רקע
ז'ול ורן
ילדי רב החובל גרנט ־ כרך ו
ז'ול ורן
תרגום: עקיבא רוזנבוים (מצרפתית)

 

פֶּרֶק א: קְבוּרָתוֹ שֶׁל נְשִׂיא הַמָאוֹרִים    🔗

קַאי־קוּמוּ, הָיָה גַם הַמַנְהִיג שֶׁל הַשֵׁבֶט, וְגַם כֹּהֲנוֹ, וְלָכֵן הָיְתָה לוֹ הַזְכוּת לְהַטִיל אֶת הַחֵרֶם ״טַבּוּ״ עַל אֲנָשִׁים וְעַל כָּל דָבָר שֶׁרָצָה לְהַכְרִיז עָלָיו, שֶׁאֵין לִנְגֹעַ בּוֹ.

הַ״טַבּוּ״, שֶׁכָּל שִׁבְטֵי פּוֹלִינֶיזְיָה קִבְּלוּהוּ עַל עַצְמָם, אֵינוֹ בָּא אֶלָא לְהַטִיל חֵרֶם עַל מִי שֶׁהוּא. עַל־פִּי אֱמוּנָתָם שֶׁל הַמָאוֹרִים, תַּהֲרֹג הָאֱלֹהוּת הַכּוֹעֶסֶת כָּל אִישׁ שֶׁיָעֵז לְחַלֵל עַל יְדֵי נְגִיעָתוֹ אֶת הָאִישׁ אוֹ הַדָבָר, שֶׁהִטִילוּ עָלָיו אֶת הַ״טַבּוּ״. וְאִם הָאֱלֹהוּת מַאֲרִיכָה אֶת אַפָּהּ וְאֵינָהּ נוֹקֶמֶת מִיָד בָּזֶה שֶׁפָּגַע בִּכְבוֹדָהּ, הֲרֵי עַל הַכֹּהֲנִים עַצְמָם לִנְקֹם אֶת נִקְמָתָהּ.

הַ״טַבּוּ״ חָל עַל יְלִידֵי־הָאָרֶץ בְּמִקְרִים שׁוֹנִים. לְמָשָׁל, מִי שֶׁגָזַז אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ, אוֹ שָׂם כְּתֹבֶת־קַעֲקַע בִּבְשָׂרוֹ, אוֹ בָּנָה לוֹ בַּיִת אוֹ סִירָה, אוֹ הוּא חוֹלֶה בְּמַחֲלָה קָשָׁה. כְּשֶׁשׁוֹלִים דָגִים יוֹתֵר מִדַי, אוֹ כְּשֶׁמוֹצִיאִים בֻּלְבּוּסִים בְּעוֹדָם בֹּסֶר, מִיָד שָׂמִים הַנְשִׂיאִים ״טַבּוּ״ עַל הַדְבָרִים הָאֵלֶה, כְּדֵי לְקַדֵם אֶת פְּנֵי הָרָעָה הָעֲלוּלָה לְהָבִיא נֵזֶק גָדוֹל לְכָל הָעָם. אִם הַמַנְהִיג רוֹצֶה לְהִפָּטֵר מֵאֵיזֶה אוֹרֵחַ טַרְדָן, הוּא מַטִיל ״טַבּוּ״ עַל בֵּיתוֹ. אִם הַמַנְהִיג רוֹצֶה לָבוֹא בִּקְשָׁרִים עִם אֳנִיָה מִחוּץ־לָאָרֶץ מִבְּלִי שֶׁיִהְיוּ לוֹ מִתְחָרִים – שׁוּב מוֹפִיעַ הַ״טַבּוּ״. אִם הוּא אֵינוֹ מְרֻצֶה מֵאֵיזֶה סוֹחֵר אֵירוֹפָּאִי, הֲרֵי הוּא מַטִיל ״טַבּוּ״ עַל סְחוֹרָתוֹ, וְכֵן הָלְאָה, עַד אֵין סוֹף.

אִם אָסְרוּ אֵיזֶה דָבָר בְּ״טַבּוּ״, לֹא יִנָקֶה הָאִישׁ הַנוֹגֵעַ בּוֹ. אִם הִטִילוּ ״טַבּוּ״ עַל אֶחָד, אָסוּר לוֹ בְּמֶשֶׁךְ זְמַן קָבוּעַ לִנְגֹעַ בְּמַאֲכָלִים מְסֻיָמִים. אִם הוּא עָשִׁיר, שָׂמִים הָעֲבָדִים אֶל פִּיו אֶת הַמַאֲכָל, הָאָסוּר לוֹ בִּנְגִיעָה; וְאִם הוּא עָנִי – הֲרֵי הוּא מֻכְרָח לָקַחַת אֶת הָאֹכֶל הַזֶה בְּפִיו מִן הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה הַחַיָה. בְּאֹפֶן כָּזֶה הֵם עוֹקְפִים אֶת הַדִין, אַךְ הָפֵר לֹא יָפֵרוּ אוֹתוֹ. בְּמִלִים אֲחֵרוֹת: גַם הַזְאֵבִים שְׂבֵעִים וְגַם הַכְּבָשִׂים שְׁלֵמִים.

כָּל חַיֵי הַזִילֶנְדִים הֵם תַּחַת הַשְׁפָּעָתוֹ שֶׁל מִנְהָג מוּזָר זֶה. יֵשׁ לוֹ תֹּקֶף חֻקִי, וְכָל כְּלָל הַחֻקִים עָרוּךְ רַק כְּדֵי לְמַלֵא אֶת הַחוֹבוֹת הַכְּרוּכוֹת בַּ״טַבּוּ״.

מַה שֶׁנוֹגֵעַ לַשְׁבוּיִים, הִנֵה הַמִקְדָשׁ שֶׁבּוֹ הָיוּ כְּלוּאִים, הָיָה כְּבָר בְּעַצְמוֹ כְּעֵין ״טַבּוּ״, שֶׁהֵגֵן עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי זַעְפּוֹ שֶׁל הֶהָמוֹן, וּכְשֶׁנִתְאַשֵׁר עַל יְדֵי הַכְרָזָתוֹ שֶׁל קַאִי־קוּמוּ, קִבֵּל עֵרֶךְ וְתֹקֶף פִּי שְׁנַיִם, בְּאֹפֶן שֶׁרַבִּים מֵאֵלֶה שֶׁזֶה לֹא כְּבָר בִּקְשׁוּ לִקְרֹעַ אוֹתָם כְּדָג, הִנֵה הָיוּ עַכְשָׁיו בְּעַצְמָם מוּכָנִים לְהָגֵן עֲלֵיהֶם.

וּבֵינְתַיִם, וּגְלֶנֶרְוַן לֹא שָׁגָה עוֹד בְּדִמְיוֹנוֹת־שָׁוְא בְּנוֹגֵעַ לִגְזַר דִינוֹ. הוּא יָדַע כִּי רַק בְּמוֹתוֹ יוּכַל לְכַפֵּר עַל מוֹת הַמַנְהִיג. אֲבָל בְּטֶרֶם שֶׁיָמִיתוּ הַמָאוֹרִים אֵיזֶה אִישׁ, הֵם נוֹהֲגִים לְעַנוֹת וּלְסַגֵף אוֹתוֹ בְּעִנוּיִים קָשִׁים. וְלָכֵן יָדַע גְלֶנֶרְוַן מֵרֹאשׁ, כִּי יֵעָנֵשׁ עֹנֶשׁ קָשֶׁה מְאֹד עַל מַעֲשֵׂהוּ.

אִי־אֶפְשָׁר לְתָאֵר אֶת הַלַיְלָה הָאָיֹם שֶׁבִּלוּ הַשְׁבוּיִים הָאֻמְלָלִים!

פַּגַנֶל וְרוֹבֶּרְט לֹא חָזְרוּ. בָּרוּר הָיָה, שֶׁהֵם נָפְלוּ הַקָרְבָּנוֹת הָרִאשׁוֹנִים. לְפַקְפֵּק בָּזֶה לֹא יָכְלוּ. גַם מַכְּס נַבְּס, הַמָתוּן מְאֹד בְּהַשְׁעָרוֹתָיו, חָשַׁב אוֹתָם לַאֲבוּדִים.

ג׳וֹן מַנְגֶלְס כִּמְעַט שֶׁנִטְרְפָה עָלָיו דַעְתּוֹ לְמַרְאֵה הַצַעַר הַגָדוֹל שֶׁל מֶרִי גְרַנְט שֶׁלֹא חָפְצָה לְהִתְנַחֵם עַל אָבְדַן אָחִיהָ.

גְלֶנֶרְוַן זָכַר בַּחֲרָדָה אֶת בַּקָשַׁת אִשְׁתּוֹ, שֶׁרָצְתָה לָמוּת בְּיָדָיו הוּא, כְּדֵי לְהֵחָלֵץ מִשִׁעְבּוּד וּבֹשֶׁת, שֶׁהָיוּ צְפוּיִים לָהּ מִצַד הַפְּרָאִים, הֲיַעֲמֹד בּוֹ לִבּוֹ לְמַלֵא אֶת בַּקָשָׁתָהּ זוֹ?

וְכָךְ חָשַׁב גַם ג׳וֹן מַנְגֶלְס בְּלֵב קָרוּעַ וּמָרְתָּח בְּנוֹגֵעַ לְמֶרִי גְרַנְט. עַל בְּרִיחָה לֹא יָכְלוּ גַם לַחֲשֹׁב, כִּי הַמִּקְדָשׁ הָיָה תַּחַת מִשְׁמָר שֶׁל עֲשָׂרָה חַיָלִים מְזֻיָנִים מִכַּף רַגְלָם וְעַד קָדְקָדָם.

בָּא הַבֹּקֶר שֶׁל יוֹם הַשְׁלֹשָה־עָשָׂר לְפֶבְּרוּאַר. מִלְבַד הַשׁוֹמְרִים לֹא נִרְאָה אַף אֶחָד מִן הַפְּרָאִים קָרוֹב לִמְקוֹם כִּלְאָם שֶׁל הַשְׁבוּיִים. הֵבִיאוּ לָהֶם אֵיזֶה מַאֲכָל, אֲבָל אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא נָגַע בּוֹ. הָרָעָב סָר מִיִסוּרֵי הַנֶפֶשׁ.

הַיוֹם עָבַר לְלֹא כָּל מְּאֹרָעוֹת וְלֹא הֵבִיא כָּל תִּקְוָה חֲדָשָׁה וְכָל נֶחָמָה.

אֶת הַסִבָּה, שֶׁלֹא הִרְגִיזוּ אֶת הַשְׁבוּיִים מִמְּנוּחָתָם עַד עַכְשָׁיו, אֶפְשָׁר הָיָה לְבָאֵר אַךְ בָּזֶה, שֶׁהַפְּרָאִים הָיוּ עֲסוּקִים בַּהֲכָנוֹת לִקְבוּרַת נְשִׂיאָם. וַדַאי הֶחְלַט לַעֲרֹךְ טֶכֶס זֶה יַחַד עִם עָנְשָׁם שֶׁל הַשְׁבוּיִים.

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁלִגְלֶנֶרְוַן אָבְדָה כְּבָר כָּל תִּקְוָה שֶׁיַחֲלִיפוּ אוֹתָם בִּשְׁבוּיִים זִילֶנְדִיִים, הֲרֵי מַכְּס נַבְּס לֹא הִתְיָאֵשׁ עוֹד וְהוֹסִיף לְקַווֹת.

– וְכִי מִנַיִן לָנוּ לָדַעַת – אָמַר אֶל גְלֶנֶרְוַן – אֶת הָרֹשֶׁם שֶׁעָשָׂה עַל קַאִי־קוּמוּ מוֹתוֹ שֶׁל קָרָה־טֶטֶה. אֶפְשָׁר שֶׁהוּא מוֹדֶה לְךָ בְּקֶרֶב לִבּוֹ.

אֲבָל גְלֶנֶרְוַן הֵנִיעַ חֶרֶשׁ בְּרֹאשׁוֹ עַל הֶעָרָתוֹ זוֹ שֶׁל קְרוֹבוֹ.

הַיוֹם הַשֵׁנִי עָבַר גַם הוּא בִּמְנוּחָה, כְּאִלוּ שָׁכְחוּ לְגַמְרֵי אֶת הַכְּלוּאִים הַמְעֻנִים.

הַמָאוֹרִים מַאֲמִינִים שֶׁהַנְשָׁמָה אֵינָהּ עוֹזֶבֶת אֶת הַגוּף בְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים אַחֲרֵי הַמִיתָה, וְלָכֵן אֵינָם קוֹבְרִים אֶת מֵתֵיהֶם בְּטֶרֶם עֲבֹר שְׁלֹשָׁה יָמִים מִיוֹם הַמִיתָה. לַעֲבֹר עַל מִנְהָג זֶה אָסוּר אִסוּר גָּמוּר וּמָחְלָט. בִּשְׁלֹשֶׁת הַיָמִים הָאֵלֶה שָׂרְרָה מְנוּחָה שְׁלֵמָה בַּמַחֲנֶה, כְּאִלוּ לֹּא הָיְתָה שָׁם אַף נֶפֶשׁ חַיָה אַחַת.

לִפְעָמִים עָלָה גֵ׳וֹן מַנְגֶלְס עַל שִׁכְמוֹ שֶׁל וִילְסוֹן, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לִפְנֵי זֶה רוֹבֶּרְט הָאֻמְלָל, וְהִסְתַּכֵּל בְּסִדְקֵי הַכְּתָלִים עַל הַ״פַּה״, אֲבָל לֹא רָאָה שׁוּם אִישׁ מִלְבַד הַשׁוֹמְרִים.

וְהִנֵה, בַּיוֹם הַחֲמִשָׁה־עָשָׂר לְפֶבְּרוּאַר בַּבֹּקֶר, הִתְחִילוּ יְלִידֵי הָאָרֶץ לָצֵאת מִבָּתֵּיהֶם עִם מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם וּלְהִתְאַסֵף בְּמִגְרַשׁ הַ״פַּה״.

קַאִי־קוּמוּ הוֹפִיעַ גַּם הוּא בְּלִוְיַת מַנְהִיגִים אֲחָדִים. הוּא יָשַׁב עַל גַל אֲדָמָה שֶׁהִתְרוֹמֵם בְּמֶרְכַּז הַמִגְרָשׁ, אַחֲרָיו, בַּחֲצִי עִגוּל, עָמַד הֶהָמוֹן, כֻּלוֹ שָׁקוּעַ בִּשְׁתִיקָה עֲמֻקָה.

לְאוֹת שֶׁנָתַן קַאִי־קוּמוּ, הָלַךְ אַחַד הַחַיָלִים אֶל הַמִקְדָשׁ, שֶׁשָׁם הָיוּ הַשְׁבוּיִים.

– זְכֹר אֵיפוֹא! – לָחֲשָׁה הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה לְבַעֲלָהּ.

הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן חִבֵּק אֶת אִשְׁתּוֹ וּלְחָצָהּ בְּחָזְקָה אֶל לִבּוֹ.

בְּרֶגַע זֶה קָרְבָה מֶרִי גְרַנְט לְג׳וֹן מַנְגֶלְס וְאָמְרָה בְּקוֹל רָם:

– הַלוֹרְד וְהַגְבֶרֶת גְלֶנֶרְוַן וַדַאי יַסְכִּימוּ לָזֶה, שֶׁאִם הָאִשָׁהּ יִכוֹלָה לִדְרֹשׁ מִבַּעֲלָהּ לְחַלֵץ אוֹתָהּ מִן הַבֹּשֶׁת וְהַשִׁעְבּוּד, רַשָׁאִית גַם הָאֲרוּסָה לְבַכֵּר אֶת הַמָוֶת בִּידֵי אֲרוּסָהּ עַל הַחֶרְפָּה וְהַשִׁעְבּוּד. בְּרֶגַע אָיֹם וְנוֹרָא זֶה, הֲרֵינִי אוֹמֶרֶת לְךָ, ג׳וֹן, שֶׁבְּלִבִּי אֲנִי רוֹאָה אֶת עַצְמִי זֶה מִכְּבָר כַּאֲרוּסָתְךָ, וְלֹא אֶשְׁגֶה, סְבוּרָה אֲנִי, אִם אֹמַר שֶׁרֶגֶשׁ זֶה כָּמוּס גַם בְּלִבְּךָ.

– הָהּ, מֶרִי יַקִירָתִי! – בִּטֵא ג׳וֹן, מִבְּלִי דַעַת אֶת נַפְשׁוֹ מֵרֹב אֹשֶׁר וָצַעַר גַם יַחַד.

– וּבְכֵן יְכוֹלָה גַם אֲנִי לִסְמֹךְ עָלֶיךָ כְּמוֹ הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה עַל בַּעֲלָהּ?

– מֶרִי!… אֵלִי, מַה גָדוֹל הַנִסָיוֹן!… מֶרִי!… – הִמְשִׁיךְ רַב־הַחוֹבֵל הַצָעִיר בְּהִתְרַגְשׁוּת נוֹרָאָה.

אֲבָל הוּא לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת אֲשֶׁר הָיָה בְּדַעְתּוֹ לֶאֱמֹר. הַמַחֲצֶלֶת הִתְרוֹמְמָה, וְהַחַיָל הַנִכְנָס הִזְמִין אֶת כָּל הַשְׁבוּיִים אֶל קַאִי־קוּמוּ.

– אַתָּה הָרַגְתָּ אֶת קָרָה־טֶטֶה? – שָׁאַל הַנָשִׂיא אֶת גְלֶנֶרְוַן.

– כֵּן, אֲנִי הָרַגְתִּי אוֹתוֹ, – עָנָה הַלוֹרְד בְּקוֹל חָזָק.

– מָחָר, כְּצֵאת הַשֶׁמֶשׁ תּוּמַת גַם אַתָּה!

– אֲנִי לְבַדִי? – שָׁאַל הַלוֹרְד בְּלֵב דוֹפֵק בְּחָזְקָה.

– הָהּ, לוּלֵא הָיוּ חַיֵי טוֹחוֹנְגָה יְקָרִים לָנוּ מֵחַיֵי כֻּלָנוּ! – קָרָא קַאִי־קוּמוּ, בְּהַבִּיטוֹ בְּעַיִן רָעָה עַל כָּל הַשְׁבוּיִים – וְאַיֵה עוֹד שְׁנַיִם? – שָׁאַל, בִּרְאוֹתוֹ כִּי שְׁנַיִם חֲסֵרִים.

אֲבָל בְּרֶגַע זֶה קָמָה תְּנוּעָה בְּקֶרֶב הֶהָמוֹן. גְלֶנֶרְוַן הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ. הַפְּרָאִים פִּנוּ מָקוֹם לְחַיָל אֶחָד הַהוֹלֵךְ וּבָא לִקְרָאתָם, וְהוּא מְכֻסֶה בְּזֵעָה וּבְאָבָק וְכִמְּעַט שֶׁלֹא יָכֹל לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו מֵרֹב עֲיֵפוּת.

– הַאִם מִמַחֲנֶה הַפַּקָקִים הִנְךָ בָּא? – שְׁאֵלָהוּ קַאִי־קוּמוּ.

– כֵּן, – עָנָה הַחַיָל.

– הֲרָאִיתָ שָׁם אֶת טוֹחוֹנְגָה שֶׁלָנוּ?

– רָאִיתִי.

– הַעוֹדֶנוּ חַי?

– נֶהֱרַג; הָאַנְגְלִים הֵמִיתוּ אוֹתוֹ בִּירִיָה!

אַחֲרֵי בְּשׂוֹרָה זוֹ נֶחְתַּךְ גְזַר דִינָם שֶׁל גְלֶנֶרְוַן וּבְנֵי לִוְיָתוֹ מִבְּלִי לְהָשִׁיב.

– וְאַתֶּם כֻּלְכֶם תּוּמְתוּ מָחָר בַּעֲלוֹת הַשַׁחַר! – קָרָא קַאִי־קוּמוּ בְּקוֹל אָיֹם, בְּהַבְרִיקוֹ בְּעֵינָיו עַל הַשְׁבוּיִים.

הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה וְהָעַלְמָה מֶרִי הוֹדוּ לֶאֱלֹהִים עַל הַחֶסֶד הַגָדוֹל הַזֶה. לָמוּת יַחַד עִם הָאֲנָשִׁים הַיְקָרִים לָהֶן לֹא הָיָה נוֹרָא לָהֶן כְּלָל.

אֶת הַשְׁבוּיִים הִשְׁאִירוּ עוֹמְדִים לִרְאוֹת בִּקְבוּרַת הַמַנְהִיג וּבְכָל הַמִנְהָגִים הַנוֹרָאִים הַכְּרוּכִים בָּהּ. הוֹלִיכוּ אוֹתָם הַצִדָה, הֶעֱמִידוּ אוֹתָם עַל יַד אִילָן גָדוֹל אֶחָד וְהִפְקִידוּ עֲלֵיהֶם אֲנָשִׁים לְשָׁמְרָם וְלִבְלִי גְרֹעַ עַיִן מֵהֶם.

שְׁאָר הַמָאוֹרִים, שָׁכְחוּ כַּנִרְאֶה אֶת אוֹיְבֵיהֶם וְהִתְמַכְּרוּ כָּלִיל לְצַעֲרָם הַגָדוֹל.

הַטֶכֶס הִתְחִיל.

פִּגְרוֹ שֶׁל קָרָה־טֶטֶה הוּבָא וְהֻטַל עַל אַחַת הַגְבָעוֹת. הוּא הָיָה לָבוּשׁ בְּגָדִים מְגֻוָנִים וְעָטוּף מַחֲצֶלֶת מְנֻמָרָה. רֹאשׁוֹ הָיָה מְקֻשָׁט נוֹצוֹת וְזֵר שֶׁל עָלִים יְרֻקִים. פָּנָיו, יָדָיו וְחָזֵהוּ הָיוּ מְשׁוּחִים בְּחֶמְאָה. עוֹד לֹא נִרְאָה שׁוּם סִימָן שֶׁל הַפְרָדָה וְרִקָבוֹן בְּגּוּפוֹ.

קְרוֹבָיו וִידִידָיו שֶׁל הַנִרְצָח הִקִיפוּ אִת פִּגְרוֹ, וּפִתְאֹם, כְּמוֹ לְאוֹת נִתַּן מִמְנַצֵחַ, פָּרַץ קוֹנְצֶרְט קוֹרֵעַ לֵב: יְלָלוֹת, צְוָחוֹת, בְּכִיוֹת, אֲנָחוֹת וְכָל מִינֵי קִינוֹת, הֶגֶה וְהִי הִתְמַזְגוּ יַחַד לְרַעַשׁ וְשָׁאוֹן בִּלְתִּי שָׁכִיחַ כְּלָל. אֵלֶה שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים לַמֵת רַק עַל־פִּי מַעֲמָדוֹ הַצִבּוּרִי טָפְחוּ בְּאֶגְרוֹפֵיהֶם עַל רֹאשָׁם; וְהַקְרוֹבִים מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שָׂרְטוּ אֶת פְּנֵיהֶם, צַוָארָם וְחָזָם, וְלִכְלְכוּ אֶת עַצְמָם בְּדָם יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בִּדְמָעוֹת. בְּיִחוּד הִצְטַיְנוּ הַנָשִׁים בְּמִלוּי מִנְהָג מְתֹעָב זֶה.

אוּלָם בְּכָל אֵלֶה עוֹד לֹא נִתְקַרְרָה דַעְתָּם וְעוֹד לֹא יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָם לְהַשְׁקִיט אֶת כַּעֲסָהּ שֶׁל נִשְׁמַת הַמֵת; כַּעַס הֶעָלוּל לְכַלוֹת אֶת כָּל הַשֵׁבֶט. מֵחֹסֶר יְכֹלֶת לְהַחֲזִירוֹ לְחַיֵי אֲדָמוֹת, הָיוּ מְחֻיָבִים הַנִשְׁאָרִים בַּחַיִים לִדְאֹג לְכָךְ, שֶׁהַנָשִׂיא הַמֵת יוּכַל לֵהָנוֹת גַם אַחֲרֵי מוֹתוֹ מִכָּל אוֹתָם הַתַּעֲנוּגוֹת, שֶׁהָיוּ לוֹ עַל הָאֲדָמָה. וְלָכֵן הָיְתָה אֵשֶׁת קָרָה־טֶטֶה נֶאֱלֶצֶת לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ בַּעֲלָהּ. הִיא עַצְמָהּ לֹא הָיְתָה רוֹצָה לְהִשָׁאֵר בַּחַיִים אַחֲרָיו, בְּדַּעְתָּהּ שֶׁאֵין לְקַנֵא כְּלָל בְּחַיֶיהָ.

אֵשֶׁת קָרָה־טֶטֶה הָיְתָה עוֹד אִשָׁה צְעִירָה לְיָמִים. שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַסְבוּכוֹת יָרְדוּ וְנָפְלוּ פְּרוּעוֹת עַל כְּתֵפֶיהָ. הִיא בָּכְתָה, צָוְחָה וְיִבְּבָה כִּמְטֹרֶפֶת, שָׂרְטָה פָּנֶיהָ בִּצְדָפִים וְטָפְחָה רֹאשָׁהּ בַּקַרְקַע. וְהִנֵה קָם קָאִי־קוּמוּ מִמְקוֹמוֹ וְנִתְקָרֵב אֶל הַקָרְבָּן הָאֻמְלֶל שֶׁל הָאֱמוּנוֹת הַתְּפֵלוֹת שֶׁהָיָה שָׁכוּב עַל הָאֲדָמָה. בִּרְאוֹתָהּ אוֹתוֹ חָפְצָה לָקוּם, אֲבָל נִדְהֲמָה מִמַהֲלוּמָה חֲזָקָה בְּאַלָה, שֶׁקָאִי־קוּמוּ הוֹצִיא אוֹתָהּ מִידֵי אַחַד הַלוֹחֲמִים, נָפְלָה שׁוּב לָאֲדָמָה כְּבוּל־עֵץ. הִיא הָיְתָה מֵתָה. נִשְׁמְעוּ צְעָקוֹת וִילָלוֹת נוֹרָאוֹת. יָדַיִם לְמֵאוֹת קְמוּצוֹת בְּאֶגְרוֹפִים אִיְמוּ עַל הַשְׁבוּיִים, הָאֲשֵׁמִים בְּמוֹת קָרָה טֶטֶה וְאִשְׁתּוֹ, אֲבָל לִנְגֹעַ בָּהֶם לֹא הֵעֵז אִישׁ, כָּל עוֹד לֹא נִגְמַר טֶכֶס הַקְבוּרָה.

אֶת הָאִשָׁה הַנִרְצָחָה הֵנִיחוּ בְּשׁוּרָה אַחַת עִם בַּעֲלָהּ הַמֵת. אֲבָל עוֹד לֹא נָחָה דַעְתָּם בָּזֶה, כִּי מִי יְשָׁרֵת אֶת הַמַנְהִיג וְאִשְׁתּוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא? כֵּיצַד יוּכְלוּ לִחְיוֹת שָׁם בְּלִי הָעֲבָדִים, שֶׁהָיוּ לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶה?

וְהִנֵה הָעָמְדוּ שֵׁשֶׁת עַבְדֵי קָרָה־טֶטֶה מִסָבִיב לְפִגְרֵי אֲדוֹנֵיהֶם מִלְפָנִים. אֵלֶה הָיוּ שְׁבוּיִים מִשֵׁבֶט אַחֵר, שֶׁהָיוּ לַעֲבָדִים בְּתֹקֶף חֻקֵי הַמִלְחָמָה הַאַכְזָרִיִים. כָּל זְמַן שֶׁקָרָה־טֶטֶה חַי, עֻנוּ וְסָבְלוּ, הָיוּ מֻכִּים, רְעֵבִים, וּמִלְאוּ מְקוֹם חַיוֹת־מַשָׂא; וְעַכְשָׁיו, לְפִי אֱמוּנַת הַמָאוֹרִים, יִהְיוּ חַיֵיהֶם הַמָרִים הָאֵלֶה נִמְשָׁכִים גַם לְהַבָּא.

הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶה יָדְעוּ הֵיטֵב אֶת גוֹרָלָם הַמַר וְנִכְנְעוּ לִרְצוֹן הַהַשְׁגָחָה. הֵם לֹא נִסוּ אֲפִילוּ לְהִתְנַגֵד, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹא הָיוּ קְשׁוּרִים כְּלָל.

הֵם הוּמְתוּ מַהֵר בְּלִי כָּל יִסוּרִים וְעִנוּיִים קוֹדְמִים. שִׁשָׁה פְּרָאִים חֲזָקִים הִפִּילוּם אַרְצָה בְּמַהֲלוּמוֹת אֵלָה חֲזָקוֹת. אַחֲרֵי זֶה הִתְחִיל מַעֲשֶׁה אָיֹם וּמְתֹעָב עוֹד יוֹתֵר. פִּגְרֵי הָעֲבָדִים מְשַׁמְשִׁים בְּמִקְרִים כָּאֵלֶה סְעֻדַת־זִכָּרוֹן לְנִשְׁמַת הַמֵתִים. לָאוֹת שֶׁנִתַּן מִקָאִי־קוּמוּ, עָטוּ כָּל הֲמוֹן הַפְּרָאִים, לְרַבּוֹת הַנָשִׁים וְהַטָף, אֶל הַשָׁלָל כַּעֲדַת זְאֵבִים רְעֵבִים. רֶגַע אֶחָד – וְחֶלְקֵי הַפְּגָרִים שֶׁהָיוּ עוֹד חַמִים, הָיוּ כְּבָר קְרוּעִים לַחֲלָקִים קְטַנִים. מִשְׁתֵּי מֵאוֹת הַמָאוֹרִים שֶׁהָיוּ בְּמַעֲמָד זֶה, קִבֵּל כָּל אֶחָד אֶת חֶלְקוֹ. עַל כָּל נֵתַח וְנֵתַח נִלְחֲמוּ בְּחֵמָה שְׁפוּכָה. כֻּלָם הָיוּ מְגֹאָלִים בַּדָם הַחַם וְנָהֲמוּ כִּנְמֵרִים, שֶׁהִשְׁלִיכוּ לָהֶם בָּשָׂר.

אַחַר־כָּךְ הֻצְתוּ מְדוּרוֹת אֵשׁ בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים בְּמִגְרַשׁ הַ״פַּח״; וְעַד מְהֵרָה נִתְפַּשֵׁט בִּמְלֹא רֹחַב הַמַחֲנֶה רֵיחַ בָּשָׂר בּוֹעֵר, וְלוּלֵא הַצְעָקוֹת וְהָרַעַשׁ שֶׁלִווּ סְעֻדַת־חַיוֹת זוֹ, הָיוּ הַשְׁבוּיִים שׁוֹמְעִים אֶל נָכוֹן, אֵיךְ חָרְקוּ עַצְמוֹת הָעֲבָדִים הַהֲרוּגִים בֵּין שִׁנֵיהֶם שֶׁל אוֹכְלֵי־הָאָדָם.

גְלֶנֶרְוַן וּבְנֵי לִוְיָתוֹ הִשְׁתַּדְלוּ לְסוֹכֵךְ עַל הַנָשִׁים לְבַל תִּרֶאֶינָה בְּמַחֲזֶה אָיֹם זֶה, שֶׁהוֹכִיחַ לָהֶם בְּאֹפֶן מוּחָשִׁי אֶת אֲשֶׁר צָפוּי גַם לָהֶם מָחָר

לְאַחַר שֶׁנִגְמְרָה הַסְעֻדָה, הִתְחִילוּ הָרִקוּדִים וְהַמְחוֹלוֹת שֶׁל הַקְבוּרָה. הַפְּרָאִים שֶׁהָיוּ כְּבָר שִׁכּוֹרִים מִן הַדָם, נֶהְפְּכוּ לִשְׂעִירֵי שַׁחַת מַמָשׁ, כְּשֶׁשָׁתוּ עוֹד מַשְׁקֶה הֶעָשׂוּי מִתַּמְצִית פִּלְפְּלִים מְהוּלָה בְּמַיִם, שֶׁגָבִיעַ אֶחָד קָטָן מִמֶנוּ יֵשׁ בִּיכָלְתּוֹ לְהַפִּיל אַרְצָה אָדָם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בָּזֶה.

רַק עַל קָאִי־קוּמוּ לֹא פָּעַל הַמַשְׁקֶה הַזֶה. הוּא נִשְׁאַר פִּכֵּחַ. לְאַחַר שֶׁנָתַן לַפְּרָאִים לְהִשְׁתּוֹלֵל כְּאַוַת נַפְשָׁם, צִוָה לִגְמֹר אֶת הַטֶכֶס שֶׁל הַקְבוּרָה.

1.jpg

פִּגְרֵי קָרָה־טֶטֶה וְאִשְׁתּוֹ הוּרְמוּ וְהֻטְלוּ יַחַד עַל אֲלוּנְקָה, דֶרֶך יְשִׁיבָה, בְּאֹפֶן שֶׁרָאשֵׁיהֶם נָגְעוּ בְּבִרְכֵּיהֶם.

צָרִיךְ הָיָה לִקְבֹּר אוֹתָם בַּאֲדָמָה, שֶׁשָׁם יִשָׁאֲרוּ עַד שֶׁיִרְקַב בְּשָׂרָם מֵעַל עַצְמוֹתֵיהֶם, אָז יָבוֹאוּ וְיִצְבְּרוּ אֶת הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת וְיַטְמִינוּ אוֹתָן לְמִשְׁמֶרֶת.

לִמְקוֹם הַקֶבֶר, ״הָאוֹדוֹפָּה״, בָּחֲרוּ מָקוֹם מְיֻחָד בְּמֶרְחַק שְׁלֹשָׁה קִילוֹמֶטְרִים מִן הַמַחֲנֶה, עַל פִּסְגַת הַר לֹא גָבוֹהַּ, הַנִמְצָא עַל הַחוֹף הַיְמָנִי שֶׁל הַיְאוֹר. שָׁמָה הָיוּ צְרִיכִים לְהָבִיא אֶת הַפְּגָרִים.

אַרְבָּעָה לוֹחֲמִים הֵרִימוּ אֶת הָאֲלוּנְקָה, שֶׁהַפְּגָרִים הָיוּ קְשׁוּרִים אֵלֶיהָ בַּחֲבָלִים לְבַל יִפְּלוּ, וְהָלְכוּ בְּרֹאשׁ הַתַּהֲלוּכָה. כָּל הֶהָמוֹן נָהַר אַחֲרֶיהָ בְּקִנִים וּבְכִיוֹת. אַחֲרֵי צֵאתָם מִן הַמַחֲנֶה, הָלְכוּ הַמַנְהִיגִים בְּרֹאשׁ עַד לִמְקוֹם הַקְבוּרָה עַצְמוֹ.

אֶת הַשְׁבוּיִים הִשְׁאִירוּ בְּתוֹךְ הַ״פַּה״ תַּחַת הַשְׁגָחָתָם שֶׁל הַשׁוֹמְרִים הַקוֹדְמִים, וְרָצִים נִשְׁלְחוּ לְכָל עֵבֶר לְבַקֵשׁ אֶת פַּגַנֶל וְרוֹבֶּרְט שֶׁנֶעֶלְמוּ.

בִּשְׁבִיל מָאוֹרִי פָּשׁוּט שֶׁמֵת, הָיָה דַי בּוֹר רָגִיל וְגַל אֲבָנִים מִלְמַעְלָה. אֲבָל בִּשְׁבִיל הַנָשִׂיא הַתַּקִיף, שֶׁהַכֹּהֲנִים יְקַדְשׁוּהוּ אֶל נָכוֹן קְדוּשַׁת אֵל, נִבְנָה קֶבֶר מְיֻחָד, כְּיָאֶה לְנִצְחוֹנוֹתָיו וּתְהִלָתוֹ.

הַקֶבֶר הָיָה מֻקַף סוֹרֵג, הַמְקֻשָׁט בְּפִסְלֵי עֵץ אֲדֻמִים, וּבְתוֹכוֹ הָיְתָה מִרְצֶפֶת שֶׁל לוּחוֹת אֲבָנִים עִם צוּרוֹת שׁוֹנוֹת.

קְרוֹבֵי הַמֵת לֹא שָׁכְחוּ, שֶׁרוּחַ הַמֵת ״אוּאַיְדוּ״ נִזוֹן גַם הוּא, כְּמוֹ הַגוּף, בְּמָזוֹן גוּפָנִי, וְהֵבִיאוּ צָרְכֵי מָזוֹן רַבִּים אֶל קִבְרוֹ. עַל יַד הַקֶבֶר הָיוּ מֻנָחִים גַם בְּגָדִים וְנֶשֶׁק, שֶׁבְּלִּי זֶה, לְפִי דַעַת הַמָאוֹרִים, אִי־אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לְהִתְקַיֵם בְּעוֹלָם הַנְשָׁמוֹת.

בִּבְכִי וִילָלָה הוֹרִידוּ אֶת הַגוּפוֹת אֶל הַקֶבֶר, שָׁפְכוּ עֲלֵיהֶם עַשֶׁב וְכִסוּם לוּחוֹת אֲבָנִים, וַעֲלֵיהֶם הֵקִימוּ גַל עָפָר לֹא גָדוֹל.

אַחֲרֵי כֵן יָרְדָה הַתַּהֲלוּכָה חֶרֶשׁ מֵעַל הָהָר. כָּל הַמַעְפִּיל לַעֲלוֹת עַכְשָׁיו הָהָרָה אַחַת דָתוֹ לָמוּת, מִשׁוּם שֶׁהַר זֶה נַעֲשָׂה עַכְשָׁיו טַבּוּ, כְּמוֹ הָהָר טוֹנְגָרִירוֹ, שֶׁשָׁם נָחִים הַשְׁרִידִים הַקְדוֹשִׁים שֶׁל מַנְהִיג אֶחָד, שֶׁאָבַד בִּשְׁעַת רְעִידַת הָאֲדַמָה בִּשְׁנַת 1846.


 

פֶּרֶק ב: הַשָׁעוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת    🔗

כְּשֶׁשָׁבָה הַלְוָיָה, וְהַשֶׁמֶשׁ הִתְחִילָה לְהִסְתַּתֵּר מֵעֶבְרוֹ הַשֵׁנִי שֶׁל הַיְאוֹר, מֵאֲחוֹרֵי פִּסְגוֹת טוּהַהוּאָה וּפּוּקֶטַפּוּ, הוֹבִילוּ אֶת הַשְׁבוּיִים, מִלְבַד פַּגַנֶל וְרוֹבֶּרְט שֶׁלֹא נִמְצְאוּ עֲדַיִן לַמְרוֹת כָּל הַחִפּוּשִׂים, אֶל הַמִקְדָשׁ, שֶׁבּוֹ הָיוּ צְרִיכִים לְהִשָׁמֵר עַד לְאוֹתוֹ רֶגַע, שֶׁהַמָאוֹר הַגָדוֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיוֹם יַעֲלֶה שׁוּב עַל הָרָקִיעַ מֵאֲחוֹרֵי הָרֵי אוּאַהִיטִי. לַיְלָה זֶה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת הָאַחֲרוֹן בְּחַיֵיהֶם.

לַמְרוֹת אֵימַת הַמָוֶת שֶׁרִחֲפָה עֲלֵיהֶם, אָכְלוּ הַשְׁבוּיִים אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב, לְפִי עֲצָתוֹ שֶׁל גְלֶנֶרְוַן.

– לֹא יַזִיק לָנוּ כְּלָל לְהִזְדַיֵן בְּכֹחוֹת, לְמַעַן נוּכַל לְהַבִּיט יָשָׁר לְעֵינֵי הַמָוֶת, – אָמַר אֶל בְּנֵי לִוְיָתוֹ – יֵדְעוּ־נָא הַפְּרָאִים כֵּיצַד יְכוֹלִים הָאֵירוֹפָּאִים לָמוּת.

אַחֲרֵי הָאֲרוּחָה חִבְּקוּ הָאֶחָד אֶת הַשֵׁנִי וְנִפְרְדוּ זֶה מִזֶה.

עֲיֵפוֹת מִלֵילוֹת הַנְדוּדִים הַקוֹדְמִים וּמֵהִתְרַגְזוּת מִכָּל מַה שֶׁרָאוּ הַיוֹם, נִרְדְמוּ הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה וּמֶרִי גְרַנְט מִיָד כְּשֶׁשָׁכְבוּ לִישׁוֹן.

וּבֵינְתַיִם אָסַף הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן אֶת חֲבֵרָיו מִסָבִיב לוֹ, וּבְקוֹל נִפְסָק מֵהִתְרַגְשׁוּת אָמַר לָהֶם:

– יְדִידַי! חַיֵינוּ הִנָם בִּידֵי הָאֱלֹהִים. אִם יִהְיֶה רָצוֹן מִלְפָנָיו לָקַחַת אוֹתָם מֵאִתָּנוּ בְּעוֹד שָׁעוֹת אֲחָדוֹת, עָלֵינוּ לְקַבֵּל אֶת רְצוֹנוֹ בְּאַהֲבָה וּבְלִי כָּל תְּלוּנָה, וְלָמוּת כְּמוֹ שֶׁנָאֶה לְנוֹצְרִים אֲמִתִּיִים וְלַאֲנָשִׁים הַחַפִּים מִכָּל פֶּשַׁע, שֶׁאֵינָם יְרֵאִים לָבוֹא וְלַעֲמֹד לִפְנֵי בֵּית־דִין שֶׁל מַעְלָה. הָאֱלֹהִים הַקוֹרֵא בְּלִבֵּנוּ כְּמוֹ בְּסֵפֶר, גָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו לְאֵיזוֹ מַטָרָה שָׁאַפְנוּ בְּבוֹאֵנוּ לְכָאן. יָדוּעַ לוֹ גַם זֶה, שֶׁמֻכְרָח הָיִיתִי לִשְׁלֹחַ יָד בָּאִישׁ שֶׁרָצָה לִגְזֹל מִמֶנִי אֶת הַיָקָר וְהַקָדוֹשׁ לִי. אֲנִי שׁוֹנֶה, אִם יָשָׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים שֶׁיָבוֹא כָּאן הַקֵץ לְחַיֵינוּ, רְחוֹקִים מִמוֹלַדְתֵּנוּ וִידִידֵינוּ, עָלֵינוּ רַק לְהִכָּנַע לִרְצוֹנוֹ… אֲבָל אוֹתִי מַפְחִיד רַק דָבָר אֶחָד: שֶׁמָא תִּוָסַרְנָה בְּנוֹת לִוְיָתֵנוּ בְּיִסוּרִים קָשִׁים וְגַם… תִּהְיֶינָה לְחֶרְפָּה וּלְקֶלֶס, שֶׁתֵּהָרַגְנָה, וְהִנֵה…

קוֹל שֶׁל הַמְדַבֵּר רָעַד וְנִפְסַק מֵרֹב הִתְרַגְשׁוּת.

בְּהַבְלִיגוֹ עַל הַהִתְרַגְשׁוּת שֶׁתָּקְפָה אוֹתוֹ, הִמְשִׁיךְ הַלוֹרְד אֶת דְבָרָיו.

– ג׳וֹן, אַתָּה הִבְטַחְתָּ לַעֲשׂוֹת לְמָרַת מֶרִי זֹאת, שֶׁאֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי לַעֲשׂוֹת לְאִשְׁתִּי… וּמָה אֵיפוֹא הֶחְלַטְתָּ?

– כַּמוּבָן, לְקַיֵם אֶת הַבְטָחָתִי! – קָרָא רַב־הַחוֹבֵל הַצָעִיר.

– כֵּן… אֲבָל הֲרֵי אֵין לָנוּ נֶשֶׁק…

– יֵשׁ… הִנֵהוּ! – אָמַר ג׳וֹן מַנְגֶלְס, בְּהַרְאוֹתוֹ לוֹ פִּגְיוֹן – אֲנִי הוֹצֵאתִי אוֹתוֹ מִידֵי קָרָה־טֶטֶה בְּאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁנָפַל מֵת לְרַגְלֶיךָ… אֲדוֹנִי הָרָם! מִי מֵאִתָּנוּ שֶׁיַאֲרִיךְ לִחְיוֹת אַף רְגָעִים אֲחָדִים מֵהַשֵׁנִי עָלָיו לְקַיֵם אֶת הַבְטָחָתֵנוּ, שֶׁהִבְטַחְנוּ לַגְבֶרֶת גְלֶנֶרְוַן וּלְמֶרִי גְרַנְט.

– אָמֵן, כֵּן יְהִי! – אָמַר גְלֶנֶרְוַן, בְּהַרְכִּינוֹ רֹאשׁוֹ וּבְלָחֲצוֹ בְּחָזְקָה אֶת יַד יְדִידוֹ הַצָעִיר.

דוּמִיָה עֲמֻקָה הִשְׂתָּרְרָה בְּתוֹךְ הַצְרִיף.

אַחַר כָּךְ פָּתַח מַכְּס נַבְּס אֶת פִּיו וְאָמַר:

– יְדִידַי, בְּשֵׁם הָאֱלֹהִים, אַל־נָא תִּהְיוּ נֶחְפָּזִים לְמַלֵא אֶת הַבְטָחוֹתֵיכֶם בְּנוֹגֵעַ לְחַבְרוֹתֵינוּ הַיְקָרוֹת. אֲנִי מִתְנַגֵד בִּכְלָל לְמַעֲשִׂים מַכְרִיעִים כָּאֵלֶה, מַעֲשִׂים שֶׁאֵין לָהֶם תִּקוּן אַחַר כָּךְ. הִשְׁתַּדְלוּ לְמַלֵא אֶת הַבְטָחַתְכֶם בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן בֶּאֱמֶת.

– אֲהָהּ, מַכְּס נַבְּס, הִנְךָ מְדַבֵּר כְּאִלוּ גְזַר דִינֵנוּ עוֹד לֹא נֶחְתַּם וְיֵשׁ לָנוּ עוֹד אֵיזוֹ תִּקְוָה! – קָרָא גְלֶנֶרְוַן – וְכִי אֵינְךָ מֵבִין, שֶׁאֵין לָנוּ עוֹד מַה לְקַווֹת?… אִלְמָלֵי הָיִינוּ לְבַדֵנוּ, הָיִיתִי אֲנִי הָרִאשׁוֹן מַצִיעַ לְנַסוֹת לְהִמָלֵט, וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיָה הַדָבָר עוֹלֶה בְּיָדֵינוּ. אֲבָל מַה נַעֲשֶׂה עִם נָשֵׁינוּ? אֵיפֹה נַסְתִּיר אוֹתָן?

הַמַיוֹר לֹא יָדַע מַה לַעֲנוֹת עַל זֶה. שׁוּב הִשְׂתָּרְרָה הַדוּמִיָה הַכְּבֵדָה. כָּל אֶחָד הָיָה שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרָיו וְשָׁכַב בְּלִי נוֹעַ, בְּנָעֲצוֹ אֶת עֵינָיו בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה.

רַק ג׳וֹן מַנְגֶלְס נִגַשׁ בַּלָט, בְּצָעֲדוֹ בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו, אֶל הַפֶּתַח, וּבִזְהִירוּת מְרֻבָּה הֵרִים אֶת קְצֵה הַמַחֲצֶלֶת הַכְּבֵדָה הַמְכַסָה אוֹתוֹ וְהִבִּיט הַחוּצָה.

לִפְנֵי הַמִקְדָשׁ עָמְדוּ עַל הַמִשְׁמָר עֶשְׂרִים וַחֲמִשָׁה חַיָלִים, מֵהֶם יָשְׁבוּ מִסָבִיב לִמְדוּרָה בּוֹעֶרֶת בְּאֵשׁ בְּהִירָה, וּמֵהֶם הִתְהַלְכוּ הֵנָה וָהֵנָה פַּעַם נֶעֱלָמִים בַּחֲשֵׁכָה וּפַעַם נִגְלִים שׁוּב בָּעִגוּל הַמוּאָר עַל יְדֵי לֶהָבַת הַמְדוּרָה.

