א. רוחם הנשׁברה של ישׂראל ורפואתם.    🔗

תא חזי:

בן אדם, העובד עבודה קשה, כשהוא עוזב את עבודתו, אז הוא מרגיש שבר בעצמותיו, שבר ברוחו. כך ישראל, כשיצאו ממצרים, מבית עבדים, היתה רוחם נשברה בקרבם וטעמו טעם מיתה. כל המלאכים ומרכבות הקודש, בשעה שיצאו עם השכינה ממצרים עם בני ישראל יחדו, כלם הרימו קולם, קול שבח ושירה, לפני הקדוש ברוך הוא; וישראל היו שומעים אותן התשבחות והשירות, ולא יכלו לשמוח, אך רוחם קם בקרבם ולא פרח מהם. אבל הקדוש ברוך הוא רפא אותם, דכתיב: “וה' הולך לפניהם יומם”¹, וכל הדרכים היו מעלים ריחות של רפואה, והריחות נכנסו אל גופם ונרפאו, וקול התשבחות והשירות שהיו שומעים הכניס לקרבם חדוה ונחת רוח².

פרעה וכל האוכלסים³ שלו היו הולכים אחרי ישראל ללַוֹת אותם, עד שיצאו מארץ מצרים, וכן כל השרים הממונים עליהם ועל שאר העמים לִווּ את ישראל והשכינה, עד איתם שבקצה המדבר ושם נשארו.

(בשלח מה ע"א).

ב. המקטרגים⁴ על ישראל.    🔗

תאנה:

בשעה שיצאו ישראל ממצרים, בא השר הממונה על מצרים ואסף שש מאות מרכבות, ועל כל מרכבה ומרכבה שש מאות שרים מקטרגים. הדא הוא דכתיב: “ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים”⁵. – וכי שש מאות רכב בחור לא היו רכבי מצרים? מאי טעמא “וכל רכב מצרים”? – אלא הכי תאנה: סמאל היה משאיל לאותו ממונה שש מאות מרכבות מקרטגים, בכדי לסַיע לו. הדא הוא דכתיב: “ויקח שש מאות רכב בחוּר”⁶.

אימתי⁷ שִׁלם לו הקדוש ברוך הוא לסמאל? – במלחמת סיסרא, שאז עקר הקדוש ברוך הוא כל אותן מרכבות והן נמסרו בידי המטרוניתא⁸. הדא הוא דכתיב: נחל קישון גרפם, נחל קדומים"⁹. ולעתיד לבא תמסרנה כֻלן ביד השכינה, הדא הוא דכתיב: “ויסע מלאך האלהים, ההולך לפני מחנה ישראל, וילך מאחריהם”¹⁰ – הוא ילך מאחרי ישראל לעקור את המקטרגים מן העולם.

(בשלח נא ע“א וע”ב).