א. בגדי עשׂו החמֻדות.    🔗

“ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמֻדות”¹ – אלו הם אותם לבושים, שלקח עשו מנמרוד. ואלו הם לבושי יקר, שהיו מאדם הראשון ובאו לידו של נמרוד, ובהם היה נמרוד צד ציד, דכתיב: “הוא היה גבור ציד לפני ה'”², ועשו יצא אל השדה ועשה קְרָב עם נמרוד, והרג אותו ולקח ממנו אותם לבושים. ועשו היה מביא אותם לבושים אל רבקה ובהם היה יוצא וצד ציד. ואותו יום לא לקח אותם ויצא אל השדה ונתעכב³ שם.

כשהיה עשו לובש לבושים אלו, לא היו מעלים ריח כלל. כיון שלבש אותם יעקב, חזרה האבדה למקומה⁴, והעלו ריחות, משום ששופריה⁵ של יעקב כשופריה של אדם, ויצחק הריח את ריח הבגדים וברך אותו.

ב. מדוע בא יעקב בערמה?    🔗

”שיר המעלות אל ה‘. בצרתה לי קראתי ויענני"⁶ – ר’ אלעזר אמר: יעקב אמר שירה זו בשעה שאמר לו אביו: “גשה נא ואמֻשך בני, האתה זה בני עשו, אם לא”⁷. כי היה יעקב בצרה גדולה, שירא שמא יכיר אותו אביו. אבל הוא לא הכירו, “כי היו ידיו כידי עשו אחיו, שעירות. ויברכהו”⁸ – כדין אמר אל ה‘: “בצרתה לי קראתי ויענני”. ה’! הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה – זוהי המדרגה שעֵשָּׂו שרוי⁹ בו: “שפת שקר” – בשעה שהביא אותו נחש קללות על העולם ובערמה ועקֵבה¹⁰ הביא את הקללות, שבהן נתקלל העולם.

תא חזי:

בשעה שאמר יצחק לעשו: “וצא השדה וצוּדה לי צידה”¹¹, ועשו יצא, משום שנתברך מיצחק, שאמר לו “ואברככה לפני ה'”¹² – נזדעזע כסא כבודו של הקדוש ברוך הוא ואמר: ומה יהיה, אם הנחש יצא מתוך אותן הקללות ויעקב יִשָׁאר בהן? – באותה שעה נזדמן ¹³ מיכאל ובא לפני יעקב והשכינה עמו, וידע יצחק וראה את גן העדן עם יעקב וברך אותו.

וכשנכנס עשו אל יצחק, נכנס אתו גיהנם, ועל כן “ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד”¹⁴, כי חשב, שעשו אינו באותו צד של גיהנם. פתח ואמר: “ואברכהו, גם ברוך יהיה”¹⁵.

וכשם שהנחש אמר כמה דברי שקר ועשה כמה מעשי שוא, בכדי להטעות¹⁶ ולהביא קללות על העולם, כך בא יעקב בערמה והטעה את אביו, בכדי להביא ברכות על העולם ולטול מן הנחש¹⁷ מה שהוא מנע מן העולם: מדה כנגד מדה. ועל זה כתיב: “ויאהב קללה ותבואהו, ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו”¹⁸. עליו נאמר: “ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה” ¹⁹, ובקללה זו נשאר לדור דורות. ויעקב בא ונטל ממנו את הברכות. ודוד אמר ברוח הקודש: “מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה, חצי גבור שנונים?”²⁰ מאי הנאה יש לאותו נחש, שהביא קללות על העולם? – “לשון רמיה” – שרִמה את אדם ואשתו והביא רעה עליהם. ועל העולם. אחר כך בא יעקב ונטל משלו²¹ כל אותן הברכות.

(תולדות קמב ע“ב, קמג ע”א).

ג. מתי תתקַיֵמנה הברכות שׁלקח יעקב?    🔗

ר' יוסי בן ר' שמעון בן לקוניא אמר לר' אלעזר:

– כלום²² שמעת מאביך (ר' שמעון בן יוחאי), אמאי לא נתקימו הברכות, שברך יצחק את יעקב, ואותן הברכות שברך יצחק את עֵשו נתקימו כלן?