אִם נִקַח אֶת הָאָסִיר מִחַד גִיסָא, וְאֶת שׁוֹמֵר בֵּית־הָאֲסוּרִים מֵאִידָךְ גִיסָא, וּנְדַמֶה אֶת מַצָבוֹ שֶׁל הָרִאשׁוֹן לָזֶה שֶׁל הָאַחֲרוֹן, נִרְאֶה תָּמִיד, שֶׁהָאָסִיר מִתְעַנְיֵן יוֹתֵר בְּמַצָבוֹ מֵאֲשֶׁר הַשׁוֹמֵר. וּבֶאֱמֶת, הַשׁוֹמֵר יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ לִפְעָמִים לְשֵׁם מַה הָעֳמַד פֹּה, אֲבָל הָאָסִיר לֹא יִשְׁכַּח לְעוֹלָם שֶׁהוּא נָתוּן בְּכֶלֶא; וְלָכֵן יַחֲשֹׁב כֵּיצַד לָצֵאת לְחָפְשִׁי, יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יַחֲשֹׁב הַשׁוֹמֵר שֶׁעָלָיו לִשְׁמֹר עַל הָאָסִיר; וּמִשׁוּם הָכִי אֵין לִתְמֹהַּ כְּלָל עַל הַבְּרִיחוֹת הַשׁוֹנוֹת מִבָּתֵּי־הַכֶּלֶא, שֶׁבַּסְקִירָה הָרִאשׁוֹנָה הֵן נִרְאוֹת לָנוּ כְּעֵין פֶּלֶא. אֲבָל מַצָבָם שֶׁל שְׁבוּיֵינוּ הָיָה יוֹצֵא מִן הַכְּלָל. אוֹתָם לֹא מָצְאוּ לְנָחוּץ גַם לֶאֱסֹר. קָאִי־קוּמוּ יָדַע הֵיטֵב, שֶׁעֲלֵיהֶם יִשְׁמְרוּ לֹא רַק מִתּוֹךְ חוֹבָה, שֶׁלִפְעָמִים הִיא קָשָׁה, אֶלָא פָּשׁוּט מִתּוֹךְ רִגְשֵׁי שִׂנְאָה וּנְקָמָה. מִלְבַד זֶה, כָּל אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וַחֲמֵשֶׁת הַשׁוֹמְרִים רָאָה בַּשְׁבוּיִים הַנִשְׁמָרִים עַל יָדָיו מַאֲכַל־תַּאֲוָה, שֶׁלֹא יָכֹל לְהַסִיחַ דַעְתּוֹ מִמֶנוּ אַף לְרֶגַע.

הַמִקְדָשׁ שֶׁבּוֹ הָיוּ כְּלוּאִים הַשְׁבוּיִים נִשְׁעַן בְּקָצֶה אֶחָד אֶל כֵּף. מִשְׁנֵי עֲבָרָיו פָּעֲרוּ אֶת פִּיהֶן תְּהוֹמוֹת עֲמֻקוֹת, וְהַצַד הָרְבִיעִי – שֶׁשִׁמֵשׁ מָבוֹא, נִשְׁמַר עַל יְדֵי הַלוֹחֲמִים.

לְהִמָלֵט מִשָׁם הָיָה אִי־אֶפְשָׁר. לוּ הָיָה בִּידֵי הַשְׁבוּיִים לְמִצְעָר חֶבֶל חָזָק, אֶפְשָׁר הָיָה לְהָרִים אֶת גַג הַקְרָשִׁים הַקַל וְלָרֶדֶת דַרְכּוֹ מַטָה אֶל הַתְּהוֹם, אֲבָל גַם חֶבֶל לֹא הָיָה לָהֶם.

וְהָעֵת חוֹלֶפֶת וְעוֹבֶרֶת בֵּינְתַיִם. חֲשֵׁכָה עֲמֻקָה עָטְפָה אֶת כָּל הַ״פַּה״. הַמְדוּרָה דָעֲכָה, אֲבָל הַשׁוֹמְרִים הִתְעוֹדְדוּ, בְּהַבְרִיחָם אֶת הַשֵׁנָה שֶׁהִתְחִילָה תּוֹקֶפֶת אוֹתָם, בְּזַמְרָם אֵיזֶה פִּזְמוֹן קָדוֹשׁ.

הַשְׁבוּיִים לֹא יָשְׁנוּ, בְּהִתְמַכְּרָם כָּלִיל לְהִרְהוּרִים נוּגִים. רַק הַנָשִׁים הִשְׁתַּמְשׁוּ בַּשֵׁנָה, שֶׁנָתְנָה לָהֶן אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לִשְׁכֹּחַ לִזְמַן־מַה אֶת הַמְצִיאוּת הַנוֹרָאָה.

הַשָׁעָה הָיְתָה כְּבָר אַרְבַּע לִפְנוֹת בֹּקֶר, וְהִנֵה נִתְעוֹרְרָה תְּשׂוּמַת־לִבּוֹ שֶׁל הַמַיוֹר מֵאִוְשָׁה קַלָה, הַיוֹצֵאת וְנִשְׁמַעַת סָמוּךְ לְקִיר הַמִקְדָשׁ הַנִשְׁעָן עַל הַכֵּף.

תְּחִלָה הִתְיַחֵס מַכְּס נַבְּס בַּאֲדִישׁוּת לְאִוְשָׁה מוּזָרָה זוֹ, אֲבָל כְּשֶׁהָאִוְשָׁה נִשְׁנְתָה וְגָבְרָה, הִתְחִיל הַמַיוֹר לְהַקְשִׁיב, וְאַחַר־כָּךְ הִטָה גַם אֶת אָזְנוֹ לָאֲדָמָה. נִדְמָה לוֹ, שֶׁמִי שֶׁהוּא חוֹתֵר מִתַּחַת לָרִצְפָּה, אַף־עַל־פִּי שֶׁלִכְאוֹרָה לֹא הָיָה דָבָר זֶה בְּגֶדֶר הָאֶפְשָׁרוּת, בְּשִׂים לֵב אֶל מַצַב מְקוֹמוֹ שֶׁל הַמִקְדָשׁ. וְאוּלָם מֵרֶגַע לְרֶגַע נִתְבָּרֵר יוֹתֵר וְיוֹתֵר שֶׁחוֹתְרִים בְּלִי הֶרֶף תַּחַת הָרִצְפָּה מִצַד הַקִיר הַהוּא.

הַמַיוֹר קָרָא אֵלָיו אֶת גְלֶנֶרְוַן וְג׳וֹן מַנְגֶלְס.

– הַקְשִׁיבוּ־נָא, – לָחַשׁ לָהֶם, – הִנֵה חוֹתְרִים בְּמַחְתֶּרֶת לְמַעַן בּוֹא אֵלֵינוּ.

– אִי־אֶפְשָׁרִי הַדָבָר! – קָרְאוּ שְׁנֵיהֶם פֶּה אֶחָד.

בְּכָל זֹאת הִקְשִׁיבוּ גַם הֵם רַב קֶשֶׁב.

– כֵּן, – אָמַר גְלֶנֶרְוַן, – שָׁם עוֹבְדִים בֶּאֱמֶת אֵיזוֹ עֲבוֹדָה… מַה זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?

– זוֹהִי בְּוַדַאי אֵיזוֹ חַיָה הַחוֹתֶרֶת מִתַּחַת לָאֲדָמָה – הֵעִיר ג׳וֹן מַנְגֶלְס.

– וְאֶפְשָׁר שֶׁזֶהוּ דַוְקָא בֶּן־אָדָם, – אָמַר גְלֶנֶרְוַן בְּהוֹסִיפוֹ לְהַקְשִׁיב, – שִׁמְעוּ־נָא אֵיךְ הָאֲבָנִים מִתְפּוֹרְרוֹת וְהָאֲדָמָה נִשְׁפֶּכֶת לְמַטָה. הַעֲבוֹדָה נַעֲשֵׂית, כַּנִרְאֶה, בְּאֵיזֶה מַכְשִׁיר חַד.

– מִיָד נֵדַע זֹאת, – אָמַר הַמַיוֹר – הָבָה נַתְחִיל גַם אֲנַחְנוּ לִכְרוֹת מִצַד זֶה.

הֵם הֶעֱמִידוּ אֶת מְיוּלְרֶדִי לְיַד הַדֶלֶת לְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַשׁוֹמְרִים. וְכֻלָם הִתְחִילוּ לַחְתֹּר בִּזְרִיזוּת.

ג׳וֹן מַנְגֶלְס עָבַד בְּפִגְיוֹנוֹ. גְלֶנֶרְוַן, הַמַיוֹר וְאוֹלְבִּינֶט – בַּאֲבָנִים חַדוֹת, שֶׁהִתְגוֹלְלוּ בְּאַחַת מִפִּנוֹת הַמִקְדָשׁ, וּוִילְסוֹן עָבַד פָּשׁוּט בְּיָדָיו.

הַקַרְקַע שֶׁעָלָיו עָמַד הַמִקְדָשׁ, הָיָה שֶׁל אֲבָנִים רַכּוֹת, וְלָכֵן הִתְקַדְמָה הָעֲבוֹדָה מַהֵר. לֹא הָיוּ רְגָעִים מְעַטִים וְלֹא הָיָה כָּל סָפֵק עוֹד, כִּי מִי שֶׁהוּא סוֹלֵל מְסִלָה בָּאֲדָמָה, לְמַעַן בּוֹא אֶל הַמִקְדָשׁ. אֲבָל מִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת וּלְשֵׁם מָה? חִידָה זוֹ לֹא יָכְלוּ לִפְתֹּר. שֶׁמָא נִמְצְאוּ לָהֶם יְדִידִים נֶעֱלָמִים הָרוֹצִים לְשַׁחְרֵר אֶת הַשְׁבוּיִים, וְאֶפְשָׁר שֶׁזֶהוּ פָּשׁוּט גַנָב הָרוֹצֶה לְהִתְגַנֵב אֶל הַמִקְדָשׁ, בְּלִי כָּל כַּוָנָה לְשַׁחְרֵר אוֹתָם.

מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת רַבָּה לָדַעַת סוֹד זֶה, הִכְפִּילוּ יְדִידֵינוּ אֶת הִתְאַמְצוּתָם. מִידֵיהֶם הַשְׂרוּטוֹת זָב דָם, אֲבָל זֶה לֹא עִכֵּב אֶת עֲבוֹדָתָם, כִּי מַה הוּא הַכְּאֵב הַזֶה לְעֻמַת אוֹתָם הַמַכְאוֹבִים וְהַיִסוּרִים הָעֲתִידִים לָבוֹא עֲלֵיהֶם בְּעוֹד שָׁעוֹת אֲחָדוֹת, אִם לֹא יִנָצְלוּ בְּדֶרֶךְ פֶּלֶא מִנִקְמַת הַפְּרָאִים הָאַכְזָרִיִים.

אַחֲרֵי עֲבוֹדָה שֶׁאָרְכָה כְּשָׁעָה אַחַת הָיָה כָּרוּי כְּבָר מַעֲמָק שֶׁל מֶטֶר. בְּהַטוֹתָם אֹזֶן אֶל מַעֲמָק זֶה, שָׁמְעוּ כֻּלָם בְּבֵרוּר אֶת חֲפִירָתוֹ שֶׁל מַכְשִׁיר חַד, וְהֵבִינוּ שֶׁעַכְשָׁיו מַבְדִילָה בֵּינֵיהֶם רַק שִׁכְבַת אֲדָמָה דַקָה.

פִּתְאֹם הִרְתִּיעַ הַמַיוֹר אֶת יָדוֹ, שֶׁנִפְצְעָה מֵאֵיזֶה דָבָר חַד מְאֹד מֵרֹב הַכְּאֵב שֶׁבָּא בְּהֵסַח הַדַעַת, נָתַן הַמַיוֹר גַם קוֹל, שֶׁזֶה הָיָה לוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מֵאָז הֱיוֹתוֹ לְבַר־דַעַת.

ג׳וֹן מַנְגֶלְס הוֹרִיד אֶת יָדוֹ אֶל תּוֹךְ הַבּוֹר הַכָּרוּי, וְתָפַשׂ בְּיָד הָאוֹחֶזֶת בְּסַכִּין, יָד קְטַנָה וְרַכָּה הַדוֹמָה לְיַד אִשָׁה. שְׁנֵי הַצְדָדִים שָׁתְקוּ מִיִרְאָה מִפְּנֵי הַשׁוֹמְרִים.

– רוֹבֶּרְט, הַאֻמְנָם אַתָּה הוּא זֶה? – לָחַשׁ לָאַחֲרוֹנָה רַב־הַחוֹבֵל, בְּבָדְקוֹ הֵיטֵב אֶת הַיָד הַקְטַנָה.

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא הִזְכִּיר אֶת הַשֵׁם הַזֶה בְּלַחַשׁ, בְּכָל זֹאת קָלְטָה אוֹתוֹ אָזְנָהּ שֶׁל מֶרִי גְרַנְט מִתּוֹךְ שֵׁנָה וְקָפְצָה מִמִשְׁכָּבָהּ…

– רוֹבֶּרְט! הַאַתָּה הוּא זֶה? – לָחֲשָׁה הָעַלְמָה הַצְעִירָה, בְּכַסוֹתָהּ בְּדִמְעוֹת גִיל וּנְשִׁיקוֹת אֶת הַיָד הַקְטַנָה וְהַמְלֻכְלָכָה בַּעֲפַר הָאֲדָמָה.

– אֲנִי, אֲנִי, מֶרִי! – עָנָה קוֹל רוֹבֶּרְט – אֲנִי בָּאתִי לְשַׁחְרֵר אֶתְכֶם. אֲבָל… הֲסִי, לְמַעַן הַשֵׁם, הֲסִי!

– הָהּ, יַלְדִי הַיָקָר! – לָחַשׁ גְלֶנֶרְוַן – כֵּיצַד עָלָה בְּיָדְךָ לַעֲשׂוֹת זֹאת?

– אַחַר כָּךְ… אַחַר כָּךְ אֲסֵפֵּר הַכֹּל… הַשְׁגִיחוּ עַל הַשׁוֹמְרִים וֶהֱיוּ זְהִירִים, – אָמַר הַנַעַר בְּלַחַשׁ.

מְיוּלְרֶדִי שֶׁעָזַב אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ לְיַד הַדֶלֶת, מִהֵר לָשׁוּב אֵלֶיהָ.

לְאָשְׁרָם לֹא שָׁמְעוּ הַשׁוֹמְרִים כְּלוּם וְהוֹסִיפוּ לָשִׁיר אֶת פִּזְמוֹנָם הַמוֹנוֹטוֹנִי.

אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים עָלָה רוֹבֶּרְט מִן הַמַחְתֶּרֶת וְנָפַל בִּזְרוֹעוֹת אֲחוֹתוֹ. מִסָבִיב לַאֲזוֹרוֹ הָיָה כָּרוּךְ חֶבֶל אָרֹךְ וְעָבֶה.

– יַלְדִי, רוֹבֶּרְט יַקִירִי! – לָחֲשָׁה הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה, שֶׁהֵקִיצָה יַחַד עִם מֶרִי – וּבְכֵן, חַי חַי עוֹדְךָ?

– תּוֹדָה לָאֵל, עוֹדֶנִי חַי, גְבִרְתִּי!

– וַאֲנַחְנו כְּבָר סָפַדְנוּ לְךָ… אֲנַחְנוּ חָשַׁבְנוּ שֶׁנְהֱרַגְתָּ בִּידֵי הַפְּרָאִים.

– לֹא, בְּעֵת הַמְהוּמָה, כְּשֶׁאֲדוֹנִי הָרַג אֶת קָרָה־טֶטֶה, עָלָה בְּיָדִי לְהִתְחַמֵק מִבְּלִי שֶׁיַרְגִישׁוּ בִּי. שְׁנֵי יָמִים הִסְתַּתַּרְתִּי בֵּין הַשִׂיחִים, וּבַלֵילוֹת סִיַרְתִּי וְרִגַלְתִּי אֶת סְבִיבַת הַבַּיִת הַזֶה וְחָשַׁבְתִּי כֵּיצַד לָבוֹא לָכֶם לְעֶזְרָה. לוּלֵא הַמַטָרָה הַזֹאת שֶׁהָיְתָה לְנֶגֶד עֵינַי, לֹא הָיִיתִי עוֹזֵב אֶתְכֶם בִּשְׁעַת צָרָה. כְּשֶׁהֲבִינוֹתִי כְּבָר אֶת אֲשֶׁר עָלַי לַעֲשׂוֹת, הִתְגַנַבְתִּי חֶרֶשׁ אֶל אַחַד הָאֹהָלִים, כִּי כָּאן אֵינָם נוֹהֲגִים לִסְגֹר אֶת הַבָּתִּים, וְלָקַחְתִּי מִשָׁם סַכִּין מְצֻיָנָה זוֹ וְחֶבֶל. בְּעֶזְרַת הַמַכְשִׁירִים הָאֵלֶה. חָפַצְתִּי לְחַלֵץ אֶתְכֶם מִכָּאן, אֲנִי הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּמֶשֶׁךְ שְׁנֵי הַיָמִים, וְרָאִיתִי שֶׁבְּאֶמְצַע הַכֵּף הַזֶה יֵשׁ מְעָרָה. בְּעָמָל רַב טִפַּסְתִּי וְעָלִיתִי עַל הַכֵּף וּבָתִי אֶל תּוֹךְ הַמְעָרָה. בַּהֲבִינִי, שֶׁמְעָרָה זוֹ נִמְצֵאת בְּדִיוּק תַּחַת הַבַּיִת הַזֶה, הִתְחַלְתִּי לַחְתֹּר בַּסִפּוּן וְהִנֵה הִגַעְתִּי לְמַטְרָתִי!… הַדֶרֶךְ נְכוֹנָה, נְמַהֵר לָלֶכֶת!

– וּפַּגַנֶל, אַיֵהוּ?

– מַר פַּגַנֶל? – שָׁאַל רוֹבֶּרְט בְּתִמָהוֹן גָדוֹל.

– כֵּן, פַּגַנֶל. הוּא מַמְתִּין לָנוּ אֶל נָכוֹן, לְמַטָה?

– אֲנִי לֹא רְאִיתִיו, אֲדוֹנִי… הַאִם אֵינֶנוּ אִתְּכֶם?

לֹא, רוֹבֶּרְט, – אָמְרָה הָעַלְמָה מֶרִי – הוּא נֶעֱלַם בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת אִתְּךָ!

– אִתִּי?!

– כֵּן, – אָמַר הַלוֹרְד – הַאִם לֹא בְּרַחְתֶּם יַחַד?

– לֹא, אֲדוֹנִי! – אָמַר הַנַעַר מִתּוֹךְ צַעַר עָמֹק עַל הֵעָלְמוֹ שֶׁל מוֹרֵהוּ וִידִידוֹ הֶחָבִיב.

– כָּל זֶה יִתְבָּרֵר אַחַר כָּךְ, – הֵעִיר הַמַיוֹר – וְעַכְשָׁיו אַל נְאַבֵּד זְמַן חִנָם; נִמָלֵט… פַּגַנֶל, בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, אֵין מַצָבוֹ גָרוּעַ מִשֶׁלָנוּ… נְמַהֵר לָלֶכֶת! אַל לָנוּ לְאַבֵּד אַף רֶגַע.

וּבֶאֱמֶת, הָעֵת הָיְתָה יְקָרָה מְאֹד. צָרִיךְ הָיָה לְהִשְׁתַּמֵשׁ בַּשָׁעוֹת הַמְעַטוֹת שֶׁנִשְׁאֲרוּ עוֹד עַד לַבֹּקֶר.

כָּל הַקֹשִׁי שֶׁל הַבְּרִיחָה הָיָה בָּזֶה, שֶׁהָיוּ מֻכְרָחִים לִהְיוֹת מוּרָדִים מִמָקוֹם זָקוּף וְתָלוּל. אֲבָל בְּהַגִיעָם לְרַגְלֵי הַכֵּף, אֶפְשָׁר הָיָה לְהִסְתַּתֵּר קֹדֶם מֵאֲשֶׁר יַרְגִישׁוּ הַפְּרָאִים, שֶׁהֵם שׁוֹמְרִים עַל בַּיִת רֵיק וְיַתְחִילוּ לִרְדֹף אַחֲרֵיהֶם.

הֵם אָחֲזוּ בְּכָל הָאֶמְצָעִים הַדְרוּשִׁים לַבְּרִיחָה. הַשְׁבוּיִים יָרְדוּ בַּחֶבֶל אֶחָד אֶחָד אֶל הַמְעָרָה דֶרֶךְ הַמַעֲבָר הַכָּרוּי הַדוֹמֶה לְצִנוֹר. ג׳וֹן מַנְגֶלְס עָזַב אֶת בֵּית־הַכֶּלֶא הָאַחֲרוֹן, בְּהַעֲלִימוֹ אֶת כָּל עִקְבוֹת הַבְּרִיחָה וְהוֹרִיד גַם אֶת הַמַחְצֶלֶת שֶׁכִּסְתָה אֶת הַקִיר הַהוּא.

לָרֶדֶת מִכֵּף זָקוּף כָּזֶה. לֹא הָיְתָה כָּל אֶפְשָׁרוּת, לוּלֵא הִשְׂכִּיל רוֹבֶּרְט לְהִזְדַיֵן בְּחֶבֶל. לְאַחַר שֶׁקָשְׁרוּ אוֹתוֹ הֵיטֵב אֶל זִיז חַד שֶׁל הַכֵּף, הוֹרִיד ג׳וֹן מַנְגֶלְס אֶת הַקָצֶה הַשֵׁנִי לְמַטָה, וְאָמַר:

– יוֹתֵר מִשְׁנַיִם בְּבַת אַחַת לֹא יוּכְלוּ לָרֶדֶת, כִּי הַחֶבֶל יִנָתֵּק, וְהַנְפִילָה מִגֹבַהּ כָּזֶה מְסֻכָּנָה הִיא. וְלָכֵן צָרִיךְ לָרֶדֶת בִּשְׁנַיִם. קֹדֶם יֵרְדוּ הַלוֹרְד וְהַגְבֶרֶת גְלֶנֶרְוַן. כְּשֶׁיַגִיעוּ לַזִיז הַתַּחְתּוֹן, שֶׁמִמֶנוּ אֶפְשָׁר כְּבָר לָרֶדֶת בְּלִי כָּל קֹשִׁי וְסַכָּנָה, יִמְשְׁכוּ בַּחֶבֶל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לְאוֹת כִּי יָרְדוּ בְּשָׁלוֹם.

תּוֹדוֹת לַיָרֵחַ הַזוֹרֵחַ אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת וּלְהַכִּיר אֶת כָּל אֲשֶׁר מִסָבִיב.

– אֲנִי אֵרֵד הָרִאשׁוֹן, – אָמַר רוֹבֶּרְט, – כִּי אֲנִי בָּקִי כְּבָר בַּדֶרֶךְ וְאוּכַל לִהְיוֹת לְעֵזֶר לְמַטָה.

– טוֹב, אֱלֹהִים עִמְּךָ, יְדִידִי, – עָנָה גְלֶנֶרְוַן, בְּלָחֲצוֹ בְּחָזְקָה אֶת יָדוֹ הַקְטָנָה שֶׁל הַנַעַר, שֶׁהֵבִיא הַצָלָה בִּלְתִּי צְפוּיָה לְכֻלָם.

הַנַעַר יָרַד מַהֵר וְנָתַן אֶת הָאוֹת הַמֻסְכָּם.

– הַחֲזִיקִי הֵיטֵב בַּחֶבֶל, יַקִירָתִי, – לָחַשׁ אֱדוּאַרְד עַל אֹזֶן רַעֲיָתוֹ.

הַמִזְרָח הֵאִיר כְּבָר. עַל פְּנֵי הָאָרֶץ עָבְרָה צִנַת הַבֹּקֶר. כָּל רֶגַע הָיָה יָקָר.

הַלוֹרְד וְהַגְבֶרֶת כְּבָר יָרְדוּ עַד לַחֲצִי הַחֶבֶל, וְהִנֵה פִּתְאֹם שָׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹ שֶׁל ג׳וֹן מַנְגֶלְס: – חַכֵּה, אֲדוֹנִי!

גְלֶנֶרְוַן, בְּאָחֲזוֹ בְּיַד אַחַת בְּקוֹץ שֶׁצָמַח בְּחַגְוֵי הַסֶלַע, וּבַשֵׁנִית בַּחֶבֶל, עָצַר נְשִׁימָתוֹ.

– הַחֲזִיקִי, בְּשֵׁם הָאֱלֹהִים, הַחֲזִיקִי הֵיטֵב! – לָחַשׁ לְאִשְׁתּוֹ שֶׁנִשְׁעֲנָה בְּרַגְלֶיהָ עָלָיו.

לְמַעְלָה, לְיַד הַמִקְדָשׁ נִשְׁמַע אֵיזֶה רַעַשׁ בִּלְתִּי בָּרוּר, כְּאִלוּ הִתְרִיעוּ הַשׁוֹמְרִים עַל הַסַכָּנָה, אֲבָל מִיָד אַחֲרֵי זֶה שָׁקַט הַכֹּל, וְג׳וֹן מַנְגֶלְס הֵנִיעַ בְּיָדוֹ וְקָרָא:

– הַמְשֵׁךְ, אֲדוֹנִי!

הַלוֹרְד וְהַגְבֶרֶת נֶאֶנְחוּ מִתּוֹךְ הֲקָלָה, וּבְרִדְתָּם עוֹד, הִגִיעוּ מַהֵר לַזִיז הָרָחָב, שֶׁשָׁם חִכָּה לָהֶם רוֹבֶּרְט

אַחֲרֵיהֶם הִתְחִילוּ לָרֶדֶת ג׳וֹן מַנְגֶלְס וּמֶרִי גְרַנְט וְאַחֲרֵיהֶם יָרְדוּ הַנִשְׁאָרִים.

הַנִמְלָטִים שֶׁהוּבְלוּ עַל יְדֵי רוֹבֶּרְט, בָּאוּ אֶל אַחַד הַנְקִיקִים שֶׁהוֹלִיךְ אֶל אֲגָם. שָׁם הָיוּ כְּבָר בְּטוּחִים. לִמְצֹא אֶת עִקְבוֹתֵיהֶם בַּמָקוֹם הַזֶה הָיָה אִי־אֶפְשָׁר. אִישׁ מִן הַפְּרָאִים לֹא יָכֹל לְהַעֲלוֹת עַל דַעְתּוֹ, שֶׁהַשְׁבוּיִים חָתְרוּ לָהֶם דֶרֶךְ בְּתוֹךְ הַכֵּף.

בַּשָׁעָה חָמֵשׁ הֵאִיר הַיוֹם. הַנִמְלָטִים הָלְכוּ, מִבְּלִי לָדַעַת אֶת הַדֶרֶךְ, לְצַד מִזְרָח. וְעַד מְהֵרָה בָּאוּ לְתוֹךְ בִּקְעָה צָרָה, מוּל כֵּף אַחֵר, שֶׁהָיוּ מֻכְרָחִים לַעֲלוֹת עָלָיו, וּמִשָׁם לָרֶדֶת שׁוּב מִן הַצַד שֶׁכְּנֶגֶד. וּפִתְאֹם נִשְׁמַע הֵד שֶׁל מֵאוֹת קוֹלוֹת קוֹרְאִים מִצַד הַ״פַּה״. בְּהַבִּיטָם אֶל צַד הַמַחֲנֶה, רָאוּ הַנִמְלָטִים אֶת הַפְּרָאִים עוֹבְרִים וְרָצִים הֵנָה וָהֵנָה. מְנִיעִים בִּידֵיהֶם וְצוֹעֲקִים בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת. כַּנִרְאֶה, הִרְגִישׁוּ כְּבָר בִּדְבַר הַבְּרִיחָה. בְּהַבִּיטוֹ לְמַטָה, רָאָה אַחַד הַפְּרָאִים אֶת הַנִמְלָטִים וְהֶרְאָה עֲלֵיהֶם לַחֲבֵרָיו. אָז קָמָה מְהוּמָה וּמְבוּכָה בְּמַחֲנֶה הַפְּרָאִים, מְהוּמָה שֶׁאֵין לְתָאֲרָהּ בִּדְבָרִים. אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים פָּרְצוּ הַפְּרָאִים מִן הַ״פַּה״ כְּדֵי לִרְדוֹף אַחֲרֵי הַשְׁבוּיִים שֶׁנִמְלְטוּ מִנִקְמָתָם הַקָשָׁה.


 

פֶּרֶק ג: הָר טַבּוּ    🔗

הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן וּבְנֵי לִוְיָתוֹ נֶחְפְּזוּ לַעֲבֹר אֶת הָהָר. הָרוֹדְפִים הִדְבִּיקוּם וְהִתְקַָרְבוּ כְּבָר לְרַגְלֵי הָהָר, בְּהִשְׁתַּמְשָׁם בַּדֶרֶךְ הַיְשָׁרָה שֶׁהִיא, כַּיָדוּעַ, הַקְצָרָה בְּיוֹתֵר.

– קָדִימָה, קָדִימָה, יְדִידִי! – קָרָא גְלֶנֶרְוַן, בְּעוֹדְדוֹ אֶת חֲבֵרָיו.

בַּעֲלוֹתָם עַל פִּסְגַת הָהָר, הִפְנוּ הַנִמְלָטִים אֶת פְּנֵיהֶם, לְהִתְבּוֹנֵן וְלָדַעַת מַה לַעֲשׂוֹת, כְּדֵי לְהוֹלִיךְ שׁוֹלָל אֶת הַמָאוֹרִים, שֶׁטִפְּסוּ וְעָלוּ אַחֲרֵיהֶם עַל הָהָר בִּצְעָקוֹת, וִילָלוֹת אֲיֻמוֹת. לִפְנֵי הַנִמְלָטִים הָיָה הָאֲגָם טוֹפּוֹ הַמֻקָף הָרִים, וּמֵאֲחוֹרֵיהֶם הִדְבִּיקוּ אוֹתָם רוֹדְפֵיהֶם.

– אָנוּ מֻכְרָחִים לָרֶדֶת מֵעַל הָהָר, – אָמַר גְלֶנֶרְוַן – וְשָׁם נִרְאֶה לְאָן לִפְנוֹת וּמַה לַעֲשׂוֹת. כָּל הֶהָרִים הַלָלוּ מְאֻחָדִים הֵם. אֶפְשָׁר יַעֲלֶה בְּיָדֵנוּ לְהִתְחַבֵּא בֵּין הֶהָרִים לִזְמַן מַה. עַד שֶׁיִיגְעוּ רוֹדְפֵינוּ וְיִיעֲפוּ.

– זֶה אַךְ לַשָׁוְא, גְלֶנֶרְוַן. הַבֵּט! – אָמַר מַכְּס נַבְּס, בְּהַרְאוֹתוֹ עַל הֲמוֹן הָרוֹדְפִים.

וּפִתְאֹם קָם בֵּין הַפְּרָאִים אֵיזֶה דָבָר מוּזָר, הֵם עָמְדוּ לְרַגְלֵי הָהָר, שֶׁעָלָיו נִמְצְאוּ הַנִמְלָטִים וְהִתְחִילוּ לִצְעֹק, בַּהֲנִיעָם בְּנִשְׁקָם בְּזַעַף. נִרְאֶה הָיָה, שֶׁהָמַם אוֹתָם אֵיזֶה דָבָר, שֶׁמִפָּנָיו נִתְבַּלְבְּלוּ וְעָמְדוּ. הֵם עָמְדוּ בִּמְקוֹמָם כִּתְקוּעִים בְּמַסְמְרִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁהִתְפָּרְצוּ לָרוּץ הָלְאָה. כַּלְבֵיהֶם שֶׁלִווּ אוֹתָם עָמְדוּ גַם הֵם כִּנְטוּעִים, בְּנָבְחָם בְּחָזְקָה וּבְחָרְקָם בְּשִׁנֵיהֶם הַחַדוֹת.

– מַה קָרָה? אֵיזֶה כֹּחַ טָמִיר עוֹצֵר אֶת הַפְּרָאִים?

הַנִמְלָטִים הִבִּיטוּ עֲלֵיהֶם מִבְּלִי לְהָבִין מְאוּמָה. וּבַחֲרָדָה הִמְתִּינוּ לְאַחֲרִית הַדָבָר.

פִּתְאֹם קָרָא ג’וֹן מַנְגֶלְס בְּקוֹל גָדוֹל, כֻּלָם פָּנוּ אֵלָיו וְהִבִּיטוּ לְאוֹתוֹ הַצַד אֲשֶׁר לְשָׁם הִצְבִּיעַ. בְּמֶרְחָק צְעָדִים אֲחָדִים מֵהֶם נִרְאָה קֶבֶר חָדָשׁ.

– זֶה קִבְרוֹ הֶחָדָשׁ שֶׁל קָרָה־טֶטֶה! – קָרָא רוֹבֶּרְט.

– הַאֻמְנָם? – שָׁאַל גְלֶנֶרְוַן.

– כֵּן, אֲדוֹנִי. אֲנִי אָרַבְתִּי מֵרָחוֹק לַלְוָיָה וְרָאִיתִי, שֶׁאֶת קָרָה טֶטֶה קָבְרוּ כָּאן, בַּמָקוֹם הַזֶה.

– הָבָה נֵלְכָה וְנִרְאֶה אֶת הַקֶבֶר, – הִצִיעַ הַלוֹרְד אֱדוּאַרְד.

כָּל הָעֵדָה הִתְקָרְבָה אֶל הַגָדֵר שֶמִסָבִיב לַקֶבֶר וְחָפְצוּ כְּבָר לָבוֹא לְתוֹכוֹ, בַּהֲסִירָם אֶת הַמַחֲצֶלֶת הַמְכַסֶה אֶת הַמָבוֹא, וּפִתְאֹם נִרְתַּע גְלֶנֶרְוַן לְאָחוֹר וְלָחַשׁ:

– שָׁם נִמְצָא אַחַד הַפְּרָאִים!

– פֶּרֶא! שָׁם עַל הַקֶבֶר? – שָׁאַל מַכְּס נַבְּס.

– כֵּן!

– מוּזָר הַדָבָר!… אֲבָל אַחַת הִיא, נִכָּנֵס. הֲרֵי אֵין לָנוּ לִירֹא מִפְּנֵי אִישׁ אֶחָד!

גְלֶנֶרְוַן, הַמַיוֹר, ג’וֹן מַנְגֶלְס וְרוֹבֶּרְט בָּאוּ לְתוֹךְ הַגָדֵר. עַל תֵּל הַקֶבֶר יָשַׁב אֵיזֶה מָאוֹרִי, עָטוּף גְלִימָה וְאָכַל דְבַר־מָה בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה. כְּאִלוּ לֹא הִרְגִישׁ כְּלָל בַּבָּאִים.

גְלֶנֶרְוַן רָצָה לִפְנוֹת אֵלָיו בִּשְׁאֵלָה, אֲבָל עוֹד לֹא הִסְפִּיק לִפְתֹחַ אֶת פִּיו, וְהִנֵה הִתְחִיל הַפֶּרֶא לְדַבֵּר אֵלָיו אַנְגְלִית צֶחָה:

– בְּבַקָשָׁה, יַקִירִי הַלוֹרְד, הָאֲרוּחָה מוּכָנָה, הוֹאִילָה־נָא!

זֶה הָיָה פַּגַנֶל.

בְּהַכִּירָם אֶת הַגִיאוֹגְרָף, נָפְלוּ כֻּלָם עָלָיו, חִבְּקוּהוּ שְׁאֵלוּהוּ בְּאֵיזֶה אֹפֶן נִתְגַלְגֵל וּבָא לְכָאן, לְפִסְגַת מַנְהָמוּ, לְקִבְרוֹ שֶׁל קָרָה־טֶטֶה?

– וְאַיֵה הֵם הַפְּרָאִים הָרוֹדְפִים אַחֲרֵיכֶם? – שָׁאַל פַּגַנֶל גַם הוּא – הֵם עָמְדוּ כִּתְקוּעִים לְרַגְלֵי הָהָר וְהֵם מְחַכִּים שָׁם לְאֵיזֶה דָבָר – עָנָה ג’וֹן מַנְגֶלֶס.

– כֵּן, כֵּן! הֵם עָמְדוּ! כְּדַאי לָלֶכֶת לִרְאוֹת אֶת הַטִפְּשִׁים הָאֵלֶה! זֶה מְעַנְיֵן!

– הוּא יָצָא מִן הַ“אוֹדוֹפָּה” וְהִתְחִיל לְהַשְׁקִיף לְמַטָה. הַפְּרָאִים עָמְדוּ עוֹד בְּמַצָבָם הַקוֹדֵם, בַּהֲנִיעָם בְּנִשְׁקָם בְּזַעַף אֵין־אוֹנִים, וּבְצָעֲקָם בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת.

– צַעֲקוּ! הֵילִילוּ, פְּתָאִים!… שׁוֹטִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם! בְּהֵמוֹת בְּצוּרַת אֲנָשִׁים! – אָמַר פַּגַנֵל – הִשְׁתַּגְעוּ וְהִשְׁתּוֹלְלוּ כְּאַוַת נַפְשְׁכֶם, וְהֵנָה בְּכָל זֹאת לֹא תַּעְפִּילוּ לַעֲלוֹת!

– וּמַדוּעַ זֶה? – שָׁאַל גְלֶנֶרְוַן.

– כִּי פֹּה קָבוּר נָשִׂיא, וְעַל יְדֵי כָּךְ נַעֲשֶׂה הָהָר “טַבּוּ”!

– “טַבּוּ”?

– כֵּן, יְדִידַי! וּמִפְּנֵי זֶה הִסְתַּתַּרְתִּי פֹּה, בְּמָקוֹם זֶה.

– תּוֹדָה לָאֵל! – לָחֲשָׁה הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה, בְּנָשְׂאָהּ עֵינֶיהָ הַדוֹמְעוֹת כְּלַפֵּי מַעְלָה.

וּבֶאֱמֶת נַעֲשֶׁה הָהָר “טַבּוּ”, מַה שֶׁעָצַר אֶת הַפְּרָאִים מֵעֲלוֹת עָלָיו. אָמְנָם עַל יְדֵי זֶה לֹא נִצְלוּ עוֹד יְדִידֵינוּ הַצָלָה גְמוּרָה, אֲבָל הַצָלָה פּוּרְתָא הָיְתָה בָּזֶה, הַצָלָה שֶׁנָתְנָה לָהֶם אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לְטַכֵּס עֵצָה מָה עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לְהַבָּא.

– נִסְעַד נָא אֶת לִבֵּנוּ, רֵעַי, וְאַחַר כָּךְ נַמְשִׁיךְ אֶת דַרְכֵּנוּ, – אָמַר פַּגַנֶל – בְּשָׁעָה שֶׁהַהֶדְיוֹטִים הָאֵלֶה יַחְשְׁבוּ וִיטַכְּסוּ עֵצָה מַה לַעֲשׂוֹת לָנוּ, נִהְיֶה כְּבָר אֲנַחְנוּ רְחוֹקִים מֵהֶם.

– וּלְאָן זֶה נִפְנֶה? – שָׁאַל מַכְּס נַבְּס.

– גַם אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ עוֹד לְאָן, – עָנָה הַגִיאוֹגְרָף – נֵצֵא־נָא מִכָּאן וְאָז נִרְאֶה.

כֻּלָם הָיוּ לְהוּטִים לָדַעַת, בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ הִצְלִיחַ פַּגַנֶל לִבְרֹח מִן הַ“פַּה” וְלָבוֹא אֶל הָ“אוֹדוֹפָּה” וְעוֹד בִּגְלִימַת פֶּרֶא. אֲבָל לַמְרוֹת פַּטְפְּטָנוּתוֹ הָרְגִילָה, לֹא הֵשִׁיב הַגִיאוֹגְרָף הַפַּעַם בְּחֵפֶץ־לֵב עַל הַשְׁאֵלוֹת הָאֵלוּ.

“מַה מוּזָר הוּא הַדָבָר! – הִרְהֵר מַכְּס נַבְּס. – פַּגַנֶל נִשְׁתָּנָה לְגַמְרֵי וְנֶהְפַּךְ לְאִיש אַחֵר”.

וּבְאֲמֶת, גַם פָּנָיו שֶׁל הַגִיאוֹגְרָף הַנִכְבָּד נִשְׁתַּנוּ, וּבְכָל הֲלִיכוֹתָיו נִרְאָה שִׁנוּי. הוּא הִתְעַטֵף בְּאֹפֶן מוּזָר בִּגְלִימָתוֹ; הִתְקַפֵּד, הִרְכִּין רֹאשׁוֹ, הִתְכַּוֵץ, וְנִדְמֶה הָיָה, שֶׁנוֹכְחוּתָם שֶׁל חֲבֵרָיו הָיְתָה עָלָיו לְמַשָׂא.

זֹאת רָאוּ כֻּלָם וְזֶה גָרַם לְהַשְׁעָרוֹת שׁוֹנוֹת, שֶׁאִישׁ מֵהֶם לֹא הֶחְלִיט לְגַלוֹת מִלִבּוֹ לְפִיו. לְאַט־לְאַט, וְקִמְעָה־קִמְעָה, אַחֲרֵי עָמָל רַב עָלָה לְהוֹצִיא מִפִּיו פְּרָטִים אֲחָדִים מִמְאוֹרָעוֹתָיו.

כְּשֶׁנִרְצַח קָרָה טֶטֶה, הִשְׁתַּמֵשׁ פַּגַנֶל יַחַד עִם רוֹבֶּרְט בַּמְהוּמָה שֶׁקָמָה וְנִמְלַט מֵהַ“פַּה”. אֲבָל הוּא תָּעָה בַּחֲשֵׁכָה וּבָא אֶל מַחֲנֶה אַחֵר שֶׁל פְּרָאִים. רֹאשׁ־הַמַחֲנֶה, לְפִי דִבְרֵי פַּגַנֶל, הָיָה עֲנָק אֲמִתִּי, בַּעַל פָּנִים מְחֻכָּמוֹת עַד לְהַפְלִיא וּבַעַל מֶבָּט חוֹדֵר. הוּא דִבֵּר אַנְגְלִית יָפָה, וְקִבֵּל אֶת הָאוֹרֵחַ הַבִּלְתִּי קָרוּא בְּחִבָּה רַבָּה, וּבִידִידוּת שִׁפְשֵׁף אֶת אַפּוֹ בְּאַף הָאוֹרֵחַ. שֵׁם יְדִידוֹ זֶה הָיָה “חִי־חִי” זֹאת אוֹמֶרֶת; הַשֶׁמֶשׂ. מִשְׁקָפָיו וּמִשְׁקַפְתּוֹ שֶׁל הַגִיאוֹגְרָף לָקְחוּ אֶת לִבּוֹ שֶׁל הַפֶּרֶא וְהֵסֵבּוּ יַחַס שֶׁל כָּבוֹד לְבַעֲלֵיהֶם. הַמַנְהִיג הִסְבִּיר לוֹ פָּנִים וְהִתְיַחֵס אֵלָיו בִּתְשׁוּמַת־לֵב מְיֻחָדָה עַד שֶׁהָיָה גַם מְשַׁמֵשׁ אוֹתוֹ, אֲבָל דֶרֶךְ אַגַב הִשְׁגִיחַ עָלָיו בְּשֶׁבַע עֵינַיִם וּבַלַיְלָה כָּפַת אֶת יָדָיו וְרַגְלָיו. מַצָבוֹ זֶה נִמְשַׁךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים, לַיְלָה וְיוֹם, וְרַק אֶמֶשׁ עָלָה בְּיַד פַּגַנֶל לְכַרְסֵם בְּשִׁנָיו אֶת הַחֶבֶל, לָקַחַת אִתּוֹ אֶת גְלִימַת הַמַנְהִיג וּלְהִמָלֵט.

מַחֲנֵהוּ שֶׁל חִי־חִי נִמְצָא בֵּין מַחֲנֵה קָאִי־קוּמוּ וּבֵין הָהָר מַנְהָמוּ, וְלָכֵן רָאָה פַּגַנֶל לְאָן הֵבִיאוּ אֶת קָרָה־טֶטֶה לִקְבוּרָה. בְּדַעְתּוֹ אֶת נִמוּסֵי הַמָאוֹרִים, הֵבִין, שֶׁהַר זֶה נַעֲשָׂה “טַבּוּ”, וְיָכוֹל לְשַׁמֵשׁ מִקְלָט בָּטוּחַ, וְנִמְלַט לְכָאן.

– אַחַר כָּךְ בָּאתִי לְכָאן וְחִכִּיתִי לָכֶם, – הוֹסִיף הַמְלֻמָד – וְזֶהוּ הַכֹּל, – סִיֵם פַּגַנֶל אֶת סִפּוּרוֹ.

– וְכִי יָדַעְתָּ שֶׁנִשְׁתַּחְרֵר? – שָׁאֲלָה הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה.

– אֲנִי רָאִיתִי זֹאת מֵרֹאשׁ. הָאָדָם יָכוֹל כִּמְעַט תָּמִיד לַעֲשׂוֹת אֶת אֲשֶׁר הוּא רוֹצֶה בֶּאֱמֶת; אֵין דָבָר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הָרָצוֹן; וְשֶׁאַתֶּם תִּרְצוּ לְהִשְׁתַּחְרֵר – בָּזֶה, כַּמוּבָן, לֹא פִּקְפַּקְתִּי.

– וְאַתָּה הָיִיתָ בָּטוּחַ שֶׁאֲנַחְנוּ נָבוֹא דַוְקָא לְכָאן? – הוֹסִיפָה לִשְׁאֹל הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה.

– הֲרֵי יָדוּעַ לָךְ, שֶׁאֲנִי מֵיטִיב לִרְאוֹת בַּלַיְלָה כְּחָתוּל; וְהִנֵה הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִי בַּלַיְלָה הַזֶה אֶת כָּל הַנַעֲשֶׂה בַּ“פַּה” שֶׁלָכֶם; רַאִיתִי כֵּיצַד יְרַדְתֶּם מֵעַל הָהָר וַהֲלַכְתֶּם בַּדֶרֶךְ הַמוֹבִילָה יָשָׁר לְכָאן; בְּאֹפֶן אַחֵר הָיִיתִי מוֹצֵא אֶתְכֶם גַם בְּמָקוֹם אַחֵר.

לְאַחַר שֶׁגָמְרוּ לֶאֱכֹל אֶת אֲרוּחַת־הַבֹּקֶר, סִיְרוּ פַּגַנֶל וּגְלֶנֶרְוַן בְּפִסְגַת הָהָר, בְּחַפְּשָׂם מוֹרָד. לָרֶדֶת בַּצַד הַהוּא לֹא הָיָה קַל כְּפִי שֶׁהַנִמְלָטִים חָשְׁבוּ קֹדֶם. הָיָה רַק נָתִיב אֶחָד, וְגַם זֶה הוֹבִיל אֶל אוֹתוֹ הַצַד, שֶׁהַצָרִים יָכְלוּ מִשָׁם בְּנָקֵל לִירוֹת בָּהֶם. לְהִשְׁתַּמֵשׁ בּוֹ הָיָה אֶפְשָׁר רַק בַּלַיְלָה.

כְּשֶׁגְלֶנֶרְוַן וּפַּגַנֶל רַק נִתְגַלוּ בְּנָתִיב זֶה, מִהֲרוּ הַפְּרָאִים לְהַמְטִיר עֲלֵיהֶם מָטָר שֶׁל כַּדוּרִים. לְאָשְׁרָם, לֹא הִגִיעַ אַף כַּדוּר אֶחָד אֶל הַמַטָרָה. רַק הָרוּחַ נָשָׂא וְהֵבִיא לְרַגְלֵי פַּגַנֶל קְלָעִים אֲחָדִים שֶׁל רוֹבִים. בְּשׁוּבָם אֶל הָ“אוֹדוֹפָּה”, אֶל בְּנֵי לִוְיָתָם, הִרְגִישׁוּ תַּחַת רַגְלֵיהֶם רְעִידַת אֲדָמָה, כְּאִלוּ עָלוּ עַל הַר־גַעַשׁ.

– כָּךְ, כָּךְ! – אָמַר פַּגַנֶל – אֲנִי יָדַעְתִּי מֵרֹאשׁ שֶׁהַר זֶה הוּא הַר־גַעַשׁ הַיָכוֹל בְּכָל רֶגַע לְהַתְחִל לִפְעֹל אֶת פְּעֻלָתוֹ, וְזֶה מְסֻכָּן! אָמְנָם הַכֹּחוֹת הָעֲצוּרִים בָּאֲדָמָה עוֹבְדִים בָּה זֶה דוֹרוֹת אֲחָדִים, וּשְׁטוּת הִיא לַחֲשׁב שֶׁהֵם חִכּוּ רַק לְבוֹאֵנוּ כְּדֵי לְהִתְפָּרֵץ הַחוּצָה, בְּכָל זֹאת אַךְ טוֹב לָנוּ לְהִסְתַּלֵק מִכָּאן.

– וּמַה, אֱדוּאַרְד? – שָׁאֲלָה הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה אֶת בַּעֲלָה, – הֲנוּכַל לְקַווֹת לְהַצָלָה?

