על פני כדור־לכת עויין זה. האשה, אשר לה נכונו חיים כפליים לסבל, לא נשחקה לאבק בשנות דורות תחת ידו הקשה של הגבר אשר בגאונו, הוא זדונו, כי רב היה לה לרודה, באשר ידמה בנפשו כי לו הארץ ומלואה, לו הגבורה ולו הממלכה והאשה לא נוצרה אל למלא את משאלותיו.

אכן, פלא הוא ויהי לפלא. זאת לא זאת, מעשה נס. תולדותיו של המין האנושי הן תולדותיו של נס אחד ארוך, הנמשך מימ קדם ועד היום הזה. אך המילים פלא ונס אינן באות אלא לשבר את האוזן. אבל אין בהן עדיין כדי ליישב על הדעת ולשמש אף פתחון־פשר לסוד הכמוס שבקיום האדם על כדור לכת זה הזרוע מזיקים ומחבלים לאין שיעור וגבול. והרי גדול המזיקים לקיום האדם הוא האדם עצמו. כל האדם כוזב, והיאך שקר זה, שאין לו רגליים, יכול להתקיים יובלות לאין ספור? כל גוף קן תשוקות נאלחות וכל נפש משתלה של נבלים. המוני אדם שואגים כנמרים ומייללים כזאבים לטרף, לב רשעים כתנור בוער לבלע את הצדיק ולעוקרו מן השורש. ואף־על־פי־כן – וזהו הפלא, מרום כל הפלאים – לא פסו מן הארץ חסידים וישרים תמימי־לב ונקיי דעת, אשר אף להם ניתנה הרשות לחיות ולנשום אפילו בתקופות החשוכות והעקובות מדם בדברי ימי האדם.

היפלא הדבר כי עצם קיומו של מין האדם, התלוי מאז ומקדם בנס, נוטע בליבנו את התקווה כי גם בבאים, על אף כל האותות מבשרי הרע, יפלס לו האדם נתיב בארצות החיים בקרב כל המכשולים והסכנות האורבים לו, שרבים מהם הם פרי מעלליו ותעלוליו.

מעיין זה, שהעניק לו את הרוח לעמוד באיתן מול חיות הטרף, הנחשים והעקרבים, כוחות הטבע האימתניים וכל הייצרים הרעים וההרסניים שבנפשו – הוא שיתן לו עוז ואייל גם להתגבר על כל המציקים והמחבלים רבי־כנף אשר יצאו מבית היוצר של רוחו חסרת המרגוע, השוחרת דעת כל רז, לעשות להם כנף בחלל המרומים ולתור כוכבים לא־נודעים.