רקע
יוסף חיים ברנר
מִשְּׂדֵה הַסִּפְרוּת ["מלחמת יהודה והגליל" לד. שמעונוביץ]

מלחמת יהודה והגליל – אידיליה מאת דוד שמעונוביץ

“מולדת”, כרך ו' חוב' ב־ג, יפו, תרע"ד.


אם המציאות הארץ־ישראלית הדלה בקשר עם חלומותיה העשירים יכלה להשפיע על מי שהוא בספרותנו להפרות את לבו הפראה שיש בה ממש, הרי לא נפלה השפעה מאושרת זו אלא בחלקו של המשורר בעל האידיליה הזאת הנקובה. לא רבים היו ימי שבתו של דוד שמעונוביץ בארץ, ורב הוא הרכוש החזיוני החי, אשר הוציא אתו מתוכה. אמנם, לא בגפו בא אלינו: כבר הרשמים שקיבל בדרך לארץ־ישראל הולידו לפני שנים אחדות את הדברים היותר חזקים שבקובץ “ישימון”; ברם, אחרי צאתו עוד הגדיל לעשות. אכן, הוא יצא ברכוש גדול. שתים־שלוש שנות־נדודיו בארץ־ישראל מפרנסות זה כמה את בת־שירתו לגדל לא רק עשרות־עשרות של שירים מן ההווה ומן העבר, שירים גדולים וקטנים, ליריים וחזיוניים, שיניקתם מן ה“מזרח”, מן המושבה העברית, מן הישוב היהודי הקטן בארץ־ישראל, כי אם גם לתת לנו על ידם דברים פרוזאיים יקרי־התכונה, כגון הסדרה של רשימות בשם “מולדת”, החזיון “לילה בכרם”, הספור “התועה בזמן”. בעת האחרונה אימֵן את רוחו וכתב את האידיליה “ביער בחדרה”, שהאהבה האמנותית הגדולה אל החיים והטבע מצטרפת ומתמזגת בה עם רגש־הערצה מיוחד אל הבונים היקרים: ר' פינחס, נפתלי, בן־ארצי, בֶּרֶלֶה והשׁאר; ורגש־ההערצה אינו מונע עם זה גם בעד ההוּמוֹר הקל, ולפעמים גם הספקני, של האדם המודרני המנוסה ודק־העצבים, שיזלוף בשיטין ובין השיטין… והנה עוד אידיליה: “מלחמת יהודה והגליל”!

המלחמה הזאת היתה בבוקר יום־אביב אחד בעמק־השרון בסביבות כפר־סבא בין שני צעירים, אחד מן הגליל ואחד מיהודה, שהיו מהלכים בדרך, שכל אחד שיבח את מולדתו והעלה אותה על זו של חברו. הגלילי התפאר בחוסן־הטבע בגליל; חברו התלהב מיפי הלילות בכרמי־יהודה… וכסיבה למלחמה זו, כן גם אמצעיה לא היו דרמתיים כלל; רק “בֵּיתִים רפויות ודגוּשׁוֹת מחנה מול מחנה ניצבו, ואחת ברעותה הסתבכו”… יש סימנים, שבעל־האידיליה בעצמו מרגיש, שהציר שכל הענין סובב עליו הוא פיליטוני יותר מדי… ואף על פי כן אין כל ספק, כי לפנינו לא פיליטון, כי אם אידיליה, אידיליה לכל פרטיה, אידיליה מסוג זה שטשרניחובסקי הכניס לספרותנו. הפאבּוּלה, כנראה, אינה כלום ביצירות אמנותיות; העיקר הוא, מה מכניסים לתוכה. וכאן הוכנס הרבה! הקורא כב“לביבות מבושלות” מוקסם מן השורה הראשונה עד האחרונה. הבד רחב, והתמונות החיות עוברות לפניו אשה אחר רעותה בשפע, ועדן־החיים מפכה בעוז ובנועם גם יחד.