– נוּכַל, יַקִירָתִי, נוּכַל! – עָנָה הַלוֹרְד – הָאֱלֹהִים אוֹמֵר לָנוּ לְקַווֹת… בְּכָל אֹפֶן, הַפְּרָאִים אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲלוֹת לְכָאן, אֲסוּרָה לָהֶם הָעֲלִיָה עַל הָהָר הַזֶה, וַאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לָשֶׁבֶת כָּאן בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה וּלְעַבֵּד אֶת תָּכְנִיתֵנוּ.

– הֲנַמְשִׁיךְ אֶת דַרְכֵּנוּ בִּמְהֵרָה? – שָׁאַל ג’וֹן מַנְגֶלְס.

– לֹא, אֵין לָנוּ גַם מַה לַחֲשֹׁב לָצֵאת לְדַרְכֵּנוּ מִיָד, – עָנָה פַּגַנֶל – חֵלֶק גָדוֹל מִדַרְכֵּנוּ הִנְנוּ מֻכְרָחִים לָלֶכֶת תַּחַת כַּדוּרֵיהֶם שֶׁל הַפְּרָאִים הַצָרִים עָלֵינוּ, וְזֶה בְּחֶזְקַת סַכָּנָה. בַּלַיְלָה, אֶפְשָׁרִי הַדָבָר שֶׁנוּכַל לָלֶכֶת אֵיךְ שֶׁהוּא, וְעַד אָז עָלֵינוּ לָשֶׁבֶת כָּאן, וְאִישׁ לֹא יִגַע בָּנוּ לְרָעָה… אַגַב, עָלַי לְהוֹדִיעֲכֶם, שֶׁפֹּה אִתָּנוּ מַחְסָן שָׁלֵם שֶׁל צָרְכֵי אֹכֶל, בְּגָדִים וְגַם נֶשֶׁק. צָרְכֵי הַמָזוֹן יַסְפִּיקוּ גַם לַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים לִשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. אָכֵן, הֵיטִיבוּ פְּרָאִים אֵלֶה לַעֲשׂוֹת בַּהֲבִיאָם לְכָאן מִכָּל טוּב.

– אֲבָל, הֲלֹא אֵלֶה הֵם רוֹבִים אַנְגְלִיִים! – אָמַר הַמַיוֹר, בְּהִתְבּוֹנְנוֹ אֶל הַנֶשֶׁק.

– כֵּן, אֵלוּ הֵן תְּשׁוּרוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ, – אָמַר גְלֶנֶרְוַן, – זֶהוּ מִנְהַג שְׁטוּת לְהַעֲנִיק מַתָּנוֹת כָּאֵלוּ לַפְּרָאִים!

– לֹא מֵחָכְמָה עָשׂוּ זֹאת, אֱמֶת הַדָבָר, – אָמַר פַּגַנֶל – אֲבָל בְּמִקְרֶה זֶה הָיָה לָנוּ הַדָבָר לִישוּעָה גְדוֹלָה. שׁוּרוּ־נָא, – הוֹסִיף, בְּהַרְאוֹתוֹ עַל הַכַּדִים הַמְלֵאִים מַיִם חַיִים, שֶׁעָמְדוּ מִסָבִיב לַקֶבֶר, – הִתְבּוֹנְנוּ־נָא כֵּיצַד דָאֲגוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים הַטוֹבִים הָאֵלֶה. כָּאן יֵשׁ גַם בֻּלְבּוּסִים וְגַם שָׁרָשִׁים, וְעוֹד כַּמָה דְבָרִים הָרְאוּיִים לַאֲכִילה, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה… אֵלוּ לוּחוֹת יְרֻקִים, מֵעֵין שׁוֹקוֹלַד, וַדַאי מְתוּקִים הֵם… אַחַר כָּךְ נִטְעַם מֵהֶם, וּבֵינְתַיִם יְבַשֵׁל לָנוּ מַר אוֹלְבִּינֶט יְרָקוֹת אֵלֶה לַאֲרוּחָה.

– כֵּיצַד זֶה אֲבַשְׁלֵם? – שָׁאַל הַטַבָּח – כָּאן אֵין לָנוּ לֹא אֵשׁ וְלֹא מַכְשִׁירִים.

– כֵּן. אֱמֶת הַדָבָר, – הִסְכִּים הַגִיאוֹגְרָף – וּמֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת?… הֶאָח, מָצָאתִי עֵצָה; נַעֲשֶׂה כָּךְ: קַח־נָא אֶת אַחַד הַסַלִים הָאֵלֶה וְשִׂים אוֹתוֹ בָּאֲדָמָה…

– לָשִׂים אוֹתוֹ בָּאֲדָמָה?! וּמַה יְהֵא אָז? – תָּמַהּ אוֹלְבִּינֶט:

– מִיָד תִּרְאֶה. כָּל מַה שֶׁיֵשׁ בְּסַל זֶה יִצָלֶה, וְטַעְמוֹ יִהְיֶה יוֹתֵר טוֹב מֵאֲשֶׁר כְּשֶׁהוּא חַי.

– יִצָלֶה?! – חָזַר הַמְבַשֵׁל עַל דִבְרֵי הַמְלֻמָד, בְּהַבִּיטוֹ עָלָיו בְּעֵינַיִם תְּמֵהוֹת, – וְאֵיפֹה זֶה יִצָלֶה?

גַם שְׁאָר הַשׁוֹמְעִים הִבִּיטוּ בְּתִמָהוֹן עַל הַגִיאוֹגְרָף.

– יִצָלֶה, יִצָלֶה, הֵרָגְעוּ! – אָמַר פַּגַנֶל מִתּוֹךְ קֹצֶר־רוּחַ – הַטֶמְפֶּרָטוּרָה שֶׁל הַשְׁכָבוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת כָּאן אֵינָה פְּחוּתָה מִשִׁשִׁים, אוֹ שִׁשִׁים וְחָמֵשׁ מַעֲלוֹת… הֲרֵי כָּאן הַר־גַעַשׁ נִסְתָּר… מִיָד תִֵּוָכְחוּ… הָבָה, מַר אוֹלְבִּינֶט, קַח מַקֵל זֶה וּכְרֵה בּוֹ גֻמָה.

אוֹלְבִּינֶט הִתְחִיל לַעֲבֹד בְּחִפָּזוֹן. הוּא עוֹד לֹא הִסְפִּיק לַחְפֹּר אֶצְבָּעוֹת אֲחָדוֹת בָּאֲדָמָה, וְהִנֵה פָּרַץ פִּתְאֹם בִּשְׁרִיקָה גְדוֹלָה עַמוּד שָׁלֵם שֶׁל אֵד חַם מְאֹד.

הַטַבָּח קָפַץ הַצִדָה בְּפַחַד וְנָפַל אַרְצָה.

– הֵנָה! – קָרָא הַמַיוֹר – צָרִיךְ לִסְתֹּם תֵּכֶף אֶת פִּי הַגֻמָה, בְּאֹפֶן אַחֵר נִתְבַּשֵׁל כָּאן כֻּלָנוּ… וִילְסוֹן! מְיוּלְרֶדִי! הַסִיעוּ הֵנָה אֲבָנִים מַהֲרוּ!

הַמַלָחִים הִתְחִילוּ בְּחִפָּזוֹן רַב לִסְתֹּם בָּאֲבָנִים אֶת הַגֻמָה.

– הֲנִצְרַבְתָּ? – שָׁאַל מַכְּס נַבְּס אֶת הַטַבָּח, שֶׁקָם וְעָמַד עַל רַגְלָיו.

– לֹא, אֲדוֹנִי, – עָנָה אוֹלְבִּינֶט – אֲבָל אֲנִי לֹא צִפִּיתִי בְּשׁוּם אֹפֶן, שֶׁכָּאן בְּתוֹךְ אֲדָמָה זוֹ יִהְיֶה “דוּד מָלֵא קִיטוֹר”.

– גַם אֲנִי לֹא פִּלַלְתִּי שֶׁהַמְכוֹנָה תִּהְיֶה מוּכָנָה לַעֲבֹד בִּמְהִירוּת כָּזוֹ, – אָמַר הַגִיאוֹגְרָף – אֲנִי חָשַׁבְתִּי לִמְצֹא פֹּה רַק עָפָר חַם.

– מִי יִתֵּן וְלֹא נִשָׁמֵד פֹּה כֻּלָנוּ! – הֵעִיר ג’וֹן מַנְגֶלְס.

– לֹא, הָעֵת עוֹד לֹא הִגִיעָה, – הֵשִׁיב פַּגַנֶל – מַר אוֹלְבִינֶט, שִׂים הַכֹּל עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה… כָּאן, וְכַסֵה בְּאֵיזֶה דָבָר. הַבֻּלְבּוּסִים יִצָלוּ גַם כָּאן… הִנֵה כֵּן!… הֲתֵדְעוּ מַה, רַבּוֹתַי, אֲנִי הָיִיתִי מַצִיעַ לְיַסֵד בְּמָקוֹם מְאֻשָׁר זֶה? מוֹשָׁבָה לְבַלוֹת כָּאן אֶת שְׁאֵרִית יְמֵי חַיֵינוּ. הָאֲדָמָה צְרִיכָה לִהְיוֹת פֹּה פּוֹרִיָה מְאֹד, אֵש וּמַיִם יֵשׁ לָנוּ, לַעֲלוֹת אֵלֵינוּ לֹא יָהִין אִישׁ – וַהֲרֵי זֶה גַן־עֵדֶן מַמָשׁ!

– גַן־עֵדֶן יָפֶה הֲיָכוֹל בְּכָל רֶגַע לְהֵהָפֵךְ לְגֵיהִנֹם! קָרָא מַכְּס נַבְּס – אַתָּה מַתְחִיל שׁוּב לַהֲזוֹת, פַּגַנֶל יַקִירִי!

– זֹאת הִיא גַם דַעְתִּי, – אָמְרָה הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה – לְדַעְתִּי, אֵין טוֹב לָנוּ – כִּי אִם לְמַהֵר וּלְהִמָלֵט מִכָּאן.

– גְבִרְתִּי, לְעוֹלָם לֹא אַרְשֶׁה לְעַצְמִי לְהִתְנַגֵד לִדְבָרַיִךְ, ־ אָמַר פַּגַנֶל, בְּשִׂימוֹ יָדוֹ עַל חָזֵהוּ וּבְהַרְכִּינוֹ אֶת רֹאשׁוֹ – אֲבָל בְּכָל אֹפֶן לִפְנֵי בּוֹא הַלַיְלָה אִי־אֶפְשָׁר לָנוּ לָמוּשׁ מִכָּאן, וְגַם אָז מֻטָל הַדָבָר בְּסָפֵק גָדוֹל אִם יַעֲלֶה בְּיָדֵינוּ לְהִתְחַמֵק מִבְּלִי שֶׁיַרְגִישׁוּ בָּנוּ.

– וּמַדוּעַ אַתָּה חוֹשֵׁב כָּכָה? – שָׁאַל הַלוֹרְד.

– כִּי הַמָאוֹרִים הֵם עַם קְשֵׁה־עֹרֶף וְסַבְלָן; הֵם לֹא יָמוּשׁוּ מִן הָהָר כָּל זְמַן שֶׁלֹא יִהְיוּ בְּטוּחִים שֶׁאֲנַחְנוּ גָוַעְנוּ פֹּה בְּרָעָב. הֵם יוֹדְעִים הֵיטֵב שֶׁמִפֹּה יֵש אַךְ מוֹרָד אֶחָד, וְעַל יַד אוֹתוֹ מוֹרָד יִשְׁמְרוּ עָלֵינוּ.

– בְּכָל זֹאת עָלֵינוּ לְנַסוֹת לְהִתְחַמֵק מִזֶה, ־ אָמַר גְלֶנֶרְוַן מִתּוֹךְ אִי־סַבְלָנוּת.

– נְנַסֶה! – אָמַר הַגִיאוֹגְרָף בְּהַכְנָעָה.

– וְאִם נִסָיוֹן זֶה לֹא יַעֲלֶה בְּיָדֵינוּ? – שָׁאֲלָה הַגְבֶרֶת גלנרון.

– אָז… אָז עָלֵינוּ לִמְצֹא אֵיזוֹ תַּחְבּוּלָה אַחֶרֶת, גְבִרְתִּי.

הַבֻּלְבּוּסִים נִצְלוּ בִּמְהִירוּת רַבָּה, וְהַשָׁרָשִׁים שֶׁהָיוּ דוֹמִים לְאַסְפָּרָגוּס נִתְרַכְּכוּ וְטַעְמָם הָיָה טוֹב וְנָעִים לְמַאֲכָל.

לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ לָשׂבַע צִפּוּ הַנִמְלָטִים בְּכִלְיוֹן עֵינַים לְבוֹא הָעֶרֶב.

הַמָאוֹרִים לֹא רַק שֶׁלֹא עָזְבוּ אֶת מִשְׁמָרָם לְרַגְלֵי הָהָר, אֶלָא עוֹד נִתְוַסֵף, עֲלֵיהֶם הָמוֹן חָדָשׁ שֶׁהֵבִיא לַצָרִים צָרְכֵי אֹכֶל וְרָצָה גַם הוּא לָקַחַת חֶבֶל בַּמָצוֹר. בְּהַצִיתָם מְדוּרוֹת אֵשׁ, הִסְתַּדְרוּ לָהֶם בְּאֹפֶן נוֹחַ; הִתְחִילוּ לְבַשֵׁל לָהֶם אֹכֶל וְלַעֲרֹךְ מִשְׁתֶּה.

פַּגַנֶל שֶׁלָמַד לְהָבִין אֵי־אֵלוּ מִלִים מָאוֹרִיוֹת, שָׁמַע כֵּיצַד הֵם דָנִים בִּדְבַר חֲלוּקַת הַשָׁלָל שֶׁיָבוֹא לְיָדָם.

– כָּךְ! הֵם מִתְכּוֹנְנִים לֶאֱכֹל מַטְעַמִים, – אָמַר הַמְלֻמָד, – אַךְ לֹא, חֲבִיבַי, לְחִנָם תְּחַכּוּ לָזֶה. אֲנִי עָרֵב לְכָךְ!

– וּמַה תַּעֲשֶׂה כְּשֶׁלֹא יִתְּנוּ לָנוּ לָרֶדֶת מִכָּאן, וְלֹא יַעֲלֶה בְּיָדֵנוּ לְהוֹלִיךְ אוֹתָם שׁוֹלָל? – שָׁאַל ג’וֹן מַנְגֶלֶס מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת.

– אָז אֹחַז בְּאֶמְצָעִי כָּזֶה, שֶׁמִפָּנָיו יָסוּרוּ בְּעַל כָּרְחָם… אֲנִי כְּבָר חָשַׁבְתִּי וּמָצָאתִי עֵצָה.

– הֲמֻתָּר לָנוּ לָדַעַת, עֵצָה זוֹ מַה טִיבָהּ, פַּגַנֶל?

– לֹא… בִּשְׁעָתָהּ תֵּדָעוּהָ, – הֵשִׁיב הַגִיאוֹגְרָף בְּהַטְעָמָה כָּזוֹ, שֶׁאִישׁ לֹא הֵעֵז לְשָׁאֲלֵהוּ עוֹד.

כְּשֶׁהֶחֱשִׁיךְ הִתְחִילוּ הַנִמְלָטִים לָרֶדֶת חֶרֶשׁ כְּגַנָבִים בַּנָתִיב הַמְשֻׁפָּע. שָׁם לְמַטָה עוֹד בָּעֲרָה הָאֵשׁ בַּמְדוּרוֹת, שֶׁהֵאִירוּ אֶת תַּחְתִּית הָהָר וְאֶת קְבוּצוֹת הַצָרִים הַפְּזוּרוֹת. הַפִּסְגָה נִשְׁאֲרָה אֲפֵלָה כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה. אַךְ כַּאֲשֶׁר רַק הִסְפִּיקוּ לְהַגִיעַ עַד לַמָקוֹם, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹתָם מִמַחֲנֶה הַפְּרָאִים, הִתְחִילוּ לִירוֹת עֲלֵיהֶם מִיָמִין וּמִשְׂמֹאל.

– נַחֲזֹר! – קָרָא גְלֶנֶרְוַן – כָּאן אִי־אֶפְשָׁר לַעֲבֹר.

– אֲנִי הֲרֵי יָדַעְתִּי זֹאת מֵרֹאשׁ, – לָחַשׁ פַּגַנֶל – אֲבָל אַל־נָא תִּדְאֲגוּ, יְדִידַי, בַּבֹּקֶר יִהְיֶה הַכֹּל כַּשׁוּרָה, וְעַכְשָׁיו מוּטָב לָנוּ שֶׁנִשְׁכַּב לִישֹׁן.

הַלַיְלָה הָיָה קָרִיר, בָּ“אוֹדוֹפָּה” הָיוּ גְלִימוֹת חַמוֹת אֲחָדוֹת, שֶׁנִתְּנוּ לַמַנְהִיג הַנִרְצָח לָעוֹלָם הַבָּא. בְּהִתְעַטְפָם בָּהֶן וּבְשָׁכְבָם בְּתוֹךְ הַגָדֵר, נִרְדְמוּ הַנִמְלָטִים בִּמְנוּחָה מוּגַנִים עַל יְדֵי הַ“טַבּוּ”. וּמִתַּחְתֵּיהֶם, בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה, הָמוּ וְגָעֲשׁוּ הָאֵדִים, שֶׁבִּקְשׁוּ לָהֶם מוֹצָא, וְאִיְמוּ בְּכָל רֶגַע לַהֲרֹס אֶת כָּל הָהָר.


 

פֶּרֶק ד: תַּחְבּוּלָתוֹ שֶׁל פַגַנֶל    🔗

כְּשֶׁהֵקִיצוּ תַּיָרֵינוּ בַּבֹּקֶר, בַּשִׁבְעָה־עָשָׂר לְפֶבְּרוּאַר, רָאוּ שֶׁהַמָאוֹרִים עוֹדָם נִמְצָאִים בִּמְקוֹמָם, כְּמוֹ שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לָדַעַת זֹאת מֵרֹאשׁ.

– אֱמֹר, בְּבַקָשָׁה מִמְךָ, מַה מָצָאתָ לְהַצָלָתֵנוּ? – פָּנָה גְלֶנֶרְוַן בִּשְׁאֵלָה אֶל הַגִיאוֹגְרָף.

– אַמְצָאָתִי פְּשׁוּטָה מְאֹד, אֲדוֹנִי, וְאִם הִיא לֹא תַּעֲלֶה בְּיָדֵינוּ, בְּכָל אֹפֶן לֹא יוּרַע מַצָבֵנוּ עַל יְדֵי־כָּךְ, – עָנָה פַּגַנֶל – אֲבָל אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאַמְצָאָתִי תַּצְלִיחַ, אַחֶרֶת לֹא יוּכַל הֲיוֹת.

– וּמַה הִיא אֵיפוֹא תַּחְבּוּלָתְךָ? – שָׁאַל מַכְּס נַבְּס.

הִיא מְיֻסֶדֶת עַל הָאֱמוּנָה הַטְפֵלָה שֶׁל יְלִידֵי הָאָרֶץ. תּוֹדוֹת לָהּ מָצָאנוּ כָּאן מִקְלָט בָּטוּחַ, וְתוֹדוֹת לָהּ נִנָצֵל גַם הַצָלָה גְמוּרָה, אִם יַעֲלֶה בְּיָדֵינוּ לְהוֹכִיחַ לַפְּרָאִים, שֶנָפַלְנוּ קָרְבָּן עַל שֶׁחִלַלְנוּ אֶת הַקֹדֶשׁ, שֶׁרְעָמִים שָׁמַיְמִיִים הָלְמוּ אוֹתָנוּ עַל זֶה שֶׁהֵעַזְנוּ לְטַמֵא אֶת הַמָקוֹם הַנִמְצָא תַּחַת חָסוּתָם שֶׁל הָאֵלִים הַמְקוֹמִיִים, מַהִי דַעְתְּךָ, הֲיִמְצְאוּ הַמָאוֹרִים בָּזֶה סִפּוּק וְיַחְדְלוּ לָצוּר עָלֵינוּ?

– כֵּן, בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁאָז יִתְּנוּ לָנוּ מְנוּחָה שְׁלֵמָה, – אָמַר גְלֶנֶרְוַן.

– וּבַמֶה אַתָּה חוֹשֵׁב לְהוֹכִיחַ לָהֶם אֶת הַדָבָר הַזֶה? – שָׁאֲלָה הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה.

– בָּזֶה, שֶׁאָנוּ נָבִיא אֶת הָהָר לִידֵי הִתְפָּרְצוּת, גְבִרְתִּי.

– הִתְפָּרְצוּת?! – תָּמַהּ הֲמַיוֹר.

– כֵּן, וְלֹא עוֹד, אֶלָא וִסוּת הַהִתְפָּרְצוּת יִהְיֶה בְּיָדֵינוּ.

– וְכִי אֶפְשָׁרִי הַדָבָר?

– אֶפְשָׁרִי וְאֶפְשָׁרִי.

– וַאֲנַחְנוּ לֹא נִנָזֵק עַל יָדֵי כָּךְ?

– אַף לֹא בְּמִקְצָת. אָנוּ נַעֲמֹד, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגוֹד…

– הֱרֵי זוֹהִי אַמְצָאָה מֻצְלָחָה, אִם הִיא רַק… בְּגֶדֶר הָאֶפְשָׁרוּת…

– וְכִי מְפַקְפֵּק הִנְךָ, מַכְס נַבְּס?

– כַּמוּבָן, הֲרֵי גַם אַתָּה תַּסְכִּים, שֶׁ…

– הֲבָלִים! אֲנִי כְּבָר עִיַנְתִּי בָּזֶה קֹדֶם, וּבָרִי לִי, שֶׁאַף סַכָּנָה כָּל־שֶׁהִיא אֵינָנָה צְפוּיָה לָנוּ… אָנוּ צְרִיכִים לְכוֹנֵן אֶת הַדָבָר בְּאֹפֶן כָּזֶה, שֶׁהָרוֹאִים יַחְשְׁבוּ כִּי אֲנַחְנוּ נִבְלַעְנוּ עַל יְדֵי הַר־הַגַעַשׁ, בָּהּ־בַּשָׁעָה שֶׁאָנוּ נִשָׁאֵר שְׁלֵמִים וּבִלְתִּי נִזוֹקִים וּנְחַכֶּה רַק עַד שֶׁהַצָרִים עָלֵינוּ יִסְתַּלְקוּ, שְׂבֵעֵי־רָצוֹן מִנִקְמַת אֱלֹהֵיהֶם הַנוֹרָאָה.

– וּמַה אִם יִרְצוּ לְהִוָכַח אִם בֶּאֱמֶת אָבַדְנוּ? שָׁאֲלָה מָרַת מֶרִי.

– אֶת זֶה לֹא יָהִינוּ בְּשׁוּם אֹפֶן לַעֲשׂוֹת, מָרַת מֶרִי הַיְקָרָה, – עָנָה הַמְלֻמָד – אַל־נָא תִּשְׁכְּחִי שֶׁעַל הָהָר הַזֶה הֻכְרַז “טַבּוּ”, שֶׁכֹּחוֹ עוֹד יִגְדַל, לְאַחַר שֶׁיִבְלַע אֶת מְחַלְלָיו וּמְטַמְאָיו.

– אַמְצָאָתְךָ גְאוֹנִית הִיא, פַּגַנֶל יַקִירִי, – אָמַר גְלֶנֶרְוַן, שֶׁהִקְשִׁיב לִדְבָרָיו בְּשִׂים־לֵב – וּמָתַי חוֹשֵׁב אַתָּה לָגֶשֶׁת לְהַגְשָׁמָתָהּ?

– כְּשֶׁיַחְשִׁיךְ הַיוֹם.

– מְצֻיָּן! – קָרָא מַכְּס נַבְּס – עַכְשָׁו יָרַדְתִּי גַם אֲנִי לְסוֹף דַעְתְּךָ. אַתָּה מַמָשׁ גָאוֹן, פַּגַנֶל, אַף־עַל־פִּי, שֶׁאֵין זֶה מִטִבְעִי לְהִתְלַהֵב, בְּכָל זֹאת הֲרֵינִי מְנַבֵּא לְךָ הַצְלָחָה גְמוּרָה… אֲנַחְנוּ נַרְאֶה לַבְּהֵמוֹת הָאֵלוּ פֶּלֶא כָּזֶה, שֶׁיַעֲצֹר אֶת הִתְפַּתְּחוּתָם הַשִׂכְלִית לִזְמַן רַב.

– זֶה לֹא טוֹב, מַכְּס נַבְּס, – הֵעִירָה הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה, בַּהֲנִיעָה בְּרֹאשָׁהּ בִּנְזִיפָה.

– וְכִי מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת, קְרוֹבָתִי הַיְקָרָה? הָאָדָם קָרוֹב אֶל עַצְמוֹ, הֲרֵי אָנוּ לֹא חָפַצְנוּ בְּרָעָתָם. וּמַדוּעַ הֵם עוֹשִׂים לָנוּ רָעָה וּמַכְרִיחִים אוֹתָנוּ לַעֲשׂוֹת בִּלְהָטֵינוּ כְּדֵי לְהֵחָלֵץ מֵהֶם?

תַּחְבּוּלַת פַּגַנֶל הֵבִיאָה אֶת כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה לִידֵי הִתְפַּעֲלוּת. בְּשִׂימָם אֶל לֵב אֶת אֱמוּנָתָם הַטְפֵלָה שֶׁל הַמָאוֹרִים יָכְלוּ לִהְיוֹת בְּטוּחִים בְּהַצְלָחַת “הַמַחֲזֶה” שֶׁיַעֲרֹךְ הַגִיאוֹגְרָף.

אֲבָל הַאִם בֶּאֱמֶת הָיְתָה הַגְשָׁמַת הַתַּחְבּוּלָה הַזֹאת כֹּה קַלָה כְּמוֹ שֶשִׁעֵר פַּגַנֶל? וְכִי לֹא יָכֹל הַר־הַגַעַשׁ לִבְלֹעַ אֶת מְזַעַזְעָיו עַזֵי־הַלֵב, הַמְעִזִים לְעוֹרֵר אֶת הַכֹּחוֹת הַנִרְדָמִים שֶׁבּוֹ? הַאִם אֶפְשָׁר יִהְיֶה לָאָדָם לַעֲצֹר אוֹתָם שֶׁלֹא יִתְפָּרְצוּ הַחוּצָה? הַאִם לֹא תֹּאחַז הַלֶהָבָה בָּהָר מִסָבִיב?

הַגִיאוֹגְרָף הִבְטִיחַ, שֶׁהוּא יָבִיא רַק לִידֵי הִתְפָּרְצוּת מְדֻמָה, וְלֹא אֲמִתִּית; וְאִם גַם אֲמִתִּית, אָז תִּהְיֶה רַק מְקוֹמִית, וְהֵם יוּכְלוּ לְהִמָלֵט מִפָּנֶיהָ.

הַיוֹם אָרַךְ לָהֶם מְאֹד. נִדְמֶה הָיָה, כִּי קֵץ לֹא יִהְיֶה לוֹ. בֵּינְתַיִם צָרְרוּ אֶת כָּל צָרְכֵי הַמָזוֹן שֶׁהָיוּ בָּ“אוֹדוֹפָּה” וְהִתְבּוֹנְנוּ אֶל הַנֶשֶׁק.

– חֲבָל שֶׁהַכַּדוּרִים הִנָם כֹּה מְעַטִים, – אָמַר פַּגַנֶל – וַדַאי חוֹשְׁבִים יְדִידֵינוּ הַפְּרָאִים שֶׁהָעִקָר הֵם הָרוֹבִים, וְכַדוּרִים יִמָצְאוּ גַם בְּמֶמְשֶׁלֶת הָרוּחוֹת,

– לַמָאוֹרִים אֵין יְדִיעוֹת נְכוֹנוֹת עַל נֶשֶׁק זֶה, הֲלֹא הֵם הִכִּירוּ אֶת נֶשֶׁק־הָאֵשׁ רַק זֶה לֹא מִכְּבָר, – הֵעִיר מַכְּס נַבְּס.

– יִתָּכֵן, – אָמַר פַּגַנֶל – אֲבָל בְּכָל אֹפֶן עָלֵינוּ לִהְיוֹת לָהֶם אֲסִירֵי תּוֹדָה גַם עַל זֶה, מְשֻׁלָלֵי צֵידָה וְנֶשֶק אָנוּ, וּמֶה הָיִינוּ עוֹשִׂים עַכְשָׁיו לוּלֵא “הַמַחְסָן” יְקַר־הָעֵרֶךְ שֶׁנִמְסַר כֻּלוֹ לִרְשׁוּתֵנוּ?

אוֹתָהּ שָׁעָה נִגַשׁ אֲלֵיהֶם אוֹלְבִינֶט וְהֶרְאָה לָהֶם שִׁשָׁה עַכְבָּרִים גְדוֹלִים.

– זֶה עַכְשָׁיו צַדְתִּי אוֹתָם, אָמַר הַטַבָּח – מַר פַּגַנֶל אָמַר לִי, שֶבְּשַׂר הָעַכְבָּרִים עָדִין הוּא מְאֹד. בְּאֵין לָנוּ בָּשָׂר אַחֵר, עָלֵינוּ לְהִסְתַּפֵּק גַם בָּזֶה.

– כֵּן, צְלִי בְּשַׂר עַכְבָּרִים נֶחְשָׁב לְמַטְעַמִים, וְרַבִּים מְבַכְּרִים אוֹתוֹ עַל בָּשָׁר אַחֵר, – אָמַר הַגִיאוֹגְרָף – אַתָּה יָכוֹל לְהִתְפָּאֵר וּלְהִתְגָאוֹת בָּזֶה, אוֹלְבִּינֶט חֲבִיבִי, שֶׁהִשְׁתַּחְרַרְתָּ מִמִשְׁפָּטִים קְדוּמִים וְאֵינְךָ מַחֲזִיק עוֹד בְּדֵעוֹת קְדוּמוֹת.

– בְּמַטוּתָא, מַר פַּגַנֶל – עָנָה הַטַבָּח – אַחֲרֵי צָרוֹת וּתְלָאוֹת כָּאֵלוּ שֶׁבָּאוּ עָלֵינוּ עַד כֹּה, בְּעַל כָּרְחֲךָ תֶּחְכַּם וְתַתְחִיל לְהַבִּיט עַל הַכֹּל בְּעֵינַיִם אֲחֵרוֹת.

– מִזֶה יוֹצֵא, שֶׁאֵין רַע בְּלֹא טוֹב, – הֵעִיר הַמְלֻמָד – הַפְשֵׁט אֵפוֹא קֹדֶם כֹּל מֵעַל הָעַכְבָּרִים אֶת עוֹרָם, הוֹצֵא אֶת קִרְבֵיהֶם, נַתַּח אֶת הַבָּשָׂר לִנְתָחִים קְטַנִים וְהַנַח אוֹתָם בְּאֵיזֶה דָבָר עַל הַחוֹל הַחַם.

פַּגַנֶל צָדַק גַם בָּזֶה, בְּשַׂר הָעַכְבָּרִים הָיָה כֹּה עָדִין וְטָעִים, עַד שֶׁגְלֶנֶרְוַן הִבְטִיחַ לְהַנְהִיג אֲכִילַת בָּשָׂר זֶה בְּבֵיתוֹ, אִם יִזְכּוּ לַחֲזֹר לְאֶרֶץ מוֹלַדְתָּם.

רַק הַגְבִירוֹת לֹא יָכְלוּ לִכְבּשׁ אֶת גֹעַל־נַפְשָׁן לִיצוּרִים מְנֻוָלִים אֵלֶה, וּמָנְעוּ אֶת עַצְמָן מִטְעֹם מִבָּשָׂר זֶה. הֵן הִסְתַּפְּקוּ בְּבֻלְבּוּסִים צְלוּיִים בִּלְבַד.

לְבַסוֹף, אַחֲרֵי צִפִּיָה אֲרֻכָּה, הִתְחִיל לְהַחֲשִׁיךְ. הַשֶׁמֶשׁ שָׁקְעָה מֵאֲחוֹרֵי עָבִים כְּבֵדִים. לִפְרָקִים הִבְרִיק בָּרָק וְנִשְׁמַע קוֹל רַעַם רָחוֹק.

פַּגַנֶל שָׂמַח מְאֹד עַל הַסוּפָה הַמִתְקָרֶבֶת, שֶׁיָכְלָה לִהְיוֹת לוֹ לְעֵזֶר בְּהַגְשָׁמַת תַּחְבּוּלָתוֹ.

הַפְּרָאִים חוֹשְׁבִים תּוֹפָעוֹת כָּאֵלוּ לְמַעְלָה מִדֶרֶךְ הַטֶבַע. הַזִילֶנְדִים חוֹשְׁבִים אֶת הָרַעַם לְקוֹל הָאֵל הָרָאשִׁי “מוּאִי־אֲטוּאָה”, וְאֶת הַבָּרָק – לִבְרַק עֵינָיו, וְלָכֵן יָכְלוּ לַחֲשֹׁב שֶׁהָאֱלֹהוּת בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ בָּאָה לַעֲנשׁ אֶת מְפִירֵי הַ“טַבּוּ”.

בַּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה בָּעֶרֶב נֶעֶלְמָה פִּסְגַת הָהָר מֵעֵינֵי הָרוֹאִים וְנִתְעַטְפָה בַּעֲלָטָה וּבַעֲרָפֶל כָּבֵד.

הִגִיעָה הַשָׁעָה לְהַתְחִיל בָּעֲבוֹדָה.

עַל־פִּי הוֹרָאוֹתָיו שֶׁל פַּגַנֶל, הִתְחִילוּ הַגְבָרִים לַעֲבֹד.

מְקוֹם הַמַעֲשֶׂה נִבְחַר בְּמֶרְחַק שְׁלֹשִׁים צְעָדִים מִקִבְרוֹ שֶׁל קָרָה־טֶטֶה, שֶׁאוֹתוֹ הָיוּ מֻכְרָחִים לִשְׁמוֹר מֵהֲרִיסָה, מִשׁוּם שֶׁרַק הוּא הוּא שֶׁהִטִיל “טַבּוּ” עַל כָּל הָהָר.

פַּגַנֶל רָאָה אֶבֶן גְדוֹלָה מְאֹד, שֶׁמִסָבִיב לָהּ הִתְפַּתְּלוּ אֵדִים שֶהִתְפָּרְצוּ מִתַּחְתֶיהָ. גוּשׁ זֶה כִּסָה לוֹעַ לֹא גָדוֹל, וְאַךְ בִּכְבֵדוּת עָצַר בְּעַד פְּעֻלַת אֵשׁ־הָאֲדָמָה. אִם רַק יַרְחִיקוּ מַעְצוֹר זֶה, תָּבוֹא הַהִתְפָּרְצוּת מֵאֵלֶיהָ.

לַעֲשׂוֹת זֹאת הָיָה קָשֶׁה מְאֹד, מִפְּאַת הֶעְדֵר הַמַכְשִׁירִיִם הַדְרוּשִׁים לְכָךְ. מִלְבַד כְּלוּנְסָאוֹת־עֵץ לֹא הָיָה תַּחַת יָדָם מְאוּמָה;

– אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, – אָמַר פַּגַנֶל, – נִסְתַּפֵּק רַק בָּהֶם. אָמְנָם נִשְׁבְּרֵם, אֲבָל אֶת שֶׁלָנוּ נַעֲשֶׂה! בַּחֲרוּ בְּמוֹטוֹת עָבִים וַחֲזָקִים בְּיוֹתֵר, יְדִידַי, אָנוּ נַכְבִּיד עֲלֵיהֶם בְּגוּפֵנוּ בְּכֹחַ, וְאֶפְשָׁר שֶׁנָסִיר אֶת הָאֶבֶן בְּבַת אַחַת.

וְאַף אָמְנָם עָלָה בְּיָדָים בְּכֹחוֹת מְשֻׁתָּפִים לְהָזִיז אֶת הָאֶבֶן בְּבַת אַחַת וְלִפְתֹּחַ אֶת פִּי הַלוֹעַ. פִּסְגַת הָהָר נִזְדַעְזְעָה. עָנָן גָדוֹל שֶׁל קִיטוֹר פָּרַץ בִּשְׁרִיקָה עֲצוּמָה מִפִּי הַלוֹעַ וְהִתְנַשֵׂא כְּעַמוּד לְמַעְלָה; וּמִיָד אַחֲרֵי זֶה נִתְלַהֵט הַלוֹעַ, נִשְׁמְעָה הֶמְיָה נוֹרָאָה, שָׁאוֹן וַהֲמוּלָה, וּלְמַטָה בְּמוֹרַד הָהָר, זָרַם נַחַל בִּדְמוּת נְחַשׁ אֵשׁ שֶׁל לַבָּה מְהֻתָּכָה. בָּאֲוִיר הִתְפַּשֵׁט רֵיחַ גָפְרִית. כָּל הָהָר הִזְדַעְזְעַ עַד לְתַחְתִּיתוֹ. וְיַחַד עִם הַלֶהָבָה הִתְפָּרְצוּ מִן הַלוֹעַ שִׁבְרֵי אֲבָנִים, חוֹל וְאֵפֶר.

הַלֶהָבָה הֵאִירָה אֶת הֶהָרִים הַסְמוּכִים; הַנְקִיקִים וְהַחֲגָוִים הִזְהִירוּ בְּאוֹר אָדֹם כַּדָם, הַמַחֲזֶה הָיָה נוֹרָא הוֹד.

הַפְּרָאִים הִתְחִילוּ לָרוּץ בִּצְוָחוֹת נוֹרָאוֹת וּלְהִמָלֵט מִפֶּלֶג הָאֵשׁ, שֶׁנִתַּךְ עַל מִשְׁכְּנוֹתֵיהֶם, בְּהִתְרוֹמְמָם עַל הָהָר שֶׁכְּנֶגֶד, עָמְדוּ וְהִסְתַּכְּלוּ בְּפַחַד וּרְעָדָה, אֲבָל גַם מִתּוֹךְ שִׂמְחָה לְאֵידָם שֶׁל אֵלֶה שֶׁטִמְאוּ אֶת הַמָקוֹם הַקָדוֹשׁ.

– טַבּוּ! טַבּוּ! טַבּוּ! – קָרְאוּ בַּהֲנִיעָם בִּידֵיהֶם, וּבְהַכּוֹתָם עַל חָזֵיהֶם, וּבַעֲשׂוֹתָם הַעֲוָיוֹת מְשֻׁנוֹת, עַד כִּי נִרְאִים הָיוּ מֵרָחוֹק כְּקוֹפִים הַמְעַוִים אֶת פְּנֵיהֶם.

בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַהִתְפָּרְצוּת מִהֲרוּ הַנִמְלָטִים לְהִתְחַבֵּא בַּ“אוֹדוֹפָּה” שֶהַהִתְפָּרְצוּת לֹא הִגִיעָה עֲדֶיהָ, וְהִתְעַנְגוּ מִשָׁם עַל הַמַחֲזֶה הַמָלֵא הוֹד, שֶׁהֵם עַצְמָם חוֹלְלוּהוּ.

כָּךְ עָבַר כָּל הַלַיְלָה. הָהָר הַגוֹעֵשׁ עָבַד בְּלִי הֶרֶף, עַנְנֵי אֵדִים סְבוּכִים וְעָשָׁן הִתְמַזְגוּ בַּאֲלֻמוֹת אֵשׁ עֲצוּמוֹת. פַּלְגֵי לַבָּה נִשְׁפְּכוּ בְּשָׁאוֹן בַּשְׁפֵלָה עַל בָּתֵיהֶם שֶׁל הַמְאוֹרִים.

גְלֶנֶרְוַן הִבִּיט בִּזְהִירוּת מִתּוֹךְ הָ“הָאוֹדוֹפָּה” וְהֵעִיף עַיִן עַל כָּל הַסְבִיבָה. לְרַגְלֵי הָהָר, הָיוּ מֻטָלִים פְּגָרִים אֲחָדִים שֶׁנִתְפַּחֲמוּ. נַחַל הָאֵשׁ כְּבָר הִגִיעַ עַד לַבָּתִּים וְשָׁטַף אוֹתָם בְּגַלָיו הַמְכַלִים אֶת הַכֹּל. הַפְּרָאִים שֶׁנִתְקַבְּצוּ עַל הָהָר הַסָמוּךְ, הוֹסִיפוּ לְהִסְתַּכֵּל בַּמַחֲזֶה הָאָיֹם שֶׁל הֲרִיסַת בָּתֵּיהֶם.

בְּקֶרֶב הַפְּרָאִים עָמַד זְקוּף־קוֹמָה וּשְׁלוּב יָדַיִם עַל חָזֵהוּ קָאִי־קוּמוּ, הוּא קִבֵּל, כַּנִרְאֶה, אֵיזוֹ יְדִיעָה מִשְׂדֵה הַקְרָב מֵאַחַד הַלוֹחֲמִים כְּשֶׁגָמַר הַפֶּרֶא אֶת דְבָרָיו, הֵרִים הַנָשִׂיא אֶת יָדָיו לְמַעְלָה, וּבְקוֹל רָם הִכְרִיז שָׁלֹש פְּעָמִים: “טַבּוּ, טַבּוּ, טַבּוּ!” בָּזֶה הוֹדִיעַ, כִּי הָהָר נִתְקַדֵשׁ מֵרֶגַע זֶה לְעוֹלָם.

אַחַר כָּךְ יָרַד הַמַנְהִיג מִן הָהָר וְאַחֲרָיו נִמְשַׁךְ כָּל הֶהָמוֹן.

– הֵם הוֹלְכִים לָהֶם! קָרָא גְלֶנֶרְוַן – תּוֹדָה לָאֵל! נִצַלְנוּ… הֶלֶנָה יַקִירָתִי, רֵעַי הַיְקָרִים! הַפְּרָאִים חוֹשְׁבִים אוֹתָנוּ לְמֵתִים, אֲבָל בָּעֶרֶב נָשׁוּב לִתְחִיָה, נֵצֵא מִקֶבֶר זֶה וּנְמַהֵר לַעֲזֹב אֶרֶץ נוֹרָאָה זוֹ לָנֶצַח!

אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר אֶת שִׂמְחַת יְדִידֵינוּ, בְּהִוָדַע לָהֶם שֶׁדַרְכָּם פְּתוּחָה לִפְנֵיהֶם, אַמִיצֵי־לֵב אֵלֶה שָׁכְחוּ מִיָד אֶת כָּל אֲשֶׁר עָבַר עֲלֵיהֶם, אֶת כָּל הַהַרְפַּתְקָאוֹת וְהַיִסוּרִים שֶׁמִנָה לָהֶם גוֹרָלָם, וְזָכְרוּ רַק אֶת הַטוֹב.

– חֲבָל, שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לָנוּ לְהִסְתַּלֵק מִכָּאן מִיָד, – אָמַר מַכְּס נַבְּס – הָיִיתִי רוֹצֶה לְהִתְרַחֵק בַּהֶקְדֵם הָאֶפְשָׁרִי מִן הַבְּהֵמוֹת הָאֵלוּ, מִן הַבְּרִיוֹת הַלָלוּ הַשׁוֹאֲפִים לְדָם, מִן הַחַיוֹת הָאַכְזָרִיוֹת הָאֵלוּ…

– מַה זֶה קָרָה לְךָ, מַכְּס נַבְּס?! – שִׁסְעוֹ גְלֶנֶרְוַן – אֲנִי שׁוֹמֵעַ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאַתָּה…

– שֶׁאֲנִי קוֹרֵא לְדָבָר בִּשְׁמוֹ הָאֲמִתִּי, – גָמַר הַמַיוֹר – אֶפְשָׁר, חַיוֹת שׁוֹטוֹת אֵלוּ יְכוֹלוֹת לְהוֹצִיא כָּל אִישׁ מִדַעְתּוֹ. הִתְגוֹלְלוּ עָלֵינוּ רַק בִּגְלַל זֶה, שֶׁנָפַלְנוּ בִּשְׁגָגָה בְּחֶבְרָתָם הַנְעִימָה! הַגַע בְּעַצְמְךָ, וְכִי אֶפְשָׁר שֶׁאֵלֶה הֵם אֲנָשִׁים, שֶׁנִבְרְאוּ בְּצַלְמוֹ וּבִדְמוּתוֹ שֶׁל הָאֱלֹהִים?

– לֹא,! קָרָא פַּגַנֶל בְּרֶגֶשׁ – אֵלוּ הֵן רַק טְיוּטוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים, נִסָיוֹן שֶׁל הַטֶבַע לִבְרֹא אֶת הָאָדָם.

– וְנִסָיוֹן בִּלְתִּי מֻצְלָח כְּלָל, – הוֹסִיף מַכְּס נַבְּס.

– כֵּן, זֶהוּ נָכוֹן, – אָמַר הַגִיאוֹגְרָף – בִּכְלָל, מִדֻגְמָאוֹת אֵלוּ אָנוּ לְמֵדִים שֶׁהַטֶבַע טִפֵּל הַרְבֵּה בִּיצִירַת הָאָדָם… אָמְנָם, כָּל הַקָשֶׁה יוֹתֵר דוֹרֵשׁ טִפּוּל מְרֻבֶּה יוֹתֵר… אֲבָל נַעֲזֹב־נָא אֶת זֶה. עַכְשָׁיו עָלֵינוּ רַק לְהִזָהֵר לִבְלִי לִנְפֹּל שֵׁנִית בְּכַפּוֹת הַחַיוֹת הַהוֹלְכוֹת עַל שְׁתַּיִם, וְלָכֵן אֵין אָנוּ רַשָׁאִים לָזוּז מִפֹּה לִפְנֵי בּוֹא הָעֶרֶב.

– וּלְאָן יֵשׁ בְּדַעְתְּךָ לָשִׂים פָּנֶיךָ? – שָׁאַל גְלֶנֶרְוַן.

– קֹדֶם כָּל נֵלֵךְ אֶל הַמִפְרָץ פְּלִינְטִי, שָׁם יוֹשְׁבִים מִיסְיוֹנְרִים וְהֵם יַעַזְרוּ לָנוּ לְהַגִיעַ עַד לְאוֹקְלֶנְד.

– וְכַמָה תֶּאֱרַךְ הַדֶרֶךְ לַמִפְרָץ הַהוּא?

– כַּעֲשָׂרָה יָמִים, אִם נַעֲבֹר בְּכָל יוֹם חֲמִשָׁה־עָשָׂר קִילוֹמֶטֶר, נִצְטָרֵךְ לָלֶכֶת בִּסְבִיבָה שׁוֹמֵמָה לְגַמְרֵי, אֲבָל זֶה טוֹב לָנוּ יוֹתֵר, מֵאֲשֶׁר לַעֲבֹר בַּמְקוֹמוֹת הַנוֹשָׁבִים בְּחַיוֹת טֶרֶף אֵלוּ. צָרְכֵי הַמָזוֹן יַסְפִּיקוּ לָנוּ לְיָמִים אֲחָדִים וְאַחַר כָּךְ נִרְאֶה מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת. אֲנָשִׁים כָּמוֹנוּ שֶׁנִתְנַסוּ בְּנִסְיוֹנוֹת כֹּה רַבִּים וְיָצְאוּ בְּשָׁלוֹם, אֵינָם צְרִיכִים לַחֲשׁשׁ לֹא מִפְּנֵי הָרָעָב וְלֹא מִפְּנֵי הַצָמָא.

– כֵּן, כַּמוּבָן! –אָמַר גְלֶנֶוְרַון – לוּ רַק תִּהְיֶה לָנוּ הַתִּקְוָה לָבוֹא לְחֶבְרַת אֲנָשִׁים נְאוֹרִים, כִּי אָז נִשָׂא וְנִסְבֹּל אֶת כָּל הַתְּלָאוֹת הַחֲדָשׁוֹת, הָעֲתִידוֹת עוֹד לָבוֹא עָלֵינוּ.

פְּעֻלַת הַר־הַגַעַש לֹא נִתְמַעֲטָה, אֲבָל הַנִמְלָטִים לֹא סָבְלוּ מִזֶה כְּלוּם, כִּי הַהִתְפָּרְצוּת לֹא שִׁנְתָה אֶת כִּווּנָהּ. הֵם רַק הִרְגִישׁוּ בִּתְנוּדַת הָאֲדָמָה. סִגֵף אוֹתָם גַם הַשָׁרָב שֶׁיָצָא מִן הַלוֹעַ וְהִתְפַּשֵׁט בְּכָל הַסְבִיבָה.

