היהודים הכשרים בדורות הראשונים לא היו כלל מלאכי השרת, אלא מתוך שלבם היה טהור ופיהם היה קדוש, היו כל דבריהם קדושים וטהורים. ואז אירעו כמה וכמה מאורעות, שבימינו הם נראים כמעשי־נסים, כאילו נשתנו סדרי בראשית.
על צד האמת, משתנים רק בני האדם…
אותו המאורע, שאני אומר לספר לכם, סח לי זקני ז"ל, שהיה באותו מעמד ושמע את הדברים באזניו.
גם בימים ההם היה העולם כמנהגו נוהג. משבאו ימות החמה התחילו ה“שרפות” בערים הקטנות, שהיו משמידות את בתי־העץ עם גגות־התבן שעליהם.
ופעם אחת נפלה דליקה בעירנו, וכמה וכמה בתים עלו על המוקד. כנהוג, יצאו “משולחים” לכל תפוצות ישראל לקבץ נדבות, ובינתים התאזר כל נשרף ונשרף בפני עצמו לבקש עצות ותחבולות, זה בכה וזה בכה, כדי לקומם הריסותיו ולבנות בית חדש.
ואז באו ימי הריבות והקטטות בין איש לשכנו. על יד תלי החרבות נשמעו קולות וגדופים, נראו פני להבים, התחיל השטן מרקד.
מנהג העולם הוא, שכל “נשרף” הבא לבנות בנין חדש, יצר־הרע תוקפו להסיג גבול רעהו… אפילו יהודים כשרים, הזהירים בפרוטה של אחרים, כיון שבאים אצל קרקע, הרי הם חשודים על גזל, והדברים ידועים.
על פי רוב, כמובן, נכשלים בעון של הסגת־גבול העשירים והתקיפים, שרוצים לגזול נחלת שכניהם העניים.
נס גדול הוא שיש רב בישראל, ויש “חושן משפט”, ויש דין־תורה, ואין העולם הפקר.
באותם הימים של זמן ספורנו ישב על כסא הרבנות בעירנו הרב הזקן רבי הלל, מחבר ספר “דרכי טוב”, גאון מפורסם בדורותיו, צדיק תמים, שרק בדורות ההם נמצאו כמותו.
ויהי היום, לאחר השרפה שהזכרנו, ואשה אלמנה התפרצה אל בית הרב בקול בכי ויללה:
– רבי, הושיעני!
הרים הרב ראשו מן הספר שהיה שקוע בו, נתן עיניו בזו הבוכיה ושאל בחרדה:
– מה לך?
– הוא שוחט אותי…
– מי? מי?
– יודל החנוני מניח יסוד לביתו וגוזל כחצי אמה מקרקע שלי.
כנהוג, שלח הרב תיכף את השמש לקרוא את הנתבע לדין־תורה.
חזר השמש ובפיו מענה:
– יודל אומר שאין לו פנאי היום.
חזר הרב וצוה:
– לך ואמור לו, כי אני קורא לו.
ואף־על־פי שאותו יודל היה אדם עשיר, והעשירים היו תקיפים וחצופים בכל הזמנים, ונם אמרו עליו שנחמץ קצת ואינו זהיר במצוות, אבל לסרב למארי־דאתריה לא העז פנים, ולפיכך בא אל בית הרב.
התחילו טענות ומענות משני הצדדים. יודל מחדף ומגדף, כמנהג עשירים, והאלמנה מיללת ומקללת, כמנהג נשים, והקולות עולים עד לב השמים.
הבית מלא אנשים ונשים. מלבד בעלי־הדין עם קרוביהם וקרובי־קרוביהם נאספו ובאו הרבה אנשים, שאוהבים לשמוע דברי ריבות.
הרב יושב על כסאו. לימינו הדיין. על גבי השלחן תלי־תלים של ספרים. תחלה משתדל הרב לפשר בין בעלי־הדין – ואינו יכול. ולאחר שקלא־וטריא יוצא פסק־הדין, שיודל מחויב להעתיק בנינו כדי חצי אמה מגבולה של האלמנה.
יודל יוצא מבית הרב אבל וחפוי־דאש, אך לא דבֵּר דבר. ממחרת היום רעשה כל העיר. בפקודת יודל באו הבנאים הנכרים ועמדו לעסוק בבנין.
הדבר הגיע לאוזן הרב, והוא שלח את השמש לאמר ליודל, שיקיים את פסק־הדין.
חזר השמש וענה:
– יודל אינו רוצה לשמוע.
שלח הרב שנית את השמש:
– לך ואמור לו, כי אם בקולי אינו רוצה לשמוע – בקול התורה מחויב הוא לשמוע.
ושוב חזר השמש והביא מענה:
– יודל אמר, שיעסוק לו הרב בתורה ולא יטריד אותו בדברים בטלים.
פני הרב רעמו. השפיל גבותיו הארוכות, החליק זקנו הארוך, הרהר שעה קלה, ואחר כך הוציא מפיו, כאילו דבר אל עצמו:
— מילא, אם בית חדש חביב עליו כל כך, ישב בבית חדש כל ימי חייו…
השמש וכל אלה שהיו באותו מעמד לא הבינו בתחלה פירושם של דברים אלו, ורק לאחר זמן התבררו הדברים.
יודל גמר את בנינו ודעתו זחה עליו, שידו היתה על העליונה. בשלהי הקיץ עשה לו “חנוכת הבית” כמנהג עשירים והתפאר בפני הבריות בביתו החדש והגדול… אך הוא דר בו זמן מועט. באמצע החורף, בשעה שאין השרפות מצויות כלל, נפלה דליקה בביתו ועלה כלו באש, בקיץ השני חזר ובנה בית חדש, וגם זה לא זכה להתישן. האש אכלה אותו קודם שעברו עליו שתי שנים, והפלא הוא, כי אותה דליקה נפלה בקצה העיר, והאש פסחה על כמה וכמה רחובות והגיעה אל ביתו של יודל ואחזה בו… רק אז ראו כי אצבע אלהים היא זו!
למה לי להאריך כדברים? אותו יודל לא זכה בימי חייו לדור בבית ישן… כל בית שבנה עמד זמן מועט – ונשרף. צער גדול היה לראות את האיש הזה בימי זקנתו עוסק בבנין בית… למה הדבר דומה? להולך במדבר ואינו מגיע לישוב, לזורע שדה ואינו אוסף תבואתו, למוליד בן ואינו זוכה לגדלו…
עבשיו הבינו הכל, מה פירושם של אותם הדברים, שיצאו מפי הרב בשעת רגזו. אכן קללה גדולה היא זו…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.