בּעֵמֶק הַשָׁרוֹן הֵחֵלָה… וְרַעַם קְנֵי־קֶלַע לֹא נִשְׁמַע,

וְצִלְצֵל חֲרָבוֹת וּרְמָחִים לֹא יַחֲרִישׁ צִפְצוּפֵי צִפֳּרִים

מִתְעַלְסִים בְּשָׁדוֹת וְאַחִים. לֹא תִמֵר עֲשַׁן־אֲבַק־שְׂרֵפָה

לַקְדִיר אֶת תְּכֵלֶת הַבֹּקֶר וְלֹא נַחֲלֵי דָמִים הֶאְדִימוּ.

רַק שְׁטִיחֵי דִמְדוּמִיוֹת צְפוּפוֹת, בְּטַלְלֵי בֹקֶר עֲדוּיוֹת,

הִבְרִיקוּ רְטֻבּוֹת־לוֹהֲטוֹת…

וה“מלחמה” שבין שני העלמים התמימים והטובים כאילו לא באה אלא להשלים ולהבליט עוד יותר את השלוה המתוקה והחמה, שהיתה שפוכה באותו בוקר נפלא על פני השדות הזהובים, שאת צבעיהם וחיי השוכנים בהם יעביר לפנינו המשורר בבת־צחוק נלבבה ובכליון־נפש מרומם –

            וַתְּהִי אוֹרָה חַמָה מִסָבִיב,

רַעֲנָנָה וּרְוַת־רֵיחוֹת־בֹּשֶׂם וּשְׁקוּיַת אֵד שָׂדוֹת וּטְלָלִים,

וּסְיָח בְּדַהֲרוֹת־צָהֳלָה מִכָּר מוּצַף־פְּרָחִים הִשְׂתָּעֵר

עַל דֶרֶךְ־הַמֶלֶךְ הָרְחָבָה וַיַעֲמוֹד וַיַקְשֵׁב רַב־קֶשֶׁב.

וּפִתְאוֹם וַיִצְהַל בַּטוּחוֹת וְנִשָׂא בְּדַהֲרוֹת־אַבִּירִים

לְאֹרֶךְ הַדֶרֶךְ הַכְּבוּשָׁה… אָז שְׁנֵי הַנִלְחָמִים הַצְעִירִים

יִטוּ לְרֶגַע הַצִדָה מִדַהֲרוֹת הַסְיָח הָעַלִיז

וְשֵׁנִית יַמְשִׁיכוּ מִלְחַמְתָּם…

מדרכה של האידיליה הוא, כידוע, להעלות רק את זילופי־החיים שכבר הצטללו. ב“ברית־מילה” של טשרניחובסקי אנו רואים את הצורות הקבועות מימים ימימה, את מה שהוא כבר היה וקיים ועומד כמעט על סף־העבר, את המצוי והניכּר ביותר, שהזכרת שמו בלבד כבר מעוררת אסוציאציות־של־מחשבה שונות. ואשר על כן מפליא ביותר כוחו של שמעונוביץ באידיליותיו מחיי־ארץ־ישראל, חיים צעירים ותוססים, שאין להם עוד עבר ומסורת, שהנם בבחינת זרעים שעוד לא נקלטו עמוק באדמה. החזיונות החולפים, הרגעיים, שתמול הנם עלי ארץ, ולפעמים גם שאין להם אלא שייכות לוֹקאלית, משתלבים אצלו עם נצחיות־ההוויה ועם רוח־הארץ לסימפוניה אחת נהדרה. שביתת־הנשק ב“לוקאנדה”, זאת אומרת ב“אכסניה” הערבית שבדרך עם חילפי זעירא שבתוכה ועם מנוחת־החלום ששררה שם – פיסקה זו בשלימותה – וכי אינה ממיטב הספרות האידילית? וכי אינה מַשרה איזה מצב־רוח מיוחד, שאין לבטאו בדברים?

כן, טשרניחובסקי התחיל ושמעונוביץ – במקצוע זה – הולך בעקבותיו ומוסיף עליו. גם זה ברוך יהיה.


[“הפועל הצעיר”, טבת תרע"ה; החתימה: ב. –י.]


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47250 יצירות מאת 2631 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 19716 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!