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁבַּלַיְלָה שֶׁעָבַר לֹא עָצַם אִיש מֵהֶם עַיִן, לֹא רָצָה עַכְשָׁיו אַף אֶחָד מֵהֶם לִישֹׁן. הַמַצָב הַבִּלְתִּי שָׁכִיחַ, הַמְתִיחוּת הַגְדוֹלָה וְהַשִׂמְחָה לָרַעְיוֹן שֶׁהַהַצְלָה קְרוֹבָה, – כָּל זֶה הִבְרִיחַ שֵׁנָה מֵעֵינֵיהֶם.

הַזְמַן אָרַךְ לָהֶם עַד מְאֹד. נִדְמֶה הָיָה לָהֶם, שֶהַשֶׁמֶשׁ הוֹלֶכֶת וְזוֹחֶלֶת לְאַט־לְאַט כְּאִלוּ הִיא מִתְכַּוֶנֶת לְנַסוֹת עַד הֵיכָן מַגִיעָה מִדַת סַבְלָנוּתָם שֶׁל הַתַּיָרִים הָאֻמְלָלִים. וְאוּלָם סוֹף־סוֹף נִסְתַּתֵּר מְאוֹר הַיוֹם מֵאֲחוֹרֵי הָאֹפֶק. בָּא הָעֶרֶב, וְכָל הַחֶבֶל הִתְעַטֵף בָּעֲרָפֶל עָבֶה.

– נֵלְכָה! – קָרָא גְלֶנֶרְוַן – וְיַעֲזֹר לָנוּ אֲלֹהִים לָצֵאת בְּשָׁלוֹם מִמְקוֹם סַכָּנָה זֶה.

הַלוֹעַ כִּמְעַט שֶׁכָּבָה לְגַמְרֵי עַד הָעֵת הַהִיא. רַק לִפְרָקִים הִבְהֵב מֵעֵין בָּרָק וּפָרְצָה תִּמְרַת אֵד, וְאַחַר כָּךְ שָׁב הַכֹּל לִמְנוּחָתוֹ.

הַנִמְלָטִים הֵחֵלוּ לָרֶדֶת בִּזְהִירוּת בַּנָתִיב הַזָקוּף. לִפְנֵיהֶם הָלְכוּ ג’וֹן מַנְגֶלְס וּוִילְסוֹן, בְּנָעֲצָם עֵינֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעֲרָפֶל וּבְהַקְשִׁיבָם רַב קֶשֶׁב לְכָל אִוְשָׁה קַלָה. אֲבָל בַּכֹּל שָׂרְרָה דוּמִיַת מָוֶת וְעַל דַרְכָּם לֹא פָּגְשׁוּ שׁוּם סַכָּנָה.

– אֵין מַה לְפַחֵד, הַפְּרָאִים רְחוֹקִים, – אָמַר פַּגַנֶל – מִיָד נַגִיעַ לְיַעַר, וְשָׁם לֹא נִפְגשׁ עוֹד אִישׁ.

– וְאַתָּה בָּטוּחַ בָּזֶה? – שָׁאַל הַמַיוֹר.

– כֵּן, אֲנִי בָּטוּחַ בָּזֶה! – הַזִילֶנְדִים אֵינָם נוֹטִים לְהִרְהוּרִים וּלְשִׁירָה. הֵם אֵינָם רְגִילִים לְטַיֵל בַּלֵילוֹת בַּיְעָרוֹת וּלְהֵאָנֵחַ אֲנָחוֹת חֲרִישִׁיוֹת בְּאָזְנֵי הַיָרֵחַ הֶעָנָו וְהַצָנוּעַ, פַּטְרוֹנָם שֶׁל הַלְבָבוֹת הַנִשְׁבָּרִים.

– אֲבָל הֲלֹא הַפְּלִיטִים מִשְׂדֵה־הַקְרָב יְכוֹלִים לְהִסְתַּתֵּר בַּיַעַר!

– לָמָה לָהֶם לְהִסְתַּתֵּר בַּיַעַר, כְּשֶׁהֵם יְכוֹלִים לִמְצֹא לָהֶם תָּמִיד מִפְלָט בְּאֵיזֶה “פַּה”? לֹא, חֲבִיבִי הַמַיוֹר, חַשְׁשׁוֹתֶיךָ מְיֻסָדִים עַל בְּלִימָה.

– אֲנִי אֵינֶנִי חוֹשֵׁשׁ כְּלָל, אֲנִי מַבִּיעַ אֶת הַשְׁעָרָתִי. לוּ גַם נִפְגַשְׁנוּ שׁוּב פָּנִים אֶל פָּנִים עִם יְלִידֵי הָאָרֶץ, נוּכַל עַכְשָׁיו לְהִלָחֵם אִתָּם מִלְחֶמֶת מָגֵן כַּהֹגֶן…

– וְתוֹדוֹת לְנִשְׁקָם הֵם, – סִיֵם הַגִיאוֹגְרָף.

– לֹא, אֵין זֶה שֶׁלָהֶם כְּלָל, אֶלָא שֶׁלָנוּ, – הֵשִׁיב מַכְּס נַבְּס – אִלְמָלֵא אֲנַחְנוּ, הָאֵירוֹפָּאִים, לֹא הָיוּ אוֹכְלֵי־אָדָם נִתְעָבִים אֵלֶה רוֹאִים עוֹד רוֹבֶה. בְּהִשְׁתַּמְשֵׁנוּ בְּרוֹבִים אֵלֶה, לָקַחְנוּ רַק בַּחֲזָרָה אֶת קִנְיָנֵנוּ.

– יְהֵא כָּךְ, מַכְּס נַבְּס! אֲנִי נִמְצָא עַכְשָׁיו בְּמַצַב־רוּחַ שֶׁל שָׁלוֹם וְאֵינִי רוֹצֶה לָרִיב עִמְךָ… הִנֵה הַיַעַר… הֵידָד!

מֵרֹב שִׂמְחָה לָפַת פַּגַנֶל אֶת הָאִילָן הָרִאשוֹן שֶׁנִפְגַשׁ לוֹ בְּדַרְכּוֹ וְנָשַׁק לוֹ, וְכִמְעַט שֶׁשָׁבַר אֶת מִשְׁקָפָיו הַיְקָרִים.

– הֱוֵה מָתוּן בְּהַבָּעַת רִגְשׁוֹתֶיךָ, פֶּן תְּרוֹצֵץ אֶת גֻלְגָלְתְּךָ, – אָמַר לוֹ בִּנְזִיפָה הַמַיוֹר, שֶׁלֹא אָהַב אֶת הַהַבָּעָה הַמֻפְרֶזֶת – לֹא שֶל שִׂמְחָה וְלֹא שֶׁל צַעַר.

– וּמַה בְּכָךְ, אֲרוֹצֵץ. אִם כָּךְ נִגְזַר עָלַי, – הִתְלוֹצֵץ פַּגַנֶל.

– וְאוּלָם. הָבָה נֵשֵׁב לָנוּ כָּאן מְעַט וּנְחַכֶּה לַיָרֵחַ; הוּא צָרִיךְ עוֹד מְעַט לַעֲלוֹת וְלִהְיוֹת מוֹרֶה־דַרְכֵּנוּ.

– הֵם יָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ מִבְּלִי דַעַת אֶת נַפְשָׁם מֵרֹב שִׂמְחָה, עַל שֶעָלָה בְּיָדָם לְרַמוֹת אֶת הַפְּרָאִים וּלְהֵחָלֵץ בְּשָׁלוֹם מִסָכַּנָה נוֹרָאָה. הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה וּמֶרִי גְרַנְט נָפְלוּ אִשָׁה עַל צַוַאר רְעוּתָה וּפָרְצוּ בְּבֶכִי.

אֲבָל אֵלוּ הָיוּ דִמְעוֹת גִיל וְלֹא דִמְעוֹת צַעַר.

כְּשֶׁעָלָה הַיָרֵחַ וְהֵאִיר אֶת הָאֲפֵלָה, הִמְשִׁיכוּ הַתַּיָרִים אֶת דַרְכָּם לְצַד דְרוֹמִי־מִזְרָחִי, כְּדֵי לְהַגִיעַ מַהֵר אֶל הַמַעֲבָר שֶׁבֵּין הֶהָרִים קַיְמַנוּאָה וְאוּ־אֵי־אִיטִי, בִּמְקוֹם שֶׁעָבְרָה הַדֶרֶךְ הַמוֹבִילָה מֵאוֹקְלֶנְד אֶל הַמִפְרָץ.


 

פֶּרֶק ה: בֵּין אֵשׁ וָאֵשׁ    🔗

עַד הַשָׁעָה תֵּשַׁע בַּבֹּקֶר הִסְפִּיקוּ הַנִמְלָטִים לַעֲבֹר יוֹתֵר מֵחֲמִשָׁה־עָשָׂר קִילוֹמֶטֶר וְהִרְגִישׁוּ עֲיֵפוּת וַאֲפִיסַת־כֹּחַ כָּזוֹ, שֶׁלֹא הָיָה בִּיכָלְתָּם בְּשׁוּם אֹפֶן לָלֶכֶת הָלְאָה. הַגְבִירוֹת נִשְׁעֲנוּ בְּלֶכְתָּן עַל מְלַוֵיהֶן – הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן וְג’וֹן מַנְגֶלְס. עוֹד מְעַט וּמְלַוֵיהֶן יִהְיוּ מֻכְרָחִים לָשֵׂאת אוֹתָן עַל כַּפַּיִם, וּבָזֶה הֲלֹא לֹא חָפְצוּ הַגְבִירוֹת.

הַדֶרֶךְ הִתְפַּתְּלָה בֵּין טוּרֵי הָרִים. תַּיָרֵינוּ בָּחֲרוּ בִּנְקִיק אֶחָד, רָחָב וּמְכֻסֶה אֵזוֹב, וְשָׁם שָׁכְבוּ וְהִשְׁתַּטְחוּ עַל הָאָרֶץ וּמִֵיָד שָׁקְעוּ בְּשֵׁנָה חֲזָקָה וַעֲמֻקָה.

הֵם יָשְׁנוּ כִּמְעַט כָּל הַיוֹם, וּכְשֶׁהֵקִיצוּ, הִרְגִישׁוּ אֶת עַצְמָם כֹּה רַעֲנָנִים וַחֲזָקִים, שֶׁקִבְּלוּ עַל עַצְמָם לַעֲבֹר לֹא פָּחוֹת מֵעֶשְׂרִים קִילוֹמֶטֶר.

– כַּמוּבָן. עָלֵינוּ לְהִזְדָרֵז כְּכָל הָאֶפְשָׁר, –אָמַר פַּגַנֶל, – אֲבָל לֹא יַזִיק לָנוּ כְּלָל אִם נֹאכַל דְבַר־מָה טֶרֶם לֶכְתֵּנוּ מִזֶה.

כֻּלָם הִסְכִּימוּ לְדַעְתּוֹ שֶׁל הַגִיאוֹגְרָף הַנִכְבָּד.

– בֶּאֱמֶת, לֹא לְעָווֹן יֵחָשֵׁב לָנוּ, אִם נְבָרֵךְ אֶת קָרָה־טֶטֶה בְּכָל טוּב בָּעוֹלָם הַבָּא, – דִבֵּר פַּגַנֶל בְּהַרְחָבַת הַדַעַת מִתּוֹךְ פֶּה מָלֵא – אִלְמָלֵא הוּא, הָיִינוּ נִמְצָאִים עַכְשָׁיו בְּמַצָב רַע מְאֹד.

– לְדַעְתִּי, לֹא הִשְׁפִּיעַ קָרָה־טֶטֶה, עַל כָּל זֶה כְּלוּם, – אָמַר ג’וֹן מַנְגֶלְס – צְרִיכִים אָנוּ לְהוֹדוֹת לְאוֹתוֹ הַמָאוֹרִי הֶחָכָם, שֶׁהִשְׂכִּיל לַהֲפֹךְ אֶת קִבְרוֹ שֶׁל הַמַנְהִיג לְאוֹצָר שֶׁל צָרְכֵי מָזוֹן.

– וּמַה דַעְתְּךָ. – פָּנָה הַלוֹרְד אֶל פַּגַנֶל בִּשְׁאֵלָה, – הַאֻמְנָם כָּל מַה שֶׁשָׂמִים לְתוֹךְ קְבָרִים אֵלֶה, הוֹלֵךְ לְטִמְיוֹן?

– לֹא, אֵינִי חוֹשֵׁב כָּכָה, – אָמַר פַּגַנֶל – בְּלִי שׁוּם סָפֵק, אַחֲרֵי זְמַן יָדוּעַ, מִשְׁתַּמְשִׁים בְּכָל זֶה הַכֹּהֲנִים, שֶׁאִסוּר הַטַבּוּ אֵינוֹ חָל עֲלֵיהֶם. הוֹלְכִים לְאִבּוּד רַק צָרְכֵי הָאֹכֶל, כִּי אֵלֶה אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמֹד זְמַן רַב.

לְאַחַר שֶׁשָׂבְעוּ מִבֻּלְבּוּסִים וְשָׁתוּ מַיִם מִן הַמַעְיָן הַמְפַכֶּה לֹא רָחוֹק מֵהַנְקִיק, הִמְשִׁיכוּ אֶת דַרְכָּם הָלְאָה, בַּיוֹם הַהוּא הָיוּ צְרִיכִים לַעֲבֹר בְּחֶבֶל הַגֵיזֶרִים וְהָרֵי־הַגַעַשׁ. וְהַמַעֲבָר הָיָה קָשֶׁה וּמְיַגֵעַ עַד מְאֹד. אֲבָל הַמַחֲזֶה הָיָה כֹּה מַקְסִים וְנֶהְדָר, שֶׁהַתַּיָרִים הָיוּ מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם בְּרָצוֹן עוֹד מַעְצוֹרִים רַבִּים, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא לָהֶם הָאֶפְשָׁרוּת לְהָזִין אֶת עֵינֵיהֶם בַּמַחֲזֶה הַנִפְלָא הַזֶה שֶׁל הַטֶבַע, הֶעָשִׁיר כָּל כָּךְ בְּצוּרוֹתָיו וְתוֹפָעוֹתָיו.

וּבֶאֱמֶת, בְּשֶׁטַח פָּחוֹת מִשְׁלֹשִים קִילוֹמֶטֶר מְרֻבָּע, הִתְפָּרְצוּ וְהִתְנַשְׂאוּ לַמָרוֹם מַעְיָנוֹת מִתַּחַת לָאֲדָמָה בְּמַרְאוֹת וְצוּרוֹת שׁוֹנִים מִתּוֹךְ סִבְכֵי עֲצֵי תֵּה גְדֵלִים בָּר נִזְרְקוּ מַעְיָנוֹת מְלוּחִים שֶׁל בְּהִירוּת מַפְלִיאָה. הֵם הֵפִיצוּ רֵיחַ חָרִיף שֶׁל אָבָק שָׂרוּף וְהִמְטִירוּ עַל הָאֲדָמָה לַבְנוּנִית מְעַוֶרֶת עֵינַיִם. הַמַיִם הַמְגֻבָּשִׁים הָאֵלֶה רָתְחוּ כִּמְעַט. וּבֵינֵיהֶם הָיוּ מַעְיָנוֹת שֶׁל מַיִם קָרִים כְּקֶרַח. בְּמִקְצָת מְקוֹמוֹת צָמְחוּ קְבוּצוֹת שֶׁל שָׁרָךְ עֲנָקִי.

בְּכָל מְלֹא הָעַיִן קָלְחוּ מִתַּחַת לָאֲדָמָה בְּכָל הַשֶׁטַח הַגָדוֹל הַזֶה קִלוּחִים דַקִים, וּבְמִקְצָת מְקוֹמוֹת הִתְנַשְׂאוּ גַם עַמוּדֵי מַיִם גְדוֹלִים. אֲחָדִים הָיוּ עוֹטִים אֵדִים לְבָנִים, אֲחֵרִים הִבְרִיקוּ בְּכָל צִבְעֵי הַקֶשֶׁת. אֲחָדִים הָיוּ כְּמוֹ מַפְּלֵי מַיִם וְהָיוּ גַם כָּאֵלֶה שֶׁפָּעֲלוּ לְסֵרוּגִים, כְּאִלוּ חָפְצוּ לְהִנָפֵשׁ בְּכָל פַּעַם. רֹב מִזְרְקוֹת הַמַיִם הָאֵלוּ נִמְצְאוּ בַּגְבָעוֹת, שֶׁהִתְרוֹמְמוּ בְּמַדְרֵגוֹת זוֹ עַל גַב זוֹ.

אַחֲרֵי הַמַעְיָנוֹת וְהַגֵיזֶרִים הַסוֹאֲנִים בָּאוּ שְׂדוֹת גָפְרִית. כָּל הַקַרְקַע הָיָה סָדוּק וּמְנֻפָּץ לְכָל צַד וָעֵבֶר. כָּל הַסְדָקִים וְהַבְּקָעִים הָרְחָבִים הָאֵלֶה הָיוּ לוֹעִים שֶׁל הָרֵי־גַעַשׁ כְּבוּיִים, שֶׁמִתּוֹכָם הִתְפָּרְצוּ אֵדִים וְגַזִים מַחֲנִיקִים, כִּמְעַט שֶׁאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לִנְשֹׁם. עַל כָּל צַעַד נִמְצְאוּ תְּלָמִים תְּלָמִים שֶׁל מִשְׁקָעֵי גְבִישִׁים.

– הִנֵה זֶה הוּא הַמָקוֹם שֶׁנֶעֱרָמִים בּוֹ הוֹן וָעשֶׁר בְּלִי שֵׁעוּר, – אָמַר פַּגַנֶל בְּהַרְאוֹתוֹ עַל גְבָעוֹת זְהֻבּוֹת־כְּתֻמוֹת – עוֹד יָבוֹא יוֹם וְהַסוֹחֲרִים הָאַנְגְלִיִים, שֶׁלֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כְּלוּם, יַגִיעוּ גַם עַד הֵנָה; וְאָז תִּתְפַּתֵּחַ פֹּה תַּעֲשִׂיָה כְּמוֹ זוֹ שֶׁבְּהָרֵי הַגָפְרִית בְּסִיצִילְיָה. עַד עַכְשָׁיו עוֹד לֹא הִגִיעָה הַשָׁעָה, וְהַטֶבַע יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ אֶת עֲבוֹדָתוֹ בִּמְנוּחָה.

בַּיָמִים הַבָּאִים לֹא פָּגְשׁוּ הַתַּיָרִים בְּשׁוּם דָבָר מְעַנְיֵן. הֵם הָלְכוּ בִּסְבִיבָה הֲרָרִית, שׁוֹמֵמָה לְגַמְרֵי, מַחֲסוֹר בְּמַיִם לֹא הָיָה. לְעִתִּים נִזְדַמְנוּ לָהֶם גַם חַיוֹת, אֲבָל הֵם לֹא יָכְלוּ לָצוּד אוֹתָן מִפְּנֵי חֹסֶר כַּדוּרִים. לְעֵת עַתָּה הָיוּ לָהֶם עוֹד צָרְכֵי הָאֹכֶל, שֶׁלָקְחוּ אִתָּם מִקִבְרוֹ שֶׁל קָרָה־טֶטֶה. הֵם הִשְׁתַּמְשׁוּ גַם בַּלוּחוֹת הַיְרֻקִים, שֶׁקֹדֶם לָכֵן הִתְיַחֲסוּ אֲלֵיהֶם בְּאִי־אֵמוּן, אֲבָל לְאַחַר שֶׁטָעֲמוּ מֵהֶם, נוֹכְחוּ שֶׁעֲרֵבִים הֵם מְאֹד וּמְזִינִים. לוּחוֹת אֵלֶה נַעֲשׂוּ מִתַּעֲרֹבֶת שֶׁל דְבַשׁ עִם אֵי־אֵלֶה עֲשָׂבִים רֵיחָנִיִים, עֲרֵבִים לַחֵךְ. רַק מַחֲסוֹר אֶחָד הָיָה לָהֶם, שֶׁקָשֶׁה הָיָה לִגְבָרִים לְהַבְלִיג עָלָיו, – חֶסְרוֹן הַטַבַּק. אֲבָל הֵם הִתְנַחֲמוּ בָּזֶה, שֶׁבְּאוֹקְלֶנְד יִתְעַנְגוּ עָלָיו בְשֶׁפַע.

בָּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה לְפֶבְּרוּאַר עָמְדָה הֶאֹרְחָה לָלוּן לְרַגְלֵי הַר אֶחָד, הַגָבֹהַּ כִּתְשַׁע מֵאוֹת מֶטֶר, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה רָשׁוּם בְּמַפָּתוֹ שֶׁל פַּגַנֶל, הָיָה עוֹד בֶּן בְּלִי שֵׁם.

מַזְכִּירָה שֶׁל הַחֶבְרָה הַגִיאוֹגְרָפִית הִצִיעַ לִקְרֹא לוֹ בְּשֵׁם “גְלֶנֶרְוַן”.

אַחֲרֵי סֵרוּבִים אֲרֻכִּים מִצִדוֹ שֶׁל הַלוֹרְד, עָמַד הַגִיאוֹגְרָף בְּכָל זֹאת עַל דַעְתּוֹ, וּבְאֹפֶן חֲגִיגִי רָשַׁם עַל הַמַפָּה אֶת הָהָר בְּשֵׁם “גְלֶנֶרְוַן”. מִן הָהָר הַזֶה הָיָה עֲלֵיהֶם לַעֲבֹר דֶרֶךְ יְעָרִים שֶׁאֵין לָהֶם קֵץ.

בְּמִקְצָת מְקוֹמוֹת הִשְׂתָּרְעוּ כָּרִים נֶהְדָרִים, שֶׁעוֹלָם מָלֵא שֶׁל יַתּוּשִׁים שׁוֹנִים שָׁרַץ וְרָמַשׂ שָׁם. נִפְגְשׁוּ גַם סִיעוֹת שֶׁל עוֹפוֹת, מוֹשָׁבוֹת שְׁלֵמוֹת שֶׁל עַכְבְּרֵי שָׂדֶה, אֲבָל עִקְבוֹת חַיוֹת אוֹ בְּנֵי־אָדָם לֹא נִרְאוּ בְּשׁוּם מָקוֹם.

פַּגַנֶל הוֹבִיל אֶת בְּנֵי לִוְיָתוֹ, בְּכַוְנוֹ אֶת דַרְכּוֹ עַל־פִּי הַשֶׁמֶשׁ וְהַכּוֹכָבִים. הַמַצְפֵּן שֶׁלוֹ אָבַד זֶה מִכְּבָר, אֲבָל זֶה לֹא צִעֲרוֹ הַרְבֵּה.

– מִן הַהֶכְרַח הוּא שֶׁאָדָם יוּכַל לִפְעָמִים לַעֲמֹד וּלְהִתְקַיֵם גַם בְּלי כָּל מַכְשִׁירֵי עֵזֶר, – אָמַר אֶל עַצְמוֹ כְּמִתְנַחֵם.

בָּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָׁה לְפֶבְּרוּאַר הָיוּ תַּיָרֵינוּ מֻכְרָחִים לַעֲבֹר בְּמַעְבָּרָה אֶת הַנָהָר וְאִיקָרוּ, וְאַחַר כָּךְ הוֹבִילָה אוֹתָם דַרְכָּם בְּמִישׁוֹרִים רַחֲבֵי־יָדַיִם עַד מְאֹד.

הַתַּיָרִים הִתְיַגְעוּ מְאֹד וְהָיוּ מֻכְרָחִים לְהִנָפֵשׁ. הַצֵידָה נִתְמַעֲטָה, וְכֹחוֹתֵיהֶם שֶׁל הַנוֹדְדִים הָאֻמְלָלִים הָלְכוּ הָלוֹך וְחָסוֹר. עַד לְאוֹקְלֶנְד הָיוּ מִזֶה כְּאַרְבָּעָה וַחֲמִשָׁה קִילוֹמִטֶר, וּמֶרְחָק זֶה הָיָה בְּעֵינֵיהֶם גָדוֹל יוֹתֵר מִמֵאָה הַקִילוֹמֶטְרִים שֶׁכְּבָר עָבְרוּ.

כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת עַצְמָם בְּטוּחִים מִכָּל סַכַּנָה בִּמְקוֹמוֹת בִּלְתִּי מְיֻשָׁבִים אֵלֶה, לֹא הָלְכוּ כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה יַחַד, אֶלָא נִתְפַּלְגוּ לִקְבוּצוֹת קְטַנוֹת.

הַלוֹרְד וְהַגְבֶרֶת גְלֶנֶרְוַן הָלְכוּ, כַּמוּבָן, תָּמִיד יַחַד וְשׂוֹחֲחוּ בִּדְבַר הֶעָתִיד אוֹ עַל דְבַר “דוּנְקָן” שֶׁאָבְדָה לָהֶם וְעַל דְבַר מַלָחֶיהָ הַמְצֻיָנִים,

ג’וֹן מַנְגֶלְס הָלַךְ שְׁלוּב זְרוֹעַ עִם מָרַת מֶרִי גְרַנְט. הוּא לֹא הֵעֵז לְהַזְכִּיר אַף פַּעַם אֶת זֶה, שֶׁנִפְלַט מִפִּיהָ בַּלַיְלָה הָאָיֹם הַהוּא, בְּעֵת שֶׁבָּרְחוּ מִבֵּית כִּלְאָם. אֲבָל מַה שֶׁנוֹגֵעַ לְרַב־הַחוֹבֵל גְרַנְט הִבִּיעַ מַנְגֶלְס תָּמִיד בְּשִׂיחוֹתָיו אֶת הַתִּקְוָה שֶׁיִמְצָאוּהוּ.

הַמַיוֹר, פַּגַנֶל וְרוֹבֶּרְט לַקְטוּ פְּרָחִים, עֲשָׂבִים וַאֲבָנִים וּבְתוֹךְ כָּךְ קָרָא הַמְלֻמָד בְּאָזְנֵיהֶם לְקָחִים עַל כָּל סוּג וְסוּג שֶׁל מַמְלֶכֶת הַדוֹמֵם וְהַצוֹמֵחַ.

הַיְעָרוֹת הָאַחֲרוֹנִים בְּדַרְכָּם שֶׁל יְדִידֵינוּ הָיוּ שֶׁל אֳרַנִים עֲנָקִיִים. הַנִקְרָאִים בִּלְשׁוֹן יְלִידֵי הָאָרֶץ בְּשֵׁם קַיְרוּס. עֵצִים אֵלֶה מִתְחָרִים בְּגָדְלָם עִם אַרְזֵי הַלְבָנוֹן. גֹבַהּ הַגֶזַע שֶׁל הַקַיְרוּס, רַק עַד הָעֲנָפִים הָרִאשׁוֹנִים, מַגִיעַ עַד שְׁלשִׁים מֶטֶר, וְכָךְ הוּא גַם אֹרֶךְ הַצַמֶרֶת, בְּאֹפֶן, שֶׁכָּל הָעֵץ גָבֹהַּ כְּשִׁשִׁים מֶטֶר.

בִּיעָרוֹת אֵלֶה חַיִים עוֹד עוֹפוֹת הַקִיוִי, שֶׁאִישׁ אֵינֶנוּ מַחֲרִיד כָּאן אֶת מְנוּחָתָם. פַּגַנֶל רָצָה מְאֹד לְהַשִׂיג לְמִצְעָר עוֹף אֶחָד כָּזֶה. אֲבָל נוֹכַח שֶׁעֲמָלוֹ יִהְיֶה לָרִיק.

– אֲנַחְנוּ נִשְׁכַּב לִישֹׁן עַכְשָׁיו – אָמַר מַכְּס נַבְּס _ וּבָעֶרֶב נוּכַל לְהַמְשִׁיךְ אֶת דַרְכֵּנוּ בְּכֹחוֹת חֲדָשִׁים. הַלֵילוֹת בְּהִירִים וְאֵין לַנוּ מִפְּנֵי מַה לְפַחֵד.

– כֻּלָם הִסְכִּימוּ לְדַעְתּוֹ שֶׁל מַכְּס נַבְּס, וְשָׁכְבוּ לִישֹׁן.

כְּשֶׁהֵקִיצוּ בְּשָׁעָה מְאּחֶרֶת בָּעֶרֶב, יָצְאָה הָאֹרְחָה לַדֶרֶךְ כְּשֶׁהֵם רַעֲנָנִים וּשְׂמֵחִים, וּבַבֹּקֶר הִגִיעוּ אֶל הָהָר אִיקִירַנְגָה, וּמִשָׁם הָיוּ עוֹד רַק כִּשְׁלשִׁים קִילוֹמֶטֶר עַד לְאוֹקְלֶנְד.

מִן הָהָר הַזֶה הוֹבִיל פַּגַנֶל אֶת בְּנֵי לִוְיָתוֹ אֶל הָהָר הַרְדִי, שֶׁפִּסְגָתוֹ הִתְנַשְׂאָה לְגֹבַהּ שֶׁל אֶלֶף מֶטֶר. עַד לָהָר הַהוּא הָיוּ שִׁבְעָה־עָשָׂר קִילוֹמֶטֶר וְכָל הַדֶרֶךְ הָיְתָה סְבוּכָה וּמְשֻׁבֶּשֶׁת בִּסְבָכִים שֶׁל כְּשׁוּת. הַתַּיָרִים הִסְתַּבְּכוּ עַל כָּל צַעַד בַּלוּלָאוֹת הַגְמִישֹוֹת וְהַנֶאֱחָזוֹת שֶׁל צֶמַח נִפְלָא זֶה, הַדוֹמֶה בִּפְתִילָיו הַיְרֻקִים וְהָרַבִּים לְנָחָשׁ.

לְפַלֵס דֶרֶךְ בֵּין סִבְכֵי צְמָחִים אֵלֶה לֹא הָיָה לָהֶם בַּמֶה, מִלְבַד אוֹלָרוֹ שֶׁל גְלֶנֶרְוַן, וְגַם הוּא קָהָה מָהֵר. אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר בְּכַמָה עָמָל וְקֹשִׁי הָלְכוּ הַתַּיָרִים הָאֻמְלָלִים קָדִימָה! כְּשֶׁיָצְאוּ לְבַסוֹף מִתּוֹךְ סִבְכֵי הַכְּשׁוּת, נָפְלוּ כֻּלָם עַל הָאֲדָמָה כְּמֵתִים מֵרֹב עֲיֵפוּת וְיָשְׁנוּ זְמַן רַב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר שִׁעֲרוּ קֹדֶם לָכֵן.

לְמָחֳרַת הַיוֹם הַהוּא הִגִיעוּ תַּיָרֵינוּ הַמְעֻנִים מֵהַצָמָא הַנוֹרָא, אֶל הָרֹאשׁ לוֹטִין אֲשֶׁר עַל חוֹף הָאוֹקְיָנוּס הַשָׁקֵט.

שָׁם מָצְאוּ בִּקְתוֹת אֲחָדוֹת, שְׂרִידֵי מוֹשָׁבוֹת שֶׁנֶחְרְבוּ עַל יְדֵי הַמִלְחָמָה. בְּכָל מָקוֹם הָיוּ נִרְאִים עִקְבוֹת הַשְׂרֵפוֹת, הַהֲרֵגוֹת וְהַשׁוֹד; הַתְּבוּאוֹת הָיוּ שְׂרוּפוֹת אוֹ רְמוּסוֹת.

בְּמָקוֹם זֶה מִנָה לָהֶם גוֹרָלָם צָרָה חֲדָשָׁה.

הֵם הָלְכוּ לְאַט לְאֹרֶךְ הַחוֹף הַגָבֹהַּ בְּחַפְּשָׂם אַחֲרֵי מוֹרָד אֶל הַמַיִם, וְהִנֵה רָאוּ פִּתְאֹם גְדוּד שֶל יְלִידֵי־הָאָרֶץ שֶׁרָצוּ יָשָׁר אֲלֵיהֶם, וְהֵנִיעוּ בְּנִשְׁקָם וְצָוְחוּ צְוָחוֹת פְּרָאִים.

לְלֹא יְכֹלֶת לָרוּץ, הִתְכּוֹנְנוּ כְּבָר יְדִידֵינוּ לְמִלְחֶמֶת מָגֵן. בָּעֵת הַהִיא קָרָא פִּתְאֹם ג’וֹן מַנְגֶלְס:

– סִירָה! סִירָה! מַהֲרוּ אֵלֶיהָ!

וּבֶאֱמֶת, בְּמֶרְחַק עֶשְׂרִים צְעָדִים מֵהֶם עָמְדָה עַל הַחוֹף סִירָה בַּעֲלַת עֶשְׂרִים מְשׁוֹטִים.

בְּמֶשֶׁךְ שְׁנַיִם־שְׁלשָׁה רְגָעִים הוֹרִידוּהָ הַמַיְמָה, הִפִּילוּ אֶת עַצְמָם אֶל תּוֹכָהּ וְדָחֲפוּ אוֹתָהּ מִן הַחוֹף.

ג’וֹן מַנְגֶלְס, וִילְסוֹן וּמְיוּלְרֶדִי תָּפְשׂוּ בַּמְשׁוֹטִים, גְלֶנֶרְוַן תָפַשׂ בַּהֶגֶה, הַגְבִירוֹת, פַּגַנֶל אוֹלְבִּינֶט וְרוֹבֶּרְט הִשְׁתַּטְּחוּ בְּתַחְתִּיתָהּ. עָבְרוּ כַּעֲשָׂרָה רְגָעִים וְהַסִירָה כְּבָר הָיְתָה רְחוֹקָה כַּחֲצִי קִילוֹמֶטֶר מִן הַחוֹף.

לְאָשְׁרָם, הָיָה הַיָם שָׁלֵו וְהַסִירָה שָׁטָה בְּאֹפֶן מְצֻיָן.

ג’וֹן מַנְגֶלְס לֹא רָצָה לְהִתְרָחֵק הַרְבֵּה מֵהַחוֹף אֶלָא לִנְהֹג אֶת הַסִירָה לְאָרְכּוֹ שֶׁל הַחוֹף, וְהִנֵה רָאָה שֶׁמֵרֹאש לוּטִין רוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם הַפְּרָאִים בְּשָׁלֹש סִירוֹת. בִּרְאוֹתוֹ. זֹאת קָרָא: נְהַג אֶל הַיָם הַגָלוּי, אֲדוֹנִי! מוּטָב שֶׁנִטְבַּע בַּמַיִם, מֵאֲשֶׁר נִפֹּל שׁוּב בִּידֵי אוֹכְלֵי־הָאָדָם.

הַסִירָה הִתְחִילָה לְהִתְרָחֵק בִּמְהִירוּת מִן הַחוֹף.

אֲבָל הַשַׁיָטִים הִתְיַגְעוּ מַהֵר, וְאַסְדוֹת רוֹדְפֵיהֶם שָׁטוּ בְּחִפָּזוֹן עוֹד יוֹתֵר גָדוֹל, וְעוֹד מְעַט וְהִדְבִּיקוּ אֶת הַנִמְלָטִים הָאֻמְלָלִים.

גְלֶנֶרְוַן הֵעִיף מַבָּט נוֹאָשׁ עַל הָאֹפֶק כְּאִלוּ רָצָה לְהִפָּרֵד מִן הָעוֹלָם… וְהִנֵה הִתְלַהֵט מַבָּטוֹ הַנוֹאָשׁ בְּאֵשׁ גִיל. הוּא הוֹשִׁיט יָדוֹ וְהֶרְאָה עַל אֵיזוֹ נְקוּדָה שֶנִרְאֲתָה רַק מְעַט מְאֹד מֵעַל פְּנֵיהֶם, וְקָרָא בְּקוֹל רוֹעֵד מֵהִתְרַגְשׁוּת:

– אֳנִיָה, יְדִידַי, אֳנִיָה! חַגְרוּ שְׁאֵרִית כֹּחוֹתֵיכֶם!… חִתְרוּ בַּמַיִם מַהֵר, עוֹד מְעַט וְנִצַלְנוּ!…

אַף אַחַד הַשַׁיָטִים לֹא הִפְנָה אֶת שִׁכְמוֹ לְהַבִּיט אֶל הָאֳנִיָה שֶׁגְלֶנֶרְוַן דִבֵּר עָלֶיהָ. לֹא הִסְפִּיקָה הַשָׁעָה. אֲבָל כֻּלָם הִרְגִישׁוּ אֶת עַצְמָם מְלֵאֵי כֹּחוֹת חֲדָשִׁים וְחָתְרוּ בְּכָל עֹז. רַק פַּגַנֶל הָאֶחָד עָמַד וְכוֹנֵן אֶת מִשְׁקַפְתּוֹ כְּלַפֵּי אוֹתוֹ צַד שֶׁהֶרְאָה גְלֶנֶרְוַן.

– כֵּן, זוֹהִי בֶּאֱמֶת אֳנִיָה, וְדַוְקָא אֳנִיַת־קִיטוֹר, הַהוֹלֶכֶת לִקְרָאתֵנוּ בְּכָל כֹּחַ קִיטוֹרָהּ! – אָמַר – חִזְקוּ וְאִמְצוּ, חֲבֵרַי! הַהַצָלָה קְרוֹבָה!

הַשַׁיָטִים הִכְבִּידוּ עַל הַמְשׁוֹטִים בְּכָל כֹּחָם מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ וְתִקְוָה. מֵאֲחוֹרֵיהֶם דָחַף אוֹתָם הַיֵאוּשׁ, לִפְנֵיהֶם רָמְזָה לָהֶם הַתִּקְוָה! אֶגְלֵי זֵעָה נָטְפוּ מִפְּנֵיהֶם הַשְׁזוּפוֹת שֶׁל הַשַׁיָטִים, שְׁרִירֵי יְדֵיהֶם נִתְמַתְּחוּ, עַד שֶׁנִדְמֶה הָיָה, כִּי עוֹד מְעַט וְיִתְפַּקְעוּ, הַמְשׁוֹטִים טָבְעוּ עָמֹק בַּמַיִם, רְסִיסֵי הַמַיִם נִתְּזוּ לְכָל עֵבֶר וְהַסִירָה שָׁטָה בִּמְהִירוּת הַבָּרָק עַל פְּנֵי הַמַיִם הַחֲלָקִים.

גְלֶנֶרְוַן מָסַר לְרוֹבֶּרְט אֶת הַהֶגֶה, וְהוּא עַצְמוֹ לָקַח מִידֵי פַּגַנֶל אֶת הַמִשְׁקֶפֶת וְהִסְתַּכֵּל בְּשִׂים־לֵב אֶל הָאֳנִיָה הַמִתְקָרֶבֶת.

– אֵלִי! – קָרָא הַלוֹרְד אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים – הֲרֵי זוֹהִי “דוּנְקָן”!

– “דוּנְקָן”! – חָזַר אַחֲרָיו ג’וֹן מַנְגֶלְס, בְּעָזְבוֹ מִיָדוֹ אֶת הַמָשׁוֹט.

– כֵּן, זוֹהִי אֳנִיַת הַמֵרוֹץ הָאֲהוּבָה שֶׁלָנוּ, אֲבָל… הִיא בִּידֵי, הַשׁוֹדְדִים! הַמָוֶת צָפוּי לָנוּ מִשְׁנֵי הָעֲבָרִים! –לָחַשׁ הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן בְּהוֹרִידוֹ אֶת יָדָיו בְּאֵין־אוֹנִים.

רַב־הַחוֹבֵל לָקַח גַם הוּא אֶת הַמִשְׁקֶפֶת וְכוֹנֵן אוֹתָהּ כְּלַפֵּי הָאֳנִיָה.

– כֵּן, אֵין בָּזֶה כָּל סָפֵק, זוֹהִי “דוּנְקָן” שֶׁלָנוּ, – אָמַר בַּאֲנָחָה.

– אֲבָל הַסְאָה כְּבָר גְדוּשָׁה בְּיוֹתֵר, – קָרָא מַכְּסַ נַבְּס – מַזָלֵנוּ מְשַׂחֵק אִתָּנוּ בֶּאֱמֶת בְּמִשְׂחַק “הֶחָתוּל וְהָעַכְבָּר”. מְעַנְיֵן לָדַעַת, מָתַי יִהְיֶה לוֹ מִשְׁחָק זֶה לְזָרָא.

הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁה וְּבִנְזִיפָה אִלֶמֶת הִבִּיטָה עַל קְרוֹבוֹ שֶׁל בַּעֲלָהּ, הַאִם בֶּאֱמֶת יָכוֹל הוּא לְהִתְלוֹצֵץ בְּרֶגַע מְסֻכָּן כָּזֶה!

מִן הַסִירָה שֶׁנִתְקָרְבָה אֶל הַנִמְלָטִים נִשְׁמַע קוֹל יְרִיָה וְהַכַּדוּר הִכָּה בְּאֶחָד מִמְשׁוֹטָיו שֶל וִילְסוֹן.

– הָהּ! – קָרָא הַמַלָח – עֵסֶק בִּישׁ!… הַכְבִּידוּ, הַמַיוֹר וְרַב־הַחוֹבֵל הַכְבֵּד, מְיוּלְרֶדִי!

הָאֳנִיָה הָיְתָה רְחוֹקָה מֵהֶם רַק כְּקִילוֹמֶטֶר, גְלֶנֶרְוַן לֹא יָדַע לְאֵיזֶה צַד לִפְנוֹת. הַמָוֶת אָרַב לָהֶם מִשְׁנֵי הָעֲבָרִים וּלְהִתְחַמֵק מִמֶנוּ לֹא הָיָה לְאָן.

וְהִנֵה נִזְדַעְזְעָה פִּתְאֹם כָּל הַסְבִיבָה; נִשְׁמְעָה יְרִיַת תּוֹתָח וּמֵעַל רָאשֵׁי הָאֻמְלָלִים עַף וְעָבַר בִּשְׁרִיקָה חַדָה כַּדוּר שֶׁנָפַל בִּכְבֵדוּת לְתוֹךְ הַמַיִם. וּבֵינְתַיִם הִתְחִילוּ הַפְּרָאִים לִירוֹת מֵהַסִירוֹת, יְדִידֵינוּ נִמְצְאוּ בֵּין אֵשׁ וָאֵשׁ.

הַנָשִׁים כָּרְעוּ עַל בִּרְכֵּיהֶן, וּבְחִיל וּרְעָדָה, בִּדְמָעוֹת בְּעֵינֵיהֶן הִתְפַּלְלוּ לֶאֱלֹהִים שֶׁיָמִית אוֹתָן, לְבַל תִּפֹּלְנָה בִּידֵי הַשׁוֹדְדִים אוֹ בִּידֵי הַפְּרָאִים. הַכַּדוּרִים נִתָּכוּ מִסָבִיב לְסִירַת הַנִמְלָטִים, אֲבָל לְאָשְׁרָם לֹא הִשִׂיג אַף אֶחָד אֶת הַמַטָרָה.

הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן הֵלִיט בְּיָדָיו אֶת עֵינָיו וְיָשַׁב זְמַן־מַה עֲצוּם־עֵינַיִם. אַחַר כָּךְ עָמַד וּבְקוֹל חָזָק אָמַר:

– הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם! ג’וֹן, הַטְבֵּעַ אֶת סִירָתֵנוּ! בֵּין כֹּה וּבֵין כֹּה אָבַדְנוּ!…

הַגְבִירוֹת צָעֲקוּ בְּקוֹל פְּחָדִים וְנִלְחֲצוּ בְּחָזְקָה הָאַחַת אֶל הַשֵׁנִית. גַם הַגְבָרִים אַמִיצֵי הַלֵב הִתְחַלְחֲלוּ, אֲבָל בְּלִבָּם הִרְגִישׁוּ שֶׁאֵין מוֹצָא אַחֵר. רַק פַּגַנֶל מָחָה בְּכָל תֹקֶף נֶגֶד זֶה.

– וְכִי בֶּאֱמֶת עָלֵינוּ לָמוּת כְּמוֹת מוּגֵי־לֵב! – צָעַק הַמְלֻמָד בַּהֲנִיעוֹ בְּיָדָיו – לֹא, אֲנִי לֹא אֶתֵּן לַעֲשׂוֹת זֹאת!… גַם לָנוּ יֵשׁ רוֹבִים! וּמַדוּעַ אֵיפוֹא אֵין אָנוּ יוֹרִים כְּדֵי לְהָגֵן עַל עַצְמֵנוּ?…

– הַמְתֵּן! הַמְתֵּן! – קָרָא רוֹבֶּרְט, בְּתָפְשׂוֹ בִּידֵי ג’וֹן מַנְגֶלְס, שֶׁרָצָה כְּבָר לְנַפֵּץ אֶת תַּחְתִּית הַסִירָה – אֲנִי רוֹאֶה בְּ“דוּנְקָן” אֶת תּוֹם אוֹסְטִין… אֶת תּוֹם הֶחָבִיב שֶׁלָנוּ!… שׁוּרוּ, הִנֵהוּ עוֹמֵד… בְּיַרְכְּתֵי הָאֳנִיָה. הוּא הִכִּיר אוֹתָנוּ… הוּא מְנוֹפֵף בְּכוֹבָעוֹ!…

הַנַעַר עוֹד לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת מִלָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה, כְּשֶׁנִשְׁמְעָה שׁוּב יְרִיַת תּוֹתָח, וּמִיָד אַחֲרֵי זֶה נִשְׁבְּרָה סִירַת הַפְּרָאִים שֶׁנִתְקָרְבָה. בְּרֶגַע זֶה נִשְׁמְעָה תְּרוּעַת “הֵידָד” סוֹאֶנֶת.

שְׁתֵּי הַסִירוֹת הַנִשְׁאָרוֹת פָּנוּ מִיָד לְאָחוֹר. הַפְּרָאִים שֶׁיָשְׁבוּ בַּסִירָה הָרִאשׁוֹנָה הִתְחַבְּטוּ, פְּצוּעִים פְּצָעִים אֲנוּשִׁים, בְּתוֹךְ הַמַיִם.

– אֵלֵינוּ, תּוֹם, אֵלֵינוּ! – קָרָא ג’וֹן מַנְגֶלְס, בַּהֲנִיעוֹ בְּכוֹבָעוֹ.

וְלֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְכָל עֲשֶׂרֶת הַנִמְלָטִים, מִבְּלִי לָדַעַת כֵּיצַד, כִּמְעַט מִתְעַלְפִים, נִמְצְאוּ כְּבָר בְּ“דוּנְקָן”, בְּקֶרֶב הַמַלָחִים הַחֲבִיבִים, הַמְסוּרִים לָהֶם בְּלֵב וָנֶפֶשׁ, שֶׁקִבְּלוּ אוֹתָם בְּשִׂמְחָה אֲמִתִּית, עַד שֶׁגַם הַמַיוֹר קַר־הַמֶזֶג מֻכְרָח הָיָה לִפְנוֹת הַצִדָה, כְּדֵי לִמְחוֹת אֶת דִמְעוֹת עֵינָיו!


 

פֶּרֶק ו: לָמָה בָּאָה דוּנְקָן לִנְיוּ־זִילֶנְד    🔗

קָשֶׁה לְתָאֵר אֶת הָרְגָשׁוֹת שֶׁתָּקְפוּ אֶת הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן וּבְנֵי לִוְיָתוֹ, כְּשֶׁשָׁמְעוּ אֶת לְשׁוֹן עַמָם וְאֶת קוֹלוֹת הַמַנְגִינָה הַלְאֻמִית, שֶׁבָּהּ קִבְּלוּ אֶת פְּנֵיהֶם עַל סִפּוּנָהּ שֶׁל “דוּנְקָן”. כְּשֶעָלוּ בַּסֻלָם, שֶׁהוּרַד מִסִפּוּן הָאֳנִיָה, הִתְחִיל הַמְחַצְרֵץ לְחַצְרֵץ מַרְשׁ קַבָּלַת־הַפָּנִים שֶל מִשְׁפַּחַת מַלְקוֹלְם, וּבְרֶגַע זֶה בָּקְעָה תְּרוּעַת “הֵידָד!” מִפִּי שְׁתֵּי עֲשָׂרוֹת אֲנָשִׁים. גְלֶנֶרְוַן, ג’וֹן מַנְגֶלְס, פַּגַנֶל, רוֹבֶּרְט וְגַם הַמַיוֹר שֶׁלֹא הָיָה רַגְשָׁנִי כְּלָל, נָשְׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, חִבְּקוּ זֶה אֶת זֶה בָכוּ מֵרֹב גִיל. הַגִיאוֹגְרָף שׁוֹטֵט עַל הַסִפּוּן כִּמְטֹרָף; קָפַץ, הִסְתּוֹבֵב, רָץ מֵאֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ וְכִמְעַט שֶׁחָנַק אֶת כֻּלָם בְּחִבּוּקָיו וְגִפּוּפָיו. אִישׁ מֵהֶם לֹא הִבִּיעַ אֶת רִגְשׁוֹתָיו כָּמוֹהוּ.