אמר לו:

– כל אותן הברכות מתקַיָמות, וגם הברכות האחרות, שברך הקדוש ברוך הוא את יעקב מתקימות. אבל מיד (לאחרי הברכות) נטל יעקב חלקו לעילא²³ ועשו נטל לתתא²⁴. אחר כך, כשיקום המלך המשיח, יטול יעקב לעילא ולתתא ויאבד עשו, ולא יהיה לו חלק ונחלה וזכרון בעולם, כמה דאַת אמר: ²⁵ “והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, ודלקו בהם ואכלום, ולא יהיה שריד לבית עשו”²⁶, כי עשו יאבד ויירש יעקב שני עולמות: העולם הזה והעולם הבא. ועל אותה שעה נאמר: “ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה”²⁷ – אותה מלוכה של עשו, שנטל בעולם הזה, יהיה לקדוש ברוך הוא לבדו. – וכי השתא אין מלכות זו מן הקדוש ברוך הוא? אלא אף על גב ששליט הקדוש ברוך לעילא ותתא, הרי נתן להם לכל אחד ואחד משאר העמים חלק ונחלה בעולם הזה להשתמש בו, ובאותה שעה (בשעה שיבא המשיח) יטול מכלם את המלכות ותהא כֻלה שלו, דכתיב: “והיתה לה' המלוכה” – לו לבדו, דכתיב: “והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד”²⁸.

(תולדות קמג ע"ב).

ד. השׁכינה והמלאכים הודו לברכות שקבל יעקב.    🔗

“ויהי אך יָצֹא יָצָא יעקב מאת פני יצחק אביו, ועשו אחיו בא מצידו”²⁹ – ר' שמעון אמר:

“אך יָצֹא יָצְא” – שתי יציאות הללו³⁰ למה? אלא יציאה אחת של השכינה ואחת של יעקב. כי כשנכנס יעקב אל אביו, השכינה נכנסה עמו ולפני השכינה נתברך: יצחק היה אומר את הברכות והשכינה הודתה להן. וכשיצא יעקב, השכינה יצאה אתו. הדא הוא דכתיב. “אך יָצֹא יָצָא יעקב” – שתי יציאות יחדו.

“ועשו אחיו בא מצידו” – “מן הציד” לא כתיב, אלא מצידו, שהציד היה רק שלו, שלא היתה בו ברכה, ורוח הקודש צָוחה³¹ ואמרה: “אל תִלחם את לחם רע עין”³².

“ויעש גם הוא מטעמים ויבֵא לאביו, ויאמר לאביו: יקום אבי”³³ – “יקום אבי!” – דִבורו היה בעזות, בתקיפות הרוח.

תא חזי, מה בין יעקב לעשו: יעקב בא לפני אביו בבושה, בענוה. מה כתיב: “ויבא אל אביו, ויאמר: אבי”! – הוא לא רצה להחריד את אביו ודִבר אתו בלשון תחנונים: “אבי, קום נא, שבה ואכלה מצידי”, ועשו אמר: “יקום אבי”! כמו שלא עמו היה מדבר.

תא חזי: בשעה שנכנס עשו אל אביו, נכנס עמו גיהנם. נזדעזע יצחק ויָרא. דכתיב: “ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד”. כיון דכתיב “ויחרד יצחק חרדה גדולה” – מהו³⁴ “עד מאד”? – אלא שכל היראות והאימות שנפלו על יצחק מיום שנברא, לא היו גדולות כאותה אימה, שנפלה עליו אז. ואפילו בשעה שנעקד על גב המזבח וראה את הסכין על צוארוֹ, לא נזדעזע כבאותה שעה, שעשו נכנס אליו וראה גיהנם שנכנס עמו. כדין אמר: “בטרם תבא ואברכהוּ, גם ברוך יהיה” ³⁵ – כי ראיתי את השכינה, שהודתה על אותן הברכות.

דבר אחר: ³⁶ יצחק אמר: “ואברכהו”, יצא קול ואמר: “גם ברוך יהיה”.

רצה יצחק לקלל את יעקב. אמר לו הקדוש ברוך הוא:

– יצחק, את עצמך תקלל! שהרי כבר אמרת ארריך ארור ומברכיך ברוך" ³⁷.

