רקע
יצחק ליבוש פרץ
אל ח. נ. ביאליק
יצחק ליבוש פרץ
תרגום: שמשון מלצר (מיידיש)

 

א1    🔗

למר ח. נ. ביאליק,

שלום.

על העונג אשר הרוַני שירו “מתי מדבר”2 הנני מודה לו בזה בכל לב.

מוקיר כשרונו הרב

א' דחוה“מ פסח תרס”ב, וורשה. י.ל. פּרץ


 

ב3    🔗

חבר נכבד!

בתור עורך ה“מאסף”, הנכון לצאת בקרוב לאור לכבוד ידידנו יעקב דינסוֹן, למלאות כ"ה שנים לעבודתו הספרותית בשביל העם, הנני פונה אליך, חבר נכבד4, בבקשה מיוחדת, שתקח חלק במפעל העדה הספרותית הווארשאית, ושתמהר לשלוח לי איזה דבר טוב לכבוד דינסוֹן למזכרת.

ומחכה אני לתשובתך

חברך י"ל פּרץ

המכתב התאחר מסבּה שכיחה מאד בארצנו… פונה אני אל הסופרים הנודעים בבקשה מיוחדת ואליך במיוחדת שבמיוחדת… השתתף נא עמנו, שיהיה הספר טוב ויפה.

מוקירך יל"פּ

ווארשה (צגלנה 1) בחודש טבת תרס"ג



 

ג    🔗

1906.1.305

ביאליק שלי,

כעסתי עליך עד כה, על אשר חסמת את פיך, עתה נשמע קולך ועבר כעסי. קיצרתי בתרגומי,6 לפי שההבדל ביני ובינך גדול מאד: אתה עושׂה בעשת ברזל ואני באבן־חול. השׂפה הנבואית עצמה, החזקה והמוצקה, מצילה גם את המקומות הרפים: מה שהמאַמעֶ לשון שלנו אינו עושׂה ולא יעשׂה לעולם. למען התקשות כחלמיש צריך למוּת…

הטעות7 טעות ולא טעותי אני…

מעשׂה שהיה כך היה. לי אין פנאי, כידוע לך. לי נחוץ ללכת בטל. ועל־כן ציויתי לאחד ממחבלי הכרמים, לצעיר כתבן, לתרגם לי את שירך מלה במלה, וזה הצעיר איש יודע ספר ומתרגם טוב. ולא עלה על דעתי לעבור8 אחריו. וזה אמנם מעשׂה רע – עצלות.

את המחברת9 קבלתי.

אל תכתוב יותר על־פי כתובת הרעדאַקציה של “הדרך”10. מכתבך נפתח ונקרא.

נאָמבּעֶרג ואַש הולכים לחוץ־לארץ ולא לארץ־ישׂראל.

לארץ־ישׂראל מוכן ומזומן אני לנסוע בכל יום, אלא – אין כסף, ולי צריך הרבה כסף, בפרט לנסיעה.

האם קראת את הפואימה שלי בהוצאת “– – –”?11 אם לא קראת עוד, קרא והודיעני את משפטך.

ממצבך הגשמי והרוחני אינך מודיע מאומה. מדוע?

לי רגעים, שהחיים עלי למשׂא. עצבוֹן, שממון “ואין למי להושיט יד”. לא קבּלתי עוד את “השלוח” האחרון, אבל כבר שמעתי את תהילתך.

והנני מקצר, לפי שלא הארכת. את הטעות תתקן בעצמך.

שלך י. ל. פּרץ


 

ד12    🔗

אהובי.

“כתוב גם אתה”, נאמר במכתבך. ולא אני העצל. כמה חדשים, אחרי נסעך מזה, חכּיתי על איזה ידיעה ממך?

אבל אינני רוצה להתחשב עמך.

ידעתי שהפואימה שלי13 היא דבר טוב, לפי שמצאה חן גדול, ותיכף ומיד, אצל הצעירים, וכל הזקנים (פרישמאן, אליאשוּב14) התמלאו עלי בחימה.

בנוגע למכתב “האשה” קבּלתי נחת קטן ולא גדול15 כאשר קיוית. הגיונה של אשה. עמוק בבּוֹץ הנשמה הנשמה – חיי המשפחה, על־פי נוסח הבעל־ביתי כמקודם, ולמעלה מזה איזה פרחים של אהבת האמת. היא נוסעת לחוּץ לארץ לבקש את האמת ומפחדת מפני צרת השלישי או השלישית. אך אין דבר. גם זו לטובה, לוּלא האריכות של הש“ך ז”ל בלי הבהירות שלו. את הוצאת התרגום האשכנזי עם ציורים לא קבּלתי, ואיני יכול לדון על כשרונה במקצוע זה.

