ספר התנ"ך    🔗

כל פעם שעולה בזכרוני ספר התנ"ך נמחקת מהגיוני אפשרות המות.

אין מות בספר זה. ראיה לדבר, כל אישיו חיים וקיימים, ניצבים חיים לפנינו, משל באמת חיים ומתהלכים עלי אדמות בזמן הזה.

אברהם יצחק ויעקב, י"ב שבטי ישראל, אף האמהות והשפחות, כל שכן יוסף בן פורת, ואין צריך לומר משה ואהרן, שמואל הנביא, שאול, דוד ושלמה, בועז ורות המואביה, כולם עד אחד הם עמנו בכל ששון ושמחה ועמנו בכל צרה ויגון. אנו מכירים את תכונותיהם, סגולותיהם והליכותיהם, כל המיוחד והמופלא באורח־חייהם ובנפתולי־גורלותיהם, יותר ממה שאנו מכירים את המזג והאופי של ידידינו וחברינו הקרובים.

כל הפרקים בדברי הימים הם שדרות בבית־עלמין ארוך, אך בנתיבות התנ“ך שוקקים החיים כמו בגבהם של הכרכים הגדולים, אדם בהמון ובהמה רבה, כל חיה ועוף למיניהם, אף שרפים ומלאכים ממעל להם. ספר התנ”ך חיי־עולם נוטע בתוכנו.

כל פעם שרעיון המות פוקד את האיש היושב לעתים בצל הספר הזה, יש שנפשו שואלת: האני אמות? אמות ולא אוסיף לקרוא בספר? הכיצד אפשר למות כשאוצר יקר זה, ספר התנ"ך, נתון לי, שמור לי? האיך אמות ואני יושב בצל אילן החיים?

גם התקופה התנ“כית לא היתה תנ”כית לחלוטין    🔗

תמה אני, שמעמידים את התנ“ך והגלות בחינת זה לעומת זה, כאילו הגלות מתחילה במקום שהתנ”ך מסתיים. והרי אמת היא שהם ירדו כרוכים זה בזה. ולא עוד אלא שהגלות קדמה לתנ“ך. היהדות מתחילה מפרשת לך לך. בברית בין הבתרים כבר נתבשר אבי האומה “ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה”. התורה ניתנה לפני שהיהודים נכנסו לארץ – והרי אין היהודים יהודים אלא בתורתם. מכל מקום דעה זו היתה שלטת בעמנו במשך רוב הדורות. אין כלל להכחיש, שהתודעה היהודית משמרת בתוכה גם את הבחינה הגלותית. תקופת התנ”ך עמדה גם כן בסימן הגלותי – הגלות מרחפת מעל דפי התנ"ך. היא עולה כבת־קול מן השיטין ומבין השיטין. רוב סיפורי המקרא סובבים על ציר הגלות. יעקב בבית לבן. יוסף במצרים. משה ובת פרעה. בני ישראל אומרים ניתנה ראש ונשובה למצרים. זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים. אין ספר הספרים מסתיר כלל את מרצע הגלות בתוך שק התקומה. הגלות נגזרה על אפרים ושומרון, על כל שבטי ישראל, על דוד ועל ירמיהו, על רוב מלכי ישראל. הגלות התחילה בארץ ישראל. בתוכחה ניתנה הגלות בתיאור פרטיה. הגלות תפסה חלקה נרחבה על פני המפה של הנשמה הישראלית. דורנו, ובעצם רק מיעוט קטן מדורנו, מרד בגלות וטורח להתערות בארץ. וכי משום כך נקום ונמחוק את הגלות מעיקרה? מניין העיוורון הזה או התמימות הזאת? האומנם שינוי השם מיהדות לישראליות משנה הרבה? הביטו נא ברבים מן השמיים – עדיין לא ניערו אבק הנכרים מלשונם וכבר נעשו שמיים! – איזה חפזון ואיזו פחזות! אלפי שנים היינו יהודים – ובשל עשור אחד של ישראליות יוהרה שכזו.