ניסים ונפלאות מתרחשים לנו כל שעה ורגע: כל כך הרבה שונאים ועוינים אורבים לנו על כל צעד ושעל להשמידנו, ואנחנו בכל זאת חיים וקיימים. האין כל קיומנו פלא־נס? אכן, פלא הוא ויהי לפלא, שקטון־אדם ניצל, למצער לתקופת חיים קצרה, מכל המזיקים הקמים עליו לכלותו. לא רק יצורים אשר גובה להם, גרמי־גיוום כבדים ושריריהם ברזל, מתנכלים לנו להמיתנו, כי אם גם כל רמש קטן מתנכל לנו להמיתנו. הצרעה והזבוב והחיידק נושאים בחובם את גזר־מותנו. לא זו אף זו, אף היצורים הטובים, הזנים ומפרנסים אותנו, תורמים פעמים רבות לנו הרס ואבדון. הדבורה אשר תעניק לנו מדבשה, תשלח בנו את עוקצה; פטריה קטנה זו, אשר טעמה ערב לחיכנו, אוצרת בחובה, לעיתים, רעל הממית. הבשר אשר יבוא אל פינו יהיה בבשרנו לרקב. כל פרי־הילולים עשוי להמיט עלינו מחלות שונות ומשונות. אף לחם תם וישר זה, שאנו אוכלים, עלול להביא מארה אל קרבנו. כל הממתקים והמעדנים יש שהם לנו לרזון ולא לשובע. אוויר זה שאנו נושמים ומים אלו שאנו שותים, יש שהם שליחיו של מלאך המוות. רוח קטב מרירי בכל רוח הנושבת. השרב צורבנו, החמה מכה על ראשינו והצל מחלחל צינה לתוכנו.
אין מפלט מאיתני הטבע, המכתירים אותנו כרשעים המכתירים את הצדיק. וקשה לנו מחמת זוחלי עפר ומזעם הטורפים שבחיות, קנאת איש ברעהו ושנאה המחלחלת בלבבות. שונאים אותנו הרחוקים הזרים וכפליים גדולה שנאת מיודעינו וקרובינו. כל הקרוב יותר אלינו צופה יותר למכשלתנו. אויבי־איש – אנשי־ביתו. אכזרית מכל אהבה עזה כמוות שנתגלגלה לקנאה קשה כשאול. סברה היא, שאין כחמת השיטנה שהאלים צרי העין רוחשים לאלה שזכו למתנת־אושרם. קללת האלים ניתכה לראש לכל על ראשי בחיריהם. כל פעם שחי וקיים אדם אחד מאושר בעולם, נודדת שנתם של שוכני השחקים והעולם חשך בעדם, לא ינוחו ולא ישקוטו עד אשר ישסו בו את ילדי השטן, כלאיוב בשעתו, והוא עצמו יקלל את יום היולדו. לא די שבני אדם איש את רעהו חיים יבלעו אם אין דבר עומד לשטן לו, קנאת האלים מרעילה את בארות־החיים.
וראה פלא, בני אדם בכל זאת חיים וקיימים, ולא עוד אלא שיש מהם הרואים לעיתים חיים בנעימים. האם אין זה פלא? אכן, כל שעת־חיים היא פלא־נס, ועל כן אנחנו חייבים להודות ולהלל תמיד לנותן החיים ולהודות לו כי טוב, כי לעולם חסדו. תעיין בדבר קורא הטורים האלה ותבין, כי בדין אומרים אנו, שהקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו בחסד.
מה נחמד ונעים מן האשה, מה מתוק מן הזמר, מה ערב מן היין ומה מעניג מן האושר? אך האם אין יש, שאף בדברים ההם צפון גזר־מותנו? הם מגש־הכסף עליו מקריבים לנו את שכולנו. כל נושאי־אושרנו הם דוורי מותנו. אך יותר מכל מגדל כל איש בלבבו את מלאך מותו.
זה הכלל, כל שהוא בחזקת מלאך הוא גם בגדר שרף לשלוח אש בעצמותינו, וכל שתפקידו לשמש כרוב הסוכך עלינו, שומה עליו לשלשל לתוכנו עקיצת נחש. המיטב שבאדם, מוסר כליותיו, והוא מכה ללא חמלה, מוחץ לאין מרפא. כל שן חולה בפה היא שונאה לאדם בנפש ורודפת אותו עד חורמה. עינו של אדם צרה באושרו המעט של עצמו. אין האדם מת אלא מתוך צרות עין בעצמו. לכן השובק חיים, עיניו נעצמות קודם כל.
ואף על פי שמדי יום ביומו, לעת לילה, עינינו מתעצמות והולכות לשינה מתוך כוסף לה על שום שהיא מוות בזעיר אנפין, הננו בכל זאת כל בוקר מתחזקים שוב ושוב להכניס את ראשנו ורובנו לתוך הכתונת הצרה והמעיקה, כתונת המשוגעים של החיים – ובכן האין זה פלא נס? אכן, פלא הוא ויהי לפלא, נס הוא להתנוסס. אף על פי שאין שונא ומזיק לאדם מאשר הוא לנפשו. הוא מברך ומהלל לקונו בכל יום ויום על שהוא מחזיר נשמות לפגרים מתים, על שהוא מעביר שינה מעיניו ותנומה מעפעפיו ועל שהוא נותן ליעף כוח. וגדולה ברכה אחרונה זו מכל יתר האחרות, כי באמנה דרוש כוח רב לעייפי חיים להתגבר בכל יום ויום כארי ולהתעורר משנתו ולעטוף את הגוף בבגדי עבודה שלו – אין החיים אלא עבודה, אף עבודת פרך – ולקבל עליו שוב ושוב עול כל המעשים הרבים, שאין אנו יודעים פישרם ואין להבין תכליתם.
החיים ללא תכלית הם־הם הפלא הגדול מכל פלא.
ונאמר גם אנחנו: ברוך אתה ה' מלך העולם, המכין כל יום ויום מצעדי גבר להתייגע ולמשוך בעול, אם כי ישועות בל נעשו בארץ וניסים אינם מתרחשים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.