כָּל הַמַלָחִים הָיוּ בָּאֳנִיָה, אִישׁ לֹא נֶעְדַר, מוּבָן הַדָבָר, שֶׁכָּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶה הָיוּ מְאֻשָׁרִים וּשְׂמֵחִים, בִּרְאוֹתָם אֶת אֲדוֹנֵיהֶם וְאֶת רַב־חוֹבְלָם, אֲבָל בִּרְאוֹתָם בְּאֵיזֶה מַצָב נוֹרָא שָׁבוּ אֲלֵיהֶם, כִּסָה עָנָן שֶׁל עַצְבוּת אֶת פְּנֵיהֶם וּבְעֵינֵיהֶם נִרְאוּ דְמָעוֹת. וּבֶאֱמֶת חָזְרוּ אֶל “דוּנְקָן” רַק הַצְלָלִים שֶׁל אוֹתָם הַתַּיָרִים הָאַמִיצִים וְהָעַלִיזִים, שֶׁעָזְבוּ אוֹתָם לִפְנֵי שְׁלשָׁה חֳדִשִׁים. הֵם שָׁבוּ כְּחוּשִׁים, תְּשׁוּשִׁים, מְדֻכְדָכִים וּמְעֻנִים, קְרוּעֵי בְּגָדִים, מְכֻסֵי זֵעָה וְאָבָק, וְנוֹסָף לָזֶה, בְּהֵסַח־הַדַּעַת לְגַמְרֵי, וּבְמִקְרֶה בָּאוּ לָאֳנִיָתָם.

לְאַחַר שֶׁנָחוּ מְעַט וְהִשְׁקִיטוּ קְצַת אֶת רַעֲבוֹנָם וְצִמְאוֹנָם, שָׁאַל הַלוֹרְד רֵאשִׁית־כֹּל אֶת תּוֹם אוֹסְטִין בְּאֵיזֶה אֹפֶן בָּאָה “דוּנְקַן” אֶל הַחוֹף הַמִזְרָחִי שֶׁל נְיוּ־זִילֶנְד וְכֵיצַד הִשְׁתַּחְרֵר מִידֵי בֶּן־ג’וֹיז, וּבִכְלָל כָּל הַמוֹצְאוֹת אוֹתוֹ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיָמִים שֶׁהֵם לֹא הָיוּ אִתָּם. רַב־הַחוֹבֵל וּשְׁאָר הַתַּיָרִים הִתְנַפְּלוּ עָלָיו בִּשְׁאֵלוֹת רַבּוֹת כָּל כָּךְ עַד שֶׁהַזָקֵן הַמִסְכֵּן לֹא יָדַע לְמִי וְעַל מַה לְהַקְדִים וְלַעֲנוֹת, וּבְתִמָהוֹן הֶעֱבִיר אֶת עֵינָיו מֵהָאֶחָד אֶל הַשֵׁנִי.

– אֱמֹר אֵיפוֹא לְבַסוֹף, מֶה עָשִׂיתָ עִם הַפּוֹשְׁעִים שֶׁנִמְלְטוּ מֵעֲבוֹדַת־הַפֶּרֶךְ? – חָזַר הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן, בְּבַקְשׁוֹ מֵאֵת חֲבֵרָיו, שֶׁיִתְּנוּ לוֹ קֹדֶם לְדַבֵּר מְעַט עִם מַנְהִיג הָאֳנִיָה.

– עִם הַפּוֹשְׁעִים שֶׁנִמְלְטוּ מֵעֲבוֹדַת־הַפֶּרֶךְ?! אֵינִי מֵבִין, הוֹד מַעֲלָתְךָ, עַל דְבַר אֵלוּ פּוֹשְׁעִים הִנְךָ מְדַבֵּר.

– כַּמוּבָן, עַל דְבַר אֵלֶה שֶׁהָיָה בְּדַעְתָּם לִכְבּשׁ אֶת “דוּנְקָן”.

– אֵיךְ?… אֶת “דוּנְקָן”, הוֹד מַעֲלָתְךָ?… אֲנִי בֶּאֱמֶת, אֵינִי…

– מַה טִיבָן שֶׁל שְׁאֵלוֹתֶיךָ וְתִמְהוֹנְךָ הַמוּזָרִים?! נוּ, כֵּן, אֶת “דוּנְקָן”, אֶת אֲנִיָתֵנוּ, הֲתָבִין?… מֶה הָיָה סוֹפוֹ שֶׁל בֶּן ג’וֹיז וַחֲבוּרָתוֹ?

– סְלִיחָה, הוֹד מַעֲלָתְךָ, אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ שׁוּם בֶּן־ג’וֹיז, וְחַי הָאֱלֹהִים, כִּי אֵינִי מֵבִין אֶת דְבָרֶיךָ!

– מוּזָר הַדָבָר! – אָמַר הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן, בְּמָשְׁכוֹ בִּכְתֵפָיו, אֲבָל הוּא הִכִּיר בְּתִמְהוֹנוֹ שֶׁל אוֹסְטִין וּבְפָנָיו, שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְחַפֵּשׂ וּמַעֲמִיד פָּנִים – וְאֵיזוֹ הַדֶרֶךְ בָּאתָ אֵיפוֹא לְכָאן בָּאֳנִיָתִי? – הוֹסִיף הַלוֹרְד לִשְׁאֹל.

– אֳנִיַת הוֹד מַעֲלָתְךָ, שָׁטָה כָּאן זֶה זְמַן רַב בְּהֶתְאֵם לִפְקוּדָתְךְ.

– עַל־פִּי פְּקוּדָתִי?! – חָזַר וְשָׁאַל אֲדוֹן הָאֳנִיָה, שֶׁלֹא יָכֹל לְהַאֲמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו. – כֵּן הוּא, הוֹד מַעֲלָתְךָ, – הֵשִׁיב תּוֹם אוֹסְטִין בְּתֹקֶף.

אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר אֶת הִשְׁתּוֹמְמוּתָם שֶׁל הַלוֹרְד וּשְׁאָר הַתַּיָרִים, כְּשֶׁשָׁמְעּו אֶת הוֹדָעָתוֹ שֶׁל סְגַן רַב־הַחוֹבֵל.

– וּמָתַי זֶה נָתַתִּי פְּקוּדָה כָּזוֹ? – שָׁאַל הַלוֹרְד, נִדְהָם מִדִבְרֵי תּוֹם אוֹסְטִין.

– בְּמִכְתָבְךָ, מִן הָאַרְבָּעָה־עָשָׂר לְיַנוּאַר, – הֵשִׁיב סְגַן רַב־הַחוֹבֵל.

– בְּמִכְתָּבִי מִן הָאַרְבָּעָה־עָשָׂר לְיַנוּאַר?!… הֲרֵי זֶהוּ הַמִכְתָּב שֶׁכָּתַבְתִּי בְּעֵת חֲנָיָתִנוּ עַל חוֹף הַנָהָר סְנוֹבִּי. נִמְצָא, שֶאַתָּה קִבַּלְתָּ אוֹתוֹ?

– כַּמוּבָן, הוֹד מַעֲלָתְךָ, קִבַּלְתִּיו.

– בְּמֶלְבֶּרְן?

– כֵּן, בְּדִיוּק בְּאוֹתוֹ זְמַן, כְּשֶתִּקוּנָהּ שֶׁל “דוּנְקָן” נִשְׁלַם. הַמִכְתָּב הָיָה רַק חָתוּם בְּיָדְךָ, וְכֻלוֹ הָיָה כָּתוּב בְּיָד אַחֶרֶת. אֶפְשָׁר, שֶׁ…

– לֹא, אַחַת הִיא, תּוֹם. – שִׁסַע הַלוֹרְד אֶת הַסַפָּן, שֶׁיָרַד לְסוֹף דַעְתּוֹ – מַה שֶׁחָתוּם בְּיָדִי, לֹא אַכְחִישׁ, אֲבָל מִי הֵבִיא לְךָ מִכְתָּב זֶה? בֶּן־ג’וֹיז?

– לֹא, הוֹד מַעֲלָתְךָ! הֲרֵי כְּבָר הוֹדַעְתִּיךָ שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ שוּם בֶּן־ג’וֹיז. אֶת הַמִכְתָּב הֵבִיא מַלָח, שֶׁשְׁמוֹ אַיְרְטוֹן.

– כָּךְ, אַיְרְטוֹן וּבֶן־ג’וֹיז הַיְינוּ־הַךְ!… וּמֶה הָיָה כָּתוּב בַּמִכְתָּב הַהוּא? – שָׁם הָיָה כָּתוּב שֶׁאֶעֱזֹב מִיָד אֶת מֶלְבֶּרְן וְאָבוֹא אֶל הַחוֹפִים הַמִזְרָחִיִים…

– שֶׁל אוֹסְטְרַלְיָה! אָמַר הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן בְּחֵמָה כָּזוֹ, שֶׁהַסַפָּן הַזָקֵן נבוֹךְ וְנִרְתַּע לְאָחוֹר בְּעַל כָּרְחוֹ.

– אוֹסְטְרַלְיָה? גִמְגֵם, בְּהַבִּיטוֹ עַל פְּנֵי הַלוֹרְד הַנִזְעָמוֹת – לֹא, הוֹד מַעֲלָתְךָ, שָׁם הָיָה כָּתוּב מְפֹרָשׁ וּבָרוּר “אֶל הַחוֹפִים הַמִזְרָחִיִים שֶׁל ניוּ־זִילֶנְד”.

– שֶׁל אוֹסְטְרַלְיָה! שֶׁל אוֹסְטְרַלְיָה! – חָזְרוּ כָּל הַתַּיָרִים, בְּהַקִיפָם אֶת הַסַפָּן מִסָבִיב.

הַזָקֵן הַמִסְכֵּן נָבוֹךְ לְגַמְרֵי. סָבוּר הָיָה, שֶׁמָא לֹא קָרָא כַּהֹגֶן אֶת הַמִכְתָּב, וְלֹא יָכֹל לְהָרִים רֹאשׁ מֵרֹב בִּזָיוֹן. מֵעוֹדוֹ לֹא קָרָה אוֹתוֹ מִקְרֶה כָּזֶה! תָּמִיד הָיָה מְמַלֵא אֶת פְּקוּדוֹת אֲדוֹנָיו בֶּאֱמוּנָה, בְּישֶׁר וּבְדִיוּק נִמְרָץ, וְהִנֵה לְעֵת זִקְנָתוֹ, טָעָה טָעוּת נוֹרָאָה כָּזוֹ שֶׁאֵין לָהּ כַּפָּרָה!

– הֵרָגַע, תּוֹם – אָמְרָה אֵלָיו הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה – טָעוּתְךָ הֵבִיאָה אֶת הַצָלָתֵנוּ. הַהַשְׁגָחָה עַצְמָהּ…

– סִלְחִי לִי, הוֹד מַעֲלָתֵךְ, – אָמַר אוֹסְטִין בְּקוֹל רוֹעֵד, – אֲבָל אֵינֶנִי יָכוֹל לְהַאֲמִין בְּשׁוּם אֹפֶן, שֶׁאֲנִי אֶשְׁגֶה מִשְׁגֶה נוֹרָא כָּזֶה… אַיְרְטוֹן גַם הוּא קָרָא מִכְתָּב זֶה, וְגַם הוּא קָרָא כָּמוֹנִי, זֹאת אוֹמֶרֶת: “נְיוּ־זִילֶנְד”, וְלֹא “אוֹסְטְרַלְיָה”, וְהוּא רָצָה לְהוֹכִיחַ אוֹתִי בְּעַקְשָׁנוּת רַבָּה לָלֶכֶת דַוְקָא לְחוֹפֵי אוֹסְטְרַלְיָה.

– אַיְרְטוֹן? – שָׁאַל הַלוֹרְד אֱדוּאַרְד.

– כֵּן, אַיְרְטוֹן, הוֹד מַעֲלָתְךָ. הוּא רָצָה לְהוֹכִיחַ לִי “שֶׁנְיוּ־זִילֶנְד” כְּתוּבָה בַּמִכְתָּב רַק עַל־פִּי טָעוּת, וְשֶׁבֶּאֱמֶת חָפַצְתָּ לִרְאוֹת אֶת “דוּנְקָן” בְּמִפְרַץ טִיפוֹלְד.

– הַמִכְתָּב הַזֶה עוֹדוֹ שָׁמוּר אִתְּךָ, תּוֹם? – שָׁאַל מַכְּס נַבְּס, שֶׁהֵתְעַנְיֵן עַד מְאֹד בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַמְאֹרָעוֹת הַמוּזָרָה, שֶׁהֵבִיאָה אֶת “דוּנְקָן” דַוְקָא לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהַצֹרֶךְ בָּהּ הָיָה כֹּה נָחוּץ.

– כַּמוּבָן, שֶׁהוּא שָׁמוּר אִתִּי, אֲדוֹנִי, – עָנָה מַנְהִיג הָאֳנִיָה – לִכְשֶׁתִּרְצֶה, אֲבִיאֵהוּ מִיָד.

– הֲבִיאֵהוּ־נָא מַהֵר! – אָמַר גְלֶנֶרְוַן בְּקֹצֶר־רוּחַ.

– אוֹסְטִין נֶחְפָּז אֶל תָּאוֹ, וְהַתַּיָרִים הִבִּיטוּ מַחֲרִישִׁים הָאֶחָד עַל הַשֵׁנִי.

נִרְאֶה הָיָה שֶׁרַק הַמַיוֹר הֵבִין אֶת הָעִנְיָן, בְּשַׁלְבוֹ אֶת יָדָיו עַל חָזֵהוּ, נִגַשׁ אֶל הַגִיאוֹגְרָף הַמְלֻמָד, וּבְנָעֲצוֹ בּוֹ אֶת מֶבָּטוֹ הַחוֹדֵר אָמַר לוֹ בְּלַעַג.

– הֲתֵדַע, פַּגַנֶל, בָּזֶה כְּבָר הִפְרַזְתָּ עַל הַמִדָה.

– מַה זֶה? – שָׁאַל הַגִיאוֹגְרָף בְּטוֹן שֶׁל רֹגֶז, וְגוּפוֹ הַכָּפוּף הָיָה דוֹמֶה לְסִימַן־שְׁאֵלָה עֲנָקִי.

אֲבָל בְּאוֹתוֹ רֶגַע שָׁב תּוֹם אוֹסְטִין וּבְיָדוֹ הַמִכְתָּב הַכָּתוּב בִּידֵי פַּגַנֶל וְהֶחָתוּם בִּידֵי הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן.

– הִנֵה תּוּכַל, הוֹד מַעֲלָתְךָ, לְהִוָכֵחַ בַּאֲמִתּוּת דְבָרַי, – אָמַר הַזָקֵן, בְּהוֹשִׁיטוֹ אֶת הַמִכְתָּב לַאֲדוֹנָיו.

גְלֶנֶרְוַן לָקַח מִיָדוֹ אֶת הַנְיָר וְקָרָא בְּקוֹל רָם:

“נִתָּן צַו לְתוֹם אוֹסְטִין לְהַפְלִיג מִיָד בַּיָם וּלְהָבִיא אֶת “דוּנְקָן” בַּמַקְבִּילָה הַשְׁלשִׁים וָשֶׁבַע אֶל הַחוֹף הַמִזְרָחִי שֶׁל נְיוּ־זִילֶנְד”!

– נְיוּ־זִילֶנְד?! – חָזַר פַּגַנֶל, בְּקָפְצוֹ מִמְקוֹמוֹ כִּקְפִיץ הַנִזְרָק בְּיָד.

בְּהוֹצִיאוֹ אֶת הַמִכְתָּב מִידֵי גְלֶנֶרְוַן, הִגִישׁ אוֹתוֹ עַד לְאַפּוֹ, שִׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו, הֵסִיט אֶת מִשְׁקָפָיו עַל מִצְחוֹ וְקָרַָא בּוֹ גַם הוּא.

– שֶׁל נְיוּ־זִילֶנְד! – קָרָא בְּקוֹל פַּחַד וְיֵאוּשׁ, בְּקָרְאוֹ אֶת הַמִכְתָּב עַד סוֹפוֹ וְהוֹרִיד אֶת יָדוֹ שֶׁהֶחֱזִיקָה אֶת הַנְיָר. – פֹּה כָּתוּב בֶּאֱמֶת: “אֶל הַחוֹף הַמִזְרָחִי שֶׁל נְיוּ־זִילֶנְד”!… וְזֹאת כָּתַבְתִּי אֲנִי… בְּיָדִי אֲנִי!… וְכִי לֹא מְשֻׁגָע אֲנִי?…

– אֱמֶת הַדָבָר, פַּגַנֶל! –נִשְׁמַע קוֹל מְלַגְלֵג וְאֵיזוֹ יָד יָרְדָה כְבֵדוּת עַל כְּתֵפָיו שֶׁל הַגִיאוֹגְרָף הַנֶעֱלָב.

הַלָז פָּנָה לַאֲחוֹרָיו וְרָאָה אֶת פְּנֵי מַכְּס נַבְּס הַשְׁלֵווֹת וְהָאֲדִישׁוֹת.

– חֲדַל־נָא מֵעַנוֹת אֶת נַפְשְׁךָ, פַּגַנֶל יַקִירִי, – הוֹסִיף הַמַיוֹר – הִנָחֵם בָּזֶה שֶׁ“דוּנְקָן” הִגִיעָה בָּרֶגַע הַנָכוֹן וְלַמָקוֹם הַנָכוֹן, וְשֶׁלֹא שָׁלַחְתָּ אוֹתָהּ בִּמְקוֹם נְיוּ־זִילֶנְד לְסִין.

הֲלָצָה זוֹ הָלְמָה לְגַמְרֵי אֶת הַמְלֻמָד הֶעָלוּב, שֶׁשָׂם לֵב דַוְקָא לְסוֹף מִשְׁפָּטוֹ שֶׁל מַכְּס נַבְּס, הוּא שׁוֹטֵט מִפִּנָה לְפִנָה, טָפַח עַל רֹאשׁוֹ, מָרַט אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ, הִכָּה עַל חָזֵהוּ וּבִכְלָל הָיָה דוֹמֶה בְּרֶגַע זֶה לְפֶּרֶא מְיֹאָשׁ. הוּא עַצְמוֹ לֹא יָדַע אֶת אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה. צְחוֹקָם שֶל חֲבֵרָיו וְשֶׁל הַגְבִירוֹת הִקְנִיטוּהוּ עוֹד יוֹתֵר. בִּרְצוֹתוֹ לְהִסְתַּתֵּר מֵעֵין רוֹאִים, רָצָה לְהִתְפָּרֵץ לְתוֹךְ תָּאוֹ, אֲבָל טָעָה בְּדַרְכּוֹ וּבָא עַד גִשְׁרוֹ שֶׁל רַב־הַחוֹבֵל. בְּרוּצוֹ מִן הַגֶשֶׁר, נִסְתַּבֵּךְ עוֹד יוֹתֵר וְכִמְעַט שֶׁנָפַל, לוּלֵא הִסְפִּיק לֶאֱחֹז בְּאֵיזֶה חֶבֶל.

פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל נֵפֶץ חָזָק: הַתּוֹתָח יָרָה וְהַכַּדוּר שֶׁיָצָא מִתּוֹכוֹ הִדְלִיחַ אֶת מֵי הָאוֹקְיָנוֹס הַשְׁקֵטִים, הַגִיאוֹגְרָף הָאֻמְלָל, בְּהֵאָחֲזוֹ בַּחֶבֶל הַקָשׁוּר אֶל וָו הַתּוֹתָח, מָשַׁךְ אוֹתוֹ בְּחָזְקָה, וְהַכַּדוּר נִפְלַט מִלוֹעַ הַתּוֹתָח. מֵרֹב הִתְאַמְצוּת וּפַחַד הִתְהַפֵּךְ הַגִיאוֹגְרָף וְהִשְׂתָּרֵעוּ מְלֹא קוֹמָתוֹ עַל הַסִפּוּן, לְרַגְלֵי מָרַת גְרַנְט. הַצְחוֹק נִפְסַק מִיָד, כְּשֶׁרָאוּ אֶת פַּגַנֶל הַשׁוֹכֵב בְּלִי תְּנוּעָה כְּמֵת.

– אֵלִי! הוּא נִפְצַע פִּצְעֵי מָוֶת! הוּא מֵת! – קָרְאָה מָרַת מֶרִי, בְּהַרְכִּינָה אֶת עַצְמָה מֵעַל לַמְלֻמָד.

– לֹא יוּכַל הֱיוֹת! – אָמַר הַמַיוֹר, בְּקָרְבוֹ אֶל פַּגַנֶל כְּדֵי לִבְדֹק אֶת גוּפוֹ. כֻּלָם נִתְכַּנְסוּ מִסָבִיב, בְּהַבִּיטָם בְּפַחַד עַל פָּנָיו הַחִוְרוֹת וְעֵינָיו הָעֲצוּמוֹת שֶׁל הַמְלֻמָד. הַמַיוֹר כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְרָצָה לְהוֹשִׁיט יָדוֹ לְהַתִּיר אֶת מְעִילוֹ שֶל הַפָּצוּעַ, וְהִנֵה קָפַץ פִּתְאֹם הַלָז בִּזְרִיזוּת מַפְלִיאָה עַל רַגְלָיו וְקָרָא:

– לֹא, לֹא, זֹאת לֹא אַרְשֶׁה בְּשׁוּם אֹפֶן!

– פַּגַנֶל – אָמַר הַמַיוֹר בְּעָמְדוֹ גַם הוּא עַל רַגְלָיו, – תֵּן לִי לִבְדוֹק אוֹתְךָ! אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיֵשׁ לִי אֵי־אֵלוּ יְדִיעוֹת בַּחֲבִישַׁת פְּצָעִים.

– אֲנִי חוֹזֵר וּמוֹדִיעַ, שֶׁלֹא אַרְשֶׁה זֹאת!

– וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁצָרִיךְ לִבְדקֹ אוֹתְךָ!

– לֹא, לֹא, לֹא אַרְשֶׁה!

– אֲבָל אֶפְשָׁר שֶשִׁבַּרְתָּ…

– יוּכַל הֱיוֹת שֶׁשִׁבַּרְתִּי, – שִׁסְעוֹ פַּגַנֶל, בְּהִזְדַקְפוֹ עַל רַגְלָיו הָאֲרֻכּוֹת – אֲבָל זֶה שֶׁשִׁבַּרְתִּי יְתַקֵן נַגָר, וְלֹא אַתָּה.

– אֵיךְ… נַגָר?

– כֵּן! כִּי בְּנָפְלִי שִׁבָּרְתִּי כִּמְדֻמַנִי אֶת מִשְׁעַן הַסֻלָם וְצָרִיךְ לְתַקְנוֹ.

לִתְשׁוּבָה זוֹ פָּרַץ שׁוּב צְחוֹק גָדוֹל שֶׁלֹא נִשְׁתַּתֵּק זְמַן רַב, פַּגַנֶל הָיָה חַי וְשָׁלֵם וְהַשִׂמְחָה תָּפְסָה שׁוּב אֶת מְקוֹמָהּ.

“וְאוּלָם מַה מוּזָר מְלֻמָד זֶה”! חָשַׁב הַמַיוֹר בְּלִבּוֹ “הוּא לֹא רָצָה לְהַרְשׁוֹת לִנְגֹעַ בּוֹ. מַה הִיא סִבַּת הַדָבָר”?

כַּאֲשֶר הַשִׂמְחָה הַכְּלָלִית שָׁקְטָה קְצַת, פָּנָי גְלֶנֶרְוַן אֶל הַגִיאוֹגְרָף בִּשְׁאֵלָה;

– פַּגַנֶל, הַאוּכַל לְקַווֹת לְהִתְגַלוּת־לֵב מִצִדְךָ?

– וְכִי נָתַתִּי לְךָ פַּעַם יְסוֹד לַחֲשֹׁד בְּהִתְגַלוּת לִבִּי וֶאֱמוּנִי, אֲדוֹנִי? – שָׁאַל פַּגַנֶל בְּגָאוֹן.

– לֹא! אֲבָל יֵשׁ מִקְרִים… אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁפִּזוּר נַפְשְׁךָ מֵבִיא לִפְעָמִים לִידֵי תּוֹצָאוֹת טוֹבוֹת מְאֹד, כְּמוֹ לְמָשָׁל, בְּמִקְרֶה זֶה. לוּלֵא אַתָּה, הָיְתָה "דוּנְקָן נוֹפֶלֶת בִּידֵי הַפּוֹשְׁעִים, וְלוּלֵא אַתָּה, הָיוּ הַמָאוֹרִים הַפְּרָאִים אוֹכְלִים אֶת בְּשָׂרֵנוּ! אֲבָל אֱמֹר־נָא לִי, מַה הִמְרִיצְךָ לִכְתֹּב “נְיוּ־זִילֶנֲד” בִּמְקוֹם “אוֹסְטְרַלְיָה”?

– יִקַח הַשֵׁד אֶת כָּל זֶה, – קָרָא הַגִיאוֹגְרָף – פָּשׁוּט מִשׁוּם… בְּרֶגַע זֶה נָפַל מֶבָּטוֹ מִבְּלִי מְשִׂים עַל יַלְדֵי רַב־הַחוֹבֵל גְרַנְט; הוּא גִמְגֵם דְבַר־מָה, הִרְהֵר קְצַת, וְאַחַר־כָּךְ הִמְשִׁיךְ:

– מַה לַעֲשׂוֹת, אֲדוֹנִי! אֲנִי מְטֹרָף שֶׁאֵין לוֹ תַּקָנָה, וּוַדַאי אֵרֵד שְׁאוֹלָה בְּעוֹרוֹ שֶׁל הָאָדָם הַמוּזָר בְּיוֹתֵר שֶׁבָּעוֹלָם…

– אִם רַק לא יַפְשִׁיטוּ אֶת הָעוֹר הַזֶה בְּעוֹדְךָ בַּחַיִים, – הוֹסִיף מַכְּס נַבְּס.

– אֶת עוֹרִי יִפְשְׁטוּ בְּעוֹדִי בַּחַיִים?! – חָזַר פַּגַנֶל בְּאֵיזֶה טוֹן מוּזָר. וְכִי אֵין כַּוָנָתְךָ לְ…

– אֵיזוֹ כַּוָנָה וְאֵיזֶה רֶמֶז כָּאן, פַּגַנֶל חֲבִיבִי! – שִׁסְעוֹ הַמַיוֹר בְּנַחַת – אָמַרְתִּי זֹאת רַק בַּהֲלָצָה.

גְלֶנֶרְוַן הֶאֱמִין שֶׁהַגִיאוֹגְרָף כָּתַב טָעוּת זוֹ בְּלִי כָּל פְּנִיָה צְדָדִית, אֶלָא פָּשׁוּט תּוֹדוֹת לְפִזוּר נַפְשׁוֹ הָרָגִיל, וּבִשְׁעַת כָּתְבוֹ מִפִּיו אֶת הַמִכְתָּב עָלְתָה עַל דַעְתּוֹ נְיוּ־זִילֶנְד וְכָתַב אוֹתָהּ בִּמְקוֹם אוֹסְטְרַלְיָה, וְלָכֵן לֹא שְׁאֵלָהוּ עוֹד כָּל שְׁאֵלוֹת וּפָנָה שׁוּב אֶל תּוֹם אוֹסְטִין.

– אֱמֹר לִי, בְּבַקָשָׁה מִמְךָ, תּוֹם, הֶהָיָה זֶה תָּמוּהַּ בְּעֵינֶיךָ שֶׁאוֹמְרִים לְךָ לָשׁוּט אֶל חוֹפֵי נְיוּ־זִילֶנְד?

– כֵּן, הוֹד מַעֲלָתְךָ, – הֵשִׁיב הַלָז, – זֶה הֲמָמַנִי בֶּאֱמֶת. אֲבָל כָּךְ אֲנִי מִטִבְעִי. אֲנִי מְמַלֵא אֶת אֲשֶׁר מְצַוִים עָלַי בְּלִי כָּל פִּקְפּוּקִים, וְלֹא יָכֹלְתִּי לִבְלִי לַעֲשׂוֹת כַּכָּתוּב בַּמִכְתָּב הֶחָתוּם בְּיָדְךָ. וַדַאי גַם רַב־הַחוֹבֵל עַצְמוֹ לֹא הָיָה מֵעֵז לְהַמְרוֹת אֶת פְּקוּדָתְךָ, לַמְרוֹת זָרוּתָהּ.

– כַּמוּבָן, – אָמַר ג’וֹן מַנְגֶלְס.

– אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת אֲשֶׁר הָיָה מוּטָל עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת. תּוֹם. – אָמְרָה הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה, וְהַכֹּל נַעֲשָׂה לְטוֹבָה.

בְּדַבְּרָהּ אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה, תָּפְשָׂה בִּידֵי מָרַת מֶרִי וְהָלְכָה אִתָּה אֶל תָּאָהּ, כְּדֵי לְהַחְלִיף אֶת בְּגָדֶיהָ. אַחֲרֵיהֶן הָלְכוּ גַם הַמַיוֹר, פַּגַנֶל וְרוֹבֶּרְט. עַל הַסִפּוּן נִשְׁאֲרוּ רַק הַלוֹרְד גֶלֶנֵרְוַן, תּוֹם וְג’וֹן.

– וּמֶה חָשַׁבְתָּ אֵיפוֹא, כְּשֶׁקִבַּלְתָּ פְּקוּדָה תְּמוּהָה זוֹ? – הוֹסִיף הַלוֹרְד לִשְׁאֹל אֶת תּוֹם אוֹסְטִין.

– אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁפְּקוּדָתְךָ נִתְּנָה לְטוֹבַת הָעִנְיָן שֶׁל רַב־הַחוֹבֵל גְרַנְט, – עָנָה הַסַפָּן הַזָקֵן, – סָבוּר הָיִיתִי שֶׁמָצָאתָ אֵלוּ הוֹכָחוֹת עַל הִמָצְאוֹ שֶׁל רַב־הַחוֹבֵל גְרַנְט בִּנְיוּ־זִילֶנְד. בְּעָזְבִי אֶת מֶלְבֶּרְן לֹא הוֹדַעְתִּי לַמַלָחִים אֶת שֵׁם הַמָקוֹם שֶׁשָׁמָה אָנוּ צְרִיכִים לָבוֹא, רַק כְּשֶׁעָזַבְנוּ אֶת הַחוֹף הָאוֹסְטְרָלִי וְהִפְלַגְנוּ בַּיָם הַגָלוּי, אָמַרְתִּי לָהֶם זֹאת, אַחַר כָּךְ קָרָה דָבָר שֶׁהִתְמִיהַּ אוֹתִי מְאֹד מְאֹד…

– וּמָה הָיָה הַדָבָר, תּוֹם? – שָׁאַל ג’וֹן מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת.

– אַיְרְטוֹן, כְּשֶׁאַךְ נוֹדַע לוֹ לְאָן אָנוּ הוֹלְכִים…

– אַיְרְטוֹן? – קָרָא הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן – וְכִי הוּא נִשְׁאַר כָּאן בְּ“דוּנְקָן”?

– כֵּן, הוֹד מַעֲלָתְךָ…

אַיְרְטוֹן כָּאן, הֲתִשְׁמַע? – הוֹסִיף הַלוֹרְד, בִּפְנוֹתוֹ אֶל רַב־הַחוֹבֵל.

– שָׁמַעְתִּי, אֲדוֹנִי; נִסְתָּרִים דַרְכֵי אֱלֹהִים, – עָנָה ג’וֹן מָנְגֶלְס.

– וְאֵיפֹה הוּא כָּעֵת? – הֵמְשִׁיךְ בַּעַל־הָאֳנִיִָה, בִּפְנוֹתוֹ שׁוּב לְתוֹם אוֹסְטִין.

– בְּתָא מְיֻחָד, בַּמִשְׁמָר, הוֹד מַעֲלָתְךָ.

– בַּמִשְׁמָר; וּמַדוּעַ?

אֲנִי חָפַצְתִּי לְהוֹדִיעַ זֹאת לְהוֹד מַעֲלָתְךָ… כְּשֶׁנוֹדַע לְאַיְרְטוֹן שֶׁאָנוּ פּוֹנִים לִנְיוּ־זִילֶנְד, נִתְמַלֵא חֵמָה כָּזוֹ, שֶׁמַרְאֵהוּ הָיָה נוֹרָא; הוּא רָצָה לְהַכְרִיחַ אוֹתִי לָשׁוּב בַּחֲזָרָה, אִיֵם לְקוֹמֵם עָלַי אֶת כָּל הַמַלָחִים. אֲנִי הֲבִינוֹתִי שֶׁהוּא זוֹמֵם אֵיזוֹ מְזִמָה רָעָה וּמִהַרְתִּי לִכְלֹא אוֹתוֹ בְּחֶדֶר מְיֻחָד.

– וּמֵאָז הוּא יוֹשֵׁב שָׁם?

– כֵּן, הוֹד מַעֲלָתְךָ.

– יָפֶה עָשִׂיתָ, תּוֹם!

אוֹתָהּ שָׁעָה בָּא הַמְשָׁרֵת וְהוֹדִיעַ שֶׁהָאֲרוּחָה מוּכָנָה, וְשֶׁהַגְבֶרֶת מְבַקֶשֶׁת אֶת הַלוֹרְד וְרַב־הַחוֹבֵל לָבוֹא.

– בַּקֵשׁ אֶת הַגְבִירוֹת לְחַכּוֹת מְעַט, – אָמַר הַלוֹרְד אֱדוּאַרְד – אֲנִי וְג’וֹן צְרִיכִים גַם אָנוּ לְהַחֲלִיף אֶת בְּגָדֵינוּ…

– בּוֹא, ג’וֹן… אַחֲרֵי הָאֲרוּחָה נְטַפֵּל יוֹתֵר בְּאַיְרְטוֹן.

כְּשֶׁנוֹדַע בִּשְׁעַת הָאֲרוּחָה לַגְבֶרֶת גְלֶנֶרְוַן עַל דְבַר הִמָצְאוֹ שֶׁל אַיְרְטוֹן בָּאֱנִיָה, וְעַל חֶפְצוֹ שֶׁל בַּעֲלָה לַחְקֹר אוֹתוֹ בְּמַעֲמָד כֻּלָם, בִּקְשָׁה מִמֶנוּ לְשַׁחְרֵר אוֹתָהּ מֵהַדָבָר הַזֶה. קָשֶׁה הָיָה לָהּ לִרְאוֹת אֶת הָאִישׁ, שֶׁגָרַם לָהֶם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה רָעוֹת.

– לְדַאֲבוֹנִי, נוֹכְחוּתֵךְ בִּשְׁעַת הַחֲקִירָה נְחוּצָה מְאֹד, הֶלֶנָה יַקִירָתִי, – הֵשִׁיב הַלוֹרְד אֱדוּאַרְד.

– אִם הַדָבָר נָחוּץ, נַעֲנֵיתִי לְךָ, – אָמְרָה הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה – אֲבָל קָשֶׁה לִי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הָאֲנָשִׁים, הַמֻכְשָׁרִים לִבְגִידָה וְלִנְבָלָה מְתוֹעָבָה כְּמוֹ אַיְרְטוֹן זֶה.

– הֲרֵי לְשֵׁם כָּךְ הוּא שׁוֹדֵד, כְּדֵי שֶׁיִצְטַיֵן בְּכִשְׁרוֹנוֹת כָּאֵלֶה וּבְמַעֲלָלִים רָעִים, – אָמַר הַמַיוֹר.

– אַתָּה מְדַבֵּר כְּאִלוּ הוּא נוֹלַד שׁוֹדֵד מִבֶּטֶן אִמוֹ – אָמַר פַּגַנֶל, שֶשָׁקַט כְּבָר מֵרַגְזָנוּתוֹ.

– כֵּן, אֲנִי מַחֲזִיק בְּדֵעָה זוֹ, שֶׁהָאָדָם נוֹלָד טוֹב אוֹ רָע, שַׁקְרָן אוֹ אוֹהֵב אֱמֶת, יָשָׁר אוֹ בִּלְתִּי יָשָׁר, שׁוֹטֶה אוֹ חָכָם, מֻכְשָׁר לְהִתְפַּתֵּחַ אוֹ בִּלְתִּי מֻכְשָׁר, – עָנָה מַכְּס נַבְּס.

– הַמ!… – אָמַר הַגִיאוֹגְרָף – אִם עַד עַכְשָׁיו כִּבַּדְתִּיךָ כָּבוֹד גָדוֹל, הֲרֵינִי מוּכָן עַכְשָׁיו לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ לְפָנֶיךָ, יַקִירִי מַכְּס נַבְּס. אֲנִי רוֹאֶה, שֶׁאַתָּה תְּמִים־דֵעָה אִתִּי בִּשְׁאֵלָה זוֹ…

– הַאֻמְנָם כֵּן? – שִׁסְעוֹ הַמַיוֹר בִּמְנוּחָה, – נָעִים לִי לִשְׁמֹעַ, שֶׁהַשְׁקָפוֹתַי מַתְאִימוֹת לְהַשְׁקָפוֹתָיו שֶׁל מְלֻמָד מְפֻרְסָם כָּמוֹךָ.

– וּבְכֵן, – הִתְעָרְבָה בַּדָבָר הַגְבֶרֶת גְלֶנֶרְוַן – אַתֶּם מְשַׁעֲרִים שֶׁהָאֲנָשִׁים בָּאִים לָעוֹלָם כְּבָר בִּנְטִיוֹת רָעוֹת?

– אֲנִי מַחֲזִיק בְּדֵעָה זוֹ בְּכָל תֹּקֶף, – עָנָה הַמַיוֹר.

– וְגַם אֲנִי, – אָמַר פַּגַנֶל.

– בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֲנִי מוֹצֵא בֵּינֵיכֶם אַחְדוּת כָּזוֹ, – אָמַר הַלוֹרְד בְּבַת־צְחוֹק קַלָה – הֲלֹא אַתֶּם מִתְקוֹטְטִים תָּמִיד כְּאוֹיְבִים.

– וְעַכְשָׁיו מָצָאנוּ אֶת נְקוּדַת־הַמַגָע הָאַחַת לִשְׁנֵינוּ וְהִשְׁלַמְנוּ, – אָמַר פַּגַנֶל.

מַכְּס נַבְּס הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת הַסְכָּמָה.

– וַאֲנִי חָשָׁבְתִּי תָּמִיד, – פָּתְחָה שׁוּב הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה, – שֶׁהָאָדָם נוֹצֵר תָּמִים וְיָשָׁר, בִּלְתִּי מֻכְשָׁר כְּלָל לַעֲשׂוֹת כָּל רַע. הַנְטִיָה לַעֲשׂוֹת רַע בָּאָה אֵלָיו אַחֲרֵי יָמִים.

– סְלִיחָה, גְבִרְתִּי, זוֹהִי דַעַת הָרֹב, זֹאת אוֹמֶרֶת; דֵעָה קְדוּמָה שֶקִבְּלוּ אוֹתָהּ כְּעֵין מָסֹרֶת, – הֵשִׁיב הַמְלֻמָד – מִי שֶׁהִסְתַּכֵּל בִּילָדִים אֵיךְ הֵם מִתְפַּתְּחִים צַעַד אַחֲרֵי צַעַד, אֵיךְ הֵם נַעֲשִׂים לִגְדוֹלִים, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִוָכַח בְּאִי נְכוֹנוּתָהּ שֶׁל דֵעָה כּוֹזֶבֶת זוֹ. יֶלֶד טוֹב יִהְיֶה תָּמִיד אָדָם טוֹב, בְּאֵיזֶה מַצָב שֶׁיִהְיֶה מָצוּי, וּלְהֵפֶךְ, אוֹתוֹ הַיֶלֶד שֶׁהֵבִיא אִתּוֹ לָעוֹלָם נְטִיוֹת רָעוֹת, מִן הַנִמְנָע הוּא שֶׁלֹא יִהְיֶה אַחַר כָּךְ אָדָם רַע אִם גַם הֶכְרַח חִיצוֹנִי לֹא יִהְיֶה בַּדָבָר.

– אֱמֶת הַדָבָר! – חִזֵק מַכְּס נַבְּס אֶת דְבָרָיו.

– וּבְכֵן בְּאֹפֶן כָּזֶה, הַסְבִיבָה הַחִנוּךְ, הַהַשְׂכָּלָה, וְהָעִקָר – הַדָת. מַה תְהֵא עֲלֵיהֶם? – שָׁאֲלָה הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה.

– הַשְׁפָּעָתָם הִיא כְּאַיִן! – הֵשִׁיב פַּגַנֶל בִּקְצָרָה.

– הָא כֵּיצַד? – הִתְעָרֵב גַם הַלוֹרְד.

– כֵּן, הוּא, יַקִירִי הַלוֹרְד!… אֲנִי כִּמְדֻמַנִי, כְּבָר דִבַּרְתִּי פַּעַם עַל דְבַר זֶה… הַסְבִיבָה, הַחִנוּךְ, הַלִמוּד הֵם רַק מְפַתְּחִים אֶת זֶה שֶׁהָיָה כְּבָר בַּיֶלֶד, אֲבָל חַסְרֵי־אוֹנִים הֵם לָתֵת לוֹ אֶת אֲשֶׁר לֹא הָיָה בּוֹ מִלֵדָה. הִנֵה מוֹפְתִים חוֹתְכִים: יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים רָעִים מְאֹד, שֶׁיָצְאוּ מִתּוֹךְ סְבִיבָה יָפָה, שֶׁהֵם מְחֻנָכִים יָפֶה וַּעֲלֵי הַשְׂכָּלָה גְבוֹהָה; וּלְהֵפֶךְ – מֵהַסְבִיבָה הַיוֹתֵר־רָעָה וְגַסָה וְנִבְעָרָה וְחוֹטֵאת יוֹצְאִים לִפְעָמִים אֲנָשִׁים לְמוֹפֵת, וְכִי עוֹד לֹא רָאִיתָ כָּזֹאת?

– אַתָּה מְדַבֵּר עַל מִקְרִים יוֹצְאִים מִן הַכְּלָל, – הֵשִׁיב הַלוֹרְד – אֲבָל הֲרֵי יָדוּעַ הוּא שֶׁאֵין כְּלָל בְּלִי יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, וְעוֹד מַה מוֹכִיחים הַדֻגְמוֹת שֶׁהֵבֵאתָ? רַק זֹאת, שֶׁהַיֶלֶד מֵהַסְבִיבָה הַטוֹבָה נִשְׁחָת עַל יְדֵי הַשְׁפָּעָה זָרָה וְרָעָה, וְזֶה שֶׁנוֹלָד בֵּין חַטָאִים וְגַסִים, הוּצָא עַל יְדֵי מִי שֶׁהוּא מִיוֵן־הַמְצוּלָה וְהוּבָא לְדֶרֶךְ הַטוֹבָה.

– לֹא, אֲדוֹנִי! הֵשִׁבי פַּגַנֶל בְּרַתְחָנוּת – אִי־אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ אֶת הַזָהָב לְרֶפֶשׁ, וְעַל יְדֵי שׁוּם לִיטוּשׁ וּמֵרוּק לֹא תַּהֲפֹךְ אֶת הַחֲלָמִישׁ לְאֶבֶן יְקָרָה…

– אַתָּה מַתְחִיל כְּבָר לְדַבֵּר בְּהַשְׁאָלוֹת, פַּגַנֶל!

– כֵּן, כִּי הַהַשְׁאָלוֹת וְהַהֶקֵשִׁים מְבָרְרִים אֶת הָעִנְיָן יוֹתֵר מִכָּל דָבָר… נַסֵה לְהוֹצִיא אֶת הַצְפַרְדֵעַ מֵהַבִּצָה וְאֶת הַחֲזִיר מִן הָרֶפֶשׁ וּלְהַכְנִיס אוֹתָם אֶל סְבִיבָה אַחֶרֶת; הֵם אוּלַי יִכָּנְעוֹּ לְאֵיזֶה זְמַן, אֲבָל כְּשֶׁיְהֵא לָהֶם חֹפֶשׁ פְּעֻלָה, מִיָד יַחְזְרוּ בְּרִיצָה וּבְדִיצָה אֶל סְבִיבָתָם הַקוֹדֶמֶת, שֶׁבִּלְעָדֶיהָ הָיָה לָהֶם כֹּה קָשֶׁה לְהִתְקַיִם.

אֲנִי יְכוֹלָה לֶאֱמֹר בְּנִידוֹן זֶה רַק אַחַת, – אָמְרָה הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה – שֶׁהָאֲנָשִׁים הָרָעִים לֹא קָלְטוּ הֵיטֵב אֶל תּוֹכָם אֶת תּוֹרַת הַדָת.

וְכָךְ, תּוֹךְ וִכּוּחַ סוֹעֵר, נִגְמְרָה אֲרוּחַת־הַבֹּקֶר. הִגִיעַ הַזְמַן לַחֲקֹר אֶת הַפּוֹשֵׁעַ, הַנִמְצָא בְּיַרְכְּתֵי הָאֳנִיָה.

ג’וֹן, אֱמֹר לְתוֹם, שֶׁיָבִיא לְכָאן אֶת אַיְרְטוֹן, – אָמַר הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן, לְאַחַר שֶׁהֵסִירוּ אֶת כְּלֵי־הָאֹכֶל מְעַל הַשֻׁלְחָן.


 

פֶּרֶק ז: עַקְשָׁנוּתוֹ שֶׁל אַיְרְטוֹן    🔗

אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים הוּבָא אַיְרְטוֹן אֶל חֲדַר הָאֹכֶל. כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה עוֹד יָשְׁבוּ עַל מְקוֹמוֹתֵיהֶם.

הוּא נִכְנַס בְּצַעֲדֵי אוֹן בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל מֹרֶךְ-לֵב אוֹ מְבוּכָה. רַק עֵינָיו הָיוּ מָשְׁפָּלוֹת אַרְצָה בְּעַקְשָׁנוּת. פִּיו הָיָה סָתוּם בְּחָזְקָה וְאֶגְרוֹפָיו קְמוּצִים.

בְּהִתְקָרְבוֹ אֶל הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן, הִתְיַשֵׁר מְלֹא קוֹמָתוֹ, שִׁלֵב אֶת יָדָיו עַל חָזֵהוּ, וְנָעַץ בּוֹ אֶת עֵינָיו הַמַבְרִיקוֹת בְּאוֹר זוֹעֵף.

– אַיְרְטוֹן, – פָּתַח הַלוֹרְד אֱדוּאַרְד, – הִנֵה נִפְגַשְׁנוּ שׁוּב בְּאוֹתָהּ אֳנִיָה עַצְמָהּ שֶׁהָיָה בְּדַעְתְּךָ לְכָבְשָׁהּ, כְּדֵי לְמָסְרָהּ בִּידֵי חֲבוּרַת הַשׁוֹדְדִים שֶׁל בֶּן-ג’וֹיז.

שִׂפְתֵי אַיְרְטוֹן רָעֲדוּ רַעַד קַל, וּפָנָיו הַשְׁחוּמוֹת הִסְמִיקוּ, אֲבָל לֹא מִבּוּשָׁה, כִּי אִם מִקֶצֶף, עַל שֶׁמְזִמָתוֹ לֹא הִצְלִיחָה.

עַל דִבְרֵי הַלוֹרְד לֹא עָנָה אַף מִילָה אַף-עַל-פִּי שֶׁגְלֶנֶרְוַן חָשַׁב, שֶׁהוּא יִשְׁתַּדֵל לְהִצְטַדֵק. בִּרְאוֹתוֹ שֶׁטָעָה בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ, הוֹסִיף הַלוֹרְד

– אֲנִי מְחַכֶּה לִתְשׁוּבָתְךָ, אַיְרְטוֹן. מַה תֹּאמַר לָזֶה?

– אֵין לִי מַה לֶאֱמֹר, אֲדוֹנִי הָרָם, – אָמַר אַיְרְטוֹן בִּמְנוּחָה, בְּהַבְרִיקוֹ שׁוּב בְּעֵינָיו, וְעַל מִצְחוֹ נִרְאוּ קְמָטִים עֲמֻקִים – אֲנִי עָשִׂיתִי שְׁטוּת, בָּזֶה שֶׁנָתַתִּי לֶאֱסוֹר אֶת עַצְמִי. עֲשֵׂה אִתִּי כְּכָל הַיָשָׁר בְּעֵינֶיךָ.

