רקע
יצחק דמיאל
מסביב למגילת איוב – אנה ואנה

א. ההפטרה    🔗

קרא נא את הפטרת־הנחומים לפרשת איוב, קרא והכר נא:

האם מכתב זה אינו גם הוא מכתב האדם המוכה, המעונה, הנלאה, הנושא נפשו לאלה הנחומים והפיוסים האנושיים – האנושיים עד למאד, עד לחומלה. אליהם נושא נפשו, עליהם מתרפק, בהם מוכן להתרצות, להתפייס, ואת הכל הכל לשכוח, להשכיח, למחות.

“ויהי לו ארבעה עשר אלף צאן וששת אלפים גמלים ואלף צמד בקר… ויהי לו שבענה בנים ושלוש בנות שם האחת ימימה ושם השניה” – –

וההם? הבנים והבנות ההם?…

“עד זה מדבר וזה בא ויאמר: בניך ובנותיך אוכלים ושותים בבית אחיהם הבכור והנה רוח גדולה באה… ויגע בארבע פנות הבית ויפול על”…

והם? מה עליהם ומה להם בברכת האחרית הזאת של איוב?

הס. לא להזכיר!…

כי המכתב מכתב האדם. הוא כשם שהוא. מוכה, נענה, נלאה – –

“השע ממני ואבליגה מעט בטרם” – – –


ב. בסוד אלוה…    🔗

דבריו של אלוהים במענהו לאיוב אינם מענה ישר על זעקותיו של איוב וכמעט שאינם ממין הטענה שלו. איוב זועק: “פשעי וחטאתי הודיעני!” איוב טוען: “אנוּש חיצי בלי פשע”. ואף אם חטא, אין שום יחס־ערך בין חטאותיו־שלו כאנוש ובין פצעיו ומרוריו ודויו בגיא־צלמות זה של חיי־האימה והבלהות שלו עלי אדמה: “העלה נידף תערוץ ואם קש יבש תרדוף” – – – ועל זעקתו זו של איוב, על תביעתו המפורשת לדעת מה קשר בין אשמתו, אשמת אדם, ובין אסונו – על זעקתו זו עובר מענה אלוהים בשתיקה. אולם התשובה ניתנה בעקיפין ובסתום, בדבריו־של־אלוהים אל אליפז התימני: “חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב”. והם, אליפז התימני ורעיו, הלא רק אחת זאת דברו ושנו ושילשו במלים ממלים שונות: “זכור מי הוא נקי אובד ואיפה ישרים נכחדו”. והנה עומד אלוהים, רבונו־של־העולם ושל הליכות־העולם, ומודיע ומאשר: "אתם הם אשר לא דברתם נכונה! כי אכן, חנם, על לא־חמס־בכפיו ועל לא־עוולתה־בו הופשט כבודו של איוב מעליו ונפשו נקטה בחייו. – “ותסתני בו לבלעו חנם”… כי אכן, חנם, בלא־משפט, ללא דעת־נפשם, נמעכו תחת המפולת בניו ובנותיו של איוב. ועל מה הוכו לפי חרב הנערים החורשים? ובשל־מה בערה האש בצאן וברועים? “עבדי איוב” דיבר נכונה! אכן! יש “נספה בלא משפט”. יש נמק, נרמס ונחנק בלא אשמה בו – – –

כה אישר בסתום אלוהים. אלוהי־עולם והליכות־העולם – – –

ובכן?

“ביקשו חכמים לגנוז ספר איוב ולא גנזוהו”. ואין צורך בגניזה!

כי מי אשר למשפחת רעי־איוב – אלה לא נרמזו ולא יירמזו גם בדברת אלוהים זו אשר נחקקה בספר. ואם יהיה, או לא יהיה לבם אתם, הם יוסיפו ידברו את אשר דיברו וכשם שדיברו.

וגבורי כוח־האמונה־החיה, אשר הם גופם העצים לה, והיא אשם והיא אורם – הם, גם לאחר עומדם על הודאת־אלוהים זו – הם ממאפלי כל התחתיות ומקרקעי כל התהומות יוסיפו ישוועו משבר־לב, וירונו מאור־הלב:

“גואלנו ד' צבאות שמו קדוש ישראל!”

ועניי־הארץ, אשר מהראשונים נעתקו ובין האחרונים לא הושם חלקם, הם –

“טוב לגבר כי ישא עול – – – ישב בדד וידום כי נטל עליו – – – יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה” (איכה ג').

העוֹל. “קבלת העול”. וה“אוּלי” – רשף־ה“אולי” המהבהב כ“נר־התמיד” גם בכלות, וגם לאחר כלות הכל –

הנה! שני אלה – – –

והשתיקההשתיקה

“יתן בעפר פיהו” – – –


ג. ואשר זה דברו…    🔗

האדם המאמין שעומד במעגל פגעי־חייו וסבלותיו, סבלות אנוש, ואומר בשברון־לבב: “צדיק אתה על כל הבא עלי” – חשבונו הקדוש־הפרטי הוא זה בינו ובין קונו.

אולם אם עומד זה האדם ואומר: "צדיק אתה על כל הבא עליו, עליהם ואפילו עלינו, – אומר לו אלוהים:

– מה לך לספר צדקי, צדק מרומים, ואתה לבני־מינך, לעמיתיך בני־האדם עלי האדמות, זר ורחוק ונכרי, עד כדי ראות אותם באסונותיהם, מדוויהם ולבטיהם ועמוֹד והצדק עליהם “דיני שמים”…

איוב לופת עמודי־עולם ופולט גפרית מרירותו: “על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה”. ואלוהים, לרעיו של איוב, ל“מליצי־שדי”, להם אומר הוא: “לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב… לכו… יתפלל בעדכם. כי אם פניו אשא לבלתי עשות עמכם נבלה”. והדבר, כאילו הצדדי, דבר־השוליים הזה של אלוהים – הוא הוא דווקא שמכל אמרות התאודיציה הנרהבות נוגע במיתרי לבנו המורתח ומניעם ומרעידם.

כי אלוהים אשר זה דברו – ההוא “יעוות משפט” אדם? ההוא לא יראה לנגעי לבב אדם, ולא יידע ענוּת נפשו ונדודי נפשו? ואליו, אל אשר זה דברו, הן ישעה מעתה האדם גם בכל מסותיו ומריבותיו – ישעה ויעתר:

"אפלה נא, אלוהים, בידך! ובידי אדם, אף בידי חסידיך מאשרי־תמיד פעליך, ואף בידי־אני־עצמי, אל אפול. כי הן גם אני אדם הנני.

היה אתה לבדך בן־דיני ועדי ודייני ומוכיחי! כי אתה, האומר לרעי־איוב אשר אמרת – אליך אשא נפשי, בך לבד אמוניי, ורצונך ייעשה בי" – – –

“הן יקטלני לו אייחל” (איוב, י“ג, ט”ו) – – –

“כל זאת באתנו… ולא שיקרנו בבריתך” (תהלים, מ“ד, י”ח) – –


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47914 יצירות מאת 2673 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20499 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!