ניימן1 היקר!
כבר אני מפחד לכתוב אליך… מפחד מפני צחוקך, מפני לגלוגלך המר.. אך מה אעשׂה? אוי לי מיצרי, או לי מיוצרי… להפסיק את ידידותי אתך אינני יכול, יותר מדי אני אוהב אותך, ואנוס אני להכּנע לביקורתך…
על־כן אני לובש עוז, ורוצה לומר לך הכול בנשימה אחת: אני מאוהב!
ובכן, מה? אתה פוֹרץ בצחוק? מניד ראשך? מרחם על חברך המסכּן? עשׂה מה שתרצה, אבל אני אוהב… אוהב בלהט כתלמיד בית־ספר, מתוך חישוב כבעל־תאוָה, ובטוהר כאַפּלטון!
אני מאוהב וגם אתחתן…
אתה מתגלגל מצחוק?
בתכלית הקיצור, אספר לך את תולדות אהבתי. בזאמושץ נמצא אדם צעיר מסוים – נקרא לו A2, – שאבּד את משׂרתו, נשאר מוטל על הספסל הקשה וכיסו ריק, בלי סכּוי לעתיד…
ולאדם זה בשם A עשיתי טובה כלשהי, למשך חמישה שבועות נתתי לו משכּב ומאכל, והוא הבטיח לגמול לי טובה תחת טובה.
פעם אחת נכנס אלי מלא שׂמחה. – באתי, – אומר הוא, – לגמול לך ביד רחבה, אתן לך… אשה.
צחקתי.
– אל תצחק, – אומר הוא, – אלא סע נא אתי עד לעֶנטשנה הקרובה, שם אראה לך נערה, שתתאהב בה, ואותה תשׂא לאשה בקרוב…
צחקתי, אבל מתוך סקרנות נסעתי, וראה ראיתי לא נערה, אלא מלאך, התאהבתי בה וגם – בקרוב נעמיד חופה…
מטרת מכתבי: יש לי הכבוד להזמין אותך אל חתונתי עם הלנה רינגעֶלהיים, העתידה להתקיים בלעֶנטשנה ב־14 בפבּרוּאר שנת 1879.
שלך
ליאון פרץ
-
המכתב מתורגם מפולנית. ניימן היה מכרו של פרץ בווארשה מן הזמן שהיה פרץ נותן שם שיעורים לעברית כדי לפרנס עצמו. ↩
-
ואלה פרטי המעשה: הצעיר A – יוסף רובינשטיין – היה לבלר אצל אביה של הלנה במחסני־העצים. הוא התוודע אל פרץ בזאמושץ, שהיה שם פקיד אצל קבלן. את המשרה איבד עד מהרה, ופרץ סייע בידו להתקיים בעת רעה. רובינשטיין הוא שעורר את פרץ לנסוע אל היריד בלענטשנה (בעיירה זו התקיימו ירידים גדולים פעמיים בשנה – בסיון ובאלול). פרץ נסע עם שארי־בשרו, בעלי־האחוזות מרגליות וקורנגולד, והם עם רובינשטיין הנ"ל הביאוהו אל בית רינגלהיים, להכיר את הלנה ואת הוריה. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.