בְּאָמְרוֹ זֹאת, הִרְכִּין שׁוּב אֶת רֹאשׁוֹ וְהֶעֱמִיד פָּנִים כְּאִלוּ כָּל הַדָבָר הַזֶה אֵינוֹ נוֹגֵעַ אֵלָיו כְּלָל. אֲבָל גְלֶנֶרְוַן רָצָה לַחֲדֹר כְּכָל הָאֶפְשָׁר לְתוֹךְ נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם מַתְמִיהַ זֶה, וְאַגַב לְהַצִיל מִפִּיו אֵי-אֵלֶה פְּרָטִים בְּנוֹגֵעַ לְרַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט וּ“בְּרִיטַנְיָה”. וְלָכֵן הִשְׁתַּדֵל לִכְבּשׁ אֶת כַּעֲסוֹ שֶׁרָתַח בְּקִרְבּוֹ, וְהוֹסִיף בְּקוֹל שָׁקֵט:

– אֲקַוֶה, אַיְרְטוֹן, שֶׁלֹא תָּשִׁיב פָּנַי רֵיקָם וְלֹא תִּמָנַע מִלַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת אֲחָדוֹת… רֵאשִׁית כָּל אֱמֹר לִי, מַה הוּא שִׁמְךָ: אַיְרְטוֹן אוֹ בֶּן-ג’וֹיז? אֵיזֶה מִשְׁנֵי אֵלֶה הוּא הָאֲמִתִּי? הֲבֶאֱמֶת הָיִיתָ מַלָח בִּ“בְּרִטַנְיָה”?

אַיְרְטוֹן שָׁתַק.

בְּעֵינֵי הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן הִבְרִיקָה אֵשׁ זַעַם. הוּא הָיָה מוּכָן לְהִתְלַהֵט, אֲבָל הִתְאַפֵּק שׁוּב וְעַד כַּמָה שֶׁאֶפְשָר שָׁאַל בְּקוֹל שָׁקֵט:

– שֶׁמָא תְּסַפֵּר לִי, בְּאֵיזֶה אֹפֶן עָזַבְתָּ אֶת “בְּרִיטַנְיָה” וְלָמָה בָּאתָ לְאוֹסְטְרַלְיָה?

שׁוּב אוֹתָה הַשְׁתִיקָה הָעַקְשָׁנִית וְאוֹתוֹ חֹסֶר-הַתְּנוּעָה מִצַד הַנִשְׁאָל.

– שְׁמָעֵנִי-נָא, אַיְרְטוֹן, – הִמְשִׁיךְ אֲדוֹן הָאֳנִיָה, – אֲנִי מְיָעֶצְךָ לְהַשִׁיבֵנִי, לְטוֹבָתְךָ אַתָּה. רַק הִתְגַלוּת-לֵב מִצִדְךָ יְכוֹלָה לְהַצִילְךָ… הֲרֵינִי שׁוֹאֶלְךָ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה: הֲרוֹצֶה אַתָּה לַהֲשִׁיבֵנִי עַל שְׁאֵלוֹתַי, אִם לָאו?

אַיְרְטוֹן הִבִּיט יָשָׁר אֶל פְּנֵי הַלוֹרְד, וּבְהַכָּרַת עֵרֶךְ עַצְמוֹ אָמַר:

– אֲדוֹנִי, אֲנִי חוֹזֵר עַל דְבָרַי: אֵין לִי מַה לַעֲנוֹת. לָמָה לִי לְהַאֲשִׁים אֶת עַצְמִי, אִם זֶהוּ דְבַר הַמִשְׁפָּט?

– אֲנִי קוֹרֵא לְךָ שֶׁתַּצְדִיק וְלֹא תַּרְשִׁיעַ אֶת עַצְמְךָ. אַשְׁמָתְךָ בְּרוּרָה הִיא גַם בְּלִי הִתְוַדוּתְךָ. הַהוֹכָחוֹת הֵן חוֹתְכוֹת.

– הַאֻמְנָם הִנְךָ סוֹבֵר כָּךְ, אֲדוֹנִי? – אָמַר אַיְרְטוֹן בְּלַעַג – לַשָׁוְא! לְהוֹכִיחַ אֶת אַשְׁמָתִי אֵינֶנוּ מִן הַדְבָרִים הַקַלִים. גַם חוֹקֵר-הַדִין הֲכִי טוֹב שֶׁבְּלוֹנְדוֹן יָבוֹא בִּמְבוּכָה… יָכוֹל אַתָּה לְהַאֲמִין לִי, אֲדוֹנִי. מִי יוֹכִיחַ לְשֶׁם מַה בָּאתִי לְאוֹסְטְרַלְיָה, כְּשֶׁאֵין אוֹתוֹ אִישׁ הַיְחִידִי הַיוֹדֵעַ זֹאת, הֲלֹא הוּא רַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט? מִי יוֹכִיחַ שֶבֶּן-ג’וֹיז, שֶׁהַשִׁלְטוֹנוֹת מְחַפְּשִׂים אַחֲרָיו הוּא דַוְקָא אֲנִי? הֲרֵי הֵם לֹא תְּפָשׂוּנִי בִּשְׁעַת קַלְקָלָתִי! בַּמֶה יָכוֹל אַתָּה לְהוֹכִיחַ, שֶׁאֲנִי זָמֹתִי לְהָבִיא בִּרְשׁוּתִי אֶת אֳנִיָתְךָ? אֶת זֶה לֹא תּוּכַל לְהוֹכִיחַ בְּשׁוּם דָבָר. הֲשָׁמַעְתָּ, אֲדוֹנִי? אַתָּה יָכוֹל רַק לַחֲשֹׁד בִּי. אֲבָל כְּדֵי לָדוּן אֶת הָאָדָם, דְרוּשׁוֹת עֻבְדוֹת. וּלְךָ אֵין כָּאֵלֶה! מֵהֶעְדֵר עֵדִים שֶׁיוּכְלוּ לְהוֹכִיחַ אֶת כַּחֲשִׁי עַל פָּנַי, אֲנִי מְאַשֵׁר, שֶׁאֲנִי – אַיְרְטוֹן, מִי שֶׁהָיָה לְפָנִים מַלָח בִּ“בְּרִטַנְיָה”.

אַיְרְטוֹן שֶׁהִתְנַעֵר בְּמֶשֶׁךְ הַזְמַן שֶדִבֵּר, שָׁב עַכְשָׁיו עוֹד פַּעַם לְחֹסֶר-הַתְּנוּעָה וְשִׁוְיוֹן-הָרוּחַ כְּמִקֹדֶם.

אַחֲרֵי הַפְסָקָה קְצָרָה, הוֹסִיף הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן וְאָמַר:

– אַיְרְטוֹן, אֵין אֲנִי חוֹקֵר בֵּית-הַמִשְׁפָּט וְאֶת חוֹבוֹתָיו אֵין אֲנִי מְקַבֵּל עָלַי. אֲנִי רוֹצֶה רַק לְהוֹצִיא מִפִּיךָ יְדִיעוֹת, שֶׁלֹא תּוּכַלְנָה לְהַזִיק לְךָ כְּלָל. אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת מַטְרַת נְסִיעָתִי, אַתָּה יוֹדֵעַ, כַּנִרְאֶה, גַם אֶת מְקוֹם הִמָצְאוֹ שֶׁל רַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט, וּבְמִלָה אַחַת הָיִיתָ יָכוֹל לַעֲזֹר לִי לִמְצֹא אֶת עִקְבוֹתָיו. הֲתֹאמַר לִי מִלָה זוֹ?

אַיְרְטוֹן הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ בִּשְׁלִילָה.

– אַתָּה אֵינְךָ רוֹצֶה גַם לֶאֱמֹר, אֵיפֹה נִמְצָא רַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט?

– לֹא, אֲדוֹנִי, – אָמַר אַיְרְטוֹן קָשׁוֹת.

– וְאֵינְךָ רוֹצֶה גַם לֶאֱמֹר לִי אֶת מְקוֹם הִשָׁבְרָהּ שֶׁל “בְּרִיטַנְיָה”?

– גַם זֶה לֹא!

– אַיְרְטוֹן, – אָמַר הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן כִּמְעַט כְּמִתְחַנֵן, – חוּס-נָא עַל יַלְדֵי רַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט, הַמִשְׁתּוֹקְקִים כָּל כָּךְ לִרְאוֹת אֶת אֲבִיהֶם, אֱמרֹ לָהֶם אַיֵהוּ.

אַיְרְטוֹן פָּסַח עַל שְׁתֵּי הַסְעִפִּים. עַל פָּנָיו הַנִזְעָמִים עָבְרָה צְמַרְמֹרֶת קַלָה וּמֶבָּטוֹ הַזוֹעֵף הִתְרַכֵּךְ, אֲבָל עַד מְהֵרָה מָשַׁל בְּרוּחוֹ, הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ וּבְקוֹל עָמוּם אָמַר:

– אֵינִי יָכוֹל, אֲדוֹנִי!

וּכְאִלוּ הִתְחָרֵט עַל רֶגַע חֻלְשָׁתוֹ, הוֹסִיף בְּקוֹל חָזָק:

– לֹא, אֲנִי לֹא אֹמַר זֹאת לְעוֹלָם! תּוּכַל לִתְלוֹת אוֹתִי לִכְשֶׁתִּרְצֶה.

– לִתְלוֹת! – קָרָא הַלוֹרְד גְלֶנְרְוַן – כְּדָאִי וְהָגוּן אַתָּה לִתְלִיָה!…

אֲבָל כָּאן אֵין שׁוֹפְטִים וְאֵין תַּלְיָנִים. בָּאֳנִיָתִי הִנְךָ בָּטוּחַ מִכָּל סַכָּנָה, אֲבָל בַּנָמָל הָרִאשׁוֹן אֶמְסֹר אוֹתְךָ בִּידֵי הַשִׁלְטוֹנוֹת הָאַנְגְלִים.

– אֲנִי מְיַחֵל רַק לָזֶה! – אָמַר אַיְרְטוֹן בְּגַסוּת-רוּחַ – דוֹמַנִי, שֶׁהַחֲקִירָה נִגְמְרָה, וַאֲנִי יָכוֹל כְּבָר לָלֶכֶת?

– תּוּכַל!

אַיְרְטוֹן פָּנָה וְהָלַךְ לוֹ בְּצַעֲדֵי אוֹן כְּמִקֹדֶם וְיָצָא מִן הַתָּא.

בְּכָבְשׁוֹ בְּעָמָל רַב אֶת כַּעֲסוֹ, יָצָא הַלוֹרְד וְעָלָה עַל הַסִפּוּן. שָׁמָה עָלָה גַם ג’וֹן מַנְגֶלְס. שְׁאָר הַתַּיָרִים נִפְרְדוּ כָּל אֶחָד לְתָאוֹ.

– מָה עַקְשָׁן הוּא בֶּן-בְּלִיַעַל זֶה! – רָטַן הַלוֹרְד אֱדוּאַרְד בְּהִתְהַלְכוֹ בְּהִתְרַגְשׁוּת גְדוֹלָה אָנָה וְאָנָה עַל הַסִפּוּן – הוּא הָיָה צָרִיךְ לֶאֱמֹר רַק מִלָה אַחַת כְּדֵי לַעֲזֹר לָנוּ לְהַשִׂיג אֶת מַטְרָתֵנוּ, וּמִתּוֹךְ עַקְשָׁנוּת בִּלְבַד אֵינֶנוּ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת זֹאת!

– לִי נִדְמֶה, שֶׁרַק הָרֶגֶשׁ שֶׁל חֵפֶץ-הַקִיוּם מֵבִיא אוֹתוֹ לִידֵי שְׁתִיקָה, אֲדוֹנִי, – הֵעִיר ג’וֹן בִּזְהִירוּת.

– וּמַדוּעַ אַתָּה סוֹבֵר כָּכָה?

– כִּי הוּא רָמַז, שֶׁרַק רַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט יָכוֹל הָיָה לְהוֹכִיחַ אֶת אַשְׁמָתוֹ.

– הָהּ!… כֵּן, אֲנִי נִזְכָּר עַכְשָׁיו בִּרְמִיזָתוֹ זוֹ.. חֲבָל, חֲבָל, ג’וֹן! אָנוּ דוֹמִים לְמִי שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הַדֶלֶת, שֶׁמֵאֲחוֹרֶיהָ נִמְצָא זֶה שֶׁהוּא מְבַקֵשׁ וְאֵין לוֹ הָאֶפְשָׁרוּת לְפָתְחָהּ… מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁיו?

– עַכְשָׁיו עָלֵינוּ לַחֲזֹר לְאֵירוֹפָּה, אֲדוֹנִי, וּלְהִנָפֵשׁ, וְאַחַר כָּךְ לָצֵאת בְּכֹחוֹת חֲדָשִׁים לְמַלְאָכוּת חֲדָשָׁה.

– אִם מַלְאָכוּתֵנוּ הָרִאשׁוֹנָה נִגְמְרָה בְּאִי-הַצְלָחָה כָּזוֹ, מַה תּוֹעִיל לָנוּ הַשְׁנִיָה? הֲרֵי אֶת תְּעוּדוֹתָיו שֶׁל רַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט אֵין לְבָאֵר בְּאֹפֶן אַחֵר, נִמְצָא שֶׁאֵין עוֹד מָקוֹם לְחַפֵּשׂ אַחֲרֵי עִקְבוֹת “בְּרִיטַנְיָה”.

– אֲנַחְנוּ נְבַקֵשׁ בְּכָל כַּדוּר-הָאָרֶץ; הֲרֵי בְּאַחַד הַמְקוֹמוֹת מֻכְרָחִים אָנוּ לִמְצֹא אֵלוּ סִימָנִים שֶׁל “בְּרִיטַנְיָה” אוֹ אֶת גְרַנְט עַצְמוֹ.

– קַל לֶאֱמֹר זֹאת, אֲבָל קָשֶׁה לַעֲשׂוֹת!… לֶךְ נָא וּרְאֵה אֶת צָרְכֵי הַמָזוֹן שֶׁבָּאֳנִיָה, וְאִם יֵשׁ לָנוּ הַרְבֵּה חָמְרֵי הַסָקָה.

– מִיָד, אֲדוֹנִי!

בְּשָׁעָה שֶׁרַב-הַחוֹבֵל הִתְהַלֵךְ בְּיַרְכְּתֵי הָאֳנִיָה, הִתְבּוֹנֵן הַלוֹרְד בָּאֳנִיָה, וְרָאָה שֶׁהִיא נִמְצֵאת בַּמַצָב הַטוֹב בְּיוֹתֵר.

– וּמַה? – שָׁאַל אֶת ג’וֹן שֶׁשָׁב וְעָלָה עַל הַסִפּוּן.

– הַמְלָאי יַסְפִּיק לָנוּ לִשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, לֹא יוֹתֵר.

– כָּךְ, וּבְכֵן נִצְטָרֵךְ לְחַדְשׁוֹ בַּהִזְדִמְנוּת הָרִאשׁוֹנָה. הַעִבַּדְתָּ כְּבָר אֶת תָּכְנִית מַסָעֵנוּ לְאֵירוֹפָּה?

– כֵּן, זֶה מִכְּבָר, אֲדוֹנִי. אֵינִי יוֹדֵעַ אִם תָּכְנִיתִי תִּישַׁר בְּעֵינֶיךָ.

– הַגִידָה לִי וְנִרְאֶה.

– לְדַעְתִּי, עָלֵינוּ לָלֶכֶת מִפֹּה יָשָׁר אֶל מִפְרַץ טַלְקָהוּאָנוֹ, שָׁם נִצְטַיֵד בְּכָל הַדָרוּשׁ לָנוּ וְנִפְנֶה דָרוֹמָה, נַקִיף אֶת הָרֹאשׁ הוֹרְן וְנָשׁוּט בָּאוֹקְיָנוֹס הָאַטְלַנְטִי יָשָׁר לִסְקוֹטְלֶנְד.

– מְצֻיָן, ג’וֹן; אֲנִי מַסְכִּים לְתָכְנִית זוֹ… כַּמָה זְמַן דָרוּשׁ לְךָ עַד שֶׁתּוּכַל לְהַפְלִיג?

– חֲצִי שָׁעָה.

– טוֹב, אַחֲרֵי חֲצִי שָׁעָה תַּעֲלֶה אֶת הָעֹגֶן.

– ג’וֹן מַנְגֶלְס הִשְׁתַּחֲוָה וְהָלַךְ לָתֵת אֶת הַפְּקוּדוֹת הַדְרוּשׁוֹת.

אַחֲרֵי חֲצִי שָׁעָה בְּדִיוּק, הֶעֶלְתָה “דוּנְקָן” אֶת עָגְנָהּ, וְ“דוּנְקָן” עָזְבָה אֶת חוֹפֵי נְיוּ-זִילֶנְד.

– מַה דַעְתְּךָ, אֱדוּאַרְד יַקִירִי, – אָמְרָה הַגְבֶרֶת הֶלְנָה אֶל בַּעְלָה בָּעֶרֶב, – הֲבֶאֱמֶת אֵין הֶרִי גְרַנְט בְּאוֹסְטְרַלְיָה?

– וּמַדוּעַ אַתְּ חוֹשֶׁבֶת כָּךְ?

– מִשׁוּם שֶׁאֲנַחְנוּ מָצַאנוּ שָׁם אֶת אַיְרְטוֹן.

– אֶת אַיְרְטוֹן?

– כֵּן, הֲלֹא הוּא הוֹכִיחַ, שֶׁהוּא שֵׁרַת בֶּאֱמֶת בִּ“בְּרִיטַנְיָה”. כָּל אוֹתָן הַיְדִיעוֹת שֶׁהוּא סִפֵּר לָנוּ בְּנוֹגֵעַ לִ“בְּרִיטַנְיָה” וּגְרַנְט עַצְמוֹ אֵינָן יְכוֹלוֹת בְּשׁוּם אֹפֶן לִהְיוֹת בְּדוּיוֹת מִלִבּוֹ. מִלְבַד זֶה הֲלֹא הֶרְאָה לָנוּ תְּעוּדָה…

– תְּעוּדָה זוֹ יְכוֹלָה לִהְיוֹת גְנוּבָה.

– נַנִיחַ, שֶׁכָּךְ הוּא… אֲבָל כְּדֵי לִגְנֹב דָבָר מֵאֵיזֶה אִישׁ, הֲלֹא מֻכְרָח הַגַנָב לִהְיוֹת מָצוּי אֵצֶל הָאִישׁ הַהוּא.

הַגְבֶרֶת הֶלְנָה הִפְסִיקָה אֶת דְבָרֶיהָ.

– וּמָה עוֹד? – שָׁאַל הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן.

– אֲנִי רָצִיתִי לֶאֱמֹר, שֶׁכְּדֵי שֶׁיוּכַל לְהִשְׁתַּמֵשׁ בִּתְעוּדַת אוֹתוֹ אִישׁ שֶׁשֵׁרַת בִּ“בְּרִיטַנְיָה”, מִן הַהֶכְרַח הוּא שֶׁגַם הוּא עַצְמוֹ יִהְיֶה בִּ“בְּרִיטַנְיָה”.

– הוּא יָכֹל לִגְנֹב מֵאִישׁ מֵת.

– מִמֵת? הוּא מָצָא מַלָח מֵת שֶׁל “בְּרִיטַנְיָה”, הֲלֹא הָיָה זֶה, כַּמוּבָן, עַל הַחוֹף, לֹא רָחוֹק מִמְקוֹם הַשֶׁבֶר, בְּאֹפֶן כָּזֶה מֻכְרָח הוּא לָדַעַת אֵיפֹה נִשְׁבְּרָה הָאֳנִיָה. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא נִפְגַשׁ גַם עִם אוֹתָם שְׁנֵי הַמַלָחִים שֶׁנִשְׁאֲרוּ בַּחַיִים וְנִמְצְאוּ יַחַד עִם רַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט. מִכָּל זֶה יוֹצֵא, שֶׁאַיְרְטוֹן מֻכְרָח לָדַעַת הַכֹּל, מַה שֶיוּכַל לִפְתֹּר אֶת חִידָתֵנוּ.

– יוּכַל הֱיוֹת, הֶלְנָה יַקִירָתִי, אֲבָל הַזְמַנִים שֶׁל הָעִנוּיִים וְהַסִגוּפִים כְּבָר עָבְרוּ, וּלְהַכְרִיחַ אֵיזֶה אִישׁ לֶאֱמֹר אֶת זֶה, שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַסְתִּיר תַּחַת לְשׁוֹנוֹ אִי-אֶפְשָׁר.

– וְכִי אַתָּה הִנְךָ מֻכְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵשׁ בְּאֶמְצָעֵי עִנוּיִים? – שָׁאֲלָה הָאִשָׁה הַצָעִירָה, בְּהַבִּיטָהּ אֶל עֵינֵי בַּעֲלָהּ.

– אֲנִי? לֹא; אֲבָל יֵשׁ לְהוֹדוֹת, שֶׁבְּמִקְרִים יְדוּעִים מֻכְרָחִים לְהִשְׁתַּמֵשׁ גַם בָּזֶה.

– לֹא, אֱדוּאַרְד חֲבִיבִי, לֹא, – אָמְרָה הַגְבֶרֶת הֶלְנָה בְּחִיל – הָעֳרִיצוּת אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַשִׂיג תּוֹצָאוֹת טוֹבוֹת לְעוֹלָם. וְכִי אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עַל עֵדוּת שֶׁהוֹצִיאוּ אוֹתָהּ עַל יְדֵי עִנוּיִים?

– הַהִסְתּוֹרְיָה הוֹכִיחָה שֶׁאֶפְשָׁר.

– הַהִסְתּוֹרְיָה! הִיא מוֹכִיחָה זֹאת רַק בְּמִקְרֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מֵהַהִסְתּוֹרְיָה, שֶׁרֹב הָעֵדוּיוֹת עַל יְדֵי עִנוּיִים הָיוּ עֵדוּיוֹת שָׁוְא? וְכִי לֹא הוֹדוּ אוֹתָם הָאֻמְלָלִים הַמְעֻנִים גַם עַל הֲבָלִים וּשְׁטוּיוֹת, וּבִלְבַד לְהִפָּטֵר מִן הָעֲנוּיִים הַקָשִׁים?

– כֵּן, הֶלֶנָה יַקִירָתִי, הָיוּ כָּאֵלֶה, שֶׁהָעִנוּיִים הַקָשִׁים הֵבִיאוּ אוֹתָם לִידֵי כָּךְ שֶׁהוֹדוּ עַל חֲטָאִים שֶׁמֵעוֹלָם לֹא עָלָה עַל דַעְתָּם לַעֲשׂוֹתָם.

– וְכֵיצַד אֵיפוֹא יָכוֹל אַתָּה לֶאֲמֹר שֶׁהָעִנוּיִים בְּמִקְרִים מְסֻיָמִים מוֹעִילִים?

– הֵרָגְעִי, רַעֲיָתִי הַיְקָרָה, זֶה נִפְלַט מִפִּי בְּעַל כָּרְחִי. בְּרֶגַע הִתְרַגְזוּתִי עַל עַקְשָׁנוּתוֹ שֶׁל אַיְרְטוֹן.

– עַקְשָׁנוּת! יוּכַל הֱיוֹת שֶׁהוּא אֵינוֹ עַקְשָׁן כְּלָל בְּמִדָה כָּזוֹ, שֶׁנִרְאֶה לְךָ. אַתָּה פָּשׁוּט לֹא יָכֹלְתָּ לִנְגֹעַ בְּנִימֵי נַפְשׁוֹ.

– לִי נִדְמֶה, שֶׁלֹא רַק נִימֵי הַרְגָשָׁה אֵין בְּלִבּוֹ, אֶלָא פָּשׁוּט לֵב אֵין לוֹ!

– לְחִנָם הִנְךָ חוֹשֵׁב כָּךְ אִם תִּרְצֶה אוֹכִיחַ לְךָ אֶת הַהֵפֶךְ.

– אַתְּ?

– כֵּן, אֲנִי, אֱדוּאַרְד יַקִירִי.

– וּבַמֶה תּוֹכִיחִי זֹאת?

– הַרְשֵׁנִי לְדַבֵּר עִם אַיְרְטוֹן בִּיחִידוּת.

– לֹא, אֶת זֶה אֵינִי יָכוֹל לְהַרְשׁוֹת.

– וּבְכֵן, גַם בִּפְנֵי מֶרִי גְרַנְט.

– בִּשְׁבִיל שֶׁיַעֲלִיב אֶת שְׁתֵּיכֶן גַם יַחַד?

– הוּא לֹא יַעֲשֶׂה כָּזֹאת; הוּא חָכָם יוֹתֵר מִדַי מִלַעֲשׂוֹת זֹאת הוּא יוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁלֹא יֵיטִיב לוֹ בָּזֶה כְּלוּם.

– וּמַה אַתְּ אוֹמֶרֶת לַעֲשׂוֹת?

– אֲנִי רוֹצָה לְנַסוֹת לְרַכֵּךְ אֶת קְשִׁי לְבָבוֹ.

– זֶה אִי-אֶפְשָׁר.

– זְכֹר אֶת הַמָשָׁל בִּדְבַר הָרוּחַ הַגְדוֹלָה שֶׁבְּכָל הִתְאַמְצוּתָהּ לֹא הָיָה בְּכֹחָהּ לְהַפִּיל מֵעַל הַהֵלֶךְ אֶת גְלִימָתוֹ, וְאִלוּ הַשֶׁמֶשׁ אַךְ נָגְעָה בְּקֶרֶן אַחַת בְּשִׁכְמוֹ וּמִיָד הֵסִיר בְּעַצְמוֹ אֶת גְלִימָתוֹ מֵעָלָיו.

– כֵּן, אֶפְשָׁר שֶׁצָדַקְתְּ… טוֹב, לוּ יְהִי כִּדְבָרַיִךְ, קִרְאִי הֵנָה אֶת מָרַת גְרַנְט וַאֲנִי אֵלֵךְ וְאֶשְׁלַח לְכָאן אֶת אַיְרְטוֹן, אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָךְ מֵרֹאשׁ, שֶׁלְיַד דַלְתוֹת הַתָּא יַעַמְדוּ שְׁנֵי מַלָחִים…

– הֵם יְכוֹלִים לַעֲמֹד, אֲבָל כָּאן לֹא יִהְיֶה אִישׁ מִלְבַד מֶרִי וַאֲנִי.

– טוֹב, טוֹב, מִשְׁאָלְתֵךְ תִּנָתֵן לָךְ.

– הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן יָצָא וְעָלָה עַל הַסִפּוּן, וְהַגְבֶרֶת הֶלֶנָה הָלְכָה לִקְרֹא לְמֶרִי גְרַנְט.

לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְאַיְרְטוֹן עָמַד פָּנִים אֶל פָּנִים לִפְנֵי הַגְבִירוֹת.

הַשִׂיחָה נִמְשְׁכָה יוֹתֵר מִשָׁעָה אֲבָל לֹא הֵבִיאָה לְשׁוּם תּוֹצָאוֹת, כָּל הַשִׁדוּלִים וְהַפִּיוּסִים, כָּל הַהוֹכָחוֹת. הַתַּחֲנוּנִים וְהַבַּקָשׁוֹת לֹא יָכְלוּ לִפְעֹל עַל קְשִׁי לֵב הַפּוֹשֵׁעַ. הוּא סֵרֵב בְּעַקְשָׁנוּת רַבָּה לְגַלוֹת אֶת הַסוֹד וְהֵגֵן עַל זְכוּתוֹ לִבְלִי לָאֱמֹר אֶת זֶה שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא לְנָחוּץ לְגַלוֹת, אֲבָל הוּא לֹא הוֹצִיא אַף מִלָה אַחַת מַעֲלִיבָה אוֹ גַסָה. בָּזֶה לֹא טָעֲתָה הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה.

בִּרְאוֹתָהּ שֶׁכָּל הַנִסְיוֹנוֹת לִנְגֹעַ אֶל לֵב אַיְרְטוֹן הֵם רַק לַשָׁוְא, נָתְנָה לוֹ רְשׁוּת לָלֶכֶת.

הַמַלָחִים שֶׁעָמְדוּ מֵאֲחוֹרֵי הַדֶלֶת וְשָׁמְעוּ אֶת כָּל הַשִׂיחָה, הִבִּיטוּ עַל אַיְרְטוֹן בְּעֵינַיִם כּוֹעֲסוֹת. בְּתוֹר תְּשׁוּבָה עַל חֵרוּפֵיהֶם וְאִיוּמֵיהֶם, מָשַׁך רַק בִּכְתֵפָיו, מַה שֶהִקְנִיט אֶת הַמַלָחִים הַיְשָׁרִים עוֹד יוֹתֵר.

לוּלֵא הָיוּ כָּאן הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן וְג’וֹן מַנְגֶלְס, הָיוּ קוֹרְעִים לִקְרָעִים אֶת “הַשׁוֹדֵד הָאָרוּר”, כְּמוֹ שֶׁכִּנוּהוּ כֻּלָם.

וְאוּלָם, הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה לֹא חָפְצָה לְהַשְׁלִים עִם אִי-הַצְלָחָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה. וְאַחֲרֵי יָמִים אֲחָדִים הָלְכָה בְּעַצְמָהּ אֶל אַיְרְטוֹן, שֶׁיָשַׁב כָּלוּא בְּאַחַד הַתָּאִים, שֶׁנִשְׁמַר עַל יְדֵי שׁוֹמְרִים מְזֻיָנִים.

בַּפַּעַם הַזֹאת בִּלְתָה שְׁתֵּי שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת בִּיחִידוּת עִם מַנְהִיגָהּ שֶׁל חֲבוּרַת הַשׁוֹדְדִים.

גְלֶנֶרְוַן הִתְהַלֵךְ בְּהִתְרַגְשׁוּת נוֹרָאָה מִסָבִיב לַתָּא, פַּעַם הֶאֱשִׁים אֶת אִשְׁתּוֹ עַל הַפְצָרוֹתֶיהָ וּדְבָרֶיהָ שֶׁהִיא מַשְׁחִיתָה עַל צְחִיחַ סֶלַע, פַּעַם הִתְנַחֵם בְּתִקְוָה לְהַצְלחַת הוֹכָחוֹתֶיהָ.

לְבַסוֹף יָצְאָה הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה מִתָּאוֹ שֶׁל אַיְרְטוֹן. עַל פָּנֶיהָ רִחֲפָה בַּת-צְחוֹק.

– נוּ, הַהוֹצֵאת מִפִּיו אֵיזֶה דָבָר? – שָׁאַל הַלוֹרְד, בְּלֶכְתּוֹ לִקְרָאתָהּ בִּצְעָדִם מְהִירִים.

– לֹא. אֲבָל הוּא, כִּמְדֻמַנִי, נָכוֹן לְגַלוֹת אֶת לִבּוֹ לְךָ וְהוּא רוֹצֶה לְדַבֵּר אִתְּךָ.

– הֲבֶאֱמֶת נִצַחְתְּ סוֹף-סוֹף אֶת עַקְשָׁנוּתוֹ, הֶלֶנָה יַקִירָתִי?

– אֲקַוֶה, שֶׁכָּךְ הוּא.

– אֶפְשָׁר שֶׁאַתְּ הִבְטַחְתְּ לוֹ אֵלוּ הַבְטָחוֹת שֶׁאֲנִי אֶצְטָרֵךְ לְמַלֵא.

– אֲנִי הִבְטַחְתִּיו לַעֲשׂוֹת רַק אַחַת, יְדִידִי, וְעָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת זֹאת לְמַעֲנִי, אִם לֹא לְמַעְנוֹ.

– וּמַהִי?

– לְהִשְׁתַּדֵל לְהֵיטִיב קְצַת אֶת גוֹרָלוֹ.

– אֲנִי מַסְכִּים… הוּא רוֹצֶה לְדַבֵּר גַם אִתִּי בִּיחִידוּת?

– כֵּן. בִּפְנֵי עֵדִים יִמָנַע שׁוּב מִדַבֵּר.

– טוֹב… ג’וֹן, צַוֵה לְהָבִיא אֶת אַיְרְטוֹן אֶל תָּאִי.

– הִזָהֵר, אֱדוּאַרְד, – אָמַר מַכְּס נַבְּס, בְּלַווֹתוֹ אֶת גְלֶנֶרְוַן עַד לְפֶתַח תָּאוֹ, – וְאַל יוֹלִיךְ אוֹתְךָ שׁוּב שׁוֹלָל.

– בַּמֶה, קְרוֹבִי הַיָקָר?

– הוּא יְסַפֵּר לְךָ בְּדוּתוֹת שׁוֹנוֹת וְשוּב יִתֵּן לְךָ סִימָנִים כּוֹזְבִים.

– לְאֵיזוֹ מַטָרָה?

– כְּדֵי שֶׁיוּכַל שׁוּב לִלְעֹג לָנוּ.

– אֲבָל אֶת זֹאת לֹא אֶעֱשֶׂה. עַכְשָיו לֹא אֶהְיֶה עוֹד קַל-אֵמוּן כְּמִקֹדֶם… וְהַשֶׁקֶר הֲרֵי לֹא יָבִיא לוֹ עַכְשָׁיו שׁוּם תּוֹעֶלֶת אֶלָא נֵזֶק. אִם הוּא רוֹצֶה שֶׁאֲנִי אֶשְׁתַּדֵל לְהֵיטִיב אֶת גוֹרָלוֹ, עָלָיו לְדַבֵּר רַק אֶת הָאֱמֶת, בְּאֹפֶן אַחֵר אֵינֶנוּ יָכוֹל לְקַווֹת לְעֶזְרָתִי.

– אֲנִי הָיִיתִי רוֹצֶה מְאֹד לִהְיוֹת בִּשְׁעַת שִׂיחַתְכֶם.

– וְגַם אֲנִי הָיִיתִי שָׂמֵחַ שֶׁאַתָּה תִּהְיֶה עֵד לְשִׂיחָתֵנוּ, אֲבָל הֲרֵי שָׁמַעְתָּ מַה שֶׁאָמְרָה אִשְׁתִּי!

– שָׁמַעְתִּי, אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁיֵאוֹת לְדַבֵּר גַם בְּפָנַי?

– מְסֻפְּקָנִי! הוּא אָדָם עִקֵשׁ, וְאִם לֹא נַעֲשֶׂה כִּרְצוֹנוֹ, שׁוּב לֹא נוּכַל לְהוֹצִיא אַף דָבָר מִפִּיו. תְּמֵהַנִי, כֵּיצַד יָכְלָה הֶלֶנָה לִפְעֹל עַל לֵב-אֶבֶן שֶׁכָּזֶה?

– הָאִשָׁה תּוּכַל תָּמִיד לַעֲשׂוֹת, מַה שֶׁתִּרְצֶה בֶּאֱמֶת. הִיא יְכוֹלָה לְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן כָּזוֹ, שֶׁשׁוּם גֶבֶר אֵינוֹ מֻכְשָׁר לָזֶה… וּבְכֵן, אֲנִי הוֹלֵךְ לְשׂוֹחֵחַ עִם פַּגַנֶל; אֲנִי מְבָרֵךְ אוֹתְךָ בְּהַצְלָחָה.


 

פֶּרֶק ח: הַהִתְפַּשְׁרוּת בְּדֶרֶךְ שָׁלוֹם    🔗

– אַתָּה רָצִיתָ לְשׂוֹחֵחַ אִתִּי אַיְרְטוֹן? – פָּתַח הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן, בִּפְנוֹתוֹ אֶל הַשׁוֹדֵד שֶׁעָמַד לְפָנָיו.

– כֵּן, אֲדוֹנִי הָרָם.

– בִּיחִידוּת?

– קֹדֶם הָיָה בְּדַעְתִּי לְדַבֵּר אִתְּךָ בִּיחִידוּת, וְעַכְשָׁיו הֲרֵינִי מְבַקֵשׁ לְהַזְמִין הֵנָה אֶת הָאָדוֹן הַמַיוֹר וְאֶת הָאָדוֹן פַּגַנֶל.

הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן קָפַץ מִמְקוֹמוֹ מֵרֹב תִּמָהוֹן.

– מַדוּעַ שִׁנִיתָ אֶת דַעְתְּךָ? – שָׁאַל.

– כָּך יִהְיֶה טוֹב יוֹתֵר.

– בִּשְׁבִיל מִי?

– בִּשְׁבִילִי, אֲדוֹנִי.

– וּבְכֵן, הַזְמֵן לְכָאן אֶת אֵלֶה שֶׁקָרָאתָ בִּשְׁמָם.

אַיְרְטוֹן יָצָא מִן הַתָּא וְשָׁב תֵּכֶף בְּלִוְיַת מַכְּס נַבְּס וְהַגִיאוֹגְרָף. הַמַיוֹר וּפַּגַנֶל הָלְכוּ שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ, שְׂבֵעֵי רָצוֹן מְאֹד שֶׁהִזְמִינוּ אוֹתָם.

– דַבֵּר אֶת דְבָרֶיךָ, אַיְרְטוֹן, – אָמַר הַלוֹרְד, כְּשֶׁיָשְׁבוּ חֲבֵרָיו בְּשׁוּרָה אַחַת אִתּוֹ.

– אֲנִי בִּקַשְׁתִּי לְהַזְמִין הֵנָה אֶת הָאֲדוֹנִים הַמַיוֹר וּפַּגַנֶל, כְּדֵי שֶׁיִהְיוּ עֵדִים לַבְּרִית, שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לִכְרוֹת אִתְּךָ… _אָמַר אַיְרְטוֹן בִּמְנוּחָה

– לַבְּרִית?! אֵיזוֹ בְּרִית יְכוֹלָה לִהְיוֹת בֵּינִי וּבֵינְךָ?

– וְאֵלוּ יְדִיעוֹת תּוּכַל לָתֵת לָנוּ? – שָׁאַל פַּגַנֶל, בְּנָעֲצוֹ אֶת עֵינָיו בִּפְנֵי אַיְרְטוֹן.

– לֹא, קֹדֶם עָלַי לָדַעַת, אֵלוּ זְכוּיוֹת אַתָּה דוֹרֵשׁ, – אָמַר אֲדוֹן הָאֳנִיָה.

אַיְרְטוֹן הִרְכִּין רֹאשׁוֹ לְאוֹת, שֶׁהוּא מֵבִין וּמוֹקִיר אֶת נְדִיבוּתוֹ שֶׁל גְלַנַרְוַן.

– אֲבָל, לִכְאוֹרָה, אֵלוּ אֵינָן זְכוּיוֹת מַה שֶׁאֲנִי דוֹרֵשׁ – אָמַר – אֲנִי לֹא הִתְבַּטֵאתִי כַּהֹגֶן… שׁוּם זְכוּיוֹת אֵין אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי… אֲנִי רוֹצֶה רַק אֵלוּ הַנָחוֹת.

– וּמָה הֵן?

– אַתָּה אָמַרְתָּ, שֶׁאַתָּה מוּכָן לִמְסֹר אוֹתִי בִּידֵי הַשִׁלְטוֹנוֹת…

– כֵּן, אַיְרְטוֹן. הַמִשְׁפָּט וְהַצֶדֶק דוֹרְשִים זֹאת.

– אֲנִי אֵינִי מִתְנַגֵד לָזֶה כְּלָל, אֲדוֹנִי… אֲבָל, אוּלַי בְּכָל זֹאת תַּסְכִּים לְשַׁחְרֵר אוֹתִי.

– הַלוֹרְד פִּקְפֵּק וְלֹא מִהֵר לַעֲנוֹת עַל הַשְׁאֵלָה הַחֲרִיפָה הַזֹאת. יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁבִּתְשׁוּבָתוֹ זוֹ תָּלוּי גוֹרָלוֹ שֶׁל רַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט אֲבָל, הַאִם אֶפְשָׁר לְנַקוֹת מִכָּל עֹנֶשׁ בֶּן-אָדָם שֶהִרְבָּה כָּל כָּךְ לַעֲשׂוֹת רָעוֹת?

– לֹא, אַיְרְטוֹן, – אָמַר לְבַסוֹף – לְהוֹצִיאֲךָ לְחָפְשִׁי לְגַמְרֵי אֵין אֲנִי יָכוֹל.

– אֵין אֲנִי דוֹרֵשׁ חֹפֶשׁ מָחְלָט אֲדוֹנִי.

– אֱמֹר, בְּבַקָשָׁה, בְּבֵרוּר מָה אַתָּה דוֹרֵשׁ?

– אֲנִי מְבַקֵשׁ אֶת הַמְמֻצָע בֵּין הַתְּלִיָה, הַצְפוּיָה לִי אִם תִּמְסֹר אוֹתִי בִּידֵי הַמִשְׁפָּט, וּבֵין חֹפֶשׁ מָחְלָט.

– אֵין אֲנִי יוֹרֵד לְסוֹף דַעְתְּךָ.

– מִיָד תָּבִין, אֲדוֹנִי. אֲנִי מְבַקֵשׁ, שֶׁתַּעֲלֵנִי עַל אַחַד הָאִיִים שֶל הָאוֹקְיָנוֹס הַשָׁקֵט, בְּתִתְךָ לִי כַּמוּבָן, אֶת הַדְבָרִים הַהֶכְרָחִיִים בְּיוֹתֵר: אֲנִי אֶסְתַּדֵר שָׁם אֵיךְ שֶׁהוּא, וְאִם אַסְפִּיק, אֶפְשָׁר שֶׁגַם.. אֶחֱזֹר בִּתְשׁוּבָה.

הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן נִדְהַם כָּל כָּךְ מִתְּשׁוּבָה בִּלְתִּי צְפוּיָה זוֹ, שֶׁזְמַן רַב לֹא יָדַע מַה לַעֲנוֹת.

אַיְרְטוֹן חִכָּה לְהַחְלָטַת הַלוֹרְד בְּסַבְלָנוּת.

– טוֹב, – אָמַר הַלוֹרְד לְבַסוֹף – אִם אֲנִי אַסְכִּים לְמַלֵא אֶת בַּקָשָׁתְךָ, הַתְסַפֵּר לִי כָּל מַה שֶׁדָרוּשׁ לִי לָדַעַת?

– אֲנִי אֲסַפֵּר כָּל מַה שֶׁיָדוּעַ לִי עַל אֹדוֹת רַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט וְעַל “בְּרִטַנְיָה”.

– אֶת כָּל הָאֱמֶת, מִבְּלִי לְהַעֲלִים כְּלוּם?

– כֵּן, אֲדוֹנִי.

– אֲבָל מִי יַעֲרֹב לִי, שֶׁתַּגִיד לִי אֶת הָאֱמֶת?

– אַתָּה אֵינְךָ יָכוֹל לְהַאֲמִין לִדְבָרַי בְּלִי הוֹכָחוֹת?… צַר לִי מְאֹד, בְּאֹפֶן זֶה מֻכְרָח אֲנִי לִשְׁתֹּק.

– דַבֵּר, אֲנִי אַאֲמִין לְךָ, – אָמַר גְלֶנֶרְוַן.

– וְטוֹב תַּעֲשֶׂה, אֲדוֹנִי. הֲלֹא אִם אֲשַׁקֵר לְךָ, יִוָדַע לְךָ זֶה בְּאַחַד הַיָמִים וְתָמִיד תּוּכַל לַעֲנֹש אוֹתִי. אַתָּה הֲלֹא תֵּדַע אֵיפֹה לְמָצְאֵנִי.

אַיְרְטוֹן, כַּנִרְאֶה, הִכִּיר מֵרֹאשׁ אֶת כָּל הַקֹשִי שֶׁבְהַצָעָתוֹ וְהִתְכּוֹנֵן לְהַרְחִיקוֹ. הוּא הֵכִין אֶת “פְּשָׁרָתוֹ” בִּמְנוּחַת-לֵב וּבִטָחוֹן שֶׁל אָדָם הַיוֹדֵעַ שֶׁיְקַבְּלוּ אוֹתָהּ מִתּוֹךְ הֶכְרֵחַ.

– אֲדוֹנִי הָרָם וְרַבּוֹתַי הָעֵדִים, – הוֹסִיף בַּהַעֲבִירוֹ מֶבָּט בָּהִיר וְשָׁלֵו עַל כֻּלָם, – אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתַּאֲמִינוּ לִדְבָרַי, וַאֲנִי אוֹכִיחַ לָכֶם שֶׁאֵין כַּוָנָתִי עַכְשָׁיו לְרַמוֹת אֶתְכֶם, וְיַחַד עִם זֶה – שֶׁגַם אֲנִי מַאֲמִין בָּכֶם.

– וּמָה אַתָּה רוֹצֶה לֶאֱמֹר בָּזֶה? – שָׁאַל הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן.

– אֲנִי רוֹצֶה לֶאֱמֹר זֹאת, שֶׁאַתָּה עוֹד לֹא הִסְכַּמְתָּ לְמַלֵא אֶת בַּקָשָׁתִי, וַאֲנִי כְּבָר מוֹדִיעַ לְךָ, שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ לֹא הַכֹּל בִּדְבַר רַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט.

– לֹא הַכֹּל?!

– כֵּן, אֲדוֹנִי, הַפְּרָטִים שֶׁאוֹתָם אֲנִי רוֹצֶה לְגַלוֹת לְךָ, נוֹגְעִים אֵלַי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶל גְרַנְט, לַעֲזֹר לְךָ לְמָצְאוֹ אֵין בִּיכָלְתֲּי.

גְלֶנֶרְוַן, הַמַיוֹר וּפַּגַנֶל הִבִּיטוּ אִישׁ עַל אָחִיו בְּיֵאוּשׁ. הֵם רָאוּ בְּאַיְרְטוֹן אֶת הָאִישׁ הַיוֹדֵעַ סוֹד הֵעָלְמוֹ שֶׁל רַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט, וְעַכְשָׁיו הֵם רוֹאִים, שֶׁהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהֶם; בְּכָל זֹאת נָגַע וִדוּיוֹ שֶׁל אַיְרְטוֹן אֶל לִבָּם וְהִשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם לְטוֹבָתוֹ.

פַּגַנֶל שָׁמַע אֶת כָּל הַדְבָרִים הָאֵלֶה בְּשִׁוְיוֹן-רוּחַ, מַחֲרִישׁ, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה נוֹחַ לְהִתְלַהֵב.

– וּבְכֵן אָמַרְתִּי לְךָ מֵרֹאשׁ, אֲדוֹנִי, הוֹסִיף אַיְרְטוֹן – תּוֹעֶלֶת הַפְּשָׁרָה הִיא יוֹתֵר לְטוֹבָתִי, מֵאֲשֶׁר לְטוֹבָתְךָ אַתָּה.

– יְהֵא כָּךְ, – אָמַר גְלֶנֶרְוַן – אֲנִי אֲמָלֵא בְּכָל זֹאת אֶת הַבְטָחָתִי לְהַעֲלוֹתְךָ עַל אַחַד הָאִיִים הַשׁוֹמְמִים שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס הַשָׁקֵט.

– טוֹב, אֲדוֹנִי.

עַל פָּנָיו שֶׁל אָדָם מוּזָר זֶה אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת כָּל סִימָן שֶׁל שִׂמְחָה עַל הַבְטָחָה זוֹ שֶׁנִתְּנָה לוֹ בְּרוּחַ נְדִיבָה, נִדְמֶה הָיָה, כְּאִלוּ כָּל זֶה מִתְיַחֵס לְאִישׁ אַחֵר, שֶׁאֵין לוֹ וּלְאָדָם זֶה כְּלוּם.

– אֲנִי מוּכָן לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹתֶיךָ, – הוֹסִיף אַחַר כָּךְ.

– סַפֵּר לָנוּ בִּפְרוֹטְרוֹט כָּל מַה שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ בִּדְבַר שֶׁבֶר “בְּרִיטַנְיָה”… קֹדֶם אֱמֹר לָנוּ בְּהִתְגַלוּת-לֵב, מִי אַתָּה, – אָמַר גְלֶנֶרְוַן.

