א. אברהם והרן.    🔗

“ויאמר ה' אל אברם: לך לך מארצך¹” וכו' – מה כתיב למעלה? – וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו, באור כשדים²" – מה סמיכות הדברים האלה באה ללמדנו? – אלא, עד אותו יום לא היה בר נש, שמת בחיי אביו, וכשהלך אברהם אל כבשן האש, נהרג הרן, ובגין דא³ יצאו תרח ואברהם משם.

מי הרג את הרן?

כיון שהשלך אברהם אל האש של הכשדים, נגלה לו הקדוש ברוך הוא והציל אותו: היה שם הרן אחיו, ואמרו הכשדים, שבזכותו של הרן נצל אברהם. מיד יצאה שלהבת אש ושרפה את הרן. הדא הוא דכתיב: “וימת הרן על פני תרח אביו”.

יש אומרים שהכשדים אמרו, כי זרעו של תרח אין האש שולטת בו ובכדי לדעת בבֵרור,⁴ שכך הוא הדבר, נשליך את הרן אל האש, ואם לא יִשָׂרף, נדע בודאי, שהאש אינה שולטת בזרעו של תרח. מיד השליכו את הרן אל האש ונשרף, והיה תרח אביו עומד שם. הדא הוא דכתיב “וימת הרן על פני תרח אביו”.

באותו היום ידעו כל האומות והלשונות, שלא הציל את אברהם אלא הקדוש ברוך הוא, שהוא יחידו של עולם, והיו מביאות את בניהן אל דירתו של אברהם ואומרות לו: “ראינו אותך, שאתה בוטח בקדוש ברוך הוא, שהוא רבונו של עולם; לַמֵד לבנינו את ארחותיך!” – ועליהם אמר הפסוק: “נדיבי עמים נאספו, עם אלהי אברהם”⁵.

תא חזי: מה כתיב? – “ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו וכו' ויצאו אתם מאור כשדים”⁶ – “ויצאו אתם”? “אתו” מבעי ליה⁷ ! – מאי “ויצאו אתם”⁸ ? – אלא תרח ולוט יצאו עם אברהם ושרה, שהם היו העיקר לצאת מתוך אותם הרשעים. כי כיון שראה תרח, שאברהם נצל מן האש, חזר בתשובה והחליט לעשות רצונו של אברהם. בגין כך “ויצאו אתם”: תרח ולוט. ובשעה שיצאו מה כתיב? – “ללכת ארצה כנען”, שהרצון שלהם היה לילך שמה.

מכאן אוליפנא⁹ כל מי שמתעורר להטהר, מסַיעים לו. תא חזי, שכך הוא, שהרי כיון שכתוב “ללכת ארצה כנען” – שהרצון שלהם היה לילך לארץ כנען, מיד “ויאמר ה' אל אברם: לך לך” – ועד שנתעורר לילך, לא כתיב “לך לך”.

(לך לך עז ע"ב).

ב. אברהם וארץ ישׂראל.    🔗

“ויאמר ה' אל אברם: לך לך” – אמר ר' אלעזר: “לֶך לְך” – לך אל עצמך, לתקן את עצמך, לתקן את המדרגה שלך. “לך לך” – אין אתה יכול להתקַיֵם פה בין רשעים אלו. ורז של המִלות “לך לך” זהו: הקדוש ברוך הוא נתן לו לאברהם רוח חכמה, והוא היה יודע ומצרף את מקומות ישובו של העולם, ונסתכל בהם ושקל במשקל הדעת וידע את השרים הממונים על מקומות הישוב. כשהגיע אל הנקודה האמצעית¹⁰ של הישוב, שקל במשקל ולא עלה בידו. השגיח לדעת את המלאך הממונה על נקודה זו, ולא יכל. שקל כמה פעמים וראה, שמשם הֻשׁתל כל העולם. השגיח וצרף ושקל לדעת, וראה, שהשׂר העליון שעליה אין לו שעור. עמֹק וסתום הוא, ואינו כשאר השרים, הממונים על שאר מקומות הישוב. השגיח, שקל וידע, שכמו שמאותה נקודה, אמעציתו של הישוב, הֻשׁתל כל העולם לכל מקומותיו, גם אותו ממונה, השורה עליה, ממנו יצאו כל שאר השרים, הממונים על כל שאר מקומות העולם וכֻלם אחוזים בו. כדין “ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען”.

