בכל אדם תוסס ומפעפע אושר גנוז מתוך הדעת שהוא אחד ואין בילתו. אמנם, אין הוא שרוי בכבודו של עולם. אף על פי כן, כבודו מלא עולם; ואף על פי שאין הוא יחיד־סגולה הוא יחיד במינו, טופס אין משלו, יחיד הוא לנפשו.
אמת היא, שאינו יפה תואר, לא איש הצורה ונשוא פנים, לא עתיר־נכסים ולא עתיר הרוח, לא רב פעלים, אבל הוא איש חי ובחיים, הנעלה בסגולות, יש גם לו חלק. אף רעיון־חמודות זה יהיה לו למושעות, שהכל, גם החכם והגאון באדם, הם בני־תמותה וכל סגולות היקר מזומנות לאיש רק למועד החיים הקצר. הנה־כי־כן, היופי, החכמה, העושר, כל המעלות והקנינים, הם רק כציץ נובל וכחלום יעוף. ובכן, מה מותר לאיש יתהלל בו? לכל היותר יזכה בטובה רק לקצבת שנים מעטה, לשבעים שנה, ואם בגבורות, שמונים שנה. לא יוקח מכל ההוד וההדר לקבר מאומה, ואשר לחיים מעבר לקבר, הרי איש לא בא עדיין בסודם. ואם יש תחיית המתים, לוחש לו קול טמיר ונעלם, לא יתכן כלל, כי בחיים המשניים יקופח חלקו והוא שנית יופיע באותה הדמות הדלה והניקלה. קרוב לשער שבחיים ההם ייגמל לו על סבלו בעולם הזה, בהוויה של זיו וזוהר וכבוד־עלומים.
כן, אדבר גלויות ומפורשות, אין אדם אשר איננו בטוח בעומק הנפש, שהוא ראוי לכבוד־עולמים וזכאי לכל הטובות, העינוגים והעידונים, שנפלו בחלקם של המאושרים בבריות. מגיע לי הכל – זהו הקול הדופק בכל לב. מגיע לי אושר, יופי וחכמה, מגיע לי כסא בגן עדן, מגיעים לי אהבה ותהילה, שמחה ונהורא מעליא. מגיע לי הכל. בכוח המגיע לי, כל אחד חי ונושם. אילולא זאת, היה מופרך ומתמיה ביותר, שהמוני אדם בדורי דורות יקבלו עליהם סבל ללוא נשוא זה, המכונה חיים, ודעתם לא תיטרף עליהם וסבלנותם לא תתפקע עד כדי לטרוף נפשם בכפם.
אם אין תהלוכה מתמדת של אנשים נוהרת להתאבדות מדעת, סימן הוא, שבתוך־תוכם הכל מאושרים. אם אינם רואים בטובה לאלתר, הם מטפחים במסתרי נפשם את הצפיה לאחרית טובה בקרוב בזמן הזה או בעתיד לבוא הצפון בחיק העתים. אם שואל אתה: מניין באה לאדם תודעת יחידיותו, שהיא מקור אשרו? תדע לך, כל היחידיות באה ממקור יחידו של עולם. חלילה לנו לראות את האדם בעיני הבשר הקטנות וקצרות הראות. אין האדם רואה את עצמו מעוט־דמות. כל אחד רואה עצמו באספקלריה רמת הרוח. כל אחד הוא באמת עולם מלא. עמו נברא העולם ועמו הוא חרב. באורו זורח ובצאת נשמתו ידעך. הוא העונק לראשו גלגל חמה והוא העומד על גבו את כדור הארץ. אין להתבייש בתחושה זו. אין היא משוגה או שגעון. עם כל אדם מתה לא רק החכמה, עמו מתים כל הנופים היפים, גוועת השמש ונובלים כל הפרחים. שוקע הנצח לנצח נצחים. כל אחד מניח אחריו עולם מלא יתומים, האומרים קדיש אחריו. מה תימה שגם כל זמן שהנשמה בקרוב, קדוש יאמר לעצמו? חדוש הוא, חכם הוא, מלא חן. יחיד הוא, כליל תפארת.
ואם הוא אינו מכלל הסגולות, אבל הוא הנהו הוא. לפניו לא קם כמוהו בצלמו ולאחריו לא יקום בדמותו לעולם עד. בן יחיד הוא ליחידו של עולם. ואם אין אמונה בלבו במציאותו של היחיד העליון והכולל, כל שכן שמחזיק הוא גדולה לעצמו. אם אין יחיד עליון, הוא העליון. אם אין בורא עולם, הוא הנברא, הנהו הבורא. הוא העולם. איש שהנהו עולם איכה לא יאושר. הכופרים הללו אושרם שאין עליהם מרותו של עליון ואין להם בפני מי לתת דין־וחשבון, אלא למצפונם בלבד. עם המצפון אפשר לבוא היאך שהוא לידי עמק השווה. מאושרים הכופרים, מאושרים המאמינים באמת ובתמים, מאושרים גם הבינונים והפוסחים על השעיפים. יודע כל אחד בסוד נפשו, שאפילו אינו ממרומי המעלה, לא רם־יופי ולא טוב־שכל, אפילו שפל הנהו, מכל מקום הוא חלק מהמימסד היקומי. בלעדיו היתה תמונת העולם בלתי שלימה, היה חסר המזג, היה העיקר חסר מן העולם. בכך דיינו. האושר לא בשמיים הוא.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.