– אֲנִי הִנְנִי בֶּאֱמֶת תּוֹם אַיְרְטוֹן, מַלָח שֶׁל הָאֳנִיָה “בְּרִיטַנְיָה”, – אָמַר הַשׁוֹדֵד, אֲנִי עָזַבְתִּי אֶת גְלַזְגוֹ בִּשְׁנֵים-עָשָׂר לְמַרְס שְׁנַת 1861, בָּאֳנִיָתוֹ שֶׁל הֶרִי גְרַנְט. בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעָה-עָשָׂר חֹדֶשׁ שַׁטְנוּ בָּאוֹקְיֶנוֹס הַשָׁקֵט, בְּבַקְשֵׁנוּ מָקוֹם נוֹחַ וּמַתְאִים לְיַסֵד מוֹשָׁבָה סְקוֹטִית. הֶרִי גְרַנְט הוּא אָדָם כַּבִּיר-מַעֲלָלִים וּבַעַל כִּשְׁרוֹנוֹת נַעֲלִים מְאֹד, אֲבָל בֵּינִי וּבֵינוֹ הָיוּ סִכְסוּכִים. טִבְעִי הָיָה שׁוֹנֶה מִטִבְעוֹ וְלֹא יָכֹלְנוּ לִחְיוֹת בְּשָׁלֹום. אֲנִי אֵינִי יָכוֹל לְהִכָּנַע, וְהֶרִי גְרַנְט אֵינוֹ סוֹבֵל כָּל הִתְנַגְדוּת לִרְצוֹנוֹ. הוּא אַכְזָר לְעַצְמוֹ וְעָרִיץ גַם לְגַבֵּי אֲחֵרִים, אִם זֶה נוֹ ֹגֵעַ לְדָבָר שֶׁהוּא חוֹשֵׁב אוֹתוֹ לְנָחוּץ וְצוֹדֵק. לַמְרוֹת זֹאת, הֵעַזְתִּי לְהִתְקוֹמֵם לוֹ, נִסִיתִי לְקוֹמֵם נֶגְדוֹ אֶת כָּל הַמַלָחִים וּלְהָבִיא אֶת הָאֳנִיָה לִרְשׁוּתִי. אִם צָדַקְתִּי אוֹ לָאו – אֵין זֶה נוֹגֵעַ לְעִנְיָנֵנוּ. בַּשְׁמִינִי לְאַפְּרִיל, 1862, הוֹצִיא אוֹתִי רַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט עַל הַחוֹף הַמַעֲרָבִי שֶׁל אוֹסְטְרַלְיָה…

– אוֹסְטְרַלְיָה? – שִׁסְעוֹ הַמַיוֹר – נִמְצָא, שֶׁאַתָּה עָזַבְתָּ אֶת “בְּרִיטַנְיָה” עוֹד קֹדֶם שֶׁעָמְדָה בְּקָלֵיאוֹ, שֶׁמִשָׁם נִתְקַבְּלוּ הַיְדִיעוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת מִמֶנוּ?

– כֵּן, כְּשֶׁהָיִיתִי בִּ“בְּרִיטַנְיָה”, עוֹד לֹא בָּאָה לְקָלֵיאוֹ. אִם אָמַרְתִּי אַחֶרֶת אֵצֶל פַּדִי אָ-מוּר, הָיָה זֶה רַק מִשׁוּם שֶׁהִשְׁתַּמַשְׁתִּי בְּסִפּוּרְכֵם אַתֶּם, שֶׁ“בְּרִיטַנְיָה” הָיְתָה שָׁם.

– הַמְשֵׁךְ, אַיְרְטוֹן, – אָמַר הַלוֹרְד.

– וְכָךְ בָּאתִי אֶל חוֹף, הַשׁוֹמֵם כִּמְעַט לְגַמְרֵי, אֲבָל הָרָחוֹק רַק כִּשְׁלֹשִים קִילוֹמֶטֶר מִפֶּרְת, בִּירַת אוֹסְטְרַלְיָה הַמַעֲרָבִית, שֶׁשָׁם נִמְצָאִים בָּתֵּי-הַכֶּלֶא. בִּתְעוֹתִי עַל הַחוֹף, נִתְקַלְתִּי בַּחֲבוּרַת פּוֹשְׁעִים הָעוֹבְדִים בְּפֶּרֶךְ, שֶׁנִמְלְטוּ מִבָּתֵּי-כִּלְאָם. מִבְּלִי לָדַעַת מַה לַעֲשׂוֹת, נִסְפַּחְתִּי אֲלֵיהֶם… הַרְשֵׁנִי, אֲדוֹנִי, לְדַלֵג עַל כָּל זֶה, כֵּיצַד בִּלִיתִי שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה אֵלוּ… מוּטָב שֶׁלֹא לִזְכֹּר אוֹתָן. דַי רַק זֶה. אִם אֹמַר, שֶׁאֲנִי עָמַדְתִּי בְּרֹאשׁ אוֹתָה הַחֲבוּרָה וְנִקְרֵאתִי בְּשֵׁם בֶּן-ג’וֹז. בְּסֶפְּטֶמְבּר, שְׁנַת 1864 עָלָה בְּיָדִי לְעוֹרֵר רַחֲמִים וְאֵמוּן בְּלֵב פַּדִי אָ-מוּר, שֶׁבָּאתִי לַעֲבֹד אֶצְלוֹ בִּשְׁמִי הָאֲמִתִּי. שָׁם רָצִיתִי לְחַכּוֹת לִשְׁעַת הַכּשֶׁר, שֶׁיַעֲלֶה בְּיָדִי לִתְפֹּשׂ אֵיזוֹ אֳנִיָה שֶׁהָיְתָה נְחוּצָה לִי לְמַטְרוֹתַי. גַם עַל דְבַר מַטְרוֹתַי אֵלוּ לֹא אֲסַפֵּר בַּאֲרִיכוּת. אַחֲרֵי שְׁנֵי חֳדָשִׁים בָּאתֶם אַתֶּם בְּ“דוּנְקָן”. אַתָּה וַדַאי עוֹד לֹא שָׁכַחְתָּ, שֶׁאַתָּה סִפַּרְתָּ לְפָּדִי אָ-מוּר אֶת כָּל הַהִסְתּוֹרְיָה בִּדְבַר רַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט. כָּאן נוֹדַע לִי מַה שֶׁלֹא יָדַעְתִּי עַד אָז: בּוֹא “בְּרִיטַנְיָה” לְקָלֵיאוֹ, הִשָׁבְרָהּ בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁל הַמַקְבִּילָה הַשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע, אָבְדַן כָּל הַמַלָחִים, מִלְבַד גְרַנְט וּשְׁנַיִם מִמַלָחָיו. מֵהַסְבָּרוֹתֵיכֶם הֲבִינוֹתִי שֶׁאַתֶּם בְּטוּחִים, כִּי הָאֳנִיָה נִטְרְפָה לְיַד חוֹפֵי אוֹסְטְרַלְיָה… וְאָז נוֹלְדָה בְּמֹחִי הַמַחֲשָׁבָה לְהִשְׁתַּמֵשׁ בְּסִפּוּרְכֶם. וְאַף אָמְנָם הִשְׁתַּמַשְׁתִּי בּוֹ… תָּכְנִיתִי הָיְתָה, לְהָבִיא אֶתְכֶם לְאֵיזֶה מָקוֹם רָחוֹק וְלִתְפֹּשׂ אֶת אֳנִיָתְכֶם… אֲנִי עָמַדְתִּי בִּקְשָׁרִים תְּמִידִיִים עִם… הַסָרִים לְמִשְׁמַעְתִּי, וְכָל הָעֵת שֶׁאֲנִי הִתְעֵיתִי אֶתְכֶם בְּמִדְבַּר אוֹסְטְרַלְיָה, הָלְכוּ אֲנָשֵׁי בְּעִקְבוֹתֵינוּ. בִּשְׁעַת הַמַעֲבָר דֶרֶךְ הַנָהָר וִימֶר, שָׁמַטְתִּי בְּכַוָנָה פַּרְסָה מֵאַחַד הַסוּסִים, כְּדֵי לְהַחֲלִיפָהּ בְּאַחֶרֶת, מְסֻמֶנֶת, שֶׁנוֹעֲדָה לִבְנֵי חֲבוּרָתִי לְהַכִּיר אֶת עִקְבוֹתֵינוּ. אֲנִי הִרְעַלְתִּי אֶת סוּסֵיכֶם וְשׁוֹרֵיכֶם… אֲבָל כָּל זֶה הֲרֵי יָדוּעַ לָכֶם לְמַדַי, רַבּוֹתַי… וֶהֱיוּ בְּטוּחִים, שֶׁלוּלֵא פִּזוּר-נַפְשׁוֹ שֶׁל מַר פַּגַנֶל, הָיִיתִי אֲנִי מְפַקְדָהּ שֶׁל הָאֳנִיָה, אֲנִי וְלֹא אַחֵר… הִנֵה לָכֶם כָּל הַהִסְתּוֹרְיָה שֶלִי! לְדַאֲבוֹנִי, אֵין הִיא יְכוֹלָה לְהוֹעִיל לָכֶם לִמְצֹא אֶת עִקְבוֹתָיו שֶׁל גְרַנְט, וְהַבְּרִית שֶׁכְּרַתֶּם אִתִּי, כְּמוֹ שֶׁעֵינֵיכֶם רוֹאוֹת, לֹא תָּבִיא לָכֶם שׁוּם תּוֹעֶלֶת.

אַיְרְטוֹן נִשְׁתַּתֵּק, בְּשַׁלְבוֹ שׁוּב אֶת יָדָיו עַל חָזֵהוּ וְהוֹרִיד אֶת עֵינָיו. הַשׁוֹמְעִים גַם הֵם הֶחֱרִישׁוּ, בַּהֲבִינָם שֶאָדָם זֶה גִלָה עַכְשָׁיו אֶת כָּל לִבּוֹ. “דוּנְקָן” לֹא בָּאָה לִרְשׁוּתוֹ רַק תּוֹדוֹת לְמִקְרֶה, כְּנוּפִיַת הַשׁוֹדְדִים חִכְּתָה לְהוֹפָעַת מַנְהִיגָם בְּ“דוּנְקָן” בְּמִפְרַץ טִיפוֹלְד; וְעַתָּה בִּרְאוֹתָם שֶׁהוּא בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא, מַמְשִׁיכִים הֵם בְּוַדַאי אֶת רְצִיחוֹתֵיהֶם בְּוֶלְס הַחֲדָשָׁה גַם בִּלְעָדָיו.

לְאַחַר שֶׁחָשַׁב זְמַן-מַה, שָׁאַל הַמַיוֹר;

– אַתָּה אָמַרְתָּ, שֶׁאוֹתְךָ הֶעֱלוּ עַל הַחוֹף הַמַעֲרָבִי שֶׁל אוֹסְטְרַלְיָה בַּשְׁמִינִי לְאַפְּרִיל, שְׁנַת 1862. – כֵּן; אֱמֶת הַדָבָר…

– וְשֶׁמָא יָדוּעַ לְךָ עוֹד, בְּאֵלוּ אֲרָצוֹת נִתְכַּוֵן רַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט לְבַקֵר?

– אֲנִי שָׁמַעְתִּי רַק זֹאת, שֶׁרַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט רוֹצֶה לְבַקֵר בִּנְיוּ-זִילֶנְד. וְאֶפְשָׁר מְאֹד שֶׁהוּא הָלַךְ יָשָׁר שָׁמָה מִקָלֵיאוֹ. זֶה מַתְאִים לַמִסְפָּר עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לְיוּנִי, 1862, הַמְפוֹרָט לְפִי דִבְרֵיכֶם בַּתְּעוּדוֹת.

– זֶה נָכוֹן, – אָמַר פַּגַנֶל.

– אֲבָל אַף מִלָה אַחַת מֵאֵלוּ שֶׁנִשְׁאֲרוּ בִּשְׁלֵמוּתָן אִי-אֶפְשָׁר לְיַחֵס לִנְיוּ-זִילֶנְד, – הֵעִיר גְלֶנֶרְוַן.

– בְּנִדוֹן זֶה אֵין אֲנִי יָכוֹל לֶאֱמֹר לָכֶם כְּלוּם, – הֵשִׁיב הַמַלָח.

– טוֹב הַדָבָר, אַיְרְטוֹן, – הִמְשִׁיךְ הַלוֹרְד, – אַתָּה עָמַדְתָּ בְּדִבּוּרְךָ. וְגַם אֲנִי אֶעֱמֹד בְּדִבּוּרִי… אֲנַחְנוּ נֹאמַר לְךָ אַחַר כָּךְ עַל אֵיזֶה אִי נַעֲלֶה אוֹתְךָ.

– לִי אֵין שׁוּם הֶבְדֵל בַּדָבָר, אֲדוֹנִי! הַעֲלֵנִי עַל אֵיזֶה אִי שֶׁתִּרְצֶה.

– לֵךְ עַכְשָׁיו אֶל תָּאֲךָ וְחַכֵּה שָׁמָה לְהַחְלָטָתֵנוּ, – אָמַר גְלֶנֶרְוַן.

אַיְרְטוֹן הִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא מִן הַתָּא.

– נוֹכֵל זֶה הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת אָדָם הָגוּן לוּלֵא מִדוֹתָיו הַנִשְׁחָתוֹת הַמַכְרִיעוֹת אֶת הַטוֹבוֹת, – אָמַר הַמַיוֹר.

– כֵּן, הוּא חָכָם, אַמִיץ וּבַעַל מֶרֶץ נִפְלָא, – אָמַר הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן, – חֲבָל שֶׁנְטִיָתוֹ הָרָעָה מַכְרַעַת אֶת כִּשְׁרוֹנוֹתָיו וּמַטָה אוֹתוֹ רַק לְמַעֲשִׂים רָעִים.

– אֱלֹהִים עִמוֹ! – אָמַר מַכְּס נַבְּס – חֲבָל שֶׁגַם תִּקְוָתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה לְהִוָדַע מִפִּיו אֵיזֶה דָבָר, נִכְזְבָה.

– כֵּן, גְרַנְט הָאֻמְלָל, – קָרָא גְלֶנֶרְוַן – הַרְבֵּה הָיִיתִי נוֹתֵן לָזֶה, שֶׁיֹאמַר לִי אֶת מְקוֹם הִמָצְאֲךָ!

– אֲנִי אֹמַר לְךָ זֹאת! – קָרָא פִּתְאֹם פַּגַנֶל.

– אַתָּה? – קָרָא גְלֶנֶרְוַן, שֶׁלֹא הֶאֱמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו – הַאֻמְנָם יוֹדֵעַ אַתָּה אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל רַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט?

– יוֹדֵעַ אֲנִי, עַד כַּמָה שֶׁאֶפְשָׁר לָדַעַת זֹאת.

– וּמִנַיִן נוֹדַע לְךָ הַדָבָר?

– הַכֹּל רַק מֵאוֹתָן הַתְּעוּדוֹת.

– כָּךְ?! – אָמַר הַמַיוֹר כִּמְפַקְפֵּק.

– קֹדֶם שְׁמַע אֶת דְבָרַי, וְאַחַר כָּךְ תַּטִיל בָּהֶם סָפֵק, מַכְּס נַבְּס, – אָמַר פַּגַנֶל – אֲנִי שָׁתַקְתִּי עַד לְרֶגַע זֶה, אַף-עַל-פִּי שֶׁזֶה עָלָה לִי בְּעָמָל רַב; יָרֵאתִי שֶׁמָא לֹא תַּאֲמִינוּ לִי, כִּי הֵן שָׁגִיתִי כְּבָר פַּעֲמַיִם; אֲבָל עַכְשָׁיו אִשְׁרוּ דִבְרֵי אַיְרְטוֹן אֶת מַחְשַׁבְתִּי, שֶׁרַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט נִמְצָא בִּנְיוּ-זִילֶנְד.

– בִּנְיוּ-זִילֶנְד! – קָרָא גְלֶנֶרְוַן.

– כֵּן, – אָמַר פַּגַנֶל בְּבִטְחָה – הֲלֹא תִּרְאֶה אֲדוֹנִי, כִּי לֹא בְּלִי סִבָּה כָּתַבְתִּי אֶת הַמִלָה נְיוּ-זִילֶנְד בִּמְקוֹם אוֹסְטְרַלְיָה: כְּשֶׁכָּתַבְתִּי אֶת הַמִכְתָּב, רָאִיתִי לְפָנַי אֶת הַמִלָה aland בְּקִפּוּלֵי הָעִתּוֹן Australian and Zealand Gazette בָּעֵת הַהִיא נִזְכַּרְתִּי, כִּי גַם בַּתְּעוּדָה נִמְצְאָה הַמִלָה aland שֶׁפֵּרַשְׁנוּהָ: “אֶל הָאֲדָמָה”, וְהֵבַנְתִּי כִּי פֵּרוּשָׁהּ הוּא זִילֶנְד.

– הַם… – רָטַן מַכְּס נַבְּס.

– כֵּן, כֵּן, – הִמְשִׁיךְ פַּגַנֶל בְּעַקְשָׁנוּת – קֹדֶם לֹא עָלָה רַעְיוֹן זֶה עַל לִבִּי, וְיוֹדְעִים אַתֶּם מִפְּנֵי מָה? כִּי אֲנִי הִשְׁתַּמַשְׁתִּי בְּדִמְיוֹנִי בְּעִקָר בַּתְּעוּדָה הַצָּרְפַתִּית, שֶׁבָּהּ אֵין הַמִלָה alandכְּלָל.

– הָהּ, – קָרָא הַמַיוֹר – דִמְיוֹנְךָ עָשִׁיר בְּיוֹתֵר, פַּגַנֶל, וְאַתָּה שׁוֹכֵחַ מַהֵר מַה שֶׁאָמַרְתָּ קֹדֶם.

– הַאֻמְנָם הַמַיוֹר? בְּחַן אוֹתִי, וְרָאִיתָ שֶׁאֵין אֲנִי שׁוֹכֵחַ כְּלוּם.

– טוֹב, וּמַה יִהְיֶה אֵיפוֹא פֵּרוּשָׁהּ שֶׁל הַמִלָה austral?

– כְּמוֹ שֶׁהָיָה קֹדֶם: austral, פֵּרוּשָׁה: דְרוֹמִית. – כֵּן, וְהַהֲבָרוֹת indi, שֶׁבַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה קָרָאתָ אוֹתָהּ indiens (אִינְדִיאָנִים) וּבַפַּעַם הַשְׁנִיָה חָשַׁבְתָּ אוֹתָהּ לְשֹׁרֶשׁ הַמִלָה indigenes (יְלִידֵי הָאָרֶץ)? – וְעַכְשָׁיו בַּפַּעַם הַשְׁלִישִׁית וְהָאַחֲרוֹנָה אֲנִי חוֹשֵׁב אוֹתָהּ לְשֹׁרֶשׁ הַמִלָה indigence (צָרָה). – וְהַמִלָה contin, פֵּרוּשָׁהּ עוֹד continent אוֹ אֵיזֶה דָבָר אַחֵר כְּבָר?

– בְּהֶכְרֵחַ – אַחֵר; נְיוּ-זִילֶנְד הִיא אִי, וְלֹא יַבֶּשֶׁת.

– וּמָה אֵיפוֹא זֶה? הַרְשֵׁנִי לָדַעַת.

– וּבְאֱמֶת, פַּגַנֶל, כֵּיצַד אַתָּה מְבָאֵר מִלָה זוֹ עַכְשָׁיו? – שָׁאַל גַם הַלוֹרְד

– הַרְשֵׁנִי, לוֹרְד יָקָר, לְהַתְאִים אֶת תְּעוּדָתְךָ בִּמְלוֹאָהּ לְבֵאוּרִי הֶחָדָשׁ. אַךְ קֹדֶם-כֹּל עָלַי לְהָעִיר שְׁתֵּי הֶעָרוֹת, רֵאשִׁית עֲלֵיכֶם לִשְׁכֹּחַ עַד כַּמָה שֶׁאֶפְשָׁר אֶת שְׁנֵי הַבֵּאוּרִים הָרִאשׁוֹנִים, כְּדֵי שְׁמֹחֲכֶם יִהְיֶה חָפְשִׁי לְגַמְרֵי לִקְלֹט בֵּאוּר חָדָשׁ. וְשֵׁנִית, אִם בִּמְקוֹמוֹת אֲחָדִים יְהֵא נִרְאֶה לָכֶם הַחִבּוּר רָפֶה קְצַת, אַל תָּשִׂימוּ לָזֶה לֵב כְּלָל, כְּמוֹ לְמָשָׁל, הַמִלָה agonie, שֶגַם אוֹתִי עַצְמִי הִיא מְבַלְבֶּלֶת, וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְבָאֲרָהּ בֵּאוּר שֶׁיִתְקַבֵּל עַל לִבִּי וְיַשְׂבִּיעֵנִי רָצוֹן. מִלְבַד זֶה אַתֶּם צְרִיכִים לָשִׂים לֵב לָזֶה, שֶׁהַתְּעוּדָה הַצָרְפָתִית כְּתוּבָה בִּידֵי אַנְגְלִי, שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בְּכָל אָפְנֵי הַדִבּוּר הַצָרְפַתִּי. הִנֵה הַתְּעוּדָה, וְכָךְ אֲנִי קוֹרֵא אוֹתָהּ עַכְשָׁיו:

הַגִיאוֹגְרָף פָּרַשׂ עַל הַשֻׁלְחָן אֶת הַתְּעוּדָה הַצָרְפַתִּית, וּבְהַרְאוֹתוֹ בְּאֶצְבָּעוֹ, קָרָא לְאַט וּבָרוּר:

“Le 27 Juin 1862, le trois-mats Britannia, de Glasgow, a sombre apres une longue agonie dans les mers australes sur les cotes de la Nouvelle-Zelande, en anglais Zealand. Deux matelots et le caqitaine Crant ont pu y aborder. La, contin-uellement en proie a une cruelle indigence, ils ont jete ce document par… de longitude et 370 111 de latitude. Venez a leur secours, ou ils sont perdus”.

(“27 לְיוּנִי, שְׁנַת 1862, אֳנִיָה בַּעֲלַת שְׁלֹשָה תְּרָנִים “בְּרִיטַנְיָה” מִגְלַזְגוֹ, טָבְעָה אַחֲרֵי מִלְחָמָה אֲרֻכָּה בַּיַמִים הַדְרוֹמִיִים לְיַד חוֹפֵי נְיוּ-זִילֶנְד. שְׁנֵי מַלָחִים וְרַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט הִגִיעוּ אֶל הַחוֹף. שָׁם, בְּסָבְלָם מַחֲסוֹר נוֹרָא, הֵם הִשְׁלִיכוּ תְּעוּדָה זוֹ בְּ… שֶׁל הָאֹרֶךְ; וְ-111 370 הָרֹחַב. הָחִישׁוּ לָהֶם עֶזְרָה. וָלֹא – יֹאבְדוּ”). – טוֹב, – אָמַר הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן – בֵּאוּר זֶה נִרְאֶה קָרוֹב אֶל הָאֱמֶת… וְגַם כִּמְעַט יוֹתֵר מִן הַשְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים… אֲבָל אֱמֹר-נָא לִי פַּגַנֶל, מַדוּעַ הֶחֱרַשְׁתָּ עַד כֹּה?

– רֵאשִׁית, יָרֵאתִי שֶׁלֹא תַּאֲמִינוּ לִי, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר אָמַרְתָּ; שֵׁנִית, לֹא רָצִיתִי לְעוֹרֵר תִּקְווֹת חֲדָשׁוֹת, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁלֹא תִּתְקַיֵמְנָה; וּשְׁלִישִׁית, הֲרֵי הָלַכְנוּ מִמֵילָא לְאוֹקְלֶנְד, הַנְתוּנָה בְּדִיוּק עַל הַמַקְבִּילָה הַזֹאת וְחָשַׁבְתִּי שֶׁנִמְצָא אֶת עִקְבוֹתָיו שֶׁל גְרַנְט בְּלָאו הָכִי.

– כֵּן, אֲבָל מַדוּעַ הֶחֱרַשְׁתָּ, כְּשֶׁנָטִינוּ מִדַרְכֵּנוּ?

– כִּי אַחַר כָּךְ עָלָה רַעְיוֹן חָדָש בְּמֹחִי.

– הִנֵה כִּי כֵן! וּמַהוּ רַעְיוֹן זֶה?

– שֶׁאִם אֳנִיָתוֹ שֶל רַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט נִטְרְפָה בֶּאֱמָת לְיַד נְיוּ-זִילֶנְד וְהוּא נָפַל בַּשְׁבִי בִּידֵי יְלִידֵי הָאָרֶץ, אָז…

הַגִיאוֹגְרָף הִפְסִיק.

– הַמְשֵׁךְ! –זֵרְזוֹ מַכְּס נַבְּס.

– אָז כָּל הַחִפּוּשִׁים אַךְ לַשָׁוְא הֵם, – סִיֵם הַמְלֻמָד.

– וּמַדוּעַ זֶה? – שָׁאַל גְלֶנֶרְוַן.

– פָּשׁוּט מִשׁוּם זֶה, יַקִירִי הַלוֹרְד, שֶׁאוֹתוֹ הָיָה מוֹצֵא גוֹרָל זֶה שֶׁמָצָא אוֹתָנוּ, זֹאת אוֹמֶרֶת: הוּא הָיָה נֶאֱכַל זֶה מִכְּבָר!… אֶת עִקְבוֹתֶיהָ שֶׁל “בְּרִיטַנְיָה” הָיִינוּ מוֹצְאִים שָׁם בְּוַדַאי, אֲבָל אֶת רַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט לֹא הָיִינוּ מוֹצְאִים עוֹד… – פַּגַנֶל הִשְׁפִּיל אֶת רֹאשׁוֹ בְּצַעַר וְנִשְׁתַּתֵּק.

נִשְׁתַּתְּקוּ גַם בְּנֵי שִׂיחָתוֹ, בַּהֲבִינָם שֶׁזִיק הַתִּקְוָה הָאַחֲרוֹן לִמְצֹא אֶת רַב-הַחוֹבֵל גְרַנְט – דָעַךְ.

– בְּבַקָשָׁה מִכֶּם, יְדִידַי, – אָמַר הַלוֹרְד, – לִשְׁמֹר עַל הַסוֹד הַזֶה וְלֹא לְגַלוֹת כְּלוּם מִמַה שֶׁדִבַּרְנוּ עַתָּה. אֲנִי גוּפִי אֶבְחַר לִי שְׁעַת כּשֶׁר לְהוֹכִיחַ לַיְלָדִים הָאֻמְלָלִים אֶת חֹסֶר הַתּוֹעֶלֶת שֶבְּכָל הַחִפּוּשִׂים וְהַיְגִיעוֹת לִמְצֹא אֶת אֲבִיהֶם.


 

פֶרֶק ט: קוֹל צְעָקָה בַּחצִי הַלַיְלָה    🔗

“דוּנְקָן” הִמְשִׁיכָה אֶת דַרְכָּהּ לָשׁוּב לְאֵירוֹפָּה.

כָּל הַתַּיָרִים הִתְעַצְבוּ מְאֹד, כְּשֶׁנוֹדַע לָהֶם שֶׁהוֹדָאוֹתָיו שֶׁל אַיְרְטוֹן נָגְעוּ לוֹ לְעַצְמוֹ וְלֹא אֶל רַב־הַחוֹבֵל גְרַנְט.

הַשְׁאֵלָה אֵיפֹה לְהוֹשִׁיב אֶת אַיְרְטוֹן עוֹד לֹא נִתְבָּרְרָה. פַּגַנֶל וְג’וֹן מַנְגֶלְס עִיְנוּ בְּמַפַּת הָאֳנִיָה, בְּחַפְּשָׂם אַחֲרֵי אִי מַתְאִים.

בְּדִיוּק בַּמַקְבִּילָה הַשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע נִמְצָא אִי קָטָן אֶחָד בְּשֵׁם מַרְיָה־תֵּירֶזָה, הָעוֹמֵד בּוֹדֵד בְּתוֹךְ הָאוֹקְיָנוֹס הַשָׁקֵט, בְּמֶרְחַק חֲמֵשֶת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת קִילוֹמֶטֶר מֵחוֹפֵי אֲמֵרִיקָה הַדְרוֹמִית, וְאַלְפַּיִם וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת – מִנְיוּ־זִילֶנְד. הַמְקוֹמוֹת הַסְמוּכִים אֵלָיו בַּצָפוֹן הֵם אִיֵי הָאַרְכִיפֶּלָג פּוֹמוֹטוּ, וּבְצַד דָרוֹם אֵין כָּל יַבָּשָׁה עַד לַקֶרַח הַנִצְחִי שֶׁל הַקֹטֶב הַדְרוֹמִי. אַף אֳנִיָה אַחַת אֵינָה מִתְקָרֶבֶת לְעוֹלָם אֶל הָאִי הַזֶה, אַף הֵד קַל שֶׁל הָעוֹלָם הַחַי אֵינוֹ מַגִיעַ שָׁמָה, רַק הָעוֹפוֹת מְלַוֵי־הַסוּפוֹת נָחִים לִפְעָמִים עַל כֵּפָיו בְּעֵת מְעוּפָם הָאָרֹךְ, בַּעֲלֵי־חַיִים אֲחֵרִים אֵינָם שָׁם כְּלָל. בְּרֹב הַמַפּוֹת כִּבְרַת־אֶרֶץ זוֹ אֵינָהּ מְסֻמֶנֶת כְּלָל. אֵין אִי דוֹמֶה לָזֶה בְּשִׁימְמוֹנוֹ, כָּל קְשָׁרִים אֵין בֵּינוֹ וּבֵין הָעוֹלָם הַגָדוֹל וְאִי זֶה נִבְחַר לְהַעֲלוֹת עָלָיו אֶת אַיְרְטוֹן.

־ הֲמַסְכִּים אַתָּה שֶׁאַעֲלֶיךָ עַל אִי זֶה? – שָׁאַל הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן אֶת הַשׁוֹדֵד, לְאַחַר שֶׁבִּאֲרוּ לוֹ אֶת מַצַב הָאִי.

־ אֲנִי כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ, אֲדוֹנִי, שֶׁאַחַת הִיא לִי אֵיפֹה שֶׁתַּעַלֵנִי… וּבִלְבַד שֶׁאֶהְיֶה חָפְשִׁי, – עָנָה אַיְרְטוֹן.

הָאֳנִיָה אָחֲזָה דַרְכָּהּ לְפִי הַמַקְבִּילָה הַשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע, בְּשִׂימָהּ פָּנֶיהָ אֶל מִפְרַץ טַלְקָהוּאָנוֹ.

אַחֲרֵי שְׁלֹשָׁה יָמִים, בַּשָׁעָה שְׁתַּיִם אַחֲרֵי הַצֳּהָרַיִם, הוֹדִיעַ הַצוֹפֶה שֶׁאֲדָמָה נִרְאֵית לָעַיִן.

זֶה הָיָה הָאִי מַרְיָה־תֵּירֶזָה, אִי נָמוּךְ, מָאֳרָךְ, שֶׁהִתְרוֹמֵם אַךְ מְעַט מֵעַל פְּנֵי הַגַלִים וְהָיָה דוֹמֶה מֵרָחוֹק לְתַנִין עֲנָקִי.

מְעַט־מְעַט הִתְחִיל הָאִי לְהֵרְָאוֹת בְּיֶתֶר בְּהִירוּת. הַשֶׁמֶשׁ שֶׁשָׁקְעָה בַּלָאט לְצַד מַעֲרָב צִיְרָה אֶת שִׂירְטוּטֵי הָאִי הַמוּזָרִים וְאֶת גִבְעוֹתָיו הַפְּזוּרוֹת בְּאִי־סֵדֶר.

בַּשָׁעָה חָמֵשׁ בָּעֶרֶב הִבְחִין ג’וֹן מַנְגֶלְס קִלוּחַ דַק שֶׁל עָשָׁן, שֶׁהִתְרוֹמֵם מֵעַל הָאִי.

– שׁוּרוּ־נָא, בְּבַקָשָׁה, הַאֵין זֶה הַר־גַעַשׁ? – אָמַר לְפַַּגַַנֶל, שֶׁהִתְבּוֹנֵן בָּאִי בְּמִשְׁקַפְתּוֹ.

– אֶפְשָׁר שֶׁזְֶהוּ הַר־גַעַשׁ, – עָנָה הַגִיאוֹגְרָף – אִי זֶה הוּא בִּלְתִּי מְיֻשָׁב לְגַמְרֵי, וְלֹא אֶתְמַהּ כְּלָל אִם זֶה יִהְיֶה הַר־גַעַשׁ עֲנָקִי שֶׁנֶעְתַּק בְּכֹחַ אֵשׁ הָאֲדָמָה מִתּוֹךְ הָאוֹקְיָנוּס.

– מַה דַעְתְּךָ, ג’וֹן, הֲנוּכַל לְהַגִיעַ לְמַרְיָה־תֵּירֶזָה עַד בּוֹא הָעֶרֶב?

– לֹא, הוֹד מַעֲלָתְךָ; הַשֶׁמֶשׁ כְּבָר נָטְתָה לַעֲרֹב…

– בְּאֹפֶן כָּזֶה נָבוֹא אֵלָיו בַּלַיְלָה.

– זֶה יִהְיֶה בְּחֶזְקַת סַכָּנָה, כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֶת מֵי הַחוֹף שֶׁל אִי זֶה. אֶפְשָׁר שֶׁיֵּשׁ שָׁם שִׂירְטוֹנִים וְצוֹקִים.

– וּמַה בְּדַעְתְּךָ לַעֲשׂוֹת, ג’וֹן?

– בִּרְשׁוּתְךָ, אֲדוֹנִי, אֶעְגֹן בְּמֶרְחָק לֹא רַב מִן הַחוֹף, וּכְשֶׁיֵאוֹר הַבֹּקֶר אַעֲלֶה אֶת אַיְרְטוֹן עַל הָאִי בְּאַסְדָה.

– טוֹב, ג’וֹן; כָּךְ, כַּמוּבָן, יִהְיֶה טוֹב יוֹתֵר.

הַשֶׁמֶשׁ שָׁקְעָה וּמִיָד לְאַחַר הַשְׁקִיעָה קָמָה עֲלָטָה גְדוֹלָה. הַשָׁעָה הָיְתָה תֵּשַׁע בָּעֶרֶב. בָּעֵת הַהִיא הִתְלַהֲטָה עַל הָאִי, שֶׁאֵלָיו נִתְקָרְבָה “דוּנְקָן”, אֵשׁ בְּהִירָה, שֶׁעָמְדָה בְּלִי נוֹעַ בְּגֹבַהּ אֶחָד.

– זֶה דוֹמֶה בֶּאֱמֶת לְהַר־גַעַשׁ, – אָמַר פַּגַנֶל, שֶׁלֹא הִפְסִיק אֶת הִסְתַּכְּלוּתוֹ.

– אֲבַל מַדוּעַ אֵין נִשְׁמָעִים קוֹלוֹת הָרַעַשׁ, הַבָּאִים תָּמִיד בִּשְׁעַת הִתְפָּרְצוּת הָרֵי־הַגַעַשׁ? – הֵעִיר ג’וֹן מַנְגֶלְס.

– כֵּן, זֶה בֶּאֱמֶת מוּזָר… כַּנִרְאֶה, הַר-גַעַשׁ זֶה הוּא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל. הוּא מֵאִיר בְּלִי כָּל שָׁאוֹן, מֵעֵין מִגְדַלוֹר.

– אֵיךְ זֶה מִגְדַלוֹר! – קָרָא ג’וֹן מַנְגֶלְס – הִנֵה !…הַבִּיטוּ-נָא שָׁם עוֹד אֵשׁ… עַל הַחוֹף עַצְמוֹ!…. הַבִּיטוּ, הַבִּיטוּ!… הִיא מִתְנוֹעַעַת… מַחֲלִיפָה אֶת מְקוֹמָהּ!

– מַה נִפְלָא מַחֲזֶה זֶה! – גִמְגֵם הַמְלֻמָד – אֵינִי מֵבִין בְּשׁוּם פָּנִים אֶת פֵּרוּשׁוֹ!

– הָאִי נוֹשָׁב אֶל נָכוֹן, זֶה הַכֹּל, – אָמַר גְלֶנֶרְוַן.

– נוֹשָׁב? – קָרָא הַמְלֻמָד – אָמְנָם, – הוֹסִיף אַחֲרֵי רֶגַע, – יִתָּכֵן שֶׁבֶאֱמֶת הִתְיַשְׁבוּ עָלָיו אֵלוּ פְּרָאִים.

– אִם דְבָרֶיךָ יִתְאַמְתּוּ, אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהַשְׁאִיר פֹּה אֶת אַיְרְטוֹן.

– כֵּן, זֹאת תְּהֵא מַתָּנָה רָעָה גַם לְגַבֵּי הַפְּרָאִים, – הֵעִיר מַכְּס נַבְּס.

– אֲבָל, מָה רַע הִנְךָ יָכוֹל לִהְיוֹת לִפְעָמִים, קְרוֹבִי! – אָמַר הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן בְּבַת־צְחוֹק – נִהְיֶה מֻכְרָחִים לְבַקֵשׁ בִּשְׁבִילוֹ אִי אַחֵר. אֲנִי הִבְטַחְתִּי לְאַיְרְטוֹן לְהַצִיל אֶת חַיָיו, וְאֶת הַבְטָחָתִי אֲקַיֵם.

– בְּכָל אֹפֶן עָלֵינוּ לִהְיוֹת זְהִירִים, – אָמַר פַּגַנֶל – לַזִילֶנְדִים יֵשׁ מִנְהָג אַכְזָרִי לְהוֹלִיךְ שׁוֹלָל עַל יְדֵי אֵשׁ מִתְנוֹעַעַת אֶת הָאֳנִיוֹת כְּדֵי לְנַפְּצֵן אֶל הַסְלָעִים.

בַּשָׁעָה אַחַת־עֶשְׂרֵה נִכְנְסוּ רַב־הַחוֹבֵל וְהַנוֹסְעִים אֶל תָּאֵיהֶם. עַל הַסִפּוּן נִשְׁאֲרוּ רַק הַצוֹפִים. הָאֳנִיָה עָמְדָה בְּלִי נוֹעַ סָמוּךְ אֶל הָאִי.

אַחֲרֵי אֵיזֶה זְמַן יָצְאוּ וְעָלוּ עַל הַסִפּוּן מֶרִי וְרוֹבֶּרְט גְרַנְט. הֵם לֹא יָכְלוּ לִישֹׁן וְחָפְצוּ לִשְׂאֹף אֲוִיר צַח.

נִשְׁעָנִים אֶל מִסְעַד הָאֳנִיָה, עָמְדוּ וְהִבִּיטוּ עֲגוּמִים עַל הַגַלִים הַמוּאָרִים בְּאוֹר זָרְחָנִי.

מֶרִי הִרְהֲרָה בַּעֲתִידוֹ שֶׁל אָחִיהָ, וְרוֹבֶּרְט – בָּעֲתִידָהּ שֶׁל אֲחוֹתֹו, וּשְׁנֵיהֶם הִרְהֲרוּ בַּאֲבִיהֶם. הַעוֹדֶנוּ בַּחַיִים? הַאִם אֶפְשָׁר לְקַווֹת לִרְאוֹתוֹ עוֹד? הֲיִרְצֶה הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן לְהַמְשִׁיךְ אַחַר כָּךְ אֶת חִפּוּשָׂיו, שֶׁנִגְמְרוּ בְּאִי־הַצְלָחָה כָּזוֹ עַכְשָׁיו?

לְבַסוֹף תָּפַשׂ הַנַעַר בְּיָד אֲחוֹתוֹ וְאָמַר:

– מֶרִי, אַל תִּוָאֲשִׁי! כָּל מַעֲשֵׁי אֱלֹהִים לְטוֹבָה הֵמָה! זִכְרִי, שֶׁאָבִינוּ לִמְדַנוּ לִסְמוֹךְ תָּמִיד עַל אֳלֹהִים!

– הָהּ, אֲנִי מְקַוָה תָּמִיד לִישׁוּעַת אֳלֹהִים! – עָנְתָה אֲחוֹתוֹ בַּאֲנָחָה.

– אֲבָל אַתְּ, כִּמְדֻמַנִי, דוֹאֶגֶת בְּכָל זֹאת לַעֲתִידָתֵנוֹ? אַל תֵּחַתִּי, אֲחוֹתִי הַיְקָרָה! עַד עַכְשָׂיו דָאַגְתְּ אַתְּ לִי, וְעַכְשָׁיו אַתְחִיל אֲנִי לִדְאֹג לָךְ וֶאֱלֹהִים לֹא יַעַזְבֵנוּ.

– עוֹד לֹא הִגִיעָה שְׁעָתְךָ לִדְאֹג לַאֲחֵרִים, רוֹבֶּרְט. הֲרֵי אַתָּה עוֹד…

– לא, אַל תַּחְשְׁבִי שֶׁאֲנִי עוֹדֶנוּ קָטָן וְאֵינִי צוֹלֵחַ עוֹד לִכְלוּם… הַתֵדְעִי מַה, מֶרִי?… מֻכְרָח אֲנִי לְהַגִיד לָךְ דְבַר־מָה… הַבְטִיחִי לִי שֶׁלֹא תִּכְעֲסִי עָלַי בִּגְלַל זֶה.

– וְכִי יְכוֹלָה אֲנִי לִכְעֹס עַל אָחִי הֶחָבִיב וְהַיָקָר?

– וְאַתְּ לֹא תְּעַכְּבִי בְּיָדִי?

– מִמַה? מָה עוֹלֶה עַל דַעְתְּךָ, רוֹבֶּרְט? – שִׁסְעָה אוֹתוֹ הַנַעֲרָה הַצְעִירָה שְׁנִרְעֲַשָׁה מֵהַקְדָמָתוֹ זוֹ.

– אֲנִי… גַם אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת סַפָּן! – אָמַר הַנַעַר פִּתְאֹם, בְּלָחֲצוֹ אֶת פָּנָיו הַלוֹהֲטוֹת אֶל שִׁכְמָהּ.

– אַתָּה רוֹצֶה לְעָזְבֵנִי, רוֹבֶּרְט?

– אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ־הַיָם כְּאָבִינוּ, כְּמוֹ רַב־הַחוֹבֵל ג’וֹן…מֶרִי! מֶרִי! הַקְבַרְנִיט ג’וֹן עוֹדוֹ מְקַוֶה לִמְצֹא אֶת אָבִינוּ!… הוּא הִבְטִיחַ לַעֲשׂוֹתֵנִי לְאִישׁ־יָם מְצֻיָן, וְאָז נְבַקֵשׁ יַחַד אַחֲרֵי אָבִינוּ בְּכָל הָעוֹלָם!… מֶרִי יַקִירָתִי, תְּנִי לִי גַם אֶת הַסְכָּמָתֵךְ לָזֶה! אַל תַּפְרִיעִי לִי אֲנִי מַפְצִיר בָּךְ!… זֶה, שֶׁאָבִינוּ הָיָה עוֹשֶׂה לְמַעֲנֵנוּ, מְחֻיָבִים לַעֲשׂוֹת לְמַעֲנוֹ גַם אָנוּ… לְמִצְעָר, מְחֻיָב לַעֲשׂוֹת זֹאת אֲנִי! רַק מַטָרָה אַחַת יֵשׁ לִי בְּחַיַי: לְבַקֵשׁ בְּכָל מָקוֹם אֶת זֶה, שֶׁלֹא הָיָה מוֹסֵר אוֹתָנוּ לְעוֹלָם בִּידֵי הַגוֹרָל… מֶרִי יַקִירָה, זִכְרִי מַה טוֹב הָיָה לָנוּ אָבִינוּ! מַה מְאֹד אָהַב אוֹתָנוּ!

וּמַה גָדְלוּ נְדִיבוּתוֹ וְטוּב לִבּוֹ! – אָמְרָה מֶרִי – הֲתֵדַע, רוֹבֶּרְט, שֶׁהוּא הָיָה כְּבָר לִתְּהִלָה וּלְתִפְאֶרֶת בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ, וְשֶׁהוּא הָיָה נִמְנֶה עַכְשָׁיו עִם הָאֲנָשִׁים הַגְדוֹלִים שֶׁבְּכָל הַזְמָנִים וּבְכָל הָעַמִים, לוּלֵא הֵרַע לוֹ גוֹרָלוֹ?

– יָדַעְתִּי, מֶרִי, יָדַעְתִּי! וְלָכֵן רוֹצֶהּ אֲנִי לִהְיוֹת דוֹמֶה אֵלָיו בַּכֹּל.

רוֹבֶּרְט הִרְגִישׁ עַל לְחָיָיו דְמָעוֹת חַמוֹת, שֶׁנָזְלוּ מְעֵינֵי אֲחוֹתוֹ.

– הָהּ, מֶרִי! – קָרָא הַנַעַר – כַּמָה שֶׁמִשְׁתַּדְלִים מֵיטִיבֵינוּ וִידִידֵינוּ לְהַסְתִּיר מִפָּנֵינוּ אֶת יֵאוּשָׁם וְחֹסֶר תִּקְוָתָם לִמְצֹא אֶת אָבִינוּ, אֲנִי רוֹאֶה הֵיטֵב. בְּכָל זֹאת לֹא אָבְדָה עוֹד תִּקְוָתִי!… אָדָם גָדוֹל כְּאָבִינוּ, לְפִי דַעַת ג’וֹן, אֵינוֹ יָכֹול לָמוּת, כָּל עוֹד שֶׁלֹא מִלֵא אֶת תַּפְקִידוֹ.

– הַאֻמְנָם מְקַוֶה עוֹד ג’וֹן? – לָחֲשָׁה הָעַלְמָה, כִּמְדַבֶּרֶת אֶל לִיבָּהּ.

– כֵּן, מֶרִי, – אָמַר רוֹבֶּרְט – הוּא אוֹמֵר שֶׁאָבִינוּ מֻכְרָח לְהִמָצֵא. אֲחוֹתִי, הֲרֵי תַּרְשִׁי לִי לִהְיוֹת לְסַפָּן וְלֲעֲבוֹד תַּחַת פְּקוּדָתוֹ שֶׁל ג’וֹן מַנְגֶלְס? הֲתַרְשִׁי? הֲלֹא?

– כַּמוּבָן, רוֹבֶּרְט חֲבִיבִי… אֲבָל לוּ יָדַעְתָּ עַד כַּמָה תְּהֵא קָשָׁה עָלַי פְּרִידָתְךָ!

– גַם לִי לֹא יֶקַל הַדָבָר, מֶרִי יַקִירָתִי. אֲבָל אֵין לַעֲשׁוֹת אַחֶרֶת… אַתְּ תִהְיִי בְּבֵית הַגְבֶרֶת גְלֶנֶרְוַן הַנְדִיבָה; שָׁמַעְתִּי שֶׁהִיא הֶחְלִיטָה לִבְלִי לְהִפָּרֵד מִמֵךְ, וְזֶה מַרְגִיעַ אוֹתִי. אֵדַע שֶׁלֹא תִּהְיִי בּוֹדֵדָה גַם בִּלְעָדַי.

– אֲבָל מַה יְהֵא סוֹפוֹ שֶׁל בֵּיתֵנוּ הַקָטָן, הַמָלֵא כֹּה הַרְבֵּה זִכְרוֹנוֹת מֵאָבִינוּ?

– אֲנַחְנוּ נִשְׁמֹר עָלָיו, מֶרִי!… כָּל זֶה יִסְתַּדֵר כְּבָר עַל יְדֵי יְדִידֵינוּ, מַר ג’וֹן וְהַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן… אַתְּ תִּהְיִי לַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן לְבַת וְתִחְיִי בְּמַלְקוֹלְם־קַסְטְל… הַלוֹרְד כְּבָר דִבֵּר אוֹדוֹת זֶה עִם מַר ג’וֹן וְהוּא מָסַר לִי… כֵּן, אַתְּ תִּהְיִי מְחַכָּה בְּאַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַלוֹרְד לְבוֹא אָבִינוּ, שֶׁאֲנִי וּמַר ג’וֹן נְחַפְּשֵׂהוּ וְנִמְצָאֵהוּ וּנְבִיאֵהוּ אֵלַיִךְ. לֹא תִּצְטָרְכִי לִדְאֹג וּלְהִצְטַעֵר, כִּי תִּהְיִי מְקַוָה לְהַצָלַת אָבִינוּ וְתֵדְעִי שֶׁאֲנִי נִמְצָא תַּחַת הַשְׁגָחָה טוֹבָה וְעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה טוֹב.

– רוֹבֶּרְט חֲבִיבִי, מַה מְאֻשָׁר הָיָה אָבִינוּ, לוּ הָיָה יָכוֹל לִשְׁמֹעַ אֶת דְבָרֶיךָ! מַה מְאֹד אַתָּה דוֹמֶה לוֹ בְּרוּחֲךָ וְאָפְיְךָ! כְּשֶׁתִּגְדַל, תִּהְיֶה רַב־הַחוֹבֵל גְרַנְט הַשֵׁנִי.

– מִי יִתֵּן, מֶרִי! – עָנָה הַנַעַר הַנִלְהָב.