תא חזי: כלם הודו לאותן הברכות, עלאי ותתאי,³⁸ ואפילו אותו שר של עשו ברך אותו והודה לאותן הברכות, והעלה אותו למעלה. מנלן³⁹ ? – דכתיב: “ויאמר: שלחני, כי עלה השחר. ויאמר: לא אשלחך, כי אם ברכתני”⁴⁰. – “ויאמר שלחני” – כיון שיעקב תקף⁴¹ אותו, בקש ממנו שישלח אותו. וכי היך יכול בר נש, שהוא גוף ובשר, לתקוף מלאך, שהוא רוח ממש, דכתיב “עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט”⁴²? – אלא מכאן, שהמלאכים, שליחיו של הקדוש ברוך הוא, כשהם יורדים לעולם הזה, הם מתעטפים ומתלבשים בגוף כבני העולם הזה, כי כך ראוי לעשות, בכדי שלא לשנות ממנהגו של אותו מקום, שבאו לשם. והא אתמר, שמשה, שעלה למעלה, מה כתיב: “ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה”⁴³ – בגין המנהג שלא לשנותו מן המקום, שהלך לשם. ואותם המלאכים, כשירדו למטה כתיב “והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו”⁴⁴, וכן הכא: אותו מלאך כשירד למטה לא נאבק עם יעקב, אלא אחרי שנתלבש בלבוש של העולם הזה.

“ויאמר: לא אשלחך, כי אם ברכתני”⁴⁵ – “כי אם תברכני” מבעי ליה! מאי “כי אם ברכתני”? – אם תודה לאותן ברכות, שברכני אבי, לא תהא מקטרג לי בגינן.

(תולדות קמג ע“ב, קמד ע”א וע"ב).

ה. ענשׁו שׁל יעקב והברכות שׁנִתּנו לעשׂו.    🔗

“ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד, ויאמר: מי איפה?” – “מי איפה” – " מי הוא זה" מבעי ליה? – אלא “מי איפה”, שהשכינה עמדה שם כשברך יצחק את יעקב; ועל כן אמר “מי איפה” – מי הוא שעמד פה⁴⁶ והודה על אותן ברכות שברכתי אותו. ודאי “גם ברוך יהיה”, שהרי הקדוש ברוך הוא הסכים לאותן ברכות.

ר' יהודה אמר:

בגין אותה חרדה, שהחריד יעקב את יצחק אביו, נענש ביוסף, שגם הוא חרד בשעה שבניו אמרו לו: “זאת מצאנו, הכר נא, הכתונת בנך היא, אם לא”⁴⁷. יצחק אמר: “מי איפה” וב“איפה” נענש יעקב: “איפה הם רועים”⁴⁸, כי אף על גב שהקדוש ברוך הוא הסכים על ידו באותן ברכות – נענש.

“הן גביר שמתיו לך, ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים וכו' ולך איפה מה אעשה, בני?”⁴⁹ – “לך איפה” – לא עומד הכא זה, שהסכים לאותן ברכות – “מה אעשה, בני?” אז ברך אותו בעולם הזה ונסתכל במדרגה שלו ואמר: “ועל חרבך תחיה” – שהרי כך ראוי לך: לשפוך דם ולעשות קרבות, ועל כן אמר: "מה אעשה בני?”.⁵⁰

(תולדות קמד ע“ב, קמה ע”א).

ו. הבטחותיו שׁל הקדושׁ ברוךְ הוא.    🔗

פתח ר' יֵסי ואמר:

“ואתה אל תירא, עבדי יעקב, ואל תחת ישראל”⁵¹ וכו' – בשעה שיצא יעקב מאת אביו עם אותן ברכות, נסתכל בנפשו ואמר: הרי ברכות אלו אני רוצה להצפין לימים רבים. והיה ירא וחרד⁵². יצא קול ואמר: “ואתה, אל תירא, עבדי יעקב, ואל תחת ישראל, כי אתך אני” – לא אעזוב אותך בעולם הזה, “כי הנני מושיעך מרחוק” – באותה שעה רחוקה, שלה צפנת אותן הברכות. “ואת זרעך מארץ שבים” – שאף על גב, שעכשו נטל עשו את ברכותיו ובניו ישעבדו⁵³ בבניך, אני אוציא אותם מידם, ואז ישעבדו בניך בהם. “ושב יעקב” – ישוב לאותן ברכות.

