א. צרות מכל העברים וישׁועות    🔗

אמר ר' יצחק:

בשעה ששרו¹ ישראל על הים, ראו כמה אוכלסים, כמה חילות, כמה מחנות של מעלה ושל מטה, וכלם בכנופיא² עליהם. התחילו מתפללים מתוך צרותיהם.

בה בשעה ראו ישראל צרות מכל הצדדים. לפניהם נצב הים עם גליו. אחריהם כל אותם אוכלסים, כל אותם מחנות של מצרים. למעלה מהם כמה מקטרגים. התחילו צועקים לקדוש ברוך הוא. כדין כתיב: “ויאמר ה' אל משה: מה תצעק אלי?”³ באותה שעה נתגלה עתיקא קדישא⁴ ורַעְוָא⁵ נמצאה בכל העולמות העליונים, ואז האירו האורות של כל העולמות.

אמר ר' יצחק:

אז, כשהאירו כל העולמות יחדו, עשה הים נימוסים⁶ עליונים ונמסרו בידו עליונים ותחתונים.

“ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים”⁷ – אותו השר, הממונה על מצרים הראה להם הקדוש ברוך הוא, שהעביר אותו בנהר דינור, אשר היה על שפת הים הגדול. – “מת” – מאי טעמא מת?⁸ – כמה שבארנו, שהעביר אותו משליטתו⁹.

(בשלח נב ע“א וע”ב).

ב. קריעת ים סוף    🔗

ר' יצחק אמר:

בשעה שקרבו ישראל אל הים, קרא הקדוש ברוך הוא לשר הגדול, הממונה על הים ואמר לו:

– בשעה שעשיתי את העולם, מניתי אותך על הים, ותנאי יש לי על הים, שיקרע את מימיו לפני בני. השתא הגיעה השעה, שבני יעברו בתוך הים. –

מה כתיב אחר כך? – “וישב הים לפנות בוקר לאיתנו”¹⁰ – מאי “לאיתנו” – לתנאו¹¹, לתנאי שהתנה הקדוש ברוך הוא עם הים בשעה שברא את העולם.

והיו ישראל שורים על הים ורואים גלגלי הים עולים ויורדים. זקפו עיניהם וראו את פרעה והאוכלסים שלו. יראו וצעקו. מיד “הים ראה וינס”¹² – מה ראה? כמה דאתמר: ראה ארונו של יוסף, שנאמר בו “וינס ויצא החוצה”¹³, ועל כן “הים ראה וינס”¹⁴.

(בשלח מט ע"א).

ג. הקטרוג¹⁵ ופקודת ה'    🔗

ר' יהודה פתח ואמר:

“ראוך מים אלהים, ראוך מים יחילו”¹⁶ – בשעה שעברו ישראל את הים, אמר הקדוש ברוך הוא למלאך הממונה על הים:

– פַלֵג¹⁷ מימיך!

אמר לו המלאך:

– למה?

אמר לו:

– בכדי שבנַי יעברו בתוכך.

אמר לו:

– גאולה זו, האם בצדק היא? מה בין אלו לאלו? הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה.

אמר לו:

– על תנאי זה עשיתי את הים, כשבראתי את העולם.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? העיר את הגבורה שלו והמים נקמטו¹⁸. הדא הוא דכתיב: “ראוך מים אלהים, ראוך מים יחילו”.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

– הרוג כל אותם אוכלסים ואחר כך השלך אותם לחוץ!

אז כסה הים עליהם. הדא הוא דכתיב: “מרכבות פרעה וחילו ירה בים”, ואחר כך השליך אותם לחוץ, כמה שנאמר: “וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים”.

(בשלח נו ע"א).

ד. מה שׁראה ישׂראל על הים ובמדבר    🔗

אמר ר' שמעון:

בשעה שישראל היו עומדים על הים ואמרו שירה, נתגלה עליהם הקדוש ברוך הוא עם כל מרכבותיו וחילותיו, בכדי שידעו את מלכם, אשר עשה להם כל אותם הנסים והגבורות, וכל אחד ואחד ידע וראה, מה שלא ידעו ולא ראו שאר נביאי העולם.

ואי תימא, שלא ידעו ולא נתדבקו בחכמה עליונה – משירה זו תראה, שכֻלם בחכמה נסתכלו וידעו. דאי תימא: לאו הכי, – היך אמרו כֻלם דברים אחדים יחדו, בלי שיסורו אלו מאלו, ומה שאמר זה אמר זה, ולא הקדים אחד מלה זו למלה זו, אלא כֻלם במשקל אחד ורוח הקודש בפיו של כל אחד ואחד והדברים נאמרו כֻלם כאלו יצאו מפה אחד? – אלא ודאי כֻלם בחכמה עליונה נסתכלו וידעו דברים עליונים ורוח הקדש היה מדבר מפיו של כל אחד ואחד, ואפילו אותם שבמעי אִמם היו אומרים שירה כֻלם יחדו והיו רואים כלם עין בעין מה שלא ראה יחזקאל הנביא. וכשגמרו לומר שירה, היו הדברים מתוקים על נפשם והם נשתוקקו לראות ולהסתכל ולא רצו לנסוע משם מרֹב השתוקקותם.

אמר משה אל הקדוש ברוך הוא:

– בניך, מרב השתוקקותם להסתכל בך, אינם רוצים לנסוע מן הים.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? – העביר את כבודו אל המדבר ושם נתגלה ולא נתגלה¹⁹.

אמר להם משה לישראל כמה פעמים, שיסעו משם ולא רצו, עד שהראה להם זיו כבודו של הקדוש ברוך הוא במדבר; ואז מרֹב תשוקתם ורצונם להסתכל בזיו זה הסיע אותם משה. הדא הוא דכתיב: “ויַסַע משה את ישראל מים סוף, ויצאו אל מדבר שור”²⁰ – מאי “מדבר שור”? – המדבר שרצו לראות בו זיו כבודו של המלך הקדוש, ועל כן נקרא המדבר הזה “מדבר שׁור”²¹.

(בשלח ס ע"א).