ואשר לשממון – קיסר אני, אתה אומר, ואַיה חיל־צבאי? מי נושׂא־הדגל אחרי? שׂיוֹת פזורות – – –

ואתה, חביבי, לא בקוּרי עכביש נאחזתּ, כי אם באחד־העם. מעולם לא התפללת בבית־המדרש הגדול של העם, כי באיזה “מניין” של בטלנים, מחשבי קיצין וחולמים חלומות לא נאִים ולא יפים, כי אם “קליגעֶריש” –16

ההתחכּמות בלי רגש חי בתוכה של הנשמה, צל של סידוּר לימוּדי, מעשׂה נערוּת בעטיפת טלית ותפילין – היו באסונך.

למה תרגמתי את שיריך?17 רצוני היה למלאות את חסרונך, לתתך למי שאתה שייך.

ה“נביא המשוגע”, ־ כינוּיך בפי אליאשוב – הדובר בבית־מדרש קטן ולא בשוק לפני העם, סופו – שממון.

הקיצה וצא אל העם.

לא השׂפה היא עיקר, אלא האדם החי, הדובר בה.

והנני חוזר על דברי: נאחזת בפגרי מתים.

המוציאים לאור את תרגומי?18 ההנך מתקן את התרגום כרצונך?19 הנני עסוּק כעת בתרגום “מגילת האש”, שתהיה נדפסת פעם או פעמים בשבוע בה“וועג”. איני שואל ממך רשיון לזה. לפי שאיני מאמין בזכותו הרוחנית של הסופר על התרגומים, אבל שואל אני ממך: אם תרצה לעבור20 גם ההעתקה הזאת, למען הדפּיסה אחר־כך בחוברת מיוחדת?

לוּ יכולת לבוא לווארשה.

אש נסע מזה, נאָמבּערג נסע אחריו, ונותרתי “כמלונה במקשה”…

מן ה“חוּרבּן בית צדיק”21 עשיתי דראמה בעלת 4 אַקטין22 ועתה נחה דעתי. יוכל היות, שאדפיסנה גם בעברית.

אין לי איש לקרוא באזניו; ואני איני אוהב להדפיס בלי שאוֹל עצה, בלי ראוֹת את פעולת הדבר על־פני “יודע ספר”, ויודעי ספר אין. ישנה אחת, שאני מאמין בהרגשתה הדקה והטובה – אבל אין זה ב“לך ושוב”. עוד מעט ואפשר יהיה ל“התארגן”, לעשׂות דבר מה. ואני חושק לפעולות כבירות וגדולות, וכשאני פונה לימין – הנה פרישמאן, שהתפּגר, לשׂמאל – אליאשוב, שנחמץ… ואחריהם: פּרילוצקי – אב וּבן.

בּוֹא לווארשה!

בּוֹא אלי על שבוע אחד.

או קרב אל הוצאה עממית באודיסה ואשרת לפניך.

שלך

י.ל. פּרץ

למה אינך רושם את כתובתך?

שׂרוֹף את מכתבי.

רוצה אני לדעת את דעתך על דבר “ליבּע”23… גם־כן פואימה, שנדפסה באחת החוברות של “דאָס לעֶבּעֶן” שנצרף לה“פריינד” ע"ה24. כתוב.


 

ה25    🔗

ידידי,

בדבר ההעתקה: 26 השיר שלך, ההעתקה שלך ואני שלך, עשׂה מה שלבּך חפץ. אם אתן לך יד?27 שתים ידים, אך רכב והצלח…

מתפלא אתה, אם אני שואל את דעתך על דבר “חזיונותי”28 אולי תתפלא יותר, אם אשאלך: הגד לי, מה אני ומי אני?

מוטל אני בספק.

מדומה היה לי, שהנני עושׂה דבר מה, שיש לי איזה תוכן מוסרי – והנה באו ואמרו לי: להד"ם! הנך אוהב אך את עצמך, ולא כלום… אדם רע אתה ולוחץ נשמות אחרים.

ואמרו אלה, אשר אהבתי…

ואתה מה תּאמר?

כתבתי, שאתה מרבה בשבחים והוספת לגדור: “(בנוגע לחזיונות רוחך)”, והם פירשו: “להוציא את עצמך”… ספריך טובים, ואתה – לך לעזאזל…

איני יודע, אם יכול אתה להבין את מצבי הרוחני, אבל אם יכול אתה, הרגיעני.

– – – ענני מהרה – “בהחוזר” – וכתוב הרבה.

נשמתי פצועה מאד ולקוּיה.

שלך י. ל. פּרץ

מכתבך אבד ואיני זוכר את כתובתך. –


 

ו29    🔗

ביאליק,

לא ענית בשעה שהייתי נצרך למענך, בשעה שקיויתי לדבריך. והחשיתי גם אני. ה“זמיר”30 עודנו אבר מת, ואיני יודע אם סופו להתקיים. דעֶפּעֶשעֶ31 למנדלי32 נשלח, זהו דבר קל.

על־דבר “השלוח”: איני יודע עוד. בלי ספק לא אתאפק ואשלח איזה דבר. התנאים? –

מי ומי ההולכים?

