(“הפועל הצעיר”, “אחדות העבודה” ועוד)
המהפכה האצילית שעשו אחינו בני ישראל בארץ אבותם בלי מלחמת דמים ובלי כל שאיפה להכניע ולרמוס את מי שהוא, הוא חזיון אנושי נפלא מאוד. גם מהפכה זו, ככל מהפכות, דורשת קרבנות, וקרבנות היו לרוב גם במהפכה זו. אבל הקרבנות הללו זוהר של קדושה חופף עליהם. הם לא ביקשו רעת מישהו, הם לא יצאו להלחם במישהו, אלא נלחמו נגד עצמם, נגד הרגלם והרגל אבותיהם, ורבים מהם נשרפו במדורה שעלתה מתוך האידיאל הבוער בלבם. המלחמה חזקה לאין חקר, מסביב אי־הבנה, לא רק מצד הערבים, אלא גם מצד אחים עברים, והלוחמים כמעט בודדים במערכה, מבלי עזרה תכופה, מבלי התענינות בגורלם.
ורבים נפלו, מתו בקדחת, ברעב, בכדורי רוצחים, יהי זכרם ברוך. והשאר? – השאר לא עזבו את המערכה. זכרון הקדושים, החברים היקרים, מוסיף אומץ ללבם והם ממשיכים את עבודת המהפכה, להפוך עם תלוש לעם עובד, עם נודד לעם אזרח, יוצר ובונה.
החזיון הזה הוא יותר מדי קרוב לנו, ועל כן איננו יודעים להבין את גודל ערכו. יעברו עוד יובלות אחדים, העם סוף סוף ישתרש בקרקע, ואז תגלה לפניו גדלות מעשי החלוצים, שאנו רואים אותם עכשיו מפרפרים ומכינים את הבסיס לחיי־עם.
ואת הדברים האלה הנני אומר לא לשם תהלה ושבח לחלוצים. הם אינם צריכים לזה. רבים בודאי יתביישו לשמוע תהלות ותשבחות. ולא בשביל לנחול תהלות ותשבחות באו לסבול סבל קשה ומר שהם סובלים. אלא בזה אני חושב לתת הלל ושבח, כפי כוחי, לעמי, שעליו כבר בקשו לסתום את הגולל, לאמור: “יבשו עצמותינו, אבדה תקותנו”, והמת לא יזדעזע… והנה עדים חיים, שיש די נעורים בעם העתיק שלנו, אפשר ואפשר להשיבו לתחיה, אפשר ואפשר שיהיה עוד לאור גויים, שילמדו גם הם איך צריך לעשות מהפכה, ומהפכה צריכה לבוא בתוך האנושיות, לא כמהפכת צרפת ולא כמהפכת רוסיה ואף לא כמהפכה הפאשיסטית באיטליה, אלא מהפכה אנושית, מתוך עומק הרגש האנושי, הניצוץ האלהי הדולק בלב כל איש ישר, השואף לעבודת יצירה ולחיי אהבה ואחוה.
ואולי אחינו בכל מקום שהם יעשו חשבון נפשם; עמנו חי ומבקש לחיות, צעיריו עוזבים את העבודות הקלות ואת הפרזיטיות ומקריבים את עצמם בשביל כבוד עמם וארצו, היתכן כי מי שהוא יעמוד מנגד ולא ירתום גם עצמו למשוך בעגלה הכבדה שלפניהם?
מחזה נהדר היה בועידות. רוב החברים הם צעירים עדיין לימים, והם דנו כמומחים גדולים בכל שאלות ההתישבות, בכל עניני התרבות העברית, פועלים בעלי פנים שזופים וידים מיובלות נושאים ונותנים כתלמידי חכמים ותיקים, ומבלי משים עולים על הלב דברי הנביא: “ואמרת בלבבך: מי ילד לי את אלה? ואני שכולה וגלמודה, גולה וסורה, ואלה מי גדל?…”
יש עוד די כח מפרה בעם ישראל, צריך רק להרחיב את החוג, לאמץ את הידים, לחזק את התקוה, וקרני אור וחיים יפוצו מהררי ציון אל העולם כולו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.