באחד הבתים גר עכביש אחד גדול ועב, ויגבה העכביש בעיניו מאד, הן הוא יודע לארג קורים ולצוד זבובים ובקות ולמצוץ דמם, ומי זאת איפוא ידמה לו? ויש לו העכביש בפנת הגג, כי שם יצא מביצה קטנה, ויתאוה העכביש תאוה להראות לפני האנשים, ולהראות להם את חכמת לבו במלאכתו, ויבא הביתה; ובאולם הגדול, אשר בדיוטה השלישית, התאספו אנשים רבים סביב לשלחן ארוך ערוך, ומעל לשלחן תלויה מנורה גדולה ויפה, וישב לו העכביש על המנורה, ויאמר בלבבו: הנה מקום נכבד הראוי לו הן כלי יפה ונהדר, בגדים יפים עד להפליא, וכל האורחים יתפלאו יחד לי וליופיי ולענותנותי הגדולה, ובשמחה רבה יאמרו: הנה חי יפה ונהדר כזה בא אלינו!
וירד העכביש מן המנורה וישב לו על העגה הגדולה אשר על השלחן, ויראוהו האורחים ויתנודדו כלם ויקראו: מה נבזה החי הזה, מה מגאלה גויתו ומה נתעבות רגליו השעירות! ונשים עדינות אחדות כמעט התעלפו למראה השרץ הזה, ויבא המשרת וירימהו וישליכהו דרך החלון החוצה. העכביש נאחז בסף החלון ובלבבו חשב: הגדולים כנראה אינם מבינים כלל את היפי הטבעי, ארד נא אל הדלים, הם לא נואלו עוד, ולא למדו אל דרך הגדולים לככר את היפי המלאכותי על הטבעי. וירד אל הדיוטה התכונה דרך החלון הפתוח, ובבית — חשכה, כי בעלי הבית הלכו אל המשתה אשר עשה שכנם היושב בדיוטה העליונה, אך העכביש ראה יראה בחשכה ועל יד החלון עמד הכישור, אשר גברת הבית תטוה בו, ויראהו העכביש, ויצחק ויאמר: הגם לחבלים כאלה חוטים יקראו, אנכי אראם איך לטוות חוטים ולארג ארג, אז יראו האנשים והשתוממו. ויחל לטוות בחלון הבית את קוריו הדקים, והקורים התפשטו מנקודה אחת אל כל עברים כקרני השמש היוצאות ממנו ומתפשטות, ואחרי כן הלך חלף והקף את הנקודה המרכזית סביב סביב, ויחבר בקורים קצרים את הקורים הארוכים, כאשר יתן האורג את העבר בין השתי, ואחרי גמרו את מלאכתו ישב לט בטבור רשתו, ויחליט לחכות פה עד אור הבקר, למען יראוהו האנשים, אותו ואת מלאכתו הנפלאה.
הבקר אור והדלת נפתחה, והאם בעלת הבית ובניה באו החדרה. ויראו את העכביש ואת רשתו אשר פרש בחלון ויקראו הילדים: מה נפלאים הקורים האלה! מה דקו ומה חלקו ומה יבריקו לאור השמש כקשת אשר בענן! ומה גדלה שמחת העכביש בשמעו כדברים האלה, ויחשב בלבבו: הנה ילדים יודעים להוקיר פעולתי, הנה הם מבינים את ערכי. אך האם ענתה לבניה לאמר: אמנם הקורים דקים ויפים, אבל לא יארגו ולבגד לא יצליחו, השליכום החוצה, את העכביש ואת קוריו יחדו. וימהר אחד הבנים ויקח מטאטא ויתקעהו בטבור הרשת. והעכביש, בראותו מרחוק את המטאטא ביד הילד, מהר להמלט על נפשו וירד עד הדיוטה התחתונה ובלבבו חשב: הקנאה היא אם כל חטאת, היא תעור את העינים, מי זה יכול לחשב כי אשה, אשר גם היא תטוה ותארג, תדבר עלי כדבר הזה, אך הקנאה דברה מתוך גרונה.
ויבא אל חדר הילדים, הוא חשב כי הילדים אשר אך זה התפלאו ליפי מלאכתו ישמחו לקראתו, בראותם עוד כמה מהיר הוא לצוד זבובים ובקות, והם בודאי יתנו לו לשבת במנוחה בחדרם הוא ישיב להם כגמולם והשחית את הבקות המציקות לילדים גם ביום וגם בלילה. ויפרש את רשתו בחדר, וזבוב אחד נפל כבר ברשתו, ויזמזם הזבוב בקול בוכים, ויתעורר אחד הילדים ויפתח את עיניו וירא והנה לפני מטתו עכביש עב אוחז ברגליו השעירות זבוב. ויצעק בקול ויבא אביו החדרה. וישקיט את רוח הנער הנרעש ויאמר לו: למה זה נזעקת? ומה זה כה פחדת? אמנם הוא חי נבזה ונתעב, שמנה עינים לו ובכלן יחד יזרה שנאה ואכזריות, אולם לאיש לא יזיק, בעל העינים הזה הוא ציד נפלא לצוד זבובים כי מכף רגלו ועד ראשו הוא מזוין למלחמה עמהם, לחייו מלאות ארס מסכן לזבובים וברגליו צפרנים החזקות בעיני הזבוב כצפורני הנמר והדב בעיני האיש, אמנם ידעתי כי לא נעימה גם לך נשיכתו כאשר לא תנעם לך גם חברתו, אך אין לירא אותו, ויקח האב את הקורים עם העכביש יחד וישליכם החוצה. ושם על יד החלון עמד התרנגל הקורא, וירא את העכביש המשלך מן הבית וימהר ויבלעהו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.