שְׁנֵיהֶם נִשְׁתַּתְּקוּ וְשָׁקְעוּ בְּמַחֲשָׁבוֹת. הָאֲנִיָה הִתְנוֹדְדָה לְאַט־לְאַט עַל גַלֵי הָאוֹקְיָנוֹס הָמַבְרִיקִים. מִסָבִיב שָׂרְרָה דוּמִיָה.

וּפִתְאֹם תָּפְשׂוּ אָזְנֵי הָאָח וְהָאָחוֹת אֵיזֶה קוֹל צָלוּל, אֲבָל עָגוּם, הַקוֹרֵא לְעֶזְרָה. שְׁנֵיהֶם הִתְחַלְחֲלוּ.

– הֲשָׁמַעַתְּ, מֶרִי? – שָׁאַל רוֹבֶּרְט בְּלַחַשׁ.

– שָׁמַעְתִּי, – הֵשִׁיבָה בְּלַחַשׁ גַם הִיא – מִי שֶׁהוּא קוֹרֵא מִצַד הָאִי.

“אֵלַי! אֵלַי!” חָזְרָה וְנִשְׁנְתָה קְרִיאָה זוֹ מִצַד הָאִי.

– אֵלִי! – קָרְאָה הָעַלְמָה הַצְעִירָה, בְּחָרְדָהּ מֵרֹב הִתְרַגְשׁוּת, וּבְהִתְאַמְצָהּ אַךְ לַשָׁוְא לַחְדֹר בְּמֶבָּטָהּ אֶל הָעֲרָפֶל הֶעָבֶה – הֲרֵי זֶה קוֹלוֹ שֶׁל… אַךְ לֹא, זֶה אִי אֶפְשָׁר!… אֲנִי חוֹזָה… רוֹבֶּרְט!… הֲתַכִּיר בְּקוֹל זֶה?… הֲרֵי זֶה כְּמוֹ…

בְּרֶגַע זֶה נִשְׁמַע שׁוּב קוֹל עָגוּם שֶׁל קְרִיאָה לְעֶזְרָה שֶׁאָבַד בַּמֶרְחִָקִים.

– זֶהוּ אַבָּא! זֶהוּ קוֹלוֹ! – קָרָא רוֹבֶּרְט מִבְּלִי לָדַעַת אֶת נַפְשׁוֹ – מֶרִי!… אַבָּא! הוּא שָׁם!.. הוּא חָי!

אֲבָל כָּל זֶה הָיָה כְּבָר יוֹתֵר מִדַי בִּשְׁבִיל הָעַלְמָה הַצְעִירָה. הִיא גָנְחָה בְּקוֹל עָמוּם וְנָפְלָה עַל הַסִפּוּן מִתְעַלֶפֶת.

– עִזְרוּ! – קָרָא רוֹבֶּרְט, – הוֹשִׁיעוּ!… אֲחוֹתִי מֵתָהּ!… אַבָּא!…

הַמַלָחִים נֶחְפְּזוּ הָרִאשׁוֹנִים וְהֵקִימוּ אֶת מֶרִי גְרַנְט. לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְהוֹפִיעַ גַם ג’וֹן מַנְגֶלְס, וְאַחֲרָיו בָּאוּ הַלוֹרְד וְהַגְבֶרֶת גְלֶנֶרְוַן, שֶׁהֵקִיצוּ לְצַעֲקוֹתָיו שֶׁל הַנַעַר.

– אֲחוֹתִי מֵתָה! אַבָּא שָׁם! – חָזַר רוֹבֶּרְט, בְּהַרְאוֹתוֹ לְצַד הָאִי הָעוֹטֶה עֲרָפֶל.

– מַה קָרָה?… מִי מֵת? אַבָּא שֶׁל מִי? עַל דְבַר מִי זֶה אַתָּה דוֹבֵר? – הִפְצִירוּ כֻּלָם בְּרוֹבֶּרְט, בְּהַקִיפָם אוֹתוֹ.

– אֲחוֹתִי מֵתָה… אַבָּא שָׁם… עַל הָאִי! – חָזַר רוֹבֶּרְט בְּעַקְשָׁנוּת עַל דְבָרָיו – אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ… הוּא קָרָא לְעֶזְרָה… מֶרִי גַם הִיא שָׁמְעָה…

בְּרֶגַע זֶה וְגַם הָעַלְמָה, שֶׁשָׁב רוּחָהּ אֶל קִרְבָּהּ, אִשְׁרָה אֶת דְבָרָיו שֶׁל אָחִיהָ.

– אַבָּא שָׁם! אַבָּא עַל הָאִי, – קָרְאָה בְּאֵיזֶה קוֹל מְשֻׁנֶה, בִּלְתִּי טִבְעִי, בְּרוּצָהּ אֶל יַרְכְּתֵי הָאֳנִיָה. לוּלֵא עָצְרוּ אוֹתָהּ יְדֵי הַמַלָחִים בְּחָזְקָה, הָיְתָה מַפִּילָה אֶת עַצְמָהּ הַמַיְמָה.

– הַאֲמֵן לִי, אֲדוֹנִי… וּגְבִרְתִּי… – אָמְרָהּ בְּקוֹל נֶחְנָק מִדְמָעוֹת, – אָבִינוּ בֶּאֱמֶת שָׁם… אֲנִי שָׁמַעְתִי בְּבֵרוּר אֶת קוֹלוֹ הַקוֹרֵא לְעֶזְרָה –. אֶפְשָׁר שְׁהוּא בְּתוֹךְ הַיָם… נֶאֱבָק עִם הַגַלִים… הָהּ, אֵלִי, אֵלִי… הוּא יִטְבַּע… הַצִילוּהוּ! בְּשֵׁם אֱלֹהִים. הַצִילוּהוּ!…

הָעַלְמָה הָאֻמְלָלָה הָיְתָה שׁוּב קְרוֹבָה לְהִתְעַלֵף. מֻכְרָחִים הָיוּ לַהֲבִיאָהּ אֶל תָּאָהּ, וְהַגְבֶרֶת הֶלֶנָה הָלְכָה אַחֲרֶיהָ, כְּדֵי לְהָחִישׁ לָהּ עֶזְרָה.

הֲרוֹאִים בְּמַחֲזֶה זֶה הֶחְלִטוּ, שֶׁיַלְדֵי רַב־הַחוֹבֵל גְרַנְט נָפְלוּ קָרְבָּן לְמַחֲזֵה שָׁוְא.

– הֲבָטוּחַ אַתָּה בָּזֶה, שֶׁשָׁמַעְתָּ אֶת קוֹלוֹ שֶׁל אָבִיךָ, רוֹבֶּרְט? – שָׁאַל הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן בְּאָחֲזוֹ בִּידֵי הַנַעַר.

– כֵּן. אֲדוֹנִי… הוּא קָרָא: ״אֵלַי, אֵלַי!“ קוֹלוֹ נִשָׂא וּבָא מִשָׁם.

וְהַנַעַר הֶרְאָה בְּיָדוֹ לְאוֹתוֹ צַד שֶׁשָׁם נִמְצָא הָאִי.

– וְאַתָּה הִכַּרְתָּ אֶת קוֹלוֹ?

– אִם אֲנִי הִכַּרְתִּי, אֲדוֹנִי!… כֵּיצַד זֶה אֶפְשָׁר שֶׁלֹא לְהַכִּיר קוֹל זֶה?… הִכִּירָה גַם אֲחוֹתִי… הַאֻמְנָם סָבוּר אַתָּה שֶׁשְׁנֵינוּ טָעִינוּ?… לֹא, אֲדוֹנִי, אֲנַחְנוּ בֶּאֱמֶת שָׁמַעְנוּ אוֹתוֹ… אֲדוֹנִי, בְּשֵׁם אֱלֹהִים, מַהֵר לְעֶזְרַת אָבִינוּ!… צַוֵה לְהוֹרִיד אַסְדָה!

הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן פָּרַשׂ אֶת יָדָיו וְהֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ.

– הוֹקִינְס! – קָרָא לַמַלָח שֶׁעָמַד עַל הַמִשְׁמָר לְיַד הַהֶגֶה – אַתָּה לֹא סַרְתָּ כָּל הָעֵת מֵהַהֶגֶה?

– אַף לֹא צַעַד אֶחָד, הוֹד מַעֲלָתְךָ.

– אַתָּה לֹא שָׁמַעְתָּ כְּלוּם עַד שֶׁהָעַלְמָה גְרַנְט הִתְעַלְפָה?

– לֹא כְלוּם, הוֹד מַעֲלָתְךָ.

– לֹא שָׁמַעְתָּ כָּל קְרִיאָה לְעֶזְרָה?

– לֹא כְלוּם, אֲדוֹנִי… רַק שָׁמַעְתִּי בִּצְעֹק מַר גְרַנְט הַצָעִיר שֶׁאֲחוֹתוֹ מֵתָה.

– הֲרוֹאֶה אַתָּה, רוֹבֶּרְט, אִישׁ לֹא שָׁמַע חוּץ מִמְךָ וּמֵאֲחוֹתְךָ.

– אִלְמָלֵא צָעַק אָבִיו שֶׁל הוֹקִינְס, כִי אָז לֹא הָיָה חֵרֵשׁ כָּל כָּךְ, אֲדוֹנִי… זֶה הָיָה אַבָּא שֶׁלָנוּ, אֲדוֹנִי, אַבָּא שֶׁלָנוּ וְלֹא שֶׁלוֹ.

קוֹלוֹ שֶׁל הַנַעַר נִפְסַק מִבְּכִי, וְגַם הוּא נָפַל כַּאֲלֻמָה עַל הַסִפּוּן וְהִתְחִיל רוֹעֵד בְּכָל גוּפוֹ.

– יְתוֹמִים מִסְכֵּנִים, – אָמַר ג’וֹן מַנְגֶלְס – מַה קָשֶׁה הַנִיסָיוֹן שֶׁבּוֹ מַעֲמִיד אוֹתָם אֱלֹהִים.

– כֵּן, אָמַר גְלֶנֶרְוַן, – הַצָרָה הַמְשֻׁתֶּפֶת לִשְׁנֵיהֶם הֵבִיאָה אוֹתָם בְּבַת אַחַת לִרְאוֹת מַחֲזֵה שָׁוְא. הֵם מֵהַרְהֲרִים תָּמִיד רַק בַּאֲבִיהֶם. וְהִנֵה נִדְמָה לָהֶם שֶׁשָׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹ.

– בְּרֶגַע אֶחָד אֵצֶל שְׁנֵי אֲנָשִׁים?… זֶה מוּזָר יוֹתֵר מִדַי… – דִבֵּר פַּגַנֶל לְנַפְשׁוֹ, בְּהַקְשִׁיבוֹ לְהַסְבָּרוֹתֵיהֶם שֶׁל חֲבֵרָיו.

הוּא גָחַן מֵעַל לְמִסְעַד הָאֳנִיָה וְהִקְשִׁיב רַק קֶשֶׁב. אֲבָל לֹא שָׁמַע כְּלוּם מִלְבַד שְׁאוֹן גַלִים קַל.

– מִי שָׁם בַּיָם? – קָרָא בִּמְלֹא גְרוֹנוֹ וְהִקְשִׁיב שׁוּב.

אִישׁ לֹא עָנָה.

– מוּזָר, מוּזָר מְאֹד, – אָמַר בְּלִבּוֹ, בְּשׁוּבוֹ אֶל תָּאוֹ – אֵינִי מַאֲמִין שֶׁזֶהוּ רַק דִמְיוֹן כּוֹזֵב; כָּאן יֵשׁ דְבַר־מָה.

בַּשׁעָה חָמֵשׁ בַּבֹּקֶר, נִתְכַּנְסוּ כָּל נוֹסְעֵי “דוּנְקָן” עַל הַסִפּוּן וְהִתְחִילוּ לְהִתְבּוֹנֵן בָּאִי, שֶׁהָאֳנִיָה הָיְתָה רְחוֹקָה מִמֶנוּ רַק כְּקִילוֹמֶטֶר וָחֵצִי.

– שׁוּרוּ! שׁוּרוּ־נָא! – צָעַק רוֹבֶּרְט – שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים… שְׁנַים רָצִים אָנָה וְאָנֶה וּמְנִיעִים בִּידֵיהֶם. וְהַשְׁלִישִׁי מֵנִיעַ בְּאֵיזֶה דֶגֶל.

– כֵּן, וְזֶהוּ דֶגֶל אַנְגְלִי, – אָמַר ג’וֹן מַנְגֶלְס, בְּהִזְדַיְנוֹ בְּמִשְׁקֶפֶת.

– אֱמֶת נָכוֹן הַדָבָר, – אָמַר פַּגַנֶל, בְּקָפְצוֹ מֵרֹב הִתְפָּעֲלוּת.

– אֲדוֹנִי,– אָמַר הַנַעַר הָרוֹעֵד אֶל הַלוֹרְד, בְּפָרְשׂוֹ אֵלָיו כַּפָּיו, – אֲדוֹנִי, אִם אֵינְךָ רוֹצֶה שֶׁאַפִּיל אֶת עַצְמִי הַמַיְמָה, וְאֶעֱבֹר עַד לַחוֹף בִּשְׂחִיָה, צַוֵה לְהוֹרִיד סִירָה!… הָהּ, אֲדוֹנִי, עַל בִּרְכַּי אֲנִי מִתְחַנֵן אֵלֶיךָ, שֶׁתַּרְשֶׁה לִי לַעֲלוֹת הָרִאשׁוֹן עַל הַחוֹף הַזֶה!

וּבֶאֱמֶת, עַכְשַׁיו לֹא הָיָה כָּל סָפֵק עוֹד, שֶׁעַל אוֹתוֹ הָאִי הַשׁוֹמֵם נִמְצָאִים שְׁלֹשָׁה אַנְגְלִים שֶׁוַדַאי נִטְרְפָה אֳנִיָתָם, וְלָכֵן אֵין כָּל פֶּלֶא שֶׁמֶרִי וְרוֹבֶּרְט יָכְלוּ לִשְׁמֹע קְרִיאוֹת לְעֶזְרָה, וְהֵם רַק טָעוּ בְּנוֹגֵעַ לַקוֹל. כֵּיצַד יָכֹל אַבִיהֶם לָבוֹא אֶל אִי זֶה?

כֻּלָם פָּחֲדוּ מִפְּנֵי הַמַחֲשָׁבָה הַנוֹרָאָה בִּדְבַר הַיֵאוּשׁ הֶחָדָשׁ הֶעָתִיד לִתְקֹף אֶת יַלְדֵי רַב־הַחוֹבֵל גְרַנְט הָאֻמְלָלִים.

הִרְהוּרִים אֵלֶה הִכְרִיחוּ אֶת הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן לְפַקְפֵּק זְמַן־מַה בְּמִילוּי בַּקָשָׁתוֹ שֶׁל רוֹבֶּרְט. אֲבָל הֲרֵי צָרִיךְ לְהַצִיל אֶת הָאֲנָשִׁים הַנִמְצָאִים עַל הָאִי, אַחַת הִיא מִי הֵמָה.

– הוֹרִידוּ סִירָה! – צִוָה הַלוֹרְד לְבַסוֹף.

אַחֲרֵי רֶגַע וְהַסִירָה הוּרְדָה, וּבָהּ יָשְׁבוּ רוֹבֶּרְט וּמֶרִי, ג’וֹן מַנְגֶלְס, גְלֶנֶרְוַן וּפַּגַנֶל.

– מַהֲרוּ! – קָרָא הַלוֹרְד לְשֵׁשֶׁת הַשַּׁיָטִים הַחֲזָקִים – שׁוּטוּ יָשָׁר אֶל הָאִי!

– אֲבָל הִזָהֲרוּ! –– הוֹסִיף רַב־הַחוֹבֵל – שָׁם יֶשְׁנָם סְלָעִים תַּת־מַיְמִיִים הַנִרְאִים גַם מִכָּאן.

כְּשֶׁהִתְחִילוּ לְהִתְקָרֵב אֶל הַחוֹף, קָרְאָה מָרַת מֶרִי בְּקוֹל חוֹדֵר:

– אַבָּא! אַבָּא יַקִירִי!… זֶהוּ, הוּא, הוּא הוּא וְלֹא אַחֵר!

– אַבָּא! אַבָּא אָהוּב! – חָזַר רוֹבֶּרְט עַל קְרִיאָה זוֹ בְּעָמְדוֹ בַּסִירָה וּבַהֲנִיעוֹ בְּכוֹבָעוֹ בְּשִׂמְחָה.

מִיִרְאָה, שֶׁלֹא יֹאבַד לַנַעַר שִׁוּוּי־הַמִשְׁקָל מֵהִתְפָּרְצוּת רִגְשֵׁי שִׂמְחָתוֹ וְשֶׁלֹא יִפֹּל אֶל הַמַיִם, אָחַז ג’וֹן מַנְגֶלְס בִּבְגָדָיו בְּחָזְקָה.

מָרַת מֶרִי בָּכְתָה וְצָחֲקָה חֲלִיפוֹת, וְלֹא פָּסְקָה מִלְהָנִיעַ בְּמִטְפַּחְתָּהּ.

בִּקְצֵה הַחוֹף עָמַד אִישׁ רְחַב־כְּתֵפַיִם, גְבַהּ-קוֹמָה וּבַעַל פָּנִים נְדִבוֹת, שֶׁהִבִּיעוּ מֶרֶץ, פָּנִים שֶׁדָמוּ מְאֹד לִקְלַסְתֵּר פְּנֵיהֶם שֶׁל רוֹבֶּרְט וּמֶרִי. לֹא רָחוֹק מִמֶנוּ עָמְדוּ עוֹד שְׁנֵי אֲנָשִׁים, נְמוּכִים קְצַת מִמֶנוּ, בַּעֲלֵי פַּרְצוּף טִפּוּסִי שֶׁל אַנְשֵׁי יָם סְקוֹטִיִים.

לֵב הַיְלָדִים לֹא שִׁקֵר לָהֶם: הָאָדָם הַגָבֹהַּ שֶׁעָמַד עַל הַחוֹף, הָיָה אֲבִיהֶם!

רַב־הַחוֹבֵל גְרַנְט הִכִּיר מִיָד אֶת בָּנָיו, פָּרַשׂ אֲלֵיהֶם יָדָיו, וְכַהֲלוּם רַעַם מִתְעַלֵף אַרְצָה.


 

פֶּרֶק י: הָאִי טַבּוֹר    🔗

רַק לִפְרָקִים רְחוֹקִים מְאֹד יִקְרֶה, שֶׁאָדָם יָמוּת מֵרֹב שִׂמְחָה. לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְרוּחוֹ שֶׁל רַב־הַחוֹבֵל גְרַנְט שָׁבָה אֵלָיו וְהוּא לָחַץ אֶת בָּנָיו אֶל לִבּוֹ. הָאָב בָנָיו עָמְדוּ חֲבוּקִים רְגָעִים אֲחָדִים. הַמַחֲזֶה הָיָה מַרְעִישׁ אֶת הַלֵב, אֲפִילוּ הַמַלָחִים בָּכוּ. וּכְשֶׁרַק עָלָה הֶרִי גְרַנְט עַל סִפּוּן הָאֳנִיָה, הוֹדָה בִּדְמָעוֹת בְּעֵנָיו לַלוֹרְד וְלַגְבֶרֶת גְלֶנֶרְוַן וּלְכָל בְּנֵי לִוְיָתָם. בָּעֵת הַקְצָרָה שֶׁל הַשַׁיִט מִן הָאִי אֶל הָאֳנִיָה, הִסְפִּיקוּ כְּבָר הַיְלָדִים לְסַפֵּר בְּקִצוּר לַאֲבִיהֶם אֶת קוֹרוֹת הַמַסָע שֶׁל “דוּנְקָן” וְעַל דְבַר אֲדוֹנֵי הָאֳנִיָה הַנְדִיבִים וְעַל דְבַר הַקְבַרְנִיט, הַמַיוֹר וּפַּגַנֶל.

פְּנֵי הֶרִי גְרַנְט שֶׁהִבִּיעוּ גְבוּרָה וְישֶׁר־לֵב, נָהֲרוּ וְהִבִּיעוּ הַכָּרַת־טוֹבָה עֲמֻקָה וְשִׂמְחָה גְדוֹלָה כָּזוֹ, שֶכָּל אֵלֶה שֶׁעָזְרוּ לְהַצָלָתוֹ, קִבְּלוּ אֶת שְׂכָרָם עַל יִסוּרֵיהֶם וְעִנוּיֵיהֶם שֶׁסָבְלוּ וְנָשְׂאוּ לְמַעֲנוֹ. גַם הַמַיוֹר חֲסַר הָרֶגֶשׁ, גַם הוּא כָּבַשׁ רַק בְּעָמָל רַב אֶת הַדְמָעוֹת שֶׁמִלְאוּ אֶת עֵינָיו. וְמַה שֶׁנוֹגֵעַ לְפַּגַנֶל הִנֵה גִיאוֹגְרָף מְלֻמָד זֶה בָּכָה כְּיֶלֶד מַמָשׁ, בַּהֲסִיטוֹ אֶת מִשְׁקָפָיו בְּכָל פַּעַם לְמַעְלָה, כְּדֵי לִמְחוֹת אֶת דִמְעוֹת עֵינָיו.

הֶרִי גְרַנְט הִסְתַּכֵּל זְמַן רַב מִתּוֹךְ עֹנֶג עַל בִּתּוֹ, שֶׁגָדְלָה וְיָפְתָה מְאֹד לְפִי דְבָרָיו. הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה אְשְרָה אֶת דְבָרָיו בְּבַת־צְחוֹק שֶׁל אֹשֶׁר. אַחַר כָּךְ פָּנָה אֶל בְּנוֹ.

– מַה גָדַל! הֲרֵי זֶהוּ גֶבֶר מַמָשׁ! – קָרָא בְּהַעְתִּירוֹ לִבְנוֹ עֲתֶרֶת נְשִׁיקוֹת.

רוֹבֶּרְט הִצִיג לְפָנָיו בְּסֵדֶר אֶת כָּל יְדִידָיו וְיָדַע לְתָאֵר אֶת כָּל אֶחָד בִּשְׁתַּיִם שָׁלֹש מִלִים. אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לֶאֱמֹר עַל כֻּלָם רַק אַחַת, שֶׁכֻּלָם הָיוּ טוֹבִים לָהֶם וְכֻלָם סָבְלוּ לְמַעֲנוֹ וּלְמַעַן אֲחוֹתוֹ הַרְפַּתְקָאוֹת שׁוֹנוֹת וּמֵאוֹת פְּעָמִים סִכְּנוּ בִּשְׁבִילָם אֶת חַיֵיהֶם.

כְּשֶׁבָּא תּוֹרוֹ שֶׁל ג’וֹן מַנְגֶלְס, הִתְאַדֵם כָּכָה מֵרֹב הִתְרַגְשׁוּת, שֶׁכִּמְעַט שֶׁלֹא יָכוֹל לְהָשִׁיב עַל דְרִישַׁת גְרַנְט לִשְׁלוֹמוֹ וְעַל הַבָּעַת תּוֹדָתוֹ.

הַגְבֶרֶת גְלֶנֶרְוַן הִסְפִּיקָה כְּבָר לְסַפֵּר לְרַב־הַחוֹבֵל גְרַנְט אֶת כָּל קוֹרוֹת מַסְעֵיהֶם, בְּיִִחוּד הִדְגִישָׁה וְהִטְעִימָה אֶת הַתַּפְקִידִים שֶׁמִלְאוּ בָּנָיו בִּנְסִיעָה זוֹ. סִפְּרָה לוֹ גַם עַל דְבַר רִגְשׁוֹתֶיהָ שֶׁל בִּתּוֹ לְג’וֹן מַנְגֶלְס.

– וְהוּא גַם הוּא אוֹהֵב אוֹתָהּ? – שָׁאַל הֶרִי גְרַנְט.

– כַּמוּבַָן! – עָנְתָה הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה – וְכִי אֶפְּשָׁר אַחֶרֶת?

– וּמַהִי דַעְתֵּךְ, גְבִרְתִּי, עַל אַהֲבָה זוֹ? הַטוֹבָה הִיא בְּעֵינַיִךְ?

– בְּהֶחְלֵט! בִּתְּךָ וִידִידֵנוּ הַטוֹב בְּיוֹתֵר ג’וֹן מַנְגֶלְס, כְּדָאִים זֶה לְזוֹ בְּכָל הָאֳפָנִים, זוּג מַתְאִים יוֹתֵר קָשֶׁה לִמְצֹא.

רַב־הַחוֹבֵל גְרַנְט קָרָא אֵלָיו אֶת בִתּוֹ וְאֶת הָאָדָם הַצָעִיר, וּבְאַחְדוֹ אֶת יְדֵיהֶם, אָמַר בִּפְנוֹתוֹ לַאֲדוֹנֵי הָאֳנִיָה:

– רַבּוֹתַי הַלוֹרְד וּגְבִרְתִּי! בָּרְכוּ אֶת הָאֲנָשִׁים הַצְעִירִים הָאֵלֶה, כְּמוֹ שְׁמְבָרֵךְ אוֹתָם אָנֹכִי!

לְאַחַר שֶׁדִבְּרוּ הַרְבֵּה עַל כָּל הָעִנְיָנִים, סִפֵּר הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן לְהֶרִי גְרַנְט עַל דְבַר אַיְרְטוֹן.

– כֵּן, אֲנִי הָיִיתִי מֻכְרָח לְהַעֲלוֹתוֹ עַל הַחוֹף הָאוֹסְטְרָלִי, – אָמַר רַב־הַחוֹבֵל גְרַנְט, בְּשָּׁמְעוֹ אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל הַלוֹרְד עַד סוֹפוֹ. זֶהוּ אָדָם הַמְחֻנָן בְּהַרְבֵּה כִּשְׁרוֹנוֹת, אֲבָל גַם בִּנְטִיוֹת רָעוֹת לַעֲשׂוֹת רַק רַע. וְאַף אָמְנָם הִשְׁחִיתוּ אוֹתוֹ נְטִיוֹתָיו אֵלוּ, כְּמוֹ שֶׁרָאִיתִי זֹאת מֵרֹאשׁ. יִתֵּן הָאֱלֹהִים שֶׁהִתְבּוֹדְדוּתוֹ וּפְרִישׁוּתוֹ מֵהָאֲנָשִׁים, תָּבִיא אוֹתוֹ לִידֵי תְּשׁוּבָה!

– וְעַכְשָׁיו, אֲדוֹנִי רַב־הַחוֹבֵל, סַפְּרָה־נָא לָנוּ אֶת קוֹרוֹת שֶׁבֶר אֳנִיָתְךָ וּשְׁהוּתְךָ עַל סֶלַע זֶה, – הִצִיעַ מַכְּס נַבְּס.

– בְּעֹנֶג רַב אֲמַלֵא אֶת בַּקָשַׁתְכֶם, רַבּוֹתַי, – עָנָה הֶרִי גְרַנְט, בְּהַרְכִּינוֹ רֹאשׁוֹֹ – הַהִסְתּוֹרִיָה שֶׁלִי הִיא הַהִסְתּוֹרִיָה שֶׁל כָּל הָרוֹבִּינְזוֹנִים הַמִטַלְטְלִים לְאִי בִּלְתִּי נוֹשָׁב וְהַמֻכְרָחִים לִסְמֹךְ עַל כֹּחַ עַצְמָם. מִבְּלִי שֶׁיוֹכְלוּ לְקַווֹת לְמִי שֶׁהוּא, מִלְבַד לֶאֱלֹהִים וְלָהֶם עַצְמָם, נֶאֱלָצִים הֵם לְהִלָחֵם עִם אֵיתָנֵי הַטֶבַע כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל קִיוּמָם.

"אֳנִיָתֵנוּ נִטְרְפָה בְּלֵיל הָעֶשְׂרִים וְשִׁשָׁה לְיוּנִי, שְׁנַת 1862, אַחֲרֵי הִלָחֲמָהּ קָשֶׁה שִׁשָׁה יָמִים עִם הַסוּפָה; הִיא נֻפְּצָה אֶל הַצוּקִים הַתַּת־מַיְמִיִים שֶׁל הָאִי הַזֶה.

"הַיָם גָעַשׁ בְּחָזְקָה, הַלַיְלָה הָיָה אָפֵל וְכָל מַלָחַי הָאֻמְלָלִים יָרְדוּ תְּהוֹמוֹת. רַק לִי וְלִשְׁנַיִם מִמַלָחַי, בּוֹבּ לִירֶס וְג’וֹ בֶּל, עָלָה לְהַגִיעַ אֶל הַחוֹף אַחֲרֵי הִתְאַמְצוּת נוֹרָאָה.

"בַּבֹּקֶר סִיַרְתִּי אִי קָטָן זֶה, שֶׁגוֹרָלֵנוּ הִטִיל אוֹתָנוּ אֵלָיו. בְּטַבּוּרוֹ צָמְחוּ עֲשָׂרוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל עֵצִים, וְגַם כַּר־דֶשֶׁא הִשְׂתָּרֵעַ עָלָיו, וּבוֹ זָרַם נַחַל קָטָן.

"בְּבוֹאִי לְכָאן עִם שְׁנֵי מַלָחַי, לֹא נוֹאַשְׁתִּי, הָיִיתִי מוּכָן לְהִלָחֵם עִם כָּל הַמַעְצוֹרִים עַד לִקְצֵה גְבוּל הָאֶפְשָׁרוּת. בּוֹבּ וְג’וֹ, חֲבֵרַי לְצָרָה, גַם הֵם לֹא נָפַל רוּחָם וְהִבְטִיחוּ לִי אֶת עֶזְרָתָם בְּכָל מַַה שֶׁיוּכְלוּ.

"אֲנַחְנוּ הִתְחַלְנוּ לִחְיוֹת חַיֵי רוֹבִּינְזוֹן. רֵאשִׁית כָּל צָבַרְנוּ אֶת כָּל שׁבְרֵי הָאֳנִיָה, הַמַכְשִׁירִים, הַנֶשֶׁק, הַחָבִיוֹת הַמְלֵאוֹת אֲבַק־שְׂרֵיפָה. הַשַׂקִים עִם הַזְֵרְעוֹנִים, בְּקִצוּר, כָּל מַה שֶׁנִשְׁאַר לָנוּ לִפְלֵטָה. צֵיד הָעִזִײם הַפִּרְאִיוֹת וְהַחֲזִירִים, וְכֵן הַדַיִג שִׁמְשׁוּ מָקוֹר לְפַרְנָסָתֵנוּ. לְאַט־לְאַט סִדַרְנוּ אֶת חַיֵינוּ.

"אֲנִי יָדַעְתִּי בְּדִיוּק אֶת הַמָקוֹם שֶׁאָנוּ נְתוּנִים בּוֹ, תּוֹדוֹת לַמַכְשִׁירִים שֶׁהָיוּ לִי, וּבְעֶזְרָתָם יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת אֶת הַמְדִידוֹת הָרְאוּיוֹת וְרָאִיתִי שֶׁאֲנִי נִמְצָא מִחוּץ לַשׁוּרָה, שֶׁבָּה עוֹבְרוֹת הָאֳנִיוֹת, וְיָדַעְתִּי שֶׁרַק הַמִקְרֶה יָכוֹל לְהַצִילֵנוּ. אֲנִי הִשְׁלַמְתִּי עִם הָרַעְיוֹן הַזֶה, רַק הַמַחֲשָׁבָה עַל דְבַר בָּנַי הַיְקָרִים לִי כָּל כָּךְ צִעֲרָה אוֹתִי לִפְרָקִים. וְגַם לָזֹאת מָצָאתִי לִי תַּנְחוּמִים בִּתְפִלוֹתַי לְאֱלֹהִים…

"אֲנַחְנוּ עָבַדְנוּ, וְלֹא יָשַׁבְנוּ בְּחִבּוּק יָדַיִם. עַד מְהֵרָה נִזְרְעוּ אַקְרִים אֲחָדִים אֲדָמָה זְרָעִים שֶׁלָקַחְתִּי אִתִּי בְּקַווֹתִי לִמְצֹא אִי מַתְאִים לְתָכְנִיוֹתַי, וְכָךְ הָיוּ אֶצְלֵנוּ יְרָקוֹת לְמַכְבִּיר. אֲחַר כָּךְ בִּיַתְּנוּ עִזִים אֲחָדוֹת וְהָיָה לָנוּ גַם חָלָב, חֶמְאָה וּגְבִינָה. מֵהַקִטְנִיוֹת עָשִׂינוּ קֶמַח וְאָפִינוּ עֻגוֹת וּבְנוֹגֵעַ לַמָזוֹן הָיִינוּ בְּטוּחִים בְּהֶחְלֵט.

"מִתְּחִלָה עָלָה בְּדַעְתִּי לִבְנוֹת לִי סִירָה, אֲבָל בְּזָכְרִי שֶׁאֲנָחְנוּ רְחוֹקִים גַם מִפּוֹמוֹטוּ, כְּאַלְפַּיִם וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת קִילוֹמֶטֶר, עָזַבְתִּי רַעְיוֹן זֶה. שׁוּם סִירָה לֹא יָכְלָה לָשׁוּט דֶרֶךְ אֲרֻכָּה כָּזוֹ.

"אֲנַחְנוּ הֶחְלַטְנוּ לְחַכּוֹת לַמִקְרֶה, שֶׁיְאַפְשֵׁר לָנוּ אֶת הַחֲזָרָה לְמוֹלַדְתֵּנוּ, שֶׁכָּל מַעְיָנֵינוּ הָיוּ אַךְ בָּהּ…

“כָּךְ עָבְרוּ שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה. אֲנַחְנוּ חָדַלְנוּ כְּבָר מִקַווֹת, אֲבָל לְיֵאוּשׁ מָחְלָט לֹא הִגַעְנוּ”.

אַחַר כָּךְ נוֹדַע לְהֶרִי גְרַנְט, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַכִּיר טוֹבָה עַל הַצָלָתוֹ לַתְּעוּדוֹת, שֶׁכָּתַב אוֹתָן שְׁמוֹנָה יָמִים אַחֲרֵי שֶׁבֶר הָאֳנִיָה, שָׂם אוֹתָן בְּבַקְבּוּק וּמָסַר אוֹתָן לִרְצוֹנָם שֶׁל הַגַלִים. סִפְּרוּ לוֹ גַם בְּאֵיזֶה מַצַב נִמְצְאוּ הַתְּעוּדוֹת, וְכֵיצַד הוֹגִיעוּ כֻּלָם אֶת מֹחָם לִמְצֹא אֶת פִּתְרוֹנָן.

בִּזְמַן שֶׁרַב-הַחוֹבֵל סִפֵּר אֶת קוֹרוֹתָיו, הוֹגִיעַ הַגִיאֹוגְרָף הַנִכְבָּד אֶת מֹחוֹ לְהַתְאִים אֶת דִבְרֵי הַתְּעוּדוֹת לְדִבְרֵי הַמְסַפֵּר.

הוּא הֶעֱבִיר שׁוּב תַּחַת הַבִּקֹרֶת אֶת הַבֵּאוּרִים שֶׁנִכְזְבוּ עַתָּה. אֵיזוֹ מִלָה מֵאֵלוּ הַשְׁחוּקוֹת יָכְלָה לִרְמֹז עַל הָאִי מַרְיָה־תֵּירֶזֶה, אֶת זֶה לֹא יָכֹל לְהָבִין בְּשׁוּם אֹפֶן. לָאַחֲרוֹנָה לֹא יָכוֹל עוֹד הַגִיאוֹגְרָף לִמְשֹׁל בְּרוּחוֹ. בְּתָפְשׂוֹ אֶת הֶרִי גְרַנְט בְּיָדוֹ, קָרָא אֵלָיו בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים:

– רב־חוֹבְלִי! אֱמֹר לָנוּ בְּשֵׁם אֱלֹהִים, מֶה הָיָה כָּתוּב בִּתְעוּדוֹתֶיךָ?

כֻּלָם הִתְעוֹרְרוּ לַקְרִיאָה הַזֹאת. סוֹף־סוֹף בָּא הַזְמַן לִפְתֹּר חִידָה זוֹ!

– אַתָּה עוֹדְךָ זוֹכֵר אֶת הַתֹּכֶן מִלָה בּמִלָה? – שָׁאַל אוֹתוֹ פַּגַנֶל, בְּמָשְׁכוֹ אֶת יָדוֹ בְּכֹחַ.

– כַּמוּבַן, הֲרֵי בְּמִלִים אֵלוּ הָיְתָה תְּלוּיָה כָּל הַצָלָתֵנוּ! – עָנָה גְרַנְט.

– וּבְכֵן אֱמֹר־נָא אוֹתָן לָנוּ! – קָרָא פַּגַנֶל, שֶׁלֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ מִקֹצֶר־רוּחַ.

– אֲנִי כָּתַבְתִי אֶת הַתְּעוּדָה בְּשָׁלֹשׁ שָׂפוֹת: אֵיזוֹ מֵהֶן רוֹצֶה אַתָּה לָדַעַת?

– וְכִי אֵין כֻּלָן דוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ? – שָׁאַל פַּגַנֶל, כְּשֶׁהוּא לוֹהֵט כֻּלוֹ מֵאִי־סַבְלָנוּת.

– כִּמְעַט דוֹמוֹת. הַהֶבְדֵל הוּא רַק בַּשֵׁמוֹת…

– בְּאֹפֶן כָּזֶה אֱמֹר לָנוּ מַה שֶׁהָיָה כָּתוּב בַּתְּעוּדָה הַצָרְפַתִּית, – אָמַר הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן – הִיא נִשְׁתַּמְרָה יוֹתֵר מִכֻּלָן וְשִׁמְשָׁה יְסוֹד לְבֵאוּרֵינוּ.

– בְּבַקָשָׁה, רַבּוֹתַי. הִנֶהָ מִלָה בְּמִלָה.

“Le 27 juin 1862, le trois-mats Britannia, de Glasgow, s’est perdu a quinze cents lieues de la Patagonie, dans l’hemisphere austral, Portes a terre, deux matelots et le capitaine Grant ont atteint a l’isle Tabor…” 27 לְיוּנִי 1862, אֳנִיָה בַּעֲלַת שְׁלֹשָׁה תְּרָנִים “בְּרִיטַנִיָה”, מִגְלַזְגוֹ, נִטְרְפָה – 2500 קִלוֹמֶטֶר מִפָּטָגוֹנִיָה, בַּחֲצִי־הַכַּדוּר הַדְרוֹמִי. נִצְלוּ שְׁנֵי מַלָחִים וְרַב־הַחוֹבֵל גְרַנְט עַל הָאִי טַבּוּר”…

– אֵיךְ?! מָה?! – שִׁסְעוֹ פַּגַנֶל, בְּלָטְשׁוֹ אֶת עֵינָיו, – עַל אֵיזֶה אִי?

– הַרְשֵׁנִי לִגְמֹר, – אָמַר רַב־הַחוֹבֵל גְרַנְט, וְהוּא הוֹסִיף:

“La continuellement en proie a une cruelle indigence, ils ont jete ce document par 153° de longuitude et 37° 11’ de latitude, Venez a leur secour, ou ils sont perdus”.

(“שָׁם, בְּסָבְלָם מַחֲסֹר קָשֶׁה, הִשְׁלִיכוּ אֶת הַתְּעוּדָה בָּאֹרֶךְ 153° וּבָרֹחַב 37°11’. הָחִישׁוּ לָהֶם עֶזְרָה, וְאִם לֹא יֹאבְדוּ”).

– אֵיךְ זֶה “טַבּוֹר”? – קָרָא פַּגַנֶל – הֲרֵי זֶהוּ הָאִי מַרְיָה־תֵּירֶזָה, וְלֹא טַבּוֹר!

– אָמְנָם כֵּן, – אָמַר גְרַנְט בְּנַחַת, – בַּמַפּוֹת הָאַנְגְלִיוֹת וְהַגֶרְמָנִיוֹת נִקְרָא אִי זֶה בְּשֵׁם

מַרְיָה־תֵּירֶזָה, וּבַצָרְפַתִּיות – הוּא נִקְרָא “טַבּוֹר”.

בְּרֶגַע זֶה הִרְגִישׁ פַַּגַַנֶל סְטִירַת אֶגְרוֹף חֲזָקָה שְׁנָחֲתָה עַל שִׁכְמוֹ. מַהֲלוּמָה זוֹ קִבֵּל מֵאֵת הַמַיוֹר, שֶׁלֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק הַפַּעַם.

– וְהוּא עוֹד גֵיאוֹגְרָף מְפֻרְסָם! – סִנֵן דֶרֶךְ שִׁינָיו בְּבוּז.

אֲבָל פַּגַנֵל גַם לֹא נֶעֱלַב. הוּא הָיָה נָכוֹן לְהַכּוֹת וּלְגַדֵף אֶת עַצְמוֹ עוֹד יוֹתֵר.

– זֶה נוֹרָא! זֶה אִי־אֶפְשָׁר! – צָעַק הַגִיאוֹגְרָף הַנִכְלָם – הִנֵה זֹאת הָיְתָה מַשְׁמַעוּתָה שֶׁל

abor, וַאֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לִמְצֹא!… וְדַוְקָא בְּמִלָה זוֹ הָיָה תָּלוּי כָּל הַפִּתְרוֹן!… הָהּ מַה גְדוֹלָה

טָעוּת זוֹ לְגַבֵּי מַזְכִּירָה שֶׁל הַחֶבְרָה לְגִיאוֹגְרָפִיָה!… כְּבוֹדִי הוּעַם לְעוֹלָם! אֵינִי כְּדָאִי יוֹתֵר

לְשֵׁם זֶה! אֲנִי…

– אֲבָל הֵרָגַע, בְּשֵׁם אֱלֹהִים, – אָמְרָה הַגְבֶרֶת הֶלֶנָה – דַי לְךָ לְהִתְרַגֵז כָּכַה.

– לֹא, גְבִרְתִּי, וְכִי אוּכַל לִשְׁקֹט, כְּשֶׁנוֹכַחְתִּי שֶׁאֲנִי חֲמוֹר מַמָשׁ!

– וְנוֹסָף לָזֶה חֲמוֹר מְלֻמָד, – הוֹסִיף מַכְּס נַבְּס.

– הֵרָגַע, מַר פַּגַנֶל, – נִחֲמָהוּ גַם רַב־הַחוֹבֵל גְרַנְט – לִשְׁכֹּחַ שֶׁלְאוֹתוֹ אִי קָטָן יֵשׁ שְׁנֵי שֵׁמוֹת

יָכוֹל גַם מֻמְחֶה, וּבְיִחוּד בְּמִקְרֶה זֶה שֶׁמֵי הַיָם טִשְׁטְשׁוּ כֹּה הַרְבֵּה מִלִים!

הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן רָצָה לְהַמְשִׁיךְ אֶת דַרְכּוֹ עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם, וְלָכֵן הָיָה מֻכְרָח מִיָד לְהַעֲלוֹת אֶת אַיְרְטוֹן עַל הָאִי.

אֶת הַשׁוֹדֵד הֵבִיאוּ עַל הַסִפּוּן, מְקוֹם שָׁם שֶׁנִפְגַשׁ עִם רַב־הַחוֹבֵל גְרַנְט.

– זֶה אֲנִי, אַיְרְטוֹן! – אָמַר רַב־הַחוֹבֵל.

– שָׁלוֹם, אֲדוֹנִי רַב־הַחוֹבֵל! – הֵשִׁיב אַיְרְטוֹן בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה וּבְשִׁוְיוֹן־רוּחַ, כְּאִילוּ פְּגִישָׁה זוֹ יְדוּעָה לוֹ מֵרֹאשׁ – אֶשְׂמַח מְאֹד לִרְאוֹתְךָ שָׁלֵם וְבָרִיא.

– דוֹמַנִי, שֶׁעָשִׂיתִי מִשְׁגֶה גָדוֹל, בְּהַעֲלוֹתִי אוֹתְךָ עַל חוֹף אֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת?

– אֱמֶת נָכוֹן הַדָבָר, רַב־הַחוֹבֵל.

– אַתָּה תְּמַלֵא אֶת מְקוֹמִי עַכְשָׁיו עַל אִי שׁוֹמֵם זֶה. יַעֲזוֹר לְךָ אֱלֹהִים שֶׁתַּחֲזֹר בִּתְּשׁוּבָה, כְּשְׁתִּהְיֶה מְבֻדָד מִכָּל הָעוֹלָם.

– תּוֹדָה, יִתֵּן אֱלֹהִים! – עָנָה אַיְרְטוֹן.

כָּאן הִנְךָ מְשֻׁלָל הָאֶפְשָׁרוּת לְהִפָּגֵשׁ עִם אֲנָשִׁים הַדוֹמִים לְךָ, – אָמַר אֵלָיו הַלוֹרְד – לִסְמֹךְ עִל נִסִים אִי־אֶפְשָׁר, וְלָכֵן יֵשׁ לְךָ תִּקְוָה אַךְ מְעַטָה מְאֹד לְהֵחָלֵץ מִגָלוּתְךָ בָּאִי הַזֶה. אֲבָל אַף־עַל־פִּי שֶׁתִּהְיֶה כָּאן לְבַדְךָ, בְּכָל זֹאת לֹא תִּמָנֶה בֵּין הָאוֹבְדִים בְּלִי כָּל יְדִיעָה, כְּמוֹ שְׁהָיָה רַב־הַחוֹבֵל גְרַנְט. כַּמָה שֶׁאֵינְךָ כְּדָאִי לַעֲלוֹת עַל זֵכֶר אִישׁ, בְּכָל זֹאת יִזְכְּרוּךָ. לִי יָדוּעַ מְקוֹם מְגוּרֶיךָ, אַיְרְטוֹן, וְתָמִיד אוּכַל לִמְצֹא אֶת הַמָקוֹם הַזֶה וּלְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּחֲךָ. הֱיֵה שָׁלוֹם!

– תּוֹדָה לְךָ, אֲדוֹנִי! יִשְׁמֹר הָאֱלֹהִים אֶת הוֹד מַעֲלָתְךָ! – אָמַר אַיְרְטוֹן בְּפַשְׁטוּת.

וְאֵלֶה הָיוּ הַדְבָרִים הָאַחֲרוֹנִים, שֶׁדִבְּרוּ הַלוֹרְד גְלֶוֶרְוַן וְרֹאשׁ חֲבוּרַת הַשׁוֹדְדִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ.

הַסִירָה שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לְהַעֲבִיר אֶת אַיְרְטוֹן עַל הָאִי כְּבָר חִכְּתָה לוֹ. ג’וֹן מַנְגֶלְס צִוָה לָשִׂים בָּה תֵּבוֹת אֲחָדוֹת מְלֵאוֹת לֶחֶם נֶשֶׁק, כַּדוּרִים, אֲבַק־שְׂרֵפָה וּמַכְשִׁירִים שׁוֹנִים שֶׁיִהְיוּ לוֹ לְעֵזֶר. הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן הֶעֱנִיק לוֹגַם צְרוֹר סְפָרִים נִבְחָרִים, וּבֵינֵיהֶם, כַּמוּבָן, הַתְּנַ״ךְ, הַיָקָר כָּל כָּךְ לְכָל אִישׁ אַנְגְלִי.

הַסִירָה הֶחֱלִיקָה בְּחִפָּזוֹן קָדִימָה בְּדוּמִיַת־עֶצֶב כְּלָלִית.

2.jpg
אַיְרְטוֹן עָמַד בְּלִי נוֹעַ בְּרֹאשׁ הַכֵּף

כְּשֶׁשָׁב ג’וֹן בַּחֲזָרָה, לְאַחַר שֶׁעָזַב אֶת אַיְרְטוֹן עַל הָאִי, הָיְתָה כְּבָר הַשָׁעָה אַרְבַּע אַחֲרֵי הַצָהֳרַיִם.

הַלוֹרְד גְלֶנֶרְוַן צִוָה לְהַעֲלוֹת אֶת הָעֹגן. אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים וְהָאֳנִיָה הַיָפָה הִתְחִילָה לְהִתְרַחֵק בְּקַלוּת. אַחֲרֵי רֶבַע שָׁעָה יָכְלוּ עוֹד הַנוֹסְעִים לִרְאוֹת אֶת אַיְרְטוֹן, הָעוֹמֵד בְּלִי נוֹעַ, בְּיָדַיִם שְׁלוּבוֹת עַל חָזֵהוּ, בְּרֹאשׁ הַכֵּף וּמַבִּיט עַל הָאֳנִיָה. וְעַד מְהֵרָה הִתְחִיל הָאִי לְהִעָלֵם לְאַט־לְאַט מְעֵינֵי הַתַּיָרִים בְּתוֹךְ מִדְבַּר הַיָם הָאֵין־סוֹפִי.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47288 יצירות מאת 2636 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 19764 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!