כמדומה לי שהיה פּוֹגרוֹם ספרותי בפני עצמו, ואנחנו עוד שוכבים איש איש בקרן זוית חשכה שלו, מושלכים על־ידי יד גסה. ואני משתומם וכמעט נבהל כשאני שומע קול חברי – –

תחת להתחזק ולהתארגן, ולעמוד בראש תנועה לאומית־קוּלטוּרית, אנחנו מתפרדים, לכל אחד ואחד קרן זוית חשכה שלו, קרון־של־כתה שלו… וואַרשה, וילנה, אודיסה, בלי ספק יקומו עוד: בעֶרדיטשעֶב, קיוֹב וכו' וכו'…

יהי כן, אם [אי־] אפשר אחרת, אבל מרגיש אני את עצמי יתום, את העם – נעזב, את ספרותו – מתפוררת –

והאשם בכם, בך, בדומים לך, משוגעים!

י. ל. פּ.




  1. שש האגרות פורסמו ב“כנסת”, דברי סופרים לזכר ח. נ. ביאליק, בעריכת יעקב כהן ופ. לחובר, ספר רביעי, תרצ"ט; וגם ההערות לאיגרות אלה לקוחות משם.  ↩

  2. נדפס ב“השלוח” כרך ט‘, חוברת ב’־ג', תרס"ב.  ↩

  3. האיגרת עצמה היא נוסח של דפוס, שנשלח לכמה וכמה סופרים, וההוספה נכתבה בכתב־ידו של פרץ  ↩

  4. במקור המודפס “נכבר” – הלערת פב"י.  ↩

  5. התאריך רשום בראש האיגרת בעפּרון, וכנראה בכתב־ידו של ביאליק.  ↩

  6. בתרגום של “משא נמירוב” (“בעיר ההריגה”), שנדפס בעתון “דער וועג”, שיצא באותו זמן בווארשה.  ↩

  7. איזו טעות בתרגום הנ"ל.  ↩

  8. לבדוק.  ↩

  9. כנראה מ“שירי הזעם” של ביאליק, שיצאו בחוברת מיוחדת באותו זמן.  ↩

  10. העתון “”דער ווג".  ↩

  11. האיגרת נקובה במקום זה ואין לעמוד על מלה זו.  ↩

  12. אין תאריך באיגרת זו, ולפי כמה סימנים נכתבה זמן קצר אחרי האיגרת הקודמת.  ↩

  13. זו שנזכרה באיגרת הקודמת.  ↩

  14. ד"ר אליאשוב, בעל־מחשבות.  ↩

  15. כך בגוף האיגרת, בזכר, על־פי יידיש.  ↩

  16. בדרך ההתחכמות.  ↩

  17. פרץ תרגם באותה תקופה אחדים משירי ביאליק ליידיש.  ↩

  18. הכוונה בוודאי אל התרגום של “בעיר ההריגה”.  ↩

  19. תיקון התרגום הזה גרם כנראה לכך, שביאליק תרגם בעצמו את “בעיר ההריגה”, ראה דברי ביאליק באיגרת לבן־עמי מי“א אייר תרס”ו (איגרות ביאליק, כרך ב‘ עמ’ י"ז): “ואני החוטא והמחטיא לקחתי וכתבתי ז'ארגון. תירגמתי את ה”משא נמירוב“ יהודית. ואני שולח לך בזה חוברת אחת. תרגומו הרע של פּרץ גרם לי לכך”.  ↩

  20. לבדוק ולערוך.  ↩

  21. דרמה של פרץ, שנדפסה ב“השלוח” כרכים י“א וי”ב (ובמהדורה זו בכרך “חסידות”, ספר א').  ↩

  22. “די גאָלדענע קייט”(“שלשלת הזהב”, במהדורה זו בכרך ו‘ ספר ב’).  ↩

  23. (הפּואימה לא נכללה בכתבי פּרץ ביידיש).  ↩

  24. הירחון “דאס לעבען” יצא מיאנואר עד ספטמבר 1905.  ↩

  25. גם איגרת זו בלי תאריך, ולפי כמה דברים שנזכרו בה, היא מאוחרת קצת לאיגרת ד'.  ↩

  26. של “עיר ההריגה”.  ↩

  27. ביאליק הוזמן באדר תרס"ו על־ידי המרכז הציוני ברוסיה לערוך את החלק הבלטריסטי בירחון עברי שיצא בארץ־ישראל או בווילנה (ראה איגרות ביאליק, כרך ב', י“ד – ט”ו, באיגרת למרכז הציוני, ובהערה שם), וכנראה כתב על כך לפּרץ וביקש ממנו לתת לו יד.  ↩

  28. ראה סוף האיגרת הקודמת.  ↩

  29. איגרת זו, שאין בה תאריך, נכתבה כנראה בסוף 1906, כשבאו לחדש את “השלוח” וביאליק פנה אל פרץ בדבר השתתפותו בירחון.  ↩

  30. (אגודה לתרבות בווארשה, שהיה פּרץ פעיל בה.)  ↩

  31. (מברק.)  ↩

  32. ליובל השבעים.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 48104 יצירות מאת 2674 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20558 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!