רקע
אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ'

קשה היא ההתישבות בארץ־ישראל בכל המובנים. איני צריך לפרוט את כל הקשיים – הם ידועים למדי אבל הרע היותר גדול הוא שהרבה אנשים, שהיו חובבי ציון בחוץ־לארץ וחלמו על בנין העם והארץ, אחרי שבאו והתישבו פה, אבדו דרך. רבים מהם נתרוקנו מכל תוכן. את האידיאל הלא תפסו כבר. הם כבר באו והתישבו בארץ, והם בונים בתים, פותחים חנויות, סוחרים, מוכרים וכו' וכמובן שצריך להשיג רוחים, והמרבה הרי זה משובח. ומזה באה הירידה המוסרית הגדולה, הטמטום, שדוגמתו לא היתה בחוץ־לארץ, ביחוד בין חובבי ציון. שם היה האידיאל לפנים וכאן הוא לאחור.

והדבר הזה הולך ונשנה גם אצל איזה פקידים וגם אצל איזה סופרים. גם אותם הקרייריות תופסת והם משתעממים מריקנות, מחוסר אידיאל.

נשאר לנו ביחוד הצעיר העובד. אצלו האידיאל בשורה הראשונה. הוא רואה את הארץ והנה היא עוד שוממה. צריך לבנות אותה, ולבנות אותה – כמה קשה!…

ובכל זאת אפשר להתגבר על כל הקושי. אבל לזה דרושה אמונה. אמונה בצדקת מאויינו – למצוא לעמנו מקום עבודה יוצרת וכבוד אנושי בארץ אבותינו, ארץ נביאינו, ארץ חכמינו, ארץ שהיא רוויה טל חיי החיים, שיכול להשקות ולהרוות את האנושיות כולה ולרפאה ממכאוביה הגדולים של מלחמות שאינן פוסקות ושל משברים.

ומאין נשאב את האמונה? הן גדולה היא הספקנות, הכל מוטל בספק, ויש שמגיעים לידי כפירה גמורה, לידי ציניזם מכוער. פלוני כבר התיאש מהכל. הנה זה בורח מארץ־ישראל. לא מצא את הקריירה שבקש. או שחבריו הקניטוהו והוא בורח… למה לא יברח? מה לו ולארץ־ישראל? אם הארץ נותנת פרנסה, כבוד ובשפע – מילא, מדוע לא בארץ־ישראל? אבל אם הפרנסה מועטת, הכבוד לא כל כך מרובה – למה יתענה פה? ומה נדבר על דבר הצעיר הסובל רעב ממש?

ומאין נשאב את האמונה? את האמונה הכבירה, שהיא ממתיקה את המרור שבחיים, הנותנת עוז להתגבר על הכל, וביחוד על עצמנו1, על הספקנות האוכלת אותנו, על היאוש והכפירה?

אין לנו נביאים. אבל נשארו לנו ספרי נביאים, נשארו לנו ספרי חכמים, אדירי אמונה, נשארה לנו היסטוריה של עם ישראל, נלמוד אותם, נתעמק בהם. נראה איך הם אהבו את ארץ־ישראל, איך הם מסרו את נפשם עליה ועל ידי זה תתעמק אמונתנו ואהבתנו בתוך לבנו…,

וכשתהיה האמונה חזקה ועמוקה בתוך הלב, כשתהיה האהבה לעם ולארץ־ישראל יוקדת ומאירה, אז לא תעלה גם על הדעת עזיבת הארץ. ואז נמצא די כוח לבנות את ארצנו, לסבול בעדה, ולפאר אותה בנטיעות יפות, בזרעים, בפרחים, להסיר ממנה את חרפת השממה ולגרש מקרב לבנו את השעמום ואת הרהורי הכפירה והפקחות של הציניקים.

– תרופה נושנה… – אני שומע אומרים בעקימת שפתים.

– כן, ישנה נושנה! אבל גם השמש ישן נושן והוא לבדו מאיר, מחמם ומפרה.



  1. “עצמו” במקור המודפס, צ“ל: עצמנו – הערת פב”י.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 48512 יצירות מאת 2698 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20793 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!