עוד השגיח ושקל וצרף, בכדי לעמוד על בוריו של דְבַר אותו מקום ולא ידע ולא יכל לעמוד עליו. מיד “ויבאו עד חרן וישבו שם”. מאי טעמא¹¹ – אלא, שאברהם היה יודע ומצרף כל אותם השרים, מנהיגי העולם בכל מקומות הישוב, והיה שוקל ומצרף אותם השולטים במקומות הישוב, מנהיגי הכֹכבים והמזלות, מי הם התקיפים אלו מאלו, וכך היה שוקל כל ישובו של עולם ועלה בידו. כשהגיע לאותו מקום, ראה גבורה עמוקה ולא יכל לעמוד עליה¹². כיון שראה הקדוש ברוך הוא את ההתעוררות שלו ואת החשק שלו, מיד נגלה לו ואמר לו: “לך לך” – לך לדעת ולתקן את עצמך, “מארצך” – מאותו מקום הישוב, שהיית דבק בו, “וממולדתך” – מאותה חכמה, שבה אתה שוקל את התולדות שלך ואת הרגע, השעה והזמן שבהם נולדת ואותו ככב ואותו מזל, שהיו שולטים אז, “ומבית אביך”, שלא תשגיח על בית אביך. יש לך שׂרש, שבו תצליח בעולם יותר מאשר בבית אביך, בגין כך “לך לך” מחכמה זו והסתכלות זו. –

תא חזי, שכך הוא, שהרי יצאו מאור כשדים והיו בחרן, ולמה אמר לו ה' “לך לך מארצך וממולדתך”¹³ ? – אלא עיקר הדבר הוא כמו ששנינו. “אל הארץ אשר אראך” – “אראך” מה שלא יכֹלת לעמוד עליו ולא יכֹלת לדעת את השר של אותה ארץ, שהוא עמֹק וסתום.

(לך לך עז ע“ב, עח ע”א).

ג. האילנות¹⁴ שׁנטע אברהם.    🔗

תא חזי: אילן נטע אברהם בכל מקום, שבו היתה דירתו, והאילן לא היה עולה בכל מקום כראוי, חוץ מבשעה שדירתו היתה בארץ כנען. ומעין של מים היה תחת האילן.

באילן זה היה אברהם יודע מי שנתחבר עם הקדוש ברוך הוא ומי שנתחבר עם עבודה זרה. מי שנתחבר עם הקדוש ברוך הוא, כשנכנס תחת האילן, היה האילן פורש את ענפיו וחופף¹⁵ על ראשו ועושה לו צל נאה, ומי שנתחבר עם עבודה זרה, אותו אילן היה מסתלק¹⁶ וענפיו עלו למעלה. כדין היה אברהם יודע ומזהיר אותו והאדם לא זז¹⁷ משם, עד שנתחבר באמונת הקדוש ברוך הוא. וכך גם כן מי שהיה טהור, היה האילן מקבל אותו תחת ענפיו, ומי שהיה טמא, לא היה האילן מקבל אותו. מי שהיה צריך טבילה מיד, היו מֵי המעין שתחת האילן עולים אליו והאילן הרים את ענפיו. כדין ידע אברהם, שהוא טמא וצריך טבילה תֵּכּף, ואם לאו, יבשו המים, וכדין ידע אברהם, שהוא צריך להיות טמא שבעה ימים.

תא חזי: אפילו בשעה שהזמין אברהם את המלאכים, אמר להם: “והשענו תחת העץ¹⁸” – בכדי לראות ולבדוק אותם.

באותו אילן היה אברהם בודק את כל בני העולם.

ד. אברהם וזכות הכנסת אורחים שלו.    🔗

“ויקמו משם האנשים, וישקיפו על פני סדום”¹⁹ – ר' אלעזר אמר: תא חזי כמה טובות עשה הקדוש ברוך הוא עם הבריות, וכל שכן²⁰ עם אותם ההולכים בארחותיו, שאפילו בשעה שהוא רוצה לדון את העולם, הוא גורם להם לזכות באיזה דבר, עד שלא יבא אותו דין על העולם. שהרי שנינו:

בשעה שהקדוש ברוך הוא אוהב בר נש, הוא שולח לו דורון²¹, ומהו דורון זה? – עני, בכדי שבר נש יזכה בו, וכיון שהוא זוכה בו, הוא (העני) מושך עליו חוט אחד של חסד מצד ימין ופורש אותו על ראשו ורושם אותו, בכדי שכשיבא דין לעולם, יזקוף המחבל את עיניו ויראה אותה רשימה, כדין יסתלק ממנו ויִזָהר בו.

ותא חזי: כשרצה הקדוש ברוך הוא להביא דין על סדום, זִכה קודם לכן את אברהם ושלח לו דורון לזכות בו, בכדי שיציל את לוט בן אחיו משם. הדא היא דכתיב: “ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה²²”. ולא כתיב “ויזכור אלהים את לוט”, כי בזכותו של אברהם נִצל, ומאי “ויזכור”? – זכר לו מה שזכה קודם לכן באותם שלשה מלאכים.

(וירא קד ע"א).

ה. אברהם וחמשׁת המלכים.    🔗

אמר ר' יהודה: כשהלך אברהם להציל את לוט, לא הלך לעשות קרב ולא סמך על נס, שהוא עם אליעזר עבדו ינצחו חמשה מלכים²³, אלא צערו של לוט הוציא אותו מביתו, ונטל ממון לפדות אותו מן השביה, ואם לא יוכל לפדות אותו, ימות אתו יחדו בשביה. כיון שיצא, ראה את השכינה²⁴, שהיא מאירה לפניו וכמה שרי מעלה סביבותיו. באותה שעה רדף אחרי המלכים והקדש ברוך הוא הרג אותם. חדא הוא דכתיב: “ורשעים בחֹשך ידמו”^{25 26}.