(תולדות קמה ע"ב).

ז. שׂר שׁל עשׂו הודה על הברכות.    🔗

ר' אבא פתח ואמר:

“ויאמר שלחני, כי עלה השחר”⁵⁴. – “ויאמר שלחני” – וכי עקוד⁵⁵ היה ביד יעקב? – אלא זכאים הצדיקים, שהקדוש ברוך הוא חס על הכבוד שלהם ואינו עוזב אותם לעולם⁵⁶ הדא הוא דכתיב: “לא יתן לעולם מוט לצדיק”⁵⁷. – והרי כתיב: “ותקע כף ירך יעקב”? ^{58 59} – אלא לדידיה גבה⁶⁰. והא אתמר: כתיב “והוא לן בלילה ההוא במחנה”⁶¹ וכתיב: “ויקחם ויעבירם את הנחל”⁶² – מה עלה על דעתו של יעקב להעבירם את הנחל בלילה? – אלא ראה מקטרג מהלך בין המחנות, אמר יעקב: אעבירם לעבר שני של הנחל, דלמא לא ישתבח ערבוביא⁶³. מה ראה שם יעקב? – ראה שלהבת אש לוהטת הולכת ומשוטטת בין המחנות. אמר מוטב⁶⁴ לִקח אותם מן המקום הזה והנהר יהא מפסיק בין המחנות ובין השלהבת ולא תהא ערבוביא, מיד “ויקחם ויעבירם את הנחל”.

“ויִוָתר יעקב לבדו”⁶⁵ – מכאן למדנו: מי שנמצא לבדו בבית בלילה, או ביום בבית, שהוא נבדל משאר הבתים, או מי שמהלך לבדו בלילה יכֹל להנָזֵק⁶⁶.

תא חזי:

“ויותר יעקב לבדו, ויאבק איש עמו” – שנינו מסטרא דדינא⁶⁷ בא זה שנאבק עם יעקב ושלטונו הוא בלילה. כיון שהאור עלה חלש כחו ויעקב נתגבר עליו, שהרי מסטרא דדינא, מסטרא דליליא בא, ובשעה שהלילה שלט לא יכֹל לו יעקב. כשעלה אור נתחזק כחו של יעקב ואחז בו ונתגבר עליו, וראה שהיא שרו של עשו. אמר לו שר זה: הניחני, שאיני יכל לנצח אותך עכשו. משום מה לא יכל לנצח אותו? משום שהאור עלה והכח שלו נשבר, דכתיב “ברָן יחד כֹכבי בֹקר, ויריעו כל בני אלהים”⁶⁸, – מה “ויריעו”⁶⁹ – נשׁברו כל אותם הבאים מסטרא דדינא. כדין נתחזק יעקב ואחז בו. אמר לו השר: “שלחני, כי עלה השחר”, הגיע זמני לשַׁבֵּחַ לקדוש ברוך הוא. “ויאמר: לא אשלחך, כי אם ברכתני” – אבי ברך אותי בברכות, שרצה לברך את עשו, ירא אני מפניך בגין אותן הברכות. ירא אני, שמא לא תודה עליהן, או תמצא על מקטרג בגינן. מיד אמר לו: “לא יעקב יֵאָמר עוד שמך, כי אם ישראל”⁷⁰ – מה אמר לו? – אלא הכי אמר לו: “לא יעקב” – לא בעקֵבה ובערמה שלך זכית באותן ברכות, “כי אם ישראל” – ישראל⁷¹ ודאי הודה לך, וממנו יצאו הברכות, משום שאתה נתחברת אתו, ועל כן אני וכל שאר המלאכים מודים להן. “כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל”⁷² – “עם אלהים” – עם כל אותם הבאים מסטרא דדין קשה, "ועם אנשים” – עם עשו ואנשיו, “ותוכל” – יכולת להם, והם לא יכלו לך.

ויעקב לא שבק⁷³ אותו, עד שהודה על ברכותיו. הדא הוא דכתיב: “ויברך אותו שם”⁷⁴.

(תזריע מה ע"א).