(וירא קיב ע"ב).

ו. אברהם ומערת המכפלה.    🔗

ר' יהודה אמר:

אברהם ידע באותה מערה (מערת המכפלה) סִמן ולבו ורצונו שם היו, כי עוד מקדמת דנא²⁷ נכנס שם וראה אדם וחוה טמירים שם.

מאין היה יודע, שהקבורים שם הם אדם וחוה? – אלא ראה דיוקנו של האדם הקבור שם ונפתח לו שם פתח אחד של גן עדן ואותו דיוקן של אדם היה עומד לפניו.

ותא חזי: כל מי שרואה דיוקנו של אדם, אינו נצל לעולם ממיתה, כי בשעה שבר נש נסתלק מן העולם, רואה את אדם ובאותה שעה הוא מת. אבל אברהם נסתכל בו וראה דיוקנו, וחי. וראה אור מאיר במערה ונר אחד דולק. כדין חָשַׁק אברהם, שדירתו תהיה במקום זה, ולבו ורצונו היו תמיד במערה.

ר' אלעזר אמר:

בשעה שנכנס אברהם אל המערה, היך נכנס? – אלא שהוא היה רץ אחרי אותו עגל, דכתיב: “ואל הבקר רץ אברהם”²⁸ ואותו בן בקר, שרצה לִקח, ברח עד אותה מערה והוא נכנס אחריו וראה מה שראה.

תו: אברהם היה מתפלל כל יום ויום ויוצא אל אותו שדה, שהיה מעלה ריחות מעולים²⁹, וראה את האור, היוצא מתוך המערה והתפלל שם. ושם דִבר אתו הקדוש ברוך הוא, ובגין כך דרש את המערה הזאת, כי חשקו היה תמיד במקום זה.

ואי תימא:

– אמאי³⁰ לא דרש אותה עד הָשַׁתָּא?³¹ –

– משום, שלא ישגיחו³² עליה. והואיל שלא היה צריך לה, לא רצה להגדיל את ערכה בעיני יושבי המקום, השתא שהיה צריך לה, אמר: הרי הגיעה השעה לדרוש אותה.

תא חזי:

אלמלי היה עפרון רואה במערה מה שראה בה אברהם, לא היה מוכר אותה לעולם. אלא ודאי לא ראה בה כלום, שהרי אין דבר נתגלה, אלא לבעליו, ובגין כך לאברהם נתגלה מה שהיה שם, ולא לעפרון. לאברהם נתגלה, כי שלו היתה המערה וכל אשר בה. לעפרון לא נתגלה, שלא היה לו בה כלום, ובגין כך לא נתגלה שם לעפרון כלום ולא היה רואה שם כלום, אלא חשׁך, ועל כן היתה מאוסה עליו ומכר אותה.

ותא חזי:

כשנכנס אברהם אל המערה בפעם הראשונה, ראה שם אור, והאדמה נתרוממה לפניו ונתגלו לו שני קברים. פתאם עלה אדם מקברו בדיוקן שלו וראה את אברהם וחַיָך³³, ובזה הכיר אברהם, ששם הוא עתיד להקבר.

אמר לו אברהם:

– במָטוּ מינך³⁴ : אהל תקוע יש פה?³⁵

אמר לו אדם?

– הקדוש ברוך הוא צפן אותי פה ומאותה שעה עד השתא הייתי טמיר באדמה כקלִפת גרעין, הצפון באדמה, עד שאתה באת השתא לכאן. מכאן ואילך³⁶ יהיה לי ולעולם קיום בגינך.

ראה מה כתיב שם: “ויקם השדה והמערה אשר בו”³⁷ – קימה ממש היתה לו³⁸ (לשדה), מה שלא היתה לו עד השתא.

ר' אבא אמר:

“ויקם השדה” – ודאי קימה ממש, שקם (השדה) ועלה לפני אברהם. משום דעד השתא לא נראה שם כלום, והשתא מה דהוה³⁹ טמיר קם ועלה.

אמר ר' שמעון:

בשעה שנכנס אברהם אל המערה והכניס אליה את שרה, קמו אדם וחוה ולא נתנו לקבור אותה שם. אמרו:

– מה מאד אנו בבושה לפני הקדוש ברוך הוא באותו עולם בגין אותו חטא שעשינו, והשתא תהיה נוספת לנו עוד בושה אחרת מפני המעשים הטובים שבכם (ולא בנו)!

אמר אברהם:

– הרי אני עתיד היה לפני הקדוש ברוך הוא להברא, בכדי שלא תתביש לעולם.

מיד ”ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו"⁴⁰. מאי “ואחרי כן”? – לאחרי שקבל אדם את הדברים האלה, שאמר לו אברהם.

אדם שב ונכנס למקומו. שרה לא נכנסה,⁴¹ עד שנגש אברהם והכניסה אל אדם, והוא קבל אותה בגין אברהם.

(חיי שרה קכד ע“א